אדם הראשון נברא בראש השנה בשעה תשיעית הוא נצטווה, בעשירית הוא עבר, עבר עבירה, באחת עשרה נידון, בשתים עשרה יצא בדימוס, אמר הקב"ה לאדם, זה סימן לבניך, כשם שעמדת לפני בדין היום ויצאת בדימוס, דהיינו יצא לחופשי חינם.

הרי שיום הדין של ראש השנה מקורו ביום הדין של אדם הראשון, מיום הדין שלו יש ללמוד על יום הדין שלנו, עד היכן מדקדקים בו, על איזה מעשים תובעים בו ומה רבה חומרתו, כבר עמדנו כמה פעמים שחטאו של אדם הראשון היה דק מאד, אפילו מלאכי מעלה שהם שכל נבדל, לא יכלו להשיגו, ושאלו את הקב"ה, למה קנסת מיתה על האדם? כמו שנאמר בגמרא בשבת נ"ה, גם אדם הראשון בעצמו לא הבין את החטא והשיב לקב"ה, האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי ואוכל, שהאשה שניתנה בה בינה יתרה יותר מן האיש, היא הורתה לו לאכול. אז הוא מצטדק, האשה אשר נתת לי והיא יותר מבינה ממני בעלת בינה יתרה, היא הורתה לי לאכול ואוכל.

גם בהתנצלותו זו של אדם הראשון מצאו שלא התבטא כראוי בדבריו. כיון שאמר האשה אשר נתת עמדי, יש מקום לדייק מהם מהדברים האלה שכאילו אדם הראשון כפוי טובה, בזה שהוא נתן לו את האשה הזאת, כפי שאמרו חכמים ז"ל, בגלל זה נקראים בני ישראל בני כפויי טובה, כמו שמופיע בעבודה זרה ה'. רש"י שם אומר שלשון גנאי הוא, שתולה קלקלה במתנתו של מקום, והוא עשאה לו לעזר, אשר נתן לך אשה שתהא לך לעזר, ואתה תולה את הקלקלה בה? במתנה, האשה אשר נתת עמדי? זה כפיות טובה. ועל חטא דק זה שהוא נכשל בו אדם הראשון קבעו לו יום דין, ודנו אותו בחומרה כזו שנתקלל כל העולם בארבעים קללות, והביא מיתה לכל המין האנושי. עשר הוא נתקלל, עשר האשה, עשר האדמה ועשר הנחש.

עלינו ללמוד מכאן על יום הדין שלנו, שזה כנגד יום הדין שהיה לו בראש השנה, לאדם הראשון, ובכמה וכמה דרגות של קל וחומר, הרי האדם הראשון נצטווה רק במצוה אחת, והיה צריך ללמוד על כל שאר החיובים מדעת עצמו, ואילו לנו ניתנה התורה שבה גילה הקב"ה את חכמתו באותיות, הכל כתוב, אותיות מחכימות, זה לא להגיד לך מצוה אחת ואתה תמשיך לבד ותבין לבד הכל, הכל כתוב מפורש. ויש כלל בידינו שעצם האותיות מחכימות, ונצטוינו בה בתורה על כל פרטי הנהגתנו והליכותינו, אין דבר שלא כתוב מה עושים באיזה מצב ומתי. כל ימי חיינו, מהבוקר עד הלילה כל השנה כל החיים, הכל כתוב.

וזכות זו העניק ה' רק לעם ישראל ולא לאחרים, ז"א זה מחייב עוד יותר גדול שלנו, כמו שכתוב בפסוק "לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום", הגויים לא יודעים מהמשפטים האלה, זה רק לנו. תורה ציוה לנו משה, מורשה לקהילת יעקב בלבד. ואף אבותינו אברהם יצחק ויעקב לא קיבלו תורה כתובה. ולא עוד אלא שבמשך הדורות הלכה התורה והתרחבה ונוספו עליה דרשות של חכמים על כל אות ותג ופירושים של ראשונים ואחרונים. אז הכל מבואר לפרטי פרטים.

ובכן, אם אדם הראשון נתבע על שנכשל פעם אחת בחייו באי דקדוק בדיבורו, ושהמלאכים לא יכלו להשיג על מה הוא נענש, ונענש עליו הוא וכל העולם בעונשים חמורים כאלה, בכמה תגדל התביעה עלינו אפילו אם היינו נכשלים רק פעם אחת בכגון זה, ומה נאמר אם אנו  מלאים חטאים לאין שיעור, ולא רק בדיבור כי אם במעשים בכל אבר ואבר מכף רגל ועד ראש אין בנו מתום, ולא חטאים ועוונות קלים כי אם קשים וחמורים למאד. אז אתם מבינים מה המצב שלנו, איך קוראים לזה באידיש - על הפנים.

ואין לטעון שאנו במדרגה פחותה ואי אפשר לנו להתמודד עם המדרגה של אדם הראשון. יקפוץ הקופץ ויאמר, תגיד אתה השתגעת? אתה משווה אותי לאדם הראשון ואתה משווה את החטאים שלנו בדור הנמוך הזה ואומר לי תשמע, קל וחומר בן בנו של קל וחומר יוווי מה מגיע לך? אז אין לטעון שאנו במדרגה פחותה ואי אפשר לנו להתמודד עם מדרגת אדם הראשון, שהרי גם בדורות שלאחריו הגיעו הקדמונים לאותה מדרגה, כמו נח ואברהם, הגיעו למדרגה של אדם הראשון והשיגו מה שהוא השיג ולא היה להם תורה. והם היו בדורות של עובדי אלילים, והיו צריכים להלחם נגד כל העולם, הרי לא היה מי שראוי להנצל רק נח, אז איך אדם יכול להשיג את מה שהשיג אדם הראשון בלי תורה לבד? ואיך עשרה דורות אחרי זה אברהם אבינו משיג את כל התורה כולה ואפילו מצוות דרבנן בלי התורה?

וכמו כן אומרים חכמים ז"ל, שבעקבתא דמשיחא יהיה המצב הרוחני ירוד מאד, בית הועד יהיה לזנות, והמלכות תיהפך למינות, כמו שכתוב בסוטה מ"ט, ובכל זאת באותו דור יגדל משיח צדקנו שיהיה צדיק כדוד אביו! איך יכול להיות?

ובכן גם מאיתנו יתבעו ביום הדין, למה אנחנו לא מגיעים למדרגה כזאת? ולמה אנו בשפל המדרגה? מה תגיד, אני הייתי בדור עקבתא דמשיחא הכי נחות? נו, איך יוצא משמה משיח? הוא אדם ככל האדם, איך? איך יכול לצאת הרב קניבסקי? שבקיא בכל התורה כולה, איך? איך הוא הספיק? איך הוא מספיק לחזור ש"ס בבלי ירושלמי והרמב"ם כל שנה ולסיים, איך? חוץ מהספרים האחרים, איך? איך? סימן שיש זמן לכל, אבל אתה רוצה ללמוד שעה וללכת לישון, ואח"כ לבוא עוד פעם ולהתחשב עם זה וזה וזה, איך? איך תהיה? איך תהיה? איך תהיה אהרן הכהן? לכן אתה רק רוני בינתיים.

הרי נורא הוא למאד לפי זה יום הדין, ומי יכילנו, כל בני האדם נסקרים לפני ה' בסקירה אחת, וכל אחד נבחן לפי מעשיו ומחשבותיו, איום ונורא הוא ממנו משפטו. כל אדם לפי מדרגתו, ולפי מה שהוא ראוי באשר הוא אדם, צלם אלהים, קובע לו בעצמו את משפטו וחותך גזר דינו לפי מעשיו והנהגתו אם לטוב ואם להיפך רח"ל. ומי שאיננו מגיע לאותה המדרגה שבכוחו להשיג אותה, הרי מאבד עולמו ואיום ונורא משפטו.

מה יגיד אחד שיש לו תסרוקת של נאצי, שהוא כל הזמן עושה תסרוקת של נאצי, משאיר שערות באמצע ומוריד מפה חלק ומעירים לו, ואפילו אני הערתי לו, והוא אמר לא אני, זה הספר, והוא בא עוד פעם ועוד פעם מחדש, ועם חיוך, כאילו מה לעשות, אני נאצי, מה לעשות? נו, אז איך ידונו אותו ביום רביעי? הוא יהיה עם אותה תסרוקת לפני הקב"ה, מה הוא יגיד לקב"ה? הספר? יגיד שניכם, אתה והספר תאכלו אותה. זה רק על התסרוקת, שלא לדבר על הלדים במשך קרוב לשנה, אז זה לא פשוט.

אבל הכל יבוא חשבון, כל החרתות, כל הזה, כל הדיחויים, הכל הכל בחשבון, עם כל הגיחוכים והליצנות בפנים והזה אאאא ויחתמו לו אאאא , ככה יחתמו לו. אולי יוסיפו לו אאאאא אחד שיהיה על בטוח שהוא מבין.

אם רואים אנו את האדם במדרגתו של אדם הראשון, הרי כשם שעל ידי סטיה קלה החריב אדם הראשון את העולם, כך יכול כל אדם על ידי פעולה טובה לקיים את העולם, יחביבי. מי שזכו לעשות פעולות טובות במשך השנה לשמה, פעולות טובות לשמה, אה, קודם כל זכו לחיי עולם הבא, כמו שאומר הרמב"ם בסוף משנה דמכות, ודבר שני כמה טובה הוא הרעיף על העולם ומה מגיע לו, על פעולה אחת טובה, אחת, ואם הוא עשה כמה ווי ווי ווי, אז אם על רעה אפשר להחריב עולם, בטובה זה פי חמש מאות יותר. ולא רק בפעולה כי אם גם בעין טובה, אם הוא מביט בעין טובה על קיבוץ של אנשים, העין שלו טובה, טוב עין הוא יבורך, אל תקרי יבורך אלא יברך, המידה הכי טובה זה עין טובה, ואם הוא מביט בעין טובה על קיבוץ אנשים הרי משריש בתוכו מידה של עין טובה, שזו מידתו של אברהם אבינו. אם הוא מתפלל הוא מבקש רחמים על כל באי עולם, לרבות הרשעים, ואפילו רשעי הגויים איייי, כמו שאנו אומרים בתפילתנו, מלוך על כל העולם כולו בכבודך, וידע כל פעול כי אתה פעלתו, ויבין כל יצור כי אתה יצרתו, אז הרי הוא הולך בדרכי ה' יתברך להתחסד עם כל העולם, והוא באמת רוצה שכל העולם יזכה להרגיש מלכותו יתברך עליו, אדם כזה יזכה בדין.

ובאמת, אפשר לזכות בדין גם על ידי שמירת שבת כהלכתה, כמו שיעצתי לאלה שהיו חכמים ושמעתי שהיו כמה, שהשבת האחרונה של השנה שהיתה השבת הזאת היו בתענית דיבור והקפידו על קלה וחמורה ונזהרו מכעס והכינו הכל ודקדקו במצוות, אשריהם ואשרי חלקם. ובאמת אפשר לזכות בדין גם על ידי שמירת שבת כהלכתה. חכמים ז"ל מלמדים אותנו שעל ידי תקיעת השופר אנו מעלים את זכרוננו לפני ה' לטובה, אמר הקב"ה, אמרו לפני בראש השנה מלכויות זכרונות ושופרות, מלכויות כדי שתמליכוני עליכם, ממש עליכם, זכרונות כדי שיבוא לפני זכרונכם, ובמה? בשופר. אז כשאומרים את העשרה פסוקים האלה של כל דבר, מלכויות זכרונות ושופרות, אז בא זכרוננו לפני ה'.

ואמרו חכמים, שמשום כך אסרו חכמים קרן פרה לשופר, למה? לפי שאין קטגור נעשה סנגור, שזה מזכיר את העגל, ואז זה יכול להיות במקום סנגור קטגור, כי זה מזכיר את העגל, ויש לאותו דין של כהן גדול שהוא אינו נכנס בבגדי זהב לפני ולפנים לעבוד עבודה, גם הכהן הגדול ביום הכיפורים בשעת העבודה אינו נכנס לפני ולפנים עם בגדי זהב, כיון שזה מזכיר את העגל זהב, אז ז"א שופר מפני שהוא מזכיר את העגל בגדי זהב מזכירים את העגל, ולכן זה לא יהיה הסנגור קטגור, ואע"פ שופר מבחוץ הוא, כיון דלזכרון הוא כבפנים דמי, ז"א העבודה עם השופר היא מבחוץ, אבל זה נחשב כאילו נמצאים לפני ולפנים בגלל שזה בא לזכרון. שאם יתרוממו באותה שעה של תקיעת השופר ויקבלו עול מלכות שמים, אז הם כמו כהן גדול שנכנס לפני ולפנים. זה פעולה של השופר.

ולכאורה, בזמן שראש השנה חל בשבת ואין תוקעים בשופר, אין תוקעים בשופר, אז במה אנחנו מעלים זכרוננו לפני ה' לטובה? הרי כתוב ובמה? בשופר, איך יעלה זכרונכם לפני, ובמה? בשופר. שבת ראש השנה, שבת חל בשבת, אין תקיעת שופר. אז איך נעלה את זכרוננו לפני ה'? ולא עוד, אלא שאמרו חכמים ז"ל, כל שנה שאין תוקעין לה בתחילתה מריעין לה בסופה, ז"א אחריתה של השנה יהיה גרוע ביותר אם ככה, מה טעם הדבר? אז למה לא תוקעים בשופר בשבת עם כל האזהרות האלה? מה קורה? כי בשבת לא זקוקים לתקיעת שופר, שהרי עצם יום השבת קודש קדשים הוא, ויום השבת הוא גם לזכרון למעשה בראשית, ליציאת מצרים, והוא כבפנים דמי. כמו שאמרנו שתקיעת שופר היא זכרון, והזכרון נחשב כבפנים דמי, כאילו אתה נמצא לפני ולפנים, היות והשבת קודש קדשים היא גם לזכרון, לזכרון יציאת מצרים ולזכרון בראשית, מעשה בראשית, אז זה כבפנים דמי. ואפשר להתרומם בשבת למדרגות נעלות ולהגיע בו לאותן המעלות שמגיעים על ידי תקיעת השופר שהיא בבחינת לפני ולפנים. ולזכות בזה שיבוא זכרוננו לפני ה' לטובה. אז מי שזכה לשמור את השבת האחרונה כהלכתה, כמו שביקשנו ואמרנו והמלצנו, הנה תראו למה הוא זכה, כלפני ולפנים. אתם שומעים?

אז ז"א, אדם צריך לדעת שאפשר לזכות בדין גם על ידי שמירת שבת כהלכתה. ואם אדם ישמור את השבתות כמו שצריך הרי אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות מיד היו נגאלים, ז"א כל כך הרבה טמון בשבת שאם שומרים שתיים באה הגאולה לעולם. ועד היום לא ניסו את זה, נישט שיכל, זה מראה שלא רוצים באמת שיבוא משיח, אם היו רוצים מה הבעיה, המלצתי פעם לחילונים, אתם רוצים לראות אם זה רציני כל התורה והכל? הנה הבטיחו לנו ככה, בא נעשה ונבדוק ואם נשמור כולם את השבת כמו שצריך, כמובן עם אפשרות בדיקה שלא חיללו, אז נראה, תבוא הגאולה הרווחנו, מה אכפת לכם שיהיה את כל הטובות שיהיה? הרי אתם גם רוצים טובות, ואם לא נלך כולם לרקוד. הם מפחדים.

מכל מקום רואים מפה שיש תביעה עלינו כמו אדם הראשון. אם נח הגיע למדרגה ואברהם הגיע למדרגה בעולם הכי גרוע שהיה, ומשיח יגדל בדור כזה אוווווווו, אז מי יכול להגיד אני לא יכלתי? לא רצית. התרגלת למה שהיצר הרגיל אותך והמשכת ככה כי זה מה שבא לי, זה מה שבא לי.

היה היום שדרן ליצן שנפרד מתחנה שמקלקלת את הציבור הדתי, ואמר שהלב שלו אמר לו ללכת, בדיוק היום נתנו דרשה על הלב, שמי שהלב שלו מדריך אותו הוא רשע. למה? משום שרשעים מסורים ביד ליבם, והלב אומר להם לעשות ככה וככה וככה וככה. כן. אז זה היה להזכיר אותו לפני יום הדין לטובה כמובן, על כל זכויותיו במשך השנה בחורבן הדת וכו'.

מכל מקום, יהודים יקרים, אדם לא החזיק שעה, והיה עליו חשבון שהוא קלקל את כל העולם כולו, ארבעים קללות ניחתו על העולם ומוות לו ולזרעו עד עולם, ואנחנו בני האדם, הבנים שלו, ואנחנו אמורים לתקן את הכל, וישראל תיקנו את זה במעמד הר סיני, וביטלו את המוות, אבל אח"כ חטאו בעגל, ומאז חזר עוד פעם הכל. וצריכים לתקן עוד פעם.

אז בשינה לא מתקנים, רק אם עירנים ובאים לבית המדרש ולומדים ולומדים מה לעשות ועושים מה שצריך לעשות, וכשמקיימים את כל מה שצריך אז גם זוכים בדין אמן ואמן.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.