איכות עדיפה מכמות | הרב אמנון יצחק שליט"א

- - - לא מוגה! - - - 

וישמע ראובן ויצילהו מידם ויאמר לא נקנו נפש אילו היה יודע ראובן שכתוב מכתיב עליו וישמע ראובן ויצילהו מידם בכתפו היה מטענו מוליכו אצל אביו

כך מובא בילקוט רות

תכד דיברנו על זה באריכות אתמול

בהרצאה

בנהריה

לו ידע ראובן על נצחיות שמונח במעשה כלשהו

שהרי נכתב בתורה אז זה נצחי

בכל שנכתב בתורה הוא נצחי

וכן אילו היה יודע בועז

שכתוב מכתיבו ויצבות לה כלים

עגלים פתומות היה מאכילה

נתינת פת לחם לעני נכתב בתורה זה נצחיות

ולו ידע בועז את האיכות של הנצחיות המונח במעשה זה

ודאי שהיה מעניק לה עגלים פתומות

ועוד יותר היה מעניקה

כל התורה מעידה ומורה על היסוד הזה

על האיכות הרבה שיש במעשה אחד

את היסוד הזה אנחנו רואים בגמרא בברכות כ'

אמר לרב פאפלה אביי

מיישנא ראשונים דמתרחיש להו ניסא

ומיישנא נא דלא מתרחיש לה ניסא למה לראשונים

היו נעשים ניסים ואנחנו לא

אם משום תנוי אם זה משום שאנחנו לומדים

אם כמה לומדים

אז בשנים שרב יהודה הם שנו כולם בנזיקין סדר נזיקין

זה מה שהם שנו ואנחנו שנינו שישה סדרי משנה

ואילו רב יהודה

רב יהודה שהם שנו רק סדר נזיקין

כי אבש אליף חד משא נאתם מיתרא

היה שולף רק את הסנדל שלו

כבר היה בגשם מן השמיים

עוד טרם התפלל על הגשמים

רק בדעתו היה על זה

ועל העינוי בחליצת אחת

מסנדליו

כבר הוא נענה

ואמרו בגמרא בתענית כד

כשבא לשלוף את הסנדל השני

הגיע אליהו הנביא ואמר לו אמר לי הקדוש ברוך הוא

אם אתה שולף את הסנדל השני אני מחריב את העולם

מהצער של רב יהודה

עד כדי כך הגיעה גדולתו של רב יהודה

ואילו אנחנו מצערים את עצמנו וצובחים

צבחות לשמיים ואין מי שמשגיח בנו

ככה אומר הפאפה להביעיל

נו איפה לוקחים את המידע

לחלק בין דורות הראשונים לדורות האחרונים

חילוק גדול כזה שהראשונים שזה הפרש של דור אחד

הראשונים נענו תכף

והאחרונים לא נענו

אפילו אחרי כל המעשים

ומרחק הדורות הוא רק דור אחד בלבד

מה ההבדל?

אז השיב לו אביי לרב פאפא

כמאי אבו מסרי נפשיו הקדושת השם

הראשונים הם מסרו את נפשם על קדוש השם

ענן לא מסרינן נפשין הקדושת השם

אנחנו לא מוסרים נפש על קדושת השם

נו ואיך מבינים את זה?

באמת הם לא מסרו

דורו

של רב פאפא ואביי לא מסרו את נפשם על קדוש השם?

אלא ביאור הדברים הוא כך

אביי אמר לו שאלתך היא תשובתך

אין דבר אם תנויה שלהם היה קטן בכמות אבל ענקי היה באיכות

זה שהם למדו רק סדר נזיקין זה קטן בכמות אבל האיכות איך הם למדו

איך הם מסרו נפשם על התורה דורות הראשונים מסרו נפשם

הכוונה במעשים שלהם הייתה מונחת איכות

של מסירות נפש כל מעשה שלהם

היה בו מסירות נפש עד תכלית לעשות ולקיים את הדברים

כהווייתם וכרצון הבורא את כל איכות נפשם נתנו בהם

ומעשה של איכות

בוקע ועולה למעלה

ועד שחכים מגיע אפילו אם הוא קטן בכמות

המרבה והממעיט

ובלבד שיכוון לבול השמיים זה הסוד

אם כל הלב כל הלב מכוון לשמיים בכל מעשה ומעשה

זה לא משנה אם אתה עושה הרבה או מעט העיקר שיהיה מכוון לשמיים

על כן מעשה כלשהו

של רב יהודה

שולף רק אחד מנעליו

אבל זה עם רבת האיכות והנצחיות

זה מביא תועלת ומיד יורד גשם

לא כן אצלנו

אפילו כל מה שאנחנו למדנו

הוא גדול בכמות שישה סדרי משנה

בשלוש עשרה ישיבות

וגם אם נצער את נפשנו ונצבח צבחות

אנחנו לא מסרנו את נפשנו במעשים

לא מונח אצלנו כל כך איכות כמו אצלהם

ומעשה בלי איכות ודאי שלא משגיחים בו

בעניין הזה מצינו בגמרא ביום הט'

מקדש ראשון מפני מה חרב

מפני שלושה דברים שהיו בו

עבודה זרה, גילוי עריות ושליחות דמים

אבל מקדש שני שהיו עוסקים בתורה במצוות

וגמילות חסדים

מפני מה חרב

מפני שהייתה בו שנאת חינם

ללמדך ששקולה שנאת חינם

כנגד שלוש עבירות

ואנחנו לא יודעים כלל מה זה שנאת חינם

אנחנו סוברים ודאי שאין לנו שנאת חינם

וביותר

שהרי שם הייתה תורה וגמילות חסדים

עניינים שהם מקור לאהבת הבריות

מתורה וגמילות חסדים לא יוצא שנאת חינם, יוצא אהבת הבריות

ועם זאת

נקרא שהיה שם שנאת חינם

ושנאת חינם כזאת

שהיא דקה מן הדקה

עליה אנחנו אומרים שהיא הביאה את החורבן

והיא שקולה שנאת חינם הזאת הקטנה

כנגד שלושה דברים שמצווים להיהרג ולא לעבור

זה הסוד של העניין של גדלות האיכות

אומנם שנאת חינם באמת מעשה קטן

אבל האיכות שבה היא כנגד שלושה דברים ועוד יותר

את השנאת חינם אנחנו עושים כנראה באיכות גדולה מאוד

יותר מאהבת חינם שלנו

זה מה שהוא המשקל

וכמו שאמרו שם

ראשונים גדולים או אחרונים גדולים?

מי יותר גדולים?

ואמרו בירה תוכיח

שחזרה לראשונים ולא חזרה לאחרונים

בית המקדש חזר לראשונים

ולא חזר עד עכשיו לאחרונים

ואמרו עוד ראשונים שנתגלה עוונם

נתגלה קיצם

אחרונים שלא נתגלה עוונם

לא נתגלה כי צם.

ועוד אמרו,

טובת ציפורנן של ראשונים מקרסן של אחרונים.

וכל זהו מסוד הגדלות של האיכות

כנגד הכמות.

אז זאת אומרת, מסתכלים.

כשאדם עושה מצווה, מה האיכות שלה?

כשאדם עושה עבירה,

מה האיכות שלה?

אדם, דוגמה, שעושה עבירה,

ויש לו צער כשהוא עושה את העבירה,

זה לא כמו אדם שמתלהב מהעבירה, הוא כמו אדם ששמח מהעבירה.

זה מדורים שונים בגיהינום.

לגמרי.

זאת אומרת, אם אדם

עשה עבירה, אבל הוא עשה אותה באי רצון, אבל עשה, עשה באי רצון, זה לא כמו אדם שמשתוקק לעבירה, ממתין לה, מצפה,

ועושה אותה ככה, כמו שאומרים בשיא,

ההתלהבות.

בכלל, בכלל, מרחק גדול מאוד מאוד מאוד.

אותו דבר, אדם שעושה מצווה בקרירות, לאדם שעושה מצווה

באיכות

שמוסר את כל-כולו,

את כל תוכיותו לתוך המצווה,

זה ההבדל בין ראשונים לאחרונים.

זאת אומרת, יכול להיות שההפרש יהיה קטן,

אבל האיכות מנצחת.

לא הכמות קובעת,

אלא האיכות מנצחת.

אז צריכים לעבוד על כל דבר ודבר שיהיה באיכות שלמה,

ושיתכוון האדם בכל כוונתו.

כמו שלמדנו שרבנו בחייא אומר שאין לנו אלא הבחירה הכוונה,

ואת המעשה השם גומר, אם נצליח או לא נצליח.

אנחנו מקבלים שכר על הבחירה ועל הכ...

זאת אומרת שאנחנו מתכוונים לעשות את מה שבחרנו לעשות

על הצד הטוב ביותר.

וכשנעשה את המעשה, אם נצליח בסופו או לא, יתגשם או לא,

זה תלוי בשם יתברך.

אנחנו נבחנים בבחירה ובכוונה שהיא תהיה באיכות.

זאת אומרת, כשאתה לוקח דבר לעשות אותו בשלמות, באיכות,

עם כל ההוויה שלך.

וכל עצמותי תאמרנה השם,

שכל כולו של האדם יהיה

תוך עשיית המצווה.

עשה דברים לשם פעולן.

זאת אומרת, השם ציווה ואני עושה את זה.

עשה דברים לשמן.

לא לצאת ידי חובה או לפרוק מעליו את ההתחייבות והחוב,

אלא ממש לקחת את זה כמו פרויקט היחידי שיש לו בחיים,

וצריך לשים את הכול בזהירות.

אם אדם יעשה ככה, יגדיל את האיכות שלו,

ממילא מעלתו תגדל, ואם הוא יתרגל בזה,

כל מעשיו יהפכו להיות כאלה בעלי איכות, כל דבר יהיה בשיקול דעת,

וממילא מעשיו יחשבו בשמיים,

ואז אם הוא יבקש מהשם,

מיד הוא יענה.

מיד הוא יענה.

כי על איכות עונים מיד.

על כמות לא מתלהבים כל כך בשמיים.

לא מתפעלים מזה.

כמו שאמרנו, כי לא בשוקה,

האיש יחפץ.

אלא מה?

רוצה השם את יריעיו.

הקדוש ברוך הוא לא בגבורה של סוס ולא בשוקה, איש יחפץ. מה פירוש?

הקדוש ברוך הוא רוצה גבורת סוס.

סוס?

מה הניסוסים אצל הקדוש ברוך הוא?

לא,

אפילו אם יהיה בן אדם

שהוא יהיה במצב שהוא יושן שינת הסוס,

הוא יושן רק כשתיל נשמה.

זאת אומרת, הוא ישן

פחות מכדי מיתה.

והוא כמעט 24 שעות ער. כמעט 22 שעות הוא ער ושעתיים הוא ישן כמו הגאון. חצי שעה, חצי שעה, חצי שעה, כל שש שעות.

נו, אדם כזה זה גבורת הסוס. זה נקרא שינת הסוס.

אז זה גבורת הסוס. זו גבורה גדולה מאוד שבן אדם יכול להתיש את גופו

וללמוד בצורה כזאת.

אומר הקדוש ברוך הוא לא, לא, לא בגבורה.

ככה שלה הקדוש אומר.

לא בגבורת הסוס, לא בשוקי האיש ירצה.

מה הוא רוצה?

את יריאב.

אם זה עם יראת שמיים, יראת שמיים.

לא שאתה יודע שזה כמה שאדם יושב יותר,

זה מעלה יותר גדולה,

או שאתה רוצה לעשות רושם על אנשים, או שהורגלת ככה, או שחינכו אותך ככה,

ואתה עושה את זה בגלל שככה צריך לעשות, וזה הנכון.

יראת שמיים, יראת שמיים.

יש יראת שמיים.

גם אם אתה לומד פחות,

אבל יראת שמיים זה מה שרוצה השם.

לא בגבורת הסוס יחפץ. לא בשוקי האיש ירצה.

רוצה השם את יריעיו ואת המייחלים לחסדו.

רבי יחנן יאמר כשהוא אומר, עסוקו וחזקו כל ישראל.

לאפי כוח ארבונו תורנו.