"ויאמר פרעה אל יוסף אני פרעה ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים". רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר, מן אני של בשר ודם אתה למד אני של הקב"ה. כשפרעה אומר "אני פרעה" אתה שומע מה אני אומר לך? אתה יודע מי אני? אני פרעה, זה אומר שבלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים, זה כח אני של בשר ודם, אף אחד לא יכול לזוז בעולם נגד מה שאתה תגיד ותעשה, למה כי אני פרעה. אז מהאני של בשר ודם אתה לומד על האני של הקב"ה. מה אני שאמר פרעה הרשע ליוסף אני פרעה היה לו את כל הכבוד הזה שהוא משל במצרים שמונים שנה, אף אחד לא היה יכול להזיז אותו מתפקידו, לכשיבוא אני של הקב"ה, אני עשיתי ואני אשא, על אחת כמה וכמה כמה אנחנו נזכה יבבי.

האדם מורכב מרוח וחומר, נפש וגוף. החומריות היא המחיצה המפסקת בינו לבין השכל והנפש העליונה. החומריות מאבנת את הלב, מחרישה את האוזן. מהממת את השמיעה, מטשטשת את הצליל הדק, ואז קשה לו להבין את האמת כמו שהוא בפעם אחת. כשאדם הוא יותר מידי חומרי, אפילו אם הוא לומד תורה, אבל הוא עדיין חומרי, הוא מקושר לחומר, הוא מתפעל מחומריות, הוא נמשך אחר חומר יותר מרוח, אז החומריות של הגוף זה מחיצה שמפסיקה בינו לבין שכלו והנפש העליונה, זה מאבן לו את הלב, מחריש את האוזן, מהמם את השמיעה, מטשטש את הצליל הדק, וקשה לו להבין את האמת כמו שהוא בפעם אחת. כמו שאנחנו רואים היום. והנסיון מעיד שאם רוצים לקרוא לאדם מרחוק לא מספיק פעם אחת, אלא צריכים לכפול פעמיים בקריאת שמו, חיים, חיים, צריך כמה פעמים. למה? הוא מתחיל לשמוע גם בפעם הראשונה, אבל השמיעה מעורפלת וסתומה, ורק אחרי שתיים או שלש קריאות הוא נפנה לאחוריו לראות מי קורא לו. זאת משום שהטבע החומרי הגשמי מטמטם וסותם את החושים, והאויר שמסביבתו מתעבה ואינו מאפשר שהקריאה תגיע לאזניו בפעם הראשונה.

וכן אין האדם מבין דבר עד שיסבירו לו ע"י משל, כי המשל פוקח את עיניו, מחדד את שכלו, ופותח את הבנתו בדבר. רק אז הוא מבין את הנמשל. בא אני אתן לך משל שתבין, ואז נפתח, אתה רואה שאנשים כשאומרים להם דברים מופשטים קשה להם לקלוט, אבל עם ציור, כיון שציור זה חומר, זה מצייר לו חומר, פעם היה מלך ובא אליו עני והיה ככה וככה, זה הוא יבין, אבל אם תגיד לו דברים מופשטים קשה לאדם לקלוט בגלל שהוא חומרי, הוא מחובר לחומר.

המשל לאדם הוא כאור שמאיר את הדברים, ומהטובות שיצר ה' בעולם זה היה משל, שה' ברא בעולם משלים כדי לסבר את אוזן האדם להבינו ולהסבירו. לכן שלמה המלך אמר ספר משלי שלשת אלפים משלים, כדי לעורר את שכל האדם והבנתו להכיר את הנמשל, כי לב האדם סתום, ורק על ידי משלים הוא יגיע להכרת הנמשל. לכן כל המדרשים אומרים את דבר האלקים ואחרי זה אומרים משל למה הדבר דומה, לאדם שהיתה לו בת וכן וכן וכן.

הקב"ה סידר את הנהגת העולם בממשלת בשר ודם, שיהיה ממשלה לאדם בעולם, זאת כדי שיהיה לו עזר לצייר לעצמו את מלכות מלך מלכי המלכים הקב"ה אימתו וכבודו. למה ניתנה למלך רשות לקחת לו לעבדים ולשפחות כל מי שהוא רוצה, להוציא להורג את מי שמורד במלכות, לתלות אותו בככר העיר, לעשות את כל הדברים, כדי שתהיה אימת בני האדם מן המלך ומזה יוכלו להבין שאם זה כוחו של בשר ודם מה כוחו של מלך מלכי המלכים הקב"ה. וכשרואים את הממשלה שיש לאדם מסוים, כן, שהוא שולט על עם שלם גדול ונורא, אז יכולים להבין במשל אז מה כוחו וגבורתו של הקב"ה, כי קשה לאדם לצייר ציורים אם הוא לא רואה משהו בדוגמא כלשהי, תן לי דוגמא, תן לי דוגמא הוא אומר, תן לי דוגמא.

מובא בגמרא בברכות, לעולם ישתדל אדם לרוץ לקראת מלכי ישראל ולא לקראת מלכי ישראל בלבד אלא אפילו לקראת מלכי גויים, שאם יזכה יבחין בין מלכי ישראל למלכי גויים. אם הוא יזכה אז הוא יראה ויבחין בין מלכי ישראל למלכי גויים. פירש רש"י, שאם יזכה לעולם הבא לראות גדולתן של ישראל, יבחין כמה ירבה גדולתם יותר על האומות עכשיו. ז"א, מי שיזכה לחיי עולם הבא יוכל לראות את ישראל בגדולתן, ומה שהוא ראה היום נגיד מה ארה"ב היא שולטת כאילו בעולם חרטה בסין וזה וזה ופוטין וכל הקשקושים, אז הוא יוכל להבחין את ההפרש בין מלכות לבין מלכות. מי שראה מלכותו של שלמה המלך ששלט בכיפת העולם והיה שלום בזמנו וכל מלכי עולם באו לפניו כעבדים וכשפחות, זה דוגמא סימבולית לקראת מה שיהיה לעתיד לבוא בביאת גואל צדק.

והנה מלבד הטעם האמור יש גם לומר, כדי שיבין אדם את הנהגת מלכות ש מים, ע"י שיראה מלך בשר ודם אז יוכל לצייר בדעתו את מלכות שמים, כי הכל ברא לכבודו, כי כל עניני עולם הזה הם לטובתו ולתועלתו ולעלייתו הרוחנית, כל מה שנברא בעולם ישמש את האדם רק בדבר אחד, עליה רוחנית, מכל דבר צריך ללמוד ולהקיש ולהבין כלפי שמיא, אז אם זה ככה אז מה כלפי שמיא, ואם זה ככה כאן אז מה כלפי שמיא, כל דבר בא להמחיש, להמשיל, כדי שאדם יתבונן מתוך זה, הכל לטובתו ולתועלתו ועלייתו הרוחנית. מאני פרעה ילמד אני ה', אז אם אני פרעה נתן לו מלכות שמונים שנה ליוסף הצדיק אני פרעה, ופרעה היה בגדול כזה של אמה, והוא יכול לתת שלטון כזה, מלך מלכי המלכים על אחת כמה וכמה. אז המשל יאיר את עיניו ויבהיר את שכלו, וכמה יועיל לו לאדם כח המדמה וכח הציור להבדיל מהמדומיינים שהם מדמיינים רק את העבירות ואת ההנאות והתחושות הגשמיות, מי שמנצל את כח המדמה והציור של להיות בגן עדן עם הצדיקים והקדושים במעמד של הקב"ה עם החכמה הגדולה של סתרי תורה וכו' וכו', מי שיש לו כח לצייר ימאס בכל הבלי העולם הזה, ויתחבר לתורה הקדושה להטעין את עצמו כדי שיגיע למעלה אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו, ואז יפשטו לו את כל מה שהוא לא השיג בעולם הזה למעמקי המעמקים הבלתי בלתי נדלים ואין סופיים של חכמת התורה הקדושה שהיא אין סופית, וזה עונג ואושר שעולה בדרגות נשגבות לאין שיעור ואין ערוך ללא הפסקה לנצח. זה רק לעלות ולעלות ולהתענג ולהתענג ולהתענג באין שיעור של אין שיעור.

אז כמה מועיל לו לאדם כח המדמה וכח הציור, כמו שאמר הכתוב "הסכת ושמע" צייר במחשבתך ושמע והתבונן, שתצייר אז תבין ותשמע בלי ספק. אם יהיה לך ציור כמו שדיברנו פעם שכשאדם מצייר מעלת אדם על חברו זה כח הציור, מי שיודע לצייר עבירה באופן כזה שהוא לא יעיז לעבור עבירה, אז הוא הצדיק הגדול, ומה הוא מנצח את היצר? בכח הציור. איך היצר מפיל אותו? בכח הציור. הוא מצייר לו כבר את ההנאה והתענוג מהעבירה טרם עשותה, וזה מה שמפתה אותו לעשותה. ואם תגבר עליו בכח הציור ותצייר את הגיהינום ואת הצואה ואת כל הלכלוך והטינופת שיצא לך מעצם העבירה, ועוד יותר על כל רגע של הנאה העונש יותר גדול והציור יותר קשה, אז תנצח את היצר הרע. הכל זה כח הציור.

לכן שמע, צייר במחשבתך ושמע ותתבונן, כשתצייר זה תבין ותשמע בקולו בלי ספק.

הרמב"ם במורה נבוכים אומר, אחת הסגולות המרוממות שהנביא היה צריך להצטיין בה ולהכילה בנפשו היא כח המדמה והמשער. ומבלעדי כח זה אי אפשר להגיע לדרגת הנבואה, בלי שיהיה כח המדמה והמצייר לנביא בדרגה גבוהה לא יוכל להגיע לדרגת נבואה, ומתוך כך הנביאים שהיו שואפים להאצלת רוח הנבואה עליהם, היו מתרחקים מן העיר מתרחקים מן האנשים, מתבודדים ביערות ובמדבריות בכדי להתרכז כליל מתוך התפשטות החומריות, כי אין להם שום חומר שמה, רק טבע, הם ואלקים, מתרכזים כליל מתוך התפשטות הגשמיות והחומריות לקבלת שפע הנבואה האלוקית. מי שרוצה לזכות לזה צריך להיות בלתי מוטרד לחלוטין משמץ גשמיות וחברה, שיסיחו ויסיטו את מחשבתו, אלא צריך להיות מדובק ומרוכז רק באלהיות.

וכן אמר רבינו הרמח"ל, רבי משה חיים לוצאטו בספרו מסילת ישרים, דרכי קניית החסידות היא גודל ההסתכלות ורוב ההתבוננות, גודל ההסתכלות ורוב ההתבוננות, כי כאשר ירבה להתבונן על גודל רוממותו יתברך ובהתבוננו על רוב חסדיו עמנו ועל גודל אהבתו לישראל, ועל קרבת הישרים אליו, שהישרים קרובים לה', ומעלת התורה והמצוה, ודאי שתתלהט בו אהבה עזה ויבחר ויתאוה להדבק בו. איזה מילות קדושות לרמח"ל הקדוש, הגאון מוילנא אמר שבמסילת ישרים אין  מילה אחת מיותרת. והכל על פי הסוד. אז מה הוא אומר, איך קונים חסידות? על ידי גודל ההסתכלות, צריך להיות פנוי, בלתי טרוד, אז גודל ההסתכלות ורוב ההתבוננות, בכל דבר להתבונן, בכל דבר והרבה הרבה הרבה, לא מפסיק פעם פעמיים והגעת למסקנה, לא לא לא, בכל דבר להתבונן, כי כאשר ירבה להתבונן על גודל רוממותו יתברך, מה הוא יראה למשל? הוא יראה את רוב חסדיו עמנו, אנחנו עם שעושה בעיות, אני לא רוצה לפרט, והוא רואה כמה חסדים ה' עושה למרות כל מה שאנחנו בלתי ראויים לכאורה, וה' מרבה חסדים עמנו, ועל גודל אהבתו יתברך לישראל אע"פ שאנחנו במצב כזה, ועל קרבת הישרים אליו, הוא רואה שיש צדיקים שהם ישרים, הקב"ה נותן להם קרבה אליו ושומע לקול תפילתם, וכשהוא רואה את מעלת התורה והמצוה מתוך התבוננות, ודאי שתתלהט בו אהבה עזה ויבחר ויתאווה להדבק בו. למה לא נדבקים בקב"ה אנשים למרות הציווי ובו תדבק? כי הם לא עובדים על חסידות, הם לא מסתכלים, הם לא מרבים להתבונן, הם שטחיים, הם רדודים, הם עדר, עדר, הם רואים מה כולם עושים והם הולכים אחריהם כמו הכבשים. יש אחד הולכת בראש וכולם אחריה, למה איפה הולכים מה מו מי, ככה זה כולם, פוק חזי מאי עמא דבר, יאלה, תתבונן, תלמד לבד, תעשה ככה, תבחיטן בין טוב לרע, תבקר שיהיה לך ביקורת עצמית, שום דבר הכי קל, מה עושים גם אני, זהו.

וכן כתב הגאון החכם החשוב רבי יצחק בלאזר זצ"ל בשערי אור פרק י', מורגלא בפומי דרבי, רבי ישראל סלנטר זצ"ל, כך היה מורגל בפיו של רבו, בענין ההסתכלות בכוכבים, הוא אומר אם נשקיף ע"י כלי המחזה, טלסקופ מה שאנו קוראים ה יום, המגדיל כל דבר אלף אלפי פעמים את הכוכבים אשר נראים כנקודות קטנות, על ידי כלי המחזה יתראו לעינינו הרבה הרבה יותר גדולים, ובאמת אין ערוך לגודלם, כי יש כוכבים אשר המה גדולים הרבה הרבה יותר אשר מכדור הארץ, כן הדבר גם בענין עצם העונש הרוחני. שעם כל כוחות הציור שיצייר אדם את גודל מרירות העונש לא יגיע עד תכליתם כפי שהם נראים ונרגשים באמת. אם כוחם נראה לך קטן, כשאתה רואה בטלסקופ אתה רואה איזה גודל, ואתה לא רואה כלום, כי מה שהטלסקופ מאפשר לך רק, אז זה עונש שנראה בעיניך קטן פה בעולם הזה, תדע לך, בעולם האמת לא תוכל להגיע לתכלית העונש עד כמה מר הוא.

רבי יוסף קארו מרן הקדוש בספרו מגיד מישרים, מוסר בשם המגיד, המגיד זה היה מלאך שהיה מתגלה אליו ואומר לו מה עליו לעשות. והוא כתב את כל הספרים, אמר לו, אז הוא כותב בשם המגיד, שהצער ועגמת נפש שאדם מרגיש בחלום הינם גדולים מאשר בהקיץ. ז"א אם אתה מקבל סטירה הכי חזקה בהקיץ עכשיו בא ניגש אליו אחד שתי מטר גובה עם יד פלטה של שבת, ונותן לך כף לתוך הפנים, ואתה מקבל זעזוע מח, זה אפס לעומת מה שאתה מרגיש בחלום, בחלום זה פי כמה לאין ערוך ממה שאתה מרגיש בהקיץ. וזאת למה? כיון שבשעה שאדם ישן  נפשו מלובשת בפחות גופניות, והרגשתן יתרה, לכן ההרגש הוא יותר חזק. כמו שהעונש ברוחניות הוא פי כמה וכמה יותר קשה מאשר בגוף. לדוגמא, עלבון הוא צורב לאדם הרבה יותר ממכות שהוא יקבל. מכות מקבלים באותה שעה כואב, אולי עוד שבוע שבועיים וזה חולף, אבל עלבון נשאר לנצח, לעולם לא ישכח בן אדם ממה שעשו לו, שעלבו בו פגעו עשו לו וכו' וכו', צריך לעבוד קשה מאד בשביל שאדם לא ירגיש ולא יחוש, אבל זה דרגה גבוהה מאד שאדם ממש הוא עבד על מה שאמר רבי לויטס, מאד מאד הוי שפל רוח שתקות אנוש רימה.

מכל מקום, לכן שומה על האדם להמשיל ולצייר לעצמו מעט מזעיר את העונש על ידי שיזכור בהרגשת הצער שבחלום. אם תוכל לצייר ולהבין עכשיו מה שאמר המגיד למרן רבי יוסף קארו, כמה גודל היסורים בחלום לעומת בהקיץ, אם תזכור את זה שאם הוא גדול פי כמה בהרגשת הצער בהקיץ, הרי זה רק מעט מעט מזעיר מן הצער הנצחי. וכאשר יעשה זאת ויציר לעצמו את זה שאם בחלום זה פי כמה וכמה אז במציאות כשהוא יהיה מנותק לגמרי מן החומר, ושמה העונש הוא נצחי, אם יעשה ציור כזה לפניו תנוח ותשקוט בו רתיחת המידות, שהמידות דוחקות ודוחפות את האדם, תן תעשה תחזיר תזה לא לוותר זה... אל תכנע זה.... הוא ירגיע, הוא ירגיע, ירגיע, ירגיע, ירגיע, ירגיע.

אבל מי שיש לו בטחון, בטחון בה', בטחון בה', המידות לא יכולות לתקוף אותו. מי שיעבוד על בטחון בה' המידות לא יכולות לתקוף אותו, למה? כי הוא יודע שגם אם מבזים אותו זה מאת ה'. גם אם משבחים אותו הוא יודע שזה חרטה, אתמול שיבחו, אתמול אני מתכוון בעבר הרחוק והקרוב, את אלי ישי בכל ביתי נאמן, היום הוא ירבעם בן נבט, בשניה התהפך, למה הוא עבר צד, מה קרה? איפה השבחים? איפה הכל? איפה כל מה שהיה? נגמר, שניה. אותם אנשים ששיבחו ואפילו ק יבלו תפקידים ממנו ומינויים והכל והכל והכל והכל, ברגע האינטרס השתנה, היום הוא מוקצה, רע מאד והקללות עוד לא התחילו, חכו, קללות התחילו ואז תדעו בדיוק מה חושבים על אדם שהוא מוערך וחשוב ובכל ביתי נאמן הוא, איך הוא יכול להיות גורנישט מיט גורנישט וגרוע מזה לאין שיעור. ככה זה. אין לסמוך על אנשים, הכל זה שקר, מי אמר את זה? האמת אמרה לקב"ה, אל תברא את האדם בכל, אף בן אדם אל תברא, אף בן אדם אל תברא, למה הוא כולו שקרים. והאמת לא משקרת, האמת לא משקרת.

אבל מי שיש לו בטחון והוא הולך בדרך ה' באמת, לא בגלל אינטרסים, לא שביל כבוד לא בשביל מעמד לא בשביל לנקום לא בשביל לא בשביל לא בשביל, אז זה לא מעניין אותו מה אומרים מה משבחים מה מבזים, אצלו יש בלאנס, שויון, השויה במידות, והוא לא מתפעל. אבל זה עבודה, צרי לעבוד הרבה על שער הבטחון של רבינו בחיי, הרבה פעמים.

אז לכן, אם אדם ידע לצייר את גודל העונש, כאשר יעשה זאת תנוח ותשקוט בו רתיחת המידות ויתבטלו הדמיונות הכוזבים של חיי העולם הזה. איייי.

אתם יודעים, מורי ורבי הרב הגאון הצדיק הרב יהודה שפירא זצ"ל, שאלו אותי אתמול, מה הוא זכה, מה הוא זכה שהוא התחבר אליך וזכה בכל עולם התשובה, מה? כך גם שאל אותי הבן שלו הבכור ז"ל שנפטר בשבעה, מה זכה אבא? נו, אמרתי לו אתה יודע, הוא היה צריך להמשיך ולקבל את הישיבה הגדולה בירושלים, אה, אחרי אחד מגדולי הדור והוא לא רצה. לא רצה. זה זכויות לאין שיעור, להעמיד דורות של תלמידים והכל, לא רצה, מהענווה שלו. הוא הרגיש שזה לא שייך אליו, הוא לא יכול לקחת דבר כזה, הוא לא רוצה לקחת דבר כזה, הענווה שלו לא החשיב את עצמו כזה ראוי וכו'. מה זיכו אותו מן השמים? שעד הבית תבוא לו הזכות הכי גדולה שיכולה להיות בדור, להיות רבן של כל בעלי התשובה. זה לא יאומן כי יסופר מה גודל הזכויות שהוא זכה, זה לא יאומן כי יסופר. אבל ככה זה, מי שבורח מן הכבוד הכבוד רודף אחריו.

הרי מוכח לנו שהזמן משתנה לפי הרגשת האדם, לפי השימוש שהוא עושה בו, מוכח לנו שהזמן משתנה לפי הרגשת האדם, ולפי השימוש שעושה בו. הזמן עשוי להשתרע לנצחיות עד אין סוף, כל נקודת זמן יכולה להשתרע עד אין סוף. אם האדם ישקיע את מחשבתו ונשמתו בנקודת הזמן הזו. הזמן הוא מוגבל אמנם בחיצוניותו, רגע זה רגע, דקה זה דקה, שעה זה שעה, זה מוגבל כאילו בחיצוניותו, אולם אם מסירים את המחיצה המגבילה את הזמן, בוקע אור גדול ואז הוא בלתי מוגבל, בלתי מוגבל, ז"א אתה יכול להנציח רגע לנצח. מעשה פעולה מחשבה, כל דבר יכול להכנס לתחום הרגע המוגבל ולבקוע איתו נצח ולהשאר חרוט באומה, קיים לנצח, ויכול להעמיד דורות הרבה. מרגע אחד יכולים להתפתח אלפי אלפים ורבבות, ימים ושנים עד אין סוף, והמשכיל מרגיש את נצחיותו של הרגע ויכול להפוך אותו עדי עד. סתם דוגמא חושית, הרגע הזה שאני מדבר אני הפכתי אותו בס"ד לנצחי, הרגע הזה שאני מדבר לא ייגמר לעולם, לא רק בכם וההשתנות אלא הוא מונצח כרגע לנצח. והוא הפך להיות נצחי. כי כל אחד יוכל לשוב ולראות את אותם דברים. החייתי את הנצח ברגע הזה, ברגע הזה יש נצח. וזה גשמי עכשיו מה שאמרתי, זה עוד עדיין נקרא נצח גשמי, יש את הנצח הרוחני זה היוצא מן הרגע הזה, שכל מי שישתכנע, ישתנה ממה שהוא שומע ורואה ה לנצח נצחים.

כך גם בהרגשת צער נצחי, יצייר אדם במחשבתו רגע של צער נצחי. נתנו דוגמאות אם אדם יבין מה זה צער נצחי, אם הוא חש בכאב שן, יש לו כאב שן שהוא חייב רופא, הוא לא יכול אאאאאאאא לא יכול, ויהיה לו רק כאב של שן אחת לנצח אין רופא, אין הרדמה, אין תרופות. איך אדם מרגיש שהוא ישן הראש שלו הולך להתפוצץ, עייף, חלוש, כל הראש שלו זה ככה, רק שן, זה העונש, גיהינום זה רק שן. אם אדם מצייר לו ציור כזה, הוא יכול להתחיל להכנס למסלול שהוא יכול להשקיט את כוחן של המידות שלו והתאוות שלו, להירגע כמו שאומרים.

אמנם בעולם הזה קל מאד להסיח את הדעת מרגע, אולם בעולם הבא הרגע מתפשט לצער של שעה, שזה שישים רגעים, זה שישים פעם צער נצחי, על כל רגע צער נצחי. כשיתבונן האדם ויחדד את שכלו והרגשתו בעונש הנצחי, יהיה לו קל למשול על תאוותיו כשיזכור את יום הדין הגדול והנורא.

אתם רואים את הבושות שיש לאנשים שהם נתפסים על איזה עבירה, איך הם מכסים עם חולצה ישר כשמובילים אותם לבית ה משפט, למה, אתה עבריין, לא מתבייש, את שששש שלוף יורה באנשים, למה אתה מתבייש? מה קרה שאתה מתבייש? זה בושה מאנשים פה בעולם הזה ודומים לו, חלק תפסו חלק עוד לא תפסו, אבל כשאתה תעמוד ביום הדין הגדול והנורא והקדוש ברוך הוא יקרא לכל אחד ויגיד בא אתה לימיני, אתה מקבל שכר, ואתה בא לשמאלי אתה לא מקבל שכר, רק זה הבושה שמוציאים אותו מהשורה ואומרים לו אתה בצד שמאל אתה בצד הלא טוב, וכל העולם רואה, כי ביום הדין הגדול והנורא כל בני עולם יהיו, הפדיחה הזאת ובפרט אם יש לו זקן ומגבעת וחלוק וכל הדברים, איזה בושות. ואם עוד יחשפו את מעשיו לעיני כולם, לא יאשימו אותו רק במעשים, גם יראו אותם, אתם יודעים איזה בושה זאת?

אז אם אדם מצייר שכל מה שהוא הולך לעשות כרגע ומרגע זה והלאה, כל זה יחשף לעיני כל, אי אפשר להתחבא, אי אפשר שלא יתפסו אותך, אי אפשר, אז זה איום ונורא.

המזל שלנו שעל העבר יש לנו אפשרות לעשות תשובה, אבל הבעיה שאף אחד לא עושה כמעט תשובה אמיתית, ואין כמעט בני אדם שמוכנים די, להפקיר את הכל של העולם הזה, את כל המשיכה לעולם הזה ואחרי התאוות ולהתמקד ולהתרכז בעבודת ה' ותו לא עד שהנשמה תוחזר אל הקב"ה, אין כמעט אנשים כאלה, אם יש - נסתרים. אז זה לא פשוט, לכן אנחנו לומדים מפה דבר עצום, מאני של פרעה אתה יכול ללמוד מה זה אני ה', מאני של פרעה, שהוא יכול לתת הוראה ולהרוג את כל הילדים של בני ישראל, ויכול לעשות רציחות ולשחוט תינוקות, ולשטוף את גופו בדמם, כזה רשע, אותו רשע יכול להגיד אני פרעה ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים, ויוסף מולך שמונים שנה. אז תבין, אז זה הקטן העזאר הזה יכול ככה לשלוט בעולם, מה זה אני ה'? שהוא יכול להיטיב לך הטבות לאין שיעור שהשכל לא יכול להבין, וחלילה להיפוך עונש שאתה לא יכול לשער. אז לכן ממליצים לנו חכמים פה, להתנטרל ולהתנתק כמה שיותר מהחומר, ולעלות יותר ברוח, משיב הרוח ומוריד הגשם, ואז על ידי זה אדם זוכה לצייר, לדמות, לראות לנוכח עיניו את הציורים האמיתיים מה זה שכר מה זה עונש, אבל לנצח, לנצח, לא פה בעולם הזה, לנצח. ואם בחלום זה פי כמה וכמה יותר מייסר מאשר במציאות, אז בחיי הנצח לאין שיעור ואין ערוך. ורגע זה לא רגע, זה נצח של רגע.

אז לכן מאני פרעה אנו למדים על אני ה', בדרך משל, ובעזרת ה' מי שהבין מה שאמרנו פה אפשר שזה יעזור לו ליום  יומיים אולי, ואם הוא יהיה עקשן שלשה ארבעה ימים, ואם באמת הוא החליט לשנות דרכו אולי לתמיד. יהי רצון.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך....