קצתי בחיי קו"ף זעירה

בספר בראשית כ"ז: "וישטם עשו את יעקב על הברכה אשר ברכו אביו. ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי... ויוגד לרבקה את דברי עשו... ותקרא ליעקב ותאמר אליו הנה עשו אחיך מתנחם לך להרגך... קום ברח לך אל לבן אחי חרנה... ותאמר רבקה אל יצחק קצת בחיי מפני בנות חת אם לוקח יעקב אישה מבנות חת כאלה מבנות הארץ למה לי חיים... ויקרא יצחק אל יעקב ויצווהו קום לך פדנה ארם וקח לך אישה מבנות לבן אחי אמך".

בידנו מדרשו של רבי עקיבא על האותיות הקטנות שבתורה וכתוב בו לאמר: "קצת בחיי", קו"ף קטנה. האות קו"ף של "קצתי", בספר תורה, היא אות קטנה.

מלמד: שראתה ברוח הקודש שטיטוס יחריב הבית שגובהו מאה אמות. זה היה גובהו של בית המקדש השני שהחריב טיטוס. וימעט כבודתם של ישראל. אז הקו"ף שהיא מאה (100), קטנה. כי המאה אמה של בית המקדש יתמעט. וימעט את כבודתם של ישראל. היינו, שטיטוס מצאצאי עשו והא ממלכות אדום שהחריבה את בית המקדש השני.

וכן כתב בעל הטורים: "קצתי בחיי"- קו"ף קטנה, שראתה שעתיד עשו להחריב הבית שגובהו מאה אמה. וקו"ף של "ודרור קן לה", גדולה. שביקש דוד על ההיכל שגובהו מאה אמה שלא ייחרב. אז בתהילים פ"ד יש את הפסוק: "ודרור קן לה", "קן לה", שמה הקו"ף היא גדולה. כי דוד ביקש על היכל בית המקדש שגובהו מאה אמה שלא יחרב. זה אומר בעל הטורים.

השאלה הנשאלת: מה ראתה רבקה לרמוז שעשו עתיד להחריב את בית המקדש שדיברה על נשותיו? והביעה חשש שיעקב אבינו יקח מבנות חת כאלה.

נחזור אל הפסוקים: "ותאמר רבקה אל יצחק...", רבקה מדברת אל בעלה יצחק, "קצת בחיי מפני בנות חת. אם לוקח יעקב איזה מבנות חת כאלה מבנות הארץ למה לי חיים". ואז הוא שולח אותו, פדנה ארם, לקחת אישה מבנות לבן שהוא אחי אמו.

אז נשאלת השאלה: מה ראתה רבקה לרמוז שעשו עתיד להחריב את בית המקדש שהיא דיברה על נשותיו, והביעה את החשש שיעקב אבינו יקח מבנות חת כאלה?

רבנו בחיה כתב: "קצתי בחיי מפני בנות חת"- תמצא קו"ף של קצתי זעירה. וטעם הדבר מפני שראתה רבקה ברוח הקודש שעתיד הבית וההיכל להיחרב שהיה מאה אמה מפני עוון שיתחתנו ישאל בבנות הארץ. הנה כי כן ענה גם על שאלה זו, רבנו בחיה עונה על השאלה. זאת אומרת שהיא אומרת "קצתי בחיי, היא ראתה ברוח הקודש העתיד ההיכל של מאה אמה להיחרב ולמה. מפני עוון שהתחתנו ישראל בבנות הארץ.

אבל דבריו מצריכים עיון. היכן מצינו שבית המקדש הראשון או השני חרב מפני נישואי תערובת? אנחנו יודעים בית ראשון על מה חרב. על שלוש עבירות של ייהרג ולא יעבור, שפיכות דמים, עבודה זרה, גילוי עריות. בית שני חרב על שנאת חינם. איפה מצינו שמפני נישואי תערובת חרב אחד מן הבתים? כי מדומה שלהפך. רק בחורבן נאמר: "נשים בציון עינוהו הכובשים". והיו שנשאו נשים נוכריות. כמו שכתוב בעזרא י', פסוק ב'.

וייתכן שהכוונה לדברי הגמרא בשבת נ"ה ובסנהדרין כ"א: שבשעה שנשא שלמה את בת פרעה, ירד גבריאל המלאך ונעץ קנה בים ועלה בו סרטון. רש"י מפרש: חול ורפש וטיט שהים גורף. ועליו נבנה כרך גדול של רומי. ואיטליה של יוון ניתנה לעשו. כמו שכתוב בבראשית רבה: שהוא כרך שברומי. היינו, שכתוצאה מהנישואין הלא רצויים האלו, הונח היסוד לחורבן בית המקדש בידי מלכות אדום.  זהו שאמרה רבקה: "קצתי בחיי מפני בנות חת", שהיו עובדות עבודה זרה. וכן, נשא שלמה את בת פרעה ולא עוד, אלא עוד: אמוניות, אדומיות, צדניות, חתיות. אז הנה גם מבנות חת. מכתירות ומזבחות לאלוהיהן. כמו שכתוב במלאכים א', י"א. ואז נגזר על בית המקדש שייחרב. וכמו שנאמר: "כי על אפי ועל חמתי הייתה לי העיר הזאת למן היום אשר בנו אותה ועד היום הזה להסירה מעל פני". ורש"י מפרש על פי הגמרא בנידה ע': שביום שנוסד הבית, נשא שלמה את בת פרעה ואז נגזר החורבן. ביום שנוסד המקדש, נגזר שהוא יחרב. כי בו ביום הוא נשא את בת פרעה.

ויש להבין, מדוע נגזר החורבן, חורבן הבית השני, בעת יסוד בית המקדש הראשון, ונדחה לכ-900 שנה? ובעוון נישואי בת פרעה. מה הקשר והשייכות? ומדוע ראתה זאת רבקה ברוח קודשה, דווקא באומרה "קצתי בחיי"? ושם היא רמזה זאת. מה העניין? 

אומר הרב גלינסקי, נשמתו עדן: ואספר: בחסדי שמים נחלץ הרב מפונוביז', זצ"ל, הרב כהנמן, מעמק הבכא בעיצומה של המלחמה. שבני משפחתו ומאות תלמידו לכודים בלהבות התופת. ולא נתן לצער ולשכול לגבור עליו, אלא נחלץ לייסד שוב את הישיבה בארץ ישראל. רכש את הקרקע וירע את אבן הפינה בטקס צנוע בנוכחות מתי מספר. בצד עמד שולחן רעוע ועליו בקבוקי משקה וצלוחית עוגיות, איש לא ניגש לטעום.  הכל אמרו בהתרגשות פרקי תהילים להצלת יהודי הגולה. ואז פנה הרב מפונוביז' להניח את אבן הפינה והתפרץ בבכי תמרורים שזעזע את כל הנוכחים. אמר לו החזון איש, זצ"ל: "כשחונכים ישיבה במשקה ובמגדנות, ספק אם מצליחים. אבל הזורעים בדמעה ברינה יקצרו". נו, כולנו יודעים איך הצליחה ישיבת פונוביז' ומה היא העמידה מאז ועד היום.

אחד פנה אל הגאון, רבי חיים מוולוז'ין, זצ"ל, בשאלה: "גם לנו בברודי ישיבה, מדוע שפר חלקה של ישיבת וולוז'ין והיא משגשגת ופורחת? מאירה לארץ ולדרים. בישיבה בעירנו בורדי אינה מצליחה כמותה". השיב לו בשאלה: "הזוכר אתה את יום יסוד הישיבה בעריכם?". "ודאי! כל העיר לבשה חג. נאומים הושמעו והמקהלה שוררה, גדול היה כבוד התורה". נענה לו רבי חיים מוולוז'ין: "ואצלנו בוולוז'ין התעניתי באותו יום. את הישיבה יסדתי בצום ובתפילות". והעניין הוא שחוזק הבניין הוא כאיתנות יסודותיו. על מה זה נוסד, איך זה נוסד. בבכי ובדמעות או עם תזמורות? 

מקור נצחיותו של עם ישראל, זה בהיות האבות האיתנים, מוסדי ארץ. וביחוד אברהם אבינו שנקרא "איתן האזרחי", שזרח והגיע מהמזרח. וכשביקש בלעם לקלל את העם, ראה שהם מחוסנים ומוחסמים. כי "מראש צורים אראנו ובגבעות אשורנו".

ורש"י מפרש: אני מסתכל בראשיתם ובתחילת שורשיהם, ואני רואה אותם מיוסדים וחזקים כצורים וגבעות הללו, על יד אבות ואמהות. ולפי כך, בהיות תביעה אפילו דקה מן הדקה על האבות, נוראה השפעתה על צאצאיהם. כי סדק ביסוד מערער את יציבות הבניין.

כמו ששינו בנדרים כ"ב: מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים 210 שנים? נאמרו בזה שלוש דעות: אם משום ששאל "במה אדע כי ארשנה", ונענה: ,ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם 400 שנה", ועוד. זהו שנאמר בקהלת ז': "טוב אחרית דבר מראשיתו". טוב אחרית דבר- שהוא טוב מראשיתו. הקריסה של אלישבע בן אבויה, נזקפה לחיסרון דק בחינוכו. כמוש כתוב בחגיגה ט"ו, בתוספות מהירושלמי. וכשם שהתעלותו של רבי יהושע בן חנינה, נזקפה לזכות אמו שהייתה מוליכה את עריסתו לבית המדרש כדי שיתדבקו אוזניו בדברי תורה. אז זאת אומרת, טוב אחרית דבר מראשיתו. אצל אלישע בן אבויה, ראשית לא היית טובה. יהיה חסרון דק. וזה הספיק שהוא יצא לתרבות רעה. ואצל רבי יהושע בן חנינה, אמא שלו דאגה בראשיתו שאוזניו ישמעו כל הזמן דברי תורה. ויצא גדול מאוד בתורה. ירושלמי ביבמות, פרק א', הלכה ו'.

עכשיו נבין מדוע תחילת יסוד רומי שהייתה מחריבה את בית המקדש, היה כשנשא שלמה המלך את בת פרעה. כי שלמה בנה את הבית. ומשהובחן בו שמץ חוסר שלמות, נזרע זרע הפורענות שנבט במשך 900 שנה עד שהביא לחורבן. כי באותו יום שהוא בנה את הבית, דהיינו יסד אותו וסיים אותו, הוא נשא את בת פרעה. אז נהיה סדק. וסדק במשך הזמן מתרחב.לקח 900 שנה עד שהכל קרס.

מעניין רבי יונתן בן עוזיאל על הפסוק: "הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל", מביא שם ששלמה המלך אומר ברוח נבואה שהוא רואה שעתיד הבית להיחרב ושתחלק מלכות בינו עם ירבעם, אז הוא אומר שכל זה הבלו. כל מה שהוא ואבא שלו טרחו לבנות את בית המקדש, הכל הבלו. הכל הבל. ולמה לא היה לזה קיום? אחת מהסיבות זה זה. ויש עוד סיבות שהתורה הזהירה לא ירבה, לא ירבה, לא ירבה והוא הרבה, אז מי שהוא לא שלם, יבנה משהו גם לא יהיה שלם. לא יהיה נצחי. משה בנה את המשכן בשלמות עם בצלאל, בשלמות, קיים. אבל הבתים לא נבנו כך והשתמשו גם עם גויים וכל מיני דבירם וכו'. אז זה לא החזיק. דבר שהוא לא שלם מתחילתו, אין לו קיום נצחי.

עכשיו השאלה הנשאלת: מדוע ראתה זאת רבקה דווקא אז וביטאה את זה במילים: "קצתי בחיי"? אמרנו שהקו"ף זעירה כנגד המאה אמה של היכל והבית שנחרב. "קצתי", למה שמה? היא אמרה זאת ורמזה זאת, למה? והתשובה היא נוראה:

מצינו במדרש והובא בתורה שלמה באות ר"ה בהערה: קו"ף קטנה מלמד שלא קצה. אלא עורמה בליבה. כדי שיברח יעקב. אתם שומעים? כשהיא אמרה "קצתי בחיי", זה הייתה הערמה בשביל שיצחק אבינו ישלח אותו לשאת אישה וככה יברח מהתוכנית של עשו להורג אותו. זה היה.

נסתכל על הפסוקים עוד פעם ונראה איך זה כתוב. מה כתוב? "ויוגד לרבקה דברי עשו", שמה אמר? "יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי", "ותקרא ליעקב ותאמר אליו הנה עשו אחיך מתנחם לך להורגך קום לך ברח לך אל עזו אחי חרנה".עד כאן. אח"כ כתוב: "ותאמר רבקה אל יצחק קצת בחיי מפני בנות חת, אם לוקח יעקב אישה מבנות חת כאלה מבנות הארץ למה לי חיים, היא לא אומרת לו אני רוצה שתשלח אותו מפה בגלל שרודף אחריו עשו. ואז מה קורה?  "ויקרא יצחק אל יעקב ויצווהו קום לך פדנה ארם וקח לך אישה מבנות עשו אחי אמך". בלי לדעת את התוכנית של עשו. היא לא רצתה להגיד לו את הדבר זה. אז אומר המדרש: קו"ף קטנה מלמד שלא קצה, אלא עורמה בליבה. כדי שיברח יעקב.

וכתב האורח חיים הקדוש: לא רצתה לגלות הדבר ליצחק  שעשו רוצה להרוג את יעקב, משום איסור רכילות. ואמרה סיבה אחרת. אורח חיים הקדוש! אבל מה שגילתה ליעקב, אז למה היא גילתה ליעקב, זה גם כן לשון הרע, לא?

(מישהו מהקהל:??????)

הרב: אדרבא! שמה היא קיימה מצוות "לא תעמוד על דם רעך".

עכשיו, נעיין בדברי קודשו של החפץ חיים, זכרונו לחיי העולם הבא, בחלק ב', כלל א', סעיף ח', כתב: מותר לשקר מפני השלום ובכדי שלא לרכל. וכאן למדנו שגם כשמותר לדבר לשון הרע לשם הצלה (כמו במקרה דנן, כדברי הראש בנידה ס"א) עדיף לשנות מפני השלום.

והנה, בית שני שעסקו בו בתורה ועבודה וגמילות חסדים מפני מה חרב? מפני שנאת חיים, כמו שכתוב ביומא ט'. וביאר החפת חים בהקדמת ספרו שהכוונה ללשון הרע ורכילות. וכאשר רבקה שינתה בדיבורה כדי שלא לומר רכילות, ראתה ברוח קודשה שבית המקדש השני ייחרב בעוון רכילות. אז דווקא שהיא שינתה ואמרה "קצתי בחיי", שלא להגיד רכילות, שם נתגלה לה שייחרב הבית שהוא קו"ף זעירה כנגד מאה אמה של היכל שהוא ייחרב בגלל רכילות.

אך גם לאידך גיסא, ככלות הכל היא לא אמרה כאן אמת. כי היא לא קצה בחייה מפני בנות חת. כמו שאמרו בעל הטורים: שהייתה רגילה לעבודה זרה מבית אביה, לכן הקדימו את יצחק לרבקה.והאות קו"ף העומדת על רגל אחת, רומזת לשקר שאין לו רגליים. רגל אחת והוא עומד ליפול.

כמו שכתוב בשבת ק"ד ובזוהר הקדוש בחלק ב', קל"ב אמרו: שהאותיות הגדולות שבתורה הן בבחינת העולם הבא וסוד הנצחיות. האותיות הגדולות שבתורה יש 24 אותיות גדולות ו-24 אותיות קטנות. והאותיות הקטנות בבחינת העולם הזה גשמיות ועראיות. שזה הפרש שבין "שפת אמת תכון לעד ועד ארגיעה לשון שקר".  פסוק במשלי י"ב. למעט רגע הוא כלה והולך שהשקר אין לו רגליים. וגם שהיה ההכרח להשתמש בשקר עדיין אין זו אמת.

וכדברי הרמב"ן בבראשית מ"ח, פסוק ט"ו: שלא נתייחדה ליעקב אבינו מידת האמת עד שובו לארץ אבותיו. למה? "תתן אמת ליעקב", למה. למה רק עד שובו לארץ ישראל? למה? בעבור שהוצרך להתנהג עם לבן בדרך פתלתול ואין נו דרך האמת. למרות שכדין עשה, ככתוב "עם עיקש תתפתל" או "תתפתל". ואם יש ערעור קל שבקלים, ביסודות, כיוון שהאבות הם היסודות האתניים, אם אחת האמהות חייבת להשתמש בהעלמת האמת לצורך ובהכרח, עלול הדבר לגרום לכך שבית המקדש לא יהיה נכון לעד ויחרב כעבור למעלה מאלף שנים.

אומר הרב גלינסקי: וכמה פעמים אמרנו אין לנו שמץ של הבנה והשגה באבות, באמהות. אם הראשונים כמלאכים, אז מה לדבר מה רוממות האבות הקדושים, שאפילו הנביאים לא הגיעו לדרגתם. אבל התורה היא ספר הוראות כדי שנפיק לקחים כהבנתנו. ואם סדק ביסוד הוא ערעור הבניין, תקשיבו עד איפה, ואם אמרו, רש"י בבראשית ל"ח, פסוק ל': ולדעת זרח הוזכרה המילה "יד" ארבע פעמים: "ויתן יד ותקשור על ידו שני, ויהיה כמשיב ידו ואחר יצא אחיו אשר על ידו השני". למה נאמר ארבע פעמים "יד"? כנגד ארבע חרמים שמעל אחאן שיצא ממנו. תנועה בלתי רצונית של עובר. זרח היה בבטן, עובר, ארבע פעמים הזכירו את היד שלו. הוא תכנן? חשב? תנועה של עובר בלתי רצונית גרמה לכך שהנין שלו מעל במזיד פעם אחר פעם. וזה אחרי 250 שנה. משהו ביסודות תראו איפה הוא משפיע.

הבאנו פעם דרשה שלקב"ה יש חשבון עם יעקב אבינו שהוא עקב את עשו בבטן. יש להקב"ה ריב עם יהודה. על שעקב יעקב את עשו בבטן. למה הוא תפס לו בעקב בצאתו. אז עובר תפס, או! יש לי חשבון גדול איתך על מה שאתה תפסת לו את העקב בבטן. אתם שומעים? כתוב שבעולם הזה לא דנים בן אדם עד גיל עשרים. מן השמים. אבל כתוב שבעולם האמת כן דנים. גם אם ממתי שאתה תיוק. לא רק תינוק, גם שאתה עובר ראינו.

המהרח"ו שאל את האר"י הקדוש, זכרונם לחיי העולם הבא, שהאר"י היה כבר בעולם האמת. שאל אותו מה יש לו לתקן. הוא רוצה לדעת מה לתקן. מה נשאר לו לתקן? אז הוא אמר לו: "אם אתה רוצה לעלות למקומך הראוי, אתה צריך לעשות תיקון. שהיית תינוק נתת מקום לאמא שלך פה (בחזה). אז אתה צריך לצום שלושה ימים. תצום שלושה ימים לתקן את הדבר הזה ואז תגיע למקומך". אתם שומעים איפה הדברים? תנועה בלתי רצונית של עובר גרמה שהנין מעל במזיד פעם אחר פעם, כעבור 250 שנה.

וביודענו כי האב שורש והבן נצר בשורשיו יפרה, כמו שאומר רמב"ן בדברים כ"ט, פסוק י"ז, אז כמה חייבם כל ההורים לשמור על האמת בכל מחיר. ילד שההורים שלו משקרים מבטיחים ולא מקיימים, הם נתנו לו את החופש והדרור להיות מחריט כל החיים. הם פתחו לו את הפתח. אבל אם הם יקפידו על דבר אמת, והילד יגדל על המתכונת הזאת, לעולם הילד הזה יחזור. אפילו אם יתרחק יחזור לאמת. הנגיעה אם היא היית נכונה, היא בסוף תביא סריגים.

אז ראינו למה קו"ף זעירה ולמה ב"קצתי בחיי" ראתה שמה דווקא רבקה אמנו את חורבן הבית. ומה השייכות לשלמה המלך מבנות חת שהוא לקח חיתיות ונשא ביום הראשון את בת פרעה, ואז המלאך גבריאל ירד והכה סרטון בים אוקיינוס. ואיטליה עלתה של רומי, של עשו, ואלה קמו והחריבו את הבית וההמשך ידוע כמו שאמרנו.

היסוד שלמדנו פה יסוד עצום. כמה צריך להשתדל אדם לומר את האמת. אפילו במקום, אתם רואים, שמותר לשנות מפני השלום, בהכרח, לצורך, "לא תעמוד על דם רעך" והכל. אבל גם תלוי בכל אדם מה מדרגתו ועד כמה הוא מקפיד. אם אדם מקפיד על אמת, צריך להיזהר מאוד, מאוד, מאוד, שלא יאלץ ולא יצטרך גם לשנות. כמו שרבי יהושע בן לוי שלקח את החרב של מלאך המוות ואמר שהוא לא מחזיר, ביררו אם פעם אחת הוא הפר נדר או לא הפר. אמרו לו אף פעם. הוא לא חזר בו אף פעם. אז אי אפשר להכריח אותו אתה חזרת אז תחזיר. לא! אז ביקשו ממנו, התחננו, דחילק תעשה, יש לו עבודה, הוא חייב להמשיך לעוד. אז זאת אומרת, רואים שבן אדם היסוד אצלנו מוצק, אין סדק, לא יהיה השלכות לא טובות. בנקודת האמת זה היסוד של כל התורה. ה' אמת תורתו אמת.בלי האמת אי אפשר לעמוד על דבר אמת. אי אפשר. ברגע שאדם התרגל שקר אחד, הוא כבר אבוד. יש לו היתר. גמרנו! אמת, אמת, אמת, אמת, אמת... כתוב: "אמת מארץ תצמח".  גם ככה האמת מארץ תצמח, וגם ככה אמת מארץ תצמח. אמת זה אמת.