מסכת ברכות - ח. | הרב עמנואל טולדנו [022]

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

‫אמר לו שהגמרא אומרת, ‫הרבי סיפר...

‫כבוד. ‫כבוד. ‫-כן. טוב, אז נתחיל.

‫אז שמעת מה אמרתי לעת מצוזו תאירא?

‫שיתפלל אדם שכל פעם שצריך לומר איזה... ‫שיזדמן לו איזה דבר תאירא להגיד.

‫כמו רשי מסביר, ‫מה זה לעת מצוזו אישה?

‫שאם יצטרך אישה, ‫היא תזדמן לו אישה.

‫אז מה זה לימן דאמר זו תאירא?

‫שיזדמן לו תאירא.

‫אדם רוצה לומר תאירא, ‫שיהיה לו מה להגיד.

‫צריך להתפלל על זה.

‫במערובו, על זה כבר למדנו.

‫עכשיו,

‫רב נחמן בר יצחק אמר,

‫לעת מצוא זו מיתה.

‫אדם מתפלל שימות מיתה נוחה.

‫חס ושלום, יש הרבה מיתות,

‫שנאמר,

למוות תוצאות.

‫תניא נאמה אחי.

‫מה זה תוצאות?

‫זה גמטריה 903 מיני מיתות נבראו בעולם,

‫שנאמר, למוות תוצאות, ‫וגמטריה הכי עבור.

‫קשש בכולם, יש הרבה מיני סוגי מיתות.

‫קשש בכולם אסכרה.

‫אומר רשי, מה זה אסכרה? ‫אתרונגלה בצרפתי.

‫אתרונגלמון, רשי אומר.

‫אתרונגלמון זה מחנק.

‫זה נקרא אתרונגלה.

‫אתרונגלמון.

‫זו אזכרה, זה בגרון,

‫וזה מחניק.

‫מחניק את החנק. ‫זה

קשה מאוד

שמצילנו.

‫זאת אומרת, אחרי שמתים, גמרנו.

אבל

איך למות?

על זה צריך להתפלל, איך למות.

‫אני אמרתי שנתפלל גם ‫שלמות במקום טהור.

‫חס ושלום, אדם מת בבית חולים,

‫ויש שם אחיות וזה, ‫לפחות ביום האחרון תהיה בקדושה.

‫אבל כאן כתוב בתפילה צריכה להיות ‫גם על איך למות.

‫לא למות, כי יציאת נשמה, ‫יש לה הרבה אפשרויות.

‫יש קשש בכולם אזכרה.

‫הטובה שבכולם נשיקה.

‫מיתת נשיקה ממש.

‫אזכרה דמיה כחזרה בגבבה דאמרה.

‫אזכרה דומה לקוצים

‫בגבבה, גבבה זו חבילה של צמר,

‫כמו צמר, צמר של הכבשים.

‫אז אם הם עוברים על יד הקוצים,

‫והקוצים,

אתה מוציא את זה, ‫זה מוכרח לקרח.

‫זה קשה, זה קשה.

‫אבל, אבל, נשיקה,

‫דמיה כמשחל בניתה מחלבה.

‫זה דומה להוציא

‫כמושך נימת שיער מתוך החלב.

‫אם יש שיער בחלב, אתה מוצא את זה,

‫הכול, אין פה

שום התנגדות. ‫החלב הוא,

זה נוזל.

‫הוא לא, אתה מוציא, יוצא בקלות.

‫זה נקרא, זה מיתת נשיקה. ‫רבי יוחנן אמר,

‫לעת מצוז וקבורה,

‫שאדם יתפלל שהקבורה תהיה,

רגע,

‫שתהיה נוחה הקבורה, שהרי,

‫הנה.

‫מה יקרא?

‫מי אומר שקבורה צריכה תפילה?

‫השמחים עלי גיל

‫ישישו כי ימצאו קבר.

‫שימצאו קבר.

‫אמר הבבא הרב שילה,

‫מוטי,

דוד הלך.

‫אמר הבבא הרב שילה, ‫היינו דאמרי אינשי,

‫לבעי עין איש רחמי, ‫אפילו עד זיבולה וטרייתא.

‫אדם מבקש רחמים עד סוף,

‫עד כששופכים עליו עפר ‫אחרי שקברו אותו,

‫שישפכו מספיק עפר ‫עד למלות את הקבר.

‫לפעמים עלול להיות הפרעה ‫באמצע הקבורה.

‫ואז הוא לא, אין הרבה עפר,

‫באים כלבים או תנים ‫או כל מיני חיות, או עכברים,

‫והם יכולים להוציא אותו,

‫או חתולים או כלבים.

‫אז על זה צריך להתפלל,

‫שגם הקבורה תהיה שלמה בלי הפרעות.

‫מר זוטרא אמר, ‫לעת מצוא זה בית הכיסא.

‫שאדם מתפלל שאם הוא יצטרך נקבו, ‫שיש בית כיסא,

‫שיש לו בית כיסא.

‫אמרי במערבה, אמרו בארץ ישראל, ‫הדה מר זוטרא עדיפה מכולו.

‫איך שמר זוטרא לומד הפסוק,

‫שזה בא על בית הכיסא, ‫שזה יותר טוב מכל הדברים?

‫אולי בגלל שבית כיסא צריכים כל יום.

‫אז על זה שהבן אדם, אם הוא לא מוצא בית כיסא,

‫אז הוא מתלכלך.

‫זה לא יפה, בפרט אם הוא תלמיד חוכם.

‫אז אם הוא מתלכלך, לא יכול ללמוד תורה.

‫אם הוא מתלכלך, לא יכול ללמוד תורה.

‫כמו למעשה לפעמים, ‫בין אדם יש לו שיקשור. ‫פתאום

הוא לא מספיק להגיע עד בית הכיסא, ‫הוא כבר מכרח את עצמו.

‫אז זה ודאי יותר טוב להתפלל,

‫פרשם, תן לי שכל, וגם להמציא לי בית...

‫אני הולך בבית כיסא, ‫מוצא את זה תפוס.

‫מה אתה עושה?

‫שיזדמן,

כשאני אצטרך בבית כיסא, ‫שיהיה, יזדמן לי.

‫שפנו.

‫יו,

עכשיו,

‫או שכחנו איזה מילה,

‫ואמרנו, מה זה אזכרה?

‫או כמו קוצים בצמר,

‫או פיטורי חבלים,

‫מתרגם עיננו, פיטורי ציצים.

יש,

‫אומר רשי, רשי, ‫אתה יודע מה שרשי כאן אומר.

‫אני זוכר, כשהייתי צעיר, ‫היא, ובישיבה קטנה,

‫ראיתי את הרשי חידוש, ‫אומר רשי, ים אוקיינוס,

‫יש לו מקומות

‫שאינו מקבל ברזל.

‫אז אם אתה תעבור עם ספינה, ‫והספינה מחוברת בברזלים,

‫יכולה להתהפך,

‫כי המקום הזה לא מקבל ברזל.

‫אז לכן,

לכן מה עושים בשביל ספינה ‫לעבור במקום הזה?

‫עושים ספינה בלי ברזלים.

‫איך אפשר לחבר קרש לקרש?

‫הספינה, צריך לומר, זה מקרשים,

‫איך אתה מחבר.

‫אז הוא אומר, מחברים את זה עם חבל,

‫ודוחסים אותו,

‫עושים חור באותו עובי של החבל,

‫ודוחסים את החבל לתוך זה, ‫וזה חזק,

‫כי זה דחוס ובלי ברזל.

‫אז רשי כאן אמר לנו, הידיעה הזאת,

‫שמעתי את הידיעה הזאת,

‫שיש מקומות באוקיינוס ‫שהים לא סובל ברזל.

‫אז הוא מתנגד לברזל, ‫יכול להפוך את הספינה.

אבל מה עושים? ‫עושים עם חבלים,

‫אבל חבלים דחוסים, חבלים עבים,

‫כמו החור.

‫ואתה דוחס אותו,

‫וזה מחזיק קרש עם קרש.

‫אז על זה הוא אומר שאזכרה זה כמו ‫החבל הדחוס הזה.

‫גם להוציא לא תאכל כבר, ‫זה כל כך,

‫הוא תפוס שמה.

‫וזה,

אז גם כן,

‫בפיוושת, הוא הנקב שהוא עגול כפיוושת.

‫כפיטורי הוא הנקב שהוא עגול כפיוושת.

‫גם הכוונה פה.

‫כמו חבלים בתוך הוושת,

‫והם ממלאים את הוושת.

‫אז אתה מוציא אותם. זה בסדר, עכשיו,

‫אמרי במערבה, ‫אז אמר זוטרא, עדיף מכולו.

‫שאדם יתפלל שאם יצטרך לנקביו, ‫שיזדמן לו בכיסא ופנוי,

‫ובכיסא כרוך ופנוי.

‫כי אז היה מאוד קשה בכיסא.

‫מה?

לא היו כמו היום.

‫אז לא היה ביום.

‫גם לדענו, אנחנו.

‫אני הייתי בפריז,

‫באיזה כפר,

על יד פריז,

‫והייתה שמה בית כיסא מלפני מאה שנה.

‫מה היה בית כיסא?

חפירה עמוקה,

‫ולמעלה יש תקרה מקרש,

‫בחור.

על זה יש אסלה, ואתה

‫זורק את הצואה לפנים, בעמוק.

‫זה היה בית כיסא.

‫אבל היום זה אחרת. ‫היום יש ביוב, ‫הכול מייד נשפך החוצה.

‫טוב, אז על כל פנים,

‫היה קשה למצוא בית כיסא בזמן ההון.

‫לא היה קל, זה, בכיסא עבודה, ‫לחפור עמוק

‫ושלא,

‫שהמים לא יפילו את הזה.

‫כמו באר, כמו לחפור באר.

‫זה גם היה עבודה.

‫או,

אמר לה רבה לרפרם בר פאפא,

‫דימה לנמר מהנמילה מעליותא ‫דאמרת משמה דרב חיסדא,

‫במילה דבקנשתא. ‫יאמר לנו, מר,

‫מהדברים המעולים,

‫היית הטובים,

‫ששמעת מרב חיסדא בעניין בית כנסת.

‫אמר לה אחי, אמר רב חיסדא,

‫מהי דכתיב אוהב השם שערי ציון ‫מכל משכנות יעקב?

‫אוהב השם שערים המצוינים בהלכה.

‫המילה שערי ציון,

‫שערים המצוינים בהלכה,

‫שיודעים הלכה, לומדים הלכות,

‫יותר מבתי כנסיות ובתי מדרשות.

‫בתי כנסיות זה בית תפילה.

‫שערים המצוינים בהלכה יותר חשובים ‫אצל הקדוש ברוך הוא,

‫יותר מבתי כנסיות.

‫ואותו דבר בתי מדרשות. ‫מה אפשר לבתי מדרשות?

‫אולי בתי מדרשות שדורשים בהגדות.

‫אולי בתי מדרשות לומדים, לומדים, ‫אבל לא עולה הלכה.

‫אז מה שהערים המצוינים בהלכה ‫יותר חשובים מכל משכנות יעקב,

‫יותר מבתי כנסיות ומבתי מדרשות.

‫ולמה קוראים לזה משתנוקי עטו?

‫אולי למשכנות השם, למה משכנות יעקב?

למה בתי כנסיות ‫נקראים משכנות יעקב?

‫כי יעקב היה איש אוהלים, ‫היה יושב ולומד.

‫אז משכנות יעקב,

ששם יושבים ולומדים,

משכנות יעקב.

‫יותר מכל משכנות יעקב, ‫מבתי כנסיות.

‫והינו דמר בחי אברהמי בשמי דעולה.

‫הפסוק הזה שממנו למד רב חידה,

‫אוהב השם שערי ציון מכל משכנות יעקב.

‫עולה, אמר את זה, אמר עולה,

‫הוא לא מביא פסוקים.

‫מיום שערה בית המקדש,

‫אין לו לקדוש ברוך הוא ‫אלא ארבעה אמות של הלכה בלבד.

‫מיום שחרב בית המקדש,

‫אין לו לקדוש ברוך הוא

‫אלא ארבעה אמות של הלכה בלבד. ‫זאת אומרת,

זה מה שנשאר לו. זה עדיף.

כשהיה בית המקדש,

‫אז זה היה לא בית המקדש.

‫אבל עכשיו, כשאין בית המקדש,

‫מה יש לקדוש ברוך הוא מהעולם הזה?

ארבע אמות של הלכה בלבד.

אז שמעתי מהרב מפוניבז', זכרו לברכה,

שהוא אמר

היום בחוק הבינלאומי,

אתה יודע מה זה חוק בינלאומי?

חוק של כל המדינות, יש באו״ם,

יש חוקה,

חוקה, חוק.

יש בית הדין בהאג,

משפט, בית משפט בינלאומי.

אז יש כללים של חסינות.

למשל,

אדם

יברח

לשגרירות.

הוא נכנס לשגרירות

והוא מבקש מקרד.

אז המדינה,

זה שגרירות, נגיד, שגרירות של מדינה פלונית.

הוא נכנס לשם,

הוא מבקש מקלט

מהמדינה

של הסגרירות.

אבל הסגרירות הזאת היא במדינה אחרת. למשל, פה

יש שגרירות, נגיד, של יפן.

אז מי שנכנס לסגרירות ומבקש מקלט,

אני נקלט פה, אין

רשות

למדינה להיכנס לתפוס אותו.

בתוך השגרירות.

אין רשות במדינה לתפוס אותו בתוך הסגרירות.

למה?

הסגרירות היא כאילו חלק מהמדינה של הסגרירות.

נגיד, שגרירות אמריקאית, כאילו אתה נכנסת לאמריקה.

זה שגרירות.

אז הוא אמר,

זה אצל הקדוש ברוך הוא, יש בעולם,

בעולם,

יש לו

ארבעה אמות,

שזה

הוא זה שלו.

וזה,

זהו ארבעה אמות של ההלכה.

זה מוגן.

מוגן. הוא כיוון להגיד שזה מוגן

בגלל

‫התוארץ לומדים, התורה מגינה, אבל

זה כמו חלק מן ה...

זה לא ארעם.

זה מקום מוגן.

באמת אני רואה

שבבני ברק,

ברוך השם, אבל היה עכשיו, אתמול היה, או היום,

או אתמול,

היה

איזה בן אדם עם סכין,

‫שילמו את הסכין בעיתון,

סכין ארוכה.

חרב, כמו חרב, אבל לא, לא גדולה ככה.

גדולה ככה.

שהוא חשוש, הוא בא לדקור,

אבל בסוף התברר שהוא יהודי,

והוא לא כיוון פה...

התברר שהוא יהודי, וגם הוא לא כל כך,

‫יש לו מצב נפשי לא מעורער.

אבל בלי זה, תראה,

זה פלא עצום.

הרי פה אין משטרה,

אין חיילים.

בבני ברק, אתה לא רואה חיילים.

איך זה לא באים ערבים פה לעשות פיגועים?

הרי יותר טוב בשבילם מאשר

ילכו למשל לתל אביב.

מטיילים שם חיילים, מטבעים

משטרה.

אז אם יע...

ופה,

ואתה רואה, לא באים לכאן.

מדוע?

כי פה זה

ארבעה מוסרלוכה, פה זה בני ברק.

זו אחת הסיבות

שקנינו למוטי דירה פה בהרבה כסף.

שלא יגור במקום אחר. יגור פה זה מקום מוגן, זה מקלט.

הקדוש ברוך הוא רואה כמה אברכים יושבים ולומדים במסירות נפש.

מתוך הטחק.

האברכים האלה, אתה יודע, כמה אברכים בפוניביש, אברכים בסלובורקה ובבית, כולל חזון איש.

המון אברכים.

ויהיה כל אחד, בלי עין הרע,

יש לו משפחה מרובת ילדים.

והם חיים על פי הדחק,

מתוך הדחק, בשביל למוטי.

ודאי שזה מגן על כלל ישראל.

בני ברק.

ועובדה,

תמיד היה רב חיים,

תמיד אומר, בשם החזון איש פה לא תפול פצצה.

ובאמת במלחמת המפרץ

נפלה פצצה בגבול בני ברק.

האם ברמת גן?

לא, לא בתוך בני ברק.

לא יודע, נדמה לי שפעם על יד כסי רחמים נפל סקאט.

נדמה לי.

ועל כל פנים לא הזיק.

לא הזיקו.

גם בארץ גוישן לא ירד,

לא ברד

ולא פיה כבשן,

ולא חיידקי הדבר.

היו מוגנים. עם ישראל מוגנים.

השם שומר ישראל.

אז ארבעה עמוד של הלכה,

זה,

זה,

לפי החוק הבינלאומי,

זה שייך לקבוצ ברוך הוא.

זה לא, זה מוגן.

ואמר אביי,

מרש,

בהתחלה הווה גריסנא בגובטה,

הייתי גורס בתוך הבית,

לומד בביתי.

יש לו סטנדר,

וש״ס יושב ולומד.

אבל איפה הייתי מתפלל? בבית הכנסת.

אבל כשמעתי מה שאמר,

כיוון דשמענא לאה דאמר בחייא ברעמי, אמר עולה,

משמדה עולה,

מיום שחרב בית המקדש,

אין לו להקלש בוואלה מלא ארבעה מטרישה לך בלבד,

לא אהבה מצלינא אלא איכא דגריסנא, איפה שאני לומד.

אז זאת אומרת, כתוב כאן בגמרא,

שאם אדם לומד,

בבית יש לו חדר, הוא לומד שם.

גם ישן.

אבל הוא לומד שם.

יכול להתפלל בבית ולא ללכת לבית הכנסת. זה יותר טוב

מללכת לבית הכנסת איפה שהוא לא לומד.

אז כאן זה כתוב בשם אביי.

במסכת מגילה,

במסכת מגילה כתוב בשם רבא.

ושם כתוב,

כיוון שמע רבא, אין לו לקדוש ברוך הוא, מה שאמר עולה,

אלא דלתא מצליחה בלבד,

אז הוא התחיל ללכת ללמוד בבית הכנסת.

ככה זה מקום לימוד וגם מקום תפילה.

אבל פה בשם אביי משמע בגמרא שהוא התפלל בבית,

כיוון שהוא למד בבית.

אבל גם בבית צריך ללמוד, לא לחלום.

יושבים ולומדים.

לומדים בכל מקדש, שומר את הבית.

כל בית שאין דברי טרו נשמעים בו בלילה,

אש אוכלתו.

זה שמירה משרפות.

השבוע היה הרבה שרפות.

אתה יודע, בבתים,

בעיתונים היה בתים.

אז איך אתה תישמר משרפה? ללמוד בתוך הבית.

אבל לא ללמוד בשקט, לקרוא.

ללמוד, להוציא, כי מוצאים מצאים.

למה אמר למוצאיהם בפה?

מוצאים בפה. כתוב, כי חיים הם, אז זה פסוק אחר.

כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא.

מה זה למוצאיהם? למוציא אותם בפה.

כך כתוב.

אתה שומע? מה זה, לא היית בהלוויה?

מה?

אמרת בשבע זה מתחיל.

אמרת בשבע זה מתחיל.

בטח יש הספדים.

מי יותר מבוגר, רב גרשן או רב גרשן? רב גרשן מבוגר ממנו בעשר חודשים. מה? רב גרשן מבוגר ממנו בעשר חודשים. עשרה חודשים.

כמו מאיר ממשה.

כן.

אתה לא הולך ללוויה?

אני צריך לומר שיעור.

דוד נמצא, הוא יכול לקחת אותך ו... אז בסדר,

ואתה יודע שיש לי אירוצים היום של נכה.

בן דוד שלך.

אתה לא מודיע.

אני, לאיפה? ללוויה.

ללוויה,

אני עכשיו צריך ללמוד.

אני גומר ללמוד, יכול להיות.

מה?

מתי מסבירים את השיעור?

מתי? עוד מעט, אני לא... מה שעה עכשיו? הנה, פה יש שעה. שבע ועשרה.

שש ועשרה?

שבע ועשרה.

דוד הוא בבית? כן.

אז בסדר, אם דוד נמצא, נלך עם האוטו, נלך.

אני אבוא הביתה.

עוד מעט אני אבוא הביתה.

שבע וחצי.

מסתום המספידים שמה. מי יספיד היום?

רבבר גם יכול להיות.

וגם הבן המציע.

מי?

הבן שעכשיו נהיה הרב.

מי?

הבן שלו, מורדכי, נהיה עכשיו הרב.

מורדכי של... בן... בן מי? הבן של רב ינקב, הוא עכשיו נהיה הרב. אה, הוא נהיה הרב. מי מינה אותו?

הוא כבר מונה כל עשי שנה.

אה,

טוב.

‫חבל על דאבדין,

אבי הקבר.

‫הוא בא לנחם אותי כשהייתי

‫באבל על אחי בבאר יעקב.

‫הוא בא עד באר יעקב,

‫ואחרי כן פגש אותי, ‫אומר לי, בשבילך באתי.

‫מה, זה שייכות יש לי איתו,

‫ובגלל שיש לו אח רב גרשן.

‫רב גרשן, הוא שעמד לו.

‫אבי ענקב.

‫אז ראוי לכבד אותו, זה נכון. ‫ראוי לכבד.

‫מבטלים תלמוד טרם ‫מפני הלוויית המת.

‫אבל יש לו, יש לו, אבל

‫מי שתנה ומתנה, אין לו שיעור.

‫אפילו

יותר מ-60 ריבוע.

‫אז כאן שמעת מה שאמרתי.

‫רבא התחכם,

‫למה אני אתפלל במקום שאני לומד,

‫ולא ללכת לבית הכנסת?

‫אני אתחיל ללמוד בבית הכנסת,

‫ואז יהיה מקום הלימוד שלי,

וגם בית כנסת.

אבל הבא יהיה,

‫הוא אמר, אפשר יהיה לי להתפלל בבית.

‫אבל כמובן שאלתי שאלה, ‫מה עם טבילה וציבור?

‫אז או שהוא מדבר פה בציבור,

גם פה וגם שם, ‫הוא היה יכול לארגן ציבור בבית,

‫או שגם בבית הכנסת לא היה לו ציבור.

‫למשל, מתי בשחרית?

‫לא היה לו ציבור, לא יכול להיות.

‫מה אפשרתי? יש ללכת למקום שיש ציבור.

‫מה אפשר להיות לכאורה? ‫אבל האמת היא,

‫תפילה בציבור זה גם לא חובה.

‫לא חובה. זה לא...

זה יותר טוב להתפלל בבית ציבור, ‫אם כן כביר לא ימאס.

‫אבל יש בגמרא הקודמת שכתוב,

‫כתוב שם בגמרא,

‫שאין תפילתו של אדם נשמעת, ‫אלא בבית הכנסת.

‫אז שאלתי פעם, אם התפילה לא נשמעת,

‫איך אפשר להתפלל?

‫אתה מתפלל בשביל שישמעו אותך.

‫אולי מצוות תפילה מקיימים, ‫אפילו אם אני יודע שלא ישמעו לי.

‫אתה עובד, את העבודה שלך, אתה מתפלל.

‫הוא לא עובד בכל לבבכם.

‫אתה שומע, יהודה, אם אין תפילתו של אדם ‫נשמעת אלא בבית הכנסת,

‫אז להתפלל שלא בבית הכנסת,

‫לא ישמעו את התפילה שלך.

‫אם לא ישמעו את התפילה, ‫אז יש לי מצוות תפילה? ‫הרי לא שומעים אותי.

אבל יכול להיות.

‫אני משתדל לדבר עם המלך.

‫אם לא שומעים אותי,

‫אין תפילתו של אדם ולא מקבלים אותה.

‫אבל אני עשיתי את העבודה שלי.

‫את המצוות תעשה, קיימתי.

‫אני היה בצעירותי, הייתי אומר, ‫אם כן, איך אפשר להתפלל לא בבית כנסת?

‫התפילה לא נשמעת, אז מה אתה מתפלל?

מה אתה מתפלל? מה זה תפילה? ‫אתה מבקש מהקשר שלך ולא שומעים אותך.

‫אבל, כנראה, אולי לא. ‫אולי בנוגע למצוות

עבודה,

‫איזו עבודה שבלב זו תפילה,

‫אדם צריך, הוא עושה את שלו.

‫אפילו לא בבית כנסת, הוא מתפלל, אבל...

‫פעם הייתי באיזה מקום.

‫היו שם... זה היה בסדנה של הסוכרת,

‫בזיכרון יעקב הייתי.

‫היו שם כמה יהודים,

והוא, הרופא,

‫היה אומר לנו לאכול בשבע בבוקר,

‫והיה נראה לו זמן, ובחאט,

‫שיהיה תמיד

שש שעות הפרש בין סולדה לסעודה,

‫ואחר כך עוד פעם בשבע בערב.

‫אז עכשיו, איך נתפלל בשבע?

‫איך נאכל בשבע? ‫צריך לקום להתפלל מוקדם.

‫קשה.

‫אז וואלכה, אחד היה שם, מה אמר?

‫יאכלו לפני התפילה.

‫המארץ אחד, בבא אחד,

‫בבא, תדע מה זה בבא?

‫בבא אחד, בבא אחד.

‫המארץ

בבא אחד.

‫הוא אמר,

הוא אמר,

‫בא אליי אחד ושואל אותי,

‫מה, אני אוכל לפני התפילה?

‫אמרתי לו, אל תשמע.

‫תתפלל אפילו יחיד,

‫ואחרי כן תוכל.

‫ככה אמרתי לו.

‫ואחרי כן הוא שמע,

‫הוא בא וצעק עליי.

‫הרי אין תפילות של אדם נשמעת, ‫בלי ציבור.

‫אז מה אתה אומר? ‫לא נתפלל יחיד.

‫אמרתי לו, אדוני, לאכול לפני תפילה ‫זה איסור גמור,

‫ולהתפלל בציבור

‫זה דבר טוב.

‫אז כך היה.

‫הוא היה רותח,

‫שאני עשיתי את זה, ‫עד שאמרתי,

‫הגמרה מפורשת כדבריי,

‫אבל איפה הגמרה? בברכות,

‫אבל פה,

‫הנה,

‫בדו כ'ט,

‫גמרה בברכות.

‫מפורש, כמו שאני אמרתי, ‫שאסור יותר טוב

להתפלל יחיד ולאכול,

‫מאשר לאכול קודם התפילה ‫בשביל להתפלל בציבור אחרי זה.

‫לא טוב, הרופא קבע שאני צריך לאכול בשבע.

בסדר.

‫אבל אני, יש לי שני דרכים.

‫או להתפלל יחיד לפני שבע,

‫לא להכות לציבור,

‫או לאכול ואחרי כן להתפלל בציבור. ‫אז הוא אמר להם לאכול, ‫אה, זה הבן אדם הזה.

‫או, צועק.

‫אז כשאמרתי לו גמרה, ‫לא, הוא לא, לא יבין גמרה,

‫לא יכולתי להתווכח, הוא לא...

‫אני רק אמרתי לו,

‫תשאל, תשאל, תשלח מכתב לרבבה, ‫ליישב ותשאל אותו.

מה לעשות?

‫לאכול לפני התפילה יחיד,

‫להתפלל, או להתפלל יחיד, ‫אחרי כן לאכול.

‫ותראה מה שהוא יגיד לך.

‫אז באמת בדף כט כתוב שם,

הוא לא בא לשיעור בשבת,

‫הדרסה הייתה בין שכרית למוצף.

‫היו, שאומר הרב אומר דרשה, ‫עולה אחרי קריאת התורה, לפני מוצף.

‫ואחרי כן מתפללים מוצף בציבור.

‫אז שאלו אותו, ‫למה לא באת לשמוע את הדרשה?

‫אמר להם, הייתי חלוש,

‫חלש ליבאי.

‫הייתי חלש, לא יכולתי לבוא לדרשה.

‫אמר לו, הייתה אוכל משהו?

‫לא הייתה בין הדרשה.

‫אמר לו, מה, איך אני אוכל לפני מוצף?

‫אמר לו,

‫שמותר לטעום לפני מוצף.

‫אבל אתה רואה, הוא לא רצה לאכול לפני מוצף.

‫לא רצה לאכול לפני מוצף ‫ואחרי זה להתפלל.

‫לא רצה לאכול לפני מוצף,

‫ואחרי כן להתפלל בציבור.

‫כי לאכול,

לאכול זה אסור.

‫לא, אבל להתפלל יחיד

היה יכול.

‫אז הנה, צריך לראות את הגמרא,

‫ובדו כט, הנה, רק פה הגמרא הזאת,

‫אז שאנחנו...

‫אה, בכלל, בפרק מישהו מתו.

‫הנה, הנה, הנה.

‫זה רב אביה חלש ונחלש,

‫לא על גשתו,

‫ולא עטה לפרקא דרבי יוסף.

‫רבי יוסף היה דורש דרסה

‫לפני מושם.

‫כי עתה,

כשהוא בא,

רב אביה,

‫בא אביה לאנוחי דעתי דרבי יוסף.

‫רצה של רבי יוסף להפיז דעתו של רבי יוסף.

‫הוא רואה, הוא לא בא לדרסה.

‫הוא מצטער שהוא לא בא לדרסה.

‫אמר לו אביה לרב אביה,

‫מה טעמה לו את אמר לפרקא?

‫אמר לה דאבחה ליש ליבי,

‫ולא מצינה, לא יכולתי.

‫אמר לה עמי לא טעמת

מידי ועטית אוכל משהו, ‫ואחרי כן בא.

‫אמר לה לא סבר לה. ‫אמר לא אדר אבונה דאמר אבונה,

‫אסור לו לאדם שיטעום כלום,

‫קודם שיתפלל תפילת מוסף?

‫אמר לאיבהל אלמר,

‫לצלוייץ לוטא דמוסבין ביחיד,

‫ולטעום מידי ולמיתי.

‫כאן היהודי הזה רצה לבוא לדרסה, ‫אבל היה חלוש.

‫יש לו עכשיו עצה או להתפלל יחיד ויאכל,

‫או לאכול לפני מוסף. ‫לאכול לפני מוסף, הוא אמר לו, ‫אסור לאכול לפני מוסף.

‫אז אמר לו, טוב,

‫אבל היית מתפלל יחיד,

‫ותאכל ותבוא לשום, לדרסה.

‫אז הנה מבואר בגמרא,

‫מבואר בגמרא לעדיה,

‫שיותר טוב להתפלל יחיד ולאכול,

‫מאשר לאכול לפני מוסף ציפור,

‫להתפלל אחריכם בציפור.

‫זו גמרא מפורשת.

‫שעדיף לא להתפלל בציבור,

‫מאשר לאכול לפני מוסף.

‫זה מה שאני אמרתי.

‫אתה צריך לאכול. ‫אני אמרתי מסברה.

‫עריכם ראיתי את הגמרא, ‫אני לא זוכר.

‫או שהייתה לי...

‫רואים מכאן מפירוש,

‫שמותר יותר טוב להתפלל יחיד ולאכול,

‫מאשר לאכול,

‫בשביל להתפלל אחרי כן מוסף בציבור.

‫כתוב בפירוש.

‫לאכול ואחרי כן לבוא לדרסה ‫ולהתפלל במוסף בציבור.

‫אז זה מפורש, כמו שאני אמרתי לו.

‫במקום

לאכול ואחרי כן

להתפלל בציבור,

‫עדיף היה להתפלל ביחיד ולאכול.

‫מה השעה?

‫-שבע עשרים וחמש.

‫שבע עשרים וחמש.

‫נו, אבל אין מניין פה.

‫יש חמישה.

‫אה, יש.

‫מה? עבדתי את המותרת.

‫-כן, נכון. ‫-כן, נכון. ‫-כן, נכון.