מסכת ברכות ה. | הרב עמנואל טולדנו [012]
תאריך פרסום: 26.12.2016, שעה: 18:00
- - - לא מוגה! - - -
אמר רב לוי בר חמא,
אמר בי שמעון בן לקיש,
מה דכתיב?
ואתנה לך...
קלוש ברוך הוא אמר למשה רבנו,
תעלה אליי ההרה,
ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצווה אשר כתבתי לאורותם.
לוחות אלו עשרת הדיברות.
תורה זה מקרא,
והמצווה זו משנה
אשר כתבתי אלו נביאים וכתובים.
לאורותם זה גמרא,
מלמד שכולם ניתנו למשה משנאה.
אז נראה
אם יש רש״י.
רש״י אומר,
זה מקרא,
רש״י אומר שמצווה לקרות בתורה.
זה מקרא חומש, אומר רש״י,
שמצווה לקרות בתורה.
-תגידו, רש״י.
והמצווה
זה המשנה,
שהתעסקו במשנה.
אשר כתבתי אלו נביאים וכתובים,
שהתעסקו בנביאים וכתובים.
כמובן, אותו דבר.
ולהורותם זו גמרא.
מלמד שכולם ניתנו למשה משנאה. אומר רש״י,
להורותם זו גמרא,
שבה בתוך הגמרא יש סברת
טעמי המשניות,
שממנו יוצאה הוראה.
אבל המורים, הוראה מן המשנה,
נקראו מבלה עולם
במסכת סוטה.
מן המשנה לא פוסקים.
מן הגמרא, הגמרא הרבה פעמים שואלת סתירות
ומיישבת
אחר במעסקינן,
לפעמים מחסור במחסריו הכי קטנה.
אי אפשר לפסוק מן המשנה. מן הגמרא,
אז המילה להורותם, שזה לסון הוראה,
הלכה למעשה,
מה זה הוראה?
מראה לו איך לעשות.
זה חוזר על גמור.
מלמד שכולם ניתנו למשה מסיני.
יש כאלה שיכולים לפקפק. קיבלנו רק תורש וכתב כמו קראים.
הם לא מאמינים בתורש בכתב, אבל לא מאמינים בתורש בעל פה.
וכאן כתוב שהכול ניתן למשה מסיני.
לא כתוב פה אגדות, הלכות.
זה הכול נכלל בגמורה. הרי הגמרא בלולה מהלכות,
מאגדות,
מפסומים, ממקראות.
הכול בלול בה.
זה הגמרא, הרי יש רבנותם בקידושין דף ל״א, אני חושב,
שכתוב שם לעולם, יצליש אדם את הגימות שלו.
מקרא, משנה, גמרא.
אומר על זה רבנותם,
שהיום בגמרא שלנו,
אומר יש לנו הכול.
לא צריך.
יש לנו כל מיני פסוקים, וגם הכול יש אגדות.
כמובן, ראיתי בשם החזון איש,
אתה רואה במדרשים,
יש מדרש רבו.
הוא מתחיל לדרוש איזו דרשה, אבל בהתחלה הוא אומר הלכה.
הוא רבי תנחומה גם ככה.
בהתחלה הוא אומר הלכה, ואחרי זה הוא מתחיל.
אומר החזון איש, ללמד לך שאגדה בלי הלכה זה לא שווה.
צריך לומר הלכות ואגדות.
אז כאן כתוב, כאן,
מה זה מלמד?
הפסוק אומר, ואני אתן לך.
מה?
לוחות אבן זה עשרת הדברות,
והתורה זה החומש, החמישה חומשי תורה.
והמצווה זה המשנה.
אשר כתבתי זה נביאים וכתובים.
לאור אותם אפילו פלא, נביאים וכתובים, הרי הנבואות עוד לא היו
בזמן משה רבנו.
אז צריך לומר שהוא כבר נתן לו נתן לו נביאים וכתובים.
רק כתוב הרי בחז״ל, בשבת קד,
שאפילו מה שעתיד
תלמיד ותיק לחדש
כבר נאמר בסיני.
אבל אז תמיד הסברתי,
אם כבר נאמר בסיני את החידוש הזה, אז איך בא אחד ואומר,
אחד חידש משהו.
לא חידשת כלום, אדוני, זה כבר נאמר.
כנראה, כך אמרתי אז בדף קוד ד' שהייתי,
אמרתי שכנראה גילה לו הקדוש ברוך הוא למשה.
אבל משה לא גילה הכול.
מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש,
הוא השאיר שהוא יבוא ויחדש.
איך אפשר לומר דבר כזה?
אז כל הדורות עד אותו,
הם לא ידעו את הכול.
הם לא ידעו את הכול.
אתה מבין? הרי קשה לי קושיה.
יש לי קושיה.
מצד אחד אנחנו אומרים,
אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש,
נתגלה למשה רבינו.
ומצד שני, כתוב שם בגמרא,
הלשון, על זה שאלתי,
באו דרדקי ילדים
וישוב בית המדרש.
והם רוצים לדבר בדברי תורה, הם לא יודעים.
אבל מה שהם יודעים.
אז ילד אחד אמר, נדרוש את האלפביתא.
אז הם דרשו א',
בינה גמול דלין.
וככה דרשו כל האלפביתא.
אז כתוב שם בגמרא,
שהוא סיפר אחד לשני שבאו דרדקי ואמרו דברים שלא שמעתן אוזן מעולם.
זאת אומרת, הם חידשו את זה, הילדים.
א', בינה.
דבר ראשון צריך להיות
מבין
א', בינה
גמול דלין.
ואחריכם, במסכת בדף כ' ד' בשבת
מובאה כל הדרשה הזאת.
אז שאלתי, אם לא היה
לא שמעתן אוזן בימיו,
אז
הרי במקום אחר כתוב שהכול יתגלה למשה רבנו,
אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש.
התירוץ הוא נכון, יתגלה לו, אבל הוא לא גילה את זה.
עד שבא אותו צדיק ומגלה אותו.
אני לא יודע אם אני צודק ככה, אמרתי פשוט.
לא בטוח זה נכון, אז כאן על כל פנים בואו נלמד כאן מה שכתוב כאן, הכל מלמד שכולם
קדוש ברוך הוא אומר למוישה
תעלה אליי ההר ותנה לך לוחות האבן והטוירו
זה החומש, חמישה חומשי תורה, המצווה זה המשנה, כל המשניות
הרי רבינו הקדוש חיבר המשנה
אבל נכון אבל
כדוש ברוך הוא בסר את זה למשה,
יותר קשה נביאים וכתובים זה הרי התחדף אחריכם, הנביאים באו אחרי זה
הם קיבלו את הנבואה
אבל משה רבינו ידע את הכל
כל הנבואות
והמצווה הזו משנה אשר כתבתי לו נביאים וכתובים
לאורותם זו גמרא
אז רש״י מביא למה מלאורותם לומדים זו גמרא
למה לא להגיד לאורותם זו משנה
הוא מביא רש״י את הגמרא בסוטה
שמי שפוסק מתוך המשנה הרי הוא מבלדי עולם
כי אי אפשר לפסוק את המשנה, המשנה לפעמים הלכה למאן דאמר אחד ויש מקום אחר שחולקים ורבנן חולקים
זו אמר רב
זו דברי
רב מאיר אבל חכמים אומרים
בכתובות דף כט
בכמה מקומות ואומרים תוסר כל מקום שכתוב זו דברי
אבל אחרים אומרים
רק אבל זו ואין הלכה כן
נו אז איך אפשר לפסוק את המשנה
לכן עם המשנה אי אפשר לפסוק, יש סתירות,
אבל לכן פירש רש״י לאורותם זה הגמור,
מלמד שלכולם ניתנו מסיני.
אמר בי יצחק
כל הקורא קריאת שמה על מיטתו כאילו אחז חרב שתי פיות בידו
חרב שמשני הצדדים היא חבדה
אז לא הקלטה, היא לא הקלטה
אבל לא שמתה את הזה פה
הוא לא אמר שלא, הוא לא היה חייב אה, לא צריך
טוב
אתה שומע מה שהוא אומר כאן
שנאמר רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם
ולפני כן כתוב, מהי משמע, איך זה משמע שמישהו אומר כדשמע על מיטתו
כאילו אוחז
חרב של שתי פיות להרוג את המזיקין
לפני כן כתוב,
אמר מר זוטרא ויתמר אבשים מרעשה דעניינה דכתיב יעלזו חסידים בכבוד
ירננו על משכבותם
הוא כתיב מייד אחרי זה
רוממות כל בגרונם וחרב פיפיות ידם, הרות אומרת, אם אומרים
אם אומרים קריאת שמע על המיטה ירננו על משכבותם אז רוממות כל בגרונם
אז רוממות כל בגרונם
וחרב פיפיות ידם
אומר רש״י שתי פיות ידו להרוג את המזיקין
מהי משמע דביקרא עד שמה
על המיטה מאירי
אז על זה הוא אומר לפי שכתוב רוננו על משכבותם
אז כאן אתה רואה גם מה שאמרתי
לא, לא כאן
או בר רבי יצחק השני, ואמר רבי יצחק
כל הקורא קריאת שמע על מיטתו מזיקין בדלין הימנו
שנאמר
ובני רשף
יגביהו עוף
העוף
מגביה את בני רשת
לא הבני רשת מגביהים את העוף
ובני רשף זה שדים
ובני רשף המזיקים
יגביהו עוף, העוף מגביה אותם, מה זה עוף? עוף זה תורה
שנאמר התעיף עיניך בוא ועינינו
אם אדם רק,
אומר רש״י,
רק מקפל את העפעפיים
סוגר את עיניו
הוא כבר שוכח את הלימוד
זאת אומרת כל הזמן צריך ללמוד
נקרא רש״י, רש״י אומר אם תכפל
וסגרת עיניך בתורה היא משתכחת ממך
אם אתה
זאת אומרת מתעלם עכשיו מן התורה
מספרים על הרבי שמחה ואור שמח
הוא היה תמיד לומד בגמרא
גמרא גמרא גדולה הייתה לו
והיה
האצבע
עם האצבעה לומדת
הרי כשהוא היה צריך
מישהו דופק
הוא צריך
צריך לפתוח לו,
אז הגמרא הייתה סגורה והאצבע שלו איפה שהוא עמד.
אז שאל אותו אחד בשביל מה אתה צריך לעשות את זה.
אמר לו, מה אתה יודע, התחיל עיניך בו ואיננו.
רק אתה מסלק, אני שם,
הלב שלי הוא פה רק, אני הולך עכשיו לטס.
עטיף עיניך בו ואיננו.
אדם מסיח דעתו מן התורה, זה העטיף עיניך, אחי.
כשאדם מסיח עצמו מן אלימות.
מסיח עצמו. אמנם
לא הייתי מבין בשם חזון איש
שקצת דברים בטלים נחות לבן אדם.
אני לא יכול כל הזמן ללמוד.
אז אני שומע את זה ככה.
אמר פחימי קניאבזקי מביא אותו.
שקצת אדם לא יכול כל הזמן, הוא צריך להתאוורר.
שהמוח לא יהיה כל הזמן
תחת לחת של לימוד.
אבל לא להסיח עצמו מן אלימות.
לא להסיח עצמו דעתו מן אלימות.
אז מה כתוב כאן?
אמר בי יצחק
קודם אמר בי יצחק הקורא כלל שמעל מיטתו כאילו אוכל שתי פיות.
עכשיו בי יצחק
עוד אומר כל הקורא כלל שמעל מיטתו מזיקין בדלי נאמנו שנאמר מזר רעב.
מה זה מזר רעב?
אנשים נפוחים מן הרעב.
מרוב רעב הגוף מתנפח.
ככה,
ככה,
הגוף דורש אוכל, והטעים,
אולי הטעים בלי מזון, הם מתנוונים
כל טעי הגוף.
בני רשב יגוויעו עוף,
ואין עוף אל התורה שנאמר את חשביך בו ואיננו,
ואין רשב אל המזיקין שנאמר מזרעיו ולחומי רשב
וכתב מרירי.
אמר בשמעון בן לקיש,
כל העוסק בתורה איסורים בדלי נאמנו.
מקודם הוא אמר מזיקין בדלי נאמנו.
זה אמר בי יצחק.
עכשיו רשב רכיש אומר איסורים בדלי נאמנו, הוא לא נהיה חולה.
לא נהיה חולה, לא נהיה לו, אין לו כאבים שנאמר ובני רשב יגוויעו עוף
בין עופל לתורה שנאמר התעיף עיניך בו ואיננו.
ואין רשף אלא איסורין,
שנאמר מזה רעב ולחומר רשף.
אז רשי מסביר, אז לכאורה
זו סתירה.
אומר רשי ולחומר רשף,
כתוב בין רעב למזיקין.
נדרש לפניו ולאחריו, איסורין ומזיקין,
כי רעב זה איסורין.
אם אדם רעב,
רעב ממש, ברמינן,
ברמינן, ברמינן.
יש בעיכה.
טובים היו חללי רעב, חללי חרב מחללי רעב.
אנשים שמתו על ידי חרב,
היה טוב להם מאשר אותם שמתים מן הרעב.
הרעב זה איסורין גדולים.
אז כאן כתוב מזה רעב.
אנשים, זה בפרשת האזין הוא כתוב.
הם נפוחים מרעב,
הולכו מרשף,
רשף זה המזיקין,
לוחמים בהם,
לא איסור,
רגע אחד.
הולכו מרשף וכתב מרירי.
הרי כתוב פה רשף
בין כתב מרירי למזר רעב.
אז אומר רשי
אומר רשי שהעוף
משלקן. כתב מרירי זה שם ששת. הולכו מרשף,
כתיב בין רעב למזיקין.
נדרש לפניו ולאחריו. ייסורין ומזיקין.
נו, אז איפה כתוב?
לא, אני צריך לעיין, לא מבין. אמר רבי שממלקן,
כל העסק בתורה ייסורין דלינימנו,
שנאמר, ובני רשף
יגביעו עו.
אבל מה זה רשף?
ואין עוף אלא תורה, ואין רשף אלא ייסורין.
כיוון שכתוב, מזר עב ולחומר רשף
וכתב מרירי.
אז רשף הזה זה לא שדים,
רשף הזה זה ייסורין.
זה ייסורין.
אמר לי רבי יוחנן,
אפילו תינוקות של בית רבון יודעים אותו,
שמי שעוסק בתורה, ייסורים הולכים ממנו?
מרירי ילדים.
זה פסוק בתורה.
ויאמר אם שמוע תשמע
לקול השם אלוקיך
וישר בעיניו תעשה
ואזנת למצעותיו
ושמרת כל חוקיו,
כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך,
כי אני אשם רופאיך.
אז זה פסוק מפורש
שלא יהיה לו מחלות
אם הוא שומע לקולו של הקדוש ברוך הוא.
הוא לומד, וישר בעיניו יעשה מה שישר לעשות,
מה שישר בעיני השם.
ואזנת למצעותיו
ושמרת כל חוקיו,
כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך,
כי אני אשם רווחה.
אם כן, מה הוא בא לדרוש מן הפסוק?
אלא כל שאפשר לו לעסוק בתורה ואין לו עוסק,
הקדוש ברוך הוא מביא עליו יצורים מכוערים
ועוכרים אותו,
אלא
הוא מביא דרשה אחרת.
כל מי שאפשר לו בתורה ואינו עוסק,
הקדוש ברוך הוא מביא עליו יצורים מכוערים.
מה זה יצורים מכוערים? שנאמר,
נעלמתי דומיה,
החשיתי מטוב וכאבי נעכר.
הפסוק אומר, החשיתי מטוב. מה זה טוב? אין טוב אלא תורה?
שנאמר כי לקח טוב, נתתי לכם.
אין טוב אלא תורה.
החשיתי מטוב,
אם אני שתקתי מטוב, לא למדתי תורה,
וכאבי נעכר.
אז יש לי כאבים מאחורים, מיסורים מאחורים.
ואין טוב אלא תורה. שנאמר כי לקחתום, נתתי לכם את תורתי אותה זו.
אמר רב זירא ותימר בי חנינא בר פפא.
בואו ראה שלא כמידת הקדוש ברוך הוא, מידת בשר ודם.
מידת בשר ודם,
אדם מוכר חפץ לחברו,
קונה שמח ומוכר עצב.
למה הוא מכר אותו?
יש לו חפץ, למה הוא מכר אותו?
כי הוא זקוק לכסף.
אז הוא מצטער שהוא מכר את זה.
אבל הלוקח שמח.
ואילו הקדוש ברוך הוא נתן לנו את התורה,
והוא שמח את הראש ומשבח את התורה גם אחרי המכירה.
כי לקחתום נתתי לכם.
דבר טוב מה שיש לזה, תורתי, אל תעזוב.
כך הגמרא אומרת.
אז באמת יש פה לשאול שאלה.
כל פעם כשאני מוכר חפץ,
נגיד,
מוכר איזה, היה לי מכונית, מכרתי אותה.
הקונה שמח,
והמוכר, אם היא מכונית טובה, לא רימה אותו,
אם היא מכונית טובה.
אז למה הוא זקק למכור? היה צריך כסף.
אז הוא ביצע.
אז שמה, בגלל שאחרי שמכרתי
את
האוטו לשני, לי אין.
הוא, יש לו ולי אין.
אבל כאן הקדוש ברוך הוא נתן לנו את התורה. אבל מה?
גם הקדוש ברוך הוא יכול עם התורה.
הוא לא חסר.
אז המשל הוא לא דומה.
שמה, במשל של חפץ,
אדם מוכר חפץ,
נחסר מן המוכר ועובר לקונה.
אבל כאן התורה, הקדוש ברוך הוא נתן לנו תורה,
ואני יכול לחשוב בפשטות.
הרי יש פסוק,
ויהיה אצלו המון,
שהקדוש ברוך הוא היה משתעשע בתורה עוד לפני בריאת העולם.
ויש, כתוב שם במילה, שעשועים.
אז אם,
אז מה, ואחרי שנתן את התורה לנו, הוא כבר לא משתעשע בתורה?
בוודאי שאותו דבר, מה קרה אחרי זה, אחרי מתן תורה?
לא קרה שום דבר.
היה צריך להיות.
אז לכן, לא מובן. אז ראיתי, לא זוכר,
מביאים שהרי אחרי שהקדוש ברוך הוא נתן לנו תורה,
אז החכם,
הקדוש ברוך הוא גוזר, והקדוש ברוך הוא,
והצדיק גוזר, והקדוש ברוך הוא יקיים. לפעמים להפך.
הצדיק מבטל גזירתו של הקדוש ברוך הוא.
אז נתן לנו כוח.
טוב, את הגמרא הזאת אתם רוצים.
לדעת,
יש בספר שוושמעתתא של הקצות החושן,
שהוא בהקדמה כותב,
מביא את הגמרא בבמציאה נט,
שהגמרא אומרת שרבי יהושע,
רב אליעזר,
נחלקו חכמים עם רב אליעזר, נגד, כולם נגדו,
על תנור של האחניים.
וכתוב שם רבי אליעזר מטהר
ורבי יהושע מטמא.
ורבי אליעזר
לא רצה לשמוע להם.
עשה הוראה כגברם.
והם לידו אותו.
ורבי אליעזר היה אומר להם בהתחלה, בוויכוח,
אם כותב את המדרש יוכיחו.
שאני צודק.
אם אני צודק,
הכותבים יוכיחו. התחילו הכותבים ליפול.
יצאה בת-קול ואמרה, תעזבו את הרבי אליעזר,
שהוא צודק.
קם רבי שוער רגליו ואמר,
כבר כתבת בתורה אחרי רבים להטות,
ואין הלכה כמו רבי אליעזר. וכולם חולקים עליו.
במה שאתה, בת-קול, אין,
לא בשמיימי.
כבר מאז שניתנה תורה, לא בשמיימי.
אז מביא שמה, עכשיו שמעת בהקדמה,
את דרושות הר״ן,
שמסביר שהתורה ניתנה לפי השכל של בני אדם היום.
השכל של בני אדם קובע שככה לך.
אפילו שבשמיים אומרים להפך, אומרים את האור.
אבל השכל של בני אדם,
לפי שהתורה ניתנה
לבני אדם, והם קובעים בתורה.
אני אגיד לכם דבר קטן.
יש בפרשת, וזאת הברכה,
משה רבנו בירך את ישראל.
וכשהגיע ללוי,
הוא אמר,
ברך השם חילו ופועל ידיו תרצה.
מחץ מותני מקמיו ומצלמנו מקום זה, הוא כיוון לברך את החשמונאים,
שהם לחמו נגד מעצמה יוונית,
והם מועטים וחלשים.
אז זה הוא התפלל עליהם.
אבל לפני כן כתוב ברך השם חילו. מה זה ברך השם חילו?
אפילו חללים שבו
עבודתם תהיה קשרה ופועל ידיו תרצה.
ידוע שחלל,
הרי הוא כזר לכל דבריו.
מה זה חלל?
ילד שנולד מכהן,
מפסולה.
נגיד כהן התחתן עם גרושה,
או כהן גדול עם אלמנה.
בן שלא נהיה חלל מן הכור.
נהיה זר, אסור לו לאכול בתרומה,
כמו העומר בקודשים.
הוא כמו ישראל, הוא כבר לא, ואם עבד,
אז יש פה בגמרא, אם עבד זה כמו זר שעבד.
אבל יש הבדל.
זר שעבד, עבודתו פסולה.
זר שנגיד
היזה את הדם של הקורבן.
זה לא שווה.
למה זר לא יכול לעבוד? עבודתו פסולה. משנה בפרק שני דזבחים.
משנה ראשונה של פרק שני דזבחים.
אבל חלל,
נכון הרי הוא כזר,
לכתחילה.
אבל אם כבר עשה עבודה,
עבודתו קשרה.
שנאמר,
ברך השם חילו.
אפילו חללים שבו
תברך אותם ופועל ידיו תרצה.
ברך השם חילו ופועל ידיו תרצה.
העבודה שלו תרצה תהיה מקובלת.
אני שאלתי תמיד הקושי הזה, שאלתי את רבי שפירא,
דיברתי איתו.
מה זה מה שרבנו
אומר לקדוש ברוך הוא
את ההלכה הזאת?
וברך השם חילו.
אפילו חללים שבו, פועל ידיו תרצה.
מה משה רבנו בא לומר הלכות לקדוש ברוך הוא?
ממה נפשך?
אם כך הלכה,
הוא לא צריך להתפלל על זה.
וברך השם חילו ופועל ידיו תרצה.
ואם לא כך הלכה, מה יעזור שהוא יבקש?
הוא יכול לשנות את ההלכה, לקבוע את ההלכה?
אתה שומע את הקושייה?
קושייה, יפה, כתוב. זה גמרא בקידושין ס״ו עמוד ב׳.
וברך השם חילו,
אפילו חללים שבו
ופועל ידיו תרצה. חלל שעבד עבודתו כשרה.
ככה לך.
כהן שלא...
אבל יש, רוב, בפסטות זה מדובר רק חלל שלא נודע.
הרמב״ם אומר, אפילו חלל שנודע.
ופסט חלל שלא נודע,
והוא עבד.
הרי נגלה שהוא חלל,
עבודתו כשרה.
ואם הביא ישראל, הביא חטר.
והכהן שעבד
והיזה את הדם,
לא, לא בשחט.
שחיטה כשרה אפילו בזר.
אז ודאי שחלל ששחט,
שחיטתו כשרה.
תחילה אפילו.
אבל אם עושה קבלה או הולכה או זריקה
זה עבודה,
חלל שעבד, זר שעבד, עבודתו פסולה,
אבל חלל בדי עבד,
אז בראשונים כתוב רק אם לא נודע.
לא ידענו שהוא חלל.
וברמב״ם שיטתו אפילו חלל שנודע,
חלל בדי עבד עוזות הכשרה. מי אומר את זה?
רבנו משה אומר את זה.
הוא אמר לקדוש ברוך הוא, ברך השם חילון.
אפילו חלנים שבו,
ופועו יבא ותרצה, תכבל את העבודה שלהם.
ואני שואל, איזה פלא.
מה בא משה רבנו להגיד לקדוש ברוך הוא, מתפלל לקדוש ברוך הוא, תעשה את זה.
תבקש, תעשה שיהיה קשה מה זה.
אם ככה לך,
לא צריכים את משה רבנו,
את התפילה שלו.
ואם לא, קח הלכה.
אז מה, הוא ישנה לנו את ההלכה, רבנו?
מה זאת אומרת?
אז איך הפסט?
הפסט,
אמרתי פסט, אמרתי אפשר לומר פסט פשוט.
שבאמת התפילה ברך השם חילו,
הכוונה, תפילה שיהיה להם כוח.
זו אותה תפילה כמו על החשמונאים.
שיהיה להם כוח להילחם.
תן להם ברך השם חילו.
אבל אמרתי עוד פסט,
שמשה רבנו הגיע להבנת התורה לנון שערי בינה.
הוא הבין את התורה, אז הוא הבין
את הטעמים העמוקים של הקדוש ברוך הוא, למה הוא אמר ככה, למה הוא אמר ככה, למה הוא אמר ככה.
אז הוא הבין
שלפי,
שכך צריך לקרוא.
כי הוא אומר דעות להקדוש ברוך הוא בהלכה,
בתורה.
אומר לו,
כך צריך להיות.
חל״ס לא נודע, עבודתו כשרה.
זה מה שאומרת, פה הגמרא לא מובנת.
הגמרא מביאה משל
שאדם מוכר, נגיד אדם מוכר מכונית.
הוא מוכר דירה.
הקונה שמח,
אבל המוכר עצב, למה הוא צריך ונזקק למכור?
אם יש לו,
בגלל שהוא זקוק לכסף, אז הוא
לא שמח.
אבל הקדוש ברוך הוא נתן לנו את התורה,
כי לקח טוב נתתי לכם.
הוא משבח, הוא שמח.
תורתי אל תעזוב, הוא משמח.
אבל המשל לא דומה לנמשל.
המשל,
מכרתי לך אוטו,
אז לי כבר אין את האוטו,
זה נהיה עבר אליך.
אבל כאן הקב'ה נתן לנו את התורה, אז התורה היא כבר לא אצלו?
יכול ללמוד.
הקב'ה משתעשע בתורה לפני בריאת העולם.
אז אחרי בריאת העולם הוא כבר,
אחרי מתן תורה הוא הפסיק להשתעשע בתורה?
מי מפריע לו ללמוד?
הוא גם יכול ללמוד כל היום.
אז מה זה נקרא?
זה לא, הנמשל לא דומה.
ודאי שהקב'ה יכולה להיות תער, לפי שהוא התורה היא אצלי וגם אצל הבנים שלו.
אצלנו אנחנו זכינו, אתה יודע?
אתה יודע מה זכינו?
זכינו שקיבלנו את התורה.
קיבלנו תורה מהקב' ברוך הוא.
אמרתי היום לבחורים,
אני קצת בשביל חנוכה,
אז שרנו שיר,
אבל פה אני לא יודע אם אני יכול.
שרנו שיר.
ככה בסוף השיעור
אמר, שרתי.
מה שרתי? אני אגיד לכם מה שרתי.
גם פה עוד מצווה לשיר.
שרתי ככה.
דווקא נפשי
אחרי חום,
בתומכו ימיני חום.
דווקא נפשי אחרי חום,
בתומכו ימיני חום.
כן, בקודש
חזיתיך לראות עוזך וכבוד החום.
כן, בקודש
חזיתיך
לראות עוזך וכבודך צמאה, צמאה, צמאה, צמאה, צמאה לך נפשי.
קומה, קומה, קומה,
קומה לך מסהרי.
צמאה, צמאה, צמאה, צמאה לך נפשי.
היא קומה.
קומה, קומה, קומה לך וסורי.
אמרתי לבחורים,
אני אומר בי, תמכה ימיניך.
כראש ברוך הוא תמך בי, אתם יודעים?
יכולתי להיות מהנדס,
יכולתי ללמוד באוניברסיטה
ולהיות עם הארץ.
אבל הכראש ברוך הוא הציל אותי מזה.
אני לא רוצה לספר כל הסיפור, איך הוא מנע ממני מללכת לאוניברסיטה.
ואחרי כן הקדוש ברוך הוא עזר,
קומה ישיבה במרוקו,
והלכתי ללמוד שם.
ואחרי כן הייתי קצת בצרפת, ובאתי אחרי כן לפוניביץ'.
אמרתי לבחורים,
בי תמכה ימיניך, גם אתה וגם הוא וגם הוא, כולכם פה.
תמך בכם הקדוש ברוך הוא שאתם יכולתם להיות פרחים ברחוב.
ברחוב המלוכלך.
הקדוש ברוך הוא תמך בכם והביא אתכם לישיבה
ללמוד את התורה וללמוד יראת שמיים.
איפה תקבלו תורה? ברחוב?
מאיפה תקבלו יראת שמיים?
אנחנו אמונים כל הזמן לקנות קצת יראת שמיים.
איפה אתה ברחוב? תמצא יראת שמיים.
אמרתי לכם כבר
באיזה שיחה פה לפני כמה זמן.
אמרתי
לפני כמה זמן בשיחה
שכל הפרשיות שמדברים על העונשים, שהעניש הקדוש ברוך הוא את העולם,
אדם וחווה,
חווה, אמרתי, אתם זוכרים שדיברתי על העונשים של חווה.
היום כל הנשים שבעולם
מולידות
עם צער,
צער ההיריון,
צער הלידה וצער גידול בנים.
זה הכל בגלל הסבתא חווה.
אנחנו עוד בעונשים שהיא,
בגלל שהיא אכלה מעץ הדעת,
הנה.
והמיתה?
האדם הראשון התחייב מיתה לו ולדורותיו, לכל הדורות.
כמו שהבאנו מהספרה
שרבי יסיע הגלילי אומר, בפרשת השם תלוי,
אומר רבי יסיע הגלילי, אם רצונך לראות
שכרם של מצוות,
צא וראה מה קרה לאדם הראשון.
שבשביל לא תעשה אחד שלא יאכל מעץ הדעת
הדבר על העלב הזה, על אכל המעצת דעת,
בשביל זה נגזרה עליו מיתה, לא ולבניו ולדורות, ולדורות, עד סוף כל הדורות.
הסברתי יפה, אין אדם מת בלוחת.
אדם צריך, אם הוא חוטא אז הוא מת.
אבל מה פתאום מיתה?
אם אדם חוטא צריך להעניש אותו.
אבל המיתה, המיתה זה הרי חורבן
הגמור של הגוף.
גומרים עם הבן אדם, נהיה עפר.
זה היה נאנס, אבל לא מיתה. מיתה זה בגלל האדם הראשון.
מהאדם הראשון אנחנו עוד בעונשים של האדם הראשון.
אז איך לומדים יראת שמיים?
אם מתבוננים מהעונשים שהקדוש ברוך הוא הראה לנו את המבול,
איך שהוא העניש את העולם, הראה לנו סדום ועמורה,
איך שהם הפך אותם הקדוש ברוך הוא. יום אחד,
בעיני צחמה,
הבוקר יצא לארץ,
ולוט
הגיע לצהר.
ואז מה יצא?
והשם המטיר על אדם ועמורה,
גופרית ואש מן השמיים,
שרף אותם
כולם בשריפה.
אתם יודעים שגופרית זה מאוד דולק,
דולק מהר.
אתם רואים, אנחנו מחככים את הגופרית של הגפרור,
רק מהחום של החיכוך
נדלק,
מהר נדלק.
אז אם אתה חשבו, זה רק גופרית ואש,
גחלים וגופרית.
בהתחלה זה היה גשם.
אבל באמצע, כך רשי אומר,
עמיאליים טיר אומר, זה גשם, מטה.
אבל אותו גשם באמצע נהיה,
במקום טיפות מים נהיו פירורים של גופרית.
וככה הוא השקע את כל ארבעת הכרכים האלה,
סדום ועמורה, אדמאות צבויים,
השקע אותם בגופרית ובגחנים.
היו שם שריפות, לא נשאר כלום. הכול מתו בשריפה.
אני אמרתי, לא יודע אם הגופרית עושה פיצוץ,
הדף, ואז גם הבתים נהרסו.
אמרו לי, אולי הגופרית לא עושה הדף.
אני לא יודע איך עושים פצצות,
איך עושים חומר נפץ,
שהוא מתפוצץ וגורם...
ההדף, ההדף הזה הורס את הבתים,
לא חצצה עצמה.
אבל פה אני לא יודע, יכול להיות שגופרית לא עושה חומר נפל.
אבל צרפה כן.
ואחרי כן מה עשה הקדוש ברוך הוא פה?
הפך את האדמה שיושבים עליה,
רש״י אומר, סלע אחד היה,
וכל הערים, הארבעה ערים היו יושבים עליה.
העלה אותם למעלה והפך אותם.
העליונים למטה ותחתונים למעלה.
ולמה אתה כנראה הולכו את זה? כי מה שמה בדיחה?
לא יישאר, מי שיבוא לא יכיר כשהיה פה עוד דום.
ככה,
מי יודע,
מי יודע עוז אפיך.
אומר רש״י,
ימי שנותנו בהם 70 שנה,
ואם בגבורות 80 שנה,
ורובם אמרו אברכזית תנא עופה. מי יודע על אפיך?
אומר רש״י,
פעם שהיו חיים אלף שנה,
בזמן הדורות הקדמונים,
שהיו לפני המבול,
חיו מאות שנים,
תשע מאות מטושלח, תשע מאות שישים, אני חושב.
אז היה זמן לאנשים ללמוד,
ללמוד
את עוצמת הכעס של הקב' ברוך הוא.
מה הכעס של הקב' ברוך הוא עושה?
היו יודעים, יכלו ללמוד, יש הרבה
מאורעות,
יכלו ללמוד, כמו מה שאנחנו דורשים עכשיו.
המאורעות של המבול,
המאורעות של האדם הראשון לחווה, המאורעות של אדום והמורה.
מראים לנו את הכעס של הקב' ברוך הוא.
מי יודע עוז אפיך?
מה זה עוז?
עוז זה עוצמה.
העוצמה של הכעס של הקב' ברוך הוא.
מי יודע עוז אפיך?
אנחנו, יש לנו רק 80 שנה,
לא מספיקים ללמוד, אבל לפחות,
לפחות קצת ללמוד.
אנחנו יודעים שהקב' ברוך הוא מעניש.
הקב' ברוך הוא מעניש.
אין אפשרות להתמודד,
רק תשובה.
בלי תשובה מוכרחים להעניש.
זה לימדה אותנו ספר בראשית.
ספר בראשית מלמד אותנו את הדבר הזה.
למדנו לדרתי, אם אתם זוכרים.
אוי להם לבריות,
אוי להם.
הם לבנים, שבעוונותיהם החרבתי את ביתי.
כי ראש ברוך הוא בוכה ושואג כמו אריה על מה על נביאו כנעמה, נוהם כיונה וצועק
אוי לי שהחרבתי את ביתי.
אוי להם לבנים
שבעוונותיהם החרבתי את ביתי.
אני שאלתי, ריבון העולם, אתה לא רוצה,
קשה לך שהחרבתה את הבית.
רק ראש ברוך הוא לא היה רוצה שיחרב הבית.
אז מי מעקב בעדיך?
אז תוותר להם.
עשו עוונות?
אין דבר כזה.
יש עוונות, חייבים עונש.
יש מידת הדין, היא לא נותנת שאדם יפים את הדברים האלה.
אני משתדל כל פעם לחזור על זה בשביל להפים את זה בליבי.
לדעת דבר אחד יש שכר ועונש.
קטנית, אתה לא יכול לברוח.
מה שעשית,
הכל בניגוד קדימ.
ואז אמרתי לבחרים שאם,
מה,
אמרתי להם
שבי תמך ימיניך? זה לא רק בי, אני לא אומר על עצמי.
על כולכם.
מה היה?
הכל שבוך הוא עזר לכם כשבאתם לישיבה ואתם לומדים,
לומדים טויראון, לומדים עירת שמיים.
איפה תמצא את זה ברחוב?
אז הקדוש ברוך הוא תמך בכם.
בדיוק כמו שאני אומר, הוא תמך בי,
לא הייתי באוניברסיטה,
אבל גם הוא תמך בכולם,
תמך בכולם
שיבואו לישיבה ללמוד.
מי תמך? מי?
שמעת את השיר היפה הזה?
לא יודע ממי.
מי אומר, אולי חב״ד, חב״ד, לא יודע.
שיר יפה, זה מילים של דוד המלך.
דווקא נפשי
אחריך
פתאום חיים היא נהגת.
חום דווקא נפשי
עריך פתאום חיי ימי נחה כן בקודש
חזיתך לראות עוסך וכבודך כן בקודש חזיתך לראות עוסך וכבודך
צמא צמא צמא צמא צמא לך נפשי קומה קומה קומה קומה קומה לך בשורי
צמא צמא צמא צמא לך נפשי קומה קומה קומה קומה לך בשורי
אין פה מניין, נגיד קדיש, היה טוב להגיד קדיש.
או,
יש שם עוד, יש שניים?
עוד אחד.
תבואו, אולי נגיד קדיש.
יש פה שניים.
עוד שניים.
או, הנה.
נוך עיניו.
עוד אחד.
יונתן,
אני לא אמרתי את זה, לא אמרתי. ברמב״ם
מביא שחנוכה ימים טובים להלל ושמחה, ימי שמחה והלל.
אז רציתי לשמח קצת. הבחורים שרנו בסוף השיעור,
וזה מה ששרנו.
עוד אחד,
ואנחנו נגיד קדיש, קדיש גדול,
שאחרי ההגנה שהגמרא אומרת וסוטה,
על מה עומד התורה מן העולם מזמן שנחרב בית המקדש,
על סדרה דקדושתה ועל קדיש שאומרים אחרי אגדה.
לכן אפילו אם לומדים הלכה,
אומרים את המאמר רבי חננה בן הקשה אומר.
ברוך הוא לזכות את ישראל.
לפיכך חירבה להם תורה ומצוות
שנאמר אדוני חפץ ומעם צדקו יגדיל תורה ויאדיר.
כדי לומר קדיש על אגדה.
זה היה היהודים ב...
היו יהודים לא לדו גמרא,
לא יכלו לומר גמרא, לא ידעו.
אבל עין יעקב
היו דורשים באגדות, אני ראיתי.
בליטא ככה זה היה.
היו בתי כנסיות של תלמידים שלא יודעים ללמוד כדב גמרא,
אחרים לומדים משניות,
אחרים לומדים
עין יעקב.
לא מבינים גמרא, אבל לומדים עין יעקב.
ככה אני אומר לכולם,
לבחורים גם אני אומר.
אתה עייף, תלקח תנ״ך,
להיות בקיא בתנ״ך, זה מוסיף הרבה רעשמיים.
בפרט שזה מפי השם הכל עוד מזמן משה רבינו.
לאורותם
זו גמרא, אבל
לאורותם זו גמרא.
אבל אשר כתבתי
זה נביאים וכתובים.
אז הקדוש ברוך הוא נתן למשה, כל התנ״ך כבר נתן לו.
ועוד לא הייתה נבואה.
עוד לא היו כל ההיסטוריה של כל המלכים.
הכל הוא ידע
לפני שקרה המקרה.
זה משה רבנו קיבל, אבל הוא לא גילה את זה.
נתן לנביאים שיכתבו את זה. הוא לא גילה.
מה שאמרתי? שמעת, חידוש אמרתי.
מצד אחד,
יש תלמיד ותיק עתיד לחדש. זה חידוש שלו.
ומצד שני, אומרים,
גילה כרשבחו למשה רבנו אפילו מה שתלמיד ותיק תגיד. אז אם כן, זה כבר לא חידוש.
התירוץ הוא שמשה רבנו קיבל את זה,
אבל הוא לא גילה את זה.
נתן לתלמיד ותיק הזה להתגדר.
מקום להתגדר. תגיד אתה, חיכה?
אותו דבר כל הנבואות.
הכל כבר התגלה.
משה רבנו.
יש עוד איזה חז״ל
שאומרים
שכרשבחו גילה
למשה רבנו דור דור
ודור שב
דור דור פרנסיו.
כל התלמיד החכמים שעתידים לצאת,
הוא גילה לו שיכיר אותם
ויראה לו את רבי עקיבא.
אז זה הסיפור מפורסם.
הוא ראה, כשעמד,
כשעלה משה למרום, מצאו לקדוש ברוך הוא,
שהיה כותר כתרים
על האותיות,
עושה תגים.
אמר לו, מה אתה עושה?
אמר לו, זה עתיד לצאת אדם
שידרוש הכל תג ותג, תל-תלים של ההלכות.
הוא מנוע עקיבא בן יוצא.
הוא הראה לו אותו,
והראה לו שבסוף הוא יהרג.
בסוף הוא יהרג.
אמר לו, מה זה?
הוא תורה וזוז חרה.
זהו.
אמרתי תמיד פשט וזה, אמרתי לרבי, אמרתי.
אמרתי את זה לרבי.
אמרתי לו,
מה זה שאלה זו ספירה וזו זכרה?
הרי אדם, אם האדם היה יכול לחיות לתמיד,
מילא זו שאלה למה רבי עקיבא נהרג.
אבל הרי בן כה אדם צריך למות.
רבי עקיבא היה כבר בן 120, מתי שהרגו אותו.
נגיד, ניתן לו לחיות עוד
מאז 34-34, אבל בסוף ימות.
מה זכר בי עקיבא?
שגם במיטה שלו הוא עבד את השם.
כשהוא נהרג על קידוש השם,
היו מסרקים את בשרו,
והוא אמר,
אתם יודעים מה שהוא אמר, הוא אמר,
כל ימי הייתי מחכה, מצפה, מתי יגיע פסוק זה,
ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך, אפילו נוטל את נפשך.
ועכשיו, כשבא לידי,
אז אפילו בשעה שהיו צורקים את בשרו, הוא אמר, שמע,
יצא שם גם שמעת.
אני אומר שזה תורה וזה זכרה וניחותה, לא ב...
למה שאדם יזכה למות על קידוש השם,
בן כה תמות.
אני מבין אם האדם היה יכול לחיות הרבה ולהישרת,
אז הוא הפסיד את החיים.
אבל באמקום מתים.
אבל שגם המיטה שלי,
לא רק,
המיטה שלי תהיה לקדש ולהתברך.
כך אמרתי לרבי, זה דברים נכונים בסברה.
זה דברים נכונים.
בוס רוס טופון לבן, מה יש לך מן החיים?
אם אתה יכול לחיות ולמות
לכבודו יתברך.
זה השכר הכי גדול,
זו תורה וזו סחרה וניחותה.
זכה רבי עקיבא, ובאמת,
העבץ חיים כל הזמן היה מתפלל שיזכה למות על קידוש השם.
ומספרים
שרבי אלחונן, התלמיד שלו, התלמיד הגדול של החבץ חיים,
רבי אלחונן, הוא נכנס אליו פעם,
ראו אותו נכנס,
ושעה-שעה,
שעה חשובה, זמן,
שעה טובה,
ויצא, וראו אותו חיוור,
רבי אלחונן, כשיצא,
ואומרים שזה מה שהוא אמר לו.
הוא אמר לו,
אני מתפלל שיזכה למות על קידוש השם,
אני לא יודע אם יזכה, אבל אתה,
אתה תזכה למות על קידוש השם.
וכך היה כשהנאצים הרגו את רבי אלחונן.
אבל הוא היה תמיד מתפלל לזכות למות על קידוש השם.
אז מה,
יש לנו טענה על הקב' ברוך הוא,
שרבי עקיבא נפטר בצורה כזאת והרוגי מלכות, עשרה הרוגי מלכות,
וסרקו במסרקות של ברזל את בשרו.
זה אכזריות של הרשעים, של הגויים, אבל
עצם מה שהוא מת על קידוש השם,
אדרבה, זה זכר.
זה לא,
זה זכר.
מה יש לבן אדם? אם הוא בן קוימות,
אז למה לא למות על קידוש השם?
זה הכי טוב.
צריכים גם לחיות על פי קידוש השם.
לא רק למותק,
גם לחיות על קידוש השם.
אז אין,
אין מניין, אני לא רואה מניין,
רק אם הוא נוכל לגמור.
אתה הולך להביא מניין?
איך קוראים לו?
רחמים.
זה רחמים.
זה רחמים? אה.
ממוי החזן היום.
לא.
אתה יודע לחזן.
מה? אתה בעמוקה בישיבה.
מה הוא אומר?
באיזה ישיבה?
בעמוקה.
מה אמרת?
אתה בישיבה של רב נדון עוזיאל, בעמוקה.
לא?
מה פתאום?
אני ויהודי מבני ברק.
כן.
ואני אומר שיעור, ברוך השם.
בוקר טוב כבוד הרב. ב"ה ההרצאה בברוקלין מרגשת מאוד. כמעט כל הרצאה או שיעור ששמעתי באקראי זה ממש כמו אגרות קודש עונה לכל שאלה שבאותו רגע. תודה רבה ענקית. אין על רבנו הקדוש.🙏 הרב היחיד שדברי תורה חודרים עמוק לתוך הלב ופועלים. זה כמו איפוס ליאוש. ואז דף חדש הכל משתנה. רואים כל דבר בצורה נכונה. אין מילים.
🌹 מעלתה של הארת פנים 🌹״אם אדם לא מאיר פנים כל המתנות לא שוות כלום. אם הוא מאיר פנים נחשב שנתן הכל אפילו שלא נתן... אז מי שמאיר פנים לסובבים בנעימות ובנחת מרוויח בכפל לא רק מצווה חשובה בין אדם לחברו, אלא המצווה הכי גדולה בעולם, קידוש השם.״ ✨ הרב אמנון יצחק שליט״א ✨ ב"ה הרצאה מדהימה, תודה רבה 🙌
לרבנו היקר, אנחנו מודים לבורא עולם ששם אותך בעולמנו ונתן לנו שכל בינה ודעת להבחין ולהכיר בך ברב האמת. תודה שאתה מוסר נפש מדי שעה למען עם ישראל. יהי רצון וכל עם ישראל יזכה להכיר בך ולדבוק באמת. והשי"ת הטוב יאריך ימיך בטוב ובנעימים הרבה מזל טוב לרגל יום הולדתך, אמן! אוהבים משפחת ב. י .
שלום וברכה לרב היקר והאהוב! ב"ה קראתי בעיון רב את כלל הברכות והאיחולים המרגשים שגרמו לשמחה רבה. אני לא מכיר אישיות ראויה ממך לכול החום והאהבה מאנשים יקרים שכתבו, ברכו באפשרויות שונות וכאלה שברכו בליבם. בכל אופן, אני מצטרף ואם יורשה לי מוסיף שבעתיים על כל הברכות החמות והלבביות!!!🌹♥️🙏
לכבוד הרב היקר אמנון יצחק שליט״א, ליום הולדתך אנו רוצים להודות על אור התורה שאתה מפיץ , על הסבלנות על מאור הפנים ועל הדרך המיוחדת שבה אתה מקרב ומחזק את כולנו. יה"ר שהקב״ה ימלא כל משאלות ליבך לטובה ולברכה שיתן לך השי"ת כוחות איתנים להמשיך להנהיג את דרכנו מתוך בריאות איתנה שפע, שמחה ונחת מכל משפחתך. מזל טוב ואריכות ימים ושנים בטוב ובנעימים. מאחלים: משפחת מ. מיבנה, ההורים של נ. מ.
כבודו אבא היקר מפז יה"ר שהשי"ת ישמרכם ויברכם לעד אמן ואמן💐 רצינו לאחל לרב מזל טוב מעומק הלב בבריאות ואריכות ימים ושנים בהמשך עשייה מבורכת ונחת לבורא יתברך, תודה להשי"ת שזכינו בכם אין מילים לתאר את התודה הענקית על כל מה שאתם עושים עבור עם ישראל, תודה להשי"ת שזכינו בכם יה"ר שהשי"ת ישמרכם לאריכות ימים ושנים אוהבים אתכם מעומק הנשמה כל הישועות והברכות וההצלחות בבניין שופר הגדול במהרה ובביאת משיח צדקנו יחד עם כבודו אמן ואמן הרבה מזל טוב ומאחלים לרב שיזכה להיות שמח תמיד ויגשים השי"ת משאלות ליבכם לטובה משפחת א.🩷
תודה רבה לכבוד הרב על כל העשיה למען כבוד ה' יתברך, אנו בטוחים שבזכות העשיה של הרב מתמתקים הדינים מעל עם ישראל בכלל ובפרט, על השפלת השקר והעמדת האמת, על שמחזיר אותנו בתשובה יום יום, על שמלמד אותנו דעת בינה והשכל מא' ועד ת', מלמדנו לדייק בדברנו, על הדאגה והאכפתיות לכל יהודי ובפרט לנו, היריעה קצרה מהכיל את כל התודות שאנו חייבים וזה המעט שאנו יכולים להשיב כהכרת הטוב לרב. מאחלים לרב חודש טוב ומזל טוב עד 120 בבריאות שלמה ואיתנה, יהי רצון שחפץ ה' עליכם יצלח ותמשיכו בזיכוי הרבים ובהחזרת כל עם ישראל בתשובה שלמה לאביהם שבשמים, תזכו לנחת רוח מכל המשפחה והתלמידים ותזכו לראות בעבודת כהן גדול בבית המקדש ולחזות פני משיח צדקנו במהרה בימינו אמן כן יהי רצון! נ. מ. ומשפחתו.
לכבוד הרב האהוב והיקר לי מכל. אני מאחל לך שאת כל הברכות שבירכת ואיחלת לכולם יה"ר שהשי"ת ישפיע מטובו ויברכך. לנחת מכל משפחתך, בריאות עד 120 שמחה והגשמת כל היעדים והמשאלות שיש לרב, בקודש - ומה שהוא רוצה בשביל עם ישראל. כי כזה אתה רבינו כל כולך זה נתינה לבנים של הקב"ה. אוהב מוקיר ומעריך, י. ח.
בס"ד, עליכם השלום והברכה מו"ר, רציתי לעדכן בקידוש שם שמים בזכות כבוד הרב. ב"ה עשינו השגחה של כשרות על אולם ארועים גדול. שזה כולל את כל הדרך של הרב: הכשרה של כל הכלים במטבח התעשייתי, בקיצור עשינו הכשרה כמו בפסח לאולם. והגיע צוות של כ-10 אברכים לבדוק את כל הירקות מתולעים על ידי שולחנות שיקוף באור, וחיתוך של כל הגמבות פלפלים ושיקוף. ובירור האורז והקוסקוס וכל הבדיקה של כל פרט ופרט עד גרגיר השומשום. וכמובן שהבאנו תבלינים ממשפחת ש. הי"ו אמן. וכל המשגיחים הן מטעם הרבנות והן מטעם כשרויות אחרות והספקים ועובדי האולם מאוד התפעלו לטובה ואמרו "שמעולם לא ראו דבר כזה אף כשרות ואף השגחה לא עושה כמונו!" וזה אולם שעובד עם כל ההשגחות החרדיות "בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן" (תהלים פט, נג) תודה רבה לרב על הכל מכל כל, אשרינו שב"ה זכינו בזכותך.
לכבוד הרב היקר והאהוב, יום הולדת שמח! תודה מעומק הלב על הזכות שנפלה בחלקי להכירך, ועל כך שב"ה בזכותך זכיתי לחזור בתשובה, להתחזק באמונה ולגלות מחדש את הדרך אל השי"ת. אתה שליח נאמן של הקדוש ברוך הוא, המאיר את לבבות, מחזק את עם ישראל ומפיץ אור ותורה בעולם. מאחלת, שתזכה לבריאות איתנה, לאריכות ימים ושנים, לשמחה גדולה, לפרנסה טובה, ולנחת מכל יקיריך. שתמשיך להיות צינור של אור, אהבת השי"ת וקדושה, ושכל מילה טובה שתוצא מפיך תחזור אליך בברכה כפולה ומכופלת. ♡ מזל טוב, הרב היקר! שתזכה לראות את פירות עמלך, ולהמשיך להאיר את העולם כולו, אמן! בהערכה עצומה, באהבה ובהכרת הטוב.