מסכת ברכות - ו. | הרב עמנואל טולדנו [017]
תאריך פרסום: 26.01.2017, שעה: 17:55
- - - לא מוגה! - - -
יוצא מבית הכנסת
אל יפשיע פשיעה גסה.
אמר אבייה, לא אמרן,
אלא למיפק, לצאת מבית הכנסת.
אבל למעל מצווה למרץ, לעלות לבית הכנסת
מותר לרוץ אפילו שזה עושה פשיעה גסה.
אז זה פלא, מה הוא בא אבייה פה לחדש לנו?
כשרב הונא אמר בפירוש המילים, היוצא מבית הכנסת, אלא פשיע פשיעה גסה,
אבל לא הנכנס,
לא ארבע לבית הכנסת.
אז יש פה בספר פני יהושע, אומר,
הרי באמת פשיעה גסה,
יש גמרא שאסור אפילו בימת חול.
חוץ ממה שבשבת יש עוד איסור.
כתוב בפסוק, אם תשימי שבת רגליך.
עשות חפץ רגליך ביום קודשי.
מה זה אסור בשבת רגליך?
אסור לפסוק פשיעה גסה בשבת.
אבל חוץ מזה, פסיעה גסה, יש גמרא בשבת, גם במות חול אסור,
לפי שפסיעה גסה ממעטת כוח ראייה.
מחד הומורינות של אודו.
אז זה מזיק.
אדם צריך להיזהר.
למשל, אדם קורא במקום חשוך.
הוא מזיק לעיניים.
אז כאן כתוב שאסור לפסוק פשיעה גסה,
כי זה מעט
מכוח הראייה שלו.
וזה לסון הגמרא, אסור לפסוק,
כי אסור להזיק.
ראיתי היום סיפור
שפעם רבי חזקאל סרנא
בא אצל רב מורדכי שורמן
והגישו לו עוגה.
אבל הוא היה לו סוכרת, ידוע
היה לו סוכרת.
אז הוא אמר,
איך אני אברך על דבר שמזיק לי?
על דבר שמזיק לא מברכים.
כי הרי זה כמו מאכלות אסורות.
לא מברכים על מאכלות אסורות.
הוא אמר, זה מזיק לי, אסור לאכול.
בסוף הוא החליט,
אבל פירור אחד לא מזיק לי.
על הפירור הראשון אני יכול לברך.
אבל אם הוא ימשיך לאכול,
אז הפירור הראשון גם יזיק לי.
על כל פנים,
נהניתי לי מהערה הזאת
שבשולחן ההרוג כתוב
אדם שאכל מאכלות אסורות לא יברך ברכה אחרונה.
באמת, זה בכלל מצווה באה בעבירה.
זה מבורך אליו עיניים.
כי הברכה זה מצווה,
וזה בא לך מכוח אכילה של העבירה.
זה נגרם מכוח העבירה. זה לא בעצם הברכה העבירה.
אבל איוב ברכה נגרם לי על ידי האכילה הזאת.
אז זה נקרא מצווה באה בעבירה.
אז לא מברכים על מאכלות אסורות.
אני לא אומר בברכה ראשונה,
כי אסור לא לאכול.
אלא מה אם הוא חולה וצריך לאכול?
יכול להיות שהעולה יכול לברך.
מה זה לא מברכים על מאכל אסור?
זה מצד המאכל, זה מצד העבירה.
אבל אם מותר לאכול, זה לא מצווה בעבירה.
אז לכן לא אמרתי על ברכה ראשונה.
כי על מי אתה מדבר?
אם הוא לא חולה,
אסור לו לחום, אתה תגיד, לא תברך ברכה ראשונה.
אל תאכל, אל תאכל.
אבל אם הוא חולה, אז מותר לו, אז יברך.
ועל ברכה אחרונה כתוב בשולחן ארוחת דין הזה,
שלא מברכים ברכה אחרונה על מחת...
באורח חיים זה כתוב, באורח חיים,
בהלכות פציעת הפרק או בהלכות ברכות שם.
אז אסור, לא מברכים על מאכל אסור,
אבל דבר שמזיק,
אז הוא בא ואומר, הרי אסור להזיק לעצמו.
ואם כן, זה כמו מאכל אסור,
אם הכוונה בכלל מצווה ועבירה, זה פשוט.
מה לי העבירה של מחלות אסורות?
מה לי העבירה שהוא הזיק לעצמו?
אין את המערה הזאת.
אדם, למשל, יש לו סוכרת,
אם הוא
אוכל דברים שמזיקים לו, אז זו שאלה על הברוכן.
לא מברכים על המזיק.
כמו על שמן.
בגמרא כתוב שעל שמן לא מברכים,
רק אם מעורב עם אניגרון.
על שמן זית,
כיוון דאזוקם הזיקרי, לא מברכים.
אבל שם לא כתוב בגלל זימברון,
בגלל זה כמו מאכלות אסורות.
על דבר שמזיק,
אין ברוכן.
לא תקנו ברוכה על טובה, לא על רעה. כמו שזה לא דיון ידי באוכל טוב.
לא דיון ידי באוכל טוב.
אבל כאן, כאן מדברים בדבר שהוא אוכל.
רק מצד שהוא ניזוק מזה,
טוב, אז על כל פנים.
אז כתוב כאן, אנחנו פה מסבירים את הגמרא.
בתחילה הגמרא אומרת, אמר רבחל, ואמר רב אונה,
היוצא מבית הכנסת, אל אפסע פסיעה וגסה.
אז רק היוצא מבית הכנסת.
אומר רשי,
לפי שנראה כאילו זה היה מסע עליו שהוא היה טוב בבית הכנסת.
בורח מבית הכנסת.
אבל לא הנכנס, לא שייך. הנכנס זה טוב, הוא רוצה להיכנס לבית הכנסת.
לא שייך בכלל את האיסור הזה.
אז מה רע אבא יבלש מעינו? לא שענו אלא למיפק,
אבל למעל מותר.
זה כבר כתוב, היוצא.
אז אומר רב יהושע, כי באמת
לפסוע פסיעה גסה אסור אפילו ברחוב,
לא רק יוצא מבית כנסת,
כי זה מעט
ראייתו של אדם.
אסור להזיקרא עצמו.
אסור להזיקרא עצמו.
צריך להיזהר בעיקר,
אמר לי רופא עיניים אחד,
לא לקרוא בחושך כשאין מספיק אור.
תמיד שיהיה הרבה אור.
כי אם אין אור, אז
העין מתאמצת ומתעכמת,
ואז הראייה היא לא מכוונת לעצב הראייה.
זה בא לפני או אחרי, ואז לא רואים טוב.
הכול פונים.
אז אומר רב יהושע,
היות שזה אסור גם בימות חול, וחושק כאן בשבת, שיש איסור מיוחד של פסיעה גסה,
שלא יהיה הילוכך של שבת כהילוכך של חול, כי הוא נראה כאילו הוא הולך לעסקים.
אבל אני מילא,
אבל לדבר מצווה מותר,
לגבור מצווה מותר בשבת,
וגם ביום חול.
למה?
אם זה מצווה, שלוחי מצווה אינם ניזוקים.
אם הוא עושה בריצה הזאת, זה מצווה, הוא רץ לבית הכנסת,
או רץ לשמוע שיעור.
בריצה הזאת, נכון,
הוא פוסט שיעה פסיעה גסה, אבל שלוחי מצווה אינם ניזוקים.
וגם בשבת ל...
לדבור מצווה לא עשור חזן, פשיעה גסה לצורך, ובשבת נותר תכף נראה.
אבל היוצאים מבית הכנסת,
אפילו לדבור מצווה אסור.
למה?
בגלל שנוסף פה גם שנראה כאילו מסע עליו שהוא מבית הכנסת.
אז מי שיוצא בשביל נר חנוכה ומויצי שבס,
מה? הוא יצא לרוץ במוצאי שבת של חנוכה בשביל להגיד נרות?
באמת המגן אברהם והמשנה ברורה אומרים,
אני אמרתי מה שהפני יהושע אומר,
שלצאת מבית כנסת אפילו לצורך מצווה לא לרוץ,
פשיעה גסה.
המגן אברהם מתיר, גם המשנה ברורה מתירה.
לצורך מצווה מותר.
אומר, לרוץ מבית הכנסת לבית המדרש מותר.
מה זה היוצא מבית הכנסת?
יוצא בשביל העסקים שלו.
אבל לצורך מצווה מותר. אבל פני יהושע אומר שהגמרא מתכוונת אפילו לדבר מצווה אסור.
ולכן בא אביה להסביר
שזה רק לצאת מבית כנסת.
אבל לרוץ,
כיוון שזה דבר מצווה, אפילו פשיעה גסה מותר.
כתוב שנאמר,
לפי שיש מצווה, לרוץ לדבר מצווה.
או לעלות לבית הכנסת ללמוד.
שנאמר,
נרדפה לדעת את השם
כתוב בפסוק,
לא, זה אחרי כן, יש עוד פסוק.
אחרי השם ילכו
כאריה ישאג.
אחרי השם ילכו
כאריה ישאג.
הרי כשאריה שואג,
ואם אחד נפגש באריה בכיוון הזה, הוא בורח.
וזה פיקוח נפש, הוא יכול לברוח.
אז גם אחרי השם ילך, אם אתה הולך לדבר מצווה,
אפילו תרוץ,
כאילו פגשת אריה.
כאריה ישאג, כשמותר לך לרוץ
משום פיקוח נפש,
כך אחרי השם ילך.
נרדפה לדעת השם.
אבל למעל מצווה למעט. גם לרוץ זה כלול באיסור פסוק, שיא הגסו?
מה?
כי הריצה זה, הרי ראיתי כאן מבין שהמגן אברהם מפרש
מה זה פסיעה גסה.
יש מפרשים, יותר מאמה.
אז מה זה אמה? 60 סנטימטר.
זה פסיעה גסה.
מגן אברהם מסביר
אם אדם
הוא מניח
הוא מרים את הרגל השנייה לפני שהוא הניח את הרגל הראשונה.
אדם הולך.
זה בריצה זה מצוי.
בריצה.
כשאדם רץ
אז הוא עומד באוויר.
הוא מניח
ומעלה את הרגל השנייה לפני שהניח את הרגל הראשונה.
זה מעניין, המגן אברהם
גאון עצום.
אבל הגאונות היא לומר פשט כה טוב,
גם גאונות גדולה.
הנפס הוא פשט.
מה?
כשיגמר השיעור הוא תחבד את הפלב.
אתה הולך?
איך מכבים את הטלפון?
כמו שמכבלים שיחה בגלל.
אה.
אה.
אמר רב זירה,
מרש אבה אמנה,
פעם הייתי אומר,
בהתחלה הייתי אומר,
מרש אבה אמנה,
מרש, כי אבה חזינא ליהו לרבנן.
כשהייתי רואה את רבנן דקא ראה טלפירקה,
כשהם רצים לשמוע דרסה של החכם בשבתה,
בשבת,
הייתי אומר שהם מחללים שבת.
כי הם מחללים רבנן שבתה,
שנאמר,
אם תשימי שבת רגליך.
לא הולכים כמו יום חול.
אבל כיוון דשמעתא מענה לאה דרבי תנחום,
אמר בי יהושע בן לוי,
לעולם ירוץ אדם לדבר הלכה,
יש גורשים לדבר מצווה.
הגאון כאן מביא שגרסת הריב והראש היא דבר מצווה.
כיוון שמעתי מה שאמר בי יהושע בן לוי,
לעולם ירוץ אדם לדבר מצווה,
ואפילו בשבת,
שנאמר,
אחרי השם ילכו,
כאריה ישאג.
כמו אם יש אריה שואג.
אתה בורח, זה בכוח נפש.
אז גם אחרי עשה מלך
מותר לרוץ, כמו שרצים בארי.
אז כיוון שמעתי שככה אמר בישוע בן לוי,
גם אני התחלתי לרוץ.
פעם הוא לא היה רץ, והיה אומר על החכמים שרצים,
שהם מחללי שבת.
אבל כיוון שמע
שמצווה לרוץ, כמו שאומר בישועלוי, גם הוא רץ.
אנא נאמרא יתנאה.
אמרא בזירא.
אגרא דה פירקה רהטה.
השכר שיש,
כשבאים לשמוע פירקה, מה זה פירקה? דרשה של החכם.
בשבת, נגיד, הוא דורש, אז באים.
הייתי, חשבתי תמיד,
אמר רב זירא שהשכר של הריצה,
השכר של מי שבא לדרשה
זה הריצה.
למה? והשכר, שהם שומעים את הדרשה.
איפה הלך השכר ששומעים את הדרשה?
אומר על זה רש, דבר נפלא, אומר רש.
אומר שהרי רוב האנשים לא מבינים,
לא תופסים טוב את הדרשה שיוכלו לחזור עליה בחוץ.
אז אין להם שכר לימוד.
אני אקרא את הרש״י, תראה איזה רש״י יפה.
אומר רש״י,
למה אגרא דה פירקה רהטה?
למה השכר
של הדר... שבאים לדרשה,
העיקר הוא מה? שהוא רץ, לדבר מזה,
שכר פשיעות.
אבל לא עצם הדרשה.
למה? אומר רש״י, עיקר קיבול שכר הביריות
הרצים לשמוע דרשה מפי חכם
היא שכר המרוצה.
למה?
שהרי רובם אינם מבינים להעמיד גרסה ולומר שמועה מפי רבן לחזמא.
אם אדם שומע דבר טוירו
והוא לא מבין אותו שיוכל להגיד את זה אחר זמן, יגיד את זה עוד פעם.
אז זה לא שכר לימוד.
אם היה מבין, היה לו שכר לימוד.
שכר לימוד יותר חשוב משכר הריצה.
הוא רץ לדבר מזה, אבל המיזה עצמה זה לשמוע, ללמוד.
אבל היות שהם לא מבינים,
לחזור על הלימוד.
אז אין להם לימוד.
לימוד נקרא,
שמעת דבר טרור,
אתה שומע אותו,
מבין אותו,
יכול לחזור עליו אחרי זה.
זה נקרא לימוד.
ללמוד זה שתוכל לדעת, זה מעניין.
רשי הזה, מעולם לא דרסתי על הרשי הזה.
הוא אומר לבחורים,
אתה לומד, בלי לחזור.
האם אתה לומד על מנת לחזור
וחוזר אחרי זה
אז יש לך שכר לימוד.
אם לאו, זה לא לימוד.
אם אתה לא יכול לחזור על זה, אז זה לא לימוד.
לכן השכר, רוב האנשים שבאים לדרסה, הם לא מבינים.
אז השכר שלהם, שכר פציעות יש להם.
שהם רוצים לשמוע.
אז שכר פציעות יש להם.
רשי נפלא.
וייטר,
ממשיכה הגמרא,
אגרא דקלה דא חקא.
יש דרסה של הרבנים דורשים לפני החג,
למשל שבת הגדול,
דורשים הלכות של פסע.
זה קל יותר אולי.
אז זה נקרא אגרא דקלה.
שבת שלפני הרגל,
שהכול נאספים לשמוע על הלכות הרגל, אומר השי.
אז מה השכר של כלה?
דוחקא.
שבאים הרבה אנשים ויש דוחק.
השכר הוא, למה לא נגיד, השכר שומעים הלכות?
לומדים את ההלכות. זה כאן לא מובן. הרי
כנראה למדנו, תגיד, הריצייה, השכר.
כאן כנראה יש לומדים, לומדים,
מבינים את ההלכות,
אבל יש דוחק וסובלים.
הסבל הזה סובלים מן הדוחק, שיש הרבה אנשים.
ובעמוד א', נדמה לי, למדנו
שהדוחק שיש בכלה
בשבת כלה,
שבת כלה זאת אומרת שדורשים, כמו שהרב ליפוניביש,
זיכרונו לברכה,
יזם ישיבת ירחי כלה.
אתה יודע שבקיץ,
מתשעה באב
עד אלול,
הישיבה
בפוניביש, פתוחה,
לבעלי בתים.
כשבאים בעלי בתים, נגיד, שלומדים דף יומי,
אז הם באים, זה גם הבראה,
הרב עשה, עושים להם אוכל טוב,
זה בית הבראה,
ונוסף לזה לומדים.
זה נקרא ירחי כלה.
כך היה בבבל,
היו מתאספים
וירחק לעיום תיאספים.
זה נגמר לי בכתובות דף יז.
הרחל תבדוק אם אני יודע.
נדמה לי בכתובות דף יז כתוב שרב אבו,
כשהיה בא להבויה דורש,
והיו יוצאים הגויות
ואומרים עליו, אלף שהיה מאיר,
פניהו מאירות.
רב אבו
היו אומרים מדברנה דה אומתה
מנהיג האומה,
ככה היו קוראים לו,
לרבי אבו.
ואותו רבי אבו,
שבאים לשמוע אותו המון אנשים בשעת הדרושה שלו,
אותו רבי אבו כשנפטר,
הראו לו זה בבבו מציעו, אני חושב בחטא, בדיוק, הראו לו יד גמל נערי דאפרסמון
נערות
של שמן אפרסמון, ריח טוב.
הוא שאל בשביל מי אלה, למי אלה?
אבל הוא לא אילן לאבהו,
זה בשביל אבהו.
אמר מה?
ואני חשבתי לריק יגעתי.
כל הזמן,
התלמיד חכם, איך אומר,
כל הזמן הוא חושב לא עשיתי כלום בעולם הזה.
אבל כשהוא בא לעולם האמת,
הוא שמים לו את עצמו.
אז הוא אומר, אני חשבתי שאני מנושאים מסחר, ואני חשבתי לריק יגעתי.
זה לא רבה במצע.
אז אותו רביעבו היה דורש בשבת קלה.
כאן כתוב
מה הסחר שיש לאנשים בכלה
שהם סובלים את הדוחק.
המון אנשים ודוחקים,
כמו,
לפעמים יש פה
איזה הספד
על אדם גדול,
ויש הרבה אנשים.
יש דוחק.
יש דוחק.
אז הסבל שיש מן הדוחק,
הסבל שיש מן הדוחק זה הסחר.
כי הם סובלים בדרסה מן הדוחק.
למדנו בעמוד א'
שהדוחק הזה שיש בקלה זה מן השדים.
לא כך למדנו פה בעמוד א'.
אמר רבה,
הי דוחקא דהיווה בכלה מינא יהווה.
הדוחק הזה זה בא מן הסדים, שהם גם באים ודוחקים את הציבור.
וזה הסחר שסובלים בשביל הלימוד.
אבל למה לא נגיד בשביל עצם הלימוד ההלכות?
כאן רש״י לא מסביר כלום.
למה לא נגיד
שזה בשביל עצם הלימוד של ההלכות או הסחר?
עכשיו,
הגראדיש מטה, אדם לומד סוגיה,
אז הוא לומד הגרסה.
אבל על מה יש לו סחר?
על הסבורק,
להבין את הסוגיה.
על העוונה, אומר רש״י שטורח ומדגח עם מוחו,
להבין את הטעם הדבר.
העיקר זה עוונה.
זה, והגיעה,
הרי אמרתי לכם, לא אמרתי את זה, מתי אמרתי את זה?
אמרתי פעם את זה,
שעד לפני רב חיים וחזוניש,
ידעו מה זה לעמל התורה,
לשבת ללמוד כמה שעות רצופות.
זה עמל התורה.
אבל כשברב חיים וחזוניש,
הם הראו שהעמל התורה זה הגיעה במחשבה.
הגיעה את העיון,
שאדם מעמיק להבין את הדברים,
זה עמל התורה.
הר רב חיים
היה לפעמים כל כך,
הוא היה חושב בעמקות,
ולקח לו הרבה זמן, לא, זה לא,
להעמיק ולראות אם אין סתירה מכל הסוגיה, ככה הוא היה
ראש עצום, הרב חיים היה ראש גאוני,
אבל היה מעיין הרבה.
עד כדי כך
שעיין ארבע.
הרבה פעמים אדים עולים מן הראש, מרוב החום
של המוח.
ולפעמים היה צריך
להעמיד את הראש שלו על יד ברזל קר,
כדי לקרר את עצמו.
ורב חיים אומר,
בעצמו הוא אמר, שהוא צריך הרבה לישון.
כמו שהמוח מעיין הרבה,
הוא מתעייף הרבה, המוח מעייף, כי הוא צורך הרבה חמצן,
לכן צריך הרבה דם למוח.
הם אומרים שלפעמים היה ממש רותח.
רב חיים,
הוא גילה,
איפה אמרתי את התארה הזאת,
שפעם היו חושבים
מנזיצת,
יושבים על יד דף גמרי ולומדים שלוש-ארבע שעות רצופות,
או חמש שעות, אוי.
זה, זה, זה, זה עמל הטרו.
נכון, זה טוב, אבל רב חיים חידש
שהעיון, יגיעת העיון, להבין את הסברות,
יגיעת העיון,
זה עמל הטרו.
וכאן כתוב, אגרא דשמעתא,
אגרא דשמעתא, הסכר של הסוגיה זה הסברה.
זה הסכר, לא הגרסה שאתה גורס,
להבין עומק הדברים.
הרבה פעמים אנחנו נפגשים בסוגיה.
היום בשיעור אמרתי בבוקר,
סוגיה זה אחריך.
השם יעזור לנו שנבין פשט.
במסכת ובא בתרא, קל״ז.
נכסה אליך ואחריך לפלוני.
סוגיה קשה.
אבל עיקר השכר,
עיקר השכר זה
הגרדישמעתא, אגרא, סברה.
השכר של,
הוא
השכר של הסוגיה, זה העיון,
הסווארה.
עומר הפאפא,
אגרא דבי תמיא,
מה השכר שכשהולכים לבית האבל
לנחם אבלים?
שתיקותא, לשתוק.
אתה רואה באיוב,
כשבאו
לנחם אותו, מתו הבנים שלו,
וגם כל הצרות שלו,
לא יכלו לדבר.
שתקו.
בספר איוב.
מי התחיל לדבר בסוף?
איוב. הוא בעצמו התחיל.
הוא אמר, מה הוא אמר?
יעבד יום,
אתה יודע את הפסוקים?
יעבד יום הורג העבר ולילה.
הוא קילל את היום שהוא נולד בו.
יום.
אבל כתוב שם לפני כן,
לא יכלו חבריו, באו לו חברים.
אליפז, התימני, התימני ועוד.
באו, והוא, לא יכלו לפתוח את הפה.
ראו אותו כולו מלא אבחבועות,
שכין.
הרי זה עלה,
עלה שוב השטן,
שבא לנסות את איוב
על ידי שנשבו הבנים שלו,
ושריפה ירדה והרגה
את העדר,
העדר של הסברים,
והביאו לו את הבשורות הרעות.
נו,
השם השם נתן, השם לקח, יהי שם אדוני מבורך.
אבל אמר השטן לקדוש ברוך הוא,
תן לו קצת מחלות,
שיכאב לו הגוף, ונראה אם הוא יעמון.
אז קיבל שחין
בכל הגוף,
אבעבועות,
פירונקו קשים, מחכיבים.
אז על זה
איוב אמר, יום עד יום
ייוולד בו,
ולילה ההור הגבר.
היום שנולדתי, היא אבד שמו.
ולילה
ההיריון
שלו
גם כן הוא קילל את הלילה שאימה שלו
נהייתה בהיריון.
אבל מה עשו כולם כשבאו לנחם אותו, שמעו
שמעו איוב היה צדיק,
איש היה בארץ עץ איוב שמו.
הוא היה צדיק
ותמיד היה עושה קורבנות לכפר
על הרהורי הלב של בניו ובנותיו.
והשיר גדול,
השיר גדול,
אבודה רבה וצאן.
אחרי זה,
כשנשרפו ומתו הבנים
ושמעו החברים שלו את הבשורה הרעה,
אז באו לנחם אותו.
כתוב, כשהם הגיעו, לא יכלו לפתוח את הפה.
זה השתתפות בצער שלו. לא יכלו לטוח את הפה, ראו אותו.
מאיגרא רמא לבירה עמיקתא.
הוא היה עשיר גדול וכל טוב היה לו, בנים, בנות.
ובסוף
הלך הכול.
ולא רק הלך הכול,
הוא בעצמו,
השטן, לא הספיקו לו
כל הניסיונות. בואו ננסה אותו, נעשה לו קצת כואב בגוף.
אז הוא עשה בו שיחין כל הגוף,
ואז הוא התחיל לקלל את יומו.
אבל הקדוש ברוך הוא בסוף
אמר שכולם
לא דיברו נכונה
כמו איוב.
ואז ברח אותו בחזרה בהרבה יותר עשיר,
ועוד בנים ובנות.
ככה נפסק לה הלכה, לא? שמה?
כשהאדם בא לאבל,
הוא לא מדבר עד שהאבל מדבר.
כן. מה לנחם לו?
כתוב כאן, הגראדה ותמיה מפרשים פה, זה בית האבל,
השתיק אותה, השתוק, לא לדבר.
זו ההשתתפות בצער שלו.
אתה שותק, לא יכול לדבר. זה השתתפות בצער סלאבי.
אמר מר זוטרה,
צדקת.
אגראדה תעניתה,
הזכר של התענית,
צדקתה.
הצדקה שנותנים בסוף התענית.
אבל רשי מוסיף פה איזה מילים.
רשי אומר שנותנים לעניים שיתענו.
מאיפה לקח את זה רשי? אני לא יודע.
רשי אומר שנותנים צדקה לערב לפרנסת העניים שהטענו היום.
ואם תיתן צדקה לא לאללה לאותם ש...
אם לא אותם שיטענו, למשל קופתיים.
זה לא רק אנשים שיטענו, יש הרבה ילדים
ולא כולם מטענים.
אז זה לא הצדקה,
דקה זה לתת לעניים שיטענו.
הוא בנטו דוס גנומן ראשי, מאיפה לקה איזה ראשי, אני לא יודע.
אני לא יודע, אני אראה חוף,
נראה מה הוא אומר כאן.
בואו נמשיך.
אמר רב ששת
אגרא דה אספדה דה לא יהיה.
מהו הזכר שיש כשמפקידים?
להרים את הקול
כדי לעורר האנשים שיבכו.
כך כתוב ברש״י.
מה זה אגרא?
אגרא.
דה לא יהיה. להרים קול בלשון נהי ועוגמת נפש
שיבכו השומרים.
האשכנזים,
יש להם מנהג.
להספיד, כשהם מספידים זה עם ניגון.
יש להם ניגון מיוחד בהספד.
אני לפעמים אספדתי, אפילו אשכנזים אספדתי.
לפני כמה חודשים אספדתי, תלמיד חכם גדול.
זה היה ידיד שלי.
אבל אני לא יודע להספיד בניגון של האשכנזים.
אני אומר, מדבר, תדבר איש שרעו.
וכאן כתוב, לא כך.
רק אולי,
טוב, דה לא יהיה. הרי רש״י מסביר מה זה העניין להרים קול.
להרים קול.
כדי לעורר את הציבור שיבכו.
אז לפעמים, בדברים שאתה אומר,
אתה מעורר אותם לבכות.
זה גם כן.
לאו דווקא דה לא יהיה.
הרי אם הטעם הוא כדי שיבכו על המת, על הנפטר, על הצער,
להצטער בצערו של הזולת,
להשתתף בצערו של הזולת.
להשתתף בצערו של הזולת. זה העניין.
אז שיבכו.
זה עיקר השכר. זה טוב לדעת שכשמספידים צריך למצוא משהו
שגורם בחייה.
אמרתי לפני שבוע, הספדתי באיזה מקום.
לא ספרדים.
לא בלי ניגונים.
אבל עברתי להם
על פחס כמיים עז תותר.
אמרתי, כשיעקב אבינו
בא להוכיח את ראובן
על שהוא לקח את המיטה שלו
שהייתה
באוהל בלהה,
ושם אותה באוהל לאה.
הוא לא אמר לו את ההוכחה הזאת. בלבלת את שאביך.
זה חוצפה אתה? מה אתה אומר לי דעות?
מה לעשות?
אתה הולך
אבל למה הוא נכשל?
בגלל הכעס הוא ראה, הוא כעס,
ומן הכעס הוא נהיה מבוהל.
פחס כמיים,
בגלל זה הוא נהיה בהעלה,
ובלי שיקול הדעת,
אם היה לו,
היה מיושר.
לא היה מבוהל מן הכעס,
הוא לא היה נכשל.
אז מה הוא מוכיח אותו?
על העמידה רעש לכעס,
על זה הוא הוכיח אותו,
שגרם שלא יהיה לו יישוב הדעת,
וככה הוא נכשל שבלבל את שועי אביו.
אז אמרתי, מה העונש שלו?
לא עונש.
אתה לא ראוי.
אתה לא ראוי לברך את ישראל, כהונה.
ראובן בכורי, אתה שאת ויתר עז.
היית ראוי להיות נושא כפיים, שאת,
ויתר עז, מלכות.
ניתן עוז למלכו.
מלכות זה עוז, זה עוצמה.
מלכות.
אז אתה היית צריך להיות גם כהונה וגם מלכות.
אבל היות אתה כחסן,
ומזה נבהלת ועשית דברים בלי שוב הדעת,
אתה לא מקבל לא מלכות
ולא כהונה.
פחס כמיים ארתותא.
אז הזכרתי שגם היה כזה סיפור
אתה רואה מה הוא הפסיד.
מה הפסיד ראובן?
הפסיד מלכות והפסיד כהונה
שהייתה ראויה לו.
למה הוא הפסיד?
בכלל הבעלה שהיה לו מן הכעף.
הכעס זה טריף.
תזכרו תמיד, לא להיכעס, כעס זה טריף.
אז הבאתי שבספר שמואל כתוב שכשבאמת
בא שמואל
למשוח
אחד מבניו של ישי למלך,
אז הביא לו את הבנים לפי,
הביא לו את הבן הבכור אליאב.
הבן הזה אליאב היה גבוה ויפה תואר.
ושמואל חשב,
ובטח גם תלמיד חכם,
הרי אביו,
כתוב שאביו רבי ישי,
כשהיה מדבר,
היה בא עם שישים ריבו לשמוע אותו, כמו רבי אבו.
כמו רבי אבו, שהזכרנו מקודם.
היו באים לשמוע אותו הרבה.
נו, בטח שלמד בבית,
בטח שהיה קצת תלמיד חכם,
תלמיד חכם, בטח, אבל
אמר לו הקדוש ברוך הוא אל תבט אל מראהו ואל קומתו.
ואל גבוה קומתו.
כי מאסתי,
אני מואס אותו,
אני מואס בו, הוא מאוס עליי.
אוי ווי ווי ווי ווי, שהקדוש ברוך הוא יאמר על בן אדם
שהוא מאוס עליו. אוי, איזה ביזיון זה.
למה היה מאוס עליו?
והוא לא ראוי למלכות?
בגלל שהוא קסם.
כי ראינו שאליאב,
כשאחרי כן דוד בא לראות,
הביא לאחים שלו דברים,
שלח אותו אביו.
הוא התעניין במלחמה, במערכה, בעמק האלה.
עמק האלה זה כשהולכים לגוש עציון
מבית שמש.
אני
הייתי שם פעם.
זה שני ערים במרחק של
100-150 מטר ביניהם.
זה היה עמק האלה.
השטח הזה.
בהר הזה היו פלישתים בדרום,
ובהר השני שאול,
היה יהודי,
היה שאול,
והחיילים שלו,
וגוליית
ודוד נלחמו באותו עמק.
זה עמק מישור, העמק עצמו הוא רחב.
בערך 150 מטר או 200 מטר
בין הר להב.
נו, אז הוא בא להביא לי האחים שלו שהיו בצבא של שאול,
להביא להם חריצי גבינה,
חריצי חלב.
זה גבינות, מה זה חריצי חלב? זה גבינות.
הביא להם גבינה צהובה
והביא להם לחם.
ואז הוא התעניין במלחמה ושואל, אז הוא פגש אותו,
מה אתה עושה פה?
וכעס עליו.
על מי נטשת הצאן?
אני יודע את רוע זדונך ואת רוע ליבך.
וואי וואי.
למה באמת דוד,
לפני שהוא עזב את הצאן,
לקח
רועה אחר שימלא מקומו, שומר שמצר לשומר, זה לא פשיעה.
אז הוא לקח עליו, וגם הלך לדבר מצרים, כיבוד אב,
להביא להם
כעס בחינם.
ונוסף לזה,
אני מתפלא על אליאב,
הרי כשבא שמואל למשוח,
אף אחד לא נמצא ראוי למלכות.
רק דוד,
הביאו אותו מן הצאן,
וכבר דוד נמשח למלך.
וככה אליאב מדבר אליו.
הוא כבר לא מושפל כמו שהיה לפני כן,
שחשבו שהוא ממזר.
איך הוא מדבר אליו ככה?
אז מה כאן אומר רשי?
רשי אומר,
למה הקדוש ברוך הוא אמר על הבן אדם הזה,
אליאב בן ישי,
אך הבכור של דוד,
אמר עליו, מעט טיב לאכול.
מאוס עליי,
בגלל הכעס.
ובשביל זה הוא לא ראוי למלכות.
ואמר הקדוש ברוך הוא לשמואל הנביא,
כי האדם יראה לעיניים והשם יראה ללבב.
אתה אמרת, אנוכי הרועה.
אני מראה לך שאתה לא רואה טוב.
אתה רואה רק חיצוניות.
הוא גבוה, יפה.
אבל אם תראה בלבב, הוא לא ראוי למלכות.
הוא כעסן,
מאוס עליי.
אז באותו דבר גם ראובן.
מאוס.
ראובן,
בגלל הכעס שלו נכשל ובלבל יצור האביב,
וזה גרם לו להפסיד המלכות והכהונה.
תראו מה זה כעס.
אני אמרתי,
אותו אליאב על הראשונות,
אותו אליאב,
כמה יהיה מוכן לתת
מיליונים,
ושלא יכתבו עליו המילים האלה,
כי מאסתי.
שבורא עולם יאמר על בן אדם מאסתי.
זה ממש נורא.
ואם אתה זוכר, יונתן,
בפרסת בראשית, אני חושב, או אחרי זה דיברתי,
שהקדוש ברוך הוא אמר
על העולם, הוא ברא את העולם.
הוא אמר עליהם, כי ניחמתי כעשיתים.
אמר לנוח,
אני מתחרט ומתאכזב, מאוכזב,
שבראתי את העולם.
כי העם,
הבני אדם,
השחיתו את דרכם.
וגם
תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חברי הכנסת, חברי הכנסת,
חברי הכנסת,
וגם גזל, לא, גם גזל היה שם,
אז הוא אמר, אני מאוכזב,
אני מתחרט שבראתי את הבני אדם האלה.
אוי, שיגיד בורא עולם על בן אדם,
כי ניחמתי, כי עשיתי.
אדם יעשה דברים מכוערים,
שירגיזו את הקדוש ברוך הוא,
עד שיגיד עליו,
כי מאז טיו כעשיתי,
כי ניחמתי כעשיתי, ואני מתחרט שבראתי אותו.
נוח לו שלא נברא.
וגם ביזיון גדול. איך אמרו חזל,
על שלמה כתוב,
הרי שלמה היה חכם מכל אדם.
גם בתורה היה חכם.
אבל הוא אמר, טוב, התורה, הקדוש ברוך הוא אמר,
לא ירבה לו נשים.
וכסף הזהב לא ירבה לו.
הוא לא ירבה לו סוסים.
שלא יפתח בכוח הסוס.
והוא אמר, אני ארבה ולא.
ולמה לא ירבה לו נשים?
פן יסירו את לבבו.
אני ארבה ולא יסירו את לבבי.
הוא אמר, אז הוא עבר על האיסור
שלא ירבה לו נשים.
היו לו אלף נשים, כתוב, נדמה לי,
או שמינו מאות נשים ושלוש מאות פילגשים,
לשלמה.
וכתוב בחזל שספר דברים עלה
לפני הקדוש ברוך הוא ואמר לו,
תראה מה עשה שלמה.
הוא אומר שעליו שלא ירבה לו נשים, לא שייכו לו.
אז הקדוש ברוך הוא אמר לו,
יימחו אלף שלמה ולא יימחה דבר מן התורה.
כתוב, ואחרי זה כתבה תורה בספר, בספר מלוכי,
ובסוף ימיו
נשיו יטו את לבבו.
אומרים חזל, מוטב לו לשלמה,
אילו שיהיה גורף ביבין,
יהיה עובד בביוב,
ולא יכתבו עליו הדבר הזה,
שהוא התקלקל.
אחמד עצן, אז זה דבר אותו דבר.
בטח אליאב,
המילה הזאת, כי מאסתיו,
הוא היה, אליאב היה מוכן לתת כל ממונו
של יכתבו עליו,
ושהקדשבוך לא יגיד.
רק הקדשבוך לא צריך כסף,
כסף לא חשוב אצלו והוא לא צריך אותו.
אז זה,
העניין הזה,
מידת הכעס זה מידה גרועה מאוד.
כשאדם לא
ידע לשמור על עצמו,
שחס ושלום לא יתכעס.
למה? הוא אומר, כשאדם מתכעס,
ממש רוח טומאן באה עליו.
היה איזה
אחד שכשהוא מתכעס היה הולך למקווה.
נו, טוב, לדעת.
טוב, אנחנו נמשיך.
הגמרא אומרת עוד.
הגרדה והילולה מילה.
מסחר שיש בחתונה צריך לשמח את החתן,
להגיד לו דברים טובים.
להגיד לו, אני יודע איך להגיד לו.
כמו שהרבנית
הרבנית
של פוניבש,
כשהתחתנתי,
היא באה ואומרת לי, אשתך נפלאה,
בצרפתית, היא דיברה צרפתית.
זה לשבח את ההכלה לפני החתן.
נכון, כך וחזל כתוב.
כלנעה וחסדה, בשביל... כיצד
מרקדים בפני הכלה? כלנעה וחסדה, אבל זה הכל בשביל לשמח את החתן.
אז השכר,
כשאתה בא לחתונה,
זה המילל, להגיד דברים טובים לחתן.
ככה רשי אומר.
שכרה
היא אגרה,
אומר רשי בהתחלה,
מילא לשמח החתן בדברים.
להגיד לו דברים יפים, דברים טובים.
שזכה לשידוך טוב וזה, כל מיני, להגיד לו.
זה אגרה דוהילולה.
אז עכשיו מתחילה גמרא אחרת.
אומרת הגמרא,
אה, אמר רב הונא,
כל המתפלל אחורה בית הכנסת
נקרא רשע,
שנאמר
סביב רשעים יתאלחו.
מה פשט המתפלל אחורה בית הכנסת? אז רשי אומר,
זה חוזר הלאה,
הרי על בבל,
רב הונא היה בבבל.
מי אמר את זה?
אמר רב הונא,
רב הונא היה בבבל.
אז בבבל,
בתי כנסיות מתפללים לצד מערב,
והפתח
לצד מזרח,
לצד מזרח שמה.
אז המתפלל, מה, המזרח נקרא אחורה בית הכנסת.
אומר רשי, כי אין מקדש
והמשכן, כמו בית המקדש והמשכן.
השכינה הייתה במערב,
והפתח היה במזרח,
הפתח של ההיכל.
גם בית המקדש הראשי אומר כך היה.
הקודש הקודשים, וארון הקודש,
היה במערב.
והפתח של נכנסים לבית המקדש,
במזרח.
אז הוא אומר, מה זה מתפלל אחורה בית הכנסת?
אחורה זה מי שמתפלל בחוץ,
אבל במזרח.
והוא, איך הוא התפלל?
הוא התפלל
לכיוון של המזרח.
הרי בית הכנסת בבבל,
המערב, כולם מתפללים למערב.
אנחנו מאירופה התפללנו למזרח.
אירופה ואפריקה התפללנו למזרח.
כנראה את ירושלים ובית המקדש.
אבל אותם שהיו בבבל התפללו לכיוון מערב.
ומי שנמצא בטבריה מתפלל לדרום.
דרום.
דרום. מזרח טיפה. ככה. אני ראיתי יהודי צדיק בצפת,
שהוא היה ממש מדד איך לזווית
תגיע
לבית המקדש.
כי גם שם זה צפון. הם מתפללים לדרום.
מי שנמצא בלבנון
או בטורקיה
מתפלל לדרום.
מה התפלל למזרח?
הוא לא יכול להתפלל למזרח, הוא מתפלל לדרום.
ובדרום
קצת הוא היה מצדד
שיהיה מזרח דרום.
כך היה.
אז גם בבבל היו מתפללים לכיוון המערב.
אבל הפתח היה במזרח.
אחורה בית הכנסת זה הפתח.
ככה, רבתאי.
ושם, אם הוא מתפלל
גם כן למזרח, אם הוא מתפלל למזרח,
זה ממש,
הם מתפללים לכיוון הזה, אתה מתפלל לכיוון ההוא.
זה נקרא כאילו יש שתי רשויות,
חס ושלום. יש בורא עולם במערב, אבל הוא מתפלל חס ושלום למישהו אחר.
ולכן, הוא נקרא רשע.
כל המתפלל אחרי בית הכנסת
נקרא רשע,
שנאמר סביב
רשעים מתאלחון.
עומר אביי, לא אמרן,
אלא לא מהדר הפלא וכניסתה.
כשנמצאים בפתח,
הוא יכול להתפלל שם אם הוא יהפוך את הפנים שלו למערב,
לאותו כיוון שהציבור מתפלל.
ואצלנו,
פה בבני ברק, מתפללים למזרח.
אז הוא צריך להתפלל, אם הוא עומד שם בפתח,
זה מערב.
הוא צריך להתפלל לכיוון
של המזרח.
ואם הוא הופך את פניו למקום אחר,
זה נראה כמו שתי רשויות.
זה העוולה של סביב רשעים.
אמר אביי,
לא אמרן, דלא מהדר הפלא וכניסתה.
אבל מהדר הפלא וכניסתה,
אם הוא פונה לכיוון שהציבור מתפללים, אנחנו למערב,
אז ניתלן באה.
מה הדין בתוך בית הכנסת עצמה?
לכאורה בגמרא מדובר גם חוץ לבית הכנסת,
וגם פונה לכיוון אחר.
כאילו, מה?
הוא לא כמו שעושים בבית כנסת, מתפללים למערב.
הוא מתפלל לכיוון השני.
וגם הוא חוץ לבית הכנסת.
אבל בתוך בית הכנסת עצמו,
ייתכן אפילו אם יתפלל
לכיוון מערב, לא לכיוון המזרח,
לא נורא.
זו מחלוקת, הפוסקים.
ובאמת לא טוב, גם בתוך בית הכנסת,
לא טוב
לשנות כיוון.
צריך לכוון.
צריך לכוון.
אז זה אמרתי, ראיתי יהודי בצפת,
יהודי צדיק,
שמדקדק.
הרי שמה מתפללים לדרום.
אבל מצפת הוא גם מצדד דרומית-מזרחית.
שהוא מתפלל דרום. אבל מי שנמצא בבאר שבע
מתפלל לצפון.
וכדאי לצדד למזרח, כי באר שבע היא במרכז.
בירושלים בית המקדש היא יותר מזרחית מבאר שבע.
אז להתפלל לצפון ולמזרח.
לצדד למזרח, שיהיה כמו זווית, כמו אנונגל.
אנונגל, כמו, אני לא יודע איך קוראים לו.
איך יש?
בגיאומטריה יש צורה טריאנגל.
זה שיש לו
שלוש צלעות.
ככה, כמו סרגל.
סרגל
של שלוש צלעות.
אז ככה להתפלל כמו הסרגל הזה,
בכיוון
בית צפת,
מתפללים לדרום,
מזרח,
או קצת מזרח,
ובאר שבע לצפון ומערב.
הבתי כנסיות מכוונים ככה, זה לא אנחנו פה ככה מכוונים.
הוא היה לו, הצדיק הזה,
היו לו טענות על
הבית כנסת.
מי שבנו את הבית כנסת
כאילו מתפללים למזרח.
אתה מתפלל למזרח.
אבל מי שהתפלל פה,
לדרום,
אין שום טעם.
מצפת מתפללים לדרום.
אבל מי שהתפלל לדרום פה,
כאילו מתפלל למכה
של המוסלמים.
אפילו קצת.
מה?
קצת.
קצת מה שאומרים,
יש גמרא הרוצה להחכים ידרים,
הרוצה להעשיר, יצפין.
אז מה הפסט?
ידריב?
אז הוא יתפלל למכה,
לא יתפלל לכיוון המקדש.
אז מקובל בשם החזוניש.
אני קיבלתי את זה מהמשפחה של החזוניש,
שעומדים לכיוון,
פה עומדים לכיוון מערב לירושלים,
אבל הפנים עושים ככה.
אתה רוצה להיות חכם,
תדרים.
רק הפנים.
עושים ככה, הם מתפללים.
משפחת החזוניש.
למה?
מה זה הפשט
רוצה להחכים ידרים?
אם הוא מתפלל לדרום, אז הוא לא מתפלל לכיוון המקדש.
הכוונה יעמוד מול המקדש,
לכיוון המקדש.
אבל בפנים, יעשה ככה.
ככה, בשם האדומים.
ככה הם נהגו.
יש כאלה אומרים קצת, לא? מה? יש כאלה אמרו שהכוונה שיעשה קצת את כל גופו, קצת.
איך יעשה?
קצת, לכיוון גדול. אבל תראה, אם תעשה זווית,
אבל אם תמתח קו משם,
בסוף לא יגיע לבית המקדש,
יגיע לעקבה.
ודאי ש... טוב. זה,
ככה אמר לי נכד אחיו
של החזוניש.
הוא למד איתי קצת חברותה,
והוא היה בביתו של החזוניש, בן של רב שמרל,
רב שמוריה גרנמארק.
הוא היה בן אחותו של החזוניש.
אז הוא נכה של אחותו של החזוניש.
נכס של החוטוש של החזוניש.
יואו, אז נמשיך.
נמשיך קצת. הנה, הגמרא כאן מספרת
דבר מעניין.
ההוא גברה
דאבה קמצלה אחורה וכניסתה.
הוא היה מתפלל אחורי בית הכנסת.
זאת אומרת,
פה למשל, כמו שאמרנו,
הוא מתפלל במערב אחורי בית הכנסת.
מי שהתפלל שם והפנים שלו למערב זה נגד
מה שהציבור מתפלל עם למזרח.
ההוא גברה דאבה קמצלה אחורה וכניסתה, ולא מהדר אפה לבית כניסתה.
חלף אליהו,
יש כאן שתי גרסאות.
עבר שמה אליהו,
חזיה אידמילך כטייעה,
ראה אותו,
הוא חשב שהוא סוחר ערבי.
מי חשב? אליהו חשב שהוא סוחר ערבי.
אמר לו,
כדו בר קיימת, כדו בר,
כדו זה שניים,
בר זה
רשות,
כדו בר קיימת, אתה כאילו,
יש שני רשויות?
כדו בר קיימת,
קמא מרח,
שלב ספסרה וקטלה.
מה זה ספסרה חרב?
מה זה ספסרה?
לקח, סייב, הרג אותו.
לכאורה זה,
אז מה זאת אומרת, אליהו שפך דמים, וכי בשביל מי שהתפלל אחרי בית כנסת, עד כדי כך אתה תהרוג אותו?
הוא שפך דמים.
אז הגמרא אומרת שדמלה כטעייה, הוא נדמה לו כמו סוחר.
אבל יש מסבירים,
יש גורסים,
לא חלף אליהו,
גורסים חלב
ההוא טעייה,
גוי עבר,
והגוי הרג,
גוי, איך הוא הרג בשביל שנאת יהודים?
גוי הרג את היהודי, הוא מצא סיבה, אמר לו,
אתה מה, אתה מתפלל לכיוון השני?
כמו שמספרים על איזה אדמוּר,
אדמוֹר מסדיגורי.
לפני מאה שנה
היה
האונייה,
אוניית הפאר טיטניק.
אז היא הפליגה
מלונדון,
מאנגליה,
מאנגליה, לא מלונדון, מהצד השני.
היא הפליגה לכיוון אמריקה,
ארצות הברית.
וזו הייתה אוניית פאר.
והיה הגאווה שלה,
היזמים,
לבנות כזאת פניעת פניעת.
ומי זוכה לנסוע? זה עולה הרבה כסף.
אמרו שמצאו אחרי כן,
מה אחרי זה? אז היא נסעה לאמריקה.
ושם היה שרטון
וטבעה בים.
הראה להם הקדוש ברוך הוא.
שאין עצה ואין תונה נגד השם.
כוחי ועוצים ידי.
וזה מיליונים של כסף, זה היה פאר.
היו צוללנים,
מצאו שם בקבוקי יין במחיר.
יין יסן על היין חשוב.
כל כך השקיעו בזה.
אז היה איזה יהודי,
איזה יהודי, בלונדון אני חושב,
שהוא בא לפני שהוא נוסע לאמריקה. הוא היה עשיר ורצה לנסוע בטיטניק.
הוא בא ושאל את הרבי מסדיגורה,
יחסית שלא.
הוא אמר לו, אני נוסע לאמריקה.
הרבי ענה לו,
תיתן דרישת שלום לאלוה של אמריקה.
ביידיש.
גיטה גרוז,
צומגות פונאמריקה.
אמר לו, תדבית שלום לאלוה של אמריקה.
היהודי הזה התפלא. אמר לו,
מה זה אלוה של אמריקה?
הרי אותו אלוה של אמריקה זה האלוה של פה, זה אותו אלוה.
כמו שדיברנו פעם.
מלכותך מלכות כל...
כל העולמים, זה אותו ריבונות של עולם שנמצא פה בבני ברק,
אותו אלוה מושל גם בארצות הברית, גם באוסטרליה וגם בסין וגם ביפן.
מלכותך מלכות כל העולמי.
אז הוא אמר לו,
אמר לו,
למה אתה נוסע בשביל פרנוסה?
אותו אלוקה
שנמצא שם, הוא פה, אתה אומר.
נו, מה אתה צריך לנסוע עד שמה?
הרי הכל מהבוראו לו.
אז הוא הבין שהרבי לא ניחלו
בנסיעה הזאת.
הלך וביטל את הכרטיס
והוא ניצל.
ככה היה תובע, כולם מתו
בטיטניק.
הרב שך סיפר
שהוא זוכר,
הוא זוכר כשהטיטניק
הוא היה חי, הוא היה ילד אולי, הוא נער.
אבל הוא אומר, איזה רעש זה עשה.
הראה הקדוש ברוך הוא
שכוחי ועוצם ידי שלכם לא שווה כלום.
והם היו אומרים,
היא לא יכולה לטבע, האונייה הזאת,
כל כך גדולה וכל כך זה.
והנה,
בהפלגה הראשונה היא ירדה למצולות.
בהפלגה הראשונה.
וכך היה לפני כמה שנים.
השנים האחרונות
עוד אוניית פאר,
שגם היא טבעה, אני חושב, על יד איטליה.
כן?
עוד אוניית פאר כזאת.
וכולם היו אומרים,
היא לא יכולה לטבוע.
כל כך היא בנויה,
חזק וטוב.
והנה, בסוף
תבעה גם העניין הזאת.
ואני צריך לראות.
יש ספר שימושה של תורה,
סיפורי מעשיות של הרב שך.
נדמה לי ששם ראיתי מה שהוא אמר, הרבי. אני לא שמעתי מפיו, אבל כתוב בספרים
מה שהוא אמר על הטיטניק.
הוא היה עוד.
הרבי נפטר בין מאה שנה.
אז מאה שנה לפני תובשין סמ...
מתי הוא נפטר לפני?
תובשין נו, אני חושב.
מתי נפטר הרב שך?
תובשין סמ... תובשין סמך א',
תובשין סמך אמרת?
לא, לא.
אחרי תובשין סמך. תובשין סמך, אחרי תובשין סמך.
נו,
אז הוא היה, הוא זוכר את הטיטניק.
אין עצה ואין תונה נגד השם.
אז כאן,
יש גורסים,
חלף ההוא טייעא,
והטייעא הרג את היהודי, זנא את היהודים.
יהודי שונא גוי, וידוע שעצב שונא את ישראל.
אבל איך נגרוש אליהו?
אליהו הולך, הורג יהודי בשביל זה שהוא מתפלל אחרי בית הכנסת? על זה הוא חייב מיטה?
איך זה?
אליהו הורג. מה, אליהו,
אין לו הלכות?
לא שומר הלכה?
אז יש גורסים,
נדמה לו כמו גוי.
אז גוי מתפלל אחרי בית הכנסת, הוא בא, הורג אותו.
צריך עיון.
הכי טוב לגרוס ההוא טייעא. ברשייה גירסה ההוא טייעא.
חלף ההוא טייעא, לא חלף אליהו.
חלף, הוא טייעא, אותו גוי עבר,
ואז הוא הרג אותו.
לא מרגן וייטר.
אמר לה עמר רבנן לרביבי בר אביי,
ואמרי לה רביבי לרב נחמן בר יצחק,
מאי קרום זוג...
זולות
לבני אדם. הפסוק אומר,
סביב רשעים יתהלכו,
קירום זולות לבני אדם. מה זה קירום?
מה זה קירום זולות? זולות הפירוש הוא מזולזל,
מלשון זול.
אומר,
הוא מסביר, רב נחמן בר יצחק,
אמר לי, אלו דברים שעומדים ברומו של העולם,
ובני אדם מזלזלים בהם.
קירום,
זולות לבני אדם.
דברים העומדים ברומו שם זה התפילה,
ובני אדם מזלזלים בהם.
קירום, זולות לבני אדם.
רב יוחנן ורב לעזה ואמריתא רווה היו פירוש אחר.
קירום, זולות לבני אדם. כשאדם מצרך לביריות
הוא מתבייש,
והפנים שלו משתנים בצבע שלהם.
אדם שח... בר מינן היה, ברוך השם, הייתה לו פרנסה,
אחרי כן ירד,
אז הפנים, והוא נצרך לבני אדם.
אז פניו מתחרקמים.
מה זה מתחרקמים? מלשון קרום.
מה זה קרום?
אומרת הגמרא,
מהי קרום?
מה זה זולות לבני אדם, כשאדם מזלזל
על ידי שהוא נצרך לביריות,
אז זה קרום, הוא נהיה קרום.
מה זה קרום?
רבי יוחנן ורבי אלעזר ואמריתא רווה היו,
כיוון שנצרך אדם לביריות, פניו משתנות כקרום.
שנאמר, קרום, זולות לבני אדם.
מהי קרום?
כי אתר רב דימי אמר,
עוף אחד יש בכרכי הים,
וקרום שמו.
וכיוון שחמה זורחת,
מתהפך לכמה גוונים.
יש איזה עוף,
שכשהשמש זורחת,
הוא מתהפך לצבעים אחרים.
טווס.
אבל לא בגלל השמש.
טווס גם בלילה, הוא טווס.
כאן כתוב, כמובן זרחה עליו חמה.
יש כזה דבר. ומה אני רוצה לומר?
כשאדם מצטרך לביריות, הפנים שלו משתנות כמו קרום,
שהפנים שלו משתנעות.
קרום זולות לבני אודו.
זהו.
רב עמי ורב אסי
דאמרי טרוויו,
כאילו נידון בשני דינים,
אש ומים.
אדם שברמינן
ירד מנכסיו, והוא הצטרך לביריות,
כאילו דנו אותו באש ובמים,
שנאמר,
הרכבת אנוש לראשנו בנו באש ובמים.
אם אדם
נכנע ל... הרכבת אנוש לראשנו,
הרי הם נותנים, ואני צריך לבקש מהם כמו איזה קבצן.
זה
כאילו בנו באש ובמים,
כאילו נשרפנו באש
וטבענו במים.
זה כל כך, אדם שיורד מנכסיו,
לא רק זה, יש לפעמים...
אני אספר לכם סיפור ונסיים.
אני אספר סיפור
ששמעתי מהרב שך, זכר צדיק רבוך, שהוא סיפר לי בעצמו.
היה איזה גאון, קראו לו רב מאיר מיכל.
הוא החיבר ספר המאיר לעולם.
ראיתי את הספר ולמדתי בו.
אז הוא,
רב מאיר מיכל, נהיה רב בווילנון.
במקום אחר, עיר גדולה, אבל היו באים כל הזמן,
הציבור, מטרידים אותו בשאלות, אז הוא ברח לווילנד.
אבל הוא התפלל בבית כנסת מסוים,
הוא רצה להיות
בלי רבנות, בלי כלום, לא רצה רבנות.
אבל בבית כנסת ראו שהוא,
הוא היה אומר שיעור.
אפילו הבית הלוי
היה בא לשמוע את השיעור שלו.
הרב שחר אלהרסון פעם אמר שיעור נפלא
על מכות דפי עמוד ב',
והזכיר תירוץ
של רבי מאיר מיכל
על הרמב״ם בקרשר זומם ולא קרשר עוסו.
הרמב״ם אומר
שבעוסו מקבל מכות.
על העניין הזה, הוא הסביר כל כך יפה
פשוט
בדפי עמוד ב'.
ואז הוא סיפר מי זה היה רב מאיר מיכל.
רב מאיר מיכל
היה מקבל עלייה.
מה עלייה? מה נותנים בעלייה בשולחן ארוך כתוב?
שלישי.
שלישי לרף.
שישי זה לפי המקובלים, נותנים שישי זה.
אבל מההלכה
ההלכה אומרת? תמיד החכם מקבל הראשון.
אם אין כהן ולוי, הוא מקבל ראשון.
אם יש כהן ולוי, הוא מקבל שלישי.
זו העלייה הראשונה.
זה כתוב בשולחן ארוך.
היום עושים עם הזוהר ששישי זה חשוב.
טוב,
אבל בהלכה, אז הוא היה מקבל שלישי.
ומי קיבל שישי?
קיבל
אחד מן האסירים שהיה נודב הרבה נדבות לבית הכנסת.
איך הם החזיקו בית כנסת? מנדבות.
הוא היה נותן הרבה נדבות,
אז
היו מכבדים אותו בשישי.
אחר כך,
כל השנים,
הרב שלישי והגביר שישי.
אחרי כן הגביר ירד מנכסיו.
ולא היה יכול, כבר לא הפסיק לתת נדבות.
אין לו.
אז הגבאי רצה לתת את השישי למישהו אחר שכן נותן נדבות.
ואז מאיר מיכאל
אמר
לתת לו שישי כל הזמן.
לא להוריד לו את השישי.
למה?
הוא אומר, זו הרי גמרא מפורשת.
הגמרא אומרת
מעשה בעני בין טובים.
עני בין עשירים.
שכשהיו עשירים,
כשהבחור הזה היה יוצא,
היו משרתים רצים לפניו,
לאור כבוד.
כמו שנשיא המדינה
כשהוא נוסע יש
שני אופנועים לפניו.
קם אצל אליהו ושנס את מתניו וירוץ לפני אחיו מהכרמל עד עמק יזרעאל.
לכבד את המלך.
רץ לפניו.
אז הם היו כל כך עשירים
שהיה להם רצים.
כשהם עומדים לצאת לזה, יש רצים לפניו.
הבחור הזה היה לו,
הוא היה עני בין טובים,
והיה,
זה היה דורש כסף. אנשים לא רוצים סתם,
משלמים להם כסף.
אז, אבל עכשיו,
כשהוא ירד מנחשיו, אין מי שירוץ לפניו.
אז הלל, אז...
רץ לפניו.
למה? אמר בפסוק כתוב,
נתון תיתן לו די מחסורו אשר עצר לו.
בצדקה זה לא רק לתת,
לתת כסף.
אם חסר לו הכבוד הזה,
הבחור הזה היה רגיל, כשהוא יוצא,
יש משרתים שרצים לפניו,
בן הגביר עובר.
והיום אין לו בשביל.
אז הלל רץ לפניו לקיים די מחסורו אשר עצר לו.
חסר לו את הכבוד הזה.
אז אם מקיימים את זה, דוקה עם זה.
דוקה זה לא רק בכסף.
דוקה זה לתת לו מה שחסר לו.
כמו שהיה פעם.
היה איזה יהודי פה ברחוב מתתייהו,
בא הרב רותנר,
יש פה בית כנסת חליסה
של הרב רותנר הזקן.
אבל לפני שהוא בא הוא היה בחיפה רב של חליסה.
חליסה זה שכונה, היום הערבים קנו הרבה בתים שם.
אז לא נשאר לו ציבור.
אבל הוא היה רב של חליסה.
עכשיו הוא בא לבני ברק ורצה להקים איזה בית כנסת שהוא לא רגיל לזה.
אז היה היהודי הזה, קראו לו
רב הירש, רב צבי הירש.
הוא
כותב לו מודעה בעיתון
ביום שישי.
אנחנו מקבלים את מורנו ורבנו הגאון,
רב פעלים, פה פה פה פה,
מקבלים את פניו ומסיים בסוף בברכה.
בסוף הוא חותם
מעריצה, חסידיו ומעריציו.
ואני אומר לכם, רק אדם אחד היה.
אין לו מעריצים ולא יודע.
אולי יש לו מעריצים במקום אחר.
אבל הוא,
אני הספטתי את היהודי הזה, רבי יוסוורצי.
הספטתי אותו, סיפרתי, הוא ידע לתת
לשני מה שחסר לו.
הוא ידע, היהודי הזה צריך לבוא לבני ברק.
הוא עומד לעבור לבני ברק. הוא היה רוצה שהעירייה תעזור לו להקים בית כנסת.
אז הוא עשה לו מודעה כזאת.
מורנו ורבנו מעריציו ומחסידיו.
ואני ידעתי שזה רק הטיפוס הזה, רב הירש, על אבו שלום,
לכבד את השני, לתת לו דה מחסורו של עשרות.
נתן לו דה מחסורו.
הוא היה חסר לו הכבוד הזה.
וזה היה הילן.
אז רב מאיר מיכאל אמר לתת ליהודי הזה שישי כל הזמן.
מה זה מסכן בכלל שהוא ירד מנכסיו,
ירד לו גם הכבוד.
וחסר לו.
ואני ראיתי,
אני מתפלל בלדרמן,
בימים נוראים בפרט,
גם בשבת,
היה איזה יהודי
שהיה פעם עשיר גדול.
הוא היה מתפלל בלדרמן.
אז כשהיה עשיר,
תמיד קיבל עלייה ביום כיפור.
אבל אחרי שירד מנכסיו,
כבר ירד מנכסיו לפני 15-20 שנה,
ואני כבר 50 שנה מתפלל שם.
אגב, באים, הפסיקו לתת לו עלייה
ביום כיפור.
ואני הייתי יושב במקומי באמצע הבית הכנסת.
הוא היה וקדימה, והוא תמיד, כשהוא יזכר את התורה,
עומד מול
הפנים לכיוון הספר תורה.
ואני ראיתי איך נדחרקמו פניו.
בוקר טוב כבוד הרב. ב"ה ההרצאה בברוקלין מרגשת מאוד. כמעט כל הרצאה או שיעור ששמעתי באקראי זה ממש כמו אגרות קודש עונה לכל שאלה שבאותו רגע. תודה רבה ענקית. אין על רבנו הקדוש.🙏 הרב היחיד שדברי תורה חודרים עמוק לתוך הלב ופועלים. זה כמו איפוס ליאוש. ואז דף חדש הכל משתנה. רואים כל דבר בצורה נכונה. אין מילים.
🌹 מעלתה של הארת פנים 🌹״אם אדם לא מאיר פנים כל המתנות לא שוות כלום. אם הוא מאיר פנים נחשב שנתן הכל אפילו שלא נתן... אז מי שמאיר פנים לסובבים בנעימות ובנחת מרוויח בכפל לא רק מצווה חשובה בין אדם לחברו, אלא המצווה הכי גדולה בעולם, קידוש השם.״ ✨ הרב אמנון יצחק שליט״א ✨ ב"ה הרצאה מדהימה, תודה רבה 🙌
לרבנו היקר, אנחנו מודים לבורא עולם ששם אותך בעולמנו ונתן לנו שכל בינה ודעת להבחין ולהכיר בך ברב האמת. תודה שאתה מוסר נפש מדי שעה למען עם ישראל. יהי רצון וכל עם ישראל יזכה להכיר בך ולדבוק באמת. והשי"ת הטוב יאריך ימיך בטוב ובנעימים הרבה מזל טוב לרגל יום הולדתך, אמן! אוהבים משפחת ב. י .
שלום וברכה לרב היקר והאהוב! ב"ה קראתי בעיון רב את כלל הברכות והאיחולים המרגשים שגרמו לשמחה רבה. אני לא מכיר אישיות ראויה ממך לכול החום והאהבה מאנשים יקרים שכתבו, ברכו באפשרויות שונות וכאלה שברכו בליבם. בכל אופן, אני מצטרף ואם יורשה לי מוסיף שבעתיים על כל הברכות החמות והלבביות!!!🌹♥️🙏
לכבוד הרב היקר אמנון יצחק שליט״א, ליום הולדתך אנו רוצים להודות על אור התורה שאתה מפיץ , על הסבלנות על מאור הפנים ועל הדרך המיוחדת שבה אתה מקרב ומחזק את כולנו. יה"ר שהקב״ה ימלא כל משאלות ליבך לטובה ולברכה שיתן לך השי"ת כוחות איתנים להמשיך להנהיג את דרכנו מתוך בריאות איתנה שפע, שמחה ונחת מכל משפחתך. מזל טוב ואריכות ימים ושנים בטוב ובנעימים. מאחלים: משפחת מ. מיבנה, ההורים של נ. מ.
כבודו אבא היקר מפז יה"ר שהשי"ת ישמרכם ויברכם לעד אמן ואמן💐 רצינו לאחל לרב מזל טוב מעומק הלב בבריאות ואריכות ימים ושנים בהמשך עשייה מבורכת ונחת לבורא יתברך, תודה להשי"ת שזכינו בכם אין מילים לתאר את התודה הענקית על כל מה שאתם עושים עבור עם ישראל, תודה להשי"ת שזכינו בכם יה"ר שהשי"ת ישמרכם לאריכות ימים ושנים אוהבים אתכם מעומק הנשמה כל הישועות והברכות וההצלחות בבניין שופר הגדול במהרה ובביאת משיח צדקנו יחד עם כבודו אמן ואמן הרבה מזל טוב ומאחלים לרב שיזכה להיות שמח תמיד ויגשים השי"ת משאלות ליבכם לטובה משפחת א.🩷
תודה רבה לכבוד הרב על כל העשיה למען כבוד ה' יתברך, אנו בטוחים שבזכות העשיה של הרב מתמתקים הדינים מעל עם ישראל בכלל ובפרט, על השפלת השקר והעמדת האמת, על שמחזיר אותנו בתשובה יום יום, על שמלמד אותנו דעת בינה והשכל מא' ועד ת', מלמדנו לדייק בדברנו, על הדאגה והאכפתיות לכל יהודי ובפרט לנו, היריעה קצרה מהכיל את כל התודות שאנו חייבים וזה המעט שאנו יכולים להשיב כהכרת הטוב לרב. מאחלים לרב חודש טוב ומזל טוב עד 120 בבריאות שלמה ואיתנה, יהי רצון שחפץ ה' עליכם יצלח ותמשיכו בזיכוי הרבים ובהחזרת כל עם ישראל בתשובה שלמה לאביהם שבשמים, תזכו לנחת רוח מכל המשפחה והתלמידים ותזכו לראות בעבודת כהן גדול בבית המקדש ולחזות פני משיח צדקנו במהרה בימינו אמן כן יהי רצון! נ. מ. ומשפחתו.
לכבוד הרב האהוב והיקר לי מכל. אני מאחל לך שאת כל הברכות שבירכת ואיחלת לכולם יה"ר שהשי"ת ישפיע מטובו ויברכך. לנחת מכל משפחתך, בריאות עד 120 שמחה והגשמת כל היעדים והמשאלות שיש לרב, בקודש - ומה שהוא רוצה בשביל עם ישראל. כי כזה אתה רבינו כל כולך זה נתינה לבנים של הקב"ה. אוהב מוקיר ומעריך, י. ח.
בס"ד, עליכם השלום והברכה מו"ר, רציתי לעדכן בקידוש שם שמים בזכות כבוד הרב. ב"ה עשינו השגחה של כשרות על אולם ארועים גדול. שזה כולל את כל הדרך של הרב: הכשרה של כל הכלים במטבח התעשייתי, בקיצור עשינו הכשרה כמו בפסח לאולם. והגיע צוות של כ-10 אברכים לבדוק את כל הירקות מתולעים על ידי שולחנות שיקוף באור, וחיתוך של כל הגמבות פלפלים ושיקוף. ובירור האורז והקוסקוס וכל הבדיקה של כל פרט ופרט עד גרגיר השומשום. וכמובן שהבאנו תבלינים ממשפחת ש. הי"ו אמן. וכל המשגיחים הן מטעם הרבנות והן מטעם כשרויות אחרות והספקים ועובדי האולם מאוד התפעלו לטובה ואמרו "שמעולם לא ראו דבר כזה אף כשרות ואף השגחה לא עושה כמונו!" וזה אולם שעובד עם כל ההשגחות החרדיות "בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן" (תהלים פט, נג) תודה רבה לרב על הכל מכל כל, אשרינו שב"ה זכינו בזכותך.
לכבוד הרב היקר והאהוב, יום הולדת שמח! תודה מעומק הלב על הזכות שנפלה בחלקי להכירך, ועל כך שב"ה בזכותך זכיתי לחזור בתשובה, להתחזק באמונה ולגלות מחדש את הדרך אל השי"ת. אתה שליח נאמן של הקדוש ברוך הוא, המאיר את לבבות, מחזק את עם ישראל ומפיץ אור ותורה בעולם. מאחלת, שתזכה לבריאות איתנה, לאריכות ימים ושנים, לשמחה גדולה, לפרנסה טובה, ולנחת מכל יקיריך. שתמשיך להיות צינור של אור, אהבת השי"ת וקדושה, ושכל מילה טובה שתוצא מפיך תחזור אליך בברכה כפולה ומכופלת. ♡ מזל טוב, הרב היקר! שתזכה לראות את פירות עמלך, ולהמשיך להאיר את העולם כולו, אמן! בהערכה עצומה, באהבה ובהכרת הטוב.