מסכת ברכות ד. | הרב עמנואל טולדנו [011]

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

זה רב אבינה, רבינה,

כך תראה מה, אני לא רואה טוב, בוא תראה.

תראה כתוב פה א',

אמר רב אבינה,

אתה רואה כתוב פה מה האות הזאת הקטנה?

רב, רב.

אמר רב? אבינה. לא, אבל ביניהם. י׳ זה של האין משפט.

לא האין משפט,

של פה.

נו, אז מה כתוב שם? אולי כתוב, מגיעים?

כתוב סימנים, יבומס ל.ה.

עומר רבי אלעוזר אמר רב אבינה,

כל האומר תהילה לדוד בכל יום

שלוש פעמים.

מובטח לו שהוא בן העולם הבא.

מי טעמה?

אי לימה משום דעתיה באלף בית,

ומתחיל ארומימך, השם אלוקי המלך.

ארומימך אלוהים המלך.

הרי כן בכל יום עבר חיגו.

גדול השם מולל מאות דור לדורי שבא מעשיך.

יש כל האלפביתה חוט מאות נ'.

אחרי מ', מלכותך מלכות כל העמים,

וממשלתך בכל דור ודור.

חסר לנו.

תכף מתחיל סמך.

וממשלתך בכל דור ודור.

סומך אדוני לכל הנופלים וזוקף לכל הגווי.

מה עם נ׳ז? הגמרא מדברת.

תכף נראה.

אז כל האומר,

מה המעלה שזה אלפביתה?

חשבתי לומר שהכוונה היא

שאתה משבח את הקדוש ברוך הוא

בכל האותיות שיש בבריאה.

אין אותיות אחרות.

הכל זה כלול באלפביתה.

אולי יש קצת שינוי איך אומרים את הג'א ואיך אומרים את ה...

אבל זה האלפביתה כולל את הכל.

אז אם משבחים את קדוש ברוך הוא

בכל האותיות שיש בבריאה,

בשפות.

בכל השפות.

בכל השפות.

יש שפות שחסרות להן

אותיות מסוימות.

למשל, כף

אין בית צרפתית.

יש,

מצרפים כמה אותיות, ועושים את זה חף.

וככה זה לא.

על כל פנים, הכוונה פה,

עם כל האותיות שיש בבריאה, בשפות,

אני משבח את הקדוש ברוך הוא.

ערמימך אלי המלך,

דור לדור ישבה מעשיך.

אמר כבוד עודיך, ודברי נפלאותיך שיחה.

ועזור נוראותיך יאמר הוא.

וגדולתך אספרנו.

הכל פונים,

לכאורה זהו הפשט.

אז אי לימה משום שיש בה... למה? מה חשוב בה אשרי שלוש פעמים ביום?

אם בגלל שיש בה א', ב', זה לפי א', ב'.

יאמר

יאמר אשרי תמימי מדרך, שיש בו ת'מאניה אלפה,

ת'מאניה אלפה, ב'ת'.

אז מה אפשר? זה שבח יותר גדול.

שמונה פעמים.

זה מזמור קיוט.

אלא בגלל שכתוב, נותן המשביע, פותח את הדרך ומשביע הלכי רצון.

אולי תגיד שהמעלה של אשרי,

בגלל שמזכירים שהקדוש ברוך הוא זן לכל חי.

עיני כל אלה חי סברו, ואתה נותן להם את אוכלם בעתו,

פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון.

אז אם בגלל שכתוב

ומשביע לכל חי, נימה הליל הגדול.

נימה הליל הגדול דכתיב בנותן לחם לכל בשר.

הליל הגדול

זה הודו לשם

הודו לשם כי טוב כי אמר דו.

הודו שומרים בשבת.

הודו לאלוהים כי לא אמחלדו, הודו לאדוני אדונים כי לא אמחלדו.

אז גם שמה יש נותן לחם לכל בשר.

אבל אז הגמרא מסיקה כי באשרי יש שני מעלות.

א' שזה שבח לפי סדר א' ב'.

זה כמו שאמרתי, ההסבר הוא שמשבחים את קדוש ברוך הוא בכל האותיות שיש.

אני, אתם יודעים שאנחנו מן הגמרות ראינו שהקדוש ברוך הוא גם אוהב חרוזים.

לשמוע שירה בחרוזים.

וגם יש גמרא במסכת,

אני חושב חגיגה,

שרבי

ורב חיה הגיעו לאיזה עיירה.

אמר רבי לרב חיה, תשאל אם יש פה איזה תלמיד חכם, שנלך לכבד אותו, לבקר אותו.

אמר לו רב חיה, יש פה יהודי

שהוא סגי נהור,

לא רואה.

אבל זה לא לפי כבודך, אתה הנשיא, רבי, רבנו הקדוש,

זה לא לפי כבודך, אני אלך לבד.

שם את היד עליו,

אמר לו, אני הולך איתך.

לכבד את המתחכם, אני הולך איתך.

הגיעו,

והוא, והם,

הוא לא ראה אותם, הוא לא ראה אותם, אבל הם דיברו איתו.

אחרי כן הוא בירך אותם,

אמר להם, אתם ראיתם,

באתם לקבל פני מי שנראה ואינו רואה.

יהי רצון שתזכו לקבל פני רואה ואינו נראה.

תזכו לקבל פני שכינה.

אמר לו רבי, לרב חיה, ראית איזה ברכה רצית להפסיד לי?

ויש משמעות, כיוון שזה

חרוז יפה.

הוא נראה ואינו רואה.

הקב' ברוך הוא רואה ואינו נראה.

כיוון שזה בחרוזים, היו לי עוד ראיות

מכמה מקומות, רק לא שמתי לב

שאנחנו רואים שהקב' ברוך הוא אוהב

שירה בחרוזים.

כאן זה שירה באלפה בטא.

להשאיר לה הקב' באלפה בטא,

להביע לפניו שבכל האותיות שיש בשפה אני משבח אותך.

ונוסף לזה מזכירים שהוא נואזן לכל אדם.

תדעו, העניין הזה שהקב' ברוך הוא מפרנס אותנו,

לא שמים לב,

אבל זה הרי ניסי ניסים.

מה שאתה אוכל, איך הוא נברא?

הכל נברא בניסי ניסים, בפילעי פלאים. איך צומח צומח,

איך צומח הצומח.

רק אנשים לא,

הם קונים לחם מן המכולת, הם לא שמים לב שעד שהגיע להיות לחם,

כמה ניסים עברו עליו. איכשהו זרעו, חרשו וזרעו וצמח

בצורה.

פילעי פלאים.

אתה שם חיטה אחת, היא מרכיבה באדמה,

והיא מוציאה שיבולת של הרבה חיטים.

זה פלא עצום.

אבל אדם לא שם לב שהוא חי בניסים.

הכל זה,

איך אמר הקוסקר רבי אמר,

אם מתבוננים בברכת הזן,

מברכת הזן אחת אפשר להפך להיות מאמין גדול.

אבל צריך,

כמה, שני, אמרתי פעם שני דברים.

א',

אנחנו לא מרגישים

את הטובה הגדולה של המזונות.

אנחנו חיים, ברוך השם.

אבל בוא תראה,

כלב,

כלב מכיר טובה מאוד לאדונו,

כי כלב יודע מה זה רעב.

אם קורה שלכלב אין אוכל,

הוא רעב, והרבה פעמים אין לו מה לאכול.

לא כמו החתולים. החתולים

תובשים לטאות,

תובשים בהם כל מיני שרצים ורומשים הם אוכלים.

הכלב הוא לא צייד

כל כך.

הוא לא כמו הוא,

לא כמו החתול.

אז הרבה פעמים הוא רעב.

ואז הוא מרגיש מה זה רעב.

אז הוא יודע, אדונו נותן לו אוכל.

הוא יודע שהוא חייב לו את החיים.

לכן,

הכלב נאמן מאוד לאדונו.

איך אומרים, למה קוראים לו כלב?

כולו לב.

כולו לב.

רק שהוא מכיר טובה לאדונו.

אתם תראו,

הייתי פעם בשפת הים,

ואחד היה לו צרור מפתחות וכלב.

זורק את הצרור,

והכלב רודף להביא אותו בחזרה.

היה זורק אפילו לתוך המים.

והוא הולך ומביא את זה.

ואחרי כן הוא מגיע לאדון,

הוא קורע על ברכיו.

הוא קורע, פושט את ידיו הקדמיים,

ומשתחווה לו.

עשה, אדוני עטרת ראשי,

לא ממש, תגיד לי, אני אעשה.

בשבילך, אתה מחיה אותי.

הכלב יודע מה זה רעב,

הוא יודע הערך של המזונות.

אבל אנשים היום לא מרגישים אף פעם רעב. רק במוצאי יום כיפור

ובמוצאי תשעה ואב

הוא רואה אפיסת כוחות

מהתענית,

ואז הוא מרגיש מה זה כוס מים מחיה נפשות.

ומי מחיה אותך כל יום?

רק מה, כל יום אתה בבית,

מרגיש קצת רעה,

לוקח משהו, נכנס למקרר,

פותח את המקרר, מוצאים משהו ואוכל.

אף פעם אתה לא רעב.

אז אתה לא מרגיש את התועלת, את הטוב, התועלת שיש לך.

אבל האמת,

ועוד דבר, גם הניסים,

אנחנו מקבלים לחם מוכן,

מקבלים עוף מוכן,

לא יודעים איך שהעוף הזה גדל,

עד שהאימא שלו

המליא את הביצה

ושכבה על הביצה,

ואז יצא אפרוח, גוזל קטן, בלי נוצות,

וצמח

עד שבא אליך לאוכל.

וזה פילי פלאים.

כל זה פילי פלאים.

אם הבצע היא צריכה חום,

אז האימא דוגרת על הבצע

מחממת אותה, ואז מתפתח מאליו

ולאד גוזל מן הבצע,

והוא ממשיך לגדול ולגדול ולגדול עד שבאה אליך חתיכת עוף.

אבל אנחנו לא שמים לב, אוכלים,

אז זהו, אם אדם יתבונן בברכת הזן, טוב,

אז הוא יכיר מי שאמר והיה עולם.

הוא יכיר את הבורא אלו.

אז כתוב כאן, היות ועשרי,

יש בה שתי מעלות.

א', שהיא שבח לפי סדר האלף-ב',

שזה שבח גדול, אומרים לה, קדוש ברוך הוא.

בכל מילה שיש בעולם, בכל אות שיש בבריאה,

אני משבח אותך.

ועוד,

שיש בה גם כן העניין נותן לחם לכל בשר, משביע לכל חי רצון.

מה שאין כן, הלל הגדול הוא לא בא' ב'.

הלל הגדול הוא לא עם א' ב'.

אומנם כתוב שם, נותן לחם לכל בשר.

אז באמת ראיתי שואלים,

הרי יש מזמור,

אנחנו אומרים אותו במנחה בשבת.

עודה ה' בכל לבב, בסוד ישרים, בחדע,

גדולים מעשה ה' דרושים

לכל חפציהם. הוד והדר פעלו וצדקתו עומדת ליד, גם כן הולך לפי א'-ב'.

וגם שם מוזכר,

מוזכר,

טרף נתן לראיו,

נזכור מעולם לעולם בריתו.

אז למה לא אומרים הפרק הזה?

זה גם על סדר א'-ב',

וגם כתוב.

אז רשי כאן אומר שכתוב שהוא נותן מזון לכל חי.

באשרי,

שם הכתוב, טרף נתן לי רעיו.

מי שלא ירא, לא כתוב שהוא נותן לו אוכל.

אבל כאן כתוב, נותן,

נותן,

נותן לכם בשר כאילו על מזלו.

אבל הוא משביע לכל חי רצון.

עיני חולה לך יסברו, ואתה נותן להם את חולה. ואיתו פותח את ידיך, הוא משביע לכל חי רצון.

שהוא נותן מזון לכל חי.

כך רשי מדגיז.

לכן זה יותר מאשר טרף נתן לי רעיו.

אז זהו, כיוון שכתוב פה, אמר רבי יוחנן,

מפני מה לא נאמר נון באשרי?

מפני שיש בה מפלתן של שונאי ישראל.

דכתיב נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל.

הפשט הפשוט לכאורה, נפלה לא תוסיף קום.

חס ושלום, נפלה כנסת ישראל ולא תוסיף לה קום.

נפלה לאותו סיף קום.

כך חפשת הפשוט. אז זה נפילה, אז לכן לא משבחים את הקדוש ברוך הוא באות הזאת

שמזכיר את הנפילה של עם ישראל.

אפילו אחי, אומרת הגמרא, אמר רבי יוחנן,

חזר דוד ושמחן ברוח הקודש, נאמר, סומך השם לכל הנופלים.

במערבה,

בארץ ישראל,

לא גורסים ככה את הפסוק,

נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל.

לא ככה גורסים.

נפלה לא תוסיף

קום בתולת ישראל.

היא לא תוסיף ליפול,

קום בתולת ישראל.

זה בארץ ישראל.

‫אבל עכשיו יש פה שאלה,

‫אז למה רק בעשרה הורידו את הנון?

‫הרי גם, למשל, במזמור ההוא,

‫עודה השם בכל לבב, ‫זה גם לפי סדר הלב, ‫או בעשרה תמימי דרך.

‫באלפא ביתא, עשרה תמימי דרך, קי ט.

‫יש נון, נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי, ‫נשבעתי בקיימה לשמור משפטי צדקך.

‫יש נון, למה שמה לא נפל הנון? ‫למה רק פה?

‫אז ראית עכשיו בספר של הרב אלישיב,

‫זכרונו לברכה, הוא אומר שכאן הזכרנו מלכותך, ‫הפשוט שלפני נון באשריהם, מלכותך, ‫מלכות כל העולמים

וממשלתך בכל דור ודור.

‫כיוון שהזכרת איכשהו מלך ומושל ‫בכל העולם ובכל דור,

‫מה ראוי היה לומר,

‫נפילת הרשעים.

היה ראוי לומר, נפלה.

‫אבל לא אמרנו בכלל זה כנסת ישראל, ‫לא רצינו להגיד.

‫אז דילגנו את זה.

אבל בכל מקום,

‫אני לא חייב להגיד את הנון.

‫אני לא אומר נון.

‫אבל כאן, כיוון שהזכרת

‫את שבחו של מקום שהוא, שמו של אומות, ‫הוא בכל דור ודור.

‫אתם יודעים, פעם היה איזה יהודי חולה,

‫בחור ישיבה

מנוברדוק.

‫היו קוראים לו הרב לייבל רוגצ'ובר.

‫כנראה שהוא היה מרוגצ'וב.

‫אזו, רב לייבל,

‫היה גודל ברוחב,

‫ולא היה גודל בגובה.

‫בחור,

מסכן בחור, ונשאר רק מתרחב, מתרחב.

‫השנייה היה צריך מיטה רחבה.

‫ולקחו אותו לרופאים הגדולים,

‫לעיר הבירה ורסו,

‫והרופאים לא ידעו מה לעשות. ‫הם אשפזו אותו,

‫אבל הם לא יכלו לעשות כלום.

‫רק

כל פעם שבאים רופאים לביקורים, ‫מראים להם

את המצב הזה,

‫שבן אדם, במקום לגדול באורך,

‫גדל ברוחב, מתרחב, מתרחב.

‫ראית את התמונה שלו.

‫זה מופיע בספר מעיר עיני ישראל,

‫רב לייבל.

הוא נפטר פה בסוף.

‫אז הוא היה אחרי כן,

‫רב לייבל היה בוורשה, ‫והיו שני בחורים מנוברדוק.

‫אז זה עולה המון כסף, האשפוז.

‫אז היו שני בחורים שהיו אוספים כסף ‫בשביל להחזיק אותו בבית... בפיתה,

‫בבית החולים.

‫זה עבר שנים, או כמה שנים היה שם,

‫והיו בחורים

יראי שמיים ומסורים

‫להחזיק אותו.

‫אז כל הזמן הלכו, אפסו כסף ‫בשביל לשלם לבית החולים.

‫פעם אחת הבחור הגיע,

‫האוסף כסף, הגיע לראדים,

‫והלך לחפץ חיים,

‫ביקש ממנו גם שיתפלל ‫על הבחור הזה.

‫בקיצור, החפץ חיים התפלל.

‫הוא שאל מקודם אם הוא ירא שמיים.

‫מי שמר תרמזות? ‫אמר, מה זה שמר תרמזות?

‫הוא כל הזמן מתאווה ‫מתי יוכל להניח בעצמו תפילין,

‫שלא יהיה תלוי באחרים.

‫והוא בעל מוסר, בעל ביטחון מנובהרדוק.

‫הרי הדרסות של רב אבנון ‫לקוחות הרבה מנובהרדוק.

‫אז הוא רב...

‫הדבר הזה,

‫העבץ חיים, זה היה ביום כיפור.

‫הוא בא ערב יום כיפור, ‫הוא התפלל,

התפלל עליו

בשעה מסוימת.

‫הוא, הבחור,

‫רשם בזיכרונו את השעה ואת היום,

‫הוא התפלל עליו.

‫חזר הבחור לוורשה,

‫הוא שומע שהיה,

‫שהיה,

איך קוראים לזה היום? ‫נס רפואי או

פלא עצום.

הבחור התחיל לזוז.

‫הוא לא יכול לזוז מרוב ה...

עכשיו התחיל לזוז,

‫ירד מן המיטה,

וכבר הוא

לא צריך לאכול במיטה.

‫הוא יכול לבוא. הוא התחיל ללכת.

‫הוא בא לבחור ורואה אותו.

‫אומר לו, תספר לי בדיוק

‫איך זה קרה לך,

מה קרה?

‫אומר לו, תראה, זה היה ביום כיפור,

‫בשעה פלונית.

‫פתאום באה לי לראש מחשבה,

‫תזיז את היעד.

ואני צוחק מעצמי, מה אני אזיז?

‫אני כבר פה 12 שנה הוא היה כבר בא,

‫ולא יכול לזוז. ‫מה עכשיו אני אזוז?

אבל המחשבה לא הפסיקה.

‫תזיז את היד.

הוא התחיל להזיז את היד. ‫הוא רואה שהיד זזה,

‫הרים את היד,

‫הרים את היד השנייה,

‫והתחיל לזוז,

וככה לאט-לאט זז כל הגוף,

והוא כבר

‫הסתובב והוריד את הרגליים מן המיטה.

‫כל הרופאים באו לראות ‫את הפלא הגדול הזה.

‫ואז האברך הזה, הבחור, אומר לו,

‫זה בדיוק השער שהתפלל ‫החפץ חיים עליך.

‫מאז התחלת לזוז.

‫ואני אמרתי,

‫אבל איך התפילה של החפץ חיים ‫באותו רגע

הגיעה לוורשה?

‫איך זה? זה מרחק של 500 או 600 קילומטר.

‫מה התשובה?

‫אני מתפעל מזה

לפי שאותו מנהל בעולם

‫שנמצא ברדין,

‫שאליו התפלל

החפץ חיים,

‫הוא המנהל של הבית חולים גם, ‫הוא המנהל של וורשה כולה.

‫באותו רגע הוא נתן פקודה שם שהוא יתקום.

‫זה הפירוש, מלכותך, מלכות כל העולמים.

‫המלכות של הקדוש ברוך הוא,

‫הוא מולך בכל העולמות.

‫באותו רגע שהוא פה, הוא שם. זה לא...

‫הוא ממשלתך בכל דור ודור.

וממשל תאכל בכל דורותו.

אבל מלכותך מלכות כל העמים, אני התפעלתי מהסיפור הזה,

לא,

מדי רואים התפילה של החבץיים

מזעזעת עולמות.

אבל,

איך היא הגיעה עד ורשה?

כי אותו ריבונו של העולם שדיבר אליו החבץיים בראדי,

זה אותו ריבונו של העולם שהוא ריבון גם של ורשה.

הוא גם ריבון של ורשה והוא גם מנהל את ורשה ואת כולם.

מלכותך מלכות כל העולמים.

זה הפירוש מלכותך מלכות כל העולם.

זה הסיפור הזה הראה לי.

הסיפור הזה הראה לי שהקדוש ברוך הוא מולך בכל העולם.

ואתה יכול פה להתפלל על יהודי בכל מקום שהוא,

על חולה.

‫היא לא תהיה יכול להתפלל עליו.

‫יש הרבה יהודים שצריכים משואות.

‫יש הרבה יהודים שצריכים משואות.

‫אתמול

איזו אישה דיברה איתי בטלפון,

‫שהיא, רחמנא יצא, קיבלה את המחלה.

‫אנחנו אולי נגיד עליה איזה פרק טילים ‫אחרי זה.

‫נגמור קצת את הגמורה ונגיד עליה פרק טילים. ‫צריך אדום לשאת בעול עם חברו.

‫עכשיו, זה מלאכ המוות רודף אחריה.

‫איך נעצור אותו?

‫איך נעצור את מלאכ המוות?

‫טוב, עכשיו בואו נמשיך.

‫אז מה שאמרנו,

‫שלמה אשרי זה טוב?

‫בגלל

שהתבטרת.

‫אמר רבי יוחנן, מפני מה לא נאמר נ' באשרי?

‫מפני שיש בה מפלתן של שונאי ישראל.

‫נפלה לו תוסיף, קום בתולת ישראל.

‫אבל במערבה מתרצלה אחי, ‫נפלה לו תוסיף,

לנפול,

עוד.

‫קום בתולת ישראל.

‫לא נפלה לו תוסיף, קום.

‫נפלה לו תוסיף, לנפול עוד.

‫קום בתולת ישראל.

‫אמר רב נחמן בר יצחק,

‫אפילו אחי חזר דוד ושמחן ברוח הקודש,

‫שנאמר סומך השם לכל הנופלים.

‫יש כאן ברש״י,

‫שלוש פעמים אומר רש״י,

‫כנגד שלוש תפילות.

‫אבל תראו, אנחנו אומרים עשרה, ‫פעמיים בשחרית

ופעם במנחם, בערבית לא אומרים עשרה.

‫למה בערבית לא אומרים עשרה?

‫רש״י אומר כנגד שלוש תפילות.

‫אתה יכול לומר אולי תפילת ערבית רשות,

‫אבל הרי אתה כן אומר שלוש.

‫גם כנגד ערבית אתה אומר, ‫אז למה לא תאמר בערבית עשרה?

‫אז

במרשה כתוב, המרשה פה אומר,

‫לפי שהגמרא בסוטה דף מ״ט אומרת,

‫על מה עומד העולם היום?

‫על סדרה דקדושתא ועל אמן יש מרבה ‫של קדיש לאגרגתא.

‫הביאו על זה התוספות בדף ג',

‫שיש הרי סדר קדושה, אנחנו אומרים,

‫קדוש, קדוש, קדוש, השם ציווקות.

‫מלוך כל הארץ כבודו.

‫זה קדושה.

‫ובזה בשחרית יש פעמיים.

‫לא, יש שלוש בשחרית.

‫אחד

בקדוש, קדוש, קדוש, ‫באמצע,

‫בברכת קריאת שמע.

‫ואחד בקדושה,

‫ואחרי כן עוד פעם עשרה, ‫והובל לציון.

‫יכול להיות,

‫יכול להיות שזה הובל לציון, ‫לא מחשיבים.

‫קדושה שאומרים באמצעה,

‫והקדושה של נקדישה.

‫לא מחשיבים את הקדושה של הובל לציון.

‫הרי יש שלוש קדושות, אם כן, בשחרית.

‫יש קדושה

שאומרים ביוצר אור,

‫קדוש, קדוש, קדוש. ‫-זה מה שהמלאכים אומרים. זה סיפור שהמלאכים אומרים.

‫זו קדושה שהמלאכים אומרים.

‫אבל זה לא...

נו, והובל לציון, ‫זה גם מה שהמלאכים אומרים.

‫אז איפה אמשל אוזי קדושה?

‫אז אין שתי קדושות?

‫נכון, הרי ידוע שיש תשובת הרמב״ם,

‫תשובה מעניינת.

שאלו אותו,

למה עומדים בקדושה?

‫ולא עומדים בקדוש קדוש של יוצר אור.

‫ענה הרמב״ם,

‫לפי שבה קדושה אנחנו אומרים, ‫נקדישך, אנחנו נקדש את שמך בעולם,

‫או נקדישך ונעריצך.

‫אז צריך לקום. אתה בא לומר קדוש למלך.

אבל ב...

‫אבל בסדרה לקדושתה של יוצר אור,

‫אתה אומר, המלאכים, מה אומרים המלאכים?

‫וכולם משבחים,

פותחים את פיהם בקדושה ופרה, ‫ושירה וזמרה, מברכים, משבחים, פערים, מקדיש ומעריץ ומלאכים,

‫ואומרים באהבה וביראה, קדוש קדוש.

‫אתה אומר מה שהמלאכים אומרים.

‫תראו, זה נפלא של הרמב״ם.

‫ידוע שפה בלדרמן,

‫תלמידי החזון איש, החזון איש עצמו עליו השלום,

‫היה עומד בקדושה דיוצרו.

‫הוא היה עומד, והיה גם רב חיים קניובסקי עומד.

‫כן, הוא ראה מהדוד שלו, אז מה?

‫אבל יש תשובת רמב״ם, שלא צריך לעמוד, ‫לפי שאתה לא אומר, אני מקדש אותך,

‫אתה אומר שהמלאכים מקדשים.

‫אבל אני ראיתי, איפה ראיתי, ‫או נלבד, חשבתי, החזון איש,

‫גם כשמלאכים אומרים קדושה,

‫הוא לא יכול לשבת.

‫מקדשים את השם, הוא לא יכול לשבת.

‫אבל על פי האמת,

‫הרמב״ם אמר תירוץ נפלא,

‫וכך נהגו בכל מקום. אצלנו לא עמדנו ‫בקדוש קדוש יוצר אור,

‫רק בקדושה של...

‫כי שמה באמת אומרים, ‫נקדישך, אנחנו מקדשנו,

‫אבל ביצרו זה רק כשהמלאכים מקדשים.

‫אז מה אנחנו אומרים?

אומר,

למה אומרים אשרי רק שלוש פעמים,

‫כנגד שלוש תפילות?

‫אבל זה חייב להיות קשור עם הקדושה,

‫עם סדרה דקדושה.

‫אז בשחרית

יש שני סדרי קדושה, ‫טוב, לא אנו מקדשים המלאכים.

‫המלאכים מקדשים, וגם נקדישך בקדושה,

‫ובמנחה יש קדושה,

‫אבל בערבית אין שום קדושה. ‫לא אומרים קדושה, אז לכן לא אומרים אש.

‫כך כתב אמרשה.

‫דרך אגב, המרשה הביא

‫לעיין ברשי בדף מ״ט במסכת סופה.

‫על הגמרא הזאת,

שהעולם עומד היום

‫על סדרי הדקדושתה.

‫אומר רשי, דבר נפלא, מעולם לא ידעתי,

‫אומר רשי

שהעניין של קדוש קדוש,

‫תיקנו רבנן,

‫שיאמרו קדושה,

‫כי יש הרבה עמי הארץ ‫שהם לא יודעים ללמוד ‫ולא יושבים ללמוד.

‫אז לפחות שיגידו פסוק אחת מן התורה.

‫קדוש קדוש זה פסוק. ‫כבר נביא בישעיהו, ביחזקאל.

‫זה פסוק, בישעיה, אני חושב.

‫קדוש קדוש קדוש זה פסוק.

‫שיגידו פסוק מן התורה,

ועוד מה?

‫וגם יקדשו את השם.

‫אז זה דבר חשוב. ‫אבל הוא אומר שמה שתיקנו לומר קדושה,

‫כדי שיגידו פסוק מן התורה.

‫מה שמעתי?

דבר כזה שהקדושה היא בשביל...

‫שזה טרו.

‫הטרו מגינה,

‫קדוש קדוש השם צ'בקות,

‫אז אומר רשי, על כל פנים,

‫ואז התקינו לומר אסרי.

‫כשאתה אומר קדושה,

‫באותה תפילה שאתה אומר קדושה, ‫תגיד אסרי.

‫אז בשחרית אומרים פעמיים אסרי,

‫ומן-האומרים פעם אחת,

‫כנגד שלוש תפילות, ‫אבל תיקנו אותן

בזמן שאומרים גם קדושה.

‫תיקנו אותן בזמן שאומרים קדושה.

‫או, נמשיך עכשיו הגמרא. ‫אומרת הגמרא, אמר רב אלעזר,

‫בר אבינה,

‫גדול מה שנאמר במיכאל ‫יותר ממה שנאמר בגבריאל.

‫דאילו במיכאל כתיב,

‫ויעוף אליי אחד מן הצרפים.

‫במעוף אחד הוא הגיע אליו, ‫לא הוא צריך להפסיק באמצע.

‫לנוח באמצע.

‫במעוף אחד.

‫אבל אצל גבריאל, כתיב האיש גבריאל, ‫אשר ראיתי בחזון בתחילה,

‫מועד ויעף.

‫פעמיים,

‫מהי משמע די? ‫מי אומר שהפסוק הראשון ‫מדובר על מיכאל?

‫מהי משמע די? אחד מן הצרפים, מיכאל הוא.

‫אמר רבי יוחנן,

‫אחד, אתה אחד-אחד.

‫כתיב אחו ויעוף אליי אחד מן הצרפים. ‫הוא כתיב אותם, והנה מיכאל,

‫מן השרים הראשונים,

‫בא לעוזרני. ‫זה דניאל אומר.

‫אז על כל פנים, אז רואים ‫שאחד זה מיכאל.

‫ומה הפסט באמת ממשיך הגברה? ‫תנא מיכאל באחת,

‫מיכאל בתעופה אחת,

‫גבריאל בשתיים,

‫אליהו בארבע.

‫ומלאך המוות בשבע,

‫ופשעת המגפה באחת.

‫מה פסט מיכאל באחת?

‫מיכאל הרי הוא בא מצד הרחמים.

‫אז זה נותנים לו לעוף בתעופה אחת, הוא מגיע.

‫לא צריך לנוח באמצע.

למה? כי כיוון זה רחמים,

‫שיתקדם.

‫אבל גבריאל זה מידת הדין,

‫אז הוא בא להעניש.

‫אז גבריאל, מעכבים אותו,

‫שאולי בינתיים

יעשו תשובה ולא יצטרך להעניש.

‫ואליהו,

‫אליהו בארבע.

‫אליהו בארבע.

‫ומלאך המוות בשמונה. ‫אז גם זה אותו דבר.

‫אז הוא אומר, המהרשם מסביר, ‫לפי שאליהו היה מורכב,

‫גוף ונפש. ‫הוא נהיה מלך, הוא נהיה מלאך

‫עם הגוף שלו, ‫לכן הוא צריך יותר לנוח.

‫ומלאך המוות זה מלאך באמת בשמונה.

‫למה?

‫שאולי יעשו תשובה וינצלו.

‫ובשעת המגפה באחת.

‫כי אם יש מגפה, ‫זה כבר נגזרה גזירה,

‫וגם הוא צריך

להרוג הרבה אנשים, ‫אז הוא צריך להגיע מהר, ‫לא להתעכב.

שיספיק.

מה זה מגפה?

‫מגפה שלא רק אחד מת.

‫הרבה מתים, רחמן הניצן, ‫היו פעם מגפות,

‫בכל מקום היו מגפות. ‫פעם הכולרה היה,

‫גם בווילנה היה כולרה,

‫ורבי ישראל סלנטר

פסק, עלה לבימה ביום כיפור ואכל, ‫ועשה קידוש רחב,

‫כדי שכולם ילכו לאכולה ביום כיפור.

‫כי זה פיקוח נפש.

‫למה? כשיש כולרה,

‫זה חיידקים.

‫ואדם חלש,

‫אין לו נוגדנים כל כך.

‫אז הוא יכול להיתפס.

‫על ידי שאוכלים ונהיים חזקים, ‫אז מוגנים יותר.

‫ובשביל זה רבי ישראל, להציל,

‫זה היה פיקוח נפש,

‫עשה מעשינו אז, לא שאל את הרבנים,

‫והלך בבית הכנסת הגדול,

‫אחרי כן רצו להעניש אותו, הבית דין.

‫מה זה הוא עושה דברים?

‫יש בית דין פה שאין פוסקים, לא?

‫מה אתה עושה בסיטונות כזאת, ‫להתיר לכולם?

‫הוא אמר להם,

‫הוא אמר להם,

‫הוא אמר להם בשפה דיפלומטית,

‫אני יותר גדול מכם, בית הירוק.

‫אני יותר גדול מכם בתורה, ‫ואז תלמדו אותי. אני עשיתי מה שעשיתי, ‫אני הייתי צריך לעשות.

‫מה הוא אמר להם? ‫שאם אתם

תעשו לי משהו ותביאו אותי לדין תורה, ‫למה הוא עשה כזה דבר,

‫אני אפסול כל הגיטין שלכם,

‫כי יש לו קושייה על הגיטין,

‫יש לו קושייה על הגיטין,

‫אתם לא תדעו לתרץ אותה, ‫ואז צריך לפסול את כל הגט.

‫אבל אני לא פוסל את הגט, ‫אני יודע לתרץ את הקושייה,

‫אבל אתם לא תדעו,

‫אז לא כדאי לכם להתעסק איתי.

‫וכל הצדיק הזה והענב הזה,

‫עשה למען פיקוח נפש.

‫אף פעם הוא לא צעק על בן אדם.

‫היה שם יהודי אחד שהוא,

‫נדמה לי הבן שלו היה חונה,

‫וטיפלו בו, היה לו, הוא הקים צוות של

תלמידים שלו שיצילו את הציבור.

‫והוא,

‫הצילו את הבן של זה.

‫בא היהודי הזה, שהיהודי ירא שמים,

‫הוא אמר לו תודה רבה על מה שעשיתם,

‫אבל כנראה לי שהם מחללים שבת יותר מדי.

‫אז, רבי ישראל, כעס עליו.

‫אתה הדיוט כמוך, אתה תבוא, ‫תגיד לי מה לעשות.

‫אתה יודע מה שאני עשיתי?

‫לקחתי 25 אברכים

‫והבטחתי להורים שלהם ‫שאני אחזיר אותם בריאים ושלמים.

‫לא יפחדו במגפה.

‫וברוך השם, אז אתה תבוא, תגיד לי. ‫אז אומרים כולם שאף פעם ‫הוא לא צעק על בן אדם,

‫אבל כאן היה שלא יתרשלו בפיקוח נפש.

‫שלא יתרשלו.

‫היה מצב של פיקוח נפש.

‫היו צריכים.

‫עכשיו אנחנו כאן.

‫אמר רבי יהושע בן לוי,

‫אף על פי שקרא אדם קריאת שמע ‫בבית הכנסת,

‫מצווה לקרותה על מיטתו.

‫אומר רבי ישי, מה יקרא?

‫ריכזו ואל תחטאו.

‫אמרו בלבבכם על משקפכם,

‫ודומו סלע.

‫עכשיו תשמעו איזה דבר, פה דבר נפלא.

‫למה אם אדם אומר קריאת שמע, ‫הוא ניצול מן המזיקין, ‫זה כתוב אחרי זה.

‫הוא כתוב פה, מצווה לומר, ‫גם על מיטתו.

‫אמר רבי יהושע בן לוי, מצווה לומר. ‫אחרי כן הגמרא אומרת,

‫בשביל המזיקין זה עוזר.

‫אבל למה זה עוזר?

‫בגלל הקריאת שמע המגינה.

‫אומר רב נחמן,

‫אם תלמיד חכם הוא,

‫אין צריך.

‫כל מה שאומרים קריאת שמע וקריאת שמע המגינה, ‫בכלל זה דברי טוירו.

‫דברי טוירו, מגינים.

‫אבל תלמיד חכם,

‫כל היום הראש שלו חושבת בלימוד,

‫אז הוא לא צריך לומר קריאת שמע.

‫אלא אומר,

‫אומרת הגמרא אחרי זה,

‫אמר רבי יהא אב תלמיד חכם,

‫מבעלה למימר פסוקא דרחמי.

‫לומר פסוק אחד של רחמים,

‫ביעתך אף קריאת רוחי,

‫פנית אותי אדוני אל אמת.

‫וככה מסופר על גדולים

‫כמו רב חי מבריזק, ‫לא היה אומר קריאת שמע.

‫למה?

‫או שהראש שלו,

‫מה אני אספר לכם? ‫גם אני, ביד צעירותי,

‫לא הייתי אומר קריאת שמע.

‫כי הראש שלי חשב תמיד בלימוד, ‫לא הייתי יכול להתנתק, ‫לא הייתי יכול להתנתק.

‫עד שאמרתי פעם לרב גרשן, ‫ראש ישיבת פוניביסט,

‫אמרתי לו, אני לא מצליח לישון.

‫הראש שלי כל הזמן חושב,

‫לא מצליח לישון.

‫אז הוא אמר לי,

‫שרב נפתולי אמר,

‫איך אפשר בכלל ללכת לישון?

‫אם אתה יודע שעש,

‫איך אתה יכול לישון?

‫הראש שלך חושב בלימוד.

‫אם אתה לא יודע שעש, ‫איך אתה יכול לישון?

‫זה אמר לי רב גרשון ‫בשם רב נפתולי טרופ.

‫אז

פעם לא הייתי אומר קריאת שמע,

‫רק פסוק אחד דרחמי. ‫עכשיו ראיתי שגם רב חיים מבריסק, ‫לא היה אומר קריאת שמע.

‫רק פסוק אחד דרחמי, בידכם כדרוכי.

‫אבל עכשיו, באחרונה, ‫אני אומר קריאת שמע,

‫כי אני נחלשתי, ‫לא יכול לחשוב כל הזמן בלימוד.

‫לא הולך

לי לחשוב כל הזמן בלימוד. ‫עיון,

המחשבה מעייפת.

‫כי זה המוח, דרוש לו הרבה חמצן

והרבה דם,

‫וכשאדם מעיין דרוש לו הרבה חמצן, ‫אז זה מחליש את הגוף.

לכן,

‫היום אני אומר קריאת שמע,

‫כרגיל.

‫והמפיל זה ברכה, וזה בגמרא שמה, ‫בדף סמי חמוד בית.

‫ראינו פעם קצת את הגמרא הזאת,

‫ששמה כתוב שרק פרשה ראשונה לאומה,

‫לא יותר מפרשה ראשונה.

היום האנשים...

אבל בגמורה כתוב פרשה אחת של קריאת שמע מספיק,

‫לא צריך להגיד יותר.

‫זה הכול פונים, כתוב כאן, ‫רבי שועבן לוי אומר,

‫ואמרו בלבבכם על משכפכם,

‫אומר רשי,

‫אמרו בלבבכם,

‫אמרו מה שכתוב על לבביך.

‫אמרו בלבבכם,

מה זה אמרו בלבבכם?

‫מי אומר שזה טרום?

‫תגידו את הפרשה שכתוב בה, לבביך.

‫אז זה קריאת שמע.

‫אמר רבי נחמן,

‫זו ההבנה של רבי נחמן ‫שכל מה שקריאת שמע מגן,

‫זה לא בגלל קריאת שמע, יחוד שמיים, ‫לא בגלל זה.

‫בגלל זה טוירת.

‫אז תלמיד חכם לא צריך לומר קריאת שמע.

‫הרי הראש שלו לבד חושב בלימוד.

‫אבל בכל זאת צריך לומר פסוקי דרחמה.

‫אמר רבי יאהב תלמיד חכם,

‫מבעלה למימר חד פסוקא דרחמה,

‫כגון ביד כאב קד רוחי פדית אותי, ‫אז אונה יעלמת.

‫אנחנו מוספים עם עוד פסוק.

‫עתה סתרי מצר תצרני,

‫לא נפלץ ונשא לה.

‫גם זה, זה פסוקי דרחמה.

מה פירוש?

‫אתה סתר לי מצד קצרני,

‫רוני פלט סובבני סלע.

‫כל הזמן יהיה סביבי רינה ‫על ההצלות שאתה עושה לי.

‫רוני פלט תסובבני סלע.

‫הרינה על הפילוט שאתה מפליט אותו מן הצרות,

‫זה הפשט רוני פלט סובבני סלע.

‫תמיד יהיה סביבי רינה רננות ‫על ההצלה שאתה עושה לי.

‫זה הפשט רוני פלט סובבני סלע.

‫אמר רב לוי בר חמה, אמר רב שמעון בן יוחאי,

‫אמר רב שמעון בן לקיש,

‫לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע.

‫שנאמר ריגזו ואל תחטאו,

‫אם נצחו מותיו ואם לאו יעסוק בתורה.

‫מה זה לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע? ‫אומר רש״י,

זאת רש״י שיעשה מלחמה עם היצר הרע.

‫לעשות מלחמה, לכעוס על היצר הרע.

‫תעזוב אותי, שייטש בעולם.

‫ככה לצעוק על היצר הרע. ‫אתה רוצה לאבד אותי בשני העולמות,

‫ולתורדני משני המעונות.

‫היצר הרע, אומר החוות אלוות, ‫בן אדם דע לך,

‫שהיצר הרע הוא השונא הגדול ‫שיש לך בעולם.

‫אז צריך להמבקש לאבד לך משני העולמות ‫ולתורדך משני המעונות, ‫או להפך, לאבד לך משני המעונות,

‫ולתורדך משני העולמות.

הוא רוצה שלא יהיה לך...

לא עולם הזה ולא עולם הבא.

כך עושה יצר רע.

עכשיו הוא מפתה את האדם לחתום,

אבל אחרי כן

הוא בא אליו כל הזמן ומכאיב לו את הלב, תראה מה עשית, איזה טיפש אתה.

רשעים מלאים חרטות.

למה מלאים חרטות?

שמעתי מהרב שך

בשם דודו רבי זאב זלמן,

כי היצר רע הוא שונא לאדם.

הוא לא רוצה שהאדם יהיה שמח.

הוא שונא שלא.

אז לאחר החטא הוא בא ואומר לו, מה עשית?

ראית? כדי לצער אותו.

לכן בעל תשובה צריך לא להיבהל.

מה שהיה מת,

ואני בן אדם חדש עכשיו,

וכל מה שעשיתי מת.

כדאי לעשות וידוי

ולבקש סליחה מהקדוש ברוך הוא, חטאתי, עוויתי, פשעתי,

ולמחוק את הכול.

אז זה הפירוש, ירגיז אדם

יצר טוב על יצר הרע.

זאת אומרת,

יצעק עליו,

אל תבלבל לי את המוח.

ככה להגיד ליצר הרע. הוא בא עם כל מיני

דרייטנישטיקופ.

הוא מבלבל את הראש של האדם בעניינים,

כל מיני עניינים של עבירות ושל...

זה רק בלבולי ראש. אין מזה כלום,

רק בלבול מוח.

אז ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע,

שנאמר יכזוב ואל תחטאו.

אם נצחו מותיו,

ואם לאו,

יעסוק בתורה.

אם אתה תעסוק בתורה,

הנבל הזה יברח.

שנאמר, ימרו בלבבכם,

אם נצחו מותיו,

ואם לאו, יקרא קריאת שמע,

שנאמר על משכבכם.

ואם נצחו מותיו, ואם לאו, יזכור לו יום המיתה.

מעניין, ללמוד תורה או לומר קריאת שמע,

יכולה להוריד.

אבל כשאדם, חס ושלום,

יש לו כבר יצר הרע,

אפילו לומר קריאת שמע, אבל הוא לא יוכל לחווה.

איך הוא יכול?

כתוב ככה.

זהו, אז אנחנו,

אין לנו מניין,

אבל בואו אולי נגיד יחד

את התפילה