הזכירה והשכחה יחדיו | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

ויקהלו על משה ועל אהרון ויאמרו עליהם

רב לכם כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם אדוני ומדוע תתנשאו על קהל אדוני.

הרשי אומר

כולם קדושים

כולם שמעו דברים בסיני מפי הגבורה

ראינו שכיוון שהיו במעמד הר סיני

ודאי שהגיעו למדרגת הקדושה

ובתוכם אדוני

שעומדים בקרב השם בענני כבוד

וכיוון שכולם קדושים

ביקשו כולם להיות כהנים גדולים

ואמרו

שאהרון הכהן נבחן לכהן גדול על ידי משה רבנו

בעצמו ולא מפי הגבורה

נמצא שכל טענתם הייתה מכוח אמונתם במעמד הר סיני

ולכאורה בערי יסוד מעמד הר סיני היה למען להוציא ספק מליבם

וכמו כן מעמד הר סיני חיזק את האמונה במשה רבנו עליו השלום

ככתוב הנה אנוכי בא אליך בעב הענן וגם בך יאמינו לעולם

אז איך ייתכן שלמרות אמונתם במעמד הר סיני באו לידי כפירה במשה רבנו עליו השלום

וטענו שמשה עשה זאת מדעתו ולא מפי הקדוש ברוך הוא

פלא גדול

הם עלו למדרגה של קדושים בתוכם השם

זאת אומרת באים בהאשמה

שאהרון נבחר על ידי משה

מיוזמתו ומעצמו בלי שהשם ציווה הוא

ככה הם טוענים

אז כל הטענה שלהם זה מכוח אמונתם במעמד הר סיני

הם היו במעמד, זכו למדרגה הכי גבוהה

מכוח זה הם באים וטוענים כל העדה כולם קדושים

ומכוח זה הם באים וטוענים טענה למשה אבל הרי משה

המעמד עצמו היה בסיבה נוספת

הנה אנוכי בא אליך בעב הענן וגם בך יאמינו לעולם

זאת אומרת

כולם יראו שאני בא בעב הענן ואז כולם יאמינו בך גם לעולם

והרמב״ם פוסק

שכל מי

שחלילה כופר

בדברי משה רבנו

לא עמדו אבותיו על הר סיני

למה כי יש הבטחה של השם וגם בך יאמינו לעולם אז מי שלא מאמין

בידוע שלא עמדו אבותיו בהר סיני כי מי שעמד בהר סיני

לא יכול שלא להאמין במשה רבנו

אז איך קורה ועדתו לפני שנייה הייתם במעמד הר סיני כמו שאומרים

איך אתם לא מאמינים

ואומרים שהוא בודה את זה מליבו

הוא בחר באהרון

איך אפשר להגיד כזה דבר

ובאמת תמיהה גדולה זו מובאת בחכמים זיכרונם רחב

מה אומר להם משה רבנו?

אמר להם בדרכי הגויים

יש נימוסים הרבה

וכומרים הרבה

מתקבצים בבית אחד

אנו אין לנו אלא

אשם אחד

ארון אחד

תורה אחת

מזבח אחת וכהן גדול אחד

ואתם 250 איש מבקשים כהונה גדולה?

הלכם את הקטורת

ששמה מוות נתון בתוכו

שבו נשרפו נדב ואביהו

ומי שיבחר בו השם יצא חי

וכל השאר עובדים

ובאמת

הלא פשוט הוא

ומכל מקום לא עזר להם

ולא טיפשים היו שכך התרה בהם

וקיבלו עליהם לקרב את המחטות

אלא הם חטאו על נפשותם שנאמר את מחטות החטאים האלה בנפשותם

וכורח

שפיקח חייה

מה ראה לשטות זו?

עינו התעטו

ראה של שלט גדולה יוצאה ממנו

שמואל ששקול כנגד משה ואהרון

אמר אפשר שכל הגדולה הזאת יוצא ממני ואני אדום

ולא ראה יפה

לפי שבניו עשו תשובה

מהם יצא שמואל, לא ממנו

בהיינו נא מתמיהת חכמים זיכרונם ברכה

כיוון שהיו מאמינים

וידעו שהקטורת ממית

איך הוסיפו לקבל על עצמם?

איך לא חששו להוסיף במחלוקת?

ובפרט כל ה-250 איש שלא היה דבר נוגע להם כלל

וכמו שראינו חכמים זיכרונם ברכה אומרים במדרש

לגבי און בן פלט

איך אשתו הבינה מה שקורח לא מבין ו-250 ראשי סנד רעות והצילה אותו

והבנים שלו של קורח גם כן ניצלו

על זה מפרשים חכמים שחטאו בנפשותם

היו מוכנים למסור את הנפש עבור חטאתם

אך עדיין לא מחובר

הרי האמינו במעמד הר סיני וגם הכירו בכוח הקטורת שכוחה להמית

איך הלכו למסור נפשם למיתה, על מה?

בפשטות

יש לבאר

דייני המסילת ישרים בפרק ב'

מביא את דברי הגמרא במועד קטן ה'

כל אשם אורחותיו בעולם הזה

שם זה מלשון שומה מחשב כל אשם אורחותיו בעולם הזה

זוכה ורואה בישועתו של הקדוש ברוך הוא

אבל זה רק אשם

מי שמחשבן ועושה חשבונות

אז זוכה ורואה בישועתו של הקדוש ברוך הוא כי כדי לזכות בעזר ה' לראות בישועתו

חייב לשום את אורחותיו.

דהיינו לדקדק

ולהשגיח על מעשיו ודרכיו.

מבלעדי זאת לא יזכה לסייעתא דשמיא.

לכן הבל יטהר,

מסייעין לו.

הבל יטמא, פותחין לו.

כדי לזכות למסייעין לו,

חייב לחיות במצב של הבא להטהר.

כל הזמן צריך להיות בגדר בא להטהר.

מכל שאינו בגדר הבא להטהר,

הוא בגדר הבא להטמא שפותחין לו שערי טומאה, כי אין מצב ביניים.

או עולים או יורדים.

או בא להטהר או בא להטמא. אין מצב.

אז לכן, מי שלא בא להטהר, אין לו סיוע מן השמיים.

אז לכן,

פותחים לו שערי טומאה, כי אין מצב ביניים.

בטבע האדם ששואף הוא מבקש.

הטבע של האדם זה שהוא שואף תמיד ומבקש,

אבל כל שאינו מבקש את הטוב הוא במצב נגדי,

רחמנא לצלן,

בבחינת הבא לטמא ואין מסייע עינוק.

והוסיף שם הרמחל,

ופשוט הוא שאפילו אם יפקח האדם על עצמו,

אין בכוחו להינצל.

אילולא הקדוש ברוך הוא עוזרו,

כי היצר הרע תקיף מאוד,

כמאמר הכתוב, צופה רשע לצדיק,

לא מבקש להחטיאו, מבקש להעמיתו,

ורק השם לא יעזבנו בידו.

ואמרו בשם הגאון,

הגרע שהשם יתברך מחזיק את היצר הרע כמו שמחזיקים כלב נושך

בשלשלת ברזל שלא יזיק את האדם.

בכל שמרפה מעט מהשלשלת,

מיד הכלב נושך.

אבל אם אינו מפקח על עצמו,

אם אדם לא מפקח על עצמו,

ודאי שהקדוש ברוך הוא לא יפקח עליו.

כי אם הוא אינו חס על עצמו,

מי יחוס עליו?

כי העניין שאמרו חכמים,

כל מי שאין בו דעה, אסור לרחם עליו.

גמרא, בברכות ל״ג.

ומכיוון שנתבהר

שללא עזר השם

לא ייתכן בשום אופן

להימלט מיד היצר הרע,

עכשיו נבין את החטאת של קורח ועדתו.

למרות שהאמינו בקדוש ברוך הוא.

בשעה שקורח נפגע בכבודו,

בעת שמינו את אליצפן בן עוזיאל,

כמו שמובא בחכמים במדרש,

שקורח סבר שמגיעה לו הנשיאות,

כי הוא חשוב יותר והוא קודם.

ובעת שפגעה בו המידה

הזו של הקנאה,

ולא נתעשת,

לא נתעשת מיד כדי לבטל את כוח השפעתה של הקנאה,

נמסר ביד כוח יצרו התקיף ממנו,

ואי אפשר לאדם,

בשום אופן,

אין לו כוח לנצל מיד היצר הרע ברגע שהוא נמסר בידו, ובפרט שאין לו עזר אלוקי.

ולכן, אף על פי שהאמין בשם, תקשיבו טוב,

הגיע על ידי כפירה אומינות.

למה?

כי אין לו עזר מהשם.

בעת שהוא מסור, ביד יצרו.

וגם זה נבע כל הקנאה מגאווה, כי הוא החשיב את עצמו.

ואמרנו כבר שתועבת השם כל גבה לב,

והשם שונא את בעל הגאווה, ממילא הוא לא יעזור לו.

אז אם הוא לא עוזר לו, איך הוא יעזר?

ודאי שהוא ייפול.

זה מה שכתב רבנו יונה בשערי תשובה א', יוד.

יבין לבבו,

כי רע ומר עוזבו את אדוני.

הביאור הוא שאין לו עזר מאת השם,

ובעת הזאת אין לו יכולת לעזוב את דרכי יצר הרע.

מי שנעזב מאת השם,

הוא אבוד ביד יצרו הרע.

בשביל לצאת מיד יצרו לבד,

הוא צריך לעשות מהפכה אדירה כדי שיוכל להצליח. צריך כוחות אדירים בלי סיוע.

איתא בגמרא בשבת ל״א,

דרש רבא,

מהו זה שכתוב,

זה דרכם כסל לעמו,

יודעים רשעים שדרכם למיתה,

ויש להם חלם על כסלם.

שמא תאמר שכוחה היא מהם, הם לא זוכרים שהם ימותו?

אולי הם לא זוכרים?

תלמוד לומר,

ואחריהם בפיהם ירצו סלע.

הם מדברים על המוות בעצמם,

הם מדברים על זה.

בטח, כולם מתים, בטח.

ולכאורה זה מטמיע.

איך ייתכן שלמרות שיודע רשע שדרכו לאבדון,

וזה לא שכוח מאיתו כלל,

מכל מקום חייו מתנהלים כאילו ואינו זוכר מיום המיתה?

באותה עת שהוא יודע שהוא הולך למות,

באותה עת הוא כאילו לא זוכר.

איך זה הולך?

איך יכול להיות שהוא זוכר ושוכח באותו זמן?

איך זה יכול להיות?

אמר בזה הסבא, זכר צדיק לברכה,

דין הכינה מגדרי הטבע לא ייתכן מציאות כזו של תערובת, שכחה וזיכרון יחד.

לא יכול להיות.

או שאתה זוכר, או שאתה שוכח.

או שאתה זכור, או שאתה שכוח.

אין מצב גם זוכר, גם שוכח, את אותו דבר. אין דבר כזה.

על פי טבע אין דבר כזה.

אבל מכל מקום כאן,

מצינו כהיה גוונא,

משום שזה כוח רוחני מיוחד שיצר הקדוש ברוך הוא.

שמה?

שהעולם מתנהל באופן

שלמרות הזכירה יתנהג כאילו הוא שכח הכול.

אדם הולך לעבור עבירה.

הוא יודע ששם מסתכל עליו.

הוא יודע גם שזו עבירה.

ובכל אופן הוא מחליט לעבור את העבירה.

ובאותו הרגע הוא יודע שהשם רואה.

אז זה זכור ושכוח.

איך זה עובד?

ניתן לאדם כוח כזה.

ועשה השם יתברך בריאה מחודשת

שאינה מתאימה עם המהלך הטבעי.

למה? להורות לנו שתמיד חייבים אנחנו לחזק את היסודות.

אנחנו צריכים לחזק את היסודות.

למה?

כי רצון השם יתברך שכל הזכייה שנזכה לחיי העולם הבא זה יהיה בגדר עמל ויגיעה.

אבל אם נזכור אז לא נוכל לשכוח.

ואם לא נוכל לשכוח אז איפה תהיה בחירה?

אם הזיכרון יעמוד לפנינו כמו חי אז לא נעבור עבירות.

אבל איך אנחנו נתאמץ? איך אנחנו נתגבר? איך אנחנו נזכה במעשינו?

אם יתנו לנו את האפשרות לזכור ולשכוח בעת ובעונה אחת.

ולכן הוא היה הזיכרון הקבוע מוסיף להשפיע עלינו כל הזמן.

לא היינו חייבים להתייגע בלחדש את היסודות האלה כל הזמן.

ומשום כך יצר הקדוש ברוך הוא בריאה זו שהזיכרון לא ישפיע על השכחה.

מעתה יובן, טוב מאוד החטא של עדת קורח.

אף על גב שהאמינו במעמד הר סיני.

והרי אמרו כל העדה כולם קדושים.

כולם שמעו

אנוכי אדוני אלוהיך.

כולם שמעו לא יהיה לך אלוהים אחרים.

מה אתה שונה מאיתנו משה?

כולנו קדושים, כולנו שמענו אותו דבר.

אז לא רק שהם מאמינים,

הם גם מציינים בפיהם שהם ראויים לקבל כהונה גדולה כמו שהוא נתן לאהרון.

ומכל מקום,

באותו מעמד שהם מדברים את המילים האלה הם כופרים בקדוש ברוך הוא משה רבנו ואומרים לו אתה אמרת את זה מלבך לבד.

אבל השם אמר ובך יאמינו לעולם כל המעמד

זו עדות שמשה הוא שליח אמת מאת השם השם סומך עליו והוא נאמן בכל ביתי.

אז איך אתם כופרים בזה?

אז אתם לא כופרים רק בו.

לא עלי תלונותיכם, כי אם על השם.

איך יכול להיות? הרי אתם מציינים עכשיו שאתם מאמינים במעמד, אתם משתמשים במעמד וכופרים במעמד.

איך יכול להיות דבר כזה?

שהרי כך יצר הקדוש ברוך הוא את עולמו,

שלא יפריע הזיכרון לשכחה.

לא יפריע.

ולא עדיף זיכרון מעמד הר סיני

מזיכרון יום המיטה, שאין חולק על זה.

יש איזה רשע שסובר שהוא לא ימות.

שמא תאמר שכוחה מהם, שכוחה מהם, לא שכוחה, הם זוכרים בפיהם,

ירצו סלע.

הם אומרים, מתים, מתים.

אז איך אתה עושה עבירה?

איך זה מסתדר?

אז זה לא שונה שם אצל קורש. הם זוכרים מעמד הר סיני, מדברים על מעמד הר סיני,

וכופרים מעמד הר סיני,

ובמשה רבנו ובקדוש ברוך הוא.

כמו שרשעים.

הם יודעים שיש אלוקים, יש מיטה ויקבלו עונש,

ולברות כל זאת, תוך כדי,

עוברים את העבירה.

הרי אדם באמצע עבירה, אם פתאום ישמע את המפתח בדלת, טרר, הוא בורח דרך העלות.

אז הוא יודע או לא יודע?

ומכל מקום לא משפיע על זיכרון,

לא משפיע על הנהגתו.

אדם נמצא במצב של זכור ושכוח ביחד.

מעמד הר סיני זכור יחד עם השכחה,

וזה לא סותר את הכפירה במשה

ואת האמונה בידיעה במעמד הר סיני.

כי ללא חידוש וחיזוק תמידי של מעמד הר סיני, זה אחת מעשר זכירות שאנחנו חייבים לזכור בכל יום,

אז תהיה הנהגתו של האדם כאילו שכח

ואינו מכיר בהר סיני.

וזה איום ונורא.

ומי שעכשיו שמע את השיעור הזה, יראה

שכשהוא עובר חלילה עבירה,

מישהו מזיד.

באותה שעה עולה בדעתו שהוא עובר נגד רצון הבורא. באותו רגע בדיוק

הוא יודע שהוא עובר על רצון הבורא ואין לו כוח,

כאילו כאילו אין לו כוח,

והוא עושה את העבירה כאילו נגד רצונו,

במזיד.

תעצור!

חזור לאחוריך!

לא.

יודע וממשיך.

מכיר ומורד.

מכיר ומורד. מה זה מכיר?

מכיר שיש בורא,

ומורד בו בשעש מכיר.

זכור ושכוח ביחד.

לא יאומן כי יסופר. וזה בגדולים של הגדולים שהיו בעם ישראל בדור דעה קדושים,

והיו בדרגות של רוח הקודש, ובשעת רוח הקודש הוא טועה.

למה? כי מידת הקנאה שנבעה מהגאווה שהוא מיוחס ומגיע לו.

מה יחסר לך, קורח? מה יחסר לך? אתה הכי עשיר בעולם, עשיר כקורח, שליש העולם.

כל האוצרות אצלך.

מה אתה רוצה?

אתה, חביבי, מה האנשים הכי חשובים בשבט לוי.

אתה בעל רוח הקודש, ממך יצא שמואל. מה אתה רוצה? מה אתה רוצה?

מה חסר לך?

המידות, כשלא עובדים על המידות, הן מתפרצות.

מתי נבדק הצדיק? בשעת הניסיון.

כשאין ניסיון,

אין בעיה.

אמרנו בשבת בדרשה,

זה כמו בעל חי.

בעל חי, אפשר לאלף אותו.

לאלף אותו. אתה יכול לאלף חתול, שהוא יהיה מלצר.

הוא ילך כמו מלצר, כמו איש ממש.

אבל אם תשחרר לו עכבר, חוזר להיות חתול.

כבר לא מלצר.

אותו דבר בן אדם.

יש לו מידות.

אפשר לאלף אותו.

אז הוא יתנהג בדרך ארץ, בנימוס,

ובסוף,

כשמגיע הרגע, הוא נהיה אס-אס.

הוא נהיה נאצי.

הוא יכול להרוג אנשים בתאווה.

הוא יכול לעשות בהם ניסויים,

כמו הציונים עם התימנים.

לקחת אותם,

לרצוח אותם,

כדי לבדוק את הלב התימני,

למה אין להם התקפות לב.

למה אין להם סתימות בלב.

אז דאגו שימותו התינוקות התימנים וערבבו להם את התרופות ולא כתבו את השמות שלהם, כמו שהתגלה בוועדה,

כדי שהם ימותו. לא יראו בהם.

הם ימותו לבד מערבוב תרופות שלא מגיע לכל אחד, ימותו הילדים, ואז ינתחו, ייקחו את הלב לבדיקות ויבדקו מחקר מדעי כמו הגרמנים.

אדם זה יותר גרוע מחיה רעה. חיה רעה טורפת, כי היא רעבה וככה, היא נבראה בטבע.

אבל אדם זה יותר גרוע מחיה רעה.

זה לא יאומן כמה יכול להיות אדם רע.

תראו דאעש,

כל מיני מיתות אחים שונות הם מנסים, להטביע, לשרוף חי,

לקבור חי,

לשחוט,

הם מחפשים רק כמה אדם יכול להיות רע.

לא יאומן כי יסופר.

אחרי שהם לימדו את כל העולם איך עושים את זה, התחילו לעשות להם גם כן.

והעולם עכשיו,

עכשיו גם בעלים שוחטים את הנשים.

לא צריך להיות דאעש.

לא יאומן כי יסופר.

יכול להיות זכור ושכוח.

ואפילו הגדולים ביותר, אם לא מתקנים את המידות,

יכולים ליפול עד שתפתח האדמה את פיה ותבלע את קורח ואת כל עדתו.

ועד היום הם צועקים על הטעות

משה אמת ותורתו אמת, והם בדאים.

רבי חנניהו ברגשו אומר, עושה גונס וברוך לזכות ישראל לפי כוח הרבו להם תרון ושחוט שנה אמרו להם סמכה לזכות גוייך דלתורו יעדי.