מחלוקת קרח ואשתו - חלק ג' | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום לחזרה בתשובה שלמה לעם ישראל נתרם על ידי מי שכתוב כאן.

ממשיכים.

מחלוקת קורח ואשתו, חלק ג'.

וידבר אדוני אל משה לאמור.

אמור אל אלעזר בן אהרן הכהן.

וירם את המחטות מבין השרפה

ואת האש זרי הלאה.

כי קדשו

את מחטות החטאים האלה בנפשותם ועשו אותם

ריקועי פחים ציפוי למזבח.

כי הקריבום לפני אדוני ויקדשו

ויהיו לאות

לבני ישראל.

הקדוש ברוך הוא אמר,

למשה, לומר לאלעזר

בן אהרן הכהן

שירים את המחטות מן השרפה שהייתה בפתח אוהל מועד

ויזרי האש

למרחוק

מאחר שהם הביאו בהם קטורת

במחטות

לפני אדוני.

נתקדשו המחטות

ואין ראוי להשתמש בהם לצורך חול,

אלא יעשו אותם כיסוי למזבח.

שאם יראו אותם,

ברגע שיראו אותם שהם ציפוי למזבח,

לא יבואו עוד אנשים שאינם מזרע אהרן הכהן

ויבקשו עבודה ששייכת לכהנים.

כיוון שהם רואים את הדין שנעשה בכורח ואנשיו

שביקשו להקטיר קטורת זרה בזמן שלא היו כהנים.

אז זה יהיה לזיכרון.

מה אל יעלה בדעתך לומר מאחר שהקדוש ברוך הוא בחר במחטות האלו להיות ציפוי למזבח,

משמע שעוונם של אלה לא היה חמור כל כך שהביאו קטורת.

למה? שהרי אפשר שהם טעו בדעתם לחשוב שקורח יפה טוען בתביעתו,

והם לא עשו כן להכעיס.

שאם עשו להכעיס,

לא היה הקדוש ברוך הוא מצווה לעשות מחטותיהם ציפוי למזבח,

שהרי ידוע שזבח רשעים תועבה.

לכן נאמר את מחטות החטאים האלה בנפשותם

ועשו אותם ריקועי פחים ציפוי למזבח.

למה?

כי הקריבום לפני אדוני ויקדשו.

ומה המטרה? ויהיו לאות לבני ישראל.

רצונו לומר, אל יעלה בדעתכם לאמור שזה שאני מצווה לעשות המחטות ציפוי למזבח מפני שהעוון אינו חמור כל כך.

לא כן הדבר.

בוודאי האנשים האלה חטאים בנפשותם,

והיו רשעים,

ואת הכל הם עשו להכעיס.

וזה שאני מצווכם לעשותם ציפוי למזבח כדי שישמשו סימן שכל אחד יראה אותם ויזכרו המשפט שנעשה באלה שביקשו לעשות עבודה ששייכת לכהנים.

ולא יעזו לעשות כמעשה הזה ולא תפגע בהם מידת הדין.

זהו שציווה הקדוש ברוך הוא את הדבר שייעשה על ידי אלעזר הכהן.

להרים את המחטות מבין השרפה.

ולא ציווה שהאהרון יעשה זאת,

כדי שלא יטעו בריות ויאמרו,

זה שנשרפו אנשים שביקשו להקטיר קטורת

זה בגלל שהם נגעו בכבודו של אהרון.

אבל לאחר מות אהרון

אין בכך כלום אם יבוא אחד וירצה לעשות עבודה זו.

לכן, ציווה הקדוש ברוך הוא שמלאכה זו ייעשה על ידי אלעזר הכהן,

שהוא זרעו של אהרון,

וישים אותם לסימן שכל הנוגע בעבודה השייכת לזרע אהרון

יהיה נידון בכך.

אם אהרון היה עושה זאת,

היו אומרים, הנה, הם פגעו בכבודו,

אז הוא לקח את זה ועשה את זה לזיכרון בגלל שפגעו בכבודו.

לא, זו לא הסיבה.

לכן זרעו דווקא, הוא ייקח את המחטות,

ולא הוא,

כדי שידעו שגם אחרי פטירתו של אהרון, אם יבוא מישהו לערער על הכהונה או יבקש להקטיר קטורת,

ידע שזה לא קשור לאהרון ספציפית ולא לכבודו,

אלא זה גם לזרעו,

כי הכהונה שייכת לאהרון ולזרעו בלבד.

ועוד טעם,

למה ציווה הקדוש ברוך הוא לאלעזר ולא לאהרון?

שאם יראו את אהרון עושה את הדבר הזה,

יאמרו שהוא עושה את זה מליבו,

כדי להינקם עוד נקמה בקורח ולעשות לו זלזול זה שבכל שעה יזכרו העונש שנענש.

זאת אומרת, היות והמחלוקת הייתה על אהרון, מה פתאום הוא נהיה כהן גדול?

אז יגידו זה שהוא לוקח את המחטות ועושה אותם זיכרון,

כדי שיהיו,

כדי לבייש את אלה שפגעו בו ועשו את הכול.

זה עניין אישי ונקמה אישית,

הוא לא תצווה על זה.

אבל אם הציווי בא לאלעזר ולא לא,

אז הרחיקו את הטענה האפשרית הזאת,

ואז הדברים יכולים להתקבל יותר.

עוד טעם לדבר,

היו אנשים שאמרו שאלה שמתו, ה-50 ו-200,

לא מפני שהם חלקו על הכהונה,

אלא מה?

בגלל שהקריבו קטורת בשעה שלא היה צורך בכך.

זאת אומרת, הסיבה בכלל שמתו זה בכלל לא בגלל שחלקו על אהרון, על הכהונה,

בגלל שהם הקריבו קטורת זרה.

כי הרי נדב ואביהו היו הבנים של אהרון

והיו בני אדם גדולים,

והם נשרפו בגלל הקטורת שהקטירו.

וכדי שלא יבואו לומר את הדברים האלה,

ציווה הקדוש ברוך הוא לעשות את המחטות שהקטירו בהם את הקטורת ציפוי למזבח, כי קודש הם.

זאת אומרת, הקטורת הייתה בסדר, לפי דרישה,

מאת השם יתברך,

לכן ויקדשו.

אז לכן, זה לא הסיבות שאתם ממציאים או תמציאו.

בזה הוכיח שהקטורת שהקטירו לא הייתה שנואה בעיני הקדוש ברוך הוא.

שאם היה כך, כשם שהיה הקטורת של נדב ואביהו,

לא היה מצווה לעשות מן המחטות ציפוי למזבח.

וכשציווה סימן שנשרפו, מפני שחלקו על הכהונה ולא בגלל הקטורת.

ואם כן, אין ראוי שאהרון יעשה את הדבר,

שבזה ייזכר בקטורת שהקטירו בניו שלא היו לרצון לפני הקדוש ברוך הוא,

לא הקטורת

ולא המחטות.

לפי שהייתה קטורת זרה, ואז הוא הצטער.

אז סיבה אחרת, בנוספת,

זה בגלל שאהרון הצטער.

כי את המחטות

של הבנים שלו,

זה היה אש זרה,

אשר לא ציווה השם.

עכשיו, אם הוא יצטרך לעשות את זה, הוא ייזכר את ההפרש.

אלה עשו וקדשו המחטות,

ושל בניו לא קדשו.

בניו לא עשו כראוי, והקטורת לא הייתה רצויה.

ופה הקטורת כן הייתה רצויה, לא שנואה,

אבל האנשים לא.

אז זה יזכיר לו,

זה יפגע בו.

אז לכן לא ציווה אותו הקדוש ברוך הוא לעשות את המלאכה הזאת.

ועוד טעם,

מפני שלא הייתה בזה שום עבודה.

לעשות ציפוי למזבח זה לא עבודה,

לא עבודת הקודש של הכוהנים,

אלא זה מלאכה.

ובהיות אלעזר סגן,

לא היה ראוי להטריח את אהרון,

הכוהן הגדול, במלאכה זו.

היות וזה מלאכה ולא עבודה,

אז ממילא לא מטריחים את הכוהן הגדול לעשות את זה.

וייקח אל עזר הכוהן את מחטות הנחושת אשר הקריבו השירופים,

וירקעום ציפוי למזבח.

זיכרון לבני ישראל למען השל לא יקרב איש זרע שלא מזרע אהרון הוא,

להקטיר קטורת לפני ה',

ולא יהיה ככורח

וכעדתו כאשר דיבר ה' ביד משה.

לא.

זיכרון לבני ישראל.

זה שאני ציוויתי אותך לעשות מן המחטות כמו פחים, ציפוי לקרקע מזבח הנחושת,

שישמש זיכרון לבני ישראל, שלא יבוא אחד להקטיר קטורת ויישרף,

ולא יהיה ככור אח וכעדתו כאשר דיבר ה' ביד משה. לא.

שאמר למשה שרק זרעם יהיו כהנים ולא אחרים.

ויש מפרשים זה שנאמר כאן,

כאשר דיבר ה' ביד משה לא,

למה צריך להגיד לא?

התיבה לא מיותרת.

אם נגיד כאשר דיבר ה' ביד משה,

ברור הכל. למה צריך להגיד לא?

לא.

לא חוזר על משה.

רצונו לומר שאמר הקב' למשה, שאפילו הוא עצמו,

שאין גדול ממנו בישראל,

והוא אחיו של אהרון,

אינו רשאי להקטיר קטורת.

שאפילו הוא נקרא זר לגבי אהרון.

רק אהרון וזרעו.

אתה לא אהרון ואתה לא זרעו.

אתה אחיו.

אפילו שאתה גדול.

נאמר גם לא.

ואם משה לא היה ראוי להקטיר,

אז על אחת כמה וכמה אחרים שאינם, מזרע אהרון.

לכן נאמר לא.

שגם אתה,

בכלל הזה שאמרתי והיזהרתי.

ויש מפרשים זה שנאמר כאן, כאשר דיבר אדוני ביד משה, לא.

בא לרמוז שכל מי שאינו מזרע אהרון

וירצה להקטיר קטורת,

יענש בנגעים,

כמו שנתנגע עוזיהו,

כשבא להקטיר קטורת

בהיכל והקב' ברוך הוא נגעו בצרעת.

זה כאשר נאמר כאן,

כאשר דיבר אדוני ביד משה, לא.

כאשר דיבר אדוני ביד משה,

לא.

ביד משה,

לא.

מה אמרנו?

כל מי שירצה להקטיר יענש בנגעים, מה את צרעת?

כאשר דיבר השם

ביד משה,

לא. מה פירוש?

היד של משה נצטרעה, אם אתם זוכרים,

באותות שהוא עשה לפני פרעה,

שנאמר, והנה ידו מצורעת כשלג.

כך יאירע למי שאינו מזרע של אהרון,

שיבוא להקטיר קטורת.

לכן הוא רומז לו בדיבור, כאשר דיבר השם, ביד משה,

לא.

מה ביד משה? בפה של משה הוא מודיע להם. מה, ביד הוא עשה את זה? ההודעה הייתה ביד?

אלא ביד משה זה על יד, משה, הפירוש הפשוט, אבל זה גם בא לחמן,

כמו היד שלך,

אתה זוכר שנצטרעה?

זה הדין של מי שיקטיר קטורת.

ולא תאמינו מה קרה אחרי כל זה.

מה אתם אומרים אחרי שרואים שיש שרופים ויש בלועים

ויש הכול?

איך צריכים להיות עם ישראל?

פחד פחדים, נכון?

ויהי לנו כל עדת בני ישראל ממחרת על משה ועל אהרון לאמור?

אתם המיתם את עם אדוני.

יא חביבי, מתי נגמור עם החבר'ה האלה?

מתי? מה הולך פה?

כשראו בני ישראל שאמר הקדוש ברוך הוא למשה לאמור לעזר לקחת את המחטות מן השרפה

ולזרות מהם את האש

ולעשות מהם ריקועי פחים לקרקע המזבח אמרו,

האההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה משמע שהחטא שלהם היה בגלל האש שהם שמו על הקטורת שהיא הייתה אש זרה,

אש של חול, לא של קודש.

כמו שבעוון זה נשרפו גם נדב ואביהו,

וזו הייתה האשמה של משה ואהרון.

אהההה, משה ואהרון הפילו אותם בפח!

למה?

הם אמרו תנו בהם אש ושימו עליהם קטורת.

הזהירו אותם שתהיה אש של קודש ולכן התלוננו כולם על משה ואהרון ואמרו אתם עמיתם את עם השם אתם גרמתם לכך שלא הזהרתם אותם שיהיה קודש

מה זה היה חול ולכן הם מתו אז אתם גרמתם להם למות

ויש שקמו לריב עם משה ואהרון כי טענו כך

אנחנו דרשנו שהבכורות יעבדו עבודה במקום הלוויים

הרי קודם עבדו הבכורות

היה עגל, לקחו מהם את זה, נתנו ללוי את העבודה.

למה?

בגלל שהם לא נכשלו בעגל

אז העבירו את העבודה קורבנות ללוויים

אז הבכורות דרשו שיחזירו להם את הבכורה

ולא ביקשנו כלל שהם יקטירו קטורת במקום הכהנים

לא ביקשנו

ונמצא שאתם מסרתם אותם למיטה שהכנסתם אותם להקטיר קטורת

מי ביקש?

ביקשנו רק לחזור להיות בכורים, לא ביקשנו להקטיר קטורת

ואתם עברתם לנו אז אתם הפלתם אותם

ויהי ביקהל העדה על משה ועל אהרון ויפנו אל אוהל מועד ויהי נכיסה וענן

וירא כבוד אדוני

ויבוא משה ואהרון

אל פני אוהל מועד

אז הם ביקשו לשלוח יד במשה ואהרון

ומייד נסתגרו באוהל מועד

וברגע זה כיסה וענן

וכשראו הללו שירד הענן

נמנעו ממעשיהם מפחד השכינה

וכן משה ואהרון כשראו את כבוד השכינה יצאו מפתח אוהל מועד מפני כבוד השכינה

וואי וואי וואי וואי ואהידבר ואהידבר אדוני אל משה לאמור הרומו

מתוך העדה הזאת ואכלה אותם כרגע

ויפלו על פניהם

אמר הקדוש ברוך הוא למשה ואהרון אחרי שאתם טורחים כל כך

למענם

ולטובתם

והם אינם מכירים לכם טובה ועוד הם טוענים שאתם הורגים אותם ומחללים אותם

אני מבקש להימנע מלהתפלל עליהם ואכלה אותם ברגע אחד

משה ואהרון שמעו את הדברים

נפלו על פניהם ואמרו

עוד הפעם אנחנו מוסרים נפשנו עליהם

ואנחנו לא משיבים להם רעה תחת רעה יא חביבי

מה זה?

מה זה?

מה זה?

מצד אחד שני צדיקי עולם

כמה שעושים להם ומה שלא עושים להם

ומתפללים עליהם לא יאומן כי יסופר

והם מצד שני שום הכרת הטוב כאילו כלום

והכל האשמות כל דבר מפילים הכל זה אתם

אתם הוצאתם למות במדבר אתם רוצים שזה אתם רוצים שזה אתם הכל עושים מה זה?

מה זה? תגידו לי מה זה?

איי איי איי איי איי איי ויאמר משה לאהרון קח את המחתה

ותן עליה אש מעל המזבח ושים קטורת והולך מהירה אל העדה

וכפר עליהם כי יצא קצף מלפני אדוניי החל הנגף

אמר משה לאהרון אין פנאי עכשיו להתעכב עוד מעט יכלה כל המחנה

אני רואה את חמשת מלאכי החבלה הקשים ביותר שאני מכיר אותם

בשעה שיצאו במעשה עגל והם קצף,

אף, חמא, משחית, חרון,

יצא קצף מלפני השם עכשיו אני רואה את המלאכה נקרא קצף יוצא מלפני השם לעשות חס וחלילה כליה בכל המחנה קח מהר את המחתה תן עליה אש ועל המזבח ושים קטורת

ולך מהר אל המחנה ושם תקטיר את הקטורת כי המגפה כבר התחילה ואין פנאי לעכב על ידי תפילה

ואין תרופה טובה למגפה כמו הקטורת

כי זו הייתה המתנה שנתן המלאך המוות למשה בשעה שעלה לרקיע לקבל את התורה והוא נתיידדת ממנו וגילה לו את הרז הזה של הקטורת

שיש בכוחה לעצור את המגפה ויש שבי

ולקח מתנות בעדם

הוא קיבל מתנות מכל המלאכים כל אחד נתן לו והוא נתן לו את הסוד של הקטורת

אמר אהרון למשה מה אתה רוצה למסור אותי למיטה?

הרי זה אתה ראית את כל ההתקוממות הזאת נגדנו, רצו לקרוע אותנו לגזרים ועכשיו אתה שולח אותי לתוך העדה ללכת שם ברגלי?

ודאי יהרגוני ועוד בשעה שיראוני עם מחתת הקטורת

ייזכרו בקטורת שהקטירו 50 ו-200 ואנשים נשרפו ויאמרו שגרמנו לכך

בוודאי יהרגוני

ואם תאמר לי ששלוחי מצווה אינם נזוקים

אני אומר לך שאיסור אני עושה להוציא איש מן המזבח,

מן הקודש לחוץ

ובוודאי איסור זה יסייע בידם להורגני מהר יותר

אמר לו משה אם אתה מתיירא שמא יהרגוך תהיה בטוח שלא יעשו לך כך

שהרי הם עומדים למות במגפה בגלל זה שקמו עלינו

ועכשיו כשאתה הולך להציל אותם על ידי הקטורת

בוודאי שלא ישלחו בך יד

ואם אתה חושש שמא תמות בגלל הקטורת שאתה הולך להקטיר

אני אומר לך איזו תועלת תהיה לך שכולם ימותו ואתה תישאר בחיים

ולכן

אין הזמן לחשוש לנפשך

ואתה תעמוד

ותהיה כפרה עליהם

תשמח אם תמות והם יחיו על ידך

מה זה?

אתה לא תמות ואם תמות תשמח שאתה כפרה עליהם יא חביבי

הלוואי והם היו נשארים בחיים ואני מת ומיטתי תהיה כפרה עליהם אומר משה

וייקח אהרן כאשר דיבר משה וירוץ אל תוך הקהל והנה חיל הנגף בעם

וייתן את הקטורת ויכפר על העם ויעמוד בין המתים ובין החיים ותעצר המגפה

כשהוא רץ

ובא לתוך הקהל פגש אותו מלאך המוות שהיה מכה בעם

ואחז אותו והעמידו על כורחו ולא נתן לו שיכה עוד שנאמר ויעמוד

בין המתים

ובין החיים

אמר לו המלאך מי רוצה לעקבני

אמר לו אהרן משה שלח אותי לעוצרך

אמר לו המלאך

אתה שלוחו של בשר ודם

משה שלח אותך אני שלוחו של מקום הוא שלח אותי להזיק אני גדול ממך

אמר לו אין משה אומר מליבו כלום אלא מפי הגבורה אם אין אתה מאמין

הרי הקדוש ברוך הוא משה על פתח חול מועד בוא עימי ותשאל

לא רצה המלאך לשמוע על דברי אהרן

ורצה לעסוק במלאכתו, להשחית בעם.

מה עשה אהרון?

תפס את המלאך במותניו,

הביאו לפתחו אל מועד ועצרו שם.

ובכך נעצרה מגפה לחלוטין,

שהוציא את מלאך המוות מתוך המחנה.

זהו שנאמר, וישוב אהרון אל משה,

שהביא לשם את מלאך המוות ועיכבו שם.

וזה שאמר משה לאהרון לרוץ מהר לתוך הקהל,

רץ אהרון כרף עין,

וברגע זה מתו מישראל

ארבעה עשר אלף ושבע מאות.

כמו שנאמר, ויהיו המתים במגפה ארבעה עשר אלף ושבע מאות, מלבד המתים, מלבד המתים על דבר קורח.

וישוב אהרון אל משה אל פתחו אל מועד, והמגפה נעצרה.

ועשה הקדוש ברוך הוא כך,

שהקטורת

תהיה סגולה נגד המגפה.

למה?

שלא יאמרו שהקטורת דרכה להמית,

שכן על ידה מתו נדב ואביהו,

ומתו חמישים ומאתיים אנשים,

וידעו שהקטורת עוצרת מגפה,

אלא החטא הוא הממית את האדם.

ולכן היה ביד אהרון דווקא,

ולא ביד משה,

כדי להראות שהאהרון היה יחד עם חמישים ומאתיים האנשים,

והם מתו,

והאהרון נשאר בחיים.

הקטורת לא הרגה אותו.

הפוך, הוא עם הקטורת עוד הציל.

ולא זו בלבד שנשאר בחיים,

אלא אף עצר את המגפה בקטורת.

זאת אומרת,

בפרשת כי תישא יש שלושה פסוקים,

שאם עושים אותם

עם אמירת

פיתום הקטורת, יכולים להציל אדם ממיתה.

פעם סיפרתי גם שעשיתי את זה בחוץ לארץ, והצלחתי להציל ילד שסיירה קרעה אותו, שלושת אלפים תפרים.

מנוע,

קרע אותו לגמרי, המעיים היו בחוץ והכול וכולי וכולי, אבל זה לא הזמן עכשיו.

אומרים את הפסוקים, ויאמר משה לאהרון עד הסוף, וייקח אהרון עד הסוף, ויעמוד בין המתים עד הסוף.

עם פיתום הקטורת מסובבים מארבע כיוונים,

עומדים ואומרים את זה,

יש עוד מזמורי תהילים,

ואז בעזרת השם יכול להציל, וגם מציל.

רבי חנניהו בן הגשיאו אומר,

עשו הקדוש בכל זאת כל ישראל,

נביא כוח רבו בעולם תרום ושמאל,

שנה אמר אדם אבס למען סירגו, יגדיל תהורו ויעדירו.