קרח לקח מקח רע לעצמו. מה הביאור בזה? | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

אוי, שניגמבו.

נציב יום

לעילוי נשמת אסתר בת יהודית ויוסף,

מנוחתה עדן,

תהיה בכלל הרחמים וסליחות,

ונאמר אמן.

על הכתוב ויקח קורח בן יצהר בן קהד בן לוי, אומרת הגמרא,

בסנהדרין קט אמר ריש לקיש שלקח

מקח רע לעצמו.

ריש לקיש אומר, מה זה ויקח קורח?

לקח מקח רע לעצמו.

מישהו מבין את זה?

לכאורה דברי הגמרא תמוהים,

וכי מה רצה האמורה הגדול ריש לקיש לגלות לנו בדרשה הזו,

שקורח לקח מקח רע לעצמו.

בלי הדרשה הזאת ברור לכל בר דעת שקורח עשה מקח רע לעצמו,

שחלק על משה ואהרון.

הרי בסופו של דבר לא רק שלא השיג מאומה,

אלא האדמה פצתה פיה,

בלעה חיים אותו ואת כל ה-250 אנשים שהצטרפו למחלוקתו.

אם כך, איזה חידוש

מחדש לנו ריש לקיש,

שקורח לקח מקח רע לעצמו.

דיאור עמוק לכך מצינו בדברי הרב הקדוש, הרב מאפתא,

זכותו יגן עלינו, אמן,

בספר אוהב ישראל.

ונעמיק ונרחים בדבריו הקדושים.

אומר האוהב ישראל, כתוב בספר יחזקאל,

ואתה

כי הזהרת רשע

ולא שב מרשעו

ומדרכו הרשעה,

הוא בעוונו ימות,

ואתה את נפשך הצלת.

לכאורה, אומר האוהב ישראל, לא מובן הדבר.

מה משמיע אותנו הכתוב שהרשע בעוונו ימות?

ודאי שכך הוא הדין.

שרשע בעוונו ימות.

אז למה משמיע אותנו?

ועוד מה הבטחה לצדיק שמוכיח את הרשע?

ואתה כי הזהרת רשע,

אז הוא בעוונו ימות,

ואתה את נפשך הצלת.

איזה טובה תצמח לצדיק,

ומה הוא ירוויח מזה שהרשע ימות בעוונו.

למה צריך להגיד לו שבעקבות זה שהוא יוכיח אז הוא ימות ואתה תחיה?

מה תלוי זה בזה?

מתרץ האוהב ישראל ואומר,

כאשר ישנו מפגש, כאשר ישנו מפגש כזה בין צדיק לרשע,

שהצדיק מוכיח את הרשע על רשעתו,

מצד אחד,

דהיינו מצד הקדושה, עומד הצדיק.

הוא מייצג את דרך התורה ועבודת השם, בלי פחד,

בלי מורא,

מוכיח את הרשע.

לעומתו, מצד שני, מצד הטומאה,

עומד הרשע,

נתפס ברשתו של יצר הרע,

והוא מייצג את דרך ההוללות וההפקרות.

במפגש הזה,

אומר האוהב ישראל, נוצר מאבק גדול בין הצדיק לרשע,

שכן בעוד הרשע רוצה לעשות ככל העולה על רוחו,

מבחינת שלום יהיה לי,

כי בשרירות ליבי אלך.

הרי שעל הצדיק מוטלת החובה לקיים את המצווה,

הוכיח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא

להוכיח את הרשע בתחילה בדרכנו. מדובר לא על רשע חילוני,

מדובר על רשע בעל עבירה אחת.

ואם יש צורך,

צריך לומר גם דברים חריפים,

בלי פחד, בלי מורא,

שדרכו של הרשע מוליכה אותו לעבדון ולשאול תחתית.

והמפגש הזה יכול להסתיים בשתי דרכים.

אחד,

הרשע ייכנע לפני הצדיק וישנה דרכו לטובה,

ואז מעז יצא מתוק.

דבר שני, יכול להיות שהרשע יתעקש,

יעמוד במריו,

לא ירצה להשתחרר מכבלי היצר הרע שקשר אותו באזיקים,

ואז לא רק שלא יקשיב לדברי הצדיק,

אלא ימשיך בדרכו הרעה ביתר שאת וביתר עוז,

ויהפוך לאויב בנפש של הצדיק,

על שיעיז להטיף לו דברי תוכיחה ומוסר,

או בגלל שהעיר לו בגלל פפריקה אדומה.

במפגש הזה אומר האוהב ישראל,

כאשר הרשע עומד ברשעו

כנגד אותו צדיק

שניסה להחזירו למוטב,

הטוב

שיש ברשע נחלץ ויוצא ממנו ונמשך אל הצדיק

ונדבק בשורשו הטוב.

כל הזכויות שלו עוברות לצדיק,

ואילו הרע שאצל הצדיק

יוצא ממנו

ונמשך לתוך הרשע ונדבק בשורשו.

וזוהי כוונת הגמרא בחגיגה ט״ו.

זכה צדיק,

נוטל חלקו וחלק חברו בגן עדן.

נתחייב רשע,

נוטל חלקו וחלק חברו בגיהינום.

מדבריו הקדושים של האוהב ישראל אנו לומדים חידוש עצום.

כאשר צדיק מנסה להחזיר רשע בתשובה

ולא מצליח בכך בגלל רשעתו של אותו רשע,

אז מעט הטוב שעשה אותו רשע בעולם הזה אינו יכול לסבול יותר להישאר בתוך הרשע,

ולכן הוא יוצא ממנו ונדבק בטוב של אותו צדיק שניסה להחזיר אותו בתשובה.

ולא עוד,

אלא מעט הרע שעשה אותו צדיק בימי חייו יוצא מהצדיק ונדבק בתוך הרע של הרשע,

ונעשה הצדיק כולו טוב והרשע כולו רע.

מעתה אומר האוהב ישראל יובנו דברי המדרש.

ויקח כה רע לקח

מקח רע לעצמו.

על ידי המחלוקת שהוא עשה עם משה ואהרון,

כל הרע שלהם, של משה ואהרון,

הוא לקח.

לקח את המקח הרע שבמשה ואהרון לתוכו.

ואז נפרש מקורח

כל הטוב שהיה בו ונמשך אל משה ואהרון.

זה מה שאומר אונקלוס.

ויתפליג קורח.

מה זה ויתפליג נחלק?

רוצה לומר שנחלק הטוב מהרע,

נבדל ממנו והלך לשורשו והוא נשאר כולו רע.

מדבריו הקדושים של רב הקדוש מאותו, זכותו יגן עלינו, אמן.

אנחנו למדים כי המאמץ הגדול שעשו משה רבנו ואהרון הכהן לנסות להזיר את קורח לדרך הישרה,

גרם לכך שכל הטוב שהיה בקורח הסתלק ממנו ונדבק במשה ואהרון.

ואילו המעט הרע שהיה במשה ואהרון הסתלק מהם ונדבק בקורח.

זה מה שחידש לנו ריש לקיש.

קורח לקח, מקח רע על עצמו.

שכן על ידי המחלוקת גרם לעצמו להיות כולו רע.

אולי אפשר להסביר את זה אפילו במילה מחלוקת.

מחלוקת זה להחלק.

חלק הרע וחלק הטוב נחלקים וכו'.

זה התרגום אומר במפורש, ויתפליג נחלק.

כי כל הטוב שהיה בקרבו הסתלק ונדבק במשה ואהרון.

זה גם הביאור של ויתפלי קורח,

שנחלק הטוב שבקרבו מן הרע ונדבק במשה ואהרון.

עכשיו נשאר לנו לבאר עניין נוסף.

זה אחד מיסודות האמונה.

הרי עצור תמים פועלו כי כל דרכה משפט,

אין אמונה ואין עוול צדיק וישר הוא.

אם כן, מה הצדק והיושר כאן?

למה מעט הרע שבתוך הצדיק יעבור וידבק ברשע,

ואילו מעט הטוב של הרשע יצא ממנו וידבק בצדיק?

איזה מין צדק זה?

איפה הצדק? עצור תמים פועלו? מה פתאום מעבירים אם עושים מעברות?

מה קרה?

מה קרה?

למה שהרשע יקבל עונש גיהינום גם על המעט הרע של הצדיק?

ולמה שהצדיק יתענק בגן עדן על מעט הטוב שעשה הרשע? למה?

ועוד ייפלא הדבר שכותב האוהב ישראל.

על ידי המחלוקת נמשך כל הרע של משה ואהרון ונכנס לתוך כורע.

ונשאלת השאלה, איזה רע יש בצדיקים הללו?

צדיקי העליון שצריכים לעבור אליו,

הוא יישב בגיהינום על החלק שלהם. מה קורה פה?

נראה לבאר את עומק דברי אוהב ישראל,

על פי מה שמצינו בתורה של הבעל שם טוב הקדוש,

זכותו יגן עלינו, אמן.

הוא אמר ככה,

מנהיגי ישראל בכל דור ודור

הם בבחינת השורש.

ישראל הם בחינת הענפים.

ישראל מקבלים חיותם מהשורש של הצדיק.

כמו שכתוב, צדיק יסוד עולם. אם הוא היסוד של העולם, על מה עומד העולם? על היסוד.

כולם יונקים ממנו.

כל העולם ניזון בשביל של חנינא בני.

זאת אומרת, הצדיק הוא השורש

בהם הענפים.

שקול משה כישראל,

וישראל כמשה,

שכן משה רבנו היה בבחינת השורש שהוא כולל בתוכו את כלל ישראל.

פעם הסברתי לכם שיש נשמה כללית שהיא כוללת בתוכה הרבה מאוד ענפים.

ואילו כלל ישראל הם בבחינת הענפים היוצאים מן השורש שהוא משה רבנו.

עכשיו, כמו במציאות שהשורש משפיע ונותן כוח לענפים,

והם מקבלים את החיות ממנו,

כך משה רבנו,

הוא היה שורש לכל הנשמות של ישראל,

בכוחו להשפיע מקדושתו גם על הענפים

שהם בני ישראל.

אולם מצינו גם להפך,

שישנה השפעה של הענפים

על השורש.

דהיינו הענפים,

בגודל קדושתם,

משפיעים הארה על השורש.

או חלילה,

במעשיהם המקולקלים הם גורמים גם קלקול לשורש.

זאת אומרת, פגם צוריאל שיש בענפים יכול לחלחל ולפגום גם בשורש.

דוגמה להשפעה שלילית של הענפים על השורש,

מצאנו בדור המדבר.

כתוב שכל שלושים ושמונה שנה, שנים,

שהיו עם ישראל במדבר בעוון חטא המרגלים, עד שייטמו כל הדור ההוא,

לא נתייחד הדיבור של הקדוש ברוך הוא עם משה רבנו.

אז מי השפיע על משה שיפסיד את הדיבור שהשם לא ידבר איתו שלושים ושמונה שנה?

ענפים.

שנאמר, ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות מקרב העם,

וידבר אדוני אלי לאמור.

רק אז דיבר אליו השם.

שלושים ושמונה שנה נמנע הדיבור.

אתם רואים מה זה?

גם לוט היה הסיפור איתו ככה, עם אברהם.

כל זמן שהיה לוט איתו,

לא היה לו דיבור מאת השם.

כשהוא נפרד ממנו, חזר הדיבור.

אז רואים שיש השפעה.

רואים גם שהשבטים השפיעו על יעקב.

שעשרים ושתיים שנה נעדרה ממנו

רוח הקודש.

רואים, הם ודאי שהם הענפים שלו.

רואים שגם הענפים לפעמים משפיעים

או טוב,

החזר אור, מה שנקרא, או הפוך.

אז זאת אומרת, אם יש רע

דבר שלילי בשורשים,

זה מחמת הענפים.

אז מי גרם להם, לצדיקים, שיהיה הענפים?

הרי לנו שרק כאשר מתו כל אנשי דור המדבר שהאמינו למרגלים,

כתוב רק אז, וידבר השם אלי לאמור.

ואז נתייחד הדיבור עם משה, לומר לך,

מה שזכה משה רבנו,

שהוא השורש של עם ישראל, לגילוי ולדיבור האלוקי במדבר,

זה רק בזכות בני ישראל,

שהם הענפים שלו.

לכן כאשר ישראל לא היו ראויים לכך,

מחמת חטא המרגלים,

לא נתייחד הדיבור עם משה.

עכשיו תבינו כמה טיפשים האנשים שהם ינקו משורש מסוים,

ויום אחד הם בעצמם החליטו להתנתק, מי צריך את השורש, אני אסתדר לבד.

ודאי שהם ימותו, לא?

אין להם יניקה יותר מהמקור של הקדושה.

ממילא הם ילכו ויאבדו את הלחלוחית האחרונה וימותו רוחני.

מעתה יאיר לנו להבין את עומק דברי אוהב ישראל.

אם רשע אינו מקבל את התוכחה של הצדיק,

את ההשפעה ממנו,

אז מעט הטוב שבו מסתלק ממנו ונשאב אל הצדיק,

כי מי פרנס אותו עד היום?

הזכויות של הצדיק.

ואילו מעט הרע שבצדיק,

שבא בעקבות הענף,

מסתלק ממנו ונשאב אל הרשע.

שאלנו, מה הצדק והיושר כאן?

אבל לפי המבואר, ודאי שיש כאן צדק ויושר.

הרי מעט הרע שיש לצדיק,

זה ממה שגרם הרשע,

כי הוא מבחינת הענף המשפיע על השורש.

לכן, אם קיבל הרשע תוכחה

ולא שב בתשובה,

אז בוודאי ראוי שמעט הרע של הצדיק יחזור בחזרה אל הרשע,

שהרי ממנו הוא בא.

ואילו מעט הטוב שהיה ברשע,

מי השפיע עליו את הטוב?

הרי הצדיק,

בין במישרין

בין בעקיפין.

כי צדיק מפרנס את כל הדור.

אז לכן הצדיק השפיע עליו בבחינת שורש המשפיע על הענף.

ואם הרשע אינו חוזר בתשובה,

בוודאי מצד הצדק והיושר,

ראוי שיחזור הטוב אל מקורו בחזרה אל הצדיק.

ופעם אמר לי אחד,

תשמע, אני לא חוזר בתשובה, אתה לא תשכנע אותי.

שאלתי אותו למה, הוא אומר, אני יודע למה אתה בא לפה.

אתה בא לפה בשביל שאתה תיכנס לגן עדן על חשבוני.

אם אני אחזור בתשובה, יהיו לך זכויות,

ואני אכנס לגן עדן,

ועל חשבוני אתה תזכה, לא חוזר.

אמרתי לו, טיפש,

אני בכל מקרה,

בכל מקרה אני מרוויח.

אם לא תחזור, עוד יותר אני מרוויח. אם תחזור, אני פחות מרוויח.

לכן כדאי לך לחזור. אמר לי, למה?

אמרתי לו, הרי הקדוש אומר, הוכיח תוכייה את עמיתך,

ולא תישא עליו חטא.

מה זה לא תישא עליו חטא?

אומר, כשאתה מוכיח אותו, כמו שלמדנו עכשיו,

כשאתה מוכיח אותו, אם הוא לא שומע,

אז כמו שאמרנו,

אתה מקבל את הטוב שלו והוא לוקח את הרעש שלך.

אז אומר הארי הקדוש,

אבל אתה צריך להוכיח,

לא בשביל שתישא עליו את החטא שלך.

אל תלך ותגיד לאנשים, תוכיחה?

מה אכפת לי, שלא ישמעו, אני ארוויח.

למה?

ככה אני אעביר להם את כל מה שיש לי, כל העוונות, על הראש שלהם.

אומר הארי, לא.

לא.

הוכיח, תוכיח את עמיתיך, לא על מנת שתישא עליו חטא,

אלא ואהבת לרעך כמוך.

אז אדם צריך לדעת שככה הם פני הדברים,

וטיפשים אלה שלא שומעים תוכחת ומתעקשים בגלל מידות רעות ומקולקלות,

ההפסד כולו שלהם,

והם מתנתקים מן השורש ונעבדים מן העולם

ככורח בעדתו.

רבי חנניהו ברגשיו אומר,

רוסו הקודש ברוך הוא זכון לישראל,

וכוח ארבענו תורו משוות שנה אמור אדונו וסלמאן סדגו יגדיל תורו ויאדיר.