גודל הקלקול של לשון הרע | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

כולם לצחצח נעליים.

נציב יום

בעילום שם,

בריאות, הצלחה וחזרה בתשובה מהרה.

פרשת קורח.

חכמים זיכרונם לברכה אמרו במדרש רבה קהלת,

פרק ט יב.

יש לך אדם שחוטא בשמיים ואינו חוטא בארץ.

ויש חוטא בארץ

ואינו חוטא בשמיים.

אבל מי שאומר לשון הרע,

חוטא בשמיים ובארץ,

שנאמר בתהילים ע' ג',

שתו בשמיים פיהם

ולשונם תיהלך בארץ.

הביאור נראה כך.

אדם

צריך לדע שכמו סולם מוצב ארצה,

בראשו מגיע שמימה.

כי הלוא אדם מורכב מגוף ונשמה יחדיו.

וכמו בסולם,

רגליו שעומדות על הארץ

מתלכלכות בעפר,

ודברים טמאים מרחשים עליו שם.

קח אדם מצד גופו,

אבל בראשו מגיע שמיימה.

ומלאכי אלוהים

עולים ויורדים בו,

באדם,

בסולם הזה.

אז האדם משול לסולם.

כמו שסולם נמצא למטה,

בראשו מגיע כלפי מעלה השמיימה,

ככה האדם.

אבל בסולם, למטה הכל מרחש, כל הדברים, השקצים והרמסים, וכל התינופת, הכל נמצא למטה.

ככה גוף האדם.

אבל ראשו השמיימה.

ומלאכי אלוהים עולים ויורדים בו, באדם הזה.

הנה הקדוש ברוך הוא ברא ארבעה עולמות.

אביע עולם אצילות,

עולם בריאה,

עולם יצירה

ועולם העשייה.

אצילות בריאה, יצירה,

עשייה.

וזה בהשתלשלות מעולם האצילות לעולם הבריאה, מעולם הבריאה לעולם היצירה.

עולם היצירה זה העולם של המלאכים

ואחר כך עולם העשייה זה פה.

וכן יורדת ובאה השפעה

מעולם האצילות עד לעולם שלנו שהוא עולם העשייה.

אבל שתהיה עולם מלמטה למעלה

מעולם העשייה לעולם היצירה,

זה היה בלתי אפשרי קודם בריאת האדם.

לפני כן אי אפשר היה להעלות שום דבר מלמטה למעלה,

הכל ירד מלמעלה למטה עד שנברא אדם.

אמרו חכמים זיכרונם לברכה באבות פרק ד',

כל העושה מצווה אחת

קונה לו פרקליט אחד.

דהיינו, מלאך אחד מכל מצווה שיהודי עושה,

יש לו מלאך שנברא.

זה המלאך שנברא מהמצווה,

ואיך שהוא עשה את המצווה ככה נברא המלאך.

עשה אותה בשלמות, יש מלאך בשלמות.

לא עשה אותה בשלמות,

אז הוא נברא פגום,

בעל מום וכו',

משהו מעוות מפחיד,

לפי מה שהוא עשה.

כל אלה יבואו כמובן בסוף,

ואלה יהיו עדים על מעשיו.

אז מכל מצווה ומצווה שעושה אדם נברא מלאך.

הגאון מווילנא זיכרונו לחיי העולם הבא כותב

כי כל שכן על ידי לימוד התורה

נברא מלאך מכל תיבה ותיבה שהאדם מוציא מפיו.

כל תיבה, כל מילה שאתה מוציא מהפה, נברא מלאך.

אם למדת לשם שמיים,

בתוכנית דיבור,

כמו שצריך,

לשם הלימוד והקיום,

נברא מלאך שלם מכל תיבה ותיבה.

חיים הם למוצאיהם, אל תקרא למוצאיהם, אלה הם למוציאיהם בפה.

אדם לומד ומשמיע בקולו בורא מלאכים.

והם המלאכים

שעולים ויורדים בו.

מה זאת אומרת עולים ויורדים בו?

כלומר, על ידי המעשים הטובים שהוא עושה, נבראים המלאכים האלה.

הם עולים מלמטה למעלה,

ויורדים חזרה אליו מלמעלה למטה, בהשפעה טובה וברכה

למטה בארץ.

זאת אומרת, אתה משגר במעשיך הטובים,

מלאכים למעלה,

והם חוזרים אליך עם שפע מלמעלה למטה.

זהו מה שאמר הכתוב.

והנה מלאכי אלוהים

היינו המלאכים שנבראים ממעשיו הטובים של האדם,

עולים.

עד היכן הם עולים?

עד שורש נשמתו של האדם.

כל אדם, נשמתו חוצבה ממקום

כלשהו עליון,

ושם השורש שלו.

מהשורש

ירד למטה.

אז עכשיו המלאכים האלה שנבראים ממעשיו, עד לאן הם מגיעים?

הם עולים עד שורש נשמתו.

יש אדם

שנשמתו היא מעולם העשייה,

ויש שנשמתו מעולם היצירה,

מעולם המלאכים.

כל אחד ואחד עולה,

ונשמתו עולה עד לשורשה.

וכן היפוך, יורדים בו.

וכמו שאמרו חכמים, זיכרונו לברכה, עוד שכל העובר עבירה אחת,

קונה לו קטגור אחד.

היינו שעל ידי העבירה

שעשה נברא מלאך חבלה

ועושה חורבן

למעלה בשורשו.

והוא הקטגור שאמרנו,

קונה לו קטגור אחד שיקטרג עליו.

העבירה בוראת מלאך, מקטרג מלאך חבלה,

שעושה לו חורבן בשורש ומקטרג עליו.

כשעושה מצווה יש לו פרקליט.

מה זה פרקליט?

פרקליט.

ליט זה ארור.

ואתה פורק ליט,

מסיר מעליך ארור, שאם אתה חלילה לא עושה את המצוות.

והנה, כשם שיש בית מקדש למטה,

כך יש בית מקדש למעלה.

אמרנו, ירושלים שניים, כמו עיניים, אוזניים, ירושלים שניים.

ירושלם, יראה שלמה.

איפה קונים יראה שלמה? בירושלים.

בית מקדש שלמעלה מכוון כנגד בית מקדש של למטה.

וכותב

הגאון רבי חיים מוולוז'ין, זיכרונו לחיי העולם הבא.

שאף אחד לא יכול להגיע לבית מקדש של למעלה,

רק נשמת ישראל.

אבל באומות העולם,

אפילו הפילוסוף הכי גדול,

המעמיק בשכלו,

אינו יכול בשום אופן להגיע עד שם.

כי שורש נשמתו הרבה הרבה למטה ממנו.

אבל נשמת ישראל ששורשה למעלה למעלה,

יכולה נשמה זו שתעשה בחטאה,

חס ושלום, גם חורבן

הרבה למעלה.

זה מה שכתוב, הפושעים בי די כאומר הזוהר הקדוש.

הפושעים בי די כא כביכול פוגעים.

חס ושלום,

בשם יתברך.

וזהו מה שאמר הכתוב.

ויקח קורח בן יצהר בן קהד בן לוי

בעצר.

לא אמר בן יעקב.

אם אתה אומר כבר את השושלת,

ממשפחתו הורה וכו',

אז קורח היה הבן של יצהר, שהיה הבן של קהד, שהיה הבן של לוי. ולוי היה הבן של מי? של יעקב. לא הזכיר יעקב.

אמרו חכמים זיכרונם לברכה בסנהדרין,

קט.

ביקש יעקב רחמים על עצמו שלא ייזכר שמו כאן.

כמו שנאמר,

בקהלם אל תחד כבודי.

בקהלם

זה הקהל שנקהל

נגד משה ואהרון.

בקהלם אל תחד כבודי.

והיינו הכוונה לזה שלא ייזכר שמו במחלוקת של קורח ועדתו.

ומה העניין שלא ייזכר שמו בזה?

ואם לא נזכר,

אנחנו לא יודעים שלוי הוא הבן של יעקב?

אז לא נזכר.

נו,

אבל מי אבא של לוי? יעקב.

אלא הוא הדבר אשר אמרנו.

יעקב אבינו ידע שקורח גדול מאוד ושורש נשמתו גבוה מאוד.

כמו שאמרו חכמים זיכרונם לברכה בתנחומא,

קורח שפיקח היה מראה לשטות זו.

שלשלת גדולה רעה שיוצא ממנו שמואל הרמתי, הנביא שמואל.

איך ראה כל זה?

דבר שיהיה אחריו מאות שנים. איך ראה?

ודאי שברוח הקודש ראה.

אם כן, אנחנו מבינים איזה אדם גדול הוא.

ולכן העבירה שלו עושה חורבן למעלה הרבה מאוד.

והגיע עד שורש נשמתם של אבות אבותיו.

עד קהת ועד לוי.

ויעקב אבינו ראה את זה ונפחד.

וביקש רחמים שלא יגיע לשורש נשמה שלו.

ביקש שלא יגיע לשורש נשמה שלו.

וזה הביאור, שביקש יעקב רחמים על עצמו שלא

ייזכר שמו בעדת קורח.

זאת אומרת, הבנים, כמו שאמרנו, ברא מזכה אבא.

זאת אומרת, הבן מזכה את האבא בשורשו.

אבל הוא יכול גם

לגרום לו צער ונזק.

כידוע שאמר הגאון מווילנה על הפסוק,

יסר בנך ויניחק וייתן מעדנים לנפשך.

כשאבא שמחנך את בנו ונותן לו מוסר בשחרורתו,

אז הוא ייתן לו מעדנים,

יזכה אותו לגן עדן, ויהיה שם, לא יפריע לו.

למה? הבן הולך באורחותיו, אז הכול בסדר.

אבל אם הבן יוצא לתרבות רעה,

גם אם האבא בגן עדן, מוציאים אותו, שמים אותו בגיהינום.

אז זאת אומרת, מעשיו של הבן פוגמים באבים למעלה.

זה מה שביקש.

יעקב אבינו, עליו השלום,

בדבר הזה שלא ייזכר שמו שמה.

דהיינו, שלא יגיע עד אליו הפגם.

כל זה מדובר כמובן באבא שלא

חינך ומסר נפש על החינוך של הילדים,

אז זה יכול לגרום לו. אבל אם הוא עשה כל מה שיש לאל ידו לעשות,

אז לא יחויב בזה.

ואגב, יש להתבונן.

קורח היה בעל רוח הקודש.

ואף על פי כן חטא והחטיא.

זאת אומרת, יכול להיות גדול דור

שהוא חוטא ומחטיא

בגלל שפעם אחת, מידה אחת, רק פעם אחת, ורק פעם אחת, מידה אחת

הטרידה אותו,

הוא יכול לאבד את עולמו ועולם תלמידיו וחסידיו וכו',

להוריד אותם לטמיון.

ועד סוף ימיו הוא יכול להיות צדיק, מפורסם והכול והכול,

וברגע אחד יצא רע, תופס אותו ומוריד אותו לשאול תחתית עם כל חסידיו.

אז למרות שהיה בעל רוח הקודש, חטא והחטיא.

הוא ברוח הקודש שלו עצמו נכשל וירד,

לשאול מטה.

מכאן אומר הרב לופיאן,

גם בעל רוח הקודש

צריך ללמוד מוסר בכל יום, מה שאמרנו אתמול.

מה נסמוך על גדולתו כאשר ראינו בכורח ועדתו?

זהו שאמרו,

יש חוטא בשמיים

ואינו חוטא בארץ.

מחלוקת כורח ועדתו עשתה חורבן גדול למעלה,

עד לשורש נשמתם של אבותיו ואבות אבותיו.

אבל הוא אינו חוטא בארץ,

כלומר, כיוון שהם קיבלו את העונש כאן, בעולם הזה,

וכל ישראל ממה שנגרם להם

נזדעזעו ופחדו ונסו לקולם,

אז לא פגע החטא שלהם בעולם הזה,

כי ראו הכול בחונשם ולמדו מוסר.

אז זאת אומרת, ההזק היה להם ולשומעים בקולם במתפתים אחריהם,

אבל כל האחרים למדו מוסר מזה וניצלו, זאת אומרת, החטא שלהם לא השפיע בעולם

לקלקל יותר ממה שהיה אלה שנענשו.

אבל יש חוטא בארץ

ואינו חוטא בשמיים.

טיטוס הרשע

נכנס לבית קודשי הקודשים,

פשט ספר תורה על הארץ

ועשה שם מעשה עוול ותיעוב נורא, לא נתאר מה הוא עשה.

אז הנה בארץ הוא חטא ועשה חילול השם גדול, רחמנא ליצלן,

ויצא חי

מבית קודשי הקודשים,

כאילו לא פעל שום עוולה.

איפה שכתוב הזר הקרב יומת,

לא קרה לו שום דבר.

אבל בכל זאת הוא לא חטא בשמיים.

בבית המקדש של מעלה הוא לא פגע כלל וכלל. למה?

כי שורש נשמתו של טיטוס הרשע

היא ממקום שפל,

והוא לא יכול לעשות חורבן למעלה משורשו.

אז אם הוא מעולם העשייה,

הוא לא יכול לעלות יותר למעלה, לפגום.

אבל המספר לשון הרע חוטא בשמיים ובארץ.

זהו שאמר דוד מלכנו.

שטו בשמיים פיהם

ולשונם תיהלך בארץ.

שטו זה שמו.

שמו פיהם בשמיים.

הפה שלהם, לשון הרע, מגיע עד השמיים עושה חורבן.

ולשונם

תיהלך בארץ. גם כן מהלכת וגורמת חורבנות בארץ.

ועוד אמר רבי יוחנן,

אין אדם אומר לשון הרע עד שהוא כופר בעיקר.

אתם מבינים מה דינם של כל אלה שמדברים לשון הרע וחושבים שהם פיקחים, הם אומרים את האמת.

כופרים בעיקר.

שנאמר, אשר אמרו, ללשוננו נגביר,

שפתנו איתנו,

מי אדון לנו?

מי אדון לנו?

איך הילדים היו אומרים? אל תגיד לי מה להגיד, הפה שלי ברשותי.

זאת אומרת, הפסוק אומר שהם אומרים, ללשוננו נגביר.

אני יודע מה אני אומר.

ללשוננו נגביר.

שפתנו איתנו.

מי אדון לנו?

מי יכול למנוע אותי?

לא אלוקים ולא אף אחד.

זה כופר בעיקר.

לכן ההכרח לכל אדם לבקש עזר מאת השם, להצילו מרדת שחת

בכל מקום ובכל זמן.

ולא נשכח מה שכתב רבנו יונה בשערי תשובה,

אשר כדי להשיג עזר השם

צריך קודם כל שאדם

לא יהיה מתועב בעיני השם.

אין עזר מהשם. אין סייעתא דשמיא אם אתה מתועב בעיני השם.

איך ייקווה אדם שהוא תועבת השם,

שהשם יעזור לו?

מי מתועב אצל השם?

כתוב בפסוק

תועבת אדוני ספתי שקר.

השם מתעב את דייזי קרייזי וכל חבריו, כל הכת שלו.

למה?

ספתי שקר.

תועבת השם ספתי שקר.

וגם תועבת השם כל גבוה לב.

גם אדם שיש לו גאווה בליבו,

אז גם כן מתועב אצל הקדוש ברוך הוא.

וכתב רבנו יונה כי בעל הגאווה נמסר ביד יצרו,

כי אין עזר השם עמו אחרי שהוא תועבת השם.

אז מה יעזור לבן אדם

אם אין לו סיוע מן השמיים?

הרי בכל יום אצלו מתגבר עליו ומתחדש עליו,

אין לו סיכוי.

אם השם לא יעזרנו,

אין לו סיכוי.

והשם לא עוזר למתועבים.

מי אלה השקרנים ובעלי הגאווה?

הם מתועבים אצלו, אין להם סיכוי.

הם צריכים להתמודד לבד.

ומה כוחם מול יצר הרע?

בשר ואדם מול מלאך.

אז לכן אם אדם רוצה קודם כל שיהיה לו סיכוי.

צריך לעבוד על המידות האלה.

אז מה העצה?

העצה ללמוד מוסר כל יום,

כל יום,

כל יום,

כל יום.

בלי מוסר ודאי חוטאים.

בלי מוסר ודאי חוטאים.

כמו שאמר שלמה המלך עליו השלום. החזק במוסר אל תרף.

אל תרפה.

אל תרפה. החזק במוסר אל תרף.

נצרעה כי היא חייך.

רק ככה אתה יכול לחיות.

בלי זה, ברגע שאתה מרפא,

אתה חוטא ואתה מאבד את החיים, רחמנא לצלן. הנה,

השתחרר לו.

השתחרר לו לקורח.

פתאום המידה יצאה החוצה,

איבד את החיים שלו ושל כל הנלווים אליו.

לכן נצרע.

נצרע כי היא חייך.

מוסר, אבל צריך מוסר לא יוצא מהשפתיים, אלא מוסר שנכנס ללב.

אם זה לא נכנס ללב ואתה מתפעל מזה

וחי על פי מה שלמת,

אז זה לא שום דבר.

זה פטפוטי ציפורים.

ציף, ציף, ציף, ציף, ציף, ציף, ציף, ציף, ציף. זה לא בעיה צפצף, אבל מה יוצא מזה?

במחשבה יש אנשים שהם מאמינים גדולים,

אבל כשמגיעים לכוחות הנפש

הנתונים בלב,

שם הם נכשלים ונופלים.

מכיוון שאדם לא השריש את זה,

ואדם לא שירש את המידות הרעות.

הן נמצאות.

הן נמצאות.

וכשייפתח הבית כיסא, אתם זוכרים, יצא כל הריח.

כל זמן שזה סגור ואף אחד לא דרך עליו, אז הכל בסדר. אבל ברגע שנפתח הכיסא,

אתם זוכרים את הדרשה שהאדם זה בית כיסא.

אז לכן, אם הוא לא עבד במוסר בשביל לנקות את עצמו,

ודאי שהוא ייפול.

כי ראש ולב

זה כמו שני אנשים נפרדים.

ראש ולב,

זה כאילו שני אנשים.

המרחק בין הראש ללב יותר רחוק

מהמזרח למערב.

לכן כתוב, ידעת היום ושיבות אל לבביך.

מה הבעיה? מפה לפה בעיה?

מה המרחק? כאילו, מה זה, טרחה?

לא נכנס.

מבין?

לא מקיים.

מבין? לא מקיים.

למה? לא נכנס. אם היה נכנס, היה מקיים.

הראש והלב הם כשני אנשים נפרדים.

הראש יודע ומבין הכול,

אבל הלב עושה מה שהוא רוצה ומה שהוא מרגיש.

איך אומרים היום? בא לי. לא בא לי.

לא בא לי.

בא לי.

מאיפה יבוא לך?

ייצר רע, לא משחרר.

או שמשחרר הפוך.

לעשות עבירה.

אבל לעשות מצווה

לא משחרר.

על זה נאמר, וידעת היום ושיבות אל לבביך, כי ה'

הוא האלוהים בשמיים ממעל,

מעל הארץ מתחת אין עוד.

מי לא יודע את זה?

כולם יודעים.

אבל לא, כתוב פה, ושיבות אל לבביך.

אם זה לא יתיישב לך בלב,

אם אתה לא חווה שוויתי השם לנגדי תמיד,

אם אתה מסיח דעתך מזה, אתה כבר ביד יצריך.

אם אתה לא מחובר לשם, אתה מחובר ליצר. או שאתה מחובר ליוצר או ליצר. אין מצב אחר.

או יצר או יוצר.

אז אדם שיושב באוהלה של תורה, והוא מתכוון ללמוד,

והוא לומד על מנת לקיים,

אז הוא דבק בשם, אשריו ואשרי חלקו.

אבל רגע אחת שהוא יוצא החוצה,

אם אין לו את המשניות, כ״ד, פרקים כמו

ריבי

הראל חנג'רי

דנוך.

אז אין לו מה לשנן, אין לו מה. זה ישר עולה לו חשבונות, קופץ לו חובות, ארנונה,

עניינים, אולי הוא מסתכל מה הוא רואה, מה הוא לא רואה.

לכאורה, אם האדם מגיע לידיעה החלטית במחשבתו ובמוחו,

באמונה שלמה ובהבנה שכלית נכונה, כי השם הוא אלוהים,

אז לכאורה מה צריך יותר?

בא כתוב ומכחיש ואומר לו, לא, זה לא מספיק.

זה לא מספיק כשאתה מאמין וכשאתה יודע, זה לא מספיק.

אלא בהשבות את ידיעתך אל לבך.

אם עשית כך, מוטב.

אם לא, העלית חרס בידך, אין בידך כלום, אתה לא מאמין שום דבר.

שום דבר. מילים.

מילים. מה בעיה להגיד מילים?

אם לא השבת אל הלב והתיישבו הדברים בלבך,

ואתה פועל על פי זה,

אין לך כלום.

כי אם הלב אינו מרגיש שהשם הוא האלוהים, הלב צריך להרגיש, לא השכל.

בטח, בטח, השם. ראית השם? ראית השם?

אם הלב

לא מרגיש את השם,

לא יועיל לאדם במאומה לעמוד כנגד יצרו,

אפילו הידיעה יותר גדולה.

כמו יוסף הצדיק, עומד מול הפיתוי הכי גדול.

נער,

אף אחד לא לידו, אין הורים, אין משפחה. שנה היא מטריפה אותה דובה,

והוא

אלוקים לנגד עיניו.

איך הוא יעשה דבר כזה?

אלוקים, אלוקים, אלוקים, אלוקים, אלוקים, אלוקים.

שם שמיים שגור על פיו.

אבל לא, למה שגור על פיו כל הזמן?

למה שגור? בגלל שהוא כל הזמן חווה את זה.

אומר הרב לופיאן, שמעתי מרבי איצל בלאזר, זכר צדיק ברוך הוא, שאמר, כי כשם שיש ודאי מרחק רב

בין מי שאינו יודע כלל כי אדוני הוא אלוהים

לבין מי שיודע זאת,

ככה יש מרחק רב, ועוד יותר הרבה מאוד,

בין הידיעה

בלי הרגשת הלב,

לבין הידיעה עם הרגשת הלב.

ואכן, זוהי העבודה של האדם,

שהנשמה תעדן ותטהר את החומר של הגוף.

ורגשי לבבנו יהיו לדעת את השם.

כמו שמסכם הקול הגרף, בשורה אחת הוא אומר. תשמעו, כל התורה, כל המצוות, כל מה שאדם עושה פה בעולם,

אומר הגאון מווילנה בשורה אחת.

עיקר חיות האדם

הוא שבירת המידות.

ואם לאו,

למה לא חיים?

חבל שבאת.

כל עיקר חיות האדם, של מה הוא חי?

העיקר שבירת המידות. מה שלמדנו אתמול בשיעור בערב.

העיקר העיקרים זה שבירת המידות. ואם לאו,

אם אתה לא מצליח, לא מתקן, למה לך חיים?

לא פעלת מאומה.

שום דבר.

שבירת המידות.

אבל על זה צריך עזר מאת השם. בלי עזר מאת השם אי אפשר.

אז אם אדם ילמד תורה וילמד מוסר,

ויעבוד על עצמו לדעת את השם בלבבו,

ולא יהיה שקרן ולא בעל לשון הרע.

ולא יהיה בעל גאווה כדי שיקבל סייעתא דשמיא.

ויעבוד עם המוסר לתקן את מידותיו יום-יום.

אבל מה זה לתקן את המידות? זה לא לקרוא על זה ולהגיד,

וואו,

יואו,

זה אני צריך לתקן, זה אני צריך לתקן. לא.

אלא יביא את עצמו בניסיונות.

מה פירוש?

נגיד הוא בעל גאווה,

אז הוא צריך לעבוד על הקצה של הקצה, כמו שאומר הרמב״ם,

להיות שפל רוח.

אז מה יעשה?

ישרת את חבריו הקטנים ממנו,

שבעיניו היו קודם פחותים ממנו.

ישרת אותם,

ידבר על ליבם, יסייע להם, יטריח עצמו,

יעשה דברים שהם כאילו לא לפי כבודו.

איך היו עובדים הנובהרדוקרס?

בשביל להוריד את הגאווה,

היו הולכים לבית מרקחת

ואומרים לרוקח, אפשר לקבל מסמירים מספר עשר?

אומרים לו, אדוני, זה בית מרקחת פה, מה אתה שויטה?

מה אתה מחפש פה? מה אני אינסטלטור?

מה אני? מה אתה? מה אתה?

אבל מה בשביל לקבל את הביזיונות?

שיזלזלו בהם, יגידו להם, שיגנר.

וככה הם היו עובדים שהגאווה תרד.

היו עושים פעולות

מעשיות בשביל להפסיד את הגאווה.

וכן בכל דבר, אם אתם זוכרים, שלמדנו את השיעורים של הרב גלינסקי,

איך הם כל חודש היו עובדים על מידה מסוימת,

אבל עובדים בפועל, לא קוראים בספר אורחות צדיקים ותו לא,

אלא היו עובדים בפועל,

וככה משרשים את המידה הרעה ומשרישים את המידה הטובה.

נו,

יהי רצון בעזרת השם,

שאחרי שהבנו,

נפנים,

והשם יסייענו על דבר כבוד שמו. אמן.

רבי יחנן יאמר כה שאומר,

אסון קדוש ברוך הוא וכל ישראל לפי כוח, רבות וכל ישראל לפי כוח, שנה אמור אדונו וסלמה אנסים גויח, דלתורו יאדיר.