מה גרם לבני קרח להרהר בתשובה? | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

תפתח הארץ את פיה ותבלע אותם ואת בתיהם ואת כל האדם אשר לקורח

ואת כל הרכוש.

ואת כל האדם אשר לקורח

עבדים ושפחות היו לו,

מצריים וחושיים וכנעניים,

קניין כספו

כי איננו רומז לזרעו,

דכתיבו בני קורח לא מתו

כי היו גדולים, צדיקים וטובים וזכותם עמדה להם.

כל זה מדובר כמובן טרם נכנסו למחלוקת.

רחש ליבי דבר טוב

להודיע שלא יוכלו בני קורח להתוודות בפיהם,

אלא כיוון שרחש ליבם בתשובה,

הקדוש ברוך הוא מקלס להם ומקבלם,

משבח אותם ומקבל אותם,

כי כל הלבבות דורש ה'

וכל יצר מחשבות מבין.

עד שאין אדם צר את המחשבה בליבו,

הקדוש ברוך הוא מבין.

כך בני קורח

לא היו יכולים לומר שירה לפני הקדוש ברוך הוא בפיהם

עד שרחש ליבם בתשובה וקבלם מיד.

ולמה לא היו יכולים לומר שירה לפני הקדוש ברוך הוא בפיהם?

לפי שהייתה שאול פתוחה מתחתיהם,

היו רואים שאול פתוחה מכאן

ואש מלהטת מכאן,

ולא היו יכולים להתוודות בפיהם

עד שרחשו תשובה בליבם.

ולא היו שלושה,

ולמה אמר הכתוב רחש ליבי

לשון יחיד?

אלא ללמדך כל מה שזה כיוון בליבו,

כיוון זה בליבו.

ושלושתן שבין בלב אחד.

מדרש תהילים מ.ה.

ועוד שם

משכיל שיר ידידות.

אמר להם הקדוש ברוך הוא,

כל אחד ואחד שלא ידידות הם לפניי.

מניין אתה יודע שהיו משה ואהרון

וכל הגדולים באים לשמוע שירתן של בני קורח

ומלמדים לומר שירה לפני הקדוש ברוך הוא.

ואיזה זכות הייתה בידם של בני קורח שהם ינצלו,

שבשעה שהיו יושבים אצל קורח אביהן

רואים את משה וכובשים את פניהם בקרקע.

אמרו אם נעמוד לפני משה רבנו

נוהגים אנו ביזיון באבינו

וכבר נצטווינו על כיבוד אב ואם

ואם לא נעמוד

כבר כתוב לפני שיבה תקום

מוטב שנעמוד מפני משה רבנו

ואף על פי שאנו נוהגים ביזיון באבינו.

באותה שעה הרחישו את ליבם בתשובה

עליהם אמר דוד רחש ליבי דבר טוב

מובא בילקוט קורח, טזן, תשנב.

לכן נתקבלו הרהורי התשובה שלהם.

גם כאשר היו כבר שקועים בבקעת האדמה

והשאול פתוחה לפניהם

והאש מתלהטת

ואין זו תשובה נבחרת

שהרי הבחירה כבר נלקחה מידיהם.

אבל בכל זאת,

היודע תעלומות

קיבל את הרהורם ברצון

שהרי רשעים אפילו על פתחה של גיהינום אינם חוזרים,

אינם חוזרים תרתי משמעו,

שכבר נשתרשו כל כך בחטאם

וקשורים בו עד שאינם מסוגלים לחזור.

אין בהם כוח השליטה והרצון לחזור.

הלא קורח אביהם נמצא בצדם יחד עם עדתו,

ואין בכוחם וברצונם להתחרט ולבוא בהרהורי תשובה.

אבל בני קורח

זכו להשתחרר משבי הטבע ונשאר בהם כוח השליטה להיפרד ממנו.

וזה בתנאים הקשים ביותר,

שכן הם יושבים יחד עם אביהם קורח ועדתו,

צמודים למרידתם,

ואינם זזים מעזותם וממרידתם,

ואילו בני קורח

שברו את הקרח,

זזו ועלו בגבורה על עצמם

ועל כל סביבתם,

ופעלו נגד עצמם

ונגד כל הקרוב להם.

פתחו פתח קטן של אור,

כחודו של מחט,

ואז נתגלה להם פתח

כרוחבו של אולם.

הרהרו והתוודו,

והגם שהיה זה רק ברחשי ליבם,

מכל מקום ניצלו.

אז תארו לכם, אחד שלא הולך לחתונה של משפחה קרובים,

שיש שם הרבה איסורים,

ומונע את עצמו.

המצב שלו הרבה יותר שפיר.

מבני קורח.

הם נמצאים עם כל המשפחה ביחד בגיהנום,

והם בודלים את עצמם ברחשי ליבם מהם.

זה מה שהם הספיקו לפחות לעשות.

ואולם לא לחינם התרחש להם הנס.

לא בכדי הם באו להם ההרהורים הטובים.

זו לא הייתה ראשית התשובה שלהם.

תחילתם היה כבר בהרהורי תשובה בעת ראשית המחלוקת של קורח אביהם.

כבר אז לא היו איתו ולא היה לרוחם כל העניין.

הם לא הלכו איתו בכל שלמות הלב.

הייתה בהם מבוכה.

התעוררו בהם היסוסים,

והיו מתלבטים

האם להימשך אחריו.

הרהורים אלה,

אם להימשך אחרי אביהם,

הביאו אותם להרהר שנית

בשעה שישבו

אביהם בעדתו,

ומשה רבנו עבר לפניהם,

ואז התעוררה בקרבם סערת רגשות מנוגדים.

האם לקום מפני משה רבן של ישראל,

אפילו שהתבזבים?

ואותו הרהור הטוב הראשון

הביאו אותם לידי הרהור שני יותר בולט ואמיתי.

את הסוד העיקרי שהיה הגורם והדחף הראשון

שהביא אותם לכל ההרהורים הטובים

ולסוף הצלתם

מגלים לנו חכמים זיכרונם לברכה במדרש רבה יח יוד.

לפי שהלך משה ברגליו לפתחן של דתן ואבירם,

השפיל עצמו לפניהם.

לפני מי?

לפני מסיתים ומדיחים עזי פנים מאז ומתמיד עונמי מצרים.

בפני אלו הנבזים

הוא התבזה והשפיל את עצמו.

עליהם הלך משה לנסות

להשלים עימהם.

לנסות

ולהשפיע עליהם בדברי שלום.

ובאורח חיים הקדוש

אומר

נתחכם בזה לדבר עימם בייחוד שלא בשעת הוועד.

אולי ירוויח דעתם אחד לאחד.

זו סיבה אחת.

גם באמצעות החשיבות

אשר הוא מחשיבם לדבר עליהם

מכללות הנועדים,

התרכך ליבם לעטות אוזן.

זאת אומרת, אם הוא הולך לדתן ואבירם בנפרד,

זה מחשיב אותם יותר משאר העדה.

ועל ידי הענווה שהפגין משה רבנו,

עליו השלום בפומבי,

ההכנעה וההשפלה שהראה לאלה המסיתים והמורדים בדבר השם,

לא יתחשב בביזיון כבודו,

הכל מחמת האפשרות

שמא זה יועיל להביא שלום.

את הדוגמה הזו

שראו בני קורח ממשה רבם,

היא הציתה גם בתוכם את אור האמת,

להימשך בהכרעת ליבם

אחר משה ותורתו.

וכמאמרם, זיכרונם ברכה,

זכה משה להציל ארבעה צדיקים

מדינה של גיהינום.

שלושה בני קורח

ואון

בן פלט, ככה מביא הילקוט.

אז את אומרת, מי היה גורם בהצלתם?

הענווה של משה רבנו,

שהיא נתנה להם את ההרהור הראשון

לראות את ההבדל בין משה לבין החולקים עליו,

ואחר כך, בשעת מעשה, כשהוא הגיע לאוהל,

אז כבר לא נותרה להם ברירה,

והכריעו לקום מפניו.

זה הציל אותם.

ועל און בן פלט אמרו, זיכרונם לברכה,

אשתו הצילה תו, שאמרה לו,

אי קורח כהנה רבה עד תלמידו,

אי אהרון כהנה רבה עד תלמידו.

מה עשתה?

השקטה אותו יין

והשכיבה תו,

וישן לו.

והייתה יושבת על פתח ביתה,

היא וביתה,

וסותרת כליעות שערה.

וכל מי שבא לכרות בעלה,

חוזר.

למה היא גלויית ראש?

אבל הסיבה הראשונה שעזרה להם

היא התמונה של משה רבנו

בעינוותנותו המופלגת.

זאת הייתה סיבה כה חזקה,

שהיא משפעת אפילו על המהססים.

אז זאת אומרת, משה רבנו עשה כל תצדקה

בשביל לתת אפשרות

לשלום.

זה לא עזר,

כי רשעים זה רשעים.

ובעלי מחלוקת זה בעלי מחלוקת.

אבל משה רבנו השתדל.

גם אני השתדלתי.

שתקתי

כל הבחירות.

בעוד שנתיים.

ואף אחד לא השתפר.

נגמרו הבחירות.

אין יותר.

גם אמרתי שאני לא רץ יותר.

אני לא הולך יותר.

אז מה יש עניין להמשיך?

אלא רשעים ארורים.

רוצים לעקור את התורה.

שימותו בתורה שלו.

הוראה של הכהן הגדול.

נו.

עם מי תדבר?

אלה יותר גרועים מבני קורח.

ובני קורח

לא מתו.

רבי חנניה ברגשי אומר.

עושה הקדוש ברוך הוא זכוי.