משלי על פי רבנו יונה - פרק ג [א-ג] | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

משלי פרק ג'

בני תורתי אל תשכח

ומצוותי ייצור ליבך

כי אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך

חסד ואמת אל יעזבוך

כושרם על גרגרותיך כותבם על לוח ליבך

אומר רבנו יונה

אחרי שהזהיר על דרישת החוכמה

כמו שלמדנו בשיעורים הקודמים

יזהיר בפרשה הזאת על עבודת השם יתברך

כי מן החוכמה מגיעין אל העבודה

ושלמה המלך בפסוק הזה מזהיר לשמור החוכמה

אחר לימודה ולא ישכחנה

זאת אומרת

בני תורתי אל תשכח

יש אדם לומד

ואחרי זה הוא שוכח את מה שלמד

אז זה אומר מזהיר פה לשמור החוכמה אחר לימודה של לא ישכחנה

וגם התורה מזהירה פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך

ופן יסורו מלבביך

זה חמור מאוד מה שאדם שוכח

זה כמו מוליד וקובר

זורע ואינו קוצר

לומדים על מנת לקיים ולזכור

אז בני תורתי אל תשכח

ומצוותיי ייצור, ישמור ליבך

או יהיה פירושו אל תשכח תורתי

מהמקיים אותה בפועל

יש אדם שבסוף הוא מגיע לעשייה בפועל

אבל את התורה עצמה שהביאה אותו לעשות את מה שהוא עושה הוא שכח

זאת אומרת אתה מקיים מצוות אבל את התורה שכחת לדוגמה אדם למד משנה ברורה

ולמד את ההלכות

ובסוף הוא יודע את המסקנה מה צריך לעשות בחיי היום יום הוא עושה

אבל את מה שהוא למד איך הגיעו לזה מה אמרו מי הוא כבר שכח

אז גם אם אתה מקיים בפועל אל תשכח

כי אורך ימים

ושנות חיים ושלום יוסיפו לך

אם אתה לא תשכח את התורה תקיים אותה בפועל

ואת המצוות תיצור בתוך הלב

אז מה יהיה זכרך?

אורך ימים

ושנות חיים ושלום

יוסיפו לך

אומר רבנו יונה

שנות חיים

שנות בריאות וטובה

ושנות שלום

יוסיפו לך

מה הוא מוסיף?

שנות בריאות

וטובה

אבל זה לא כתוב בפסוק

כתוב אורך ימים ושנות

חיים ושלום

יוסיפו לך

אז מה כתוב שיוסיפו?

שנות חיים ושלום

ומה אומר רבנו יונה?

שנים טובות

שנים של בריאות וטובה

למה? כי אם מוסיפים לאדם חיים

ויש בהם חוליים

וייסורים וצרות

אז העונש אם מוסיפים לו עוד חיים הוא יסבול

אז ברור שמקופל בתוך זה

אורך ימים ושנות חיים

זה שיש בהם שנות בריאות וטובה

ושנות שלום

כל זה יוסיפו לך

אז משתלם

שאדם לא ישכח את התורה וייצור את המצוות ויקיים אותן בפועל

ואמרו זיכרונם לברכה בארצות החיים

אלו שנותיו של אדם שמתהפכות עליו

מרעה לטובה

זאת אומרת אדם יכול להפוך שנים של רעה לטובה

בזכות מה?

התורה הקדושה

שהוא לומד תורה ולא משכח

ונוצר את המצוות בתוך ליבו ומקיימן

אז הוא יכול להפוך שנים של רעה לטובה הכל תלוי בידו של האדם

פסוק שלישי

חסד ואמת אל יעזבוך

כושרים על גרגרותיך

כותבים על לוח ליבך

הפירוש פה קצת ארוך

אבל הוא מכיל תורה גדולה ועצומה לאין חקר

אפשר לכתוב על כל מה שהוא כתב בתמצות

ספרים

הוא מתמצת כמעט את כל ספרי המוסר

בתוך שני דפים

חסד ואמת אל יעזבוך זאת אומרת אדם צריך להיות תמיד

מקושר למידות הללו

חסד ואמת

אל יעזבוך

תמיד אתה צריך לפעול במידת החסד והאמת

אלה שלא יעזבוך

אומר רבנו יונה הנה

התחיל עתה לדבר על דרכי עבודת השם

עכשיו מתחילים לדבר כמו שאומרים

על מה מדבר שלמה המלך

מהי הדרך לעבוד את השם

ופתח להזהיר על המידות האלה

והם חסד והם חסד ואמת

אזהרה

אל יעזבוך

מה זה חסד ומה זה אמת

והנה חסד

כולל רבות ממעלות המידות

אם יש בך מידת החסד

אז זה מורה שכלולים בך הרבה מידות טובות

הוא יגיד אחר כך את ההפך

ואז תבין

כמה מידות טובות

יש במי שנוהג במידת החסד

ומאיזה מידות רעות הוא נמלט

והנה חסד כולל רבות ממעלות המידות

ואמת

מידת האמת

כולל

המעלות השכליות

וקלות המידות לאהבת השכל

זאת אומרת

במידת האמת כלולות מעלות שכליות

זאת אומרת אדם יכול להתרומם בזכות מידת האמת למעלות השכליות הגבוהות ביותר

וקלות המידות לאהבת השכל מי שיש בו מידת האמת

גם המידות מקלות עליו ולא מכבידות עליו

לאהבת השכל

כי יש מלחמה בין השכל לבין הלב

השכל הוא שופט צדק

הלב יש בו את המידות

והמידות

הן דוחפות בדרך כלל לענייני הגוף

לתאוות חמדה קנאה כל מיני דברים

כי היצר הרע יושב על מפתחי הלב לא על מפתחי השכל

ומשם הוא מנסה להביא את האדם לעשות את מה שהוא רוצה

והשכל אומר את האמת לא כדאי כן כדאי

ומתפתה

הוא אומר לא אבל זה יהיה בסדר זה פה שם זה פתחת פעמי זה ככה זה ככה זה ככה

אבל מי שיש בו מידת האמת

אז המידות יש לו קלות המידות לאהבת השכל פירושו של דבר

אצלו כבר הוא משוחרר הרבה יותר משאר האנשים שהמידות קובלות אותם

והנה עניין האחד

מידת החסד

שישים חפצו

והשתדלותו

לגמול חסד לבני אדם

אז צריך שיהיה לו חפץ, רצון

וזה לא מספיק רצון צריך גם השתדלות בפועל

אז העניין האחד זה שישים חפצו והשתדלותו לגמול חסד לבני אדם

ולהיטיב להם בממונו ובטורח גופו

כי גמילות חסדים זה בממון ובגוף

ולעשות להם נחת רוח

במידת גמילות חסדים

זה לא רק אם אני יכול לתת ממון לאדם פלוני ולעזור לו או לסייע לו בגופי וכולי

אלא גם לעשות נחת רוח

ולדרוש שלומם וטובתם

ולחפוץ בעיקרם וטובם

במידת החסד

אתה צריך גם לדרוש שלומם וטובתם של בני אדם

לא לדרוש תמסור לו דש

אלא לדרוש פירושו של דבר בפועל שיהיה להם טוב

שיהיה להם שלום

לחפוץ בעיקרם בטובם

זאת אומרת אתה צריך להיות חפץ אם אתה בא על מידת החסד

שיהיה להם יכר בכבוד

שלא יתבזו

להגן על כבודם

לשאוף לטובם במה שאפשר להיטיב להם

אף כי להיזהר

מהזיק להם במעשה ובדיבור

אם אתה גומל חסדים

אז אתה ודאי צריך להיזהר לא להזיק להם, לבני אדם

לא במעשה ולא בדיבור מי שיש בו מידת החסד

הוא לא ידבר לשון הרע על אחרים, הוא לא יזיק אותם לא בדיבור ולא במעשה

אבל מה שהוא אומר כאן זה צריך להיזהר

זאת אומרת גומל חסדים

הוא נזהר, הרי אם הוא צריך לדרוש שלומם בטובתם והוא רוצה בעיקרם ובכבודם

אז הוא צריך ודאי גם להיזהר

מהזיק להם במעשה ובדיבור

והנה במידה הזאת, במידת הגמילות בחסד

יש בהיפוך שלה

מידת האכזריות והקילות והשנאה והקנאה והתאווה והגאווה

רוצה לומר

השתרר על בני אדם שלא כחפצם ורצונם

זאת אומרת, במידה הזאת

אם אתה לא גומל חסדים

פירושו של דבר שיש לך שנאה לבריות, מה פתאום שאני אעזור לו? מי הוא בכלל שאני אעזור לו? שנאה לבריות,

אכזריות

אתה רואה שהבן אדם זקוק

צריך עזרה,

אתה אכזר

קילוט,

קמצן

קנאה?

קנאי?

מה, אני אעזור לו שהוא יהיה יותר ממני?

מה, אני עבד שלו?

טבעה?

כי אתה תאב רק למלא את רצונך ולא רצון אחרים.

גבעה?

מי הוא? מה, אני אשמש?

שאני צריך לעשות לו?

כל המידות הרעות האלה למי שאין בו חסד

ידוע שבני ישראל מצטיינים בשלוש מידות, גומלי חסדים,

אחת מהן.

אז אם הוא לא גומל חסדים יש בו את המידות האלה.

אתם שומעים? אחד שלא מורגל בגמילות חסדים,

אז יש בו מידת האכזריות,

הקילוט, השנאה, הקנאה, התאווה והאכזריות.

הוא רוצה להשתרר על בני אדם שלא כחפצם ורצונם.

אז זה בינתיים דיברנו בנגיעה,

מה זה מידת החסד.

ועל זה אמר שלמה המלך,

חסד ואמת אל יעזבוך.

ועניין האמת מהו?

אתה צריך להיות דבוק במידת האמת ושהיא לא תעזוב אותך.

מסביר רבנו יונה,

מידת האמת,

שלא יאמר לרע טוב ולטוב רע.

לצערנו הרב אנחנו נתקלים בזה יום-יום, שאנשים מהפכים את היוצרות.

על זה אומר ישעיה הנביא,

אוי, לא אומרים רע, תוהו ולטוב אומרים רע.

שמים חושך לאור ואור לחושך.

אוי, חכמים בעיניהם ונבונים נגד פניהם.

חכמים בעיניהם.

והם נבונים נגד פניהם.

אלה שמהפכים הכול.

אז הוא אומר,

במידת האמת

לא יאמר לה רע טוב.

רע זה רע.

ולא יאמר לטוב רע.

איך אתה יכול להגיד על טוב רע?

זה שקרן שאין כדוגמתו.

ולא יחניף לבריות,

כי זה לא אמת.

מה אתה מחניף?

אתה רוצה להוציא ממנו משהו?

אתה רוצה איזה טובת הנאה?

זה האמת? ככה באים בשביל לקבל איזה משהו, אז אתה אומר לו, אתה צודק, אתה נחמד, אתה טוב, אתה ככה. זה האמת?

הרי אתה מחרט בשביל להוציא את מה שאתה רוצה.

אתה מוכן להשתחוות, לכרוע ברך

בפני אנשים, להוציא מהם איזה טובת הנאה.

זה שקר שאין כדוגמתו.

זה יותר גרוע מעובד עבודה זרה.

כי עובד עבודה זרה עובד עבודה אחת.

אבל אומר רבנו בחי, המחניף הוא יותר גרוע. למה? כי אין קץ לנעבדיו.

הוא עובד את זה ואת זה ואת זה ואת זה בשביל להוציא מהם.

אז אין קץ לנעבדים שלו.

הוא יותר גרוע, הוא עושה מאדם במה.

אומר ישען הנביא, חדלו לכם מן האדם

אשר נשמה באפו,

כי במה נחשבו?

אומר אזור הקדוש,

אל תקרא כי במה נחשבו, אלא במה נחשבו?

חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו. מי זה בן אדם?

כולה נשמה יש לו. מה זה נשמה? נשימה אחת. סתום לו את האף. דקה הלך.

ואתה עושה ממנו במה,

משתחווה לו,

מחניף לו,

כאילו אתה תלוי בו.

איפה הבורא?

אתה מכחיש את הבורא שבידו הכול לרומם ולהשפיל, לעשיר, לעני,

להבריא,

להחליא,

להעמית,

לחיות.

אתה משתחווה לבשר ודם.

ולא יחניף לבריות מי שיש לו מידת האמת,

אך יקנא לאמת.

צריך להיות קנאי.

רבנו יונה,

אחד מהראשונים.

אתם יודעים מה אומר

המגיד לרבי יוסף קארו?

המגיד

זה המלאך שהיה מתגלה למרן הבית יוסף.

והוא כתב ספר, מגיד מישרים.

באחד המקומות

הוא אומר לו ככה

יונה קדישי

אמר על דברי החכמים, זיכרונם לברכה

‫כל ליצנותה אסיר

שנייה לה מילה דבדיחותה.

כושתה אמר!

המלאך

אומר שיונה, שרבנו יונה,

בשמיים הוא קדוש,

אז הוא קורא לו יונה קדישי.

יונה, קדוש שלנו, שלי,

יונה קדישי, מה אמר?

הוא אמר על מאמר חכמים, זיכרונם לברכה.

בגמרא כתוב

כל ליצנותה אסירא בר מליצנותה עד עבודה זרה.

על עבודה זרה מותר להתלוצץ, מצווה להתלוצץ,

וכן על זה הדרך. וזה כולל את כל הרשעים שהולכים בדרכים.

זה מותר וזה מצווה,

אבל כל ליצנות אחרת אסורה.

הוסיף על זה רבנו יונה ואמר,

שנייה לה בדרגת החומרה,

מילה דבדיחותה.

מילה דבדיחותה. דברים של בדיחותה,

וואי וואי וואי. מילה דבדיחותה.

ויש היום מרצים שכל ההרצאות שלהם זה רק בדיחותה.

הוא אומר, זה ליצנות.

אז אומר המלאך קושטה אמר,

הוא אמר אמת.

בשמיים,

למרות שחכמים, זיכרונם לברכה, לא אמרו זאת, והוא אמר את זה הוא,

קושטה אמר.

בשמיים מסכימים עם מה שהוא אמר.

אבל איך שומעים? מה מדברים עליו בשמיים, על רבנו יונה?

מדברים עליו שהוא קדוש.

בשמיים, קדוש.

יש עוד דברי חכמים גדולים מאוד, מה דיברו עליו בהמשך נגיד.

אז לכן הוא אומר שמי שיש לו מידת האמת לא יאמר לרע טוב ולטוב רע,

ולא יחניף לבריות,

אך יקנא לאמת.

ואוהב כבוד צדיקים ושפלות רשעים ואנשי אבן.

אתם שומעים מה איש אמת צריך לאהוב?

הוא צריך לאהוב את כבודם של הצדיקים.

מה שאנחנו אומרים תמיד בשמו של רבנו יונה,

לנשא את האמת ואת נושאיה,

ולהשפיל את השקר.

אז צריך איש האמת לאהוב כבוד צדיקים ושפלות רשעים ואנשי אבן.

בעניין הזה אינו בכלל מידות החסד,

זה במידת האמת נמצא.

ובכלל, זאת אומרת,

היית אומר ש...

תשמע, חסד זה לעשות חסד עם בני אדם, אמרנו.

אבל אם צריך לעשות עם בני אדם, בבני אדם יש גם צדיקים וגם רשעים.

אז הוא אומר, לא,

לאהוב כבוד צדיקים ושפלות רשעים מאנשי אבן,

אבל העניין הזה אינו בכלל מידות החסד.

לא להתחסד עם הרשעים ועם אלה שהם אנשי אבן,

לא, זה לא בכלל המידות של החסד.

זה צריך כך לעשות.

לאהוב את הצדיקים ושפלות רשעים מאנשי אבן.

ובכלל, עניין האמת,

שישפוט בין בני אדם.

שלא יישא פנים לנכבד ואוהב.

הרי התורה אומרת, לא תטה משפט

ולא תכיר פנים

ולא תעדר דל בריבו.

אז לא יישא פנים לנכבד ואוהב. מי זה? רק איש אמת יכול לעשות ככה.

ובכל דבר מריבה ומחלוקת

יצדיק את הצדיק

וירשיע את הרשע.

לא הבנתי.

ואם צריך לעשות דין,

אז ודאי שתמיד מצדיקים את הצדיק ומרשעים את הרשע, מה זה, מה הוא מחדש פה?

הוא אומר, לא, בכל דבר מריבה ומחלוקת

יצדיק את הצדיק וירשיע את הרשע.

יש מחלוקת בין רשע לצדיק,

אז יצדיק את הצדיק

וירשיע את הרשע, לא כמו שעשו לנו.

אנשי השקר,

במקום להצדיק את הצדיק,

מצדיקים את הרשע.

ואמרנו,

שמצדיק רשע ומרשיע צדיק, תועבת השם גם שניהם.

הסברנו את זה בדרשות אחר.

וכן העניין שאמרו חכמים, זיכרונם לברכה, בשבועות ל״א.

מנייד התלמיד שיושב לפני ריבו ורואה זכות לעני וחובה

לעשיר

מניין שלא ישתוק,

תלמוד לומר מדבר שקר תרחק.

זאת אומרת, אפילו כשאתה יושב מול הרב שלך, והרי המורה הלכה בפני ריבו,

עוונו גדול מנשוא.

אומר לא ישתוק.

אם הוא רואה זכות לעני וחובה לעשיר,

אסור לו לשתוק.

למה?

מדבר שקר תרחק.

אין מידה

ואין עבירה

שהתורה הרחיקה ממנה

חוץ מהשקר.

מדבר שקר תרחק.

לא שאסור לשקר,

זה ודאי.

התורה אמת,

משה אמת,

השם אמת.

שקר זה ההפך מהכל.

שקר זה סתירה לקדוש ברוך הוא ולתורה.

שקר זה שייך לסטרה אחריה, שהיא המכחישה.

פמליה שמכחישה.

תרחק.

לא להיות בקרבת שקר.

תרחק.

ואמרו, זיכרונם לברכה, בסוטה מ״ב, ארבע כיתות אינן מקבלות פני שכינה.

כת חנפים,

כת שכרים,

כת לצים וכת מספרי לשון הרע.

יש כאלה שנשרו מפה,

נשרו מפה,

ואחת מהטענות זה שהם ניצלו מהכת.

אז הם החליטו שיש פה כת.

ואני אומר שהם צודקים.

כתוב, שלוש כיתות ליום הדין.

אחת לחיים,

אחת למיתה,

וכת של בין אונים.

נכון, פה זה כת של חיים,

שנכתבים ונחתמים לאלתר לחיים טובים ולשלום.

והם הלכו לכת של מיתה.

קוראים להם נושרים.

מה זה נושרים?

יש עץ פירות.

ועץ הפירות, יש בו פירות טובים, בריאים,

תלויים על העץ,

מחוברים לעץ,

מחוברים לשורשים.

פירות טובים, כמו שצריך להיות.

פרי.

אבל יש מדי פעם

פירות שנושרים.

איזה פירות נושרים?

איזה פירות נושרים?

פירות רקובים.

רק פרי רקוב נושר.

אם הוא לא היה רקוב, הוא היה מחובר לעץ.

ולמה הוא נהיה רקוב?

נכנסה בו תולעת.

כשנכנסת תולעת היא מרכיבה.

מה זה תולעת?

כשנכנס לשון הרע מתחילים להרהר אחר הרב,

והמהרהר אחר ריבו כמהרהר אחרי השכינה.

בלשון הרע חופר וחופר וחופר וחופר וחופר עד שמרכיב ונופל.

מאיפה אנחנו יודעים שתולעת

זה לשון הרע?

אתם זוכרים את המעשה ברבי אלעזר,

שלא קברו אותו והשאירו אותו בעלייה,

ואחרי 22 שנה יצאה לו תולעת מהאוזן.

למה?

כי הוא שמע פעם לשון הרע והוא לא מחה.

אז יצא לו תולעת.

אז תולעת זה סימן ללשון הרע.

ובפרי נכנס תולעת והוא מרכיב.

אז ברגע שאדם שומע לשון הרע,

הוא מסתכן בנשירה.

הוא ירקב.

כי ברית כרותה לשפתיים.

אז כן, יש כיתות.

כת.

אבל יש כת לחיים

ויש כת למיתה.

והם שייכים לארבע כיתות.

כת חנפים,

כת שכרים,

כת מספרי לשון הרע וכת ליצנים. כל זה תמצאו בהם.

אבל האמת שגם היה קשה להם להחזיק מעמד, כי הדרישות פה מאוד גבוהות.

מאוד גבוהות. זה לא קל.

והתפילה שלי מתקבלת אצל הקדוש ברוך הוא כידוע.

ואני מתפלל שיסיר ממני ומעליי את כל השקרנים.

וברוך השם, הוא משחרר אותם אחד אחרי השני.

למה?

כי התורה מזהירה, מדבר שקר תרחק.

אז אם אתה לא יכול להתרחק,

אז תתפלל לפחות שהשם ירחיק.

והקדוש ברוך הוא שומע, מי שבאמת לא רוצה,

רוצה להיות מחובר רק לאמת,

בלי אנשי שקר סביבו,

אז הקדוש ברוך הוא עוזר.

כל דבר ברוחניות שאתה מבקש,

הקדוש ברוך הוא עוזר.

אז כתוב, ארבע כיתות אינן מקבלות פני שכינה. כת חנפים, כת שכרים, כת לצים, כת מספרי לשון הרע.

ונאמר, מצדיק רשע ומרשיע צדיק,

תועבת אדוני גם שניהם.

ונאמר,

דובר שקרים לא יכון לנגד עיניי.

אם הקדוש ברוך הוא בעצמו מרחיק את השקרנים והם לא יכולים להתקרב אליו, הם לא יקבלו פני שכינה ולא כלום,

אז אנחנו צריכים לסבול אותם?

למה אנחנו צריכים לסבול את השקרנים?

אם השם

לא סובל אותם,

לא יכול להחזיק אותם במחיצתו, בקרבתו,

אז מה, אנחנו ניתן להם לדבק בנו או נדבק בהם?

על מה ולמה?

אנחנו נתרחק ממה? ממידת האמת.

ומידת האמת, חסד ואמת,

אל יעזבו אותך.

ובכלל, עניין האמת,

שאם יחלוק עם חברו וינצחהו באמת, יודע עליו.

אבל אנשי השקר הם לא מודים.

גם אם תוכיח אותם, הם לא ידעו.

אבל מי שהוא איש אמת, אם מנצחים אותו,

מביאים לו תשובה ניצחת,

צריך להודות, אם הוא איש אמת.

אבל אם לא, הוא איש שקר.

וכן בכלל,

אם ישפוט בני אדם על פי עדים,

ירבה לחקור העדים.

ואם נראה לו כי הדין מרומה לפניו, יחמיץ אותו ולא יחתכנו.

זאת אומרת,

כשאדם שופט על פי עדים,

צריך להרבות לחקור את העדים.

למה צריך להרבות לחקור את העדים?

כי יש הדן דין אמת לאמיתו.

ויש צדק צדק תרדוף.

הלך אחר בית דין יפה.

מה זה הדן דין אמת לאמיתו?

אם הייתי אומר הדן דין אמת,

זה לא אמת.

מה זה דן דין אמת לאמיתו?

יש אמת של האמת? יש אמת יותר מהאמת? מה הולך פה?

אלא יש דיין ששומע את העדים.

והוא לא מרבה לחקור.

שמע, שמע, שמע,

ומגיע למסקנות.

אין לדיין אלא מה שעיניו רואות.

זה דין אמת.

אם הוא לא הייתה משפט והכול בסדר,

ולפי הנתונים שעמדו לפניו הוא פסק,

דין אמת.

אבל יש דין אמת לאמיתו,

שהוא מרבה לחקור את העדים,

ועושה כל מיני וידויים לוודא שכך וכך וכך, וחקירות וכו' וכו'.

להוציא את הדין אמת לאמיתו.

לכן הלך אחר בית דין יפה.

שהם כאלה.

לכן נאמר, צדק צדק תרדוף.

לא צדק אחד. צדק תרדוף זה צדק. מה עוד יש? לא צדק צדק.

שיהיה צידוק אחר צידוק.

שיהיה ברור במאה אחוז.

לכן,

אם נראה לו

כי הדין מרומה לפניו,

הוא רואה שפה עדים רמאים, נוכלים,

יש פה בלבולי דברים.

אי אפשר להוציא פה את האמת.

הדין מרומה.

יחמיץ אותו ולא יחתכנו. אל תחתוך מסברה

ואל תחתוך מתוך כעס שזה שיקר והוא ככה, ואז אתה...

תפרוש.

אתה לא יכול להוציא את זה לאמיתו,

אתה לא יכול להיות בטוח שאתה קולע לסערה.

תפרוש.

זה ממידת האמת.

מי יחייב אותך לפסוק בכל מצב?

אם אתה יודע שלא תגיע לחקר האמת,

תרים ידיים,

לא ממשיך.

היו מקרים כאלה, סיפורים של צדיקים שככה עשו.

וכן בכללו של מידת האמת,

שלא יקבל לשון הרע,

ולא יאמין כל מה שישמע, פן יאמין בדברי שקרים.

אך ישים הדברים בספק עד היותם נחקרים אצלו.

איש אמת לא מקבל לשון הרע.

אסור לך להאמין למי שמדבר לשון הרע. למה?

הרי ברגע שהוא מדבר לשון הרע, הוא עובר חבירה, אז הוא רשע.

אז ממתי יש נאמנות לרשע?

עצם זה שהוא מדבר לשון הרע, הוא רשע.

ולא יאמין כל מה שישמע,

פן יאמין בדברי שקרים. מי אמר לך שהוא צודק? מי אמר לך שאין לו אינטרס?

כתוב שאסור לדיין לשמוע בעל דין אחד לפני בעל דין חברו.

צריכים לחמות שניהם לפני,

והדיין ייתן רשות לאחד והשני יגיב מייד על דבריו.

שלא ישתקעו הדברים בתוך מחשבתו וכבר ינתח אותם הדיין,

ויהיה לו איזו מסקנה כבר מגובשת לפי הדברים,

ואז כשיבוא השני אחר כך,

אז כבר הוא מתוך נטייה שהדברים של הראשון הם ככה וככה.

לכן, מי ששולח אס.אם.אס ואומר שהיה לי מקרה עם פלוני ואלמוני והכול, הוא רשע.

למה? למה אתה אומר לי את הדברים שלא בפני השני?

הרי זה דין שאסור לעשות, אסור לבעל דין

לפנות לדיין, בפרט שהוא רוצה שידון בין השניים.

למה אתה פונה אליו ושואל על אס.אם.אס להכשיר ולהכין את הגרסה שלך?

אפילו אם היא נגיד אמת, אפילו, אבל אסור לעשות, זו רשעות.

אתה רוצה להטות משפט.

זאת אומרת,

אסור לקבל לשון הרע ולא יאמין,

פן יאמין בדברי שקרים,

אך ישים את הדברים בספק

עד היותם נחקרים אצלו.

אבל אם הוא כבר שמע משהו,

וגם הבן אדם אומר, אני אומר דברים להועיל,

ונשמע מן הדברים שמדובר על משהו שהוא לא הועיל,

אל תאמין עוד.

אל תאמין.

תניח את זה עד שתחקור את הדברים.

אם יתברר שהדברים הם אמת,

צריך לקבל אותם.

אם לא יכולת לחקור,

אז הם נשארו בספק, למי חש בעי,

אבל לא לקבל את הדברים.

זה בכלל מידת האמת.

אבל נאמר,

פתי יאמין לכל דבר.

פתי

זה אחת שאין אצלו דעה מגובשת,

ולא חכם שלמד,

והוא גם לא נבון.

הוא שומע, זה אומר, מאמין לו. וזה אומר, גם מאמין לו. וזה מה?

יאמין לכל דבר.

כל דבר שהוא שומע הוא מאמין.

מה אתה אומר, כן?

וואו.

אחר כך השני אומר לו דבר הפוך.

מה?

ככה שיקר אותי?

הוא כבר מאמין לו. הוא אומר, וואו. ככה שיקר אותי.

וואו. אין על מי להאמין. אי אפשר להאמין לאנשים. ובינתיים הוא מאמין.

פתי יאמין לכל דבר.

וכן המעלות השכליות בכלל האמת

זה שייזהר מן הדעות המשובשות ומן הסברות הנפסדות

ובכל חוכמה אשר יעסוק

ובכל דברי אמונה אשר יתבונן

ירבה לחקור האמת.

לא ילאה במחקרו.

לא ייעף ולא ייגע.

ויירא לנפשו.

פן ייקחהו ליבו דבר שקר.

אז אמרנו שהמעלות השכליות

הן בכלל האמת,

אבל מה צריך להיזהר?

צריך להיזהר מהדעות המשובשות.

יש הרבה אנשים עם דעות משובשות.

לא לשמוע אנשים כאלה.

מי שיתברר לך שיש לו דעה משובשת,

לא לשמוע מהם דעות.

וגם צריך להיזהר מן הסברות הנפסדות.

יש אנשים מלאים סברות.

לא מסתבר, כן מסתבר,

והם

עבי קרס,

מלאים סברות.

צריך להיזהר מסברות נפסדות.

ובכל חוכמה אשר יעסוק.

ובכל דברי אמונה אשר יתבונן, כי דברי אמונה צריך להתבונן.

ירבה לחקור האמת.

אז זאת אומרת, גם כשאתה לומד משהו,

ירבה לחקור את האמת.

יש טיפשים

שקוראים אפילו הלכה, והלכה זה הלכה פסוקה.

אבל הטיפשים רואים את הדברים כמו שרואים, וזהו, בזה הם חושבים שנגמר העניין.

אבל הם לא חוקרים, לא נוחתים יותר להתבונן באמת.

יש אנשים שלומדים גמרא,

והם מבינים בהבנה ראשונה כך וכך.

אבל הם לא ממשיכים הלאה,

ובשבילם מה שכתוב בגמרא זה נגמר. רגע, ראית ראשונים?

ראית כמה ראשונים מתחבטים במה שכתוב?

ראית שהראשונים חולקים ביניהם במה שכתוב?

ראית אחרונים?

ראית לאן מגיעים בסוף בהלכה?

אם אתה לא נוחת לחקר האמת עד הסוף,

אז מה שיש בידך כלום.

ועוד מתפלפלים ומתווכחים וכך כתוב וכך וכך.

כמה אנשים, גם מהרשעים,

יודעים דברים ומימרות וכל מיני דברים שחכמים אמרו, ולמה הם משתמשים בזה?

לבכא מסתברא.

לוקחים את הכול איך שהם רוצים.

איפה האמת?

איפה האמת?

כמה אנשים משתמשים

כשהם רוצים להצדיק רשע,

שזה ההפך האמת כמו שכתוב פה בפסוקים ובתורה,

ואומרים בעמך כולם צדיקים?

פעם הייתי בדרשה בארצות הברית,

ודיברתי ונתתי תוכחה כמו שצריך, כמו שכתוב,

וחבצקר אחד

עמד שם וצעק לי

אפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון!

כאילו כל מה שאמרתי עד עכשיו, שעה וחצי, שעתיים,

הכול פרש. למה?

אפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון?

אמרתי לו, אתה צודק,

אבל אתה צריך לשמוע גם מה כתוב,

שאפילו אדם יכול להיות מלא מצוות כרימון,

הוא נקרא פושע ישראל.

אז מה הם פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון? אבל הם פושעי ישראל!

נכון, הם יותר טובים מהגויים, הם יותר טובים מזה, נכון, הם מלאים מצוות, כן? בלי עין הרע, עם ישראל מלאים מצוות,

אבל הם פושעי ישראל!

פושעי ישראל!

פושע ישראל זה אחד שלא הניח תפילין אפילו פעם אחת.

קרקפתא דלא מנח תפילה!

אלה פושעי ישראל בגופן!

בגופו פושע נגד השם ולא מניח תפילין. קרקפת שלא מניחה תפילין זה נקרא קרקפתא דלא מנח תפילין. פושע ישראל בגופו.

פעם אחת.

אני קראתי לו ככה.

ככה כתוב.

זה לא שלי, התורה לא שלי,

אני רק מקריא.

אתה יכול לקרוא לבד?

ואחר כך תגיד לעצמך!

איך אתה אומר ככה?

אז צריך ללמוד

ולהגיע לחקר האמת.

לא לקחת את זה איך שמתאים לך, מה שבא לך לאן שאתה רוצה.

ובכל חוכמה אשר יעסוק ובכל דברי אמונה אשר יתבונן,

ירבה לחקור האמת.

לא ילאה במחקרו.

אל תתעייף!

תחקור! זה מייגע, זה מעייף, כן.

אבל אתה לא תלאה ולא תיגע.

תמשיך!

למה? תירה לנפשך,

פן יקחך ליבך דבר שקר.

כי הלב ממהר להסיק מסקנות, הוא לא רוצה להתעייף,

הוא עצל!

אז הוא אומר, זו המסקנה וזהו, מספיק לו.

כמו הטיפשים.

היה אחד מהנושרים פה, טיפש מטופש.

שהוא אמר, לא צריך לבדוק תבלינים.

למה יש תולעים?

יש חיתים מתולעות.

ואפשר לאכול תולעים, חיתים מתולעות.

אז אם ככה, כל התבלינים.

ומה עם כל מה שהקראנו שאין ביטול איסור לכתחילה, ומה שהקראנו מהרב אלישי, ומה שהבאנו מהספרים, ומה שכתוב בספר הכשרות,

וכל זה?

לא.

הוא החליט שככה.

אבל שמה גם כתוב, בחיתים המתולעות זה אחרי בדיקה,

וגם כשיש אפרכסת ברחיים, ואם נשאר אחרי בדיקה,

אז יש להם מקום מוצא לעלות ולצאת בגלל הטלטול של הרחיים,

ואחרי זה, אם נשאר,

אז זה נקרא חיתים מתולעות,

אז מותר, כיוון שזה נטחן וכולי, אבל לא ביטל את האיסור לכתחילה.

אבל זה, מה אכפת לו? אכפת לו המסקנה שהוא לא יצטרך לעבוד עכשיו בתבלינים, כי הוא עצלן,

הוא לא קם לתפילות אפילו.

אז מה, עכשיו הוא יקום לטחון הוא לבד ויעשה הכל לבד?

מה פתאום?

אז יותר קל להגיד, הנה כתוב,

כתוב.

אותו שקרן,

רשע ממש,

אומר שיש בעיה בשחיטה.

כי הבן אשחי אומר שאם עוף רואה עוף בשעת השחיטה, או בהמה רואה בשעת השחיטה,

אז ברוב מקרים זה יכול להטריף.

באיזה תנאים זה נקרא רואה? מה משך הזמן שרואה, שהבהמה רואה?

כל הדברים לא כתוב שם.

אבל הוא החליט שזה ככה,

ואמר לי את הדבר.

אז יכול להיות שיש לפעמים שרואה תוך כדי, מה זה רואה?

כשהוציאו את התרנגול בינתיים, עד שהוא שעוד יכול להיות רואה, ראה, ראה, הבין, לא הבין, לא יודע מה,

נגיד

רע, נגיד רע. הבן ישחי אומר. שאר הפוסקים לא אומרים.

אמרתי לו, אתה יודע מה, תצלצל לרב רבין,

חמישים שנה הוא כבר בשחיטות והכול.

בוא נשאל אותו מה הוא אומר. הוא אומר, נכון, יש בן ישחי כזה, אבל לא פוסקים ככה. ודבר שני,

מבדיקות שעשינו אחרי מקרים שהיה כך ובדקנו את העופות וכולי,

לא מצאנו שיש טרפות.

לא מצאנו.

אז מזה הוא מוציא לעז שהשחיטות ששוחטים במקום שרואים הכול טרף.

והרב קניימסקי אוכל,

והרב שטיינמן אוכל,

והרב עבדיה היה אוכל,

וכולם אוכלים.

ואף אחד לא עצר את השחיטה בגלל שעוף ראה עוף.

העיקר לא צלעה, אז למה? כי הוא נושר, הוא רקוב.

הוא לא רקוב מהיום, הוא כבר רקוב שנה.

מראש השנה שעבר הוא כבר רקוב. הוא רקוב.

הוא רקוב.

ולכן הוא שאל איזה שאלה כמו עשיו,

כיצד מעסרין את התבן וכיצד מעסרין את המלח.

יש לו שאלות על מלח.

נו, אז מה?

אז לא רציתי להיכנס איתו להלכה.

למה?

כי ידעתי שזה לא השאלה.

זה בא רק לעורר,

לחלוק ולומר שיש לו טענות וכך וכך, בדרך ההלכה כאילו.

אבל תשובה יש לנו בפינו.

אותו משנה ברורה שהוא אומר, אומר,

שבמלח המחמיר תבוא עליו ברכה.

לא ניכנס לפרטי ההלכה וכולי, והרב

טולדנו נתן פה שיעור על המלח, שיעור שלם,

ואמר כמו שאמרנו.

אבל מה זה מעניין אותו? בגלל שהוא רקו,

אז הוא מחפש להרכיב אחרים.

להציל אותם מן הכת.

נו, ברוך השם.

אנחנו מכת צדיקים שנכתבים ונחתמים לאלתר לחיים.

טוב, אנחנו נסיים פה,

ונמשיך מחר, בעזרת השם, בלי נדר.

אמן.

רבי חנן יאמר, רק שאומר,

ראשו הקודש ברוך הוא זה קודש רואה,

לפי כוח רב עולם תרום ומשווד,

שנה אמור אלוהינו וסלמאן סדגו יגדיל תרום יאדיר.