כל העולם כדאי הוא לו | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום לעילוי נשמת יעקב קולט בן רבקה, זיכרונו לחיי העולם הבא, מנוחתו עדן.

ויהיה בכלל הרחמים ועשה ליחוד, ונאמר אמן.

נאמר אמן.

פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן

השיב את חמתי מעל בני ישראל וקנאו את קנאתי בתוכם.

רבי מאיר אומר, כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה,

ולא עוד.

אלא שכל העולם כולו כדאי הוא לו.

יש להסביר זאת.

משום שמי שלומד רק לשם התורה נמצא שאינו מחשיב כל ענייני שלו לשמה שהם כמו כבוד,

ממון.

אז ראוי הוא אדם כזה שהוא מפקיר את כל העולם ולא אכפת לו מכבוד ולא מממון.

ראוי לו שכל העולם נברא בשבילו ובעבורו.

כמו שאמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני.

וחנינא בני די לו בקו חרובין מערב שבת

לערב שבת.

והוא הדין כאן.

זאת אומרת,

חנינא בני לא התענג בתענוגי העולם,

אכל רק חרובין מערב שבת לערב שבת,

לא כבוד, לא ממון,

ולמד תורה לשמה,

אז כל העולם כדאי הוא לא. כדאי היה לבורא יתברך לברוא את כל העולם עם מיליארדים בני אדם בשביל

האדם השלם הזה,

רבי חנינא בן דוסא.

אותו הרעיון התממש גם אצל פינכס,

שקינא לאלוהיו וסיכן את נפשו

והפקיר הכול,

הכול,

ואפילו את הכבוד שלו,

אם הוא יישאר בחיים.

כמו שמסביר בעל הכלי יקר,

הגם שהוא ידע שיאמרו עליו

אבי עמו פיתם עגלים,

בכל זאת לא התחשב כלל בעניין הכבוד,

ולכן זכה לבריתי שלום,

משום שכבר כל העולם כדאי הוא לא.

זאת אומרת,

הוא הפקיר את כל החשבונות הטבעיים של בני אדם,

שחסים על כבודם, חסים על ממונם,

חסים על חייהם,

הוא ויתר על הכול בשביל להעמיד את האמת

ולעשות את רצון הבורא במקום שאחרים לא עשו,

ולכן הוא זכה לבריתי שלום,

ועליו נאמר שכל העולם כדאי הוא לו.

היה כדאי לקדוש ברוך הוא לברוא את כל העולם בשביל יהודי כזה שקוראים לו פינכס, בן אלעזר, בן אהרון הכהן.

בעל כגון זה נאמר, מצרף לכסף,

ביקור לזהב,

ואיש לפי מהללו.

כמו שהמצרף בוחן את הכסף

וכמו שבכור בוחנים את הזהב,

ככה בוחנים את האדם לפי מהללו, מה הוא מהלל,

מה הוא משבח.

ומה הוא מגנה.

לפי זה בוחנים מי זה האדם.

רבנו יונה בשערי תשובה מפרש, מעלות האדם לפי מה שיהלל.

אם הוא משבח המעשים הטובים

בחכמים והצדיקים,

תדע ובחנת כי איש טוב הוא ושורש הצדק נמצא בו.

כי לא ימצא את ליבו רק לשבח את הטוב והטובים תמיד בכל דבריו,

אבל גם לגנות העבירות

ולהבזות בעליהן.

וכל זה אומר,

ואם ייתכן כי יש בידו עוונות נסתרים,

יכול להיות שהוא לא שלם כל כך מאה אחוז ויש בידו הוא-הוא המשבח את הצדיקים ואת הצדק ואת הטוב

ומגנה את הרשעים ואת העבירות,

אפילו אם גם בו יש עוונות נסתרים.

אבל מאוהבי הצדק הוא,

והוא מעדת מכבדי השם.

מאוהבי הצדק

ומעדת מכבדי השם הוא.

למה?

הוא משבח את הטוב ומגנה את הרע.

אבל המשבח מעשים מגונים

או מהלל רשעים

הוא הרשע הגמור והמחלל את עבודת השם יתברך.

זאת אומרת,

אם הוא מהלל רשעים

אפילו שהוא שומר תורה ומצוות,

אפילו שהוא לומד כל היום.

אם הוא מהלל רשעים,

משבח מעשים מגונים,

הוא הרשע הגמור המחלל את עבודת השם יתברך.

כי אוהבי השם שנאו רע, איך אתה יכול לשבח

מעשים מגונים ולהלל רשעים?

בפנחס אכן מדרגתו הייתה כזו

שלא מסוגל היה לראות מעשה רשע

מאשר על כן קנא לאלוהיו,

וזאת הראייה על מדרגתו.

אומר הספורנו בקנאו את קנאתי בתוכם,

שעשה נקמתי לעיני כולם.

למה? כדי שבראותם זה,

והם לא ימחו,

יראו שהוא הורג את זמרי בן סלוב ואת כוזבי בצור והם לא ימחו בו,

יכופר להם על אשר לא מיחו בפושעים.

למה הם התחייבו קליה?

כי הם ראו את זמרי עושה את המעשה הפסול והמכוער,

והם לא מחו בו,

אז הם התחייבו קליה.

כמו שישראל מתו במדבר בגלל שלא מחו במרגלים,

שהוציאו דיבת הארץ רעה.

כי מי שלא מוחה נתפס בעוון,

אז כאילו הם עשו את העוון.

אז מה הוא עשה?

הוא עשה את זה בתוכם,

לעיניהם, אומר אספורנו,

כדי שאם הם לא ימחו בו שהוא הורג אותם, זה יכפר על מה שלא מחו, על העבירה שהם עשו.

ובזה השיב את חמתי מעליהם.

וזה גם כן בבחינת

איש לפי מהללו.

כי כאשר שינו את דעתם

וייאותו לגנות את הפושעים,

בזה לבד יצדקו.

אם אתה כבר מגנה את הפושעים

בזה שאתה לא מוחה במי שעושה בהם את הדין,

אז אתה כבר נהיה צדיק.

בזה כבר הצדקו.

אמרו במדרש,

רבי שמעון אומר,

מניין שמחתי את האדם יותר מן הורגו,

שההורגו בעולם הזה

ויש לו חלק לעולם הבא,

והמחתיאו הורגו בעולם הזה ובעולם הבא.

מאיפה לומדים את זה? מניין לנו שמי שמחתיא את האדם,

מחתיא אותו בעבירה.

זה הכול. הוא יותר גרוע מרוצח.

למה?

בגלל שמי שהורג רוצח בן אדם,

אז הוא הפסיד לו את העולם הזה,

אבל הוא לא הפסיד לו את העולם הבא שלו.

נגיד שהוא היה שומר תורה ומצוות והוא בא והרג אותו, ומה קרה?

אז הוא אין לו עולם הזה כבר, די.

אבל יש לו עולם הבא, הוא הולך לעולם הבא.

אבל המחתיא את האדם,

הוא מפסיד לו את העולם הזה ואת העולם הבא.

זה נקרא הורגו בעולם הזה ובעולם הבא.

מניין לנו, שואל רבי שמעון,

שתי אומות קידמו את ישראל בחרב,

ושתיים בעבירה.

על אלה שקידמו את ישראל בחרב כתוב

לא תתעב אדומי,

פן יצא בחרם לקראתך,

ולא תתעב מצרי,

שהם הרגו בישראל,

הבה נתחכמה לו,

אלה, לא תתעב אותם.

אלה, באו בחרב, אלה רוצחים,

לא תתעב אותם.

אבל אלה שקידמו לחתית ישראל,

כמו עמון ומואב,

בבנות מדיין ובנות מואב,

עליהם נאמר לא יבוא עמוני ומואבי עד עולם בקל השם.

אלה לא יבואו בקל השם עד עולם,

לא יכולים לעולם להתחבר

לעם האמת והנצח,

ולא יכולים להתקרב אל השם. אלה דחויים לעולם.

למה אלה מחטיאים?

והמחטיאים את הרבים, אין להם חלק לעולם הבא, והם אפיקורסים כמו הזמרים, הפסולים,

וכל אלה שדיברנו בהם בכל השנים,

מאכילי הנבלות והטרפות,

מוכרי הנבלות והטרפות,

המסייעים להם והמפרסמים אותם,

כל אלה בכלל מחטיאי הרבים.

יותר גרועים מרוצחים.

מי אומר בי שמעון בר יוחאי

ומביא את הפסוקים לראיה.

כאשר נתבונן נראה כי חסרה לאדם הרגשה הזאת שאמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

שהמחטיאו הוא יותר מן הורגו,

שהרי כל אחד רגיש,

ומקפיד,

ונוקם ונוטר,

אם מישהו רק ייגע בו,

או מישהו רק יפגע בו,

אם זה פגיעה בגוף,

אפילו אם רק ירים יד כנגדו,

אז ודאי שהוא נוקם ונוטר ולא מוחל ולא סוחר וכו',

אבל מי שבא לספר לו לשון הרע על מישהו,

או מישהו בא ומבטל אותו מלימוד תורה,

ירגיש אולי קצת רוגז אליו, אולי.

אבל יש כאלה שיגידו לו, מה, מה אתה אומר?

כן,

מה, להיות בונה חופשי?

כן, לבוא ללשכה שלך?

יופי.

ואני אהיה כמוך?

פששש. ויהיה לי דרגה שלישית?

כן.

ואני אזכה להיות מאלה שחכמים אמרו שהם עובדי עבודה זרה?

איזה יופי.

ולא יהיה לי ביטול תורה, נכון, אם אני נכנס לכת ולא מדבר שום דבר מדברי תורה, כי אסור לדבר על דתות

בתוך הבונים החופשיים.

זה בסדר, נכון? אין בעיה עם זה.

או זה, אין שום בעיה.

אבל זה נקרא מחטיאו יותר מן האורגו.

מי יחוש לזה?

מי יחוש לזה?

היסוד הזה שרבי מאיר,

שכל העולם כדאי הוא לו,

מוצאים אנו גם בפרשה.

הקדוש ברוך הוא אמר למשה,

צרור את המדיינים

ומביא רשי,

ואת מואב לא ציווה להשמיד.

צרור את המדיינים,

תאייב אותם,

תשנא אותם תמיד,

תזכור את מה שהם עשו,

אפילו שהם ימותו, תמשיך לשנוא אותם ואת מעשיהם שלא ישפיעו עליך.

זה המדיינים. מה עם המואבים? גם הם החטיאו בבנות מואב.

מה קרה פה? ואת מואב לא ציווה להשמיד.

כל זה מפני רות המואבייה,

המואבייה שהיא עתידה לצאת מהם.

כמו שאנחנו לומדים בבבא קמא ל״ח,

ואף על פי שהחטא שלהם, של המואבים, היה חמור יותר מחטא המדיינים,

והם שהניעו אותם, והם שקראו להם לסייע להם.

בכל זאת, מכיוון שעתידה רות לצאת מהם,

הן ניחם בחיים.

והקדוש ברוך הוא זאנו מפרנס אותם, את כל המואבים,

וסובל הכול מפני אדם השלם שעומד לצאת מהם.

מי זה? רות המואבייה.

ומכאן שכל העולם כולו כדאי הוא בשביל האדם השלם.

לא יאומן כי יסופר.

עכשיו אני אקריא לכם מתוך דברי הרמב״ם,

בהקדמה שלו למשניות, לפירוש המשניות.

הוא נותן הקדמה למה נבראו הברואים, בשביל מה העולם,

במה צריך להיות, בשביל להיות

האדם השלם שעושה את התכלית שבשבילה הוא נברא.

ואז הוא אומר ככה, לסיכום,

ונתברר מאלו ההקדמות

כי תכלית העולם בכל אשר בו הוא איש חכם וטוב.

וכאשר התברר לאיש שהוא ממין האדם,

החוכמה והמעשה,

רצוני לומר, החוכמה זה לצייר בשכלו אמיתות הדברים כפי שהם עליו,

זאת אומרת, הוא צריך לברר את חוכמת התורה וחוכמת השם שציווה עליה,

ולהשיג כל מה שאפשר לאדם להשיגו,

כמו ששואלים את האדם לעתיד לבוא,

מקרא כרית, משנה שנית,

תלמוד למדת,

מעשה בראשית, מעשה מרכבה, כל מה שאדם יכול להשיגו.

ודבר שני, והמעשה,

צריך שיהיה תיקון ואישור הדברים הטבעיים,

שהכול צריך להיות ביושר,

ולא יהיה שטוף בתענוגים,

ושלא ייקח מהם אלא מה שיהיה בו, תיקון גופו ותיקון מידותיו כולן.

כל מה שישתמש מן העולם הזה זה רק לתיקון גופו,

ולתיקון מידותיו כולן, כולן.

ועל כן האיש יהיה על עניין זה,

מי שזוכה להשלים את עצמו בדברים האלה, גם בחוכמה וגם במעשה,

הוא התכלית והוא החפץ.

בשבילו ברא הקדוש ברוך הוא את העולם.

לכן השם ברא את העולם עם אדם אחד בלבד,

שכל אחד מאיתנו יאמר, כל העולם כולו נברא בשבילי.

בתנאי שאתה האדם השלם כזה,

שעליו נאמר שכל העולם כדאי הוא,

לא.

מיליארדים ייבראו בשבילו, רק בשבילו.

אין להם שום תכלית

חוץ מבשבילו.

וזה הדבר,

אומר הרמב״ם, לא נודע מאת הנביאים בלבד,

הם הודיעו לנו את זה.

אבל חכמי האומות החולפות,

רק עם ישראל הוא נצחי,

אומות קמות ונופלות וחולפות,

אבל גם חכמי האומות החולפות,

ואשר לא ראו הנביאים ולא שמעו את חוכמתם,

כבר ידעו גם הם

שאין אדם שלם

אלא כשיהיה כולל החוכמה והמעשה.

ודי לך בדברי החכם המפורסם בפילוסופיה,

הוא מכוון לאריסטו,

שאמר חפץ האל ממנו להיות נבונים חסידים.

אז הוא כיוון גם כן, נבונים זה חוכמה,

חסידים זה במעשה,

מתחסדים.

שהאדם, כשיהיה חכם בנבון,

אבל מבקש תאוות,

אינו חכם על האמת,

שתחילת החוכמה מחייבת

שלא ייקח אדם ממעדנים הגופניים,

אלא מה שיש בו, תיקון צורך גופו.

אומר הרמב״ם, כשנפרש את מסכת אבות, שם נשלים את העניין ונבאר

כפי משהו ראוי.

וכן מצאנו, אומר הרמב״ם, שהנביא האשים

וחשב לעוון

למי שהתהלל שהוא חכם

והוא מורד במצוות ומבקש תאוות נפשו.

כמו בונה חופשי, למשל.

והוא מה שאמר,

איכה תאמרו חכמים אנחנו בתורת אדוני איתנו?

הנה בדבר אדוני, מה עשו?

בחוכמת מן להם.

ירמיה חטא.

וכן אם יהיה אדם כמו כן עובד,

עובד השם

ונזיר

ומרחיק עצמו מן המעדנים

לבד ממה שיצטרך לתיקון גופו,

והולך במנהגים הטבעיים, כולם על קו המישור,

הוא מחזיק בנועם המידות כולן,

אבל אין לו חוכמה.

גם זה חסר השלמות,

אבל הוא יותר שלם מן הראשון.

אך מעשיו שהוא עושה

אינם על דרך נכונה ואינם על דרך האמת.

ועל כן אמרו חכמים עליהם השלום, אין בור ירא חטא,

ולא עם הארץ חסיד כמו שביארנו.

כי מי שחסרת החוכמה, חוכמת התורה, חוכמה אלוקית,

אז הוא נקרא בור כמו בור ריק,

והוא לא יכול להיות חסיד כי הוא עם הארץ, הוא מתעסק בענייני הארץ.

וכל מי שיאמר בעם הארץ שהוא חסיד,

הוא מכזב החכמים שגזרו בעניין זה גזירה נחתכת,

והוא גם מכזב את השכל כמו כן.

ואחר כן תמצא בציווי התורה ולמתם אותם ולמתם אותם,

ואחר כן לעשותם.

מביא החוכמה,

קודם המעשה.

גדול תלמוד שמביא לידי מעשה,

בלי שתלמד ותעשה מעשים,

המעשים אינם שלמים ואינם ראויים ולא על דעת השם.

שבחוכמה יגיע אדם למעשה,

והמעשה לא יגיע בו אלא חוכמה.

וזה שאמרו עליהם השלום, תלמוד מביא לידי מעשה.

עכשיו נשאלת שאלה, אז בשביל מה יש אנשים בעולם

שהם לא מגיעים לחוכמה? אז בשביל מה צריך אותם?

אומר הרמב״ם, ונשאר בכאן שאלה אחת, והיא שיוכל אדם לומר,

אתם כבר אמרתם שהחוכמה האלוהית

לא המציאה דבר לריק,

אלא לעניין.

ככה הקדים הרמב״ם לפני כן ואמר שכל דבר יש לו תכלית בעולם ומטרה.

אין דבר שנברא ללא תועלת, ללא תכלית.

אז אם כן,

וכי כל היצורים שמתחת גלגל הירח,

הנכבד מהם הוא האדם.

מי הכי נכבד מכל היצורים מתחת גלגל הירח? זה האדם.

ותכלית היות האדם, מה היא?

לצייר לנפשו המושכלות.

זאת אומרת,

הוא קיבל דעת רחבה בשביל לצייר המושכלות, להשכיל ולהבין

את כל מעשה הבורא בבריאה

ומה רצונו ולקיים.

ואם כן, מדוע, הוא שואל הרמב״ם, משאל השואל,

המציא הקדוש ברוך הוא כל האנשים אשר לא יציירו מושכל לנפשם,

אם זו הכוונה והתכלית בבריאת האדם, מה תועלת באנשים האלה?

ואנו רואים שרוב בני האדם ערומים מן העורמה וריקים מן החוכמה,

מבקשים התאווה.

רוב העולם חיים בשביל להתענג.

למה באת לעולם? שאלתי שנים.

באנו להנות.

תשובות של חכמים ומחוכמים, כן?

והאיש החכם המואס בעולם הוא יחיד בין רבים,

לא יימצא לאחד בדור מהדורות.

אז למה נבראו כל אלה אם בסוף יש רק אחד בכמה דורות

שהוא כזה

גם חכם וגם במעשים שלמים?

אז מה צריך את כל השאר?

התשובה לזה, תקשיבו,

שהאנשים נמצאו לשתי סיבות.

יש שתי סיבות שהשם מחזיק את כל האנשים בעולם.

תשובה ראשונה, האחת,

להיותם משמשים לאחד ההוא.

מיליארדים

נבראו רק בשביל האחד ההוא.

למה?

שאילו יהיו כל בני האדם מבקשים חוכמה ופילוסופיה,

כולם יתעסקו רק בחוכמה.

יישחט תיקון העולם

ויאבד מן בעלי חיים מן העולם בימים מועטים.

מפני שהאדם חסר מאוד

ומצטרך לדברים רבים.

ולכן היה נצטרך ללמוד החרישה והקצירה ולדוש ולטחון ולאפות

ולתקן כלים לכל המלאכות האלה

כדי להשלים בהם את תיקון מזונו.

ולכן יהיה צריך ללמוד תביעה ואריגה כדי להרוג מה שילבש.

ויצטרך האדם ללמוד, האדם היחיד אנחנו מדברים,

ללמוד בניין

כדי לבנות מקום להסתתר שם.

ויצטרך לעשות כלים לכל אלה המלאכות.

ואין בחיי מתושלח

מה שיספיק ללמוד אלו המלאכות.

שאדם מצטרך במחייתו לכולן צורך מוכרח.

אז מתי יהיה מוצא פני ללמוד

ולקנות חוכמה?

על כן נמצאו שאר בני אדם לתקן

אילו המעשים הצריכים עליהם במדינה,

כדי שימצא החכם צורכו, ימצא החכם צורכו מזומן לפניו ותתיישב הארץ ותהיה חוכמה מצויה.

ומה טוב אמר האומר לולא המשתגעים נשאר העולם חרב.

שמעתם?

כל אלה שעובדים ברוכים יהיו משוגעים.

ולולא המשתגעים נשאר העולם חרב. למה?

לא כדאי לו לקדוש ברוך הוא להזיק את העולם בשביל אלה שעובדים ואוכלים, אוכלים ועובדים ואוכלים ואוכלים ועובדים.

מה זה בעלי חיים? בעלי חיים.

גם הם טורחים ואוכלים וככה וזה ופה ושם,

חוזר חלילה. מה זה?

כל משברת הקדוש ברוך הוא את העולם זה בשביל האדם השלם, האדם החכם,

ואפילו הוא רק אחד בכמה דורות.

וכל שאר העולם משמשים לו ומכינים עבורו הכול.

לכן המציאו את כל המלאכות ואת כל המכשירים ואת כל הכלים והכול,

להקל עליו, שיוכל להשיג הכול

מוכן ומזומן.

זו סיבה אחת למה הוא ברא את האנשים

שהם לא שלמים.

והוא מסביר עכשיו לנו שנבין

למה הם נקראים משתגעים.

שאין בעולם שיגעון דומה לשיגעון האדם,

שהוא חלוש הנפש.

ודא להרכבה.

האדם הוא הכי פגיע, בעלי חיים לא פגיעים בכלל.

קור וחום, לא צריכים מלבוש, לא צריכים מסתור כל כך תמיד.

הם לא פגיעים כמונו.

לא תראה הרבה עם שפעת.

אפשי, אפשי. לא תראה.

זאת אומרת, הם

חיים כמה זמן שנקצב להם,

עובדים, עוברים את כל מה שיש בעולם בלי שום בעיה.

אבל אדם, מה זה?

דא להרכבה.

דא להרכבה.

והוא נוסע, המשוגע הזה, כן?

הוא נוסע מתחילת הגליל השני, משבעה גלילות היישוב, עד סוף השישי.

דהיינו, הוא נוסע, הוא טס מפה, מישראל לארה״ב, בשביל לעשות פרנסה

שלו כסף.

הוא נוסע.

והוא עובר ימים

בזמן החורף, שיש סערות וסכנות והכול, והוא מוכן להסתכן.

והוא הולך בארץ תלאובות בזמן החורף והקיץ.

הוא מסתכן בנפשו לחיות השדה בלרמסים.

למה? כדי שירוויח דינרים.

וכשיקבוץ כלום מן הזהובים שמכר בהם נפשותיו השלוש,

נפש, רוח ונשמה,

נהיה לו מהם חלק,

יתחיל

לחלק את הכסף, יחלק אותם, את הדינרים, על אומנים,

לבנות לו יסוד,

בניין, יעני, ונדירה,

על טבור הארץ

בסיד באבנים,

כדי להקים עליו קיר שיעמוד שנים רבות.

והוא יודע שלא נשאר לו משנות חייו מה שיוכל בהם לבלות בניין עשוי מן הגומה.

אם הוא היה עושה בניין שעשוי מגומה, מקנה סוף, הוא יחזיק מעמד יותר מחייו.

הוא לא יספיק לגמור את המשכנתה והוא כבר יהיה בעולם האמת.

היש שטות ושיגעון גדול מזה, אומר הרמב״ם.

וכן, כל תענוגי העולם הם הוללות וסכלות גמור,

אבל הם סיבה ליישב את העולם.

ככה העולם מיושב, הם הסיבה.

סיבה ליישב את העולם.

ועל כן קראו חכמים, עליהם השלום, מי שאין לו חכמה,

עם הארץ.

כלומר,

לא נמצאו כי אם ליישוב הארץ.

זה עם שהתפקיד שלו ליישב את הארץ.

לפיכך מייחסים את שמם לארץ.

ואם יאמר איש,

הרי אנחנו רואים שוטה וכסיל,

והוא שוקט בעולם,

לא ייגע בה,

ואחרים עובדים אותו, מתעסקים בעסקיו,

ואפשר שיהיה משתמש בעסקיו איש חכם ונבון.

הטמבל,

יש לו אנשים שעובדים אותו,

והחכמים משרתים אותו בשביל שיהיה לו עושר.

איך זה מסתדר?

ואין הדבר כאשר יחשוב החושב

שמנוחת הכסיל ההוא כמו כן

עובדת

ומכינה טוב ההוא לאיש אשר חפץ הבורלת איתו לו.

כל הטמבל הזה, עם החכמים שסביבו,

שמשרתים אותו ועושים לו עושר,

כל אלה גם כן

הם עובדים ומכינים את כל הטוב ההוא לאיש אחד שהבורא חפץ לתת לו ממה שהם עובדים.

שאף על פי שהוא הטיפש נח ברוב ממונו ורכושו,

הוא ייצווה לעבדיו לבנות ארמון כליל יופי

ולנטוע כרם חשוב

כמו שעשו המלכים בכל הדומה להם.

ואפשר

שיהיה הארמון ההוא שהוא בנה,

כמו ארדואן עם אלף חדרים,

מזומן,

כל זה מזומן, איש חסיד,

שיבוא באחרית הימים

ויחסה יום אחד בצל קיר מן הקירות ההם

ויהיה לו סיבה להנצל ממוות.

בשביל להציל את הצדיק הזה ממוות

צריכים כבר להכין עשרות או מאות שנים לפני כן אנשים ועבדים ושפחות,

בניינים והכול,

שפעם הוא יעבור שם ויצטרך מחסה ויהיה לו את המחסה שם.

הכל אלה עבדו בשביל פעם אחת שבאחרית הימים יבוא האיש השלם

ויינצל שם.

כמו שנאמר באיוב,

יכין וצדיק ילבש.

אומרים חכמים, רשע יכין וצדיק ילבש.

כמו עיריית גבעת שמואל,

החליטו עכשיו שמי שרוצה להיכנס לפארקים,

צריך לעשות כרטיס

של אזרח

ורק הוא יכול להיכנס. למה? בני ברקים באים לפארקים שלהם

והם אוהבים חרדים,

אז לכן הגזענות פסתה המספחת,

והם לא רוצים שרשע יכין וצדיק ילבש,

אז הם עושים כרטיסים עכשיו שלא ייכנסו.

מה פתאום שאנחנו נכין והצדיק יבוא ויענה?

מה פתאום?

אבל בעל כורחם

יצטרכו לוותר על הרעיון.

או שייקח מן הכרם ההוא כוס יין יום אחד,

לעשות ממנו צורי הנקרא תריאקה,

וימלט בו מן המוות איש תמים ושלם אשר נשכו האפעה.

הרמב״ם היה בקיא בתרופות,

ולכן הוא אומר שמיין אפשר לעשות תרופה נגד ההרס של נחש האפעה.

וכן מנהג הקדוש ברוך הוא וחוכמתו אשר בה העביד הטבע,

עצות מרחוק אמונה אומן.

וזה העניין,

ביארו חכמים על אם השלום.

אמרו כי בן זומא היה עומד על הר הבית

והיה רואה ישראל העולים לחג ואומר,

ברוך שברא כל אלה לשרתני,

כי היה עליו השלום יחיד בדורו.

הוא ידע שהוא צדיק כיסוד העולם,

והוא הודה לשם שברא את כל אלה שעולים לרגל לשרת אותו.

איך הם משרתים אותו?

זה הורג וזה אופה וזה טבח

וזה אינסטלטור וזה זה וזה זה. כל אלה מכינים את כל צרכיו כדי שהוא

יוכל לשבת ולעסוק בחוכמה ולקיים את רצון הבורא.

אז זו סיבה אחת למה הבורא ברא את אלה שהם לא התכלית של העולם,

הם תכלית משנית

לצורך האדם השלם,

שכל העולם כדאי הוא לו.

זה כל הלומד תורה לשמה, אומר רבי מאיר, תזכרו.

תשובה שנייה,

זו הסיבה השנית,

במציאות מי שאין בו חוכמה,

מפני שאנשי החוכמה הם מעטים מאוד,

וזה הדבר מתחייב בדרך החוכמה האלוהית,

ואין לומר באשר חייבה החוכמה הראשונית מדוע היה כך,

כמו שאין לשאול למה היו הגלגלים תשעה וכוכבי לכת שבעה,

ביסודות ארבעה,

שאלו כולם והנוהגים מנהגיהם נתחייבו להיות כך במציאה הראשונה.

והנה החכמים עליהם השלום כבר ביארו זה ואמרו,

אמר רבי שמעון בר יוחאי על אנשי דורו, הוא חי בזמן התנאים הקדושים, מה הוא אמר?

ואף על פי שהיו נכבדים רובם,

בדור שלו רוב

העם היו נכבדים

אמר ראיתי בני עלייה והם מועטים,

ואם שניים הם

אני ובני הם.

ועל כן נבראו ההמון

לעשות חברה לחכמים

שלא יישארו שוממים.

כל מה שנבראו 8 מיליארד שלא יהיה משעמם.

אווירת רקע.

ואולי,

אולי תחשוב שזו תועלת קטנה.

מה, בשביל זה צריך לברוא כל כך הרבה?

אה, זו תועלת קטנה.

אומר לנו הרמב״ם אבל היא צריכה וראויה יותר מן הראשונה.

שהרי הקדוש ברוך הוא העמיד הרשעים בארץ ישראל כדי לעשות להם חברה

ולהסיר שיממון נפשות החסידים.

ולכן הוא אומר,

לא אגרשנו מפניך בשנה אחת

פן תהיה הארץ שממה.

וזה העניין, פירשו חכמים גם כן ואמרו.

מהי

כי זה כל האדם?

שלמה המלך החכם מכל אדם אומר, סוף דבר הכל נשמע.

את האלוהים ירה ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם. שואלים חכמים,

מה זה שהוא אמר כי זה כל האדם?

הוא אומר, כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה.

מה זה לצוות? לעשות לו צוותא.

להסיר את עצבו בשיממון יחידותו.

שלא יהיה צדיק לבד.

שמעתם?

ואם כן,

מסכם לנו הרמב״ם,

נתבהר מכל אשר אמרנו, שהכוונה בבריאת כל מה שיש בתוך העולם

ההווה והנפסד אינו אלא איש שלם,

כולל החוכמה במעשה,

כמו שאמרנו.

וכשתתבונן

ותלמד מדבריהם עליהם השלום,

אלו שני העניינים,

רצוני לומר, החוכמה והמעשה מאשר בארוהו ורמזוהו,

תדע כי על נכון אמרו חכמים שאין לו לקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ארבע אמות

של הלכה.

אלה שמסתופפים בכולל

ולומדים תורה לשמה,

בשבילם ברא הקדוש ברוך הוא את העולם.

אז איך ש״ס מסכימים

שיגייסו את בני הישיבות?

הפתרונים לטיפשים,

הרמב״ם

לועג להם,

צריך אדם השלם.

אלף נכנסים למקרא,

ורק אחד יוצא לתלמוד, והשם מוכן,

שאלף ייכנסו ללמוד, וייצא מהם רק אחד.

שווה לו.

אז איך אפשר להסכים?

הפתרונים לטיפשים.

רבי חנניהו בראשיו אומר,

עושו קדוש ברוך הוא זו קדוש ישראל,

לפי כוח רבו לנו תור ומסווד,

שנעמור אדם עפש למען סדגו,

יגדיל תורו ויאדיר.

ועוד מאדי ברדיו עודד וימין.