השגגות נוספים לזדונות, מתי? | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום נהורי בן סיגלית

יזכה לתשובה אמיתית ושלמה ויזכה להידבק בצדיק האמת באמת וזיווג הגון מהרה

והיה בשומעו

את דברי העלה הזאת

ויתברך בלבבו לאמור

שלום יהיה לי

כי בשרירות ליבי אלך

למען שפות ערבה את הצמאה.

אונקלוס ברש״י, זיכרונם לברכה, מפרשים שיוסיפו לו את השגגות על הזדונות

ויענישו אותו להיפרע ממנו על שניהם כאחד.

אני אקריא לכם מה אומר רש״י

ויתברך בלבבו

לשון ברכה

יחשוב בליבו ברכת שלום לעצמו

לאמור לא יבואוני קללות הללו

אך שלום יהיה לי.

בשרירות ליבי אלך

במראות ליבי

כמו אשורנו ולא קרוב

כלומר מה שבליבי אני רואה לעשות

למען שפות ערבה לפי שהוסיף לו פורענות על מה שעשה עד הנה בשוגג

והייתי מעביר עליהם

וגורם עתה שאצרפם עם המזיד ואפרע ממנו הכל.

וכן תרגם אונקלוס בדין להוספה לחטאי שלוטה על זדונתה

זאת אומרת הוא יוסיף לו את כל החטאים על הזדונות

שאוסיף לו עני השגגות

על הזדונות

מה זה ערבה?

זה השוגג

למען שפות ערבה להוסיף את ערבה על הצמאה מה זה ערבה? להוסיף את ערבה זה השגגה

ולמה זה נקרא ערבה?

כמו שעושה אדם שיכור

שהוא עושה שלא מדעת

רבה מלשון רווי שתה הרבה הוא רווי

אז כשהוא עושה הוא עושה בשגגה לא מדעת

מה זה צמאה?

זה מי שעושה במזיד

כי הוא עושה מדעת ובתאווה הוא צמא הוא רוצה

הוא מעוניין

אז השם מוסיף

את הרבה את החטאים שהם בשגגות על הזדונות ביחד ועונש אותו בעונש על כולם

עד כאן

זה הדברים שנאמרו בנושא הזה.

עכשיו

יש בדברים האלה יסוד גדול

אם האדם דואג על הזדונות

והוא מלא חרטות עליהן

אפילו אם הוא לא שב בתשובה גמורה

הוא רק מתחרט על העבר

גם בתשובה כזו אפילו שלא נכנס בגדר של תשובה מעולה

בקבלה שלמה שלא ישוב לזה החטא לעולם

זאת אומרת הוא לא עושה את כל תנאי התשובה חרטה על העבר קבלה לעתיד ווידוי

הוא רק מתחרט על העבר

זו תשובה גם אבל לא מעולה כלל וכלל

כמו שמובא ברמב״ם בהלקו תשובה פרק ב׳

בכל זאת מועילה תשובה כזו לגבי אותן העבירות

שהוא עשה בשוגג

שהקדוש ברוך הוא מעביר עליהן

בתנאים שקבעה התורה לכפרתן

זאת אומרת השוגג נשאר בגדר שוגג שאם תעשה מה שצריך לעשות כדי להתכפר בהן על פי התורה

אז יתכפר לך

אני חוזר עוד פעם

יש יסוד גדול

אם אדם דואג על הזדונות

ומלא חרטות עליהן, על הזדונות

אפילו אם לא שב בתשובה גמורה והוא רק מתחרט על העבר

בכל זאת

התשובה הזאת תועיל לו לגבי עבירות בשוגג

שאז יעביר אותם הקדוש ברוך הוא בתנאים שקבעה התורה וכפרתן

אבל אם אדם אומר

שלום יהיה לי

כי בשרירות ליבי ילך, הלב שלי אומר לי שהכל יהיה בסדר, לא יקרה פה שום דבר וכו'

ואינו משים על ליבו לדאוג על חטאיו

אינו משים לב לדאוג על חטאיו

נשללת מאיתו הזכות הזאת

ולא עוד אלא שמחשיבים לו את השגגות כזדונות

אפילו אם בעת עשייתן היה שוגג

כי המעשים שלו מצטרפים למחשבה ולהרהורים הפסולים שלו כי שלום יהיה לי

ולכן הוא נקרא מזיד גם על השגגות ומענישים אותו בכפליים

כל מי שהולך שאנן

ובטוח בעצמו שהכל יהיה בסדר והקדוש ברוך הוא לא עד כדי כך והכל יהיה בסדר

זה לא כל כך חמור אם פה מפספסים פה מאחרים פה ישנים פה לא מתעוררים

כל הדברים זה לא אדם שישן וכניסתם, אה, לא נורא, עכשיו אין לנו מורא,

הכל בסדר, לא יקרה שום דבר

אבל יעקב אבינו אמר מה נורא המקום הזה?

מה זה מה נורא המקום הזה? הוא התעורר

אין זה כי אם בית אלוהים.

מה, לישון בבית אלוהים?

לישון במקום ששכינה שורה?

איך אפשר לישון במקום ששכינה שורה?

אז מה הוא נבהל?

הוא ראה את החלום בסולם, סולם יעקב

הוא רואה מה ההבטחות שיש לו ולעם ישראל ולצאצא עד סוף הדורות

איך הוא היה צריך לקום מחלום כזה? חלום אמת, לא חלום של גייזי

איך הוא היה צריך לקום?

היה צריך להיות המאושר עלי אדמות

ומה הוא? רועז ומתפחד

וואו, ישנתי במקום כזה ששכינה נמצאת, מה נורא המקום הזה?

ואנחנו נמצאים בבית מקדש מעט

אז בית מקדש מעט

בכל אופן שכינה שורה בבית הכנסת, איך אדם ישן שם?

אין מורא

אז הוא אמר, שגגה, אני הייתי חייף, אני זה, אני פה, אני שם, שגגה?

אם אתה חושב שבשרירות ליבך תלך,

זה יחשב זדון,

כמו זה שהיה פה קודם ורצה לישון בבית כנסת.

אין דבר כזה.

מה זה?

בית הערכה?

זה בית הכנסת.

אז זאת אומרת, אדם צריך להבין שאם אצלו הוא רגוע וחושב ששלום יהיה לי כל מה שאני עושה, זה קטנות, זה לא הקדוש ברוך הוא,

הוא לא עד כדי כך מדקדק.

כל השגגות יהיו לו זדונות.

כל השגגות יהיו לו זדונות.

אמר רב חנינא בר פפא,

כל העושה דבר ומתחרט בו,

מוחלין לו מיד.

רבי יוחנן, כמעט אלאי אקרא בכי.

כשהיה מגיע רבי יוחנן לפסוק הזה, היה בוכה,

כי את כל מעשה האלוהים יביא במשפט

על כל נעלם.

זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא מביא במשפט

על כל נעלם.

היה בוכה רבי יוחנן. רבי יוחנן הוא צדיק גדול, הוא לא צריך לדאוג בכלל.

בכלל לא צריך לדאוג.

הוא יודע מה זה מורא שמיים.

אז למה הוא היה בוכה?

הוא אומר, עבד שריבו שוקל לו שגגות כזדונות,

תקנה יש לו?

אם הבורא יתברך

מחשיב לנו את השגגות כזדונות, לפי מה שאמרנו,

מה התקנה שיש לבן אדם?

הרי בן אדם לא מחשיב בכלל שגגות.

מה אני אעשה?

מה אני אעשה? אני בן אדם, טעיתי, שכחתי,

לא שמתי לב, נפלתי, נשכבתי, הייתי ככה. סיפורים, כל היום סיפורים.

מלא סיפורים.

מה תקנה יש? לא אומר רבי יוחנן. הוא בוכה, הוא בוכה. לא עלינו, עליו.

והדבר צריך ביאור.

איפה באמת המקור הזה?

ששוקלין שגגות כזדונות.

שהשם יביא במשפט על כל נעלם, גם מה שנעלם ממך.

אתה בכלל לא ידע מה אתה שגגת.

ובכן, המקור בפסוק הזה,

למען שפות הערבה על הצמאה, השם מוסיף את השגגות על הזדונות ונותן כאחת.

כי לפי פירוש אונקלוס ורש״י,

זה מדובר במי שחושב ואומר,

לא יבואוני הקללות הללו,

אלא שלום יהיה לי.

אז במצב כזה מוסיפים את השגגות על הזדונות.

והנה כשאומר אדם שלום יהיה לי,

זה דבר נעלם מאוד.

ונתון לתחומו הפרטי הפנימי של האדם.

כמו שכתוב בפסוק מפורש, והתברך בלבבו.

הוא לא עובר בפיו, הוא לא חצוף, הוא לא עוז פנים.

הוא רק בלב מרגיע את עצמו, הכל יהיה בסדר.

הכל יהיה בסדר.

והאדם סבור שהוא לא עושה בזה שום חטא.

אבל הקדוש ברוך הוא

חופש כל חדרי בטן

ומשפטיו תהום רבה.

כי הידיעה של הקדוש ברוך הוא מגעת עד תהום הנפש.

הוא מברר בעמקי נפשו של זה שמסתתר הרהור של שלום יהיה לי.

שהמשפט שלו חרוץ

למען שפות ערבה את הצמאה, להעניש אותו על השוגג כמזיד.

איך אדם יזהה אם באמת עשו לו את החשבון ככה ובראש

השנה קרוב ככה יעשו לו את החשבון שכל השגגות יהיו זדונות

כאילו הוא מתריס נגד השם בכוונה,

איך הוא ידע?

אם הוא חזר פעמיים על אותו דבר, אם הוא נרדם פעמיים,

אם הוא איחר פעמיים,

אם הכל פעמיים.

הרי אדם שלא ערב יכול לסמוך בחירוב על הרב.

אז פעם ראשונה הוא לא ערב, שכח,

לא עשה עירוב תבשילין,

סומך על הרב שהרב מערב בשביל כל העיר.

פעם שנייה הוא נקרא רשע, פושע,

פושע, פעם שנייה.

לא, אבל עוד פעם שכחתי, אתה יודע איך הייתי טרוד?

ערב חג וזהו,

לא, לא יכול לשים לב, זה פה שם.

מה אני יכול לעשות, אתה יודע, אשתי שיגעה אותי בילדים וזהו. פושע!

פעם שנייה,

זהו.

פעם שלישית זה כבר השמדה עם מלכה דשדה.

ואם אנשים חוזרים כל פעם על השגגות, חוזרים, כן, שגגה, שגגה, מה אני אעשה? תראה, מה אני אעשה? מה אני אעשה?

מה אני אעשה?

תמיד יש מה לעשות.

אתה תמיד נרדם,

תעמוד.

אתה גם בעמידה נרדם, תתחיל להסתובב.

אתה עוד יותר נרדם, גם בהליכה אתה יודע לרדם.

אז תסתובב למעלה, בין המכוניות.

בטוח ששם תהיה ערני, לא להידרס.

ואם תתרגל שם, אחר כך תחזור בחזרה ותגיע לפה, ועוד פעם תע...

עד שתגיע למצב שתוכל להיות ערני.

אין פחד אלוקים בכלל. למה? כי בשרירות ליבי ילך.

אל תיקחו את העץ האחרונה, ברצינות.

עוד יגידו שאני אומר לאנשים ללכת בכביש.

אבל הנקודה היא, תמיד יש מה לעשות.

ועל זה יש לנו לבכות.

בפרט שהנעלם הזה הוא קרוב למזיד.

בזה שאינו לומד מוסר ואינו עומד על נימי ליבו.

אם נפשו מראה עליו, על חטאו.

אדם לא לומד מוסר.

וכיוון שהוא לא לומד,

לא, יש כאלה שלומדים. יש כאלה שנמצאים פה כל הזמן, שומעים כל היום מוסר, בוקר וערב, שומעים מוסר.

אבל הוא לא לומד.

מה הפירוש שלא לומד?

כי השמיעה היא באוזן. אתמול למדנו שהשמיעה צריכה להיות בלב.

וזה צריך להיות קבלה.

קבלה.

ויהם שמעו ותשמעו, אם קבלה תקבלון.

זה השמיעה, שמע ישראל קבל ואהבן.

שמיעה זה קבלה.

נעשה ונשמע, נעבד ונקבל.

ונקבל, ונשמע זה נקבל. קבלה לעשות את הדברים. זה נקרא שמיעה.

עכשיו, אם אינו לומד מוסר, כמו שאמרתי עכשיו,

ואינו עומד על נימי נפשו,

ואם אין נפשו מראה עליו, על חטאו,

הוא מחליק את זה.

כאילו, בסדר, נו, מה אני יכול לעשות?

מה יגדלו כוחו ושכרו של לימוד המוסר?

איך יגדלו?

אבל אם אתה תשים על ליבך,

וואו, כמה שכר מגיע לך על זה.

אדם שלומד שיעור,

ובשעת השיעור, הנחה יוצאת מעמקי ליבו,

לא ביקשו שתבכה מפסוק כמו רבי יוחנן.

רבי יוחנן לומד פסוק,

מבין את המשמעות, ישר בוכה.

וואו, מה אני עושה?

כי השם יביא על כל נעלם.

מה התקנה יש לנו עם הקדוש ברוך הוא?

את השגגות הופך לזדונות.

אז הוא בוכה.

אני לא שמעתי פה מישהו שהוציא הנחה.

אבל אם היה מישהו מוציא הנחה

בשעת הלימוד מעמקי הלב ומתחרט ודואג על מעשיו הזדוניים,

השגגות שהפכו להיות זדוניים,

ואפילו אם לא עשה עדיין תשובה כהוגן,

אז הוא מצליח לפעול בחרטה שלו על הזדונות.

מה הוא פועל? שעל כל פנים העבירות שעשה בשוגג יישארו כדין שוגג.

אבל אם הוא לא מתחרט על הזדונות,

השגגות הופכות להיות זדונות.

זה אנשים לא יודעים.

זה אנשים לא יודעים.

אברבנאל מביא פירוש נפלא למען שפות הרבה, את הצמאה מתחום החקלאות.

מה זה?

יש פרחים

שהם צמאים

ויש פחות. יש כאלה שמשקים פעם בשבוע ויש כאלה שמשקים כל יום,

אבל הם נמצאים בגינה ביחד, תערובת.

אז הוא לא יכול עכשיו, הגנן, ללכת עם הצינור וכל שתיל לעשות לו לפי מה שהוא רגיל.

אז הוא משקה מלמעלה את הכול,

למען שפות, הרבה על עצמאה.

אלה שהם רבועים והם לא צריכים הרבה, ואלה שצמאים שהם צריכים כל יום.

הכול ביחד.

אין ברירה. ככה זה עובד.

כן, ככה עם ישראל, הקדוש ברוך הוא, משפיע ברכה.

למען שפות הרבה את הצמאה.

גם כאלה שהם לא בסדר, וגם כאלה שהם בסדר, השם מוריד ברכה.

זה בתנאי

שהרוב

של הצמחים

הם כאלה שצמאים וצריכים כל יום.

אז אם יש כאלה שהם צמאים לעבוד את השם,

והם רוצים לעשות את רצונו יתברך,

והם הרוב של עם ישראל,

אז גם הרבה, אלה שחושבים שהם בסדר, והכול בסדר, והכול בסדר, אז גם כן, השם משפיע עליהם ברכה ביחד.

אבל אם זה לא ככה,

אז הקדוש ברוך הוא לא משפיע,

ואז הוא מדקדק עם כל אחד ואחד, ועל כל שתיל ושתיל,

ואז חביבי,

מגלים שהשורש, פן יש בכם,

שורש פורה ראש ולענה,

הוא עלול לקלקל, להרעיל פה את כל הערוגות,

וכולי וכולי,

אז הקדוש ברוך הוא תולש אותו.

לא משאיר אותו.

למה הוא עלול לקלקל את כולם?

בפרט שיש כבר הרבה כאלה,

אין ברירה, צריך כסח.

אז זאת אומרת, התפקיד שלנו לשמור שהערוגות של עם ישראל יהיו הרוב,

עושים את רצון הבורא, ואז אנחנו מגינים גם על אלה שפחות.

לכן כתוב,

הנסתרות

לשם אלוקינו, והנגלות לנו ולבנינו עוד העולם. דין ערבות,

שאנחנו צריכים להתבונן סביבנו לראות. אם אנחנו רואים מישהו עובר עבירה בגלוי,

צריכים להוכיח אותו.

בנסתרות השם יטפל,

אלה שאומרים בשרירות ליבי והכול,

אבל יש להם עדיין הגנה מהכלל ישראל, בינתיים.

אבל אם לא, אוי ואבוי, השם עוקר.

אז לכן ציבור צריכים להסתכל. אם הם רואים מישהו ישן בשיעור, צריכים להעיר אותו.

אם רואים מישהו

שהוא לא מקשיב,

או מסיח דעת מאחרים, צריך להעיר לו.

אתה צריך לדאוג שהכל יהיה בסדר.

למה?

הוכיח תוכיחת עמיתיך.

למה? זה גורם רפיון.

אחד רואה את השני, מנמנם,

גם הוא ינמנם.

אחד רואה את האחד מהאחר, גם הוא יהיה אחר. והקולר תלוי בצווארו של הראשון שגורר את כולם ומלמד את כולם.

וכן הלאה.

אבל לא רק זה שגרם,

גם אלה שלא מחו, גם אלה שלא עוררו, גם אלה שלא טרחו

לתקן את הדבר.

ממילא כולם באותו סל.

לכן נאמר, הנסתרות לשם אלוקינו והנגלות לנו. ואם זה גלוי לך ואתה רואה,

אתה צריך לעצור את התופעה, כי אחרת זה ילך ויידרדר ולא יישאר שום דבר.

כי היצר הרע הוא יודע.

הוא יודע לפתות פיתוי אחד קטן.

פן יפתה לבבכם,

אחר כך וסרתם,

ואחר כך ועבדתם,

ואחר כך וישתחוויתם,

ותהיו עובדי עבודה זרה, ותהיו אצל גייזי.

אז לכן כל בן אדם צריך לשים לב,

לבחון את הדברים, ותראו עד כמה זה חמור.

מי שאומר שלום יהיה לי,

הקדוש ברוך הוא את השגגות והשלכותיהן.

הכל הוא יפיל עליו כזדונות,

ויוסיף לו את מה שהוא החטיא את האחרים שלמדו ממנו,

שנאמר, וכשלו איש באחיו, וכשלו איש בעוון אחיו.

אחד מכשיל את השני.

לא בכוונה,

לא במזיד, בדוגמה שלילית.

דוגמה שלילית משפיעה,

והיא נותנת רפיון,

והרפיון הזה בחשבון

של האדם המרפא,

ובאלה שלא תיקנו גם את הרפיון.

לכן, זקני בית דין היו יוצאים ואומרים, ידינו לא שפכו את הדם הזה. מישהו אמר שאתם שפכתם?

לא, אבל אם הייתם מלמדים מוסר כמו שצריך,

אז לא היה מצב כזה שהיה שפיכות דמים.

אצלכם בעיר.

זאת אומרת, כל אחד נתפס, ואפילו הגדולים.

אז כשיש חבורה קדושה שהם עושים את רצון הבורא,

ודאי שהם צריכים לדאוג אחד לשני.

ולא להגיד, אני מפחד להגיד לו, הוא כועס,

הוא מרים את הכול, ואחר כך הוא מקפיד,

והוא עושה ככה וככה.

לא לפחד.

לא תגורו מפני איש.

רק את האלוהים צריך לפחד.

משום בן אדם לא צריך לפחד.

הוא צריך לעשות מה שהתורה אומרת. הרי

התורה חייבה הוכיח, תוכיח עד הכאה.

אם הוא יקלל אותך, אל תחשוש, תמשיך.

אז אחרי גערה.

אם יבוא להכות אותך, אתה פטור.

לא שאתה צריך לפחד מהמכות, אבל אתה פטור.

די, אמרו לך, עד פה, עד פה זה משוגע,

השם יטפל בו.

אתה כבר לא צריך לטפל בו.

אתה הוכחת, אמרת, הכול טוב ויפה.

אבל עד הכאה אתה צריך להוכיח.

כל העניין זה לתקן את האחרים.

אם לא היה אכפת לי מעם ישראל,

אז מה אכפת לי לרוץ מהערב לערב, למקום למקום?

מה אכפת לי? אני מכיר אותם בכלל?

אני מכיר אותם בדימונה, ואתם בחיפה, מאיפה אני מכיר אותם בכלל?

למה אני הולך?

כי השם רוצה ככה.

הוא רוצה שהבנים שלו יתקרבו אליו.

אז כל מי שעושה דבר כזה, השם נותן לו כוחות.

נותן לו יכולות, מה שאין לשום אדם אחר.

למה? כי זה מה שרוצה השם.

השם חפץ בעבודת אברהם אבינו.

וחייב אדם לומר מתי הגיעו מעשיי למעשה אברהם.

אברהם לא היה שותק, היה קורא בשם השם.

היה מכניס אורחים, כל הכבוד. נותן להם את הכי הכי טוב והכי יקר.

אבל אם לא מברך, תשלם.

תשלם.

אם תגיד ברוך השם שנתן את המזון הזה, בחינם.

אתה לא אומר, תשלם.

לא הבנתי,

איך נהיית מאיש חסד, פתאום נהיית סוחר, אתה מבקש כסף?

מה, פתחת את זה בשביל לעשות עסק?

לא, לא פתחתי. הנה, תגיד, ברוך אתה, זה, זה.

אתה לא משלם.

אתה רואה שאני סוחר?

יאללה, תגיד.

לא רוצה להגיד, שלם.