תמלול
הקוים המשותפים בין גאולת מצרים לגאולת פורים | הרב אמנון יצחק
- - - לא מוגה! - - -
נציב יום בלחש
פסק זמן קצת מהקורונה,
ניכנס לאווירה יותר ברורה,
יותר חדה.
מהם הקווים המשותפים בין גאולת מצרים לגאולת פורים?
הרב פרידלנדר,
האיש משה גדול מאוד,
האיש מרדכי הולך וגדול.
משנת החיבור,
שיש בו שני חודשי אדר,
קוראים את המגילה בחודש אדר שני.
הטעם, אמרו חכמים זיכרונם לברכה, כיוון שהוא סמוך לחודש ניסן,
יש לסמוך גאולה לגאולה.
גאולת פורים
לגאולת פסח.
אמנם גאולת פורים
היא נס נסתר,
וגאולת מצרים נס נגלה,
מכל מקום
יש גם לימודים משותפים בין שתי הגאולות,
פורים ופסח.
נבאר את הקווים המשותפים
הנמצאים בין שתי הגאולות הללו.
נהנו מסעודת אחשוורוש.
את הסיבה לגזירת הקליה על ישראל,
מבארת הגמרא במגילה יב,
שאלו תלמידיו את רבי שמעון בר יוחאי,
מפניה נתחייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור קליה,
אמר להם, אמרו אתם,
אמרו לו, מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע.
אם כן, שבשושן ייהרגו,
שבכל העולם כולו אל ייהרגו.
אמרו לו, אמור אתה,
אמר להם, מפני שהשתחוו לצלם.
אמנם,
אף על פי שרבי שמעון בר יוחאי נימק את סימבת הגזירה,
מפני שהשתחוו לצלם בזמן נבוכדנצר,
מכל מקום הייתה גם תביעה על ישראל שנהנו מסעודתו של אחשוורוש.
וכן מבואר במדרש בהסתר רבה,
שסיבת גזירת קלעי על ישראל שנהנו מסעודתו.
סעודתו של אחשוורוש,
וגם רשי כתב,
ומרדכי ידע,
בעל החלומות אמר לו שהסכימו העליונים על כך לפי שהשתחוו לצלם בימי נבוכדנצר ושנהנו מסעודתו של אחשוורוש.
מרדכי הזהיר את בני ישראל
שלא ילכו להשתתף בסעודתו של אחשוורוש,
שמא על ידי ההנאה מהסעודה יתקרבו אל הגויים,
על אף שהסעודה נערכה בתכלית הכשרות
כרצון איש ואיש,
וכן כתב בספר מגיד ישרים לה בית יוסף
על מגילת אסתר,
שלא נתחייבו קליה משום שאכלו מאכלות אסורות,
שהרי כתוב בה שתייה כדת אין או נס,
כלומר שעל פי דת כל אחד ואחד הייתה שתייה.
ישראל שאסור להם יין נסך ויין של גויים לא היו משכיניהם אלא מיין של ישראל,
ושמשים של ישראל היו מוזגים להם,
וכן המאכלים שניתנו לישראל בשלו אותם על ידי ישראל,
שלא היו אונסים אותם לאכול ולשתות מה שאסור להם,
והיינו דכתיב לעשות כרצון איש ואיש,
כרצון מרדכי וכרצון המן,
שלא להכשיל אותם במאכלות אסורות.
אמנם עם כל זאת,
על אף תכלית כשרות הסעודה,
הזהיר אותם מרדכי שלא ישתתפו בה,
שמא יבואו על ידי הסעודה לידי קרבה לגויים,
שהרי מטעם זה אסרו בשולי גויים,
שלא יבואו לידי חתנות עם הגויים.
אם כן, מאותו הטעם יש לאסור גם את עצם ההשתתפות בסעודה.
אך כלל ישראל, טענו למרדכי,
אם המלך עושה סעודה ומזמין את כל העם להשתתף בסעודתו,
בכל העם הנמצאים בשושן,
ללא יוצא מהכלל משתתפים בסעודה,
ורק ישראל לא יבואו להשתתף בסעודתו.
זה יביא לידי רוגז ושנאה כלפי היהודים.
ולכן החובה להשתתף בסעודה כדי למצוא חן בעיני המלך.
ברם, על אף שלכאורה טענת ישראל הייתה בצדק ובהיגיון,
עם כל זאת, מרדכי זהירם לא להשתתף.
צריך לקחת בחשבון פרט אחד בלבד,
והוא עשיית רצון השם.
ואם ההשתתפות בסעודה תביא לידי התקרבות עם הגויים,
אם כך, רצון השם הוא לא להשתתף בסעודה.
אפילו אם על ידי כך יביא לכאורה להתגברות השנאה
ולהתבודדות בין הגויים.
הוא שאני אומר לכם תמיד,
לא לעשות
את החשבונות,
מה שאומרים המשפחה והאחרים,
תראה, זה מעליף, זה פוגע, זה ככה, כל מיני חשבונות.
איפה שהשם לא רוצה שנהיה, אסור שנהיה.
אפילו שהטיעונים צודקים,
הגיוניים ורגשיים גם אפילו.
לא עוזר.
אלא
צריך לשמוע בקול השם ולעשות רצונו,
אפילו אם תתגבר השנאה ותהיה התבודדות בין הגויים.
מרדכי,
על ידי שלא קרא להמן,
תיקן מה שפלחו לצלם.
את אותו המהלך של ויכוח בין ישראל למרדכי
מוצאים גם אחרי שנים רבות,
כשגידל המלך אחשורוש את המן בכל עבדי המלך אשר בשער המלך
קורעים ומשתחווים להמן, כי כן ציווה לו המלך,
אולם
ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה.
בכנסת ישראל טוענים למרדכי, כיוון שאינו משתחווה להמן,
הרי הוא מעמיד את כלל ישראל בסכנה.
כשאמרו ריבותינו,
כמו שאמרו ריבותינו זכרון לברכה באסתר רבא ג',
אמרו לו ישראל, למרדכי,
תהיה יודע שאתה מפילנו בחרב של זה הרשע.
וואי וואי וואי, איזה האשמה.
אתה גורם שניפול בחרב של הרשע הזה.
וכן אמרו בגמרא במגיליות ב',
ראו מה עשה ליהודי ומה שילם לימיני.
מה עשה ליהודי?
דלא כתלי דוד לשמעי,
להתיילד מניהם מרדכי, דמקנא באמן.
תראו מה עשה ליהודי,
לו הרג דוד את שמעי
בן גרה ונולד ממנו מרדכי,
שהוא מקנא בו באמן,
דהיינו הוא מתגרה בו,
והמן מתקנא בו גם.
אמנם מרדכי עומד בצדקותו,
יש לו מטרה אחת לפניו,
לעשות את רצון השם.
לכן הוא מרדכי לא יכרע ולא ישתחווה.
ויתרה מזאת,
ולא קם
ולא זע ממנו.
טוב, לפחות שיקום ממקומו, יזוז קצת לצד אחר,
לא להימצא בקרבתו של המן, לא להרגיז.
אולם מרדכי אינו זע,
וכך מבאר המהר״ל
באור חדש את הפסוק ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה,
שנאמר בלשון עתיד.
לא כתוב מרדכי לא קרע ולא השתחווה.
שאף שהיה יכול ללכת
בדרך אחר,
שלא היה יכול ללכת.
פוגע בו לא פוגש את המן
היה מרדכי הולך נגד המן מולו על דעת זה שלא יכרע
לכן נכתב בלשון עתיד
ומרדכי לא יכרע הוא מכוון לא לכרוע ולא להשתהוות
מרדכי הבין שבכדי לתקן את החטא
שכלל ישראל עבדו לצלם
יהיה על ידו שלא יכרע להמן
ואדרבא על ידי שילך כנגד המן על דעת לא לכרוע
בכך יתוקן החטא של ישראל
בשעתו לא הבינו ישראל את ההנהגה הזו של מרדכי
הם טענו נגדו בחשבונות שכליים שאסור להתגרות באמן
ההתגרות תביא לידי רוגז ושנאה
טענה שנייה פעם שנייה
אמנם לאחר שנגזרה גזירת הקלעי על ישראל
הם הבינו שהגורם לגזירה לא היה מרדכי
על ידי זה שלא השתחווה להמן
אלא דווקא זה שהם
השתחוו לצלם ונהנו מסעודתו של אחשוורוש
על אף טענתם שהיו מוכרחים להשתתף בסעודה מכל מקום נחשב להם כחטא
ומשום החטאים האלו ההגיוניים
נגזרה גזירת הקלעייה
וזו הייתה גדלותם שמיד עשו תשובה, תפילה וצדקה
נו, מה אני מבקש?
שכולם יבינו את מה שאמרתי בשבע השנים האחרונות
ויבינו שלא אנחנו טועים
אלא אלה שלא שומעים טועים
ויעשו תשובה, תפילה וצדקה
ותתבטא לגזירה.
אסתר נוקטת בתכסיסי השתדלות לא בדרך הטבע
אסתר מבקשת ממרדכי קודם כניסתה אל המלך
לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן
וצומו עליי ואל תאכלו ואל תשתו שלושה ימים לילה ויום
גם אני ונערותיי אצומכן.
לכאורה קודם כניסתה אל המלך
הייתה אסתר צריכה לעשות את כל הפעולות וההשתדלויות
כדי למצוא חן בעיני המלך
ובפרט כשהיא נכנסת למלך השלוח הדת
שהרי היא לא נקראה לבוא אל המלך
אמנם אסתר נוקטת בתכסיסי השתדלות שונים לגמרי
צום שלושה ימים רצוף
ועד כדי כך כחש גופה מחמת צום זה
שאמרו חכמים זיכרונם לברכה באסתר הבתט
שבכניסתה אל המלך
היו נערותיה צריכות לתמוך בה
ופעולות אלה הרי הן נגד כל דרך השתדלות טבעית המקובלת.
אבל אסתר הבינה שבכדי למצוא חן בעיני המלך,
דרך ההשתדלות הראשונה צריכה להיות פנייה אל הקדוש ברוך הוא בתשובה,
תפילה,
בתענית.
קודם כל למצוא חן בעיני אלוהים.
ורק אחרי שנתקבלה ההשתדלות הזאת לפני השם,
אז אפשר לזכות למצוא חן בעיני האדם אפילו שזה נגד הטבע.
וכך מבאר הגאון את הפסוק
בתלבש אסתר מלכות
שלבשה רוח הקודש.
בהיינו שאין רוח הקודש שורה רק על גוף שבור
ולכן התלבשה ברוח הקודש עתה אחרי צום שלושה ימים
שנחלש כל כך גופה,
שעל פי דרך הטבע לא הייתה מוצאת חן בעיני המלך,
רק אז זכתה שישרה עליה רוח הקודש.
וגם אחר כך,
כששהתה בבית המלך לאחר המשתה
בפעם השנייה
בהמן נתלה על העץ,
וכבר התחילו לראות את תחילת הישועה,
כתוב התוסף אסתר ותדבר לפני המלך.
מבאר הגאון בתוסף אסתר
הוסיפה ברוח הקודש
על אף הצלחתה למצוא חן בעיני המלך שלא כדרך הטבע.
זאת הבינה אסתר שאין זו הצלחתה האישית שלה,
אלא כל זה סייעתה דשמיא
המיוחדת שזכתה ממרומים,
ובאותה עת המשיכה להוסיף רוח הקודש,
התעלות רוחנית,
כי הבינה שהדרך היחידה למצוא חן בעיני אדם,
רק אם תוקדם לה התעלות רוחנית,
תפילה ותשובה למצוא חן בעיני אלוהים.
ובעצם מציאת חן על-טבעית,
שזכתה לה אסתר,
זכתה לכך כבר שנים רבות קודם לכן.
בתחילת לקיחתה אל המלך אחשוורוש.
שם,
המציאות חן שלה הייתה על-טבעית.
כדברי הגאון,
בתי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה,
שאסתר בעצם הייתה יפת תואר וטובת מראה.
רק מחמת גודל צערה שהיא נלקחה לבית המלך
ונעשית היא רק רוקת מחמת זה
ואף על פי כן נתן לה הקדוש ברוך הוא חן
מחוט של חסד שמשך עליה
זאת אומרת לא השתדלויות טבעיות
אלא השתדלויות כלפי הבורא יתברך למצוא חן בעיניו
בבחינת אומצא שכל וחן
בעיני אלוהים ואדם
נמצא
חן ושכל טוב בעיני אלוהים ואדם
גם בני ישראל
כששבו בתשובה ועשו את רצון השם
זכו למציאת חן על-טבעית
כשעמדו היהודים להרוג ולהשמיד את הגויים
כשלכאורה מדרך הטבע
לאחר שנכתבו איגרות השניות
הייתה צריכה להתגבר השנאה כלפי יהודים
ומה כתוב?
בכל שרי המדינות
מנשיאים את היהודים
כי נפל פחד מרדכי עליהם
כתוצאה מכך זכו להערצה אצל הגויים
ויתרה מזאת כי גדול מרדכי בבית המלך
ושומעו הולך בכל המדינות
לא רק פחדו ממנו
אלא גם כבוד והערצה רחשו לו
כי האיש מלשון חשיבות
כי האיש מרדכי הולך וגדול
הערצה הזו לא הייתה רק חד פעמית
אלא התפתחות מידית
על אף נקמתו בגויים
הוסיף הערצה כלפיו לגדול
אז למדנו מהגלות
ומהגאולה של פורים
שמה שחשבו בתחילה
על ידי שהתקרבו אל הגויים
ויענו מסעודתו של אחשוורוש
בהכרח זה יביא לרווח והצלה
התברר להפך
מהסעודה הזו גברה השנאה
ונגזרה גזירת קליה
ומה שחשבו שכתוצאה מהגדלת כוח היהודים
יביא להגדלת השנאה אצל הגויים
התברר שאדרבא
ככל שגדל כוחם
כך גדלה גם הערצה כלפיהם
אותה הדרך של הצרה והישועה
הייתה גם בגלות וגאולת מצרים
כאותה לשון שנאמר במגילה כערצה למרדכי
כתוב גם אצל משה
גם האיש משה
גדול מאוד בארץ מצרים בעיני עבדי פרעה ובעיני העם
הפסוק הזה נאמר
אחרי שהמצרים קיבלו תשע מכות
סבל של ייסורים נוראים
במשך שנה שלמה
כשמשה רבנו הוא הגורם העיקרי בכל זה
לכאורה מדרך הטבע
היה צריך להיות שככל שנתגברו המכות והעונשים
תתגבר השנאה כלפיו
והתורה מעידה על כך ההפך
האיש משה גדול מאוד בארץ מצרים
הערצה אליו וכלפיו גדלה
איך זה קורה?
כשעושים את רצון השם
גם כשהדברים כשלעצמם נראים חסרי היגיון
זה עצמו מביא לנשיאת חן על טבעית
והערצה זו לא הייתה רק כלפי משה בלבד
גם ביחס לעם ישראל
וייתן אדוני את חן העם בעיני מצרים
מציאת חן זו הייתה גם כן מהלך לא טבעי
במקום שהשנאה תתגבר כלפיו
שהרי הם היו הסיבה לגרימת המכות על המצרים
ובפרט שבכל המכות
הפלא השם בין ישראל למצרים
מה שהקדוש ברוך הוא לא עושה איתנו כרגע בקורונה ולא מפלה בינינו לבין אומות העולם
ועם כל זאת לאחר עשר המכות
מצאו חן בני ישראל בעיני מצרים והשאילו אותם
כסף וזהב אז מי מנהיג את העולם? מי בעל הבית פה?
מי דואג
להנהגה על טבעית לעם ישראל?
הקדוש ברוך הוא באיזה תנאים?
שאנחנו רוצים למצוא חן בעיניו
ולא בעיניהם
שרוצים למצוא חן בעיניהם הפוך הם מתהפכים עלינו יותר גרוע
כשאנחנו לא הולכים בדרכם ובעלילותם ובתרבותם
ורוצים רק למצוא חן בעיני השם
אז הקדוש ברוך הוא מנהיג אותנו בצורה על טבעית
אמנם צריך ביאור
אם עם ישראל זכו לסייעתה דשמיא מיוחדת
למציאות חן על טבעית
אם כן, למה נתנו להם את הכלי כסף וכלי זהב רק בהשאלה?
הרי הייתה יכולת ביד הקדוש ברוך הוא להגדיל מציאות חן זו
שייתנו להם את הכלי כסף והזהב במתנה
למה צמצם הקדוש ברוך הוא את המציאת חן שיקבלו כלי כסף וזהב
רק בהשאלה?
ובכן,
באמת אחרי שנים ידוע שבאו בני מצרים לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון, שיחזירו להם את הכסף זהב שנטלו בהשאלה.
והתשובה נמצאת בסנדרין צדיק א',
מה שהשיב להם גביעה בן פסיסא.
השנאה של עם ישראל במצרים, מהפך בלתי טבעי.
כתוב היה כה מלך חדש.
רבנן פתחין פיתחה לה יקרא
בה אדוני בגדו כיוונים זרים ילדו
עתה יאכלם חדש את חלקיהם.
ללמדך כשמת יוסף
הפרו ברית מילה
אמרו נהיה כמצרים, כמצרים.
מכאן אתה למד
שמשה מל אותם ביציאתם ממצרים.
וכיוון שעשו כן
הפך הקדוש ברוך הוא את האהבה
שהיו המצרים אוהבים אותן לשנאה,
שנאמר בתהילים כה,
הפך ליבם לשנוא עמו, להתנכל בעבדיו.
זאת אומרת ישראל רצו למצוא חן בעיני המצרים להתדמות להם ולא מלאו את עצמם.
מה עשה השם? האהבה שהייתה להם קודם
למצרים לישראל,
הפך אותם לשנוא אותם.
כשלא הולכים בדרך השם ורוצים להתקרב בצורה טבעית
לגויים, השם דואג להרחקה.
בספר בית הלוי,
פרשת שמות,
מבאר את דברי המדרש שהפרו את ברית המילה.
אין הכוונה כפישוטו שביטלו מצוות מילה,
אלא הביאור שלאחר מיתת יוסף.
בני ישראל התחילו לפחד ולדאוג על עתידם.
מי ערב לכך שהמצרים ימשיכו לאהוב אותם כמו בזמן יוסף?
וחשבו דרכים ותחבולות איך להתקרב אל המצרים,
ולא להיות מובדלים מהם, שלא יהיו ניכרים כגרים.
ולכן אחר המילה משכו בעורלתם
להראות עצמם כאילו שלא נמולו,
שלא יהיו ניכרים כיהודים.
ועל ידי ההתקרבות
יתקרבו הלבבות, תתמחה את השנאה, ככה הם חשבו.
לצערנו הרב, גם בשואה, מה שקדם לזה זה שהתחילו להתערב בגויים, ללמוד מעשיהם, ללכת לגימנציות,
אוניברסיטאות, עזבו את התורה,
רצו שררה בקרב הגויים,
התעשרו
ואז באה הגזרה שהיהודים מתעשרים על חשבון.
חשבון הגויים וחיים על חשבונם ומוצצים ועולקים אותם
ואותו רשע
הוא גרם לכל מה שקרה
אלו הטענות שלו
וזה שנאמר הפך ליבם לשנוא עמו
הפך הקדוש ברוך הוא את האהבה שהיום מצרים אוהבים אותם לשנאה
כשבאו יעקב ובניו למצרים נפסק הרעב
והמצרים הכירו להם טובה
ושררה אהבה בינם לבין ישראל
אולם כשישראל רצו מחשבונות שכליים להתקרב אל המצרים הקדוש ברוך הוא מנה זאת
והפך ליבם
מהפכה לא טבעית
הפך ליבם לשנוא עמו נגד רצונם
שנאה זו הייתה בעצם לטובתם של ישראל
שעל ידי כך הימנע ההתקרבות אל המצרים כמו שחשבו בתחילה
המבדיל בין קודש לחול
בהמשך ובין ישראל לעמים השם עשה הבדלה בין ישראל לעמים הוא רוצה שיהיה הבדל
בין העם לבדה תשכון ובגויים לא יתחשב יש על זה דרשות בעבר שאמרנו
הבית הלוי
מוסיף לבאר דברי הגמרא בפסחים קייח
בזר עמים קרבות יחפצו
מי גרם להם לישראל שהתפזרו בין האומות
קרבות שהיו חפצים בהם
למה הקדוש ברוך הוא הפריד ישראל פיזר אותם באומות? בגלל שהם רצו להתקרב לגויים
על פי דברי הגמרא בפסחים פז
צדקות פרזונו בישראל
צדקה עשה הקדוש ברוך הוא לישראל שפיזרן בין האומות
שעל ידי הפיזור בין האומות לא התקרבו לגויים
אם כן, מי גרם להם לישראל שהתפזרו בין האומות?
קרבות יחפצו
זאת אומרת הם חפצים
להתקרב
הקרבה שהיו חפצים להתקרב אליהם
לכן כדי למנוע קירוב זה
שם הקדוש ברוך הוא שנאה ביניהם
שעל ידי השנאה יתגבר פיזורם בין האומות
ויימנע הקירוב
בזוהר מבואר הטעם
שגזירת גלות ישראל הייתה דווקא למצרים
שמא אם יגלו
שמא אם יגלו לשאר אומות
יתערבו בהם
לכן הקדוש ברוך הוא הגלם למצרים לעם קשה
שמבזין את נימוסיהן
ומבוזין להתחתן עימם.
כי לא יוכלו נא מצרים לאכול את העיוורים לחם כי תועבה היא למצרים.
ואם כן אין חשש במצרים שיתקרבו אליהם.
בכל זמן שלא נתקרבו למצרים אדרבארי חוק זה הביא לאהבה ביניהם.
כל זמן שהם לא התקרבו למצרים זה הביא לאהבה של המצרים לישראל.
אך כשניסו אחר כך על ידי תחבולות וחשבונות שכליים להתקרב אליהם להתדמות למעשיהם
ולא להיות מובדלים מהם,
הפך הקדוש ברוך הוא האהבה טבעית
לשנאה בלתי טבעית.
מוסיף בית הלוי
שאת הנהגת השם הזו אנחנו רואים עד דורנו,
במדינות הונגריה, ברומניה,
שהשנאה ליהודים הולכת וגוברת.
והיה צריך להיות שעל ידי ההתבוללות העצומה ששררה במדינות הללו,
על פי דרך הטבע יביא ליותר קרבה ואהבה.
אמנם מחסדי השם כדי למנוע את ההתקרבות אל הגויים הגביר את השנאה.
וגם אנו בעינינו חזינו ממדינת אשכנז,
ממרכז ההשכלה חוכמת ברלין.
משם יצאה השואה האיומה לעולם.
שגזירה זו חלה אפילו על מתבוללים שהתרחקו מיהדותם והתקרבו אל הגויים.
הגויים הזכירו להם את יהדותם,
וכל זה מהנהגה נפלאה של השם יתברך
למנוע התקרבות והתערבות עם הגויים.
לאור זאת יובן,
למה סיבב השם לקיים את הבטחת הברית
בין הבתרים לאברהם
ואחרי כן יצאו ברכוש גדול
ודווקא על ידי שהמצרים ישאילו כלי כסף וזהב
ולא קיים את ההבטחה
על ידי שייתנו להם כלי כסף וזהב במתנה.
השם יתברך לימד בזה את עם ישראל שמציאות חן אינו תלוי כלל במעשים
אלא רק ברצון השם.
כשם שבתחילת גלות מצרים
כשחשבו להתקרב על ידי חשבונות שכליים אל המצרים
הפך הקדוש ברוך הוא אהבה טבעית
לשנאה בלתי טבעית
כך עתה בגאולה
הפך הקדוש ברוך הוא השנאה הטבעית
אחרי חודשי סבל המכות
שקיבלו המצרים לאהבה בלתי טבעית
עד כדי כך גדלה מציאת חן
העל טבעית
שישראל זכו בעיני המצרים שהמצרים עשו מעשים בלתי הגיוניים
השאילו להם כסף וזהב
אפילו שהם יודעים שהם עומדים תכף לצאת ממצרים
ואם כן איך הם נותנים להם כסף וזהב? בהשאלה
מתי יחזרו הם לא מתכוונים לחזור
זה נגד כל היגיון שכלי
מה שמראה שהוא יכול להפך הכל איך שהוא רוצה
ויתרה מזאת
הרי באותו לילה בטו בניסן
לקחו בני ישראל לתועבת מצרים
אחרי שקשרו אותו את השא במשך ארבעה ימים לקרעי המיטה
שזה האלוהים של מצרים
שחטו אותו,
צלו אותו עד שנתפשט ריח הבשר הצלוי בכל מצרים ואמרו חכמים זיכרונם רכה
בו בלילה
שחטו ישראל פסחיהן ואכלו
והיו המצרים רואים בכוריהם הרוגים
ואלוהיהם שחוטין
ולא עשו כלום.
באותו לילה מכת בכורות מתים, הילדים שלהם צעקה בכל ארץ ומצרים
וגם רואים שהאלוהים שלהם
נצלה באש
הרי המעשים האלה מדרך הטבע צריכים להגביר את השנאה כלפי ישראל
אבל השגחת השם סיבבה שדווקא עכשיו הם מצאו חן בעיני מצרים
כמו שאמרו זיכרונם רכה שבאותו הלילה בטו בניסן
נתפזרו ישראל בכל מצרים באותה שעה
שנאמר ובני ישראל עשו כדבר משה וישאילו ממצרים
מציאת חן זו לתת כלי כסף וזהבה שאלה
כשעומדים ממש תכף על סף היציאה
כשכולם הרוגים מתים והאלוהים שלהם נצלה באש זה נגד השכל וההיגיון
אז מה למדנו מגלות וגאולת מצרים?
גם כן כשרצו להתקרב אל הגויים
מחשבונות שכליים
ומדרך הטבע הייתה צריכה ההתקרבות הזאת להביא לאהבה
הפך הקדוש ברוך הוא את זה לשנאה
כשמדרך הטבע
היה צריך לגבור השנאה
דווקא באותה העת זכו לנשיאת חן בעיני מצרים כי כשעושים את רצון הבורא
הוא קובע אם תמצא חן
בשכל טוב בעיניו ובעיני אדם
הלימודים האלה
מלמדים אותנו ברצות השם דרכי איש
אדם אויביו ישלים איתו.
הקווים המשותפים,
מזה שאנחנו סומכים את שתי הגאולות,
גאולת פורים וגאולת פסח,
שאם חל הדר ב',
אנחנו דוחים את הפורים להדר ב' כדי לסמוך גאולה לגאולה,
גאולת פורים לגאולת פסח,
מהם הקווים המשותפים?
המקור
האחד המשותף
זה נשיאות חן.
כשעושים את רצון השם
בלי התחשבות בחשבונות שכליים,
כי ברצות השם דרכי איש,
גם אויביו ישלים עמו.
כשמטרת האדם היא רק לעשות את רצון השם,
אזי זוכה שגם אויביו
ישלים עמו.
אך כשהמטרה להתקרב אל הגויים מחשבונות שכליים,
אפילו אם הם הגיוניים,
אבל הם היפך מעשיית רצון השם,
ההתקרבות הזאת תביא לריחוק ולשנאה.
מזאת אנחנו רואים בחוש עד ימינו.
לא הייתה שנאה גדולה לישראל כמו בזמננו,
ודווקא משום ששואפים להתקרב אל הגויים,
דווקא בגלל החשבונות השכליים, כל האום שמום נגדנו.
מה היינו?
גם אנחנו ככל הגויים.
זה החשבונות השכליים, להיות כמו כל הגויים.
הגברת השנאה, כאמור,
שתבוא בעקבות זה,
היא מחסד השם
למנוע התקרבות לגויים.
זאת אומרת,
החמור ביותר זה לא לעשות את רצון השם,
במקום הן ען לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב,
רוצים להיות ככל הגויים, אז השם גורם לטובתנו שהם ישנאו אותנו.
ובשביל זה אתם רואים אנטישמיות.
בגלל שהם מתקרבים לגויים, חיים איתם, בתרבותם, בארצותם,
אז מתעוררת
האנטישמיות לזרוק את כולם בחזרה ביתה
לארץ ישראל.
ונמצא חן ושכל טוב בעיני אלוהים באדם.
ראשית,
צריך למצוא חן בעיני אלוהים
על ידי עשיית רצון השם ללא חשבונות ופשרות,
ואז ממילא כבר זוכים למצוא חן בעיני אדם.
אמן ואמן.


