תמלול
מעשה של ירושלמי | הרב אמנון יצחק
\n
- - - לא מוגה! - - -
\nנציב יום זיווג הגון תשובה שלמה ופרנסה בשפע ובנקל
ליהונתן בן אימי בית
אמן
מעשה בירושלמי
מעשה בסוחר
שלא היה לו בן
אלא אחד
ולימד אותו תורה ומשנה ותלמוד
ונתן לו אישה
והוליד לו בנים בחייו
לפני מותו כיבד זקני עירו
ואמר להם
דעו שיש לי נכסים רבים
ויש לי אשתי עלי כתובה ממאה סלעים כסף
ככתוב בשטר כתובתה
וכל השאר יהיה לבני
אם
אשמור מצוותיי שאני מצווה אותו בפניכם
ואם
שמא יעבור על מצוותי
הנני מקדיש מעכשיו כל נכסיי לשמיים
ולא יהיה מהם לבני כלום
מיד קרא לבנו ויצווהו בפני זקני עירו שלא ילך בים לעולם
כל ימי חייו
ואמר לו בני
אבי יודע כי כל נכסיי ומה שיש לי הרווחתי במהלכים שעשיתי בים
וכמה מאורעות וכמה ניסיונות עברו עליי בים
בבקשה ממך
אל תסכן עצמך כדי להרוויח נכסים בים
כי אני מניח לך נכסים לרוב
שאם אפילו לעולם לא תרצה להתעסק במסחר
יספיק לך ולבניך כל ימי חיותכם על האדמה
הנני חפץ שתישבע לי
בספר התורה שלא תעבור רצוני ומצוותי בזה העולם
שנכסים רבים אני מניח לך שתוכל לחיות בהם במקומך
ואם תעבור על מצוותי זו הנני מקדיש כל נכסיי לשמיים
בפני אלו המכובדים
ולא תוכל ליהנות מהם
ונשבע לו על הדבר הזה בפני הקהל
ובפני זקני העיר
שלא יפרוש בים לעולם.
לימים נפטר הזקן
והלך לבית עולמו
והבן עמד
ושמט
מצוות אבים
ולסוף שנתיים
באה ספינה אחת לנמל
והייתה אותה ספינה טעונה כסף וזהב ומרגליות
וכשיצאו אנשי הספינה ליבשה
שאלו על הסוחר
הזקן אם הוא בחיים
אמרו אנשי העיר כבר מת
ונשאר בנו במקומו עשיר גדול ותלמיד חכם
אמרו אנשי הספינה בבקשה מכם
הביאו לכאן
או תראו את ביתו
הראו להם את ביתו
שאלו בשלומה
ואמרו לו
אתה בנו של פלוני הסוחר הגדול
שהיה רגיל לפרש בים
שהיה הולך בסחורה רבה לסוף העולם
אמר להם אני ובנו
אמרו לו אם כן
אמור לנו מה ציווה אביך
שהיה לו בעבר הים
מן נכסים ופקדונות
שנפטר מן העולם
אמר להם לא כתב בצוואתו שהיה לו כלום בעבר הים
רק השביעני וציווהני
לא לפרש יותר בים לעולם
אמרו לו אם כן
שלא יגיד אביך לך על מה שהפקיד
או על מה שהניח מעבר לים
ידוע תדע
שכל הספינה שבאנו בה מלאה כסף וזה המרגליות
הכל של אביך
שהפקיד לנו
ואם היות שמת אביך
לא נכפור אנחנו בפקדונו מלתת אותו אליך
אף על פי שהוא לא ציווה לך
כי אנשים נאמנים אנחנו ויראת השם עלינו
ואין אנו חומדים ממונך
כי יש לנו קול תהילה לאל
ועתה בו עם עבדיך וקח כל מה שיש בספינה כי הקול שלך
שמע בן הסוחר שמח מאוד בליבו
הלך עימהם
והביא את כל הממון לביתו
הכניס אנשי הספינה בבית
עמדו עימו ימים במשתאות ובשמחות
למחרת אמרו לאנשי הספינה
יודעים היינו באביך שהיה איש חכם ונבון
אמנם
נראה לנו שלא היה בדעתו כשמת
מאחר שהשביע אותך לא לפרש בים
ובאמת תדע שאין ממש לאותה שבועה
כי היה להביא לך נכסים רבים מעבר לים
פי עשר ממה שהבאנו לך
ואיך היה משביעך שתאבד כל אותם נכסים?
אלא כנראה שהוא היה מטורף בדעתו לפני מותו
ואם תשמע אותנו
קח רשות מהמלך והחכמים
ובוא עמנו ונקנה מן הסחורות המתבקשות בארצנו
ותרוויח בהם ממון גדול
ותביא עמך גם את כל הממון שהניח אביך בארצנו במקומנו
ענה להם אני נשבעתי לאבי שלא אכנס בים לעולם ולא אעבור על שבועתי ולא על מצוותו
כי אבי השביעני בדעתו
ומה שלא הודיעני על אותן הפקדונות
ועל כל אותו ממון שהניח שם
נתכוון בדבר שלא אסכן את עצמי
ועל זה לא רצה לגלות לי הדבר
וכיוון שכן הוא
אשמור מצוותו ושבועתו שנשבעתי לו
אמרו לו
וכי היה אוהב אותך יותר מגופו
שסיכן עצמו כמה פעמים?
אין הדבר כך
כמו שאתה אומר
אלא הוא היה מטורף בדעתו
ולכן אין במצוותו ממש
כי לא בדעת היה מדבר
ובלי דעת השביעך
לכן טוב לך לשאול היתר בשבועתך בטענה הזו
בסופו של דבר
כמו כל אחד שמכבידים עליו בדברים
עד שהוציאו אותו מדעתו
הוא צריך ללכת עימהם
כדי להביא את הממון
והלך וקנה סחורות
ונכנס עימהם בספינות
והלכו להם יחד
ומיד כשהיו בים הגדול להיות
כי עבר על שבועתו ועל מצוות אביו
השליך השם רוח סערה על הים
והאונייה נשברה
וטבעו האנשים שהיו בה
עד שנתנו לו עצה לעבור על שבועתו
ועל מצוות אביו
ורמז הקדוש ברוך הוא לשר של הים
והשליך האיש ההוא אל היבשה
ערום ויחף
לסוף העולם
במקום שלא היה שם מושב בני אדם
כדי שיסבול דינו על חטאיו בחייו
וכשבא ליבשה
וראה עצמו ערום ועייף
הכיר שהשם רגז עליו
וכי ביום עדו
ונשא עיניו למרום
והצדיק עליו דינו
והחל ללכת על שפת הים
אולי ימצא עיר מושב
או שימצא מה יאכל ובמה יתכסה
כי ערום הוא כאשר יצא מבטן עמו.
לאחר שהלך כמהלך יום אחד
מצא אילן אחד שהיו ענפיו על שפת הים
וחשב בליבו
אילן זה ודאי נטעו אותו בני אדם
הלך למצוא שורשיו
והחשיך ולא מצאיו
כי היה אורכו ארבעים פרסאות
שראה שלא מצא דבר
מה יאכל
מה יתכסה
התכסה בענפי האילן הדקין
ובעלין
כדי להיות מגינים לו מקרח הלילה
בחצות הלילה
שמע קול ארי נוהם
וראה שהיה בא אליו לאוכלו
כשראה הוא פחד לנפשו מאוד
שלא יטרוף אותו הארי
על שלא שמר מצוות אביו
בעל שעבר את שבועתו
והרים קולו בבכי
והתפלל להשם להצילו שיאריך חמתו ואפו עמו
ושלא ייפרע ממנו
להביאו במיתה משונה.
מה עשה?
אחז בענפי האילן
בעלה למעלה בסן סינב
וכשבא הארי ולא מצאו
חזר לאחוריו
באיש נתן הודעה לשם יתברך שהצילו מיד הארי ההוא
וחשב בליבו
לעלות עוד באותו אילן
אולי ימצא בו דבר לאכול
כי היה רעב מאוד
כשעלה באילן
מצא עוף גדול
שמו קיפופה
כשראה הוא פתח את פיו לאוכלו
בבחור ההוא רצה לברוח
ונתן השם רוח חוכמה בליבו
ועלה ורכב על העוף ההוא
כיוון שרכב עליו
נפל פחדו על אותו הכיפופה
ולא נע ממקומו
כל אותו הלילה
והבחור הזה היה ירה מאוד ממנו
והיה אוחס בשתי ידיו בנוצתו
ולא היה יכול לרדת מעליו
וגם הכיפופה היה ירה ממנו
יען לא היה יודע מי רוחם עליו
כשעלה עמוד השחר
הביט הכיפופה וראה את האיש
והוסיף לירום מפניו
ועף בחמאה ובפחד
כל היום
עד לעת ערם
והעביר לו את הים
ונסע אותו עד מקום אחד
לסוף העולם
והאיש כשהיה רואה את הים תחתיו
היה ירה מאוד
והיה מתפלל לשם להצילו
כשהיה לחת ערב
עבר אותו כפוף על מדינה אחת
ונתקרב לארץ
ושמע אישו קול נערים
שהיו קוראים בסדר ואלה המשפטים
כי תקנה עבד עברי
כששמע כך אמר בליבו
בוודאי שבמדינה הזו יהודים
השליך עצמי כאן
ואפשר שירחמו עליי
או שאין נצל
או שימכור עצמי לחבד עברי להם
מה עשה?
השליך עצמו ונפל על שער בית הכנסת של אותה העיר
ואותה כיפופה עף לדרכו
והאיש כשנפל
לא היה יכול לקום עד שתי שעות
כמעט שנתרסק
מכוח הנפילה
והיה חלוש ולא אכל ימיים
אחר כך
קם על רגליו
והלך עד שער בית הכנסת
מצא אותו סגור
צעק ואמר פיתחו לי שערי צדק
יצא נער אחד אליו ואמר לו מי אתה?
אמר לו עברי אנוכי
ואת השם אני אראה
הלך הנער אצל ריבו
וציווהו לפתוח לו את הדלת
וכשראו ערום
הגיד להם את אשר קראו מראש ועד סוף
ואמר להם כי עברו עליו צרות גדולות
ענה לו הרב ההוא
כל מה שהראה לך
הוא נקל
על מה שאתה עתיד לסבול שבאת לכאן
אמר לו הבחור
וכי אינכם יהודים?
בדעתי שבני ישראל רחמנים בני רחמנים הם
כל שכן איש עני כמוני
ריקן מכל טוב ערום מיחף
אמר לו הרב
אל תרבה דברים
כי אינך יכול להינצל מן המוות
ענה לו הבחור
ולמה אדוני?
למה תאמר כדברים האלה?
אמר לו מפני שהעיר הזאת
אינה של בני אדם
אלא עיר של שדים ושדות
והנערים האלה אשר אני קורא להם
בני שדים הם
ועתה יתקבצו כרגע אחד להתפלל וכשיראו אותך ימיתו אותך
כששמע הבחור כך
נבהל ונפל נשק רגלי עריו
ובכה והתחנן לו לתת לו עצה
לעזור לו לא למות
כי היה איש יודע ספר וירא השם
לולא שחטא בעצת אותם האנשים שטעוהו
לעבור על מצוות אביו
ועל שבועתו
כששמע אותו הרב כך
נחמרו רחמיו עליו
ואמר לו כיוון שאתה בן תורה
ליודע ספר
אתה מתחרט במה שעשית
ראוי לחוס עליך
ומאחר שנשקת רגלי והתנפלת לפניי
אתרחבע עבורך אראה מוכן להצילך
מה עשה הרב
הביאו לביתו
הכילו והשכהו
ולן בביתו
ולא הרגישו עליו שדים
כל אותו הלילה
למחרת
בהשכמה אמר לאותו הרב
בוא עמי לבית הכנסת
ושים עצמך תחת כנפיי
ואל תדבר דבר
עד שאדבר בעניינך
או לכל הבית הכנסת
עמד תחת כנפי אותו הרב
וכשעלה עמוד השחר
באו השדים
לבית הכנסת כלפידי אש
ושמע קול ברקים מרעישים העולם
וקול זוועות
והאיש ההוא עמד מרעיד
ולא נשאר בו רוח מרוב פחדו ויראתו
ושמע שהתחילו לומר
פסוקי דזמרה
כאילו היו מבני ישראל
והיה עומד שד אחד קרוב לאותו הרב
ואמר לחברו
אורח בני אדם אני מריח
עד שנשמע קול ביניהם
ואמרו הנה הוא עומד בצד של הרב
וכולם נהגו כבוד לרב
ולא קרבו אליו
מאחר שהוא יושב
בצל כנפיו
כשראה אותם הרב
שידעו השדים
שהאיש ההוא היה שם
מיד כשהשלימו פסוקי דזמרה אמר לחזן
אל תתפלל עד שאדבר דבריי
מיד אמרו לו השדים
רבנו
דבר על עבדיך ונשמע
אמר להם
אני מבקש מכם
שלא תזיקו לאיש הזה כיוון שנכנס בצל קורתי
אמרו לו מה טיבו של יילוד אישה בינינו
ומי הביאו לכאן
סיפר להם הרב
כל מה שהראה לאיש מראש ועד סוף
אמרו לו ואיך נחיה אדם רשע כזה
שעבר על מצוות אביו
ועל שבועת השם
אין זה כי אם בן מוות הוא
אמר להם הרב
כבר קיבל עליו עונשו ברוב צרות רעות שעברו עליו
הוא בן תורה
וראוי שתגן עליו תורתו
שאם היה חייב מיתה
לא היה שם מצילו מן הים
ומן הארי
ומן הכיפופה
ומכמה צרות
ענו לו השדים כל שכן
שהוא בן מוות
שהוא בן תורה ולא שמר מצוות אביו
וגם שעבר על שבועתו
וכל השגגות
נעשים לו זדונות
והשם לא יצילו מכל מה שעבר עליו
אלא כדי שימות בידינו במיתה משונה
אמר להם הרב
אין ראוי שתמתו אתם
אלא בדין תורה
מאחר שהוא בן תורה
ועתה שימעו לקולים
יכריז החזן
שלא יזיכנו שום שד
עד אחר התפילה
ונביא אותו לפני השמדה ימלך
והוא ידון אותו
אם למוות ואם לחיים
ענו כולם ואמרו
טוב הדבר אשר דיברת
מיד ציוו לחזן בית הכנסת להכריז
שלא יזיכנו שום שד
עד שידונו את השמדי
מלך השדים
אחרי שהתפללו
הביאוהו לפני השמדי ואמרו לו
אדוני המלך
האיש הזה הוא בינינו
מפני שחטל השם יתברך
שעבר על שבועתו
ולא שמר מצוות אביו
והנה רע לו כך וכך
ואנחנו לא רצינו להמיתו
עד שתדיניו אתה
מפני שהוא בן תורה
כששמע המלך כך
קרא לבית דינו ואמר להם
הנה זה האיש שעשה כך וכך
וקרא לו כך וכך
דינו לבוקר משפט
ופשפשו בדינו
כי הוא בן תורה
ולכן תדונו אותו בדין תורת משה
הלכו הבית דין
פשפשו בדינו ודנו אותו למוות
כמו שכתוב בתורה מקלה אביו ואמו
וזה יקלע כבוד אביו במצוותו
וכן
הוא ארור
וארור הוא בן מוות
ארור מקלה אביו ואמו
ניאלפינן משאול בן קיש
שרצה להעמיד בנו יהונתן
על שעבר על ארור
ועוד
כי עבר על שבועתו שכתוב כי לא ינקה השם
הלכו לפני המלך השמדי
סיפרו לו שחייבוהו למיתה עם כל הטענות הנזכרות
אמר להם השמדי
המתינו בדין
ולינו עליו
שכן כתוב ושפטו העדה והצילו העדה
ואמרו חכמיהם
הביאו מתונים בדין
וכן משה רבם
ניקה בדין של מקושש
כי לא פורש מייעשה לו
אמרו לו כן נעשה כאשר דיברת
כי אתה אדוננו ועליך עיננו
ענה להם המלך
ילך עמי האיש הלילה הזה
כדי שלא ימיתוהו עד שיתבאר הדין
וכן עשה
באותה שעה שאל לו השמדי
האם קרה והאם שנה
וציווה להביא לפניו ספרי תורה
נביאים וכתובים מסדרי משנה ובדק אותו
ומצא אותו חכם בכל עניין
כשראה השמדי כך
אמר לו עתה ידעתי כי איש חכם עתה
וגם מצאת חן בעיניי
שווה לי שתלמד לבני מה שאתה יודע
ואני אצילך מיד השדים
כי ידעתי שהסכימו בדינך להורגך
ונשבע לו בכך
אמר לו המלך
בוא ואלמדך טענות
שתטען לי יום מחר
כי אמרו כי איש מוות אתה
תענה להם
כי אתה דיין גדול וחכם
ושאתה חפץ לראות את הדין
ולבדוק בטענות
והם יבואו לפניי
ואני אצילך מידם
למחרת
באו בית דין לפני המלך השמדי
ואמרו לו לא מצאנו לו שום זכות
ענה הבחור ואמר להם אני בית דין יותר גדול מכם
ואני רוצה לפשפש בדיני
אמרו לו לא ראוי לעשות כדבריך
נתייעצו ביניהם ואמרו אין לנו טוב
אלא להביאו לפני המלך השמדי
שהוא לומד תמיד בישיבה של מעלה
ואחר כך יורד ולומד בישיבה של מטה
ולכן בקיא בדינים מן השמיים ומן הארץ
הלכו ושאלו להשמדי
מה יאמר בדינו
אמר להם
אין לאיש הזה משפט מוות
כי כל מה שעשה לא במרד
ולא ממעל
ולא בזדון
אלא אותם אנשים הסיתו והטעו בדבריהם
באונס רחמנה פטרה
מי שעשה באונס הקדוש ברוך הוא פוטרו
ואתם יכולים לדעת כי כן הוא שהשם
המיט בים את האנשים ההם
ואותו הציל
וכששמעו על בית דין כך
פטרו בדין
אחרי כן לקחוש מדי
הביאו לביתו
ושם את בנו לפניו
תורה ללמדו
וכל מה שיודע ועשה לו כבוד
גדול מאוד
לסוף שלוש שנים
ידע הבן של השמדי
כל מה שהאיש ההוא לימדו
וכל מה שהיה יודע לו
בני ימים
מרדה מדינה אחת בהשמדי המלך
וקיבץ חילותיו ללכת על אותה מדינה
ומינה את האיש ההוא על ביתו
בעל כל אשר לו
ומסר לו מפתחות
של כל בית גנזיו
וציווה לכל אנשי ביתו
שלא יעשו דבר
זולת אשר יצווה
האיש ההוא
והראה השמדי לאיש את כל בית גנזיו
והראה לו בית אחד
שלא היה לו מפתח
ואמר לו השמדי
בכל גנזי
יהיה לך רשות להיכנס
חוץ מהבית הזה
והלך השמדי
לצור על העיר ההיא
והיא היום
היה עובר האיש ההוא
על אותו הבית שציווהו השמדי שלא להיכנס בו
ואמר בליבו
מה יש בבית הזה
שציווני השמדי
שלא אכנס בו יותר מכל בית גנזיו
הלך עד הפתח והציץ וראה
בת השמדי
יושבת בקתדרה של זהב
ועימה נערות רבות מרקדות
ושמחות לפניה
והיא הייתה יפת תואר,
יפת מראה מאוד
וכשראתה אותו אמרה לו
בוא
ייכנס לכאן
ונכנס אצלו ועמד לפניה
אמרה לו
טיפש בך
איך עברת על מצוות המלך השמדי
ועוד מה אתה עושה בין הנשים
תדע באמת
שהיום תמות
שכבר ידע אבי
שאתה נכנסת בבית הזה והנה הוא כבר בדרך
וחרבו שלופה בידו להרוג אותך.
כששמע האיש כך
נפל על רגליה והתנפל לפניה
בכה והתחנן לה להציל אותו מיד אביה שלא ימית אותו
כי לא נכנס לכוונה רעה
ולא התכוון לשום דבר.
כשראתה בתשמדי כך
אמרה לו מאחר שאתה בן תורה הענווה שיש בך תצילך
ואתה צא מן הבית
וכשיבוא אבי
ויאמר לך על מה עברת על מצוותי
ונכנסת אל ביתי וירצה להרוג אותך תאמר לו אדוני
לא נכנסתי אלא מפני שאני אוהב
את ביתך מאוד
ואני שואל ממך שתתננה לי לאישה
ויודעת אנוכי
שיטיבו דבריך לפניו
וייתן אותי אליך
כי מן היום שאתה עמנו נתן עיניו בך לטיטי אליך
מפני שאתה בן תורה
אלא שאין דרך ארץ
שהאישה תבקש את האיש
וגנאי למלך
לשאול שתיקח את ביתו
וכששמע האיש דבריה שמח בליבו
עודנה מדברת עמו שיצא מן הבית
השמדי בא וחרבו שלופה בידו
ואמר לו למה עברת על מצוותי?
בעטה ביומך שאשיב לך כגמולך
אמר לו אדוני
לא נכנסתי
אלא מרוב
חושקי בבטחה
בבקשה ממך
תננה לי לאישה
כי ישרה היא בעיניי מאוד
כששמע השמדי כך
הוא שמח מאוד
ואמר לו ברצון
את תננה לך
רק המתן לי עד בואי מהמלחמה
ועתה
אני נותן לך רשות
להיכנס בבית של ביתי ולא אעכב אותך כרצונך.
מיד חזר השמדי
נחת אותה מדינה והחריב אותה
אחרי כן אמר לחילותיו
בואו עמי לנישואי ביתי שתן לי איש אחד חכם גדול ובן תורה
מה עשו?
קיבצו כל העופות והחיות שמצאו במדבר
עד שלא היה להם מספר
והביאו הכל למשתה
ונתן לו המלך השמדי
ממון גדול
שלא היה לו חקר ומספר
לאיש ההוא
וכתבו הכתובה
וחתם מחתן הכתובה
וכל גדולי המלך עשו עמו ועשה המלך להם משתה גדול
כי יד המלך
נאט חרם מסר השמדי ביתו
לאיש כדרך כל הארץ
והלכו לביתם
ואמרה לו בת המלך
אל תחשוב בלבך שאני שדה
ושאתה בן אדם
שכל דבר תמצא בי
בדמות אישה איני חסרה כלום
אבל היזהר
שלא תבוא אליי
אם אין אתה חפץ בי
וגם
אני אוהב אותך כבבת עיני
ולא אעזוב אותך לעולם
אמרה לו איש שווע לי בדבר הזה ונשבע לה
וכתב השבועה בשטר
וחתם בה האיש ההוא
אחרי כן
הוליד ממנה בן
מל אותו לשמונה ימים
וקרא שמו שלמה על שם המלך שלמה
עמד האיש ההוא שנתיים ימים
ויהי היום והאיש היה מצחק
עם בנו שלמה
והייתה אשתו
בת השמדיי
שומעת אותו נאנח
אמרה לו אשתו למה אתה מתענח?
אמר לה על בני שהנחתי בארצי
ועל אשתי נאנחתי
אמרה לו מה אתה חסר?
אני לא יפה בעיניך
או אתה ממון חסר
או כבוד חסר
אגידה לי
ואמלא רצונך
אמר לה איני חסר כלום
אבל כשאני רואה את בני שלמה אני נזכר
בבנים שלי שהשארתי שם
אמרה לו הרי אמרתי לך
שאם לא הייתה אהבתי חקוקה בלבך שלא תיקחני לאישה
ועתה אתה נאנח על אשתך הראשונה וזוכר אותה
אל תעשה זאת פעם נוספת
אמר לה אני אשמר מזה
לימים חזר האיש להתאנח שוב
אמרה לו עד מתי?
לא תמנע את עצמך מהיות נאנח על אשתך הראשונה ועל בניך
כיוון שהוא כן
אני אביאך אל אשתך ואל בניך הראשונים
אמנם תן לי זמן מתי יהיה מהלכך ומתי תשוב
אמר לה אל תתני לי זמן
אמרה לו אני אתן לך שנה אחת
לך עליהם ותשוב אליי
אמר לה כן אעשה כדברייך ואין אשבע לה על כך
וכתב השבועה
וחתם
ונתן בידה
והיא שמרה כל השטרות מהשבועות שעשה לה
ליותם לה לעדות
מה עשתה?
זימנה כל העבדים
ועשתה משתה גדול
מאחר שאכלו ושתו
אמרה להם אדוני בעלי זה
נתעבה לראות אשתו הראשונה ובניה שיש לו במקום פלוני
ועתה מיהו זה אשר יש בו כוח להביאו לשם
ענה אחד ואמר אני הוליכנו בעשרים שנה
ענה אחר אני בעשר
ענה אחד ואמר אני בשנה
ענה אחר שהיה בסוף השולחן
שהוא סומא מעינו וגיבן
אמר אני הוליכנו לשם ביום אחד
אמרה לו אליך אני חפצה
אמנם מזהר בו
שלא תזיכנו
ואל תעש לו מאומה
ותוליך אותו בנחת
כי הוא אדונך והוא בן תורה
ואין בו כוח לסבול דבר רע
אמר לה אני אעשה כדברייך
אמרה לבעלה בסתר
אדוני בעלי
היזהר פן תכעיס אותו כי הוא בעל חמא
כי בסיבת רגזנותו הוא עיוור
אמר לו לא הכעיסנו כדברייך
אמרה לו לך לשלום
רק יזהר בשבועתך
מי עשה אותו העיוור והגיבן
הרכיב אותו על כתפיו
והביאו אל עירו
והניחו חוץ לעיר
וראש הגשר לשלום
ויהי בעלות השחר
נעשה אותו השד בדמות אדם
ונכנסו שניהם בעיר
פגשו בגוי אחד שהיה מכירו
אמר לו היי אתה פלוני בן פלוני שהלכת לעבר הים וטבעה ספינה
אמר לו אני הוא
אמר לו הגוי לך וארוץ ואבשר לאשתך שיושבת כאלמנה כמה שנים
ולקרוביך
הלך ובישר אותם בכך ושמחו שמחה רבה
ויצאו לפניו בחדווה
קרוביו ומיודעיו
ושאלו אותו על אודות התלאה
אשר מצאה אותו בדרך
וסיפר להם כל אשר קראו
מראש ועד סוף
עד היום ההוא
שהשם הצילהו
ונכנס לביתו
והשד הגיבן
עמו בדמות אדם
ונשק לאשתו ולבניו בפניו
ועשה משתה לכל אוהביו, קרוביו ומיודעיו
אחר שאכלו ושתו
אמר האיש ההוא לאותו השד הגיבן
שהביא אותו לשם במצוות בת השמדיים
למה אתה עיוור באחת מעיניך?
ענה לו פסוק כתוב בתורה שאומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
למה אתה מלבין את פניי ברבים?
הלא אמרו חכמיכם
המלבין את חברו ברבים
אין לו חלק לעולם הבא
עוד שווה איש להכעיס אותו
מפני מה אתה גיבן?
אמר לו ככלב שם על קאו
כסיל שונה בעיוולתו
ועם כל זה אספר לך את האמת
אתה אומר על מה אני שומא?
מפני שאני כעסן
יום אחד התקוטטתי עם חברי
ועדה קרני בסכין ושימה את עיני
ומה ששאלת למה אני גיבן?
לך תאמר לאומן שעשה אותי
אמר לו סליחה אני מבקש מחול לי
אמר לו לעולם לא אמחול לך על חלבוני
אמר אותו האיש לאנשי ביתו
תנו לו לשתות
ענבה אמר לעולם לא אוכל ולא אשתה משלך
אבל צווה לעשות ברכת המזון
ואלך ואשוב אל מקומי
לאחר ברכת המזון
אמר לו מה אתה רוצה להודיע לגבירתך אשתך
אמר לו לך תאמר לה
לבת השמדיי
שלא אשוב אליה לעולם
שהיא אינה אשתי ואני איני בעלה
אמר לו אל תאמר כן
ואל תעבור על שבועתך
אמר לו איני חושש משום שבועה שנשבעתי לה
והביא את אשתו הראשונה לפניו
נשקע וחיבקה לפניו
ואמר לו זוהי אשתי
שהיא אישה
ואני איש וגברתך היא שדה
ולכן אמור לה שלא אשוב אליה לעולם
כשראה כך
יצא משם וחזה לאדונתו
מלא חמאה
כשראתה אותו שאלה אותו ואמרה לו מה אמר לך אדוני בעלי
ענבה ואמר לה את שואלת על איש
שאינו אוהב אותך
הוא מואס בך
והוא אומר שלא ישוב אלייך לעולם
שאין את אשתו
והוא אינו בעלך
וסיפר לו את כל המעשה שקרה לו עם בעלה
אמרה לו אני לא מאמינה לך
ולא לדבריך
כי כל מה שאמר לו עשה אלא כדי להרגיזך ולעשות לך כעשים
שאני יודעת בו שהוא בן תורה הוא לא יעבר על שבועתו
ואנוכי אמתין את הזמן שנתתי לו ונראה מה יהיה בסוף
המתינה עד הזמן
הגיעה השנה
אחר כך קרא לאותו עבד
ואמרה לו לך ועבד אדוני בעלי
אמר לה לא אמרתי לך בשמו שהוא לא ישוב אלייך לעולם
אמרה לו כשאמר לך אותם דברים עדיין לא הגיע זמן שבועתו
אבל עתה לך ואמור לו שהגיע זמן שבועתו ושישוב אליי
הלך במצוותה
ובא אצל האיש
ואמר לו
גברתי שואלת את שלומך
ומטרה אותך לשוב אליה כי הגיע זמן שבועתך
ענה האיש ואמר לו
לך ואמור לה שאיני חפץ בשאלת שלומה
ולא אשוב אליה לעולם
כששמע כך
הלך וחזר לדרכו
והגיד דברי בעלה
הלכה היא וסיפרה להשמדי אביה את כל העניין
ושאלה ממנו עצה
מה ייעשה בעניין?
ענה לה אביה שמא מפני שנתקוטט עם עבדך העיוור
אינו רוצה לבוא עימו
ועוד
שאינו כבוד לו לבוא עם איש עיוור וגיבן
אבל זאת תעשי, שלחי לפניו שלוחים נכבדים
ושיתירו את שבועתו
כך עשתה
הלכו ויתרו בו
ואמר להם לא אחזור אליה לעולם
אמרו לו אבל הנך בן תורה ולמה אתה עובר על שבועתך
שכבר עבר הזמן שנתת לה
ואתה עובר בלאו
לא תשבעו בשמי לשקר
ועוד
אתה עובר על מצוות עשה שאירע כסותה ועונתה לא יגרע
וענה להם כבראשונה לא אשוב אליה לעולם
הלכו להם השליחים
והחזירו לה מענה
ממה שאמר
ועדיין חזרה ושלחה שלוחים רבים ונכבדים מאלה
כי חשבה בליבה
אולי לא ישרו בעיניו השלוחים הקודמים
הלכו אצלו ויתרו בו כמו שעשו הראשונים
וענה להם אל תרבו תדברו כי לא אוסיף לשוב אליה לעולם פישטאיסט
חזרו ואמרו לה
לא תוסיפי לשלוח עוד שלוחים
כי אינו חפץ בך ומואס בך
כששמעה כך
הלכה והגידה לאביה
ושאלה מנו עצה מה לעשות
אמר לה אביה
אני אאסוף ואהרוג את כל אנשי עירו
אמרה לו חלילה לך אדוני
ללכת אתה אצלו
אלא שלח עימי
ממשרתך אשר איתה בעיניך באנוכי אלך אצלו
אולי יישא פניי
לשוב עימי
וכן עשה
שלח עימה חילות
והלכו עימה
אל מקומו
וגם בנה שלמה הוליכה עימה
מה היה בלילה כשהגיעו שם החלות שלה
רצו להיכנס בחיל להרוג אותו מכל אנשי מקומו
אמרה להם עתה ולילה
וכולם ישנים
ואתם יודעים
קודם שהם ישנים מפקידים נפשותיהם ביד הקדוש ברוך הוא
בידך הפקיד רוחי
ולא נוכל לעשות להם רע
בעוד שהם ביד השם
רק זאת נעשה עימה הם ולא נחתה
נמתין איתם עד הבוקר
בבוקר ניכנס לעיר
ואם נמצא מהם שם
שהם עושים כל חפצנו הרי טוב
ואם לאו
לדעם אל נעשה בהם
ענו לה ואמרו גבירתנו עשי כתוב בעינייך
וכשהייתה שם
אמרה לבנה שלמה
בני
ייכנס אל אביך ואמר לו שאני כאן בעבורו
ושלא יעבור על שבועתו
ושישוב עימי למקומו
הלך הנער ומצא אביו
ישן במיטתו ועקיצו משנתו
עמד האיש מרעיד ואמר לו מי אתה?
אמר לו אני בנך שלמה
בן בת השמדי המלך
כששמע כך
קם בחיבקו ונשקו
ואמר לו למה באת לכאן?
אמר לו עימי
אשתך באה לכאן בעבורך שתלך עימה
ושלחה אותי לקראתך
להודיעך שהיא כאן
אמר לו איני הולך עימה
ולא תהיה אשתי לעולם
ולא אני בעלה שאני בן אדם
ואיש עדה
ואין הדברים מתאחדים
כי לא ראוי זה עם זה
ענה לו בנו
אינך אומר כראוי חוץ מכבודך
כי כל הימים אשר היית עמנו
לא יזיקוך מאומה
ולא עשו עמך דבר לא כהוגן
ולא נהגו עמך כל השדים אלא כבוד גדול ונורא
וכל זה בעבורה
כי אמי כיבדה אותך הרבה מאוד
גם אבי ההשמדאי
מינה אותך שר גדול על כל השרים
וציווה אותם לעשות כולם את רצונך
וכיוון שכן הוא
למה אתה בועט בה
ומואס אותך
ומואס אותה ואינך זוכר החסדים שעשו עמך
כי השמדה היא זקני אצלך מיד השדים
כשרצו להורגך על שעברת על מצוותו של אביך
ועוד
למה אתה עובר על שבועתך שנשבעת שלא תניחנה לעולם
ועוד
נשבעת שלא תתעכב יותר משנה ושתשוב אליה אחריכן
ועתה אבי שמע בקולי
ויטב לך
חזור אל עמי
ולא תירא מכל דבר רע שיעשה לך
ענה לו אביו
שלמה בני
אל תוסיף לדבר אליי עוד בדבר הזה ואל תאריך בדבריך
שלא אשמע אליך
לשוב עמה לעולם
שכל השבועות שעשיתי לה היו מפני אימה ויראה שלא יהרגוני
ולכן היו שבועות באונס
ואין בהן ממש
ענה לו בנו שלמה
אני לא אוסיף לדבר אליך עוד בדבר הזה
כיוון שכך ציוויתני
אמנם תדע
שאתה תאבד את עצמך בעבור זה
הלך הנער
חזר לאמו וסיפר לה דברים
ובערה חמתה
כשומעה את דברי בנה
ואמרה
עכשיו לא יהרוג אותו
עד שאדבר עמו בפני הקהל
ואשמע מפיו הטענה איך יתנהגו הקהל בעניין ומה ידונו בעניין
המתינה עד הבוקר
ידעה שהקהל בבית הכנסת
הלכה אצלה עם כל השרים הנכבדים
אמרה להם המתינו לי אתם בחוץ ואני אכנס לבית הכנסת
ואשמע מה יענה
ומה ירצה לעשות
כשגמרו פסוקי דה זמרה אמרה לה חזן המתן
ואל תתפלל עד שאדבר דברי
ויאמר דברי
אמרה לה קהל שמעו עמים
ועשו לי דין
מה האיש שאנוכי מתרחמת ממנו
ששמו דיהון בר שלמון
זה האיש נפל בינינו בשביל חטאיו
ואבי גמל עמו חסד
שהציל אותו מיד השדים
שרצו להמיתו
גם אנוכי צלתי מיד אבי
שרצה להורגו
על שעבר על מצוותו
ונתן אותי לו לאישה
במנה וסר גדול
על כל חילותיו
ולקח אותי לאישה כדת משה וישראל
וכתב לי כתובה
עם סך גדול
ונשבע לי שלא יניחני לעולם כל ימי חייו
ונשבע לי עוד
כשרצה לקחת ממני רשות
לשוב הנה לאשתו הראשונה שלא יתאחר יותר משנה
שישוב אליי בחזרה
והנה השבועות כתובות
בשטרות והוא חתום בהן
ועתה
רוצה לשלם לי רעה תחת טובה
ואינו רוצה לשוב עימי
ועתה אנוכי שואלת
תשאלו את פיו
למה הוא עושה לי כך
ודין ולבוקר משפט
על שטרי השבועות האלה
אמרו לו דייני הקהל
מדוע אינך חוזר עימה
שעשתה עמך כמה טובות
ועוד איך אתה יכול לעבור
על שתי השבועות?
ענה להם
כל מה שעשיתי ונשבעתי
היה באונס
ומחמת יראה
שידעתי שאם לא אעשה רצונה יהיה מיתוני
לכן שאלתי על השבועות
והתירו לי
ואיני רוצה לחזור עימה
שאין זה מדרך ארץ
שייקח בן אדם
שדה ויוליד ממנה שדים
אלא אני רוצה לשוב לאשתי
שהיא מבני אדם כמוני
להתעסק בפריה ורבייה
ככתוב בתורה
אעשה לו עזר כנגדו
וזאת אינה כנגדי
ומפני כך
איני חפץ לשוב עימה
ותלכי ותיקח
אחד מן השדים כמותה
ויהיה מין במינו
ואני אעמוד עם אשתי הראשונה אשר היא אשר נעורים
אמרה בתשמדי לדיינים
אינכם מודים
מי שרוצה לגרש את אשתו
יש לו לכתוב לספר כריתות
ולתת בידה ולפרוע לה כתובתה?
ענו הדיינים ואמרו אמת הדבר הזה ויציב ונכון
כי הדין נותן
אמרה להם אם כן יכתוב לגיתי ויפרע לכתובתי
הוציאה שטר כתובתה
ומצאו בה ממון גדול
שלא היה לו מספר
אמרו לו הדיינים
או תפרע לזאת הכתובה
או תשוב עימה
ענה להם הנה כל הממון בידם
הנני מוחה להם
הכל
ואתן לגיטה
שעימה לא אשוב לעולם
אמרו לו הדיינים ראה
שכך יש לך לעשות מלדין
או ללכת עימה
או לפתור אותה ולפרוע כתובתה
ואם לא תעשה זה
ניתן לרשות לעשות בך כחפצה וכרצונה
אמר להם כיוון שאני רואה
שאתם מודים בדין
אמרה להם
כיוון שאני רואה שאתם מודים בדין
ואתם חייבתם אותו כהלכה
מעתה
איני חפצה שילך עימי באונס
מאחר שהטל בי
אבל בבקשה אחת מכם
אמרו לו שינשק אותי
ואשוב לי למקומי
אמרו לו עושה רצונה ונשק אותה
והיא פוטרת אותך מכל מה שחייבנו לך
הלך ונשקעה
חנקה אותו ומת
אמרה לו זה יהיה זכרך
על ששיקרת בשבועת השם
ובמצוות אביך ועל שהטלת בי
ורצית להניחני שאשב על מנה חיה
עתה תהיה אשתך ממך אלמנה וגלמודה
אחרי כן אמרה לקהל
אם לא תרצו שאני אעמית אתכם
קחו את בני שלמה זה ותנו לו בת של הגדול שבכם לאישה
והקימו עליכם לנשיא ולראש וקצין
כי מכם הוא
מי ישב עמכם
כי מאחר שהרגתי את אביו
אין אנוכי חפצה שישב עימי
שלא יהיה לי זיכרון
מול מפח נפשי
ואנוכי הורישנו ממון גדול
עד כדי שלא יחסר לו כלום
ואתם תצוו לתת לו מירושת נכסי אביו
יותר על שאר אחד
וכן עשו הקהל
הקימוהו עליהם לנשיא
ולראש ולקצין
ומלך עליהם
והיא חזרה למקומה
ולהביא השמדה
מסקנות
מכאן שאין לאדם לעבור
על שבועת השם
ולא על מצוות אביו
אדם צריך להיזהר
לשמור את פיו
התחייבת
נשבעת
יהיה לזה פירעון
והפירעון יכול להיות חמור מאוד
הן מצד שמיא
והן בבית דין
והן מצד האנשים
לכן אדם צריך לדעת
להיזהר לא להתפתות
לא חברים לא אוניות לא מעבר לים לא פיקדון לא נכסים לא קשקושים
נשבעת
לא יחל דברו
ככל היוצא מפיו יעשה
זהירות לעולמי
חזק וברוך

