גבורתו של הבל... | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום

רפואה שלמה לבריהון בן אדנקו ולאסתר בטובה

ברכה והצלחה ושמחה בכל דרכיהם בעבודת השם

ושיזכו לנחת רוח מכל ילדיהם

וכל המשפחה תזכה לגאולה הקרובה במהרה בימינו אמן

ולעילוי כל הנשמות שאין מי שיאמר עליהן קדיש

ויהי בהיותם בשדה

ויקום קין אל הבל אחיו ויהרגהו

אמר בי אדוני

רבל

היה גיבור מקין

שאין תלמוד לומר ויקום

אלא מלמד

שהיה נתון תחתיו

זאת אומרת

הבל התגבר על קין

ושכב עליו

והוא התחנן

אמר לו

אמר לו

אמר לו בעולם

מה אתה הולך ואומר לאבא?

כאילו אם אתה הורג אותי עכשיו

מה תגיד לאבא? יש רק שני ילדים

מה תגיד לו?

נתמלא עליו רחמים

מיד עמד עליו והרגו

קין ניצל את הרחמים

של אחיו הבל

ואיכשהו קם

ויקום קין אל הבל אחיו ויהרגהו אז הוא היה תחתיו

וקם ויהרגו

תמיני נון אמרין שם אומרים

תב לביש

לא תעבד

וביש לא ימתלך

טוב

לרע אל תעשה

ולא תבוא עליך רעה

לא עושים טובות לרעים

תב לביש לא תעבד וביש לא ימתלך

עד כאן המדרש

בואו ראו מה אדיר

ומכריע כוח שלטון השכל הבהיר

אצל הגיבורים

אנשי הרוח

אשר מעולם המה

אפילו בעידנא דריתחא

בעת התלקחות היצרים

גם לעיתות כאלה

צף ועולה ברגע המכריע כוח הטוב

כוח הרחמים והחסד

כוח של התגברות עילאית

קין זה שהוא מתגרה באחיו הצעיר שעובד את

השם לתומו

קין זה שכולו רותח ותוסס ברגשי קנאה ואיבה

להבל אחיו

על שנתרצה לו הקדוש ברוך הוא בקורבנו

במקום לקחת מוסר

וללמוד מאחיו הצעיר

הרי הוא הולך ומעורר מדנים וקטטות

אחיו הצעיר מתגבר עליו

גם במובן הגופני לא רק הרוחני

והיכולת בידהם להעניש את המתקיף

ובוודאי שבנסיבות כאלה האיברים של האדם

כבר לא ברשות השכל המתון והשקול

והם פועלים מתוך זרם של להט

שאין לחופשו

והנה מה שקרה בתוך רתיחת היצרים

הצליח הבל להתאושש

לעצור בבת אחת את זרם הטבע

ובבת אחת נצטללה מחשבתו ותשוקת הנקמה נעצרה

ופנייתו בהכנעה מזויפת של קין

מה אתה הולך ואומר לאבא

כל כך השפיע עליו ועל אבן

שתכף ומייד שחרר את הנוכל

שהתנקש בנפשו

מיד עמד עליו והרגו

מנצל הרשע את טוב ליבו ואת גבורת מדרגתו הרוחנית של הצדיק

ועומד עליו והורגו

לא יאמן כי יסופר כמה שפלות יכולה להיות בבן אדם שהיה נביא

הרשעים פונים בקריאת תחנונים ותובעים

תגשימו את החסד ותרחמים

אבל זה רק כשמגיע להצלת עורם ובשרם

קין זה משתמש בתביעת מידת היושר והמוסר והרחמים

רק כשהוא כבול

וידו על התחתונה

מדוע קין בעצמו לא ישתמש במידות האלה ביחס להבן?

מה תגיד לאבא? רק שנינו בעולם

מה תגיד לאבא?

מה שהוא טען להבן?

למה לא טען לעצמו?

ובוודאי שגם הבל התחנן וטבע וזעק לפניו מה אתה הולך להגיד לאבא?

כתוב שהוא פצע אותו בכל גופו הוא לא ידע מאיפה יוצאת הנשמה

ובכן

זוהי מידת האדם הטבעי

וזהו כיעורו

משתמש הוא בערכי קודש הקודשים רק לתאוות נפשו והצלתו

זה כמו רוצח שמובילים אותו לבית האסורים

בדרך הוא רואה פגר של חתול מושלך

וואי והוא התחיל לצעוק ולצרוע חמאס

איזה רוצחים אכזרים

איך לא כאב ליבם לבצע רצח כזה לחתולי

מושחת ומקולקל

כל העולם הזה על כתילת חיה קטנה, חפה מפשע

הידיים של הרוצח הזה נוטפות דם נקיים

דם של אנשים תמימים

שהיו יכולים להקים דורות דורות ישרים ומבורכים

לפי הרצון והסדר האלוקי

והפה שלו

הפה שלו של קין

מלא בדברי תחנונים מה אתה אומר לאבא

וכשידו על העליונה הוא הורג את מי שהטיב לו

ואת איש חסדו

אז רואים מה ההבדל בין גיבור לחלש

גבורת הנפש

איזה הוא גיבור?

אכובש את יצרו

יש עוד

סיפור מזעזע בהיסטוריה היהודית

חכמים זיכרונם רחם מתארים לנו תמונה מבהילה

איך גיבורי השם ידעו לשלוט

ולהנחם אפילו בעת זעם אחרון אף

לא לגיבורים המלחמה

זה אבנר

שלמה המלך אומר לא לגיבורים המלחמה אבנר היה אדם חזק

לא יודע אם היה אדם יותר חזק ממנו בעולם

בכל אופן כשהגיע הרגע שהוא צריך למות

אז אפילו גיבור כזה

קרע ונפל. איך?

איך?

אמרו עליו שהיה בטוח כל כך בכוחו ואמר

אילולא היה לארץ מקום לאחוז בה הייתי מזעזע אותה.

יעני אם תיתן לי עכשיו שתי ידיות

בקצוות של כדור הארץ אני תופס אותו ואני מזעזע אותו.

ויהיה כל מחנה ישראל שרוי בין ארכובותיו.

זאת אומרת היה לו כוח.

זה מספרים חכמים זה לא אנושי.

משהו חבל על הזמן.

יכול למחוץ מחנה בארכובותיו.

וכיוון שנפלה שעתו

הכהו יואב בן צרויה

אבנר בן נר הוא היה שר הצבא של שאול.

הוא לחם נגד דוד.

הוא היה עם שאול

נגד דוד.

יואב בן צרויה היה שר צבא אצל דוד.

לימים

אבנר בן נר הסכים לכרות ברית עם דוד

ולאחד את כל

עם ישראל תחת הנהגתו

של דוד.

הוא בא לדוד וכרתו ברית והחליטו מה שהחליטו, שלום.

זהו.

הוא הלך לדרכו,

יואב שמע שהוא היה אצלו ושדוד הסכים

לכרות ברית.

הוא רדף אחריו, הונה אותו,

שאל אותו שאלות בהלכה,

כיצד חולצת עם נעל בפה וזה,

נדמת וכולי.

והוא התכופף להראות לו, והוא לקח

חרב והכניס לו אל החומש

לתוך הלב

והרג אותו, הפתיע אותו.

וכיוון שנפלה שעתו, זאת אומרת הגיעה מן השמיים הזמן,

הכהו יואב בן צרויה

בהיותו גוסס.

תקשיבו, תקיעת חרב בתוך הלב,

האדם מת על המקום.

כל כך היה חזק, שהוא עוד לא מת.

באותה שעה תפס בו אבנר וכפת אותו כמו פקעת של שתי.

זאת אומרת, עכשיו הוא לוחץ עליו עוד טיפה,

הוא גומר עליו, שני אמתים.

מיד עמדו ישראל לפניו

ואמרו לו, אדוננו, אם אתה הורגו,

אנחנו נשארים כיתומים

ויבואו הפלישתים

ויבואו זאת נשינו ואת כל אשר לנו.

זאת אומרת, שני שרי צבאות,

לא יהיה לנו מי שינצח במלחמה והפלישתים ינצחו אותנו.

אמר להם, ומה העשה שקיבע את נרי?

הוא קיבל את הנשמה.

אמרו לו, תדון.

תדון, אמו, לפני דיין האמת.

אתה לא חייב לגמור איתו פה.

אתה הולך לשמיים עכשיו,

תדון אותו שמה.

השליך אותו מידו,

ונפל זה חי וזה מת.

השאיר אותו בחיים.

שמעתם כזה דבר?

בן אדם רוצח את הבן אדם.

הוא יכול למחוץ אותו ולפרק אותו ולגמור את הסיפור,

אבל עם ישראל מתחננים על נפשו,

והוא שוקל מה עדיף.

הוא מחליט שעדיף שהוא לא יעשה את הנקמה, שאין מתוק ממנה ברגעים האלה,

והוא מניח אותו לחיות.

איי, איי, איי, איי, איי.

עלינו להתבונן,

לרדת לרום מדרגתו של אבנר.

הוא מוכיח בגלוי את הכישרון של השליטה שלו על היצר.

כוח הכבישה של זרם הרגשות הנזעמות והנסערות.

הוא בולם ועוצר זרם דמעות שמתפרץ בכוח איתנים.

אפילו ברגע הנואש ביותר,

ברגע שהוא יודע שעליו להיפרד למוות

וחברו נפרד לחיים.

מבהיל,

איום ונורא.

אבנר שר צבא גדול ביותר נלכד ונחטף בעורמה,

והכעס והביזיון הנורא מתלקחים בקרבו בלהטה שאול.

שאיפת הנקמה מרתיחה את כל העורקים של הדם שנשפך לארץ

ברגעי הנשימות האחרונות.

התרעומת על כיבוי נר של אבנר בידי יואב

זוהי תרעומת שגם מים רבים לא יוכלו לכבותה.

ובכל זאת, גם ברגע איום ונורא שכזה,

כשעמדו ישראל לעיני אבנר המפרכס והגובע,

וביקשו מלפניו לוותר, להשאיר את יואב בחיים,

היות וטובת הכלל של ישראל דורשת זאת,

הבליג הגיבור הצדיק העילאי הזה והשליך את יואב מידו.

ועוד הספיק לראות

איך יואב נפרד לחיים

והוא הולך ונפרד למוות.

כמה מחוננים היו הראשונים הגיבורים הגדולים, אנשי השם,

אשר מעולם.

ודוד מלכנו

קונן עליו.

ויקונן המלך על אבנר ויאמר,

הכמות נבל ימות אבנר.

ידיך לא אסורות

ורגליך לא לנחושתיים.

זאת אומרת, הוא לא היה שבוי ששבו אותו וקבלו אותו

ועשרו אותו בידיו וברגליו.

ידיך לא אסורות

ורגליך לא לנחושתיים הוגשו

כי בני נפלת.

הוא קורא

ליואב

בן עוולה.

הוא דואג ששלמה ישלם לו על זה.

ויוסיפו כל העם לבכות עליו.

זאת אומרת,

הוא לא מוחל לו, דוד המלך,

ליואב על המעשה הזה שהוא עשה.

יש אומרים שהוא פחד שהוא יחליף אותו.

שניהם היו רמטכ״לים.

הוא גם,

אבנר הרג לחיו עשהאל,

בסיטואציה מסוימת, אז הוא רצה לנקום

נקמת דן, עוד כל מיני חשבונות.

אבל

הוא עשה את זה נגד רצון דוד שכרת איתו ברית.

הוא גם לא האמין שהוא יהיה כל כך נאמן.

אבל דוד לא מחל לו על זה.

אבל רואים גבורה.

הבל ואבנר.

איזה כוחות לכבוש.

מצד שני, אם רואים בני עוולה,

רשעות,

איך מנצלים

את הטוב

של השני

ולפגוע בו.

לא יאומן כי יסופר.

הרבה אנשים לא מודעים שיש בהם את הכוח הזה.

הרבה אנשים לא מודעים.

אני מכיר כמה כאלה

שמעתי את התחנונים שלהם, עזרתי להם, ואחר כך

חזירו לי רעה תחת טובה בגדול.

לא יאומן כי יסופר.

אבל זה לא סיפורים לפרסום.

אבל זה

לא יאומן כי יסופר כמה יכולה להיות רשעות באנשים.

זה לא יאומן כי יסופר.

אז לכן תזכרו לפחות מה שאמרנו.

תב לביש לא תעבד וביש לא ימתך.

אל תעשו טובות לרעים

ולא יבואו עליכם רעות.

הם רעים?

אל תתחבר לרשע.

אל תעשה לו טובות.

לא שום דבר. כלום, כלום, כלום, כלום.

ככה תנצל מהרעות שהוא יחזיר לך.