מושגים כמו מרמה, עושק, גזל, האם מובנים לנו בלי התורה? | הרב אמנון יצחק שליט"א

מושגים כמו מרמה, עושק, גזל, האם מובנים לנו בלי התורה?

פרשת ויקרא ט' ניסן תשפא'

"נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וּמָעֲלָה מַעַל בַּיהוָה וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ בְגָזֵל אוֹ עָשַׁק אֶת עֲמִיתוֹ" (ויקרא ה, כא)

"אין לנו כל מושג ותפיסה נכונה בכוונות של התורה הקדושה הכתובה, כל מונח שבתורה הוא כל כך רחב ועמוק הכולל בתוכו מושגים דקים! עדינים!! ואצילים!!! שאין לבן תמותה שום השגה לעמוד על החוט המקשר את המושג ואת הרעיון אל המילה הכתובה, בלי הפירושים של חכמים זכרונם לברכה שגילו לנו את רזי וסודי התורה לא היינו מבינים כלום, 'תורת הנסתר' היא מקצוע מיוחד בתורה 

אבל גם תורת הנגלה היא בבחינת נסתר לפי השגותינו אנו, אין קץ וגבול לדרגות ושלבים רוחניים שאצורים במילה אחת של תורה בעולמות האינסופיים של חכמה נשגבה שהיא ספוגה בהם! ניקח לדוגמה את המושגים 'מרמה'; מי יודע מה זה מרמה? עושק, גזל, מה אנחנו מבינים מפירוש המילים הללו, ומה המושג האמיתי המקורי שבתורה?" 

אז עכשיו תחשבו, כל אחד יחשוב לעצמו מה זה המושג מרמה שהוא מבין תשמרו את זה בראש, מה זה עושק? תחשבו מה אתם יודעים על זה – ותשמרו בראש מה זה גזל? תשמרו בראש, ותכף נראה מה הפירוש לפי התורה הקדושה!

"הפסוק אומר בהושע הנביא (יב, ח) "כְּנַעַן בְּיָדוֹ מֹאזְנֵי מִרְמָה לַעֲשֹׁק אָהֵב" אז שמענו פה שתי מילים מִרְמָה ועושק; כְּנַעַן בְּיָדוֹ מֹאזְנֵי מִרְמָה לַעֲשֹׁק אָהֵב. על מי מדובר? על אליעזר עבד אברהם! הוא היה מכְּנַעַן, בְּיָדוֹ מֹאזְנֵי מִרְמָה – מה, מה זה בְּיָדוֹ, החזיק בידיים מאזניים והם היה מרמה כאילו משקל לא מדויק? אומרים חכמים במדרש: "שהיה יושב ושוקל; 'בתו אם ראויה אם אינה ראויה?' האם הבת שלו היא ראויה או לא ראויה ליצחק, הוא שוקל לַעֲשֹׁק אָהֵב - לַעֲשֹׁק אהובו של עולם זה יצחק, 

במה הוא רוצה לַעֲשֹׁק אותו? אמר (בראשית כד, ה): "אוּלַי לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה" אברהם שולח אותו למצוא אישה ומשביע אותו! והוא, מה חושב? אוּלַי לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה? הוא ימצא אישה אבל היא לא תאבה לבוא לא תרצה לבוא אחריו - אתן לו בתי! אז הוא משקלל; מה יקרה בציור כזה? אז קודם כל הוא בודק 'אם הבת שלו ראויה או לא ראויה?' הוא מגיע למסקנה שהיא ראויה! והוא לא טועה רק היא מכנען... ואברהם לא רוצה מכנען, אז הוא אומר: 'אבל אם לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה אתן לו את בתי!' 

מה ענה לו אברהם אבינו? אמר לו: 'אתה ארור! ובני ברוך - ואין ארור מתדבק בברוך!' "אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו" (בראשית ט, כה) - אני לא אשם שאתה ארור אבל אתה לא יכול להתדבק בברוך! עד כאן זה המדרש. עכשיו בואו נבין: אליעזר עבד אברהם היה 'זיו איקונין שלו דומה לאברם אבינו!' מי שרואה אותו ורואה את אברהם לא יודע מי זה ומי זה. 

ומי שלא יודע, תווי הפנים מעידים גם על הפנימיות של האדם, אז זה לא סתם שהוא דומה לו, יש אנשים שדומים אחד לשני וזה לא... אז כשאומרים 'זיו איקונין של אליעזר דומה לו לאברהם' זה לא רק שהוא דומה לו אלא שהוא 'שליט ביצרו כמותו!' אברהם אבינו שלט ברמ"ח איברים ושס"ה גידים שלט בכולם! 

יש חמישה דברים שאדם קשה לו מאוד לשלוט בהם! כמעט בלתי אפשרי; זה עיניים, אזניים וראש הגויה, זה דברים שהוא לא יכול לשלוט בהם; לראות מה לראות, לשמוע מה לשמוע וכולי. והוא היה שליט בזה! אברהם וכן אליעזר. והוא מילא את השליחות בהצטיינות יתרה! ולא הייתה לו שום פגימה ושום מעילה בשליחות והתורה מעידה על זה שהוא היה ישר ונאמן! וכתוב 'בעבור ששימש אותו צדיק באמונה - יצא מכלל ארור לכלל ברוך!' 

הוא יצא בסוף מכלל ארור ונכנס לכלל ברוך - בזכות ישרותו ונאמנותו! וכינו אותו (בראשית כד, לא) "בּוֹא בְּרוּךְ ה'" בְּרוּךְ ה' קראו לו! והוא עלה חי לשמים עם גופו! אבל, אם בתוך תוכו תססה משאלה: 'אתן לו בתי' אם אברהם היה רוצה - לא היה שולח אותו לחפש... בודאי שהוא הכיר את הבת שלו, הרי הם אצלו בבית, אז היה מציע לו 'אולי תתן את ביתך לבני?' לא אמר לו, שולח אותו אל המשפחה, והוא תוססת בו השאלה 'אתן לו בתי!' 

לא היה לזה שום תוצאות! למעשה שום דבר לא קרה מזה, רק מחשבה, תססה לו המחשבה, רצון, והרצון היה קודש לה'! באמת בתו הייתה ראויה, הוא לא היה אדם פשוט, הוא היה ממש 'דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים!' וזה היה לשם שמים והרי כתוב (דברים י, כ) "וּבוֹ תִדְבָּק" - וכי אפשר להדבק בקב"ה?! הלא הוא אש אוכלה! אלא הדבק בחכמים - והרי אתה נדבק בשכינה!' אז כל מה שהוא רוצה בעצם בתסיסה הזו שאנחנו קוראים לזה - זה קודש קדשים! 

להידבק בתלמידי חכמים, ובכל זאת מכיוון שהייתה חסרה בו איזו שלמות בפנים הנפש, מוכתר בשמות של גנאי! מִרְמָה ועושק! אנחנו היינו חושבים ככה? אז תראו למה עם הארץ זוכה! לתחיית המתים – המשיא ביתו לתלמיד חכם! אז מותר אפילו לעם הארץ לבקש: 'שבתו תנשא לתלמיד חכם!' ובזה הוא זוכה לקום בתחיית המתים1 כי הוא שותף בתורה של התלמיד חכם, כי הוא מוכן לתת את הבת שלו לתלמיד חכם, ולא לעורך דין ולא למהנדס ולא לאהבל אחר... 

אז אם הוא תלמיד חכם כזה גדול! שממש ממש דומה לאברהם אבינו בכל! אז מה, אסור לו שהוא יבקש 'להשיא את בתו'? ומה קוראים לו חכמים? 'כְּנַעַן בְּיָדוֹ מֹאזְנֵי מִרְמָה לַעֲשֹׁק אָהֵב!' וואו!! וואו!! האם אלו היו המושגים שלכם לפני כן כששאלתי מה זה מִרְמָה ומה זה עושק? "אם המחשבה הטהורה הזאת שהייתה לו הופיעה בלבו בשעת ביצוע התפקיד שהיה עליו למלאותו בתור שליח זה פגם! 

שלחו אותך לעשות שליחות ואתה חושב על אינטרס שלך - אפילו לשם שמים! אבל שלחו אותך לכתובת מסוימת, ואתה בשעת השליחות של הביצוע אתה עולה בדעתך הדברים האלה - זה נחשב פגם! ותביעה עליו!! אפילו שמחשבה כזאת מחוייבת המציאות. שאדם רוצה לדאוג לבתו ושידוך מתאים וכולי וכולי, אבל אם זה היה לא בזמנה, ושלא במקומה... 

- מילא היית הולך ולא מצאת באמת, וחזרת בחזרה, ואברהם היה תופס את הראש ואומר: 'ואי! מה אני אעשה עם הבן?' אז היית מציע 'נגיד את הבית שלי?' אז זה כבר היה בזמנו! במקומו, זה היה יותר מתאים. אבל כששולחים אותך למשהו, ואתה חושב עכשיו על עצמך?! עם מחשבות קדושות וטהורות! אבל על עצמך ועל בתך - זה פסול! ולא רצוי וזה נקרא מִרְמָה ועושק! הוא לא הכשיל את השליחות! הוא ביצע את השליחות ב-100%! 100% הוא עשה אותה - לכן הוא הפך לאדם חי בעולם האמת! הוא עלה חי השמימה, 

כי אדם, אם יש לו נגיעה כלשהי והוא מתגבר עליה ועושה את השליחות ב-100% 'ומהרו אותי' (אַל תְּאַחֲרוּ אֹתִי – בראשית כד, נו) הוא רוצה מהר לגמור את השידוך – שהם לא יתחרטו! הוא דואג לכל! הוא קורא לעצמו תמיד עֶבֶד אַבְרָהָם, עֶבֶד אַבְרָהָם, עֶבֶד אַבְרָהָם! (בראשית כד, לד) והוא עושה את השליחות בנאמנות עד שקפצה לו הדרך! עם כל זה כיוון שהיה שמה הרהורים - זה נקרא מִרְמָה ועושק לַעֲשֹׁק אָהֵב – וואי! 

"עד היכן הדברים מגיעים? למדנו את זה השבוע, 'כל היודע בחבירו שהוא רגיל ליתן לו 'שלום' יקדים לו 'שלום'; אם אתה יודע שמישהו תמיד אומר לך 'שלום עליכם!' אז כשאתה רואה אותו עוד פעם תקדים אתה להגיד לו 'שלום!' 'כל היודע בחברו שהוא רגיל ליתן לו שלום יקדים לו שלום, ואם נתן לו שלום ולא החזיר לו שלום - נקרא גזלן!' מה, מה חשבתם כשאמרתי גזל? אחד בא למישהו לקח לו כסף גזל אותו, לקח לו חפץ גזל אותו, זה גזלן אנחנו מכירים גזלן! 

מה אנחנו שומעים עכשיו? אחד שלא החזיר 'שלום' למי שאמר לו 'שלום' נקרא 'גזלן!' תראו לי בעולם שמישהו יחשוב שזה נקרא 'גזל'! תראו לי בעולם שמישהו שיחשוב: 'שאם אני חושב איזו מחשבה טובה וכנה והגונה והכל – יקראו לי רמאי ומרמה עושק וכולי? איפה, זה רק התורה הקדושה יכולה להראות! מה זה המילים הפשוטות שחשבנו שאנחנו מבינים - כמה אנחנו לא מבינים! זה בנגלה לא בנסתר, כן. 

מאיפה לומדים את זה? מהפסוק (ישעיה ג, יד) "וְאַתֶּם בִּעַרְתֶּם הַכֶּרֶם גְּזֵלַת הֶעָנִי בְּבָתֵּיכֶם" ורש"י מפרש: "גְּזֵלַת הֶעָנִי - שאין לו כלום לגזול ממנו!" יש שאלה: מה זה גְּזֵלַת הֶעָנִי בְּבָתֵּיכֶם וגזילת העשיר זה לא גזילה? רק אם גוזלים מהעני זה גזילה, ואם אני אגזול מהעשיר זה לא גזילה, אז למה כתוב גְּזֵלַת הֶעָנִי בְּבָתֵּיכֶם? כי לעני אין מה לגזול ממנו! אין לו רכוש, אז מה אפשר לגזול ממנו? את ה'שלום' לא אומרים לו שלום - זה נקרא גזלן! גזלן!! 

'אדם נברא בצלם' תגיד לו 'שלום', רבן יוחנן בן זכאי אמר: 'מעולם לא הקדימני אדם 'שלום' ואפילו נכרי בשוק!' "מה המרחק בין שודד, לסטים שבא עם נשק ולוקח ממך את כל הכסף שלך? זה גזלן! ובאותה שורה מעמידים אחד שלא עונה שלום - גם זה גזלן! וצועקים עליהם 'גזלן!' אתם מבינים דבר כזה? ומה זה אמירת שלום? זה ביטוי מוסרי! זה דרך ארץ, אבל גם זה נכלל בתוך המילה 'גזל'. 

דוגמה נוספת, כתוב (שמואל-א ב, כב): "וְעֵלִי זָקֵן מְאֹד וְשָׁמַע אֵת כָּל אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן בָּנָיו לְכָל יִשְׂרָאֵל וְאֵת אֲשֶׁר יִשְׁכְּבוּן אֶת הַנָּשִׁים הַצֹּבְאוֹת פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד" מה אנחנו שומעים? איזה מילים! שהבנים שלו שכבו אֶת הַנָּשִׁים הַצֹּבְאוֹת פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד עומדות, עומדות נשים פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד להקריב את הקרבן שלהן אחרי שהן ילדו וכתוב שהם שכבו אֶת הַנָּשִׁים - וואי וואי וואי! אבל אומרים חכמים: 'מתוך ששיהו את קיניהן ולא הלכו אצל בעליהן - מעלה עליהן הכתוב כאילו שכבו!' 

הן באו לתת את הקרבן שלהן, והם משהים אותן, חכמים מסבירים: למה הם משהים אותן? כי הם מביאים תורים עופות - אין בזה הרבה בשר, אז הם מעדיפים לקחת קודם את אלה שהם מביאים את הקרבנות שור ומרי וצאן - יש בשר! מה, עכשיו נתעסק לנו עם גוזלים? אז היו משהים אותן, כן, והן שוהות! שוהות, רוצות לחזור הביתה לבעליהן והם משהים אותן - זה נחשב כאילו שכבום! התורה כותבת במפורש! 

מה היא כותבת? אֲשֶׁר יִשְׁכְּבוּן אֶת הַנָּשִׁים הרי לא היה כאן אלא חוסר זריזות מצד בני עלי! וזה גרם שהנשים ממתינות עד למחורת כדי שיראו שהקרבנות שלהן קרבים ויהיו טהורות לקדשים ולהכנס לעזרה! ובכל זאת כיוון שהיו צובאות בפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד בתוך המחיצה של הכהנים קצת יותר מכפי הדרוש, זאת אומרת הנשים נמצאות בסביבתם של הגברים ולא חזרו לבעליהן, מתארים את הדבר בבחינת אֲשֶׁר יִשְׁכְּבוּן וכאילו עברו על (שמות כ, יב) לֹא תִּֿנְאָף! 

מה אתה משהה אותן יותר מדי? תשחרר אותן תן להן ללכת! זה כאילו עברו על לֹא תִּֿנְאָף וכאילו מעשה היה ממש כאילו, אז אפילו בבית המקדש במקום שיש התפשטות של הגשמיות, במצב של רוח מרומם! וקדוש בתוך משכן ה' ברום הפסגה של המעמד האנושי שאדם יכול להגיע - גם פגם קטן כזה בזריזות נחשב לחטא! ודנים אותו כמו החמור שבחמורות!! לֹא תִּֿנְאָף כאילו עברו על עריות!! מישהו יכול לעלות על דעתו כזה דבר? 

ומה זה לֹא תִּֿרְצָח בתורה השמימית? 'הלבנת פנים!' וזה לֹא תִּֿרְצָח זה יותר חמור מלֹא תִּֿרְצָח ממש בלֹא תִּֿרְצָח ממש אדם יש לו חלק לעולם הבא! 'בהלבנת פנים - אין לו חלק לעולם הבא!' מה זה הלבנת פנים? 'אזל סומקא ואתי חיורא' יוצא לו כל הדם מהפנים הלבין את פניו נהיו לו כל הפנים לבנות כמו סיד! 'ייבש אותו!' מה שנקרא זה נקרא לֹא תִּֿרְצָח. ולא הלבנת פנים מתוך רוע, ושרירות לב ומידות מושחתות, 

אלא אפילו כמו במעשה 'תמר ויהודה' יהודה גרם שיוציאו את תמר לשריפה, כי בשרו לו שהיא הָרָה לִזְנוּנִים (בראשית לח, כד) והמעשים האלה גרמו לו את אותה הבושה! מה שהוא גרם ואמר הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף בסוף התברר שהיא צודקת! שהיא הרה ממנו!! אבל בכל זאת החליטה תמר לוותר על חייה! ועל שני התינוקות שיש לה בפנים!! שמהם צריך לצאת המשיח!!! ובלבד שלא להלבין את פניו. 

לכן היא לא באה ואמרה לו: 'הלו! הלו זה ממך' שלחה לו רמז (בראשית לח, כה) "הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה" השארת אצלי פיקדון! לא? כשהיית איתי השארת פיקדון אתה מכיר של מי זה? וואו! יהודה הודה ואמר צָדְקָה מִמֶּנִּי (בראשית לח, כו) זה מִמֶּנִּי! צָדְקָה!! והיא ראתה בזה מעשה רציחה! זאת אומרת אם היא תלבין את פניו - היא תרצח אותו! אם היא תבוא ותכריז: 'אני חפה מפשע! אני נקייה וטהורה. הוא... הוא!' 

וואו! זה לשפוך לו את הדם, זה להלבין את פניו, זה רצח! זה רצח!! מותר לרצוח? אסור! 'ייהרג ולא יעבור!' אסור לרצוח. אם אומרים לך: 'תרצח את חברך בשביל שאתה תינצל!' אסור לך! 'ייהרג ולא יעבור' כמו דין שפיכות דמים, אז היא אמרה: 'שמוטב שהיא תיהרג כדין רצח 'ייהרג ואל יעבור' והיא לא תגרום לו להלבין את פניו'. הוא לא ימות, יהיה לו בושה; כמה שעות, ימים, חודשים... ואתם יודעים שוכחים. 

"ההשגות שלנו מצומצמות! התפיסה שלנו מוגבלת, הלב שלנו אטום, ההרגשות שלנו קהות, מאובנות מלהבין בחכמה האינסופית, בלי הפירושים והביאורים של התורה המסורה לנו על התורה הכתובה, זאת אומרת התורה שבעל פה שמבארת לנו את התורה הכתובה, לא היינו מבינים שום דבר! שום דבר. אז בלי התורה ופירושיה אין אפשרות להגיע למושגים כאלה; איזה חיובים מוטלים עלינו! 

אבל חכמים זכרונם לברכה מגלים לנו ששכל האדם כל כך רב וכה עמוק שלבד יכול הוא להשיג את מושגי התורה! עד שאמרו חכמים זכרונם לברכה: 'אלמלא לא נתנה תורה היינו למדים; צניעות מחתול, גזל מנמלה, עריות מיונה, דרך ארץ מתרנגול!' מה פירוש? אם לא הייתה ניתנת תורה מהתבוננות בטבע - היינו לומדים הכל! למשל; צניעות היינו לומדים מחתול, חתול אחרי שעושה מה שעושה מצניע את מה שעושה. 

היינו לומדים גזל מנמלה, שום נמלה לא נוגעת במה שחברתה גררה, ואם היא הניחה את זה היא מריחה, היא מריחה שהחברה שלה לקחה כבר את זה, היא לא נוגעת! לא גוזלת, אז מתוך התבוננות היינו יכולים להגיע שיש מושג כזה של גזל! הנה, תראה אסור לגעת מנמלה תראה! היינו לומדים עריות מיונה, היונה היא נאמנה ליון. ודרך ארץ מתרנגול, מה הדרך ארץ? לפני שנזקק לתרנגולת הוא מפייס אותה! 'קוקוריקו קוקוריקו...' מחרטט אותה קצת וזהו. 

אז זאת אומרת אם היינו מתבוננים בטבע, בבריאה, עם השכל שה' העניק לנו היינו יכולים גם כן לדעת את התורה! איך אברהם השיג את כל התורה כולה? עוד לא נתנה, השכל כל כך גדול! מההתבוננות בבריאה הוא הבין את כל המצוות! זאת אומרת גם בלי דת אש משמים, בכח האדם לעמוד מעצמו על סעיפי החכמה ועיקרי הדעת שגלויים לנו בתורה הקדושה! 

גם בלי שייערו על האדם רוח ממרום, האפשרויות שלו בתור 'בעל שכל' בתור דמות רוחנית נשגבה יכול לעמוד על מצוותיה ואזהרותיה של התורה מתוך הבריאה עצמה!" אני מקצר את הדרשה, כי זה טיפה יותר ארוך, שיהיה קל לחבר'ה אחרי הצהרים... הבעיה! שבני אדם התדרדרו וירדו וירדו! וירדו וירדו! וירדו וירדו! 

עד ששלמה המלך שולח אותם (משלי ו, ו-ז): "לֵךְ אֶל נְמָלָה עָצֵל רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם, אֲשֶׁר אֵין לָהּ קָצִין שֹׁטֵר וּמֹשֵׁל" היא עושה הכל בלי שייתנו לה הוראות והכל לא צריך לזרז אותה, היא זריזה! היא לא נחה לרגע!! למה היא אוספת כל כך הרבה? פי מיליון ממה שהיא צריכה כדי חייה! היא אומרת: 'שמא ה' יאריך את ימי!' אז לכן היא אוספת את המזון. אז אם בן אדם הולך לחיי נצח - שזה אריכות ימים בלי סוף!! 

אז כמה צריך להכין צידה בשבעים שמונים שנה? היא שחיה רק חצי שנה - מכינה לאלפי שנים! ואתה שהולך לאין סוף שנים כמה אתה צריך להכין?! אז לֵךְ אֶל נְמָלָה עָצֵל! עָצֵל לֵךְ! לֵךְ אתה עָצֵל לֵךְ! לֵךְ אֶל נְמָלָה עָצֵל רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם תחכים. "אם היה הולך ולומד מהנמלה ועושה - כמה עלוב היה האדם! שהוא צריך את הנמלה שתסביר לו כמה הוא טמבל... אבל הוא גם לא הולך ללמוד! וגם לא עושה כמו הנמלה - אז זה טמבלולו כבר! טמבל וללולו... זהו, מספיק! 

רבי חנניא בן עקשיא אומר: רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שנאמר "ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר" (ישעיה מב, כא).

לשמיעת שיעור זה ושיעורים נוספים:

02-3724787