לעשות מטעמים לפני הקב"ה | הרב אמנון יצחק שליט"א

לעשות מטעמים לפני הקב"ה

פרשת ויקרא | י' ניסן תשפ''א

"וְקִרְבּוֹ וּכְרָעָיו יִרְחַץ בַּמָּיִם וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת הַכֹּל הַמִּזְבֵּחָה עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ לַהשם" (ויקרא א, ט)

רש"י אומר: "נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני" רש"י מסביר: מה זה רֵיחַ נִיחוֹחַ לַהשם? יש מושג הרחה אצל הקב"ה? מה זה רֵיחַ נִיחוֹחַ אז זה "נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני!" מה עושה נחת רוח לקב"ה כביכול? כשהוא אמר משהו ואנחנו עושים בדיוק את רצונו! אז זה כמו רֵיחַ נִיחוֹחַ שאנחנו מריחים אצלנו נעשה לנו נחת רוח כשאנחנו מריחים ריח טוב הקב"ה אומר: 'הנחת רוח אצלי - זה מה שאתם עושים את מה שאני אומר!' "במדרש מובא: "משל למלך שהיו לו שני מגורסין - שני בשלנים, שני טבחים; בישל לו האחד תבשיל אתא ואכלו והיה ערב לו, בא ואכל את המאכל והיה ערב לו, ועשה השני תבשיל ואכלו וערב לו, ואין אנו יודעים איזה מהם ערב לו יותר? אלא ממה שהוא מצווה את השני ואומר לו: 'כתבשיל הזה תעשה לי!' אנו יודעים שהשני ערב לו יותר!" זאת אומרת שנים עשו, משניהם הוא נהנה! אבל ממי יותר? לא יודעים, ברגע ששומעים שאומר לאחד מהם: 'תעשה לי כזה!, כל פעם תעשה לי כזה' משמע שהוא נהנה מזה יותר! לשני הוא לא אמר כלום. "כך הקריב נוח קרבן, אחרי המבול הקריב נוח קרבן, וערב לקב"ה ככתוב (בראשית ח, כא): "וַיָּרַח השם אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ" הקריבו ישראל והיה ערב לקב"ה! ואין אנו יודעים איזה ערב לו יותר? אלא במה שהוא מצווה את ישראל ואומר להם (במדבר כח, ב): "רֵיחַ נִיחֹחִי תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי" אנו יודעים שלישראל הוא ערב ביותר! זה שכתוב במלאכי ג, ד: "וְעָרְבָה לַהשם מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָםם כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיּוֹת". מה זה כִּימֵי עוֹלָם? כימי נוח זה ימֵי עוֹלָם למה? כי ממנו התחיל העולם מחדש! העולם הישן חרב ונהיה עולם חדש כִּימֵי עוֹלָם. מה זה וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיּוֹת? זה כימי הבל שזה השנים הקדמוניות שהתחיל העולם, שהרי הבל נתקבל קרבנו. ומה זה וְעָרְבָה לַהשם מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָ ם אם זה יהיה כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיּוֹת, אם זה יהיה קרבנות כמו בזמן נח וכמו בזמן הבל! למה? שלא הייתה עבודת כוכבים בימיהם! נוח היה אחרי המבול, רק הוא היה, לא היה עבודה זרה, ואצל הבל עדיין לא היה כלום, אז מתי עָרְבָה לַהשם מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָהם? מתי תערב לו, דווקא אם זה יהיה כמו שהיה בזמנם! שאין עבודה זרה. בעולם זאת אומרת אם מקריבים קרבן בשעה שעדיין יש עבודה זרה בעולם אז זה לא כמו בימי נוח, בימי הבל. "והדברים האלה מבהילים מאוד! מאוד!! יש בעבודת האדם לפני השם ענין של 'עשיית מטעמים' צריך הוא האדם להיות אומן בבישול ובתיבול כדי שיערב לפניו יתברך" למעשה אם אדם מבשל חתיכת בשר בתוך מים אז זה ראוי לאכילה אפשר לאכול, אבל זה לא דומה לבישול שיש בו ריח ניחוח! זה דווקא כששמים תבלינים מיוחדים! שעושים את התבשיל עם ריח ניחוח, וכשהריח הולך למרחוק וכולם אומרים: 'וואי! איזה ריח וואי וואי בטח זה טעים!' זה נקרא 'ריח ניחוח' אז זאת אומרת אפשר לעשות, ואפשר לעשות עם ריח ניחוח! אפשר לעשות את רצון הבורא ולא יהיה עם ריח ניחוח יהיה 'אכיל' יהיה אכיל כמו שאומרים, אבל לא יהיה ריח ניחוח. כשעושים את רצוני בדיוק! ואין הפרעות אה! זה ריח ניחוח!! עכשיו אם נגיד יוצא ריח טוב מהתבשיל, אבל גם נפלט גז... עכשיו הגז מעורב עם הריח ניחוח של התבשיל - במטבח דלף גז, אז כבר לא אותו ריח ניחוח כמו בלי הגז נכון? אז עכשיו בואו נראה את הדברים; "הדברים נוראים כל כך! עד שלא ערב לפני השם מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָדם כי אם באחרית הימים! רק אז וְעָרְבָה להשם למה? כי אז יהיה ביטול הרע בתכלית לא יהיה יותר רע בעולם! לא עבודה זה ולא שום דבר אחר, לא 'דיפ סטייט' ולא ביבי דיקי ולא אף אחד מהמשוגעים האלה! לא יהיה. "ואז זה יהיה כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיּוֹת כימי נוח והבל שלא היתה עבודה זרה בימיהם ואז דווקא נאמר וַיָּרַח השם אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ!" אבל בוא נגיד שבזמן נוח הייתה נגיד עבודה זרה, והוא עשה קרבן, איזה שייכות יש לנח שהוא אִישׁ צַדִּיק (בראשית ו, ט) שהוא מקריב קרבן להשם ממש! עם כוונה טהורה וקדושה!! אז מה אכפת לו אם יש באיזה מקום שכוח בעולם מישהו שעושה עבודה זרה? מה זה מפריע, "אבל כן הוא הדבר! באמת שאין לנח שום שייכות לעבודה זרה אם הוא יקריב בשעה שיש עבודה זרה באיזה שהוא מקום, אבל כבר 'ריח ניחוח' אין כאן! יש פה גם ריח של גז... יהיה תבשיל אפילו מלא מטעמים בלי שום חסרון, אבל אם יהיה קצת עם גז מעושן ככה... כבר אי אפשר להכניס את זה לפה זה כבר עם הריח עם הזה זה יכול לגרום להקאות גם! כמו שאומר הפסוק בקהלת (י, א): "זְבוּבֵי מָוֶת יַבְאִישׁ יַבִּיעַ שֶׁמֶן רוֹקֵחַ" ריח רע נודף גם לקצה העולם!! ומנחה מעושנת עם גז - לא ערבה להשם. אבל זה מבהיל מה שאנחנו אומרים! אז מה עושים? אז בואו נראה מאמרי חכמים זכרונם לברכה שמבארים לפי מה שאמרנו, הגמרא בעבודה זרה טז' אומרת: "תנו רבנן כשנתפס רבי אליעזר העלוהו לגרדום, כתוב שהוא נתפס למינות והעלוהו לגרדום, כשבא לביתו נכנסו תלמידיו אצלו לנחמו ולא קיבל! מה קרה שמה, תפסו אותו ואמרו לו: 'שהוא צריך להודות בעבודה זרה! ולהפסיק ללמוד תורה ואיך אתה למדת דברים בטלים חס ושלום!' וזה וזה וזה... והוא אמר: 'נאמן עלי הדיין! נאמן עלי הדיין' מה הוא התכוון? 'נאמן עלי הדיין' (כלפי הקב"ה) אם הוא החליט להעניש אותי לצאת להריגה הוא דיין אמת והוא נאמן ונאמן עלי הדיין. מה הטמבל הזה, כשהגוי שמה שמע אותו וביקש ממנו שהוא ימיר את דתו, מה הבין? שהוא אומר עליו! שהוא מאמין לו שמה שאתה אומר זה מגיע לי, אין, מה לעשות אתה צודק, כאילו למדתי תורה... כי הוא שאל אותו: 'איך אתה למדת דברים בטלים?' בזה שלמד תורה, אז הוא כאילו הבין שהוא מודה לו, ואז הוא אמר לו: 'אתה יודע? מה בגלל שאתה מודה - אני משחרר אותך! 'דימוס' אתה חופשי! ילה' לך'... שחרר אותו, אז הוא חזר הביתה. חזר הביתה, חזר הביתה - ונכנסו אליו התלמידים לנחם אותו, על הצער; פחד מוות! גרדום!! אדם חוזר ממצב כזה, נכנסים התלמידים לנחם אותו - ולא קיבל תנחומים! לא קיבל. למה? 'על מה זה בא לי? על מה, הרי הקב"ה 'מודד מידה כנגד מידה!' אז מה, מה קרה, מה עשיתי שמגיע לי להגיע לדבר כזה שכמעט הרגו אותי! מה מגיע לי, מה עשיתי?' הם מנחמים אותו ואומרים לו: 'ה' הציל אותך! אתה רואה, אתה צדיק...' ואומרים לו מה שאומרים, 'מה? אבל בסוף הייתי שמה וכמעט הרגו אותו! אז על מה?' הוא מחפש עכשיו את השורש של הבעיה! אמר לו רבי עקיבא, תלמיד שלו: 'שמא מינות בא לידך והנאך ועליו נתפסת?' אולי אתה שמעת איזה דבר מינות ונהנת מזה - ועל זה תפסו אותך מן השמים! למה, הוא חיפש משהו, כתוב שהוא 'נתפס למינות' תפסו אותו המינים ורצו לשכנע אותו להמיר את דתו ולהכחיש את התורה, אז איך יכול להיות, מה קרה? אז שואל אותו רבי עקיבא: 'תבדוק! האם היה איזה דבר מינות שאתה שמעת ונהנית מזה? ועל זה נתפסת!' אמר לו: 'עקיבא! הזכרתני, הזכרתני! פעם אחת הייתי מהלך בשוק העליון של ציפורי, ומצאתי מין אחד, אמר לי: 'כתוב בתורתכם (דברים כג, יט): "לֹא תָבִיא אֶתְנַן זוֹנָה" התשלום שמשלמים לה זה מגועל ומסואב ומתועב! אז אומר בתורה שלכם כתוב לֹא תָבִיא אֶתְנַן זוֹנָה בֵּית השם! לא מביאים, כסף כזה לא מביאים קרבנות וזה ופה ושם. אז הוא שואל אותו: 'היות שכתוב אצלכם בתורה כך, מהו לעשות הימנו בית הכסא לכהן גדול?' אז אולי אפשר לקחת את הכסף הזה, לא להשתמש בו לקודש, אבל לעשות מה שקרוי היום 'בית שימוש' אז הוא שאל אותו את השאלה, והוא אומר רבי אליעזר: 'ולא עניתי לו דבר!' לא עניתי לי כלום, שתקתי. אמר לי: 'כך לימדני!' מי לימדני? יש"ו - ימח שמו וזכרו! הוא היה התלמיד שלו המין הזה, והוא אומר: 'הוא לימדני, "כִּי מֵאֶתְנַן זוֹנָה קִבָּצָה וְעַד אֶתְנַן זוֹנָה יָשׁוּבוּ" (מיכה א, ז) ממקום הטינופת באו - למקום הטינופת ילכו!' והינאני הדבר! נהניתי ממה שהוא אמר, הוא הביא פסוק, הפסוק במיכה א' שאם בא מאתנן - שזה דבר מתועב מכסף שהיא קיבלה, והיא קיבצה את זה, אז ישימו את זה במקום הטינופת! וְעַד אֶתְנַן זוֹנָה יָשׁוּבוּ בא מן הטינופת ילך אל הטינופת, הכסף שלה – אז לכאורה אפשר לבנות בית הכסא לכהן גדול? אז הוא שאל שאלה ותירץ אותה; בתורה כתוב שאסור, אומר לו: 'אבל אם ייקחו את זה וישימו את זה בטינופת - זה בא מטינופת ילך לטינופת 'בית שימוש' זה טינופת! והוא אומר 'הוא נהנה מזה!' עכשיו מה הוא דיבר איתו? דברי תורה! הוא הביא לו רק מהתורה פסוקים, והוא אומר 'והנאני! ועל זה נתפסתי! אתה צודק הזכרת לי על זה נתפסתי' עכשיו בואו ננסה להבין: מה זה, מה קרה פה? רבי אליעזר לא היה לו שום עסק עם המין הזה, רק בדרך הילוכו נתקל איתו, והמין שאל שאלה, ראה אדם יהודי עם זקן עם זה, אמר 'יש לי שאלה' ומה הוא שמע ממנו, דברי כפירה? לא! פסוק מהתורה ופסוק מהנביא קושיה ותירוץ - דברי תורה והוא נהנה מזה! אז מה אכפת לנו אם הוא שמע את זה מהכופר הזה מהמין הזה? דברי תורה! עוד דוגמא, חגיגה טו': "ורבי מאיר היכי גמר תורה מפומיה דאחר?" שאלה: איך רבי מאיר למד תורה מפיו של 'אחר' היה לו רב קראו לו 'אלישע בן אבויה' והוא התפקר! נהיה כופר אפיקורוס, ואז חכמים קראו לו 'אחר' הוא נהפך לאדם אחר! 'אחר' קראו לו, אז שואלת הגמרא: 'איך רבי מאיר למד תורה, המשיך ללמוד ממנו תורה כשהוא כבר נקרא אחר! והא אמר רבה בר בר חנא, והלא אמר כבר רבה בר בר חנה, אמר רבי יוחנן: "מאי דכתיב במלאכי הנביא (ב, ז): "כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ השם צְבָאוֹת הוּא" מה זה הכתוב הזה? אומרת הגמרא: אם דומה הרב למַלְאַךְ השם צְבָאוֹת יְבַקְשׁוּ תוֹרָה מִפִּיהוּ ואם לאו - אל יְבַקְשׁוּ תוֹרָה מִפִּיהוּ!" אז זאת אומרת ממי מותר לשמוע תורה? רק ממי שהוא כמַלְאַךְ השם צְבָאוֹת! אדם שהוא נקי! כשר, טהור קדוש שמה שהוא לומד הוא מקיים ועושה! אדם כזה אפשר ללמוד ממנו תורה אבל אם הוא לא כזה אל יְבַקְשׁוּ תוֹרָה מִפִּיהוּ, בסוף מתרצת הגמרא באמת איך הוא שמע, הרי זה בעיה! ויש תירוצים שמה, שני תירוצים בגמרא שיש אפשרות שכן לשמוע... אז כאילו סתירה בין המאמר הזה שלא לשמוע רק ממי שהוא כשר לגמרי! ויש פסוק שמה (תהלים מה, יא) "שִׁמְעִי בַת וּרְאִי וְהַטִּי אָזְנֵךְ" שני פסוקים שהם מצדיקים כאילו את רבי מאיר ועליהם הוא סומך! אז איך זה מסתדר? אומרת הגמרא: 'הא בגדול הא בקטן' אדם גדול - יכול לשמוע! גם כמו שרבי מאיר שמע מפי האחר, אבל אדם קטן שהוא לא בעל מדרגה ולא כלום – אסור לו לשמוע רק ממי שהוא מַלְאַךְ השם צְבָאוֹת! אדם גדול כמו רבי מאיר יכול לסנן; לזרוק את הקליפה, ולקחת את התוכן! 'רימון מצא; תוכו אכל קליפתו זרק' או כמו שאומרת שם הגמרא 'שהוא מצא תמרה אכל את התמר זרק את הגלעין' אז זה אדם גדול! אבל רק כמו רבי מאיר, הוא יכול. אבל בני אדם אחרים, אפילו בדורנו הכי גדול - לא יכול! רק ממי שדומה למַלְאַךְ השם צְבָאוֹת. "פירוש הדברים: שאפילו שהרב לא היה דומה למַלְאַךְ השם צְבָאוֹת כן אחר הוא כבר נקרא אחר אבל רבי מאיר היה גדול! גדול היה, כמו מלאך היה רבי מאיר, ותורתו כבר תיעשה בעצמה דומה למלאך!" זאת אומרת לא יהיה לו שום נזק ושום פגם והוא יודע לברור את המאה אחוז בלי שום אחוזון תערובת של משהו שאסור. אז רק שנבין, אחרי שהוא התפקר ונהיה כופר, עדיין היה לרבי מאיר ללמוד ממנו! אתם שומעים? עם כל גדלותו של רבי מאיר עוד היה לו הרבה מה ללמוד ממנו! לכן הוא המשיך ללמוד ממנו תורה. "ועוד שם מובא כי אתא רב דימי אמר: 'אמרו במערבא', כשרב דימי הגיע לבבל, אז הוא אמר שאמרו בארץ ישראל: 'רבי מאיר אכל תחלא ושדא שיחלא לברא' הוא אכל את התמרה וזרק את הגלעין החוצה! "יש פירות שיכולים להפריד את הגרעינים בתוך הפה עם האכילה וזורקים אותם החוצה" אז זה התירוץ כאילו 'הוא לא בלע שום איסור שום גלעין' שום דבר זה, הוא אכל רק מה שטוב! "טוב, סוף כל סוף גם אחרי כל התירוצים שהצדקנו את רבי מאיר, הצדקנו, בסוף הגמרא מצדיקה את רבי מאיר, ומחלקת בין אדם גדול לאחרים שהוא באמת היה יכול לשמוע גם מאחר, אבל סוף סוף אחרי כל התירוצים שהבאנו, מספרת הגמרא: 'שרבה בר שילא מצא את אליהו הנביא ואמר לו: 'מאי קעביד קוב"ה?' מה עושה הקב"ה, אמר לו: 'קאמר שמעתא מפומייהו דכולהו רבנן ומפומיה דרבי מאיר לא קאמר!' אמר: 'הקב"ה אומר את כל השמועות שלומדים התלמידי חכמים למטה והוא אומר אותם בשמם!' ידוע, בשעה שאדם לומד תורה הקב"ה כנגדו אומר אותה תורה! אז הקב"ה אומר שמועות דינים והלכות כל מה שאומרים התלמידי חכמים למטה בשמם, 'דרבי מאיר לא קאמר' אבל הוא לא מזכיר שום שמועה מרבי מאיר! שאל אותו: 'אמאי? למה' אז עונה לו אליהו: 'משום דקא גמר שמעתא מפומיה דאחר' משום שהוא למד דינים והלכות מאחר! אמר לו: 'אמאי? רימון מצא תוכו אכל קליפתו זרק!' הוא אכל רק את הטוב מהרימון ואת הקליפה הוא זרק! אמר לו: 'השתא קאמר 'מאיר בני אומר!' אומר לו: 'עכשיו שאמרת את זה, עכשיו! הרגע התחיל הקב"ה להגיד שמועות: 'מאיר בני! אומר...' התחיל להגיד שמועות. מה קרה פה? אם זה נכון מה שרבי מאיר עשה שרימון מצא תוכו אכל וקליפתו זרק, מה, לא יודע הקב"ה את זה לפני כן, מה, צריך לחכות עד שיבוא ויאמר רבה בר שילא את הנימוק הזה, מה קרה? אומר בספר חסידים סימן רכד': "שיש פה יסוד! שהעליונים מסכימים לדעת תחתונים!!" כל זמן שלמטה לא אמרו את הטעם הזה, אז בשמים נוהגים לפי מה שנכון היה לנהוג, אבל אם בית דין של מטה החכמים החליטו שהוא בעצם עשה דבר בסדר, כי מחלקת הגמרא בין גדול לקטן - אז מיד מקבלים את דעת התחתונים בעליונים וההנהגה הולכת עכשיו לפי זה! ואז 'השתא קאמר 'מאיר בני אומר...' מיד הקב"ה התחיל להגיד שמועות גם של רבי מאיר. טוב, כל זה למדנו דברים יפים! הבאנו שתי דוגמאות, ועכשיו "עדיין הדברים נוראים! נוראים!! נוראים!!! הלא רבי מאיר שלמד תורה מ'אחר' חוץ מתורה - ודאי לא למד ממנו שום דבר! אז מה כל הַכְּצַעֲקָתָהּ הזאת מה כל הַכְּצַעֲקָתָהּ? הרי רק תורה הוא למד! רק תורה הוא למד? אבל זה מה שלמדנו בהתחלה! נכון, תורה הוא למד, אבל 'תורה תמימה וטהורה בתכלית! אפילו אם היא כזאת, אבל אם היא עוברת דרך מין - זה עם גזים...! 'אה לא מריח טוב!' זה עובר דרך הביוב... זה לא טוב! זה עובר דרך מין, תורה שעוברת - אפילו שהיא נקייה מה שהוא אומר נקייה! הרי כתוב: 'ספר תורה שכתבו מין – יישרף!' אם אחר היה כותב ספר תורה; עם שם השם! הכל, ממש כמו שיש לנו בהיכל - שורפים אותו! תורה שעוברת דרך מין - לא מריח טוב בכלל! אפילו שהיא תורה נקייה כאילו אין פה שמה כלום והוא לקח רק את המאה אחוז של התורה אין כלום! שום תערובת - אבל זה עבר דרך צינור מטונף!! אם זה עובר דרך מין - והוא לא הרחיק את דרכו מעליו – אה! התורה כבר מעושנת... הַרְחֵק מֵעָלֶיהָ דַרְכֶּךָ (משלי ה, ח) מהמינות הַרְחֵק מֵעָלֶיהָ דַרְכֶּךָ צריך להתרחק! איפה שיש מינות - 4 אמות אתה צריך להיות רחוק משם! הַרְחֵק מֵעָלֶיהָ דַרְכֶּךָ, וְאַל תִּקְרַב אֶל פֶּתַח בֵּיתָהּ אז אין כבר ריח ניחוח! זה כבר לא ריח ניחוח, נכון, כמו שקרבן אם יקריבו אותו במקדש אבל עדיין יש עבודה זרה בעולם - זה עדיין לא ריח ניחוח! רק וְעָרְבָה לַהשם מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלְִָם מתי? כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיּוֹת! אם יהיה כמו שהיה בימי הבל ונח שלא היה שום עבודה רה בעולם - זה ריח ניחוח! באחרית הימים ככה זה יהיה. אז עכשיו הבנו שרבי אליעזר בכל אופן הוא שמע דרך ביוב... והוא נהנה מזה! נהנה מזה - לקחו אותו לגרדום! לגרדום!! לגרדום!!! אז מפה רואים כמה אסור לשמוע תורה ממי שהוא לא כשר, ממי שאוכל נבלות וטרפות! ממי שהוא לא מקיים את מה שכתוב בתורה, ממי 'שאין תוכו כברו' - זה לא תלמיד חכם! ומי ש'משנה בדיבורו' ועוד ועוד... כל מה שלמדנו - במשך שנים! זה לא אומר אם יש לו ידע בתורה... הנה! המין ידע תורה ורבי אליעזר נהנה ממנו! ורבי אליעזר לא השאיר דבר בעולם שלא למד!!! נהנה ממנו... אם תגיד חידוש והגאון מווילנא ייהנה ממך - וואו וואו וואו! רבי אליעזר הגדול – הוא נהנה מהדברי תורה של המין... אבל זה בא מצינור מתועב! הַרְחֵק מֵעָלֶיהָ דַרְכֶּךָ ראוי לגרדום! רחמנא ליצלן. ורבי מאיר, בכל אופן הקב"ה לא רוצה להגיד דברי תורה משמו של רבי מאיר! למה? בגלל שזה בא ממקום מטונף! ממין, מאפיקורוס - אז למה בסוף הוא כן אמר? כי אם פסקו למטה שזה בסדר, וההנהגה שלו מותרת כי הוא אדם גדול - אז הקב"ה קבע כללים: 'שאם למטה קובעים - אז העליונים מסכימים!' רק בגלל זה, אבל בלי זה – הקב"ה לא אומר שמועה מפיו! למה? אתה קיבלת את זה ממקור לא טהור! אפילו שהדברים טהורים, אבל המקור לא טהור. אז עכשיו תבינו, אם בדברי תורה, דברי תורה שאף אחד לא חולק עליהם שהם תורה! תורה תורה תורה – אז זמרים פסולים – מנוולים! 'מחטיאי הרבים!' שעוקרים את ישראל מקדושתם, והם מביאים אותם לעריות! והכל – 'וכח הפועל בנפעל!' המהות שלהם זה של רשעות! של טומאה! של ניאוף! - כל זה נכנס במי ששומע אותם!!! אפילו שהם אומרים דברי קודש ופסוקים והכל וזה מרגש וזה עושה לך 'חיזוק' והכל... זה טמא! מטומא!! ואתה ראוי לגרדום!!!

רבי חנניא בן עקשיא אומר: רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שנאמר "השם חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר" (ישעיה מב, כא).

לשמיעת שיעור זה ושיעורים נוספים:

02-3724787

טעון גניזה!