הורי הרב שליט"א ועצמת המעשים הקטנים

 שום דבר לא הולך לריק, שום דבר, הכל נשמר, הכל נשמר. הכל נשמר.

אני אגיד לכם, אני לא יודע, ההורים שלי זכו, האמת שאני זכיתי בהורים שלי, אבל אומרים שגם הם זכו, ובנושא הזה של הדרת נשים עכשיו, אז אני רוצה להגיד לכם רק דבר אחד, שאמי סיפרה לי, ואבי אישר לי, שלפני שהם התחתנו כשהם הכירו עד שהם התחתנו, אז איך הם היו יוצאים? - היא הולכת במדרכה והוא הולך במדרכה, ככה יצאו פעם בהיכרות. בלי הפטנט של הדרת נשים, פשוט זה טבעי, אז מה אתם חושבים, שדברים הולכים בחינם? לא הולכים בחינם, כל פעולה קטנה שעושה בן אדם שבעינינו נראית כלום, כלום, אין כלום בשמים אין כלום, אין אין אין אימן.

מסופר על אשת הגאון מוילנא וחברתה שהיו זקנות, והיו הולכות לגבות צדקה, אז לא היה מניות לאצטדיון ולא היה, אבל הלכו ככה לגבות פרוטות פרוטות מבית לבית לדפוק, למטרות של החזקת תורה וכו' וכו' לעניים, ובגיל מבוגר, אתם יודעים, זה סגולה לאריכות ימים, צדקה תציל ממוות, לא רק עצם הצדקה שנותנים מצילה ממוות, אלא גם זה שאוסף צדקה זה מציל אותו ממוות. אנשים מבוגרים שכבר אין להם יכולת לעשות כלום, אם הם הופכים להיות גבאים של צדקה אז הם נקראים אנשים שהציבור צריכים להם, ואז הצדקה מצילה אותם ממוות, כי יש להם עוד תפקיד לעשות בעולם. מכל מקום הן סיכמו ביניהן, שמי שתפטר ראשונה תבוא לחברתה בחלום, ותספר לה מה ארע לה למעלה ומה שכרה. וכך היה, אשת הגאון נותרה פה בעולם וחברתה עלתה, בשלשים היא באה אליה ואמרה לה שהשכר שלה בעולמות העליונים גדול מאד מאד בגלל המצוות שהם עשו, אבל היא אומרת, ולך יש שכר יותר גדול ממני, ולא הראוני אפילו את שכרך. ושאלתי על למה? אז אמרו שפעם אחת שהלכנו ואספנו את הכסף, את שהושטת את ידך לשים את הכסף בקופה, איפה שצריך להניחו, ובשביל תוספת הפעולה הזאת שעשית מגיע לך שכר שלא הורשיתי לראות. הושטת יד. זה נראה גוזמה קצת לא? לא.

יש סיפור בתנ"ך, שבא לכבוש את הארץ, אז שלחו שליחים לתור את הארץ, ולראות איך כובשים אותה. והגיעו למקום שהיתה עיר אחת מוסווית ולא ניתן היה למצוא את מבוא ומוצא העיר, איך הם נכנסים לעיר? דרך עץ שהיה עב והיה בו חלול, עץ לוז, והוא היה חלול ודרכו היו נכנסים, ואף אחד לא יכול להבחין בדבר כזה, ולחשוב שמשם נכנסים לעיר. והנה יצא מישהו מהעיר והם שאלו אותו, היכן מבוא העיר? והבטיחו לו שאם הוא יגלה להם הם לא יפגעו בו ולא במשפחתו. ואז הוא הסכים להגיד להם, ואיך הוא עשה? חכמים אומרים, יש אחד אומר שהוא הצביע ככה באצבע, ככה עשה ככה כיוון, ויש שאומרים שהוא עשה באף ככה, הצביע לאיזה כיוון. מה זכה אותו האיש מעבר להצלה? שהוא בנה את העיר לוז שבה חיים אנשים ולא מתים לעולם, רק זקנים שבה שקצה נפשם בחיים יוצאים חוץ לעיר ומתים. אבל בתוך העיר לא מתים. וסנחריב בלבל את העולם ולא פגע בעיר הזאת. נבוכדנצר החריב ולא פגע בה. ואפילו מלאך המוות לא נכנס לתוכה, כל זה בגלל מה? חסד שהוא עשה. מה החסד? בנוחרה מה הוא עשה? עם האף, עשה תנועה עם האף. מה המאמץ הזה שלה אף? כמה יש מאמץ בזה? איבר אחד רק שהניע אותו תראו מה זה, לעשות חסד באיבר קטן - באף. אף זה לא פשוט אף, אנשים יכולים גם להרוג בני אדם באף. "כי באפם הרגו איש", איך הורגים איש באף? חוץ מהעיטוש, מתעטשים אפשר להרוג אנשים בחידיקים, אבל בלי העיטוש הזה, פשוט מאד שואלים בן אדם תגיד, מה אתה אומר על פלוני, הוא ישר, נאמן, זהו סתם עליו את הגולל, אין פרנסה, השמועה פורחת, אף אחד לא מתעסק איתו, הבן אדם מגיע לפת לחם, רעב, ילדים, גמור הבן אדם. מי עשה לו את זה? הנוחרה - האף. אז כל אבר ואבר, כל פעולה שבו מניעה את העולם.

כתוב "ואברהם הולך עמם לשלחם", מלווה אותם, מה זכה? שהקב"ה הולך לפניהם יומם, מלווה את עם ישראל. הוא עשה כמה פעולות ברגליים, ארבעים שנה הקב"ה מלווה את עם ישראל. תגידו, אתם יכולים להבין בכלל מה מדברים, מה זה תנועה של בן אדם, מה זה פעולה, אתם יודעים מה זה למסור למישהו מזלג, כפית, לעשות לו מה השעה, ואם זה עוד בסבר פנים יפות, ועוד אם אתה נגש למישהו ושואל, אתה צריך משהו, אתה זקוק למשהו, אפשר לעשות לך במשהו, ווי ווי ווי, מה מקבלים, מה מקבלים. ובן אדם מבטל את חיים ומפסיד אותם וכל תנועה באיבריו יכולה להשפיע על העולם כולו, עליו ועל זרעו אחריו עד עולם. כי אנחנו לא מוקירים ולא מעריכים בכלל את הבריאה הנפלאה שברא הקב"ה אותנו בחכמה עליונה ועם חלק אלקה ממעל.

חז"ל מציינים, שבזכות המעשים של אברהם עם המלאכים, הגיעו בניו לאחר כמה דורות למדרגות עליונות שאכלו את המן שהוא לחם אבירים, ה' נתגלה לפניהם על הצור, ליוה אותם בדרכם בצאתם ממצרים ובלכתם במדבר. מה היו מעשיו של אברהם, רבותי, תקשיבו עכשיו דבר מדהים, היפך התפיסה שלנו בכלל את החיים ואת העולם. מה היו מעשיו של אברהם אבינו?

התורה, שימו לב, לא מציינת את חכמתו והשגותיו של אברהם אבינו. אתם קראתם פעם בתורה על החכמה שלו, של אברהם אבינו? מה היו ההשגות שלו העליונות? לא כתוב. מה היא מבשרת אותנו ומספרת לנו? את המעשים הגשמיים שהוא ביצע בגוף שלו, רץ ברגליו אל הבקר, לקח בידו את החמאה והחלב, עמד עליהם תחת העץ, בגופו ובכל איבריו מתארת התורה את חכמתו של אברהם, מה היתה חכמתו? להשתמש בכל האיברים. אבל לאיזה כוונה? לעשות רצונך חפצתי. להדמות לקב"ה, ללכת בכל דרכיו, זה מה שהוא עשה באיברים, ודווקא מהמעשים הגופניים האלה יצאו לו כל ההשגות הרוחניות העליונות. מה זה קשור אם הוא עמד או לקח או רץ, מזה יוצא השגות עליונות, מזה יוצא השגות עליונות? כן, הרי למדנו קודם, מה למדנו? שבכל איברי הגוף טבועה חכמה אלקית, הרי אמרנו שהמלאכים כשראו את אדם הראשון חשבו שזה הוא, רצו לקרוא אותו קדוש, אז בכל האיברים שלנו טבועה חכמה אלקית, איך יוצאת החכמה האלקית? ממעשים. כשעושים באיברים את מה שנדרשים, זה מוציא את החכמה האלקית. ובכל מעשה טוב שמבוצע על ידם מושגים הישגים רוחניים גדולים, ומאירים לכל הבריאה לשעה ולדורות, ושכינת ה' מתגלה בעולם.

שמעתם או לא שמעתם? מי חלם שמפעולות פשוטות שביותר, אפשר להגיע להשגות הכי נוראיות שיש בבריאה. זה לא מתחבר כאילו, אנחנו לא מבינים את זה, המילים אדם שעמל ומשקיע בלימוד יש סיכוי שהוא יגיע להשגות רוחניות, התורה אומרת לנו לא, אם תשתמש באיברים שלך כמו שה' אמר - תשיג את ההשגות העליונות כמו אברהם אבינו. נראה לכם או לא נראה לכם? לא ידעתם מזה עד עכשיו נכון? ומה תעשו עכשיו עם המשנה הידועה, כל שמעשיו מרובים מחכמתו חכמתו מתקיימת, כל שחכמתו מרובה ממעשיו אין חכמתו מתקיימת, כי איפה החכמה נטועה? במעשים שבאיברים, שמעתם? משנה שכולם מכירים.

וכך משמע מדברי חכמים ז"ל, שימו לב, "ואל הבקר רץ אברהם", אברהם רץ אל הבקר, עם מה הוא רץ? עם הרגליים. מה זה רגליים? רגליים פשוטות, לא משהו מיוחד, רגליים. והוא רץ אל הבקר, נו, אז אם הוא רץ אל הבקר עם הרגליים מגיע לו משהו על זה? מגיע לו משהו?

אתם יודעים מה זכו ישראל בגללו? "ורוח נסע מאת ה'", רוח ה' נסעה עם עם ישראל לפניהם ויגוז שלו - והביא להם שלו לאכולב שר. אתה רצת אל הבקר, תנועת הרגליים שלך הריצה את רוח ה' שתביא לעם ישראל שלו. ראיתם מה פעולה עשתה? פעולה.

כתוב "ויקח חמאה וחלב", להגיש את זה למי? למלאכים, שנדמו לו למה? לערביים. מה זכה? שהבנים שלו ארבעים שנה במדבר, "הנני ממטיר לכם לחם מן השמים". ראיתם מה זה, מה הוא עשה? פשוט לקח חמאה וחלב, זה הכל, מה הוא עשה - עם הידיים לקח וזהו, מה יש פה? מה יש פה? אתה זן ארבעים שנה מיליונים בזכות התנועות האלה. אתם חושבים שתנועת האיברים שיהודי עושה זה הולך ככה פשוט? כל פעולה, מה זה שכר, אנחנו אפילו לא קולטים, תשמעו מה מדברים. והוא עומד עליהם תחת העץ, אז עצם זה שהוא עומד לידם לשמש אותם, רק עומד, מה זכה? "הנני עומד לפניך על הצור" שהקב"ה עומד למשה רבינו על הצור, ישתבח הבורא. איפה הפרופורציה? זה לאין שיעור מה שהשכל יכול להבין. אתם יודעים מה מגיע שכר לפיטן אהרן כהן שמשמח יהודים, אתם יודעים מה מגיע לו? זרע חי וקיים.

אמן.

הרב: הוא רוקד והולך וחוזר ומחזיק את המיקרופון ומעורר את כולם לשיר להתחבר לאחדות, כל הדברים האלה זה הולך בחינם? זה לא הולך בחינם, הכל מצטבר ומצטבר ומצטבר ויום אחד הוא יקבל מתנה כזאת, חביבי, לא סתם מתנה, אלא משהו מיוחד.

אתם יודעים, שהאבא של הרבי הקדוש מלובלין, הוא למד חובת הלבבות, ספר חובת הלבבות של רבינו בחיי אלף פעם. והוא זכה לכל מה שזכה בזכות זה. שום דבר לא הולך לריק, 

עכשיו תקשיבו טוב, יהודים יקרים, מי שמעשיו מרובים מחכמתו זה סוד הגידול, מה זה גידול? הוא למד תורה - התורה זה כמו השקיה, ברגע שהוא השקה ורווה את הנפש היא ישר מוציאה מעשים, ישר. אם הלימוד לא מביא לידי מעשים, סימן שהעץ הזה עקר, הוא לא צומח והוא לא גודל, אין גידולים, אין פירות, עץ מת. "כי האדם עץ השדה" והעץ מת, אבל אם הוא מביא פירות ופירי פירות והמעשים מתרבים והמעשים מתרבים מהלימוד, כל שמעשיו מרובים מחכמתו, ז"א מהחכמה שלו המעשים שלו מרובים, חכמתו מתקיימת, רואים שהחכמה שלו מקויימת. מה זה חכמה? לימדו אותך אגרונומיה, לימדו אותך בוטניקה, לימדו אותך משהו, אם החכמה מביאה את הפירות של החכמה אז היה שווה ללמוד, אבל אם אתם לא למדתם ועשיתם אז גם בכלל לימוד אתם לא מקבלים שכר. צריך ללמוד ולעשות, לא המדרש עיקר אלא המעשה. זה סוד הגידול, איפה רואים גידול? למי שרק לומד לומד לומד לומד לומד ולא רואים מעשים, זה לא, אברהם אבינו מגלה התורה, לא גילתה לנו לא חכמתו ולא השגותיו, אלא מה, הראתה לנו את מעשיו, והמעשים שלו הוציאו לפועל את החכמה הטמונה בתוך האיברים ואז הוא הגיע להשגות העליונות ביותר להיות דומה לאלקים, כי הקב"ה השליטו על כל העולם, על כל העולם, נתן לו את המפתחות של העולם, הוא נהיה שותף בבריאה. "ונברכו בך כל גויי הארץ והיה ברכה", אני מוסר לך את כל הברכות שבידי אליך ועכשיו אתה תהיה מקור הברכות. שמעתם דבר כזה? זה סוד הגידול, המעשים שאדם עושה. אדם צריך לשאוף לעשות מעשים כל הזמן, ואז ממילא החכמה הטמונה באיברים תצא ותתגלה ותביא לאדם השגות עליונות.

על זה דרשו חז"ל, בסוף אותו מאמר, "מה יפו פעמייך בנעלים בת נדיב", בת נדיב זו בתו של אברהם אבינו שנקרא נדיב, שנאמר "נדיבי עמים  נאספו עם אלהי אברהם", מה פירוש? הוא גייר הרבה גרים, ואלה נקראים עם אלהי אברהם, למה, מי סיפח אותם לאלקים? אברהם אבינו, אז הם נקראים עם אלהי אברהם. "נדיבי עמים נאספו", אצל מי? אצל אברהם אבינו. והוא הפך אותם לעם אלהי אברהם. הקב"ה מקלס ואומר שירה על המעשים של אברהם אבינו שעשה ע"י פעמיו - הרגליים, והניח בזה את היסוד של עם אלקי אברהם, וכמה נפלא הדבר שבזמן שהקב"ה מקלס, משבח את פעמיהם של ישראל, את רגליהם, אינו מייחס אותם משום צלם אלקים שבהם, אלא משום שהם בת נדיב, משום שהם צאצאי אברהם אבינו, אברהם העלה את ישראל ע"י מעשיו למדרגה העליונה ביותר, מעשה אבות סימן לבנים, לא חכמת האבות, מעשה אבות סימן לבנים, וע"י המעשים של האבות הוא רומם את עם ישראל.

ומתוך כך, אנחנו באים עכשיו לצד השני. אם האיברים של גופו של אדם הם עצמיים רוחניים אלוקיים, ואם בכל מעשה טוב שלהם מתגלה חכמה אלקית עליונה שמטביעה על כל הבריאה, הרי גם לצד השני, אם האדם מבצע מעשה רע באיבריו הוא מביא לעצמו ולכל הבריאה ירידה רוחנית איומה ומחולל חורבן בעולם. וככל שאדם גדול יותר ועומד במדרגה גדולה יותר, כן פועל מעשה רע שנעשה ע"י איבריו פעולה מסוכנת יותר ומביא להרס גדול יותר. אז כמו שראינו את הצד של הטוב, ככה ראינו בצד של הרע.

דוד נעים זמירות ישראל מתלונן, תשמעו תלונה של דוד המלך, "למה אירא בימי רע עוון עקבי יסובני", דוד המלך תשמעו ממה הוא חושש, דוד מביע את היראה שלו שמא העקבים שלו לא מילאו את תעודתם, למה אירא, למה אירא בימי רע, למה אני פוחד בימים שהם רעים, למה אני פוחד? אולי העוון של העקבים שלי הוא יסובב עלי את הרעות. שלא השתמשתי בעקבים שלי בתכלית השימוש הראוי להשתמש בהם. במקום שיעשו העקבים מעשים גדולים שתתגלה על ידם חכמת הבורא, וישפיעו שפע של רוחניות בבריאה שה' יקלס אותם וישיר עליהם "מה יפו פעמייך", הם סטו מן המסילה והלכו בדרכים לא נכונות וגרמו עוונות שיסובבו אותו ויגרמו ירידה והרס לבריאה. על מה חושש, שמעתם דוד המלך, לא אם הוא לא למד, העוון של העקבים יכול לסובב הרבה רעות. אם לא הולכים ברגליים לאן שצריך ללכת, אם לא רוקדים במקום שצריך לרקוד, או רוקדים חלילה במקום שלא צריך לרקוד, כמו בחתונות מעורבות וזמרים פסולים, ה' ירחם כמה נזק ושים הם להם ולזרעם ולכל הבריאה כולה. ואלה שרוקדים ריקוד של מצוה באמת במקום שצריך, כמה שבח והדר משתבח הקב"ה ואומר, "מה יפו פעמייך בנעלים בת נדיב", שאתם הולכים בעקבי הצאן לרעות את גדיותייך על משכנות הרועים" אבות העולם.

אז מפה אנחנו צריכים לראות כמה צריכים להיות זהירים בכל המעשים שלנו, אפילו בעניינים גופניים, שבידינו להכריע איתם לטובה ולרעה.

קחו דוגמא עכשיו מדהימה, יום שישי, רוב בני האדם טרודים בהכנות לכבוד שבת, אבל יום שישי זה יום מסוגל מאד, יום הולדת של אדם הראשון, שנולד ונברא ביום שישי, לא נולד, נברא. שביום שישי הוא נברא, בשעה התשיעית, שעה שלש בערך אחה"צ, אז הוא נברא אז, ואחר הצהריים בד"כ כל ישראל בטלים מלימוד. ולכאורה ביום הזה אחרי חצות נולד אדם הראשון, וחכמתו היתה כה גדולה ולכבוד יום ההולדת שלו היו צריכים ללמוד יותר, יום שישי הוא נולד, עושים הילולא, הילולא, מה היתה חכמתו? חכמה אדירה, אז ללמוד חכמה. אבל מה אנחנו עסוקים באותה שעה? בצרכי שבת. צרכי שבת. אפילו שזה צרכי הגוף, כגון רחיצת ידיים ורגליים וכדומה, מה עושים עם הגוף? מתרחצים, גוזזים צפרניים, מטפלים בגוף, מכינים אוכל לגוף, מתעסקים בעניני הגוף, אבל יש בזה ערך רב מאד, ערך רב מאד. ואפילו שאין להעריך את המעשים האלה כמו לימוד תורה, אבל אמרו חז"ל, זמן תפילה לחוד זמן תורה לחוד. ז"א יש זמן ללימוד ויש זמן להכין את צרכי שבת. כך יום שישי אחר חצות מיוחד זמן זה לכבד את השבת, לטפל באיברים של האדם, ומזה אפשר להשיג הישגים רוחניים גדולים ביותר. מההכנות והטרחה לשבת. ומשיח לא בא ביום שבת, בערב שבת. למה הוא לא בא? כי עם ישראל טרודים בהכנות לשבת. אבל זה גאולה כבר, לא לא חביבי, הכנות לשבת, עכשיו, לא להפריע. הכנות לשבת. כל החיים הכנו את עצמנו לגאולה והיא כבר באה, אומרים לא לא, הכנות לשבת. אתה יודע מה אפשר להשיג בהכנות לשבת? שאנחנו לא לומדים אפילו, ואפילו ביום הולדת של אדם הראשון, אבל הכנות לשבת, לרחוץ את הגוף, פששששש, יוצא מזה חכמה גדולה נפלאה ונוראה. גוזזים צפרניים - לכבוד שבת, מסתפרים - לכבוד שבת, מצחצחים חוץ מכבודכם את הנעליים - לכבוד שבת. הכל לכבוד שבת. עם מה עושים את זה? עם האיברים. ומה יכולים להשיג עם זה, פשששששש איזה השגות עליונות, איזה השגות עליונות. אתם יודעים מה זה, פעולות באיברים.

רבי ישראל נג'ארה זצ"ל היה שר בליל שבת, בשירה שלו היו יורדים המלאכים, מלאכי מעלה, לשמוע את השירה שלו. מלאכי מעלה יורדים לשמוע את השירה שלו. איך הוא עשה את זה? איך הוא פעל בכל העולמות שמלאכים ירדו? עם הפה כמו שלנו, היה לו פה כמו שלנו. אבל הוא היה שר לכבוד הבורא יתברך כמו שצריך לשיר, שאת הקילוסים והשבחים שיוצאים מהפה הזה יורדים מלאכי שרת לשמוע. לכולם יש פה, יש אחד שמשבח את הבורא עם הפה שלו, יש אחד שמגדיל תורה, יש אחד שמשפיע על אחרים, ויש אחרים ה' ירחם שמקללים ומבזים ונשבעים לשוא ולשקר, עם אותו פה. נתנו לנו אבר הכי חשוב בגוף - הפה שמבדיל אותנו מן הבהמות, רוח ממללה, יש לנו רוח מדברת. ומעלת האדם לחבירו זה בדיבורו, אז ז"א יש לנו פה ואיתו אפשר להניע את העולמות לטובה.

מה אנחנו עושים פה בערד? אש"ל - אכילה, שתיה, לימוד, לינה, אכילה, שירה, איך עשינו את זה? באיברים. איזה שמחה יש לקב"ה, שבערד בשעה ארבע וחצי ארבעים איש לומדים שיעור בטחון, לא היה מאז שנברא המלון הזה דבר כזה. תחפשו בכל העולם שיעור בארבע וחצי שיש עשרות אנשים שקמים ללמוד ביחד, קשה מאד למצוא. ז"א זה שמחה גדולה, באיברים האלה שאדם קם, זוקף כפופים והולך במהירות לשמוע שיעור תורה על חשבון השינה, בבחינת הבא להרגך השכם להרגו, מי בא להרגך? יצר הרע, מה הוא אומר? תישן, כי השינה זה אחד משישים במיתה, אז הוא רוצה שתמות, תישן, תישן, מה העצה? השכם להרגו, אם אתה משכים, לא מחכה עד שאתה מתעורר והוא מניח לך, אלא אתה קם, משכים, אתה הורג אותו, הוא מתאבל, אם היית רואה את הצורה שלו איך הוא נראה אחרי שקמת היית מתעלף מצחוק, לא היית מאמין איזה כוחות יש לך, מה עשית למלאך, מה עשית למלאך - הרגת אותו.

הרי שדווקא מתוך אברי הגוף, ע"י הפעולות הטובות מתבטאת שירה וזמרה עליונה עד שהקב"ה מזמר ומקלס על האיברים של האדם.

אתם שומעים, נתנו לנו איברים והקב"ה מצפה מאיתנו שנשתמש בהם למטרות שהוא העניק לנו אותם, וכשעושים איתם את מה שה' רוצה כמה הקב"ה משתבח בזה. והשירה הזו שהקב"ה שר ומשבח ומקלס, זה לא סתם שירה, זה שיר השירים שהוא קודש קדשים, וזה עולה בקדושה על כל הכתובים, שכל הכתובים קודש ושיר השירים קודש קדשים. וכל העולם אינו כדאי כיום שניתנה בו השירה הזו, משום שהאיברים של גוף האדם הם צלמו ותבניתו של הקב"ה. ובכולם טבועה חכמת אלקים, ובכל מעשה קטן שנעשה על ידם משתקפת תפארת הבריאה ודמות היופי והנוי של הקדושה העליונה, וכל העולם מתמלא כבוד ה'. כשאדם עושה פעולה של מצוה, נותן צדקה, הולך לבית הכנסת, מדבר דברי תורה, קורא בתורה בעיניו, שומע דברי תורה, משתמש באיברים בשביל לעשות את רצון הבורא, אין שבח וקילוס לפני הקב"ה יותר מזה, וכל העולם כדאי בשביל זה.

מכאן רואים כמה בכוחו של כל אדם להאיר את העולם ולמלא אותו כבוד ה', איך ממלאים כבוד ה'? שמשתמשים בכל האיברים למטרות שהקב"ה ייעד אותן.

הרי שמהווה כל אדם מאיתנו עם איבריו עולם קטן, ועל ידי המעשים הטובים שמבצעים באיברים נותנים ביטוי לחכמת הבורא הטבועה בכל אבר ואבר. וכל עולמו מתמלא תפארה ואורה. ומתוך עולמו הוא, בתור צלם אלקים, מתגלה החכמה האלקית שבלכ הבריאה. עולם מלא כבוד ה', כולו אומר הוד והדר, ושירה של קודש הקדשים.