אין קומבינות... לך עם השם!

משה רבנו תבע מהקב"ה! ואמר לו: 'שקשה לו לנהל את העם, הוא צריך עוזרים!' 

והוא סבר: 'שבלי עוזרים הוא יפסיד מכוחו יותר מידי - ואם יהיו לו עוזרים הוא לא יפסיד כלום!' 

מה אמר לו ה'? 

- 'אתה לא צריך עוזרים! אבל ביקשת? אין בעיה! "וְאָצַלְתִּי מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם" (במדבר יא יז) מאיפה אני לוקח עכשיו לתת להם כח לעזור לך? משלך! "וְאָצַלְתִּי מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ" שאני נתתי לך, רוח בשביל לנהל את כל המיליונים! ואתה אומר: 'שאתה לא יכול!' - אין בעיה, אני אביא לך, אבל מאיפה אני את הרוח ואת הכח? ממך! ואני אתן עליהם, ואז לא תישאר לו רוח כמו שהיה לו קודם. 

גם בעניין צדקה – 'עשר - בשביל שתתעשר!' הנותן - לוקח, והלוקח נותן. שכל האדם הפוך! הוא רואה רק שהוא נותן והוא לא רואה שהנתינה היא בעצם הקבלה. 

- 'אני נתתי עכשיו כסף למישהו, בנתינה הזאת אני המקבל! אני קיבלתי, מי עושה יותר? העשיר לעני או העשיר לעני? אמרו חכמים: 'העני לעשיר!' "וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת" (משלי י ב) אתה נותן צדקה פרוטות! ומה אתה מקבל? שמירה ממות! אז מה נתת? ומה אתה מקבל?! ומה עם המצווה עצמה, ומה עם המעלה של נותן בנדיבות? אתה המקבל!! כשאתה נותן אתה מקבל. 

ולמה לא רואים את זה כך? כי מעולם לא נסה אדם לחיות על הבחירה של התורה, בדיוק מה שהיא אומרת בלי שאלות, בלי שאלות! מה שהתורה אומרת, היא בחרה לי כבר מה צריך לעשות - אני עושה. לא רוצה לדעת מה התוצאות, לא רוצה לדעת מה ההשלכות, לא מענין אותי שום דבר, אמרו לי לעשות - אני הולך בתמימות אחרי רצון ה' בלי התחכמות.

כבר אמרנו את המשל עם "הפחמי" אחד שבחר לעבוד בפחם, כולו שחור! כל היום, והוא תלה את האושר שלו בגלל: 'שהוא לא בחר להיות צורף זהב!' 

- 'איזה חכם הייתי! אני אומר לך כשבחרתי להיות פחמי, אם הייתי צורף זהב, אוי אוי אוי איזה אומלל הייתי!

למה?

הנה כבר כמה שנים אני פחמי, ואף אחד לא ניגש אלי שאעשה לו טבעת זהב!'...

כל אחד מבין שהוא מטומטם! כי היא הנותנת, משום שאתה פחמי אף אחד לא יבוא אליך עם טבעת זהב! אבל אם היית מחליט להיות צורף זהב - כי אז היו חייך חיי צורף זהב מאושרים! עבודה נקיה, אנשים מכובדים באים קונים משלמים הרבה כסף! אתה בחרת פחם, כמה אתה מרויח על קילו פחם? וכמה אתה נהיה שחור מזה? ואתה מפסוט... 

- 'אה! איזה חכם אני שבחרתי במקצוע הזה...'

אם היית מנסה להיות צורף היית רואה כמה הפער בין הדעת שלך לבין האמת!

אז אותו דבר האדם; מעולם הוא לא יצא משיקול דעתו שתמיד הוא כרוך עם המידות והרצונות, ואף פעם הוא לא השליך את יהבו על התורה כמו שאמרו ישראל: "נעשה ונשמע!", ולא ביטל שיקול דעתו מפני שיקול דעת תורה, אז לכן הוא לא יודע בכלל עד כמה שזה אמת ואיזה חיים מאושרים אלה שאין לך שום שיקול דעת במקום שהתורה אמרה.

במקום שהתורה אמרה – לי אין שיקול דעת שמה. אני גם לא רוצה לשקול 

"וְאֶל בִּינָתְךָ אַל תִּשָּׁעֵן" (משלי ג ה) אַל תִּשָּׁעֵן הבינה רק תסבך אותך! למה? אם התורה אמרה מה אתה עכשיו נכנס לשיקולים?! בלי שיקולים! "הוֹלֵךְ בַּתֹּם יֵלֶךְ בֶּטַח" (משלי י ט) תלך עם ה' הוא נתן לך את העצה! הקב"ה נתן את העצה מה אתה צריך יותר טוב מזה? כשהולכים אצל צדיקים אצל חכמים אצל פילוסופים אצל זה... מבקשים: 'עצה!' ה' נותן לך עצה!! הוא כותב לך: 'עשה כך – אני משלם!' אני, אני! והוא נאמן לשלם.

אז מה אתה מחפש קומבינות; 'ואולי ככה? ואולי ככה...'

אין קומבינות אצל הקב"ה תלך ישר מתי שהוא יחליט לתת לך הוא יתן לך בזמן הנכון כפי הראוי לטובתך!