כל הגוים שיצאו מעשו יעבדו את כלל ישראל בניו של יעקב | הרב אמנון יצחק שליט"א

10-10-12
"ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש". אחד ממנהגי ישראל לומר בכל מוצאי שבת קודש את הברכות שברך יצחק את יעקב. "ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים, הוי גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך, אוררך ארור ומברכך ברוך". מקור הדבר בזוהר הקדוש בהקדמה י"ד ב', שעתא דנפיק שבתא וקא אמרי ציבורא בשעה שיוצאת השבת אומרים הציבור, ויתן לך האלהים מטל השמים, וכן כתב רבינו חיים ויטאל בשם רבו הארי ז"ל בשער שבת פרק כ"ד, היה מורי ז"ל נוהג לומר אחר הבדלה "ויתן לך" כדי להמשיך תחילת ימי החול בפסוקי רצון וברכה, אם כך צריכים לדעת מה הטעם למנהג הזה? 
ביאור נפלא על מנהג זה מצינו בליקוטי מורינו הרב יוסף חיים, על פי מאמר חכמים ז"ל בשבת קי"ט, רבי יוסי בשם רבי יהודה אומר, שני מלאכי שרת מלוים את האדם בערב שבת מבית הכנסת לביתו, אחד טוב ואחד רע, מלאך אחד טוב מלאך אחד רע, כשבא האדם לביתו הוא מוצא נר דולק ושולחן ערוך ומיטה מוצעת מלאך טוב אומר, יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך, ומלאך רע עונה אמן בעל כרחו. ואם לאו, אם הוא לא מוצא נר דולק ושולחן ערוך ומיטה מוצעת, מלאך רע אומר יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך, ומלאך טוב עונה אמן בעל כרחו. 
צריכים לדעת שהמלאך המלווה את האדם זה הס' מ', שרו של עשיו. וזה על פי המטה משה. 
ועוד לומדים אנו מדברים המגן אברהם, או"ח סימן רס"ב, שאותם שני מלאכי השרת אינם יוצאים מהבית עד מוצאי שבת. והנה כאשר נאבק יעקב אבינו עם המלאך, שרו של עשיו, הוא היצר הרע, ביקש המלאך מיעקב "שלחני כי עלה השחר". ויעקב השיב לו, לא אשלחך כי אם ברכתני, ופירש רש"י שיעקב ביקש משרו של עשיו שיודה ויסכים על הברכות שקיבל מיצחק אביו, "ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש". והוכרח שרו של עשיו לעשות כן בעל כרחו, כמו שכתוב "ויברך אותו שם". לכן אומר הליקוטי מהרי"ח, כמו שיעקב לא הסכים לשלוח את המלאך שרו של עשיו אלא רק לאחר שזה הודה לו על הברכות, כך אנו, כאשר המלאך הטוב והמלאך הרע מגיעים לביתנו בערב שבת אין אנו מסכימים לשחרר את המלאך הרע במוצאי שבת, אלא עד שיודה גם לנו הברכות שבירך יצחק את יעקב. 
על כן אנו אומרים "ויתן לך האלהים מטל השמים" והמלאך הרע שרו של עשיו שומע ומסכים, כמו שאמרו חכמים ז"ל מלאך רע עונה אמן בעל כרחו. ועל ידי כך אנחנו מתחילים את השבוע ברצון ובברכה, וזה הטעם אומר הליקוטי מהרי"ח למנהג ישראל לומר במוצש"ק את הברכות "ויתן לך האלהים מטל השמים". 
אולם צריכים אנו ביאור על כך, הלא שרו של עשיו הוא היצר הרע, ודרכו היא להלחם תמיד עם איש ישראל, ומה ראה הס"מ בליל שב"ק להפוך את עורו ולהצטרף ליצר הטוב למלאך הטוב כדי ללוות אותנו לבתינו? 
נקדים מה שהביא הרביד זהב דבר נפלא בשם הרב הקדוש מרופשיץ זיע"א על הפסוק "ויאמר יעקב מכרה כיום את בכורתך לי" יעקב אמר לעשיו שימכור לו את הבכורה היום. כתוב במדרש רבא ס"ג יעקב אמר לו, זבין לי חד יום מן דידך, תמכור לי יום אחד משלך, ואיזה יום ביקש יעקב מעשיו שימכור לו? ביאר הרב הקדוש מרופשיץ בדברי קדשו על פי דברי חז"ל, שיעקב ועשיו עוד בבטן אמם היו מריבים בנחלת שני עולמות, כמו שהביא המדרש שהיו יעקב ועשיו במעי אמם, אמר יעקב לעשיו, אחי, שני עולמות לפנינו, העולם הזה והעולם הבא. העולם הזה יש בו אכילה ושתיה, אשה וילדים משא ומתן, אבל העולם הבא אין בו המצוות הללו, רצונך - טול אתה את העולם הזה ואני אטול את העולם הבא. אותה שעה נטל עשיו חלקו בעולם הזה, ויעקב נטל חלקו בעולם הבא. 
והנה יעקב אמנם הסכים לא ליהנות מהעולם הזה אלא כדי חיותו, אולם כידוע בשבת קודש יש מצות עונג שבת, כמו שאמרו חז"ל בשבת קי"ח, על הכתוב "וקראת לשבת עונג" שצריך לענג את השבת במאכל ובמשקה, ולכן נמצא שאם יעקב יפרוש לגמרי מכל עניני העולם הזה, לא יוכל לקיים את מצות עונג שבת במאכל ובמשקה כראוי, לכן ביקש יעקב מעשיו, "מכרה כיום את בכורתך לי" כפי שפירש המדרש אמר לו יעקב, זבין לי חד יומין דידך, תמכור לי יום אחד משלך. כלומר מכור לי מחלקך בעולם הזה יום אחד בשבוע שהוא בבחינת בכור, כדי שאוכל לענגו בעניני עולם הזה במאכל ובמשקה. 
יש לומר שביוםה שבת הוא בבחינת בכור מששת ימי השבוע, שכן גדול הוא בקדושתו מכל הימים, ככתוב "ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו" .
וכן מבואר בזוהר הקדוש, שכל הימים מתברכים מיום השבת, דההוא יומא מתברכן מיני כל שיתה ימים, ולכן יום השבת הוא בבחינת בכור לששת ימי המעשה, ועל כך רמז יעקב באמרו "מכרה כיום" כיום זה ראשי תיבות - כולם ישבעו ויתענגו מטובך. אז תמכור לי איזה יום - שכולם ישבעו ויתענגו מטובך, זה כיום. דהיינו שתכלית המכירה ביום שבת שהוא בחינת בכור יוכלו כל ישראל לשבוע להתענג בעניני עולם הזה. 
והנה כאמור עיקר ההשפעה לששת ימי המעשה הוא במצות עונג שבת כמו שאמרו חז"ל בגמרא, שבת קי"ח, כל המענג את השבת נותנים לו נחלה בלי מיצרים, דהיינו ללא גבולות. וכן אמרו כל המענג את השבת נותנים לו משאלות ליבו, וכן עשירים שבשאר ארצות במה הם זוכים? בשביל שמכבדים את השבת. נמצא שכל השומר את השבת במאכל ובמשקה זוכה להמשיך שפע ברכות לכל ששת ימי השבוע, ואילו מ י שאינו שומר שבת ואינו מענגה במאכל ובמשקה אינו ראוי לשום ברכה. 
והביא רביד הזהב בשם הרב הקדוש מננצוץ זיע"א רמז, שכבוד שבת זה ראשי תיבות של הזוהר הקדוש, כל ברכן דלעילא ותתא ביומא שביעא תליין, לרמוז שעל ידי כבוד בשבת במאכל ובמקשקה זוכים להמשיך שפע ברכות בכל ימות השבוע.
אז כבוד שבת זה הראשי תיבות כל ברכן דלעילא ולתתא ביומא שביעא תליין, כל הברכות מלמעלה ומלמטה, כל הברכות שלמעלה ושלמטה הכל תלוי ביום שבת. זה הרמז שנאמר בכבוד שבת, מה זה הכבוד שבת? כל ברכן דלעילא ודלתת ביומא שביעא תליין. 
מעתה יתבאר לנו מדוע שרו של עשיו הוא היצר הרע שדרכו להלחם בנו תמיד, מצטרף למלאך הטוב כדי ללוותינו בכל ליל שבת, שכן רצונו לבדוק, האם האדם מקיים את מצוות עונג שבת כהלכתה שאז הוא רואי לכל הברכות שזכה בהן יעקב בזכות עונג שבת, ואם אין האדם מקיים מצוה זו אז חלילה הוא אינו ראוי לברכות. לכן כשבא לביתו ומוצא נר דולק ושולחן ערוך ומיטה מוצעת, כשרואה המלאך שאיש ישראל מקיים את מצוות עונג שבת במאכל ובמשקה, אז מלאך טוב אומר יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך, ומלאך רע עונה אמן בעל כרחו. שכן כשרואה המלאך הרע שרו של עשיו שאכן מקיים האדם את מצות עונג שבת כהלכתה בעל כרחו הוא עונה אמן, כדי להודות שוב על הברכות שבירך יצחק את יעקב. ועל כך התלונן עשיו ואמר, הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמיים, שכן פעמיים צריך הוא להודות בעל כרחו לברכות של יצחק, פעם אחד כשמגיע לבתינו בערב שבת מוצא שולחן ערוך לכבוד עונג שבת, פעם שניה מוצאי שבת לאחר הבדלה כשאנו אומרים את הברכות "ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש. 
על מעשה רבקה שביקשה מיעקב בנה לבוא אל אביו יצחק בדמות עשיו כדי לקבל את הברכות, שואלים חכמים ז"ל. מה ראתה רבקה להתערב ולמנוע מעשיו לקבל את הברכות ולצוות את יעקב שהיה איש תם יושב אהלים להתלבש בבגדי עשיו ולקבל את הברכות מיצחק אביו בערמה? 
מדברי חז"ל אנו למדים כי רבקה ראתה ברוח הקודש שזה רצון ה'. ככתוב "ויהי כי זקן יצחק ותכהינה עיניו מראות" פירש רש"י שכבו עיניו מראות כדי שיטול את הברכות. כל זה שכהו עיניו זה בשביל שיעקב יטול את הברכות כי אם הוא היה רואה היה מבחין מי עומד לפניו. וכן מבואר בתרגום יהונתן על הכתוב "ורבקה שומעת בדבר יצחק אל עשיו בנו" ורבקה שומעת ברוח קדשה כדמלל יצחק עם עשו ברה, משמים גילו את האוזן של רבקה שיצחק מבקש מעשיו שיביא מטעמים כדי לברכו, אם כך ורצון ה' היה שיעקב אבינו יקבל את הברכות ולא עשיו הרשע, מדוע סיבב הקב"ה כך שיעקב אבינו יקבל את הברכות דוקא באמצעות רבקה אמו ולא ע"י יצחק אביו? הרי יכול היה יצחק לבקש מיעקב להביא לו ציד כדי שיברכהו. 
נראה ליישב את הענין על פי מאמר של חז"ל בבא מציעא נ"ט, אמר רבי חלבו, לעולם יהיה זהיר אדם בכבוד אשתו שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו, שנאמר "ולאברהם היטיב בעבורה" לאברהם היטיב הקב"ה בזכות שרה, והיינו דאמר ההוא רבא לבני מחוזא, רבא אמר לבני המחוז שלו, אוקירו לנשייכו כי הכא דדתעטרו, כבדו את נשותיכם כדי שתתעשרו. מבואר מכאן כי עיקר הברכה בביתו של האדם היא בזכות אשתו, כפי שאמר החכם מכל אדם במשלי י"ח, "מצא אישה מצא טוב ויפק רצון מה'". אם כך צריכים לתת טעם לדבר, ולהבין, מדוע כשאדם מכבד את אשתו הברכה מצויה בתוך ביתו והוא זוכה לעשירות? 
נראה לבאר זאת על פי מה שנפסק להלכה בשו"ע באבן העזר סימן א' סעיף י"ג. האיש מצווה על מצות פרו ורבו, אבל האשה אינה מצווה על כך, לפי שמביאה המשנה ביבמות ו', בית שמאי אומרים, האיש מצווה על פריה ורביה ולא האשה. תמהו המפרשים, הלא מצות פריה ורביה היא מצוה חשובה מאד, ובה תלוי כל בנין עם ישראל בכל הדורות, ולא לחינם קבעה תורה מצוה זו כמצוה הראשונה בתרי"ג מצוות, אם כן איך יתכן שדוקא על מצוה זו מצווים האנשים ולא הנשים? מה גם שלא ניתן לקיים מצוה זו בלי האישה? 
יש לומר בזה רעיון נכבד, על פי מה ששנינו במשנה, האשה מתקדשת בה ובשלוחה, האשה יכולה להתקדש להתחתן בעצמה או ע"י שליח. אמר רב יוסף מצוה בה יותר מבשלוחה, יותר מצוה שהאשה תתקדש בעצמה מאשר ע"י שליח. הנה רואים אנו מדברי רב יוסף שלאשה יש מצוה הקשורה בפריה ורביה כאשר היא מקבלת את הקידושין בעצמה ולא ע"י שליח, שכן תכלית הנישואין זה פריה ורביה. מקשה על כך הר"ן ואומר, כיון שהלכה היא שהאיש מצווה על פריה ורביה אבל לא האשה, איך שייך לומר על האשה שיש לה מצוה כאשר היא מתקדשת בעצמה? הרי אם האשה לא נצטוותה אזי גם אין לה מצוה, ומצוה הרי זה מלשון ציווי. ותירצו הראשונים את קושיית הר"ן ואמרו, הן אמת שהאשה איננה מצווה על מצות פרו ורבו, אבל למרות זאת יש לה שכר בקיום מצוה זו כאדם שאינו מצווה ועושה.
נמצינו למדים מכאן יסוד גדול, האיש מקיים את מצות פו"ר בגדר מצווה ועושה, ואילו האשה מקיימת מצות פו"ר בגדר של אדם שאיננו מצווה ועושה. ובענין זה אמרו חז"ל בגמרא בקידושין ל"א, אמר רבי חנינא, גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה. ז"א השכר של המצווה ועושה הוא יותר ממי שאינו מצווה ועושה. וצריכים להבין, מדוע מי שעושה מצוה בגלל שהוא מצווה שכרו גדול יותר מאדם שעושה מצוות כאשר הוא אינו מצווה עליהם? הרי לכאורה נראה לנו הדבר להיפך, דוקא זה שעושה את רצון אדונו בלי שנצטווה על כך שכרו גדול יותר? 
כתבו התוס' שם שהטעם לכך שגדול המצווה ועושה, כי כשאדם מצווה ועושה יצרו תוקפו, יצר הרע מפריע לו לקיים את המצוה, אבל כשאינו מצווה ועושה אין היצר הרע כל כך מפריע לו, לכן גדול שכרו של המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה, שכן מצווה ועושה צריך להתגבר על יצרו הרע. 
לפי זה הן אמת גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה, אבל אחרי שאדם זוכה לקיים את מצוות ה' בבחינה של מצווה ועושה, ודאי שיש ענין גדול לעבוד את ה' גם בבחינת של אינו מצווה ועושה, שכן עבודה כזאת כוללת במצות קדושים תהיו, כפי שדרשו חז"ל ביבמות כ', קדש עצמך במותר לך. אז אם זה מותר לך אתה לא מצווה, כי יש מצוה שקוראים לה קדושים תהיו, אז כל מה שאתה עושה בלי שאתה מצווה זה נכלל בתוך המצוה של קדושים תהיו, קדש עצמך במותר לך. 
מעתה יש לומר, מה מאד עמקו מחשבותיו של הקב"ה יתברך שמו, שסיבב כך שהאיש מקיים מצות פו"ר בבחינת מצווה ועושה, ואילו האשה מקיימת מצוה זו בבחינת אינה מצווה ועושה, וזה כדי שבצאצאים שייוולדו להם ע"י מצות פו"ר יהיו שתי תכונות אלה, דהיינו מאב ירשו הילדים את התכונה לקיים את מצות ה' בבחינת מצווה ועושה, ואילו מהאם ירשו את התכונה לקיים מצוות ה' בבחינת שאינו מצווה ועושה.
והנה שנינו בגמרא בקדושין ל"ט, שכר מצוה באיה עלמא ליכא, דהיינו שכר של מצוה אינה ניתן לאדם בעולם הזה. כתבו המפרשים כי רק על מצוות שהתחייב בהן האדם אין להן שכר בעולם הזה, אבל על מצוות שהוא לא נצטווה עליהן וכן על חומרות והידורים שאינו חייב כן יש שכר בעולם הזה, לפי שכתב הבני יששכר, כתב הרב הגדול חיד"א זללה"ה, שכר מצוה באיה עלמא ליכא, אבל התוספת ודקדוקי המצוה שאדם מוסיף בכל מצוה וגם מה שלא נצטווה על פי הדין נהנה משכרם גם בעולם הזה.
מעתה יומתק לנו להיבן את הטעם, למה אין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו, שכן היות והאשה אינה מצווה על מצות פריה ורביה ובכל זאת היא מקיימת מצוה זו, ולא עוד שמקיימת מצוה זו למרות היסורים שיש לה, "בעצב תלדי בנים" לכן מגיע לה שכר גדול על מצוה זו בעולם הזה. ועל כן כל הברכה שיש בביתו של האדם בשביל אשתו, כיון שהיא בגדר שאינה מצווה ועושה, ומקבלים שכר על זה בעולם הזה, אז לכן הוא נהנה מאשתו ולא מעצמו, אז אין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו. זה מה שאמר רבא לבני מחוזו, הוקירו לנשייכו כי היכי דנתעטרו, כבדו את הנשים שלכם כדי שתתעשרו, שכן לכאורה עלול אדם לזלזל בכבוד אשתו כיון שהוא חושב שהנשים פטורות מעסק התורה ומכל המצוות שהזמן גרמן, אם כך אין לאשה כל כך חשיבות, לכן הזהיר רבא את בני מחוזו, הוקירו לנשייכו - תכבדו אותן על שהן מקיימות מצוה גדולה של פריה ורביה למרות שלא נצטוו על כך וממילא תזכו לעשירות, שכן על מצוות כאלה זוכה האדם לשכר גם בעולם הזה. 
מעתה הכל יבוא על מקומו בשלום, רבקה ששמעה את יצחק מצווה את עשיו להביא לו מ טעמים כדי שבזכות המצוה יחולו עליו ברכות העולם הזה, הבינה שעשיו אינו יכול לקבל שכר בעולם הזה בזכות כיבוד אב שכן כלל גדול בידינו ששכר מצוה באיה עלמא ליכא, שכר מצוה אינו ניתן לאדם בעולם הזה, לכן למדה רבקה מכאן שרצון ה' שיבוא יעקב ויביא מטעמים ליצחק בלי שנצטווה על כך, כדי לקיים מצות כיבוד אב ואם בבחינת אינו מצווה ועושה, וע"י כך יזכה לברכות העולם הזה, כפי שלמדנו שאדם העובד את ה' בבחינת אינו מצווה ועושה מקבל שכר גם בעולם הזה. ומאחר ועיקר הכח שמקבלים הבנים לעבוד את ה' בבחינת אינו מצווה ועושה ובזכות האשה, כמו שראינו שהאישה אינה מצווה על מצות פרו ורבו ובכל זאת מקיימת אותם, סיבב הקב"ה שדוקא ע"י רבקה אמנו יקבל יעקב את הברכות ועל ידה יתקיימו דברי חז"ל שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו. עד כאן הביאור. 
יש עוד טעם שאנחנו אמרנו, אוקירו לנשייכו, תכבדו את הנשים שלכם בשביל שתתעשרו. מה הקשר בין זה שאתה מכבד את האשה לבין זה שאתה תתעשר? איפה זה מתחבר? איפה זה מתחבר? 
אלא ידוע שאדם וחוה נתקללו, אדם התקלל "בזעת אפיך תאכל לחם", חוה התקללה "ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך". ז"א האשה צריכה להיות כנועה לפני הבעל וצריכה לכבד אותו מאד, כמו שאומר הרמב"ם צריכה לכבד אותו במאד מאד, וזה "ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך" אז מצווה האשה לכבד את הבעל מאד, ופה אומרים חכמים שאנחנו נכבד את הנשים ואז נתעשר, אבל בתורה כתוב ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך, אז צריך לכבד את המושל, לא? מי שמושל צריך לכבד אותו. 
אלא חכמים, חכמים גדולים, הם אמרו, אתה תכבד את האשה, פירושו של דבר שאתה מוותר על הקללה שלה, במקום שהיא תכבד אותך אתה תכבד אותה, הקללה שלה שהיא תכבד אותה, ואתה מוותר על הקללה שלה, אז הקב"ה מידה כנגד מידה יוותר על הקללה שלך, מה הקללה שלך? "בזעת אפך תאכל לחם", אז לא תצטרך להזיע ולעבוד קשה, תהיה עשיר. אז אמרו חכמים, תכבדו את הנשים ותתעשרו. הבנתיוכם? יפה. 
"ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנכי ותלך לדרוש את ה'". על הכתוב הזה פירש רש"י, כשהיתה רבקה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר, יעקב רץ ומפרכס לצאת, עוברת על פתחי עבודת אלילים, עשיו מפרכס לצאת. 
אומרים על כך חכמי ישראל, הנה כאשר הרגישה רבקה שיש בקרבה תאומים, בן צדיק ובן רשע, שאלה למה זה אנכי? כלומר למה סיבב הקב"ה כך שאני אלד בן רשע כמו עשיו? ולמה עשה ה' שיעקב ועשיו יהיו תאומים? שכן המרחק ביניהם מזרח ומערב. שהרי בעוד יעקב מסמל את שורש הקדושה וממנו יצאו כלל ישראל, הרי עשיו הוא שורש הטומאה ממנו יצאו כל הגויים. לכן "ותלך לדרוש את ה'" ביקשה רבקה מה' יתברך המסובב כל הסיבות שיאיר לה להבין את הדבר. 
שנינו במשנה באבות ו' י"א, כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו, לפי זה יש מקום לשאול איך זה מתקיים אצל הגויים? האם הגויים נבראו לכבודו של הקב"ה? הרי אנחנו יודעים שהם לא עושים את רצונו. 
אך הביאור על זה זה יסוד גדול ונפלא כמו שכותב הרמב"ם בהקדמה לפירוש המשניות בסדר זרעים. תכלית הבריאה היא שיבוא האדם ויעבוד אתה ' יתברך ע"י קיום התורה והמצוות, אולם ידוע שרוב בני האדם בעולם אינם עושים כך, והיינו הגויים אינם עושים כך ואינם עובדים את ה' יתברך, אם כן לשם מה הם נבראו? על כך משיב הרמב"ם ואומר, כל הגויים לא נבראו אלא כדי לשמש את לומדי התורה כדי שיוכלו אלו החכמים להתפנות ולעבוד את ה' בלימוד התורה, כי לולא הגויים העוסקים בעולם הזה ומכינים את צרכיו של החכם, לא היה אותו חכם פנוי כדי לעסוק בתורה הקדושה, וכפי לשונו הקדושה על כן נמצאו שאר בני האדם לתקן אלו המעשים הצריכים אליהם כדי שימצא החכם צרכו מזומן, ויוכל ללמוד תורה ולקיים מצוות. 
ממשיך הרמב"ם לשאול, הלא אנו רואים שישנם בני אדם ריקים מחכמה ובכל זאת הם מצליחים בעניני העולם הזה, ולא רק שהם אינם עובדים בשביל חכמי התורה אלא שלפעמים תלמידי חכמים עובדים עבורם. על כך מתרץ הרמב"ם שגם אותו עשיר שנדמה לו שאחרים עובדים בשבילו לאמיתו של דבר ובלי ידיעתו ורצונו הוא עובד בשביל תלמיד חכם, וכלשונו, ואע"פ שהוא העשיר נח ברוב ממונו או רכושו, עובד העשיר ומכין את טוב ההוא לאיש אשר חפץ הבורא לתת לו ויצווה לעבדיו העשיר לבנות ארמון כליל היופי וליטוע כרם, ואפשר שיהיה הארמון ההוא מזומן לאיש חסיד שיבוא באחרית הימים ויחסה יום אחד בצל קיר מן הקירות ההם, כמו שאמר רשע יכין וצדיק ילבש. כל העולם עובדים בשביל צדיק יסוד עולם, ואחד יכול לקבל עושר שיבנה ארמון ועצים יהיו לו ונופיו של העץ יהיו נוטים כלפי חוץ כדי שיעבור יום אחד הצדיק ויטה וישב בצילו של אותו אילן. וזה יכול להיות אחרי חמישים שנה שההוא בנה את הארמון.
מדברי הרמב"ם אנו לומדים יסוד גדול וחשוב, שאכן גם מה שברא הקב"ה את הגויים לא בראם אלא לכבודו, שהם יהיו עבדים נאמנים בניגוד לרצונם, וזאת כדי לסייע לישראל לעבוד את ה' כפי המשל שהביא על המלך, מלך שמצוה לבנות ארמון עבורו עם אלפי פועלים, אבל כל התכנית שלה ארמון שביום מן הימים יבוא איזה חכם וצדיק ויחסה בצל קיר אחד מאותו ארמון. 
נמצינו למדים, שהקב"ה משתמש עם הגויים באופן כזה שהם בניגוד לרצונם ויכינו את כל צרכי ישראל. 
וזהו גם מה שמצינו אצל לבן הארמי שביקש לעקור את הכל, אבל הקב"ה השתמש בו שיכניס את יעקב לביתו ויתן לו את שתי בנותיו - רחל ולאה, אשר בנו את בית ישראל ותחת חסותו של אותו רשע לבן הארמי נולדו וגדלו השבטים שבטי יה שמעם התהווה הבנין הקדוש של כלל ישראל. 
אז רואים, לבן ביקש לעקור את הכל, וה' השתמש בו לבנות את בית ישראל. מה הכוונה שלו זה לא משפיע על מה שהקב"ה מתכוון. ולכן יעקב הגיע דוקא לביתו של לבן לקח את בנותיו והקים את בית ישראל. 
כך גם פרעה מלך מצרים גידל בבית את משה רבינו המנהיג של ישראל שהוציא אותנו ממצרים, והוא חיפש דרך איך להמית את ה מושיע של ישראל ולכן הטביע את ילדי ישראל כיון שאמרו לו שהוא עתיד ללקות במים, ומה בסוף, גידל אותו בבית, ולימד אותו תכסיסי מלוכה כיצד לשלוט ולהנהיג, ויצא לגאול את ישראל. וגם המן הרשע שבהשגחה עליונה, ההשגחה העליונה השתמשה בו כדי להחזיר את עם ישראל בתשובה, ועל ידו קיימו וקיבלו ישראל את התורה מאהבה בימי הפורים. המן היה שונא מאד לישראל, והקב"ה דאג שבזכותו כולם יחזרו בתשובה. הוא גזר את הגזרה להמיתם מה שגרם שהם יחזרו בתשובה. וביבי דאג שיהיה בחירות, והוא לא יודע מה מחכה לו. 
מעתה יאיר לנו להבין את תשובת הקב"ה לרבקה, שהיא שואלת למה זה אנכי, למה זה אנכי, למה היא צריכה ללדת בן רשע כעשיו שהוא השורש של כל הגויים, ולמה סיבב הקב"ה שרשע כזה ייוולד יחד עם יעקב? לא רק כאחים אלא אפילו כתאומים. לכך משיב לה הקב"ה תשובה נפלאה, "ויאמר ה' לה שני גויים בבטנך ושני לאומים ממעייך יפרדו" עוד ממעייך יהיה פירוד בין שני האחים, פירוד מוחלט כבר מהבטן, מהשורש יעקב לצד הקדושה ועשיו לצד הטומאה. אולם אומר לה הקב"ה, שלמרות הפירוד המוחלט בין הקדושה לבין הטומאה, "ורב יעבוד צעיר" עשיו הגדול בניגוד לרצונו יעבוד את יעקב הצעיר ממנו, כי הקב"ה יסבב כך שכל הגויים שיצאו מעשיו יעבדו בסופו של דבר את כלל ישראל בניו של יעקב, כל מה שהגויים טורחים ובונים בעולם הזה, הכל לצורך ישראל, כדי שישראל יוכלו להתפנות מעסקי העולם הזה ולעסוק בתורה הקדושה. 
רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.