גאולת הארץ הקדושה מידי הנוכרים | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

ויוצא עבד כלי כסף וכלה זהב ובגדים,

וייתן לרבקה

הצדיק

רבי שלום רוקח מבין

היה מקפיד בענייני לבוש

של אלפי חסידיו.

בכל הזדמנות היה מתריע באוזניהם

שילבשו בגדים צנועים,

כמקובל בישראל מדורי דורות.

כאשר באו אצלו החסידים כדי לקבל את ברכתו בענייני שידוכין,

הזהיר אותם שיכתבו בתנאים דברים מפורשים,

שהבגדים לכלה יסופקו לפי דגם יהודי צנוע ופשוט,

כמקובל בבתי החסידים מובהקים.

את העניין הזה הסמיך לכתוב ויוצא העבד,

כלי כסף וכלי זהב ובגדים,

וייתן לרבקה.

נשמע נטל עימו אליעזר בגדים מיוחדים מבית אברהם

לכלה מיועדת ליצחק,

וכי משפחת נחור מכובדת ועשירה

תשלח את הכלה מהבית

בלי בגדים ראויים.

בכוונה, תחילה דאג אברהם אבינו

שלעזר עבד אברהם יטול ממנו בגדים לכלה מיועדת ליצחק בנו,

שיהיה דגם המקובל בביתו,

כדי שכלה זו עתידה לבוא לביתו, לא תוסיף לבוש את הבגדים האופנתיים

והמגונדרים

שלובשות הבנות בעיר נחור האלילית.

יואו,

אז למדנו צעיף.

עמך ישראל צריכים פרנסה בטיטקס.

בתם עוד שרה בקריית ארבע,

ויבוא אברהם לצפות לשרה ולבקע אותם.

הגאון רבי דוד הלוי,

שנודע מכינויו תז

על שם ספרו טורי זהב,

שחיבר לארבעת חלקי השולחן הערוך,

נולד בילדותו כעילוי מופלג,

הוא בעל מוח חריף ביותר.

מספרים עליו שבהיותו בן שבע הפליא את חכמי עירו לודמיר שבאוקראינה בבקיאות רבה בשלוש בבות של סדר נזיקין.

בבא קמא, בבא מציע, בבא בתרא.

כעבור מספר שנים בחר אבא של העיר בריסק,

ביואל סירקיס.

הלוא הוא אבח,

בעל הבית חדש.

בחר

את התז כחתן לביתו.

אך לימים נפטרה האישה,

והתז נשא עליה הספד גדול,

ובצירוב גאונותו המופלגת

שילם בדברי ההספד ענייני הלכה והגדה.

הוא חידש כמה חידושים שעוררו את פועלות בלבבות השומעים.

בתום שנת האבל פנה תז לחותן, לבח,

שייתן לו להישת בתו השנייה.

אולם הבח סירב להיעתר לבקשת חתנו הגדול,

וכך אמר לו,

בעל

המסוגל להתרכז ולחבר הספד כה נפלא,

בבקיעות ובעומק כה גדולים,

על מות אשתו.

בשעה שהמת מוטל לפניו,

אין אני יכול לתת לו את ביתי השנייה נשא.

בעל

המסוגל להתרכז ולחבר הספד כה נפלא, בבקיעות ובעומק כה גדולים.

על מות אשתו, בשעה שהמת מוטל לפניו,

אין אני יכול לתת לו את ביתי השנייה נשא.

בעל

המסוגל להתרכז

ולחבר הספד כה נפלא, בבקיעות ובעומק כה גדולים,

על מות אשתו, בשעה שהמת מוטל לפניו,

אין אני יכול לתת לו את ביתי השנייה לאישה.

אדם שיכול לנתק את הרגשות שלו לגמרי,

ולהיות מרוכז אפילו בשעה שמתו מוטל לפניו,

אני לא נותן לו את הבת השנייה.

על גודל קדושתו של התז,

מספר רבי יוסף שאול נתנזון,

רבה של לבו במאה ה-19,

שבימיו נפתח בדרך מקרה קברו של התז.

והכורים מצאו את התז שלם בגופו כאילו נגמר עתה,

טרי.

בדקו ומצאו שמאז פטירתו של התז,

בעד לאותו יום שבו נחשף קברו,

עברו 200 שנה.

והדבר היה לשיחה בקרב בני הקהילה שהשתהו על הפלא שלא שלטה רימיו תולעה בגופו של אותו צדיק וגדול.

אבן טובה הייתה תלויה בצווארו של אברהם.

ביתו של האדמו״ר,

רבי אהרון מקרלים, בעל הבית אהרון,

חלתה פעם במחלה קשה.

והרופאים כמעט התייאשו מחייהם.

והנה נזדמן לביתו של רבי אהרון הצדיק, רבי משה מקוברין.

רבי אהרון הזמינו כדרכו בקודש לסעוד על שולחנו.

תוך כדי סעודה

הזכיר רבי אהרון לפני הצדיק האורח את ביתו החולה וזקוקה רחמי שמים.

השיב רבי משה למארח.

שנינו במסכת בבא בתרר,

טזן עמוד ב'

אבן טובה הייתה תלויה בצווארו של אברהם,

שכל חולה הרואה אותה מיד מתרפא.

ונשאלת השאלה,

מה טיבה של אבן טובה זו שבזכותה ריפא אברהם אבינו את כל המחלות שבעולם?

אלא הכוונה היא לא לאבן טובה גשמית שניתן למשש בה ידיים,

אלא אבן טובה רוחנית

למידה הטובה והמיוחדת שניחן אברהם אבינו,

שזו מצוות הכנסת אורחים.

וזו הסגולה הבדוקה לרפא כל חולה

וכל מתווה.

כל חולי וכל מתווה.

בשעה זו המשיך הצדיק מקוברין.

מארח אותנו כמודו רבי אהרון,

אביה של הבת החולה

באבן הטובה שהיא מידת הכנסת אורחים, תלויה עתה על צווארך.

תסתכל איפה הנערה החולה אל אביה ובעזרת השם תתרפא.

רבי אהרון עוסק במצוות האורח הדגול,

ובאורח פלא חל באותו יום שינוי לטובה במצווה של הבת,

ולא עברו ימים רבים אשר התרפאה כליל ממחלתה.

הרשבו אומר,

כשהאבן טובה זה היה כוח הדיבור של אברהם אבינו שמשפיע על אנשים.

כשזה נקרא אבן טובה הייתה תלויה בצווארו של אברהם,

שכל החולה, חולה נפשות,

היה רואה אותה, היה מתרפא.

וישתחו אברהם לפני עם הארץ.

בדרך חידוד מעירים חכמי ישראל,

אברהם אבינו הצדיק והחסיד, שנזקק להשיג איזה טובה מחם הארץ,

חלק לו כבוד ואפילו השתחווה לפניו.

על זה מספרים על הגאון רבי יחזקאל לנדה מפראג, בעל הנודע ביהודה,

שפעם הלך עם אחד מנכבדי העיר לקבץ נדבות

למטרה חשובה ביותר.

וכאשר הגיעו לביתו של אחד מעשירי המקום,

חס המלווה בזרועו של הרב ואמר לו,

סבור אני שזה לא לכבודו של רבנו לבזות את עצמו בעמידה בפתח של האיש הזה,

שהוא ידוע בכל העיר כקמצן,

גס רוח ועם הארץ.

השיב לו הגאון בחיוך.

כידוע, האדם הוא בחיר הבריאה בעולם.

ובכל זאת, כשעליו לחלוף את הבהמה,

אז הוא כורע ברך לפניה.

אז אם רוצים לחלוף את העשירים,

צריך להתכופף, מה לעשות?

מיושם לפניו לאכול.

ויאמר עבד אברהם אנוכי

רבי ישראל מאיר הכהן מראדין

החפץ חיים, מזדמן פעם ערב שבת לחיירה נידעת בפולין.

כמנהגו פנה מיד לבית המדרש שבמקום ושקע בלימוד התורה.

איזה כיף לצדיקים, תמיד יש להם כתובת אחת.

סליחה, איפה זה בית המדרש?

נכנס וזהו, שלום.

כיוון שאנשי העיירה לא הכירו אישית את האורח הדגול,

לא שמו לב אליו והניחו לו לשבת בפינת בית המדרש.

בין כל העניים והקבצנים שעשו את השבת שלהם באותה עיירה.

לאחר תפילת ערבית

ניגש אחד מבעלי הבתים והזמין את רבי ישראל מאיר

ותרם בביתו לסעודת השבת.

הגאון, החפץ חיים, נחש באוזנו,

בטח אתה יודע שאני החפץ חיים.

ההוא נבהל.

שאל אותו, מדוע כבודו הצניע את עצמו עד עתה ולא גילה זהותו מן המקום?

כשהגיע לכאן.

השיב לו, החפץ חיים בפרשת חיי שרה,

מצינו שבשעה שלבן הזמין את אליעזר לסעוד על שולחנו,

השיב האורח עבד אברהם אנוכי.

אז אני גם משתדל

כיוצא בזה.

כל כמה שאפשר לי,

אני נעזר מפרסום מיותר.

עלול להכשיל אותי בהתנשאות,

בגאות.

אבל כשמזמינים אותי לסעוד,

אני נאלץ להודיע למזמין את זהותי.

עבד אברהם אנוכי, כמו שליעזר,

אמר מיהו.

כשהזמינו אותו לאכול, אז גם אני.

וגם זאת שלא יכשילוני חלילה ממאכלים שיש בהם שמץ של פקפוק.

אתה יודע, אני לא אוכל רבנות.

אני החפץ חיים.

באשכול אברהם לעפרון את הכסף

אשר דיבר באוזני בני חטא, 400 שקל כסף עובר לסוחר.

רבי שמואל,

מוהו ליבר היה כידוע מראשי המדברים ועושים בתנועת חובבי ציון ברוסיה ובשיאה רבות המשפחים ובתנועת רוסיה במאה יותר.

חסר.

פעם

כשדרש רבי שמואל בפרשת חיי שרה העיר באוזני השומעים

שמעיינים בסיפור הקנייה של מחלת מכפלה על ידי אברהם אבינו,

עוררת אצלנו תמיהה.

למה מעריכה התורה בכל פרטי המשא ומתן בין אברהם לבין בני החטא?

התורה יכולה להגיד בקיצור שהוא קנה קרקע לקבורה צרה מידי עברון החטא,

וזה עולה 400 שקל כסף.

אלא הסביר רבי שמואל שומעיו, התורה באה ללמד אותנו,

בני אברהם,

שבשעה שנצטרך לגאול את אדמת ארצנו הקדושה מידי הנוכרים,

נתרומם מעל החשבונות הקטנים של מאמצים כספיים,

ונהיה נכונים לשלם מחיר מלא תמורת כל שעל מאדמת ארץ האבות.

אז התורה העריכה בשביל שנדע את החשיבות

ולא להתמקח.

אלא

ביני ובינך מה היא, תשחרר.

תשחרר 400 שקל עובר לסוחר.

אז זה הלימוד שלנו מהדבר הזה.

מעשי אבות סימן לבנים.

אז אם אדם קונה דירה גם כן יכוון ככה,

שהוא קונה 400 בארץ ישראל,

יכוון ככה.

שכשהוא כבר קונה במחיר,

שיכוון שהוא מקיים בזה מצווה.

לא,

פדייה זה לחוד, אבל עצם הקנייה בארץ ישראל אין לך כרגע.

יש לך כרגע דירה? אין לך דירה.

אמנם אין יהודי שאין לו חלק בארץ ישראל.

כשאתה קונה 400 בארץ ישראל,

אז נתכוון שקונה

נחלת אבות.

זה לחוד, הוא כבר פה.

כן, אבל הוא גם גר ככה עכשיו.

עכשיו הוא קנה, קנה, שחרר.

חלק ניה.

בסדר?

רבי יחנן היה מרגישה.