זכותם של האמיתיים | הרב אמנון יצחק

בא וראה כמה חביבין ישראל לפני הקב"ה, מצינו בפנחס שהכתוב אומר, "בקנאו את קנאתי בתוכם" היש דבר גדול מקידוש ה' כזה? כידוע כמה ניסים נעשו לו, הוא חרף נפשו למות על קנאת ה', היה בסכנה גדולה מאד, ומדרך אדם כשהוא בסכנה נבהל ונחפז, והוא עשה במנוחת הנפש מאד עד שרימה אותם שסברו כי נכנס לאותו דבר. המבין יבין איזה שליטה בכוחות היתה לו ומידה רמה נשגבה כזאת. עם כל זה סיים הכתוב "ולא כיליתי את בני ישראל בקנאתי", הרי שתפס הכתוב באחרונה כי הציל את בני ישראל, לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום.

מבואר כאן גודל מעלת האדם המיטיב לישראל עד שהשווה הכתוב זאת עם מצות קידוש ה'. מי שמטיב לישראל השווה הכתוב את זאת עם קידוש ה', כמו אדם שמת על קידוש ה'.

ועוד מצינו במטות, אמר הקב"ה למשה, "נקום נקמת בני ישראל", משה אמר לישראל "נקמת ה' במדין", קשה, הקב"ה אומר לו למשה, נקום נקמת בני ישראל, אני מבקש שתנקום את הנקמה של בני ישראל במדין, ולמה משנה ואומר משה לעם ישראל, לא נקמת בני ישראל אלא נקמת ה' במדין.

אמנם, כי טובתם של ישראל טובתו של הקב"ה היא כביכול, למה? כי הוא יתברך מטיב בלי תכלית לכל, "ורחמיו על כל מעשיו", על כל מעשיו, ובפרט לעם סגולתו, ואנחנו צריכים לכוון במעשינו בשביל כבוד ה'. ובאמת הוא יתברך רוצה זאת רק בשביל כבוד ישראל שתהיה נקמת בני ישראל, הוא דואג לנו שתהיה נקמה באלה שגרמו למיתתם של ישראל, ובאמת הוא רוצה יתברך בשביל כבוד ישראל. האם די לשבוע מהשתוממות כזאת שכבוד עצמו יתברך הוא לא זוכר כלל, ורק כבודם של ישראל. הרי אם פוגעים בבנים של הקב"ה זה כביכול פגיעה בה' יתברך, נכון? והוא דואג לכבודם של ישראל להגיד שהנקמה היא נקמת ישראל, אבל משה יודע שהכוונה זה כבוד ה', דהיינו שהקב"ה הוא דואג לכבודנו, נו אז עכשיו שיורים טילים ורוצים לעשות מעשה בלעם וצועקים אלה ווקבר בשם ה' כאילו לחסל את עם ישראל, נו, אז הקב"ה יכול לתת להם לטיפשים האלה? בלעם רצה לעשות את זאת, והוא היה נביא שבהם, לא היה שפל שבשפלים כמו אלה בלי שום דרגה, אפילו דרגה של אדם לא, אבל הנביא שלהם רצה, וה' לא נתן לו, ויצא מזה ברכה, נו, אז איך יהיה פה עכשיו? הקב"ה נותן להם נקמה בראש מעצם הפעולה עצמה שהם הזמינו והביאו אותה עליהם, אם כן מבואר בגלוי, כי המטיב עם איש ישראל כאילו כביכול מטיב עמו יתברך, כל מי שמטיב עם איש ישראל כאילו כביכול מטיב עמו יתברך, והאוהב איש ישראל כאילו אוהב את ה' יתברך, אז מי שמטיב ואוהב איש ישראל הוא כאילו מטיב ואוהב את ה' יתברך, ולכן "ואהבת לרעך כמוך" הוא כלל גדול בתורה, כי זה כולל בין אדם לחברו, וכל המידות שהוא יתברך מנהיג בעולמו, כמו שמבואר בספר "ותומר דבורה" של הרמ"ק, הרי זה כלל גדול שכל התורה נכנס בו. שמה יש ביאור של 13 מידות של רחמים, כמה הקב"ה מרחם על עם ישראל. זה לא יאומן כי יסופר, לא יאומן כי יסופר. הרי זה פלא פלאות, מה שרואים עד עתה למרות שנהיו קצת פצועים וקצת נזקים ברכוש, יותר מכרגיל, אבל עדיין זה רחמים אדירים, אדירים. שהרי אם בן אדם עושה חטא ועוון, אז זה נקרא צואה, וכתוב "אם רחץ ה' את צואת ציון", הקב"ה כביכול את הלכלוך שאנחנו עושים והטינוף אנחנו משאירים אותו לרחוץ אותנו, לא משנה איך הוא רוחץ, עם פחד, פחד מוות, עם יסורים כאלה ואחרים, אבל צריך לרחוץ אותנו, צריך לנקות אותנו, אנחנו התלכלנו והוא צריך לרחוץ אותנו, לנקות אותנו שנהיה נקיים. אז אתה מבין לא רק שאתה מורד עושה נגדו לא שומע לו לא שם לב אליו, הוא עוד צריך לטפל בך בכל הלכלוך שאתה עושה לנקות אותך.

אדם בורא משחיתים מהעבירות שלו, המשחיתים האלה ממה הם ניזונים? ממי שברא אותם, והם כאילו הילדים שלו, הוא צריך לפרנס אותם, אז הם רוצים לבוא לקחת את הנשמה של הבן אדם, אתה בראת אותי ואני אשחית אותך, כי בראת משחית. נו, אז הם הולכים אצל הקב"ה ומבקשים ממנו שיזון אותם, כי הוא זן את כל העולם כולו, היה יכול להגיד להם סליחה, אני בראתי אתכם, הוא ברא אתכם, מי שעושה עבירה קונה לו פרקליט, תלכו אצלו יפרנס אבא שלך יפרנס אותך, מה אתה רוצה ממני? אבל הקב"ה נושא עוון, לוקח את אותו עוון שנברא והמשחית וזן אוו, ומקיים את כל המשחיתים שאתה בראת, יש לך מידה כזאת של רחמים? בן אדם עושה עוון, אז הוא עושה את זה בכוחו של הקב"ה, בכוחו, הוא מקבל כח מהקב"ה באותו כח הוא מורד בקב"ה לעיניו בריש גלי ובכוחו, מה היה יכול, לשתק אותו זה הכל, על המקום בן אדם לא זז. אמר אה ונשאר ככה. והקב"ה ממשיך לתת לו את הכוחות והוא משתמש בהם נגדו. אתם מבינים? נותן לו כח לשבת ללמוד והוא הולך לעבוד, נותן לו לשבת ללמוד והוא הולך לעבוד, נותן לו מזון והוא אומר לו שלא תגיד שזה אתה נתת לי, אני אלך לקחת את זה. מה פתאום, אח"כ יגידו שאני לא עשיתי כלום, אני הולך לקחת, טוב אז מתי אתה בא ללמוד? לא שבוע הבא אני גומר, חודשיים וחצי שלשה אני כבר גומר, אני כבר גומר, בינתיים יצר הרע והמשחיתים גומרים עליו.

כן, אז אם כן רואים חסדים של הקב"ה ואהבה וחמלה שאין שיעור.

והנה מה שנצטוינו על קידוש ה' וכיוצא, מחמת אהבתו וחמלתו עלינו והוא יתברך יודע כי אין הצלחה וטובה מרובה יותר מזאת לאדם החפץ בטובתו בלי תכלית, אז מה שנצטוינו על קידוש ה' וכיוצא, מה שה' ציוה אותנו על זה זה מחמת זה שהוא אוהב אותנו וחומל עלינו, והוא יודע יתברך שאין הצלחה וטובה מרובה יותר מזאת לאדם שחפץ בטובתו בלי תכלית, אפשר לקבל טובה מה' בלי תכלית, לכן נצטוינו על קידוש ה', מי שזוכה לעשות קידוש ה' זה זכות שאין כדוגמתה, הוא יקבל שכר בלי תכלית. אדם שמתמסר לתורה ומפקיר את הכל, היום בא אלי בהרצאה אמרתי אחה"צ שצריכים בשעה כזאת לעשות צדקה, צדקה תציל ממוות, ולתת לאברכים המסכנים שאין להם מה לאכול, הוא כל כך נפגע, אמר לי מסכנים, למה אני מסכן? איזה מסכן אני מאושר. אמרתי לו אני דיברתי על אלה שהם מסכנים ואין להם מה לאכול, לא דיברתי שכל האברכים חלילה מסכנים, ודאי שלא, אבל הוא נפגע כל כך, אמרתי לו מסכן זה עני, התרגום אומר מסכנה זה עני, וכתוב חכמת המסכן בזויה, מי שהוא עני אין לו ממון לא מעריכים אותו, בעל המאה הוא בעל הדעה, מסכן זה עני. הוא אומר כן, אבל בלשון העברי לא מבינים את זה, חושבים  מסכן זה כזה מסכן, אמרתי לו טוב, מה נעשה, שילמדו עברית, הם יודעים את של אליעזר בן יהודה, צריכים ללמוד את של המשנה ושל הגמרא וכו', של התנ"ך. אבל מה לעשות.

אז ז"א, אדם צריך לדעת, אתה יכול לשבת וללמוד ואתה מקדש שם שמים בעצם זה שאתה יושב ולומד, קידוש ה', נכנס אדם מה אתה לא עובד? לא, אני לא עובד. למה אתה לא עובד? כי יש לי ביטוח לאומי, אה יש לך ביטוח לאומי, אה, חכמה. וכמה את המקבל? כמה שאני צריך. מה אין לך הקצבה קבועה? אומר לא, לפי הצרכים. איך זה ביטוח לאומי נותן לך לפי הצרכים? יש לי ביטוח מהקב"ה, שזה ביטוח לכל אומים, לכל האומה כולה, זה ביטוח שאין כדוגמתו. הקב"ה מבטיח שמי שלומד תורה ה' מעביר מעליו עול מלכות ועול דרך ארץ, ונותן לו כל צרכו וסיפוקו, ואין שום בעיה, מה אתה רוצה, אני צריך ביטוח לאומי של מדינת ישראל? יש לי את הביטוח של כל האומות כולם, מי שזן ומפרנס את כל העולם כולו. זה קידוש ה'. עצם זה זה קידוש ה'.

אמרו ז"ל, התורה תחילתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים. פירוש, כי עיקר מתן תורה היא גמילות חסדים לאדם, כל עיקר של המתן תורה שקיבלנו תורה היא גמילות חסדים לאדם. מה היא מלמדת? התורה מלמדת את האדם אומנות, איזה אומנות? אומנות שיחיה בה לעד ולנצח נצחים. אנשים הולכים ללמוד השרדות, קרטה, ג'יאוג'ידסו, קנפו, כל מיני חרית, למה השרדות, לשרוד בעולם הזה עד גיל שבעים אתה מבין עם שברים ופציעות ואף שבור, זה נקרא השרדות. פה מלמדים אותנו אומנות שאדם יחיה לעד  ולעולמי עולמים לנצח נ צחים בעונג ועדן אשר עין לא ראתה אלהים זולתך. יש גמילות חסדים כזאת? כמה עולה קורס כזה? בלי כסף. תראה כמה ספרים, שב, תלמד את הקורס ואתה מסודר לנצח נ צחים בגן עדן ליד הקב"ה. נ,ו איזה אומנות? איפה ראית כזה דבר מי שיש לו סוד כזה יעשה את הקורס בחינם? ויסדר לך רבנים מדריכים, מדריכים ש ילמדו אותך את האומנות בחינם, איפה ראית כזה דבר?

ולכן נכתב בתורה בראשונה ואחרונה, טובות גשמיות מגמילות חסדים מאדם וחוה, רואים שהקב"ה עשה איתם גמילות חסדים גשמיים, שם אותם ישר בגן עדן, נתן להם את כל הפירות עם כל הטעמים, תפר להם כותנות וכו', חסד, חסד הבורא ישר על הפתיחה איך שנברא האדם איפה שם אותו? ישר בגן עדן, אמר לו רק אל תחטא, רק אל תחטא זה הכל, זייף אחרי שעה, אחרי שעה.

עכשיו אתם יושבים בגן עדן, אה, זה נקרא גן עדן התחתון, אבל יש כאלה אחרי שטועמים טעם גן עדן תחתון הם כבר שואפים לגן עדן עליון. מה הם עושים? עוצמים עיניים מתחילים לעלות, לעלות לעלות לגן עדן עליון. זה לא הולך כל כך מהר, סבלנות, סבלנות, לא למהר.

ומזה נבין, כי כל התורה היא גמילות חסדים עם האדם אשר אהב בלי תכלית, הקב"ה אוהב את האדם בלי תכלית, ליתן לו אומנות אשר מלאכים עוסקים בה, המלאכים עוסקים בה, כמה הם הצטערו המלאכים שלוקחים להם את התורה למטה, ועכשיו הם יהיו תלויים בעם ישראל, אנחנו מחזיקים את התורה ואת המלאכים ואת כל העולם, ולא עוד אלא שהקב"ה בכבודו ובעצמו עוסק בתורה הלזו שנתנה לנו כידוע בגמרא, ז"א כרגע כנגדי הקב"ה חוזר על מילותי ואומר אותם כמותי, אתם יודעים. כל מי שלומד תורה הקב"ה לומד כנגדו, אתם יודעים או לא יודעים?

פעם פגשו את אליהו אמרו לו מה ה' עושה? אומר רבי מאיר אומר, רבי זה אומר, בדיוק מה שאומר - אומר.

וכן מצאתי להגאון מורינו הרב מהר"ל מפראג, כי כל התורה היא סידור הטבה לאדם, אין לך סידור הטבה יותר מזה לאדם, כל הקושיות של החיים, כל הבעיות, כל הפתרונות, הכל נמצא בתורה הקדושה.

היוצא מזה, כי כל עסק התורה הוא עסק הטבה לאדם, ושפיר מה שכתבנו תורה תחילתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים, מה תחילתה? שה' עשה לאדם וחוה כתנות עור, מה סופה? "ויקבור אותו בגיא", בהתחלה עושה חסד עם אדם וחוה, תופר להם בגדים, ואח"כ בסוף רואים שהקב"ה מסתיימת התורה בקבורת מתים, שהוא קובר את משה בגיא, אז תחילתה וסופה. כל דבר שתחילתו וסופו הוא אותו דבר משמע שמהותו וכולו זה אותו דבר. מתחילה ועד סוף גמילות חסדים.

ואם כן אחרי שרצונו יתברך כל כך הטבה לאדם מחמת אהבתו אליו, נו, איך לא נחפש בכל כוחנו להצטייד במידת הטבה ואהבת הבריות אשר אנו מתפרנסים משתי מידות האלה בכל רגע ורגע, בגופנו בגשמיות ובנפשנו במזון הרוחני, זוהי התורה המסודרת לטובתנו  לעד ולנצח נצחים, בכל רגע אנחנו מפרנסים  מהטובה של התורה, גם בגשמיות וגם ברוחניות, נו, אז הנה אנחנו צריכים אותו דבר לדאוג גם לאחרים, לאהוב ולהיטיב לבריות, כמו שאנחנו מוטבים בכל רגע. אז ממילא אם אתה נותן לאחרים ה' ימנה אותך שליח, אם אתה מחליט להיטיב אז ה' רואה שנתת משלך לו - הוא יתן לך עוד שתתן. אתה לא תחסר מזה. לעולם מה שתתן ה' יחזיר, וביותר, רק לפעמים יש פרק זמן לראות שזה אמיתי, יש אחד עושה את זה על מנת לקבל, לא על מנת לתת. אבל אם אדם עושה את זה אמיתי אין מצב שהקב"ה לא יתן לו.

ככה אמר לי בזמנו הרב פרדו זצ"ל לצערי לא מזכירים אותו בכלל ולא שמעתי שעושים הילולא לכבודו לנשמתו הטהורה שהוא עבד בשביל עם ישראל כל כך ובנה את הסמינר אור החיים שהוציא משם עשרות עשרות אלפי בתים נאמנים לקב"ה ומסר את כל הונו אונו רק למטרה הזאת בהיותו ערירי וראה את בנות ישראל חלילה שיוצאות לתרבות רעה בתחילת המדינה, ודאג אמר מה יהיה איתם, והחליט להקים סמינרים, ובנה את הסמינר מכספו, ביטל את העסק שלו, את כל ממונו לקח ולקח פה שטח והתחיל והקים ישיבות והכל והכל והכל, ופעם הלכתי אצלו ואמרתי לו, בוד הרב, ילמד אותי רבינו, אני נתבקשתי ממורי ורבי הרב יהודה שפירא זצוק"ל לצאת לחו"ל לעשות מגבית לטובת החזרת נשמת טועות לאביהם שבשמים, אז ילמדנו רבינו מה עלי לעשות, מה אני דופק בדלת אומר לאנשים תן לי כסף אני רוצה להציל יהודים? מה פתאום, איפה הוא מכיר אותי, למה שיתן לי? אמר לי אתה לא מתבייש? אתה נאמן! אמר אתה נאמן, אתה שואל? אתה נאמן, איך פרדו התחיל, ככה אומר לי, איך פרדו התחיל, ה' ראה שאני עושה עם הממון מה שצריך לעשות, אז הוא נתן לי עוד ממון, השתמשתי בממון למה שה' רוצה הוא הביא לי עוד ממון, הוא ראה שאני נאמן יותר הביא לי עוד יותר, וככל שאתה יותר נאמן אתה מקבל יותר. אמר לי היום אם אני הולך לחו"ל אני מקבל חצי מיליון, מיליון, שתי מיליון, מכל בן אדם, ואם אני לא בא שנה אחת לאיזשהו מקום כועסים עלי. זה בגלל שאני נאמן.

כשה' רואה שאדם לוקח את מה שהוא קיבל ונותן לאחרים ונותן ונותן למטרות שה' רוצה, הקב"ה לוקח אותו להיות נאמן. "בכל ביתי נאמן הוא". "ומצאת את לבבו נאמן". זה אברהם וזה משה וכו', ז"א מי שנאמן הקב"ה נותן לו את האפשרות והזכות ללכת עם המהלך האמיתי שהוא רצה מתחילה ולהגדיל את זה לאין שיעור לאין שיעור כל הזמן.

מכאן רואים שהאיש נאמן. כי מי שנאמן עולה בדרגת הנאמנות, הסיווג הבטחוני שלו כמו שאומרים היום נהיה יותר גבוה. או אם הוא נמצא בברינקס, ככל שהוא יותר נאמן ברבות השנים הוא עולה מדרגות יותר ויותר, מפקידים בידו יותר ויותר, וכן על זה הדרך.

אז הקב"ה לעולם אומר, אתה תעשה טובה, הטבה עם הבריות, תאהב אותם כמו שאני אוהב, כמו שאני מטיב, ודבקת בדרכי, אז אל תדאג, אני אתן לך כל מה שצריך בשביל שתוכל להגשים ולהשלים את רצונותיך הטובים.

היוצא מכל מה שאמרנו, כי יסוד התורה כולה היא חכמת התורה וההטבה השלמה, מה הוא רחום אף אתה רחום, מה הוא חנון אף אתה חנון, מה הוא גומל חסדים אף אתה גומל חסדים. לא אומרים מה הוא מרחם, לא מה הוא מרחם אף אתה מרחם, מרחם זה חד פעמי, לא, מה הוא רחום, רחום, מידתו מהותו רחום אף אתה רחום, לא חד פעמי, רחום.

אז לכן זה כלל כל המידות הנכלל ב"ואהבת לרעך כמוך", ולכן הוא כלל גדול בתורה. כתוב גם בפסוק "רעך ורעך אביך" ומדובר על הקב"ה, הקב"ה גם קורא לנו למען אחי ורעי, אז ואהבת לרעך כמוך, אפשר שרעך זה כולל גם, ואהבת לרעך כמוך, כמו שרעך - כמוך, גם אתה תהיה כך. ולכן הוא כלל גדול בתורה, והנה אין כזה דבר שיוכל האדם לקיים כמה אלפים ורבבות מצוות כל רגע ורגע, אין דבר כזה, ולכן היצר מתגבר על האדם מאד בזה, להאביד ממנו המון רב של מצוות בכל רגע, כי אויב גדול הוא לאדם ולא יחפוץ בצדקתו ובפרט בדבר שהוא כלל גדול בתורה. והמצוה הכללית הזאת על כל איש ואיש מישראל בכל רגע ורגע, כמה רבבות מצוות כלליות יחד. אז על מה הוא מדבר רבותי עכשיו, איך אפשר לעשות אלפים ורבבות של מצוות בכל רגע, איך אפשר? נו, אם אתם עירנים?

ש. ע"י הלימוד

הרב: ע"י הלימוד, לא נכון, לא נכון. "ואהבת לרעך כמוך", אם אתה מקיים בליבך ובמעשיך "ואהבת לרעך כמוך" כמה רעך יש? כמה שיש יהודים, אז אם אתה ואהבת לרעך כמוך כמספר היהודים אתה מקיים מצוה זו לאלפים ולרבבות, ובהזדמן לך היהודי הראשון לפניך והשני לפניך ואתה נותן לו, אתה מקיים ואהבת לרעך כמוך לכולם. כשאברהם המתין וחיכה שיבואו אורחים, אז כשהוא המתין באו שלשה, ובזכות זה כתוב שאכלו אבותינו במדבר מן ארבעים שנה. איפה הפרופורציה? כתוב מידה כנגד מידה, וגם אם תגיד שמידה טובה היא פי 500 אז שלש כפול 500 זה 1500 איש שיאכלו ארוחה אחת כמו שהוא נתן, אבל ארבעים שנה מיליונים, שלש ארוחות ביום מה שנקרא, מה זה? למרות שהמן ירד פעם אחת, אבל אדם טועם בו טעמים כמה שהוא רוצה ואוכל לשובע. אז מה, זה שקול כמו שלש ארוחות, לא? נו, כל זה נותן הקב"ה, נפלא או לא נפלא? איך זה יכול להיות? אלא אצל ליבו של אברהם אבינו היה רצון לזון ולפרנס את כל העולם כולו, אבל באותה שעה באו רק שלשה, כי ה' הוציא חמה מנרתיקה, ולפי מה שילם הקב"ה? לפי הלב שלו. אז כשאדם מקיים ואהבת לרעך כמוך, לא כמו התקליט ששמו ללפיד שאמר בהספד של אחד מהנערים שנחטף ונרצח, אמר את דברי הארי, הריני מקיים מצות ואהבת לרעך כמוך, קשקשתה, והוא שונא חרדים, שונא תורה וכו'. אבל כשאדם באמת מקיים ואהבת לרעך כמוך, הוא מקיים את כל מה שאמרנו,  מצוה שאין לה שיעור.

הנה אני חוזר שתשימו לב, היוצא מכל הנזכר לעיל, כי יסוד התורה כולה היא חכמת התורה וההטבה השלמה, ההטבה השלמה, מה הוא רחום אף אתה רחום, וזה כלל כל המידות הנכלל בואהבת לרעך כמוך, ולכן הוא כלל גדול בתורה, מה זה כלל? כולל את הכל שבתורה. והנה אין כזה דבר שיוכל אדם לקיים כמה אלפים ורבבות מצוות כל רגע ורגע, לא רק כל כך הרבה מצוות לאלפים ולרבבות, אלא כל רגע ורגע הוא יכול לקיים אלפים ורבבות. אין דבר כזה שיוכל אדם, לכן היצר מתגבר על האדם מאד בזה, במה? להאביד ממנו המון רב של מצוות בכל רגע, אלה שדיברנו כי אויב גדול הוא לאדם ולא יחפוץ בצדקתו, ובפרט בדבר שהוא כלל גדול בתורה. מה זה כלל גדול בתורה? "ואהבת לרעך כמוך", והמצוה הכללית הזו היא על כל איש מישראל בכל רגע ורגע, כמה רבבות מצוות כלליות יחד, אשרי לאדם שישים כל עצמו בזה, כל עצמו ילמד לכוון במצוה זו, וידאג לטובת כלל ישראל גוף ובנפש בכל מה שיוכל, ויחפוץ להכריע את כל העולם כולו לכף זכות, אה, אם אדם הולך עם מטרה כזאת, על זה הוא הולך או, או, או, זה מה שהוא זוכה. אז האדם הזה מכריע את כל העולם לכף זכות כמבואר בקידושין וברב אלפס מחלקם יהיה חלקנו של מזכי הרבים האלה שדואגים לטובת הכלל כל הזמן. אז פנחס שקידש שם שמים כנגד כל ישראל שיבח אותו הקב"ה באמרו, בקנאו את קנאתי שהייתי צריך אני לנקום. אז מה, הוא כיפר על כל ישראל, אתם מבינים? ז"א ראויים היו ישראל להיות חס ושלום בגלל שהם לא מחו במעשה שהם ראו, ראויים היו לכליה והו אהציל את כל כלל ישראל. אה, בן אדם שזוכה ככה. נפלא מאד. כי אז אתם יכולים מעכשיו לכוון כל הזמן בואהבת לרעך כמוך. אז ואהבת לרעך כמוך זה לא רק לכוון, זה בהזדמן היהודי הראשון לפניך אתה כבר מחפש להיטיב לו, הן בגשמיות, הן ברוחניות, בפרט ברוחניות, ובזה אתה מטה את כל עם ישראל לכף זכות. ואתה זוכה בכל רגע ורגע לאלפים ולרבבות של מצוות.

עוד מפורש כאן בפרשה, אלמלא פנחס היתה גזרת כליה ממש על ישראל חס ושלום, ויש להבין, ויש להבין במה זכות זו גדולה כל כך שעל ידה ניצולו כל ישראל. אז הזכות הזאת היא היתה כל כך גדולה שעל ידה ניצולו כל ישראל, והרי כל מה שעשה פנחס אינו אלא הלכה ואין מורין כן, מה פירוש? ז"א זה לא חיוב, זה לא חיוב. אמנם לכשנתבונן כבר השיבה התורה על זה, כמו שכתוב "תחת אשר קנא לאלהיו ויכפר על בני ישראל".

הנה התכלית של כל המצוות כולן הוא לזכך ולצרף את ליבו של האדם, להיותו מתקרב יותר אל האמת, בשלמות מעשיו ומחשבתו, כמו שאמרו ז"ל, לא ניתנו מצוות לישראל אלא לצרף בהן את הבריות. לא ניתנו המצוות אלא לצרף בהן את הבריות, נמצאת למד כי עיקרו של אדם הוא הלב, יש לכם לב? יש לכם לב? הוא פועם, בשביל מה? רק להזרים דם? הלב נועד בשביל להיטיב לבריות, לב טוב, צריך שהלב יהיה טוב. מה זה לב טוב לא טוב? מה זה לב טוב? יש לו סיבולת לב ראות מצוין, לא, לב טוב זה שיש לו מידות טובות בלב לא מושחתות, מתוקנות, יש לו לב עם נתינה, לב טוב, עיקרו של אדם זה הלב, אליו כוונו כל ענין מעשי המצוות, לכן ההלכה "הבועל ארמית קנאים פוגעים בו" וזו הלכה ואין מורין כן, אם יבוא אדם לשאול לא מורים אותו לבצע אותה. כי היא לא נמסרה אלא לקנאים, קנאים זה מי שיש להם לב לב טוב וטהור. כלומר, למי שמידת האמת מתנוצצת בו להיות מאוהבי ה' יתברך ולשנוא את הרע שזהו השקר. זה אדם בעל לב, אם הוא אוהב את ה', את נושאי התורה והוא שונא את מרשיעי ברית ואת הרע, אדם כזה ששונא את השקר ואוהב את האמת עד כדי שהוא מוכן למסור את נפשו על כבודו של ה' יתברך, ולמסור את שמו ואת הצלחתו ואת שגשוגיו ואת ממונו והכל הוא מוכן לתת לכבוד ה', זה לב טוב. זה לב טוב. הוא מוכן אפילו לפגוע בחוטא הזה שחילל ובעל בת אל נכר לעיני כולם, ומסר את נפשו כי היו יכולים לעשות בו לינץ', וזה כל זה למרות שהלכה ואין מורין כן, שהוא לא מחויב, שהוא לא מחויב, נו, אדם כזה אי אפשר לדעת מה בליבו של אדם, רק הוא בעצמו מרגיש עד כמה הוא שונא ומתעב את הרע, וזה נובע מאהבתו את ה', לאדם כזה הותר המעשה.

לכן הלכה ואין מורין כן, כי לא יודעים מה יש בליבו של אדם. יהוא השמיד כל עבודה זרה, חוץ מפסל מיכה, ועל זה הוא נתבע שהוא רצח את כל בית אחאב, למה? כי אם הלב שלך היה אמיתי הוא היה צריך להיות עד הסוף, אם הלב שלך היה אמיתי הוא היה צריך להיות עד הסוף.

ז"א אני עושה רגע הפסקה, ואני מביא לכם מעשה.

רבינו הארי אומר, "בקנאו את קנאתי" למה כפול בקנאו את קנאתי? אלא עתיד להיות פנחס עוד פעם בגלגול, וזה המעשה של רב כהנא בגמרא, הגמרא בקידושין דף מ' אומרת שעמד רב כהנא גם כן בנסיון כמו של פנחס, וזכה למסור את הנפש על ענין של קדושה. ז"א זה לא חכמה שאתה תהרוג מישהו בגלל שאתה מקנא לעניני קדושה, השאלה אם אתה היית עומד בנסיון כזה שהיתה אשה מפתה אותך אם אתה היית עומד, אמנם שמה היזמה באה מזמרי, אבל אם אתה מקנא לענינים שבקדושה אז לא על חשבון השני, אתה גם יכול לעמוד בזה? אז רב כהנא מה היה המעשה איתו, המעשה היה איתו שהיה רוכל ומוכר דברים לנשים, מחטים, חוטים, סלים, וכך היה מתפרנס, עבר באיזה מקום למכור ומטרוניתא אחת ראתה אותו, ורב כהנא היה יפה תואר, והיא קראה לו שימכור לה, בחושבה לעשות עמו עבירה, והוא עלה למכור ופתאום היא מבקשת ממנו לקיים עבירה, ראה רב כהנא שאי אפשר להפטר ממנה, אמר לה אני הולך להתקין את עצמי, אמר אני הולך להתקין את עצמי, יצא לגג ורצה להפיל עצמו מן הגג לארץ כדי לא לעשות עבירה, שלחו מן השמים תיכף ומיד את אליהו הנביא שיציל אותו שלא יפול וימות, והוא לקח אותו מן האויר והציל אותו. אמר לו אליהו, הטרחת אותי הרבה, הייתי במקום רחוק 400 פרסה ואמרו לי מן השמים שאני חייב לבוא להציל אותך, כמו שאומרת הגמרא בברכות דף ד', שאליהו פוסע את העולם כולו בארבע פסיעות, ומיד בא והציל אותו. אמר לו הטרחת אותי עד כאן, למה אתה עושה עסק כזה שאפשר לבוא איתו לידי עבירה? למה אתה מתעסק עם הנשים? מוכר לנשים. אמר לו אני צריך פרנסה, אמר לו אליהו, אתה רוצה פרנסה? לקח שיבא דדינרי, פח גדול, ומילא אותו בדינרים, ואמר לו אבל תלך לישיבה ללמוד. ויש לך קרן לכל ימי חייך לאכול ולשתות, לך ללמוד, ונתן לו.

טוב, זה המעשה, ויש לו המשך. הרב חיד"א שואל קושיה, יש בגמרא בבבא מציעא דף קיד מעשה הפוך, ברבא בר אבהו שהיה בעוני גדול ומתפרנס בקושי, והיה מצטער, פעם פגש אותו אליהו הנביא ושאל אותו, מדוע אתה מצטער? אמר לו פרנסה אין לי, וקשה לי, אמר לו אתה רוצה פרנסה? בא איתי. לקח אותו והעלה אותו לגן עדן, יש גן עדן בעולם הזה זה נקרא גן עדן תחתון, פה בעולם הזה איפה שהיה אדם הראשון, ויש גן עדן עליון, כמו שדיברנו קודם, ובגן עדן האילנות וריח העלים שלהם ריח חזק, וזה דבר מפליא, אמר לו תקח מהעלים שנשרו מן העצים והוא פשט את הגלימה שלו ומילא אותה בעלים ויש בהם ריח ויכול למכור אותם להרויח הרבה. כשיצא הוא, שמע בת קול שאומרת מי זה שלוקח את עולמו בעולם הזה? מי שרוצה להתפרנס יקח בסוף את עולמו שצריך להמתין לו לאחר 120 כבר הוא מפסיד אותו בעולם הזה, את כל השכר שלו הוא לוקח פה, חבל, מה כבר יש כאן בעולם הזה? ז"א הוא לקח עלים שיכולים להספיק לדורות לפרנס. אמר, אני לא רוצה. ברגע ששמע את הבת קול לקח את הגלימה, ניער ממנה את כל העלים וזרק אותם.

אבל הגמרא אומרת, שברגע ששם את העלים בגלימה הגלימה כבר קלטה את הריח של העלים, שכל כך ריח חזק היה בעלים, ואולי היו מונחות העלים שניה, שתי שניות אצלו בגלימה, ונהיה ריח חזק בגלימה, ירד למטה וכיבס אותה, ובמים שיצאו ממנה נהיה לו בשמים. כמה נקלט, תתארו לכם אז מה הריח בגן עדן, אדם מריח ריח יכול להיות שיכור, אז תבינו איזה ריחות היו שם. וזה לא כמו פה. ואז מילא מיד בקבוקים ומכר את המים האלה בשנים עשר אלף דינרים, וזה רק בשביל רגע אחד של ריח, אם כן אתם מבינים איזה הנאה יש בעולם ההוא, הוא לא רצה גם ליהנות מהשנים עשר אלף דינרים, שלא יגידו שהוא אוכל את עולמו בחייו, ונתן את כספו לחתניו.

טוב, שואל הרב חיד"א, רב כהנא קיבל שיפא דדינרי, פח מלא דינרים ולא אמרו לו כלום, לא יצאה בת קול ואמרה אתה רוצה לאכול את עולמך בחייך, אז מה אתה עושה, אתה לוקח את העולם הבא בעולם הזה, ואילו רבא בר אבהו שלקח, בת קול אמרה לו שהוא עלול לקחת את עולמו בחייו, מה השינוי ביניהם? למה לזה מותר ולזה אסור?

אומר הרב חיד"א בשם הגאון מוילנא, רב כהנא היה ניצוץ של פנחס בן אלעזר, והמטרוניתא היתה ניצוץ של כוזבי בת צור. פנחס בן אלעזר הרג את כזבי בת צור, אז היא חזרה בגלגול וצרתה להתנקם בו, להחטיא אותו, להעמיד אותו במבחן, אה אתה הרגת את זמרי ואותי בגלל המעשה, בא נראה אם אתה היית עומד במעשה ונסתה לפתות אותו, והוא עמד, עמד. על זה נאמר "בקנאו את קנאתי" - שני קנאות, פעם אחת כשהוא היה כפנחס, פעם שניה בגלגול רב כהנא, אז הוא עמד במבחן, זה החכמה, שהלב הוא אמיתי, שלא אתה עצבני ורוצח אנשים וקורא לזה קנאה, לא שאתה מקנא על חשבון השני והורג את האחרים אבל לך אתה עושה הנחות בבית, לא, שאתה אמיתי ככה דנים, לא כמו יהוא שחיסל עבודה זרה והשאיר חלק, לא, אמיתי עד הסוף. אז לכן זה השוני בינו לבין המקרה השני, למה? כי הוא כבר היה בעולם ועכשיו הוא כבר פעם שניה פה, בגלגול זה, לכן הוא יכול ליהנות כי העולם הבא שמור לו, אבל במעשה השני שמה רבה בר אבהו עלול להפסיד את הכל ויקבל את שכרו בעולם הזה, אז לא היה כדאי לו, כי הוא התלונן על פרנסה, מה שרב כהנא נזקק לפרנסה זה לצורך הנסיון שלו, שהוא התעסק במה שהתעסק, יבוא לו הנסיון ויעמוד בנסיון ועל זה יטול שכרו. אבל רבה בר אבהו - לא. אז מי שרוצה פרנסה מסודרת במאה אחוז יכול ליטול שכרו, אל תעשה חשבונות כמה צריך כמה לא צריך, שב תלמד תורה והקב"ה לא יקפח שכרך. אבל מה שהרווחנו פה מהמעשה הזה לראות עד כמה צריך להיות הלב של האדם אמיתי, שאפילו אם יבוא בגלגול לא נשתנה טעמו, עדיין הוא עומד בדיוק כמות שהוא.

ועיין ברמב"ן, בפרשת יתרו שפירש, אנשי אמת שונאי בצע שהם אוהבים את האמת ושונאים את העושק, אה, שהם אוהבים את האמת ושונאים את העושק, ואם יראו עושק וחמס אין דעתם סובלת אותו, אבל כל חפצם להציל גזול מיד עושק, זה אנשי אמת ושונאי בצע.

כל זה מובן שאינו תלוי אלא בליבו של אדם, לכן הקב"ה שהוא אמת חותמו אמת חוקר לב בוחן כליות, כי הלב והכליות הם כל עיקרו של אדם. ולכן פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן שהעיד עליו ה' יתברך כי לא היה בקנאותו משום דבר אחר, אלא תחת אשר קנא לאלהיו באמת, הוא איש האמת שאהבת שמו יתברך בליבו וכליותיו, לכן "ואכפר על בני ישראל".

כמו כן יש לראות ההיפך, כתוב "צרור את המדינים" וזה בגלל חטאם שהחטיאו את ישראל במעשה זמרי, ואמרו חכמים ז"ל, מנין את האומר שכל המחטיא את האדם קשה מן ההורגו, שההורגו הורגו בעולם הזה ויש לו חלק לעולם הבא, והמחטיאו הורגו בעולם הזה ולעולם הבא, וכמה אנחנו רחוקים מדעת תורה.

יצוייר, אם נראה רוצח שכל אומנותו ללסטם את הבריות ולהרוג נפשות, הולך מטייל לו  חופשי בשווקים וברחובות באין מעצור, ולא עוד אלא מכובד הוא ביותר על יופי אומנותו זה וגם תלמידים רבים מתאספים אליו להקשיב את קולו, האם לא תאחז בנו חלחלה ותיעוב גדול על עולם הפקר כזה? והנה כשרואים מסית ומדיח הולך לנגדנו, שאומנותו הוא לכתוב ספרי מינות וכפירה ודברי חשק, וכן כל דיבוריו ופטפוטיו הסתה להחטיא בני ישראל להדיח אותם מעל ה' יתברך, האם נרגיש שהולך לפנינו רוצח גדול ומשחית כרם בית ישראל? ולא נכחד שגם אם ידרוש בשלומנו נשמח עליו כעל כל הון ונשיב לו בסבר פנים יפות כראוי לנכבד כמוהו, והתורה צווחת, "צרור את המדינים כי צוררים הם לכם בנכליהם" ללמדך שקשה המחטיאו יותר מן ההורגו. יש הרבה חברים, חברים רעים, בא אתה בא נלך לזה ונלך לזה, ולאן הוא לוקח אותו? לעבירות, איך הוא מבסוט, איך הוא אוהב את החבר הזה, מסדר לו כל מיני דברים כאלה וכאלה, מסדר לו עבירות, מסדר לו עבירות, והוא אוהב אותו, וזה רוצח יותר שפל מהרוצחים הכי גדולים. כי רוצח יכול לרצוח אדם פעם אחת, אבל זה רוצח שרוצחו השכם והערב כל יום עם רעיונות אחרים, ואלה סופרים ולבלרים ועיתונאים ושדרנים, כל אלה רוצחי נפשות, כל אלה שלא הולכים על פי התורה במאה אחוז הם רוצחי נפשות, יותר גרועים מהרוצחים הנפשעים ביותר. למה כי מסית ומדיח גדול, גדול הורגו, גדול המחטיאו יותר מן ההורגו.

לכן התורה צווחת על המדיינים, "צרור את המדינים כי צוררים הם לכם בנכליהם" בנכלוליות הם באו, כאילו מסייעים לכם, מוכרים לכם בזול ומחטיאים אתכם. ללמדך שקשה המחטיאו מן ההורגו, והרי בר נש זה האומנות שלו רציחה בהיקף רחב מאד, כי ההורג נפשות בידיו, כמה יספיק? אבל רוצח זה יושב לו בביתו ומיסב על שולחנו, כותב כתבה ומדפיסה, ואלפים ורבבות נהרגים ונחנקים על ידו, האם אנחנו מרגישים כן? כל החמאס הזה הם צדיקים לידו, כי אם הם יצליחו אפילו אז הם פגעו בנפש, זהו, אבל הוא לא איבד את העולם הבא, הפוך, הוא עוד ימות כהרוג מלכות ויזכה גם אם היה חילוני, אבל פה יושב לבלבר יכול להיות עם כיפה שחורה וגדולה וזקן עד הברכיים, והוא רוצח הנפשות היותר גרוע שיש. וכותב לו איזה כתבה ומדפיסה, ואלפים ורבבות נהרגים ונחנקים על ידו, האם אנחנו מרגישים כך?

אמנם יש להתריע על תקלה זו שאפילו היודעים בעם אין ידיעתם מתאמת להבנת ליבם, ורחוקה מאד מהרגשת הלב והכליות, כי החוש והשכל מנותקים בנו ואין לנו חיבור זה לזה, זה מקור השקר, אחד בפה ואחד בלב. ותהי האמת נעדרת, אתם מבינים? כי באמת אדם רואה כזה אדם הוא לא שום דבר, לא רואה שום, לא חש שום סלידה ממנו. אתה יודע מי זה, זה הכתב של זה, זה ישי כהן הרשע מככר השבב, זה שכותב כתבות שקריות והכל זה הנה, אתה רואה אותו, זה, כן זה, זה מחטיא הרבים שאין כדוגמתו, ועליו נאמר הדברים האלה, קשה המחטיאו יותר מן ההורגו, ופותח את פיו לדבר לעז על גדולי ישראל רח"ל בכל ענין  וכאילו מביא את דבריהם, מי ביקש ממך לעסוק במקצוע נאלח זה? אדם זאטוט, איש קטן, שבבניק, ואתה יושב וכותב על אנשים שהשקיעו את כל חייהם למען הקב"ה ואתה ממרום כסאך הנבוב אתה יושב ומלהג מה שאתה רוצה. אה, מה עונשו יהיה בעולם הזה ולעולם הבא. והוא רק דוגמא, יש שמה עוד רשימות ארוכות, כולל בעלי האתר והשותפים וכו', וזה בקול בערמה וכו', כולם כולם כולם, כולם מחטיאי הרבים שאין כדוגמתם. לא היה דבר כזה אף פעם, כי ההפצה של פעם אפילו אם אדם כתב איזה ספר, אוה בשביל להפיץ אותו היה צריך סיפור גדול, לוקח שנים עד שיתפרסמו כתביו וכו'. היום מיליונים יכולים לשמוע ואחד מעביר לשני וכולם נהיו "מזכי הרבים" במרכאות, מחטיאי הרבים, מפיצי הרע וכו' וכו', ויצר הרע חוגג בצד ומבסוט. נו, מה זה חמאס, זה כלום, שום דבר, אפס אפסים לעומתם. זה מה שכתוב פה, לכן הבינה שלנו לא עובדת בתיאום, לא השכל עם הלב ולא הלב עם השכל,  ותהי האמת נעדרת, שאפילו המבינים לא מבינים, כי הם לא סולדים מאנשים כאלה, וצריך סלידה מאנשים כאלה.

וכשנעמיק חקר בזה נמצא כי אחד הוא בתורה אשר הוזהרנו בו, "לא תחמול ולא תכסה עליו", מי זה? זה המסית ומדיח, כי כלל הוא שאין אדם חוטא ולא לו, כלומר כל חטאיו של אדם באים על ידי תאוותיו להשיג הנאתו, ואף כי פעולותיו תוצאות של חמדת לבבו המה, מכל מקום אין זאת אומרת כי כל לבו ואנושיותו מקולקלים ומושחתים, כי בעת אשר תתקפהו תאוותו ורצונו לחטוא מכריעה היא את כל ישותו תחת כובד משא עול התאוה, אז לכן מייסרים אותו ונענש על חטאיו ואז יטהר, אבל מה שאין כך המסית שהוא גילה ענינו ורצונו השפל שאחר יחטא  וימרוד באלהיו. אין בזה שום תאוה והנאה, הוא לא נהנה מזה בעצמו, אלא שאיבד את כל החושים הנפשיים ויצא מן הכלל, ומשום כך אף שלא הועיל במעשיו להחטיא את חברו ולא שמע אליו, התורה אומרת באיש כזה בזמן התורה, מטמינים לו עדים מאחורי הגדר וסוקלים אותו, כי עצם ההסתה לבדה היא הפשע והמרד הגדול, מגמתו להחטיא אחרים זולתו, ולכן אין לו תקנה אלא הריגה ואבדון. וכן הדבר בעמון ובמואב שהכשילו את ישראל בעבירה, מתועבים אלה בהרבה מהמצרים ואדומים שקידמו את ישראל בחרם, כי כל ליבם מעיין נרפס ומקור מושחת, ואין להם שייכות לקרבת אלהים, לא הם ולא זרעם כנאמר עד עולם.

בימינו אין לנו את הכח והאפשרות לקיים מצות התורה הזו, אז לכן אין לקחת את החוק כמו שאומרים בידיים, אבל לתעב את האנשים האלה מצוה רבה היא, ולפרסם קלונם ולהזהיר מהם זו מצוה רבה.

למדנו מכאן, עיקר זה שכל לבבות דורש ה', בשני הקצוות, בין במעשה הטוב ובין בהיפך, כי הכלל של האדם זה הלב שלו, המעשים זה רק פרטים.

ומכיון שכן פנחס בן אלעזר בקנאו את קנאתי לא יכול היה לסבול לראות חטא אפילו בזולתו, אפילו בשני, כי שונא את הרע הוא, ומידה טובה מרובה בקל וחומר, ומה אם המכשיל ומחטיא את חברו קשה הוא יותר מן ההורגו, שהרגו בעלם הזה ולעולם הבא, המציל את חברו ומחיהו בעולם הזה ולעולם הבא, על אחת כמה וכמה. אז מי שמחזיר אנשים בתשובה ומי שמחטיא את הרבים, תראו את מי מכבדים ואת מי לא. מפה רואים כמה העם עקום.

אז אם המחטיא ככה ענשו, מה שכר ושל המציל והמזכה את הרבים לאין שיעור. לכן "בקנאו את קנאתי ולא כיליתי את בני ישראל" הרי משום כך זכה וזיכה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם מידה כנגד מידה, עד סוף הדורות.

וההיפך זה בעמון ומואב, "וישלח אותם משה ואת פנחס בן אלעזר הכהן לצבא" פנחס היה משוח  מלחמה, למה שלח את פנחס? אמר מי שהתחיל במצוה אומרים לו גמור, הוא הרג את זמרי ואת המדיינית עכשיו ילך יגמור איתך גם. הוא השיב את חמתו והכה את המדיינית, הוא יגמור מצוותו, יבוא זה שליבו טהור לקנא לאלהיו ולהחיות את ישראל ויילחם עם המדיינים המשוקצים שהכשילו את ישראל להחטיאם, הוא אשר כתוב עליו "לכן אמור הנני נותן לו בריתי שלום והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם" ראוי והגון לצרור ולהכות בהם ככתוב עליהם "לא תדרוש שלומם וטובתם כל ימיך לעולם". ופנחס זכה להיות אליהו, מלאך אלקים.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.