קשיות עורף - אסון | הרב אמנון יצחק שליט"א

"וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים ויראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו".

כלל גדול בעבודת האדם, שעניני הנפש ודרכי עבודתם שוים ודומים לעניני הגוף, ובעת שרוצה אדם לידע ולהבין דרכי עבודת נפשו, התבונן בעניני הגוף הגלויים לכל ומהם יקח עצה לדעת אף בעניני עבודת הנפש.

הנה ידוע שבעניני הגוף יתכן לעיתים מחלות קטנות וסכנתם גדולה וחמורה מאד, נקב קטן בלב או סתימה קלה כל שהיא, כבר נמצא האדם בסכנת נפשות  ממש, כמו כן בעבודת הנפש יתכן שדברים קלים יביאו את האדם לחורבן ואבדון רח"ל. לעיתים להיפך, בקטנות יכול לתקן את נפשו האבודה.

מה היתה התביעה של הקב"ה מפרעה, עד מתי מאנת לענות מפני, שלח עמי ויעבדוני, מה התביעה? מאנת לענות, לענות זה הכנעה, להיות עני, להכניע את עצמך, עד מתי אתה ממאן להכניע את עצמך ואתה מקשה את ערפך.

לכאורה דומה שהסיבה שפרעה לא הוציא את ישראל ממצרים היא, או משום חסרון אמונה שהוא לא האמין כלל בציווי של ה' להוציא את ישראל, או כיון שישראל היו עבדים חינם לפרעה, אז לא רצה לשחרר עם שלם של עבדים. אך התורה מגלה לנו טעם אחר בכך, עד מתי מאנת לענות מפני זאת הסיבה, שלא רצה להכנע ולהשפיל עצמו לקיים את ציווי ה' יתברך.

מזה נראה שהאמונה שלו היתה נכונה, רק הוא לא רצה להכניע את עצמו, כמו שהוא אמר בעצמו, ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים, רק הסיבה הקטנה הזו של אי רצון להכנע לפני הקב"ה, מנעה ממנו לשלח את ישראל. זה שהזכרנו, שקטנות יכול להביא לחורבן ואבדון, וכל החורבן של מצרים נבע מחמת הקטנות הזאת, הקטנות הזאת, של אי כניעה בפני הקב"ה.

יסוד זה אינו ברור לנו, כי סבורים אנו ש חסרון אמונה וכדומה הם הסיבות לכשלונותינו, איננו יודעים שאפילו אם נתחזק באמונה, אם רק לא נשים לב בדברים קטנים, לא נגיע אל התכלית.

יש אנשים שיש להם אמונה, הם מתפללים שומרים מצוות הכל, יודעים שיש אלקים, אבל בענין הפרנסה הם לא מפסיקים לעשות השתדלות כי הם חושבים שזה יוסיף. זה כבר לא אמונה, זה כפירה, כי ההשתדלות לא מוסיפה כלום, נגזר על האדם כמה יתפרנס, אז תפסיק להתאמץ כי אתה מבזבז את הזמן ולא תרויח מזה אגורה יותר, היית יכול להתפנות ללמוד  תורה הרבה והיית מרויח יותר, כי בריבוי המצוות שלך ולימוד התורה מגיע לך יותר.

אבל מה לעשות שאנשים בקטנות מפסידים הכל, והם לא מבינים שהם לא רוצים בעצם להכנע לקב"ה, להיות תחת ידו ממש, הם רוצים לעמוד בזכות ידם וכוחם, כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, זה מה שהם רוצים, הם לא נכנעים כמו פרעה לקב"ה.

המתבונן בפרשה הזו ובמדרשי חז"ל, חייב להגיע לאמונה ולהכרה שהקב"ה כל יכול ואין עוד מלבדו, נס קריעת ים סוף גדול יותר מ יציאת מצרים. ביציאת מצרים נאמר, "אצבע אלהים", ואילו בקריעת ים סוף "את היד הגדולה", ז"א אצבע זה אחד, יד זה חמש אצבעות.

במצרים לקו עשר מכות, ועל הים לקו חמישים מכות. אז ז"א נס קריעת ים סוף גדול מיציאת מצרים, פי חמש למאן דאמר אחד, קריעת ים סוף היה כעין בריאה חדשה לגמרי, כמו שכתוב וכמו שאמרו חז"ל, ויוליכם בתהומות כמדבר, דהיינו שהוליך את עם ישראל בתהומות של ים סוף כמו במדבר. מה מדבר לא חסרת דבר, אף בתהומות לא חסרת דבר. והיה תינוק רוצה תפוח, כיון שהרהר בליבו נוטל לידו ואוכל.

מובא בשמות רבה כ"א ט', הרי שינוי הטבע ממש בריה חדשה ועולם חדש, איפה יש דבר כזה אדם מהרהר משהו ומושיט את היד ונוטל ואוכל?

הפסוק אומר בשיר השירים "תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף", איתא בחז"ל, ביציאת מצרים נאמר "נקודות הכסף", ואילו בקריעת ים סוף נאמר "תורי זהב", שגדולה ביזת הים יותר מביזת מצרים, קיום הבטחת הקב"ה שיצאו ברכוש גדול, נתקיימה בביזת הים. שלקחו המצריים עמם, כל האוצרות שהטמין יוסף במצרים שבדרך זו השפיע עליהם פרעה לרדוף אחרי בני ישראל שהבטיחם שיקבלו לעצמם כל האוצרות הללו, איך פרעה יפתה אותם לרדוף אחרי כל המכות ומכת בכורות לרדוף אחרי ישראל, בכסף משכנעים את כולם, ונתן להם כסף וזהב שירדפו, והוציא את כל האוצרות שכינס יוסף וכל זה בשביל להביא להם את זה עד לים שגדולה ביזת הים יותר מביזת מצרים לקיים את מה שהבטיח לאברהם אבינו "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול".

זה נוראות להתבונן בדרכי שמים איך נתגלגלו הדברים, שכל אוצרות יוסף הגיעו לידי ישראל בביזת הים, כדי שתתקיים הבטחת ה' יתברך "ואח"כ יצאו ברכוש גדול".

מלבד כל זאת, היתה התגלות נבואה מפורשת בקריעת ים סוף, כמו שאמרו חז"ל, "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי במראה הנבואה", ועל ידי זה הגיעו ליראת שמים "ויראו העם את ה'".

כאשר מתבוננים בענין קריעת ים סוף צריך להתבונן בענין יראה ופחד מעונשי ה' יתברך, בראותנו את גודל הנקמה שעשה הקב"ה במצרים, וכאילו כביכול נתאכזר על בני ישראל שסגר עליהם המדבר, וכאילו הבעל צפון, העבודה זרה של מצרים מונע את ישראל מלברוח, ומשום כך רדף פרעה אחריהם, עד הים כי הוא אמר כנגד בעל צפון לא יכול הקב"ה, כי בכל אלהי מצרים עשה הקב"ה שפטים, ומה עם בעל צפון למה לא הכניע אותו? בשביל להטעות את פרעה לחשוב שיש ממש בו, ואז בגלל זה הם רדפו אחריו, אחרי עם ישראל, ושם נאבדו פרעה וכל מצרים, וזוהי הנקמה אשר עשה הקב"ה בפרעה.

לאחר כל ההתגלות הגדולה שהיתה בקריעת ים סוף, כתוב "ויבואו  מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם, וילונו העם על משה לאמור מה נשתה, ויצעק אל ה' ויורהו ה' עץ" איזה עץ? המדרש אומר ערבה שהוא מר, שם את המר במר והמתיק את המים. "שם שם לו חוק ומשפט ושם ניסהו", פירש רש"י, שם ניסהו לעם וראה קשי ערפו, מה היה קשיות העורף של העם? "וילונו העם על משה לאמור מה נשתה" לא נמלכו במשה בלשון יפה, בקש עלינו רחמים, אלא נתלוננו  ישר. נוראות הדברים, איך לאחר גודל האמונה שהגיעו ישראל בקריעת ים סוף, ה' מנסה אותם במרה, ולכאורה מה שייך נסיון אחרי קריעת ים סוף, שייך עוד לנסות אותם במשהו אחרי כל מה שהם ראו, הרי ברור שהם מאמינים גדולים, אז איך זה שהם מתלוננים עכשיו שאין מים? וכי מה חשבו, שה' יפקיר אותם ולא יתן אחרי כל הניסים האלה? לכאורה מה שייך נסיון אחרי קריעת ים סוף? אלא הם הדבריםש הקדמנו, שקטנות וקטנות יכול להזיק לאדם להביאו לאבדון רח"ל. למרות ההתגלות והאמונה שהגיעו לזה בקריעת ים סוף, לא הצליחו לשבור את מידת קשה עורף ולעקור אותה לגמרי. רואים מכאן כמה גדול כח הקטנות ומה ביכלתה למנוע מאדם.

יש אנשים המוגדרים מעט כקשי עורף, קשה למצוא כאלה שאין להם קשיות עורף, ודומה בעינינו כאילו זה רק חסרון מועט וזה לא רע כל כך, כן תשמע הוא בחור מצוין והכל רק קצת קשה עורף, קצת הוא כן לפעמים עקשן כזה, ככה נראה לנו שזה קצת קצת. אבל מדברי חז"ל אלה, יש לראות כמה נורא החסרון הזה של קשיות עורף, שלא הועילה יציאת מצרים וקריעת ים סוף לעקור את הקשיות עורף. והם נפלו עוד כמה פעמים במדבר בגלל קשיות עורף, עד שה' אמר "הרף ממני ואכלם כי עם קשה עורף הוא" ז"א אצל הקב"ה לא הפריע מעשה העגל כמו קשיות עורף, הוא לא טוען למשה שאני רוצה לכלות את העם בגלל שהם עשו את העגל, זה עבירה קשה גרועה איומה, אבל זה עבירה. אבל השורש הוא יותר גרוע, מאיפה זה נובע|? מקשיות עורף, קשיות עורף פירושו שאדם לא מקבל תוכחת, שאדם לא יכול לעשות תשובה אמיתית עד הסוף, כי הוא קשה עורף. זאת הבעיה. זאת הבעיה.

הייתי בתל אביב והיה שמה בן אדם שביקשו רפואה לאשתו, אני אמרתי שאני רוצה לדבר איתו, אני ביקשתי ממנו שישים רק כיפה ובעזרת ה' היא תצא מבית החולים, והוא לא רצה, ואני ביקשתי ממנו שמע לי, שמע לי, תעשה מה שאני אומר. אז בא אלי בן אדם תשמע, תבטיח לי מה שהבטחת לו, אמרתי לו שמע, אתה חושב שזה הבטחות? זה לא הבטחות סתם, ראיתי את קשיות העורף שיש לו, ידעתי שאם הוא יעשה את מה שהוא לא רוצה, כי זה כניעה גדולה בשבילו לשים כיפה על הראש, כי הוא החזיק מעמד כל חייו לא לשים כיפה, לא להכנע למה שאביו עוד רצה ממנו, והוא לא עשה, אז יבוא אדם זר ויגיד לו שים כיפה והוא ישים? שכח מזה. אבל לחצתי טיפונת וזה עזר. אני מקווה שהוא עמד בזה ושאכן נראה את התוצאות. קשיות עורף היא מעכבת את הגאולה של האדם בהמון תחומים, הוא לא נכנע והעיקר העיקרים זה הכנעה. לכן נתפעל הקב"ה כביכול מאחאב הרשע, עד שאמר לאליהו הנביא "הראית כי נכנע אחאב", הראית? מה זה הנכנע, מה זה היה הנכנע של אחאב? מה זה היה? שעתיים וחצי שהוא עשה תשובה בשק ואפר, זה הכל, זה הנכנע. ובזכות זה הוא חי עוד שלש שנים, אם לא היה מת על המקום.

קשיות עורף קשה מאד, שאפילו אחרי יציאת מצרים וקריעת ים סוף "ויראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו" עדיין אם לא עקרת את קשיות העורף ולא תקשו ערפכם עוד, ומלתם את ערלת לבבכם זה הקשיות עורף הזאת, זה המצות עשה, ומצות לא תעשה, כולם נגועים למידת הקשיות וכל המידות כלולים למידה זו. הדרך לעקירת המידה זה רק מתוך עבודה ויגיעה עבודה ויגיעה עבודה ויגיעה. וחייב להקנות לעצמו להיות תמיד מן המתלמדים, תמיד שיהיה נכנע, מפני רבו, מפני החכמים ממנו, מפני הגדולים ממנו. הסבא מקלם זצ"ל היה אומר, מדוע נקראים חכמים בלשון תלמידי חכמים? כי החכמים האמיתיים הם עומדים תמיד במצב של תלמידים, שיש להם עוד מה ללמוד. אם אין לך כבר מה ללמוד אתה לא חכם. כי איזהו חכם הלומד מכל אדם, אפילו מתינוק ואפילו מגוי, ללמוד יש ללמוד מכולם, אדם צריך הכנעה להיות מקבל, ואם אדם הוא כזה הוא זוכה לשמוע תוכחת, לשנות ולהשתנות. זו העזרה הגדולה ביותר, שיש לנו ממאמר זה – שבו אנחנו רואים שכל האסון שהיה במצרים היה מחוסר הכניעה של פרעה, לא שום סיבה אחרת, "עד מתי מאנת לענות מפני, להכנע מפני והקשת ערפך, אתה מקשה? תקבל מכות יותר. אתה מקשה, אתה מכביד את ליבך, אני אכביד לך אני בעצמי. ז"א תמיד יצא נפסד קשה עורף, הוא חושב שהוא מרויח. לרגעים אולי, אבל המכה והמפלה תבוא בהמשך. כמו שאנחנו רואים בימים אלה.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות...