איסור שעטנז | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

לא תלבש שעטנז צמר ופשטים יחדיו.

מדוע אסרה התורה שעטנז צמר ופשטים יחד

כמה טעמים בדבר?

מדרש תנחומה פרשת בחוקותיי אומר,

הפסוק אם בחוקותיי תלכו

כתוב, אלו דברים שיצר הרע משיב עליהם

ואלו הן שעטנז שמא תאמר מעשי תוהו הן

תלמוד לומר

אני אדוני

אני חקקתים

ואין לך רשות להרהר בהן

אז המדרש אומר שהפסוק אם בחוקותיי תלכו

חוקה חקקתי, גזירה גזרתי ואין לך רשות להרהר אחריה

ויצר הרע משיב דברים עליהם

כביכול מה ההיגיון

בכל דבר ודבר כגון שעטנז, פרה אדומה וכו'

אם תאמר מעשי תוהו הן

כאילו סתם לריק תלמוד לומר אני אדוניי

אני חקקתים ואין לך רשות להרהר בהן

וכן כתב רשי

גזירת מלך היא שאין טעם לדבר

אז חוקה זה דבר שאין בו טעם

מנסים למצוא טעמים אבל אין בו טעם מצד חוקה

במדרש כתוב

אדוני חפץ למען צדקו

יגדיל תורה ויאדיר

נתן הקדוש ברוך הוא תורה לישראל כדי להנחילם חיי העולם הבא

ולא הניח דבר שלא נתן בו מצווה לישראל

בא ללבוש

לא תלבש שעטנז

ובגד שעטנז לא יעלה עליך

כל כך רוצה הקדוש ברוך הוא לצדק את בריותיו אז הוא הגדיל תורה והדיר תרי״ג מצוות

שכל פינות שאדם פונה לעשות איזה דבר מה יש לו מצווה

כדי שיזכה

רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות

אז מה הטעם

של שעטנז כשבא ללבוש

אז ישר הוא יתבונן יש פה שעטנז או אין פה שעטנז מקיים מצווה

לא תלבש שעטנז

ובגד שעטנז לא יעלה עליך

הרמב״ם באר וכך מובא בחינוך במצווה תקנא

לפי שהיו קומרי עבודת כוכבים ומזלות לובשים

בזמן ההוא בגדים

של צמר ופשתים יחד

לכן אסרה התורה שלא יהיו לבושים כמותם

זאת אומרת

שכיוון שבחוקותיהם לא תלכו

וזה היה חוקות הגויים

שחוקות הגויים שהכומרים שלהם היו לובשים בגדים של צמר ופשתים יחד

אז לכן אסרה התורה שלא יהיו לבושים כמותם

בדעת זקנים מבעלי התוספות כתוב

משום שהפרוכת הייתה נעשית מצמר ופשתים

ולא רצה הקדוש ברוך הוא שיעשו בניו דוגמתו

אז טעם נוסף

הפרוכת שהייתה במקדש

הייתה נעשית מצמר ופשתים

והקדוש ברוך הוא לא רצה שיעשו כדוגמתו

כמו האיסור שאסור לעשות כמעשה הקטורת

וכמו שאסור לבנות בתבנית ההיכל

אז גם לא רצה הקדוש ברוך הוא שיעשו כעין הפרוכת שהיא עשויה מצמר ופשתים

אז בינתיים שמענו מספר טעמים אחד חוקה

שתיים יגדיל תורה ויאדיר

שלוש בגלל חוקותיהם לא תלכו

וארבע בגלל שלא לעשות כעין הפרוכת

עוד טעם כתוב במדרש תנחומא פרשת בראשית

לפי שהקריב קין זרע פשתן

והבל הביא מבכורות צונו שהוא מין צמר

לא רצה הקדוש ברוך הוא שיתחברו יחד

דעינו דין שיתערב מנחת חוטא עם מנחת זכאי

קין היה חוטא והבל היה זכאי ושתתערב המנחה זאת עם זאת

לא רצה הקדוש ברוך הוא לכן

אסר עלינו את הכלאיים האלה של צמר ופשתים

אז לפי שהקריב קין זרע פשתן והבל יבכורות צונו

שזה מין צמר

לא רצה הקדוש ברוך הוא שיתחברו יחד

כי אין עוד דין שיתערב מנחת חוטא עם מנחת זכאי

וכן כתב רבנו בחיה בפרשת קדושים

לפי שהנולדים ראשונה

דעינו קין והבל

קורבנם היה צמר ופשתים

לכן נאסר לנו חיבורם

לפי שחיבור שניהם בכרס אחד

לא יעלה יפה

כי היה בזה ערבוב כוחות

הגורם שהוא ההפך השלום

וסופו הוכיח על תחילתו

כי רצח זה את זה

ועבדו שניהם מן העולם

ולובש בגד כלאיים

יעלה עליו רוח הטומאה

כי הוא חיבור שני ההפכים

אשר אין חיבורן עולה יפה

מזה שאמר הכתוב לא יעלה עליך

מה לא יעלה עליך? רוח אטומה

ובשלה הקדוש מביא בשם הרב מנחם הבבלי

לא ללבוש שעטנז

הטעם כדי לא לערב הכוחות

להזכיר עוון קין

שהרג להבל

שעטנז

אותיות שטן עז

עומד על ימין הלובשו לשטנו

כל מי שלובש מלבוש

שמעורב בבית ספר ובשתים

שטן עז עומד על ימין הלובש

להסטין עליו

כיוון שלבשו נעשה יחדיו לחלקו

אומנתו שבהתחברם יחד התחזק כוחו ואונו

אז בשעה שאדם לובש את הכלאיים הללו

אז נהיה השטן העז הזה, המלאך הזה,

לחלקו אומנתו ואז התחזק כוחו ואונו

וכל הלובש כלאיים

נחשב לידון כחומר לעבודה זרה רחמנא ליצלן

עד כאן לשון רבנו בחייה בפרשת קדושים

כתב המשנה ברורה בסימן ל״ו ט״ו

בשם ספר איגרת הטיול

שעטנז הוא אותיות שטן עז

והם שני מקטרגים גדולים

שטן ועז

שניהם

מקטרגים גדולים

וזהו סוד

של שעטנז גץ

כי גץ גם כן מקטרג אחד

והטגין ששמים בספר תורה מעל אותיות שעטנז גץ

הטגין שעליהם הם כמו חרב וחנית להינצל מהם מאלה

שהם המקטרגים הגדולים

זה דברי המשנה ברורה

אז עכשיו אנחנו יודעים

למה עושים כמו חרב למעלה

מעל תגין

מעל כל האותיות שעטנז גץ

כדי להינצל

מאלה המקטרגים הגדולים

כתב אריקנטי

בויקרא יט׳

והוא שטן עז צירוף שעטנז

ונדמה לו לסנדלפון המלאך

כחומר עבודה זרה נותן כוח לרוח הטומאה

והלובש שעטנז

מחבר כוחות הללו לערבב תפילתן של ישראל

אז יש מלאך שקוראים לו סנדלפון

וכשהוא רואה שמישהו לובש שעטנז נדמה לו

ככומר עבודה זרה שנותן כוח לרוח הטומאה

ומחבר כוחות הללו

לערבב תפילתן של ישראל

וזה לשון הנודע ביהודה בדרושי הצלח דרוש חטא אות ו'

בכמה מכשולים כבר נמצא רחמנא לצלן מחטא המר הזה

ואותיותיו מעידין על גודל עונשו

שעטנז אותיות שטן עז

יום אחד עם לובש שעטנז

אין תפילתו נשמעת ארבעים יום

ובספר שלמי ציבור

מרבי ישראל יעקב אל גזי

דיני נטילת ידיים שחרית מובא

בעניין המלבושים מצאתי כתוב

שאין דבר המעכב התפילה כמו בגדי שעטנז

ואפילו בשוגג.

יש כאלה

שהבגד שלהם, יש בו צמר,

ויש כאלה שתופרים את הכפתורים,

כי פשתן הוא חזק, אז תופרים כפתורים בפשתן,

או בצווארון, לחזק,

או דברים כאלה,

או בחליפות פה, בפנים,

או בכל מיני מקומות.

אז צריך לדעת

ממה מורכב הבגד שלו, ולעיין טוב בחוטים.

אם הוא לא מתמצא,

לוקחים את זה למעבדה ושם בודקים.

גם ריהוט,

קורסאות ודברים כאלה,

צריך לבדוק. כשהרב שטיינמן, שליטא,

הגיע לביתי,

אז הוא חיכך בדעתו אם אפשר לשבת על הכורסא או לא.

ואז הוא עשה חשבון,

ואמר לו, אין שום בעיה בזה, והתיישב.

הוא לא רצה בהתחלה, הוא רצה כיסא רגיל, פשוט.

אז אני הפצרתי, לא, לא, אין לנו פשוטים, רק זה.

אז הוא עמד לפני שהוא התיישב, עשה חשבון לזה וזה וזה,

ואמר, אין בעיה, זהו, והתיישב.

בספר נס ההצלה של ישיבת מיר מסופר בפרק כ״ח באחד השנים באמצע תפילת יום כיפור

עזב אחד התלמידים את אולם הישיבה וחזר כעבור זמן קצר כשהוא לבוש בגדי חול

באמצע תפילת יום כיפור.

לא שאלו אותו על המעשה באותו זמן, המתינו עד מוצאי כיפור.

והוא השיבה ואמר, הרגשתי שהתפילה אינה שגורה בפי.

ניסיתי לעורר עצמי, למדתי ספר מוסר,

שום דבר לא עזר.

נזכרתי שכתוב בספרים הקדושים שעתנז מונע תפילה להתקבל למעלה,

כמו שמובא בספר הציוני על התורה בפרשות קדושים.

שעתנז רומז לשתי מידות של מעלה מקטרגות על ישראל,

והשם יתברך הפרידם.

הלווה שעתנז מחבר אותן הכוחות

ומערבב תפילתן של ישראל.

ואמרו,

הלווה שעתנז בתפילתו,

סנדלפון המלאך הקושר כתרים לקונו,

אינו מקבל תפילתו עם שאר התפילות שנדמה כעובד עבודה זרה שנותן כוח לרוח הטומאה.

אז עלה בדעתי החשש שמא בחליפה החדשה שקניתי יהיה שעתנז.

לכן הלכתי לחדרי, החלפתי בבגדים ישנים שהבאתי איתי מליטא,

ואז זרח עור בנשמתי והתפילה חזרה להיות שגורה בפי.

וההתעוררות וההתרגשות היו כראוי ליום הקדוש.

לאחר יום כיפור נמסרה החליפה החדשה לבדיקת מומחה ונמצא בה שעתנז.

יש לציין שהתלמיד מסר את החליפה לפני יום כיפור לבדיקה של חייט שומר תורה ומצוות,

בחייט לא מצא את השעתנז

שהיה בתוכו.

ממש כמו בשחיטות.

יש כאלה, יבדקו את השחיטות, יגידו, בסדר, מה הבעיה?

יבוא מי שמבין ויסתכל ויגיד, ולא תוטרפו אותו.

הוא שלח בביזיון על עוון שעתנז.

מסופר בספר מעם לועז,

מעשה היה בחייט יהודי שלא היה זהיר באיסור שעתנז,

והיה תופר בגדים עם כלאיים.

אחר שמת וקברוהו,

לא עברו ימים מרובים ומצאו גופתו מחוץ לקבר מוטלת בביזיון באמצע בית הקברות.

אמרו האנשים, ודאי מקרה,

כפי שהראה כן באותו מקום,

כשלא העמיקו את הקבר באדמה,

באה החיה וגררה את הגופה.

חזרו וכברו בכבוד הראוי.

הלכו,

למחרת מצאו אותו שוב חוץ לקבר בביזיון מוטל.

טמאו כולם ואמרו, על זה המקרה מה? מה קרה פה?

סיפרו הדברים לרב העיר שהיה אדם גדול מאוד,

הלך הרב לבית הקברות,

ערך תפילה מיוחדת

כדי שהחיה תדבר עמו

ויספר לו על מה זה.

לפתע פתח הנפטר פיו ויאמר,

עונש זה קיבלתי על אשר הכשלתי בני ישראל בבגדי כלאיים,

ומאחר שהארץ היא מלבוש האדם אחרי מותו,

היא לא רוצה לקבלני ומשאירה אותי עירום.

התפלל עליו הרב שהאדמה תקבלהו

ויקבל את דינו בעולם האמת.

המעשה הזה מובן בספר מעם לא עז.

מה מחכה למאכילה הנבלות והטרפות מהכלבים?

מה כלבים עזים?

בשאלות ותשובות מלמד להועיל ביורא דעה סימן רצ״ו כתב

אדם צריך וחייב לבזבז כל ממונו

כדי שלא לעבור על איסור שעטנז.

ואמרו בירושלמי כלאיים פרק ט'

רבי הלל בן רבי ולס

היה לו בגד

ששווה שלושים ריבו

דינאר

ושלח לרבי.

מצא בו רבי כלאיים ושרפו.

משקל דינאר,

4.25 גרם כסף.

נמצא שבגד זה היה מיליון ו-275,000 גרם כסף.

גרם כסף כיום שקל וחצי.

צא וחשוב ערכו של הבגד.

מאף על פי כן שרפו רבנו הקדוש

כדי שלא ייכשלו בו.

בגד ששוויו שלושים ריבו דינאר

היה בו שעטנז.

אז אומר בשאלות ותשובות מלמד להועיל יורד לעס עמנה יש צדיק וו. אדם

צריך וחייב לבזבז כל ממונו כדי לא לעבור על איסור שעטנז.

זה לא חידוש, כתוב שעל כל

לאו שבתורה מחויב אדם למסור את כל ממונו ולא לעבור על לאו אחד.

כל ממונו ולא לעבור על לאו אחד.

ואנשים משלמים עכשיו בזול על עופות 16 שקל.

פחות ממה שעולה

למי שמוכר בשביל לאכול נבלות וטרפות.

וחייב אדם לשלם כל ממונו.

כל ממונו ולא לעבור על לאו אחד.

ואפילו אם זה רק ספק דאורייתא, ספק,

אסור לאדם לעבור חד שלום, כי ספק דאורייתא לחומרה.

ואנשים בולעים נבלות וטרפות.

ואנשים מאכילים אותם נבלות וטרפות.

וחייב אדם למסור כל ממונו ולא לעבור על לאו אחד.

רחמנן אצלן, איזה דור זה?

בשיטה מקובצת בזבחים יח מובא,

ששלח הרב רבי אפרים

לרבנו אותם תשובות

מלאות שערות שהוא תלש מהזקן,

מרוב צער על מנהג העולם שלובשים כלאיים.

לא משגיחים על זה בכלל, לא מודעים.

אז הוא היה שולח לו תשובות. כל דבר היו מתכתבים,

הוא כותב לו תשובות,

וממלא לו אותם בשערות זקנו,

שתולש מרוב צער על אנשים שלובשים כלאיים.

אז אם כן,

איסור שעטנז הוא לא פשוט ולא קל, וזה גם מעורר את הכוחות של המקטרגים האלה למעלה, גם יחיד שעושה את זה.

הוא מעורר את הכוחות האלה וגורם נזק לא רק לעצמו,

גם לסביבתו.

לעומת זאת,

גדלים תעשה לך על ארבע כנפות כסותיך אשר תכסה בה.

כתוב בספר זכירה,

עניין ציצית, דברים נפלאים על מצוות ציצית.

ציצית,

ראשי תיבות, צדיק יפריד ציציותיו תמיד,

שלא יהיו קשורות ומחוברות.

והפרדתו גם כן על פי סוד.

מצוות ציצית צריכה זריזות גדולה,

כי גדול עונשו של המבטלה.

כשאומר,

אשר קידשנו מצוותיו וציוונו להתעטף בציצית,

להתעטף בציצית,

זה ראשי תיבות לב, לב, ל' ב',

כנגד ל' ב', חוטין, שמונה חוטין בכל ארבע כנפות, שלושים ושתיים.

וזו סגולה.

כשהוא מתכוון ואומר להתעטף בציצית וחושב

בראשי תיבות,

לב, כנגד ל' ב', חוטין,

סגולה שלא יכאבו לו השיניים.

ייזהר שלא יחתוך הציצית בסכין אלא בשיניים,

כשיש לו יותרת

מהשמש שאיתו הוא עושה את הקשרים מכריכות,

לא יחתוך בסכין אלא בשיניים,

שהם גם כן ל' ב', שיניים באדם.

כתב בכוונת הארי במצד שימורים עניין ציצית

המעביר ציצית על עיניו בשעת קריאת שמע,

מובטח שלא יבוא לסימוי עיניים.

והמסתכל תמיד

זוכה לקבל פני שכינה, שנאמר וראיתם אותו.

זה מה שעשה הגאון שתפס את הציציות ברגעים האחרונים ואמר שבשכר כמה פרוטות

אדם זוכה להקביל פני שכינה.

וזה טוב גם להשגה גדולה כשאדם מביט בציציות

ומביא לידי יראת שמיים.

זה גם טוב להסיר כעס כשמסתכל

בכנף הבגד,

כי כנף בגימטרייה כעס.

לכן מרגילין קטן בין שלוש שנים בציצית,

כי על ידי זה שורה עליו רוח קדושה.

פעם באו אליי זוג הורים ואמרו שהבן שלהם בוכה, בן שנה וחצי, משהו כזה, בוכה, לא מפסיק, לא יכול... לא מרגיעים אותו בשום דבר.

אמרתי, שימו עליו ציצית.

שמו, הפסיק לבגוד.

וכן מביאה כף החיים,

סימן כד יב,

במצוות ציצית יש ל״ב חוטין,

והיא סגולה שלא יכאבו השיניים

שהם ל״ב במניינם.

עכשיו, יש פה משהו מעניין מאוד.

הגאון רבי חיים קניבסקי שליטא

מביא שבמדרש תלפיות,

בענף איברים,

כתוב שרק ליהודים יש 32 שיניים,

אבל לגויים יש רק 31 שיניים.

והוסיף,

כי סיפר לו

הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליטא,

שיש רופא שיניים בארצות הברית

ששונא יהודים,

וכשבאים אליו סופר את השיניים,

כשמוצא 32 לא מטפל בו.

כתוב בספר קו הישר,

פרק מ״ה,

קבלה מיידי מאנשי מעשה,

שכאשר היו יושבים בטלים מן המצוות,

היו ממשמשים בציצית

והיו מסתכלים בהם,

כי ההסתכלות בציצית היא עניין גדול ותקומה לשכינה בגלות.

ויודעים סוד ייחוד בקבלה,

מכוונים בשם אחד גדול ונורא,

שהוא גימטריה עין,

ובזה הם יוצאים אף בזמן הזה סוד מצוות

תכלת בציצית.

אפילו אם אין לך תכלת בציצית,

אם אתה יודע לעשות את הייחוד הזה,

אתה יוצא ידי חובה תכלת בציצית.

ואומר ספר קו הישר,

אגלה טפח

ואכסה טפחיים,

בעניין התכלת,

תכלת בגימטריה

תו תו נון

850

והאדם מחויב לראות בשתי העיניים את הציצית

שתי פעמים עין

זה גימטריה רס

רש סמין 260 ועם תיבת ציצית

צדיק יוד

זה מאה

ועוד צדיק תו זה 490

עם רס יוצא טטן

שזה גימטריה תכלת

וכן כתב המערכו בשער הכוונות ציצית זן ודע

כי האדם צריך להסתכל בציציות בכל שעה ורגע

כמו שאמר הכתוב וראיתם אותו

והוא תועלת גדול לנשמה שלא יזדמן חטא

לידו אם ייזהר בכך

בילקוט ראובני בפרשת שלח כתב בשם הארי זיכרונו לברכה

הציצית מצילה מעין הרע דכוחות הטומאה

אז הנה יש לנו כאן שתי מצוות

שצריך לעיין ממה להיזהר

וממה להקפיד

יש לנו רווח גדול מכל העניין

יהו ברגשיו אומר

כורסו הקדוש ברוך הוא זכון ישראל

לפי כוח הרבו לעולם תורו משואות שנה אמר אדונו וסמן צדגו

יגדיל תורו ידיו