בעיות בשחיטה היו מאז ומתמיד...

- - - לא מוגה! - - - 

בעיות בכשרות תמיד היו לא מהיום מאז שהתחילה השחיטה בכלל.

החתם סופר, זכר צדיק וברכה,

אמר שיצר הרע כבר לא צריך להחטיא

כל אדם ואדם בנפרד,

הוא פשוט מאוד מחטיא שלושה בעיטם את כל ישראל.

את השוחטים,

את החזנים ואת הסופרים.

מה הפירוש?

אם השוחטים לא שוחטים כראוי,

אם זה מבחינת הסכינים,

הבדיקות, המהירות והכול, אני לא אתחיל לפרט מחדש כל פעם, הכל, יש דיסק שחילקו לכם בחינם, תשמעו.

אם זה מבחינה זאת, אז הוא תפס את כולם, שכולם מטומטמים, כי זה מטמטם את הלב.

והבן אדם נהיה מטומטם, אין לו חיבור לקדושה,

הוא לא שואף לקדושה, לא למצוות, לא ללימוד, לא כלום.

הוא לא מבין למה הוא מרגיש ריחוק, למה הוא מבין שכלית שזה הדבר הכי טוב שיש, אבל הוא לא נדבק,

לא נדבק.

למה לא נדבק?

כי יש אוטם על הלב, יש טמטום.

ממילא הוא משיג את שלו.

שתיים,

חזנים.

אם הם לא ראויים להיות חזנים,

מי שאוכל נבלות טרפות הוא לא ראוי להיות חזן,

ממילא הם לא מוציאים את הציבור,

וגם אם הוא לא ראוי מסיבות אחרות שכתובות בסימן נג',

ממילא החזנים האלה לא מעבירים את התפילה של הקהל למעלה.

אז ממילא, שוב פעם, עם ישראל מפסיד,

כי אם אנחנו, נתקבלו תפילותינו,

נבשע בה הרבה עניינים.

והשלישי זה הסופרים.

כל אחד יש לו מזוזה, יש לו תפילין,

ספר תורה שקוראים בו.

אם הסופרים לא כשרים, לא ראויים, או שכותבים

על קלף שהוא לא כראוי,

או שהם בעצמם לא ראויים בעיבוד ובכתיבה, בגלל שהם אוכלי נבלות וטרפות,

ואפילו ספק אוכלי נבלות וטרפות,

אז לא יוצאים ידי חובה בכל המצוות האלה. אז ממילא אין הגנה בבית,

כי אין מזוזות,

ואין תפילין, קרקפתא דלא מנח תפילה.

בקריאת התורה,

זה כאילו קורה בחומש.

ממילא תפס את שלושת אלה, אומר, החתם סופר לפני מאות שנים.

כבר אז,

ויש עוד לפניו.

זה היה תמיד.

אבל אז עוד זה היה בשחיטות קטנות בודדות,

שכל אימא הייתה הולכת לשוחט, והיה לו שתי עופות,

שלוש עופות, ושוחט לה במקום, וזה הכול.

לא היה תעשייתי.

לא היה.

אז גם לא היה מה לעבור.

כאילו, מה הבעיה?

לוקחים לאט, כמה זמן זה לוקח, ושלום, קחי את השלוש עופות, הולכים הביתה.

היום שוחטים מיליון וחצי ביום.

איך אפשר לעמוד בכל הקריטריונים של ההלכה?

אחרת לא יהיה סחורה.

ובשר בכלל לא יכול לצאת.

רק העשרה אחוז, במקרה הכי נדיר, עשרים אחוז שיכול לצאת.

בכלל, בקר כמו שצריך, אני מדבר מצד הבהמה שיחלק.

לא מדבר עוד על השחיטה שהיא יכולה לפסול עוד ולהקטין את האחוזים.

דוגמה, פעם אחרונה היינו,

מ-35 בקר עגלים, עגלים קטנים, כאילו, לא צריכים להיות.

לא יצא כלום.

אבל בדץ אחר לקח חמש עשרה מהשלושים וחמש.

אין לו בעיה.

כי צריכים להעביר לציבור, הסופרים מחכים. מה יגיד להם?

אין היום, לא יצא.

פעם קודמת, מהשלושים וחמש, אכלנו, יצא שלוש.

עובדים שעות, ממתינים, בודקים, בודקים,

כלום.

ואחרים?

ארבעים אחוז, שישים אחוז.

בלי שום בעיה.

תלוי כמה צריך, כמה הזמינו.

ככה יוצא.

אז זו בעיה חמורה.

עכשיו, אני לא נודע לי הדבר הזה של הסכינים רק לפני שנתיים בערך?

ואז נכנסתי לעובי הקורה ובדקתי את הדברים, והבאתי רבנים, והשמעתי לציבור והכול.

וראיינתי והקלטתי ובדקתי ובחנתי והייתי ונוכחתי.

וזה המצב.

אז פרסמתי.

ואז כל החזקות שהיו חזקת כשרות של כאלה שלא ידענו עליהן,

בחזקה זה טוב, כל זמן שאתה לא יודע,

ירדה החזקה.

אני אכלתי בעצמי במשך 15 שנה רק לנדה.

זו הייתה ההשגחה הכי מפורסמת, הכי טובה.

אבל מה לעשות שהיום אי אפשר לסמוך, כי אנחנו יודעים דברים שאי אפשר לסמוך כבר.

והנה אנחנו בעצמנו מנסים ומשתדלים, וגם לא מצליחים.

לא תמיד מצליחים, מה לעשות?