דרגת בטחון: מעשה נסים שארע לרבי יהודה בר אלעאי

- - - לא מוגה! - - - 

איתא בנדרים מ״ט רבי יהודה ורבי אלעאי

היה עני גדול

והייתה לו רק כסות אחת, מעיל,

שפעמים היה הוא מתכסה בה ופעמים אשתו מתכסית בה.

המרשע אומר שזה היה מעיל שהוא לא שייך לא לגברים ולא לנשים, זאת אומרת לא רואים עליו,

לא היה מיוחד לא לזה וזה כי אסור ללבוש

בגד של אישה או של גבר וכו'.

אז

היה לו רק כסות אחת, מרוב עוני לא יכול שיהיה לו מעיל ולאשתו מעיל.

זימנה חדה גזר רבן שמעון בן גמליאל תעניתא.

ואם התלמיד חכם הגדול גוזר שיש תענית, כולם צריכים לבוא לבית התענית

ושם הם כולם להתפלל ברבי יהודה וברבי אלעאי,

לא עטה לבית העניתא, לא בא.

אמרין לית ליה כסויה. למה הוא לא בא? איך יכול להיות? מה זה, הוא לא יבוא, לא ישתתף?

אל תפרוש מן הציבור.

למה הוא לא בא?

אין לו בגד, אין לו בגד.

כנראה אשתו הלכה לשוק

עם הבגד והוא לא יכול לצאת כי לא יוצאים בלי מעיל.

מה, יבוא עם חלוק?

צריך את המעיל העליון.

אז מה יעשה? אמרו אין לו.

שדר לגילימה.

אז שלחו לו מעיל.

הלכו עם מעיל אליו, שיבוא.

לא קיבל.

לא הסכים לקחת.

מה עשה?

השליח שבא עם המעיל,

הוא עשה לו מעשה.

דליה ציפיתה.

ואמר ליה לשנוחה. חזי מאיכה?

מה עשה? היה לו שמה מחצלת.

מחצלת.

ואמר לשליח, תראה מה יש פה.

תראה כמה עושר יש לי.

הרים את המחצלת, והוא ראה שמה מטבעות כסף וזהב וזה.

אמר לו, מיהו לא נחה לי עידית, אני באי עלמא.

אני רק לא רוצה ליהנות מהעולם הזה.

אני לא רוצה לקחת את זה, שזה יהיה לו על חשבון העולם הבא, שאני עכשיו לוקח את הכסף והזהב, הולך, קונה לי מעיל וזה.

לא רוצה ליהנות מהעולם הזה.

פירשו בתוספות

בבראש,

שסמך על הנס

שהשליח יראה שם את המעות.

לא היה שם המעות.

אין לו מעות.

הוא ענית, עפרן.

אבל בשביל שהוא לא יתבייש,

אז הוא אומר לו, מה אתה חושב?

שאני, אם אני רוצה,

אני לא יכול לקנות מעין?

הנה!

הוא בטוח, בטוח שהוא יראה את הערך שהוא עושה.

הנה!

אין כלום.

איזה עוד יותר בושות. גם אני, גם חי בדמיונות.

זה חמור.

הוא בטוח מרים את זה ואומר לו, תראה,

זה נקרא ביטחון בחוש.

בחוש, הוא חי.

שהשם, אין בעיה, השם יכול לתת לו כל מה שהוא יבקש.

הוא צדיק, רבי יהודה בר אל-עי.

קוראים לדור שלו דורו של רבי יהודה בר אל-עי. כל הדור נקרא על שמו, כל הדור נקרא על שמו דורו של רבי יהודה בר אל-עי.

שישה מתכסים בדלית אחת ועוסקים בתורה, אתם יודעים מה זה?

הרי לנו מעלה גדולה של מידת הביטחון שהייתה

ברבי יהודה וברבי אל-עי, שכל כך פשוט היה בעיניו,

שימצא שם מעות.

כיוון שהיה זקוק להם,

אפילו שזה נס,

למעלה מדרך הטבע,

עד שאמר בפשטות,

חזי,

מה איכה? תראה מה יש פה.

הביטחון היה נטוע בכל חושיו והרגשותיו,

כמו שהיה מטמין מעות

תחת המחצלת, כאילו לפני כמה דקות הוא הניח שם את הכסף.

עוד דוגמה,

מסכת תענית כד,

אמרו שרבי חנינא בן דוסא היה עני גדול, די לו בקו חרובין מערב שבת לערב שבת.

והייתה אשתו רגילה להבעיר אש בתנור כדי שלא תיראה בבושתה שאין לה לאפות כלום.

אז זאת אומרת, היא הייתה מבעירה אש בתנור, לוקחת גחלים, אין לה בצק,

אין לה קמח אפילו.

אבל מה הסתכלו? שם יודעים מי אופה, מי לא אופה. לכולם יש ארובה,

וכשאופים עולה עשן, מתטמאר למעלה,

ואז יודעים, מבשלים פה, אוכלים פה,

ואם זה כל הזמן

לא עובד,

מה זה? מה הם אוכלים? מסכנים, אין מה לאכול.

עושים פת, חייבים לעשות פת בתנור.

פת בתנור עולה עשן,

אף פעם לא עושים.

מה הם אוכלים?

אז הייתה אשתו רגילה להבעיר אש בתנור

כדי שלא תיראה בבושתה שאין לה לאפות כלום. הרי מה הוא היה אוכל? קו חרובים

מערב שבת

עד ערב שבת.

אבל ההחשבה ותה בישתה. הייתה לה שכנה רעה.

אמרה,

מיקידיה דאנא דלת להוא ולמידיה,

מה הם עושים עלינו פה זאת? כאילו יש להם מה לאכול?

מה, אנחנו לא יודעים שאין להם כלום?

מה זה הסיפור הזה שכאילו כל פעם עולה להם עשן שמה, כאילו הם מבשלים?

מה הולך פה?

הייתה אישה רעה, השכנה הזאת.

אז לה וטרפה הבבאה

באה אליה, דופקת.

היא כספה, התביישה.

עכשיו מה, היא תפתח את הדלת,

היא תיכנס, תיגש ישר לתנור, היא תיזהר שאין כלום.

תהיה לה בושות.

מה עשתה?

אשתו של רבי חנינה מנדוסה עלתה לאינדרונה.

עלתה לעליית הגג

והתעבד לה ניסה.

נעשה לה נס.

דחזיא לתנורא מלא לחמא.

ואגנה מלא לישה.

השכנה נכנסה, היא לא ענתה לה, כי היא עלתה למעלה.

אז היא פתחה בלי להתבייש, פתחה את הדלת ישר למטבח.

ופתאום היא רואה שכל התנור מלא לחמים,

וגם ערבה מלאה עיסה.

בצק יש עוד לעשות.

אמרה לה פלניטה,

הייתי מסה, דקה חריך לחמיך.

היא אומרת לה, תביאי, תביאי איתה מרדה בשביל לרדות את הלחם מתוך התנור. כבר נשרף הלחם.

השכנה אומרת לה.

תנא,

אף היא להביא מרדה נכנסה,

מפני שהיא מלומדת בניסים, הייתה.

היא באמת עלתה למעלה לא להתחבא.

היא עלתה למעלה להביא את המרדה כי היא הייתה בטוחה שייעשה לה נס.

איפה המרדה צריך להיות?

למטה, לא?

אם מופיעים לחם צריך להיות למטה, אבל אף פעם לא היה לחם.

אז הוא היה בעלייה במחסן.

אז היא עלתה למחסן להביא את המרדה.

איי, איי, איי.

אותה צדקנית, אשתו של רבי חנינא בן דוסא, כשראתה שהגיעו מים עד נפש,

ואם לא יתרחש נס,

היא תיראה בבושת פנים בפני שכנתה.

היה ביטחונה בשם כה פשוט וגלוי,

שבוודאי יאירע נס למעלה מדרך הטבע,

ויתמלא התנור לחמים,

עד שבפשטות נטלה מרדה מלמעלה כדי להוציא הלחמים מן התנור.

זה נקרא דרגת ביטחון בחוש.