שכינה בנסתר | הרב אמנון יצחק

 נציב יום: אליהו בן אורה - זרע חי וקיים תאומים! 

- אמן!! 

במסכת שבת (פח) כתוב: 'שבעת מעמד הר סיני לא היו יכולים כלל ישראל לעמוד וכמעט שפרחה נשמתן! ע"ז נאמר: "נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ" (שיר השירים ה ו) לא יכולים לעמוד. 

הביאור: שאין הכוונה שהיה קושי בקבלת התורה, אלא שהיה עונג כל כך גדול בקבלת התורה, עד שלא היו מסוגלים לקבל את העונג הרב הנמצא בקבלת זיו השכינה. לא יכולים לעמוד מרוב עונג! ככה כתוב שגם אחרי 'מאה עשרים', ו... קשה מאוד לסבול את האושר בגן עדן! ה' נותן רק כח שאדם יוכל לסבול את העונג!! ולהיפוך: אלה שבגיהנם לא יכולים לסבול את העונש, הוא נותן להם כח לסבול את העונש, כי אי אפשר לסבול את העונש, אנחנו עם 'ציפורן חודרנית' לא מסתדרים, ועם גיהנם - ה' ירחם! וכל הגן עדן, רק שתבינו: זה תרגולת והתרגלות לקראת 'עולם הבא' שהעונג שמה לאין שיעור מהגן עדן! אז 'תקופת הביניים' זה רק הכנה שנסתגל לקראת האושר והעונג שיהיה. 

כתב הרמב"ן (שמות ה' ב'): "יסוד המשכן הוא שיהיה הכבוד אשר שכן על הר סיני שוכן עליו בנסתר". זאת אומרת הרמב"ן אומר, שהכבוד ששכן על הר סיני, ועם ישראל היה קשה להם לעמוד מול העונג האדיר הזה, אז במשכן ישכון הכבוד בנסתר. וכמו שכתוב: וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹד ה' עַל הַר סִינַי" (שמות כד טז) וכתוב: "הֵן הֶרְאָנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ אֶת כְּבֹדוֹ וְאֶת גָּדְלוֹ" (דברים ה כ) אז כך כתוב גם במשכן: "וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן" (שמות מ לה) אז כמו שהיה מלא כְּבוֹד ה' עַל הַר סִינַי והראנו אֶת כְּבֹדוֹ במעמד הר סיני, כך גם במשכן וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן. אז אותו עונג שהיה במעמד הר סיני נמצא גם במשכן, אלא שבמשכן היה באופן נסתר. 

מה ביאור ענין 'הנסתר' הזה? שאין שום אפשרות להרגיש זאת. ידועים דברי חז"ל במדרש (שמו"ר לג א): "לפרוש ממנה - איני יכול" הקב"ה בשעה שנתן את התורה לישראל אמר להם: 'לפרוש ממנה איני יכול, רק תעשו לי קיטון קטן שאני אהיה שם!' הנה אתם רואים יש פה קיטון קטן חדר, חדרון קטן ושם השכינה שורה! {כבוד הרב מצביע על ההיכל בבית הכנסת}. "לפרוש ממנה איני יכול" וכיון שאין הקב"ה יכול לפרוש מן התורה, אם כן בנתינת התורה ולימודהּ נמצא מעמד הר סיני, והוא רק ניתן לנו באופן נסתר שאין אנו רואים ומרגישים כלל. 

אז בזה שנתן לנו ה' את התורה ואנחנו לומדים אותה בעצם, בעצם אנחנו נמצאים במעמד הר סיני! רק זה נסתר, לא רואים ולא מרגישים. ומשום כך אנחנו רואים: שאותה התורה הנלמדת ע"י קטן שבקטנים, ואין ניכר בה מאומה, היא אותה התורה שניתנה במעמד הר סיני עם כל ההתגלות המופלאה שהיתה בעת ראית פני השכינה, ורק עתה היא נסתרת. חכמים אומרים (שמו"ר כח ו): 'שכל החכמות מקורם במעמד הר סיני!' ואנחנו לא מודעים ולא מבינים זאת, כי אנחנו לא מבינים במהותה של תורה. 

הרמח"ל כותב: 'שכל דיבור מדברי התורה - הרי הוא כאש! רק אנחנו מחויבים לנשוב בו כדי שנוכל לראותו, כי מעמד הר סיני היה באש, ומשום כך אלה שזכו לגלות את הנסתר, הגיעו למדרגה של מעמד הר סיני!' הרמח"ל אומר, שכל האותיות שאתה רואה אותם שחורות זה כמו גחלים, אבל הגחלים האלה הם כאילו עמומות, וכשאתה משיב בהם רוח - אז הלהבה יוצאת החוצה. יש בה אש, אז אם אתה לומד עם כל הרוח את התורה - אתה מתלהט! אתה מתלהב. עד כדי כך שמצינו אצל יונתן בן עוזיאל בעת שעסק בתורה, 'כל עוף הפורח מעליו - היה נשרף!' 

למה? הוא עסק בתורה, 'וכנתינתה בסיני באש!' כך הוא היה לומד, וסביביו היה אש והיא עולה למעלה, וכל עוף שעבר מלמעלה נשרף. אבל זה כשמגיעים לגלות את הנסתר שבתורה היום. אבל כל זמן שלא מגיעים למעלה הזאת לא רואים כלום הכל נסתר. וזה מה שמובא בחז"ל: 'כל מה שהנביאים עתידים להתנבאות - נאמר למשה בסיני, וכל מה שעתידים תלמידי חכמים לחדש – הכל נאמר בסיני!' אז למה אנחנו לא רואים את זה בתורה? משום שהכל נסתר. אבל באמת הכל טמון ומונח בתורה, כל העונג הגדול ביותר, שהיה במעמד הר סיני הכל נמצא באופן נסתר בתורה. 

'אור החיים' הקדוש אומר: 'שאם אנשים היו יודעים את ערך התורה - היו משתגעים אחריה!' משתגעים. והיינו דאמרינן: "אַהֲבַת עוֹלָם בֵּית יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ אָהַבְתָּ, תּוֹרָה וּמִצְוֹת חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים אוֹתָנוּ לִמַּדְתָּ" (ברכות ערבית) בקבלת החוקים והתורה והמצוות נמצאת אַהֲבַת עוֹלָם לאין קץ וגבול! ברגע שאתה מקבל עליך: 'עול תורה ומצוות כראוי!' ה' אוהב אותם אַהֲבַת עוֹלָם לאין קץ "אַהֲבַת עוֹלָם בֵּית יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ אָהַבְתָּ" למה? כי תּוֹרָה וּמִצְוֹת חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים אוֹתָנוּ לִמַּדְתָּ! כשאתה לומד תורה ואתה מקיים את החוקים והמצוות ואת המשפטים, ה' אוהב אותך אַהֲבַת עוֹלָם לאין קץ! 

'שמונים תלמידים היו לו להלל הזקן; שלושים מהם - ראויים שתשרה עליהם שכינה כמשה רבנו ע"ה!' היינו; מעמד הר סיני ממש! אלה לומדים תורה שלושים - מעמד הר סיני ממש, שהרי בעת מתן תורה הגיעו כל ישראל למדרגה של משה רבנו ע"ה! ראו את ה' פָּנִים בְּפָנִים (דברים ה ד) 'שלושים מהם' מתלמידי הלל הזקן, 'ראויים שתעמוד להם חמה כיהושע בן נון!' איזה תלמידים "כנישתא חדא". 

'גדול שבהם - יונתן בן עוזיאל, קטן שבהם - רבן יוחנן בן זכאי. אמרו עליו, על רבן יוחנן בן זכאי: שלא הניח מקרא, משנה, גמרא, הלכות ואגדות, דקדוקי תורה, ודקדוקי סופרים, קלים וחמורים, גזרות שוות, תקופות, וגימטריאות, שיחת מלאכי השרת, שיחת שדים, שיחת דקלים, משלות כובסין, משלות שועלים, דבר גדול ודבר קטן; דבר גדול - מעשה מרכבה, דבר קטן -הוויות דאביי ורבא' (ב"ב קל"ד), כל העניינים הגדולים והעמוקים הללו מונחים בתורה! מאיפה הוא ידע הכל?! מהתורה. ואנחנו רואים את התורה בנסתר ולכן אנחנו לא יודעים מזה כלום! 

עוד מובא במדרש (שמות רבה לג ד): 'אתה מוצא שכל מה שברא הקב"ה למעלה - ברא למטה, ולא עוד אלא שחביב מה שלמטה משל מה שלמעלה, תדע לך! שהניח מה שלמעלה וירד למטה, שנאמר: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" נמצא שעדיף יותר ממעמד הר סיני! וכל זה ניתן בהנהגה נסתרת, וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם – 'בתוך כל יחיד ויחיד!' בעת שזוכה אדם לתורה הוא זוכה להיות משכן להקב"ה, וכל אשר היה במשכן - נמצא בו! נמצא: שאדם שזוכה לתורה הרי זוכה באופן נסתר למעמד הר סיני. מובא במדרש (שמות רבה לה ו): 'אמר רבי אבין: 'משל למלך שהיה לו איקונין נאה. אמר לבן ביתו: 'עשה לי כמותה!' 

אמר לו: 'אדוני המלך! איך יכול אני לעשות כמותה?' 

אמר לו: 'אתה בסממניך ואני בכבודי'. 

כך אמר הקב"ה למשה: "וּרְאֵה וַעֲשֵׂה" (שמות כה מ). 

אמר לפניו: 'ריבונו של העולם! אלוק אני שאני יכול לעשות כאלה?!' 

אמר לו: "בְּתַבְנִיתָם, "וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי" (שמות כה ד) וכשם שאתה רואה למעלה עשה למטה, ואם תעשה כאותה של למעלה למטה - אני מניח סנקליטין של מעלה ומשרה שכינתי ביניכם למטה!' 

והרי שאין חילוק כלל בין הלמעלה למה שלמטה, והכל רק 'סממנים' אבל העיקר: כבודו יתברך ששוכן בתחתונים! וירד הקב"ה לעולם שלמטה כדי להיטיב עם האדם, מכיוון שעולם הזה הוא 'עולם המעשה' כדי לקיים את רצונו יתברך, ותפקידנו: להעלות את חלק החומר ולעשותו נפש, וכל ההצלחות שלנו זה רק במעשים, משום כך ירד הקב"ה למטה לעולם המעשה. ומכיוון שעיקר חובתינו זה עשיית המעשים, לכן כשם שבמלאכת המשכן היה הכל מדוד ומדויק כחוט השערה! בדיוק נמרץ 'כפי שציוה ה' את משה!' כך חייבים אנחנו לדקדק במעשינו ללא פגימה קלה. 

לכן לדוגמא, ב"קריאת שמע" חייבים לדקדק וליתן ריווח בין הדבקים, מפני שעולם המעשה חייב להיות בדקדוק נמרץ, זה לא רק בקריאת שמע, כל התפילה צריך להפריד בין הדבקים ולא לחבר אותיות סופיות עם תחילתיות וכו' וכו' וצריך לקרוא נכון, ח' ועין כמו שדיברנו בדרשות האחרונות... זה לא רק בקריאה ובתפילה וזה... בכל מצווה ומצווה צריך לעשות בדקדוק, אם יש בה פגימה, אז פעמים היא נפסלת לגמרי! ופעמים היא מתקלקלת. אם אתה לא עושה בדקדוק ואתה מוריד את התפילין לדוגמא על המצח קצת - אז לא הנחת תפילין! 

אם הקשר מאחורה ירד לך לשקע וזה לא על הגולגולת - אז אתה לא מניח תפילין. ואם פה (ביד) זה ירד לך בגלל השרוול שאתה מתעצל למטה - אז אתה לא הנחת תפילין. אז פגימה קלה מקלקלת לגמרי, ולא רק זה, גם אמרת ברכות לבטלה! ועברת על: "לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא" (שמות כ ו) וזה בעיה, מצוות צריך לעשות בדקדוק שלא יהיה בהם פגימה. וכאשר נתבונן: נראה כמה אנחנו רחוקים אנו מדקדוק המעשים, ואפילו כשעושה מעשים, בדרך כלל עושה כאשר עולה בדעתו, ואין זו הדרך הנכונה! וחייב ללמוד ולהתבונן ולדקדק במעשיו כפי הציוויים שיש התורה, ומבלעדי זה, אין לו תקוה לזכות ע"י מעשיו! 

וואי וואי וואי, אם לא עושה את המצוות בדקדוק - מבלי זאת אין לו תקווה לזכות ע"י מעשה. לא הבנתי! מה, אתה מחרבש? עושה... מה שאתה רוצה אתה עושה?! זה לא המצווה, המצווה - זה לעשות כך וכך, כולם מבינים: כשנותנים מתכון לעוגה או ללחם או משהו, צריך לדקדק בדיוק בכמויות, אם תעשה איך שאתה רוצה - יצא לך גוש... מה יצא לך? למה שמה אתה מבין: 'שצריך לדקדק בדיוק?' ואם אתה רואה שלא שיצא לך באותו טעם שציפית שיצא, אז אתה ישר שואל: 'מה עשיתי? מה שגיתי? איפה? – אה! הוספתי יותר מים, אה, הוספתי טיפה מלח, אה! החסרתי זה... אה! החסרתי זה... אה...' מחפש לתקן. 

ופה אדם יכול להיות 20,30 שנה לא הניח תפילין בכלל, כמה אנשים נכנסו פה לבית הכנסת וגילינו: שאצלהם שהתפילין אחרי השקע בעורף! וככה הם מותחים מותחים... שירד!! עד הכתפיים שירד... העיקר שלא יחליק להם בתפילה הם חושבים: 'זהו..' לא הניח מסכן כל החיים שלו עוד מהבר מצווה לא הניח תפילין! לא יודע כלום, כי אנשים לא יודעים, אז איך יזכה במצווה? עוד יקבל עונש ע"ז! 

כתב הבעל הטורים (שמות כה): 'שגבי הארון כתוב: אמתיים וחצי ואמה וחצי, והתורה דרשה: מדות חצויות. התורה דורשת שיעשו את הארון בחצאים לא במידות שלמות, אמתיים וחצי ואמה וחצי! למה? למה במידות חצויות, למה לא להגיד שתים על אחד, שלוש על שתים? למה שתים וחצי על אחד וחצי? כי חובת האדם לחצות ולשבור את הכוחות והמידות שלו. 

אתה לא יכול להגיד: "אני כזה! ככה נולדתי מה אתה רוצה? יש כאלה ויש כאלה אני כזה..." 

- לא! אתה צריך לשבור, לשבור! לחצות את הכוחות והמידות. 

כי אם אדם עושה פעולות באופן: "מְלֻמָּדָה" (ישעיה כט יג) "ככה אני, ככה לימדו אותי, אבא שלי לימד אותי ככה..." 

זהו, אבא שלו 'מרן הבית יוסף....' אז ממשיך לעשות באופן מְלֻמָּדָה ללא מחשבות וללא התבוננות, אדם כזה אינו שובר את הכוחות והוא לא עושה את הדברים הנדרשים ממנו. 

(אור יחזקאל חלק ה).

אתה לא עושה 'טובה' אתה צריך לעשות כמו שציוו אותך. זאת אומרת דברים צריכים להיעשות בשלמות, גם נשים שמכסות את שערות ראשן - צריכות לכסות לגמרי! ולא לעשות 'בערך', בערך אז לא עשית, לא קיימת את המצווה כהוגן כראוי, אז מה הועילו חכמים בתקנתם אם את לא עושה? אז את תפסידי! פירושו של דבר: גם תקבלי עונש, לא חבל? אז צריך לדקדק בכל דבר ודבר, חשוב ללמוד את הדינים וההלכות בדיוק איך עושים כל מצווה ומצווה, וצריך התבוננות. 

די! מספיק לחיות בשטף "מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה" ה' לא יכול לסבול את זה, כי אתה מתייחס לקב"ה כאילו 'על הדרך', על הדרך לא בתשומת לב, לא המחשבה לא בהתבוננות לא ביראה לא כלום, זהו, 'דתי' דתי. זהו. צריך להתפלל שלוש תפילות, הכל ברגע האחרון, הכל בריצה, "מנחה, מעריב, מעריב..." ילל'א, ברכת המזון חפיף, הכל חפיף! מה נשאר לך? 'תלמוד תורה' עם הפסקות עם בלבולים, עונים בטלפון, פה שם יוצא לסיגריה, כוס תה מה... מי אתה בכלל מה אתה עושה? איפה עבודת האלוקים איפה זה? איפה? זה המשימה!! זה המשימה! איפה זה? 

אז לכן צריך לדעת: בגלל שאתה לא רואה שום דבר שיוצא לך מזה שאתה לומד תורה, אז אתה חושב: 'בסדר צריך ללמוד קצת...' אתה לא מבין: שיש פה מעמד הר סיני! באותם אותיות, בגחלת הזאת, יש אש!! אם היית לומד כמו שצריך ביראה אמתית, אז היית כמו יהונתן בן עוזיאל; היו נשרפים מעליך כל העופות! היית מקבל עוף בגריל - ישר לא צריך לקנות בקפ"ז ('קהילות פז')... זאת אומרת בן אדם צריך לדעת: התורה הזאת, הכל נמצא בפנים בדיוק כמו מעמד הר סיני! רק מה? זה בנסתר, ואם אתה מצליח להלהיט את עצמך, ולנשוב באותיות מתוך הברע'ן כשאתה לומד תורה - אתה יכול להרגיש את העונג האמיתי שיש בתורה וה' אוהב אותך אַהֲבַת עוֹלָם עד אין קץ!'. 

"רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: "רָצָה הַקָּב"ה לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר".