לא להחמיץ את המצוות | הרב אמנון יצחק שליט"א

נציב יום: שילת בת ניצבת תזכה להיות צדיקה, יראת שמים צנועה, בריאה ושלמה, ומצליחה בכל. אמן! 

"וַיַּעֲשׂוּ כָל חֲכַם לֵב בְּעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֶת הַמִּשְׁכָּן עֶשֶׂר יְרִיעֹת" (שמות לו, ח)

הדא הוא דכתיב (שיר השירים ח, ז): "מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה" "מַיִם רַבִּים אלו הגויים עובדי כוכבים. ואם היו מתכנסים כל הגויים לבטל את האהבה שבין הקב"ה לישראל - לא היו יכולים. וּנְהָרוֹת, לֹא יִשְׁטְפוּהָ אלו הכשדים, "אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ" אבל בני ישראל יעשו לי מקדש של יריעות וירדתי ושכנתי בתוכם. שנאמר (שמות מ, לד): "וּכְבוֹד השם מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן" מדרש שמות רבה מט'. 

העניין הוא כי בעניין המשכן, היתה בעיקר כוונת הלב, כמו שמוזכר כמה פעמים (שמות לה ה) "כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ" (שמות לה, י) "וְכָל חֲכַם לֵב בָּכֶם" וזה העניין של אהבה שגרמה להשראת השכינה! אולם אומות העולם יכולות ליתן כָּל הוֹן בֵּיתוֹ אבל לא הון לבו. כי חסרה אצל אומות העולם פנימיות הלב וממילא בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ. ובהקשר זה ראוי לציין, כי גם בקרב בני תורה, ישנם כאלה שמסורים בכל ליבם וזוכים למדרגה גדולה בבחינת 'כלי להשראת שכינה', 

אך יש כאלה שנותנים רק את הון ביתם כלומר רק בחיצוניות, הם עוזבים את הנוחיות של הבית, והם מוכנים לגלות למקום תורה, אבל חסרה אצלם המסירות המוחלטת לדרך שהתורה תוביל אותם, ולכן אין ניכרת אצלם ההתלהבות והדבקות למטרה הגבוהה! 

מובא בגמרא: "אמר להם רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו: מהו שאמר הכתוב (משלי יד, לד) "צְדָקָה תְרוֹמֵם גּוֹי וְחֶסֶד לְאֻמִּים חַטָּאת"? 

נענה רבי אלעזר ואמר: "צְדָקָה תְרוֹמֵם גּוֹי אלו ישראל, ככתוב (דברי הימים-א יז, כא): "וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ" וְחֶסֶד לְאֻמִּים חַטָּאת - כל צדקה וחסד שאומות העולם עושין - חטא הוא להן! שאינן עושין אלא להתגדל בו". 

אתמול למדנו בשיעור ש"בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי... לָכֵן הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא" (ישעיה כט, יג-יד) מקבלים מכות! אם אתה מברך ולא מכוון לשם השם ולא עושה דברים להם פועלם - אתה תקבל עונש. זה לא מספיק להגיד ולעשות תפילה ולעשות ברכות והכל ולא להתכוון, אם לא מכוונים "מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה" (ישעיה כט, יג) מקבלים מכות. אז אם זה בישראל כל שכן באומות העולם שאין להם פנימיות בכלל. הכל אצלהם זה חיצוניות. כיוון שהם נותנין צדקה אינן עושין אלא להתגדל בו. 

"והתניא" מקשה הגמרא "האומר: "סלע זה לצדקה בכדי שיחיה בני ובשביל שאזכה לעולם הבא" הרי זה צדיק גמור!" איך זה מסתדר? אתה רואה שיש לו פה אינטרס, "בשביל שיחיה בני" לא צדקה לשם צדקה, אלא בשביל שיחיה בני. ובשביל שאזכה לעולם הבא, אז איך אומרת הגמרא שהוא צדיק גמור? "לא קשיא כאן בישראל כאן באומות העולם". כאן בישראל הוא מתכוון אפילו שהצדקה לא תועיל למה שהוא ביקש ולא חוזר בו ולא מתחרט והוא נותן אותה לשם שמים והוא רוצה גם על מנת שיחיה ועל מנת שיזכה. אבל זה לשם שמים זה מהפנימיות. אבל אצל גוי – לא! הוא מבעט. 

"רואים מכאן שהגם שבחיצוניות עושים הגויים פעולה כמו בן ישראל בכל זאת יש הבדל ביניהם. אצל ישראל זה בבחינת התרוממות צְדָקָה תְרוֹמֵם גּוֹי זה ישראל, ואצל גוי - זה חטא! חטא זה גם לשון חסר חסרון. וְחֶסֶד לְאֻמִּים חַטָּאת וכל זה למה? משום שישראל עושה את הפעולה בשונה מהגוי. כמו שרואים מהמדרש, שגם אם יעשו הגויים משכן להשראת השכינה - יהיה רק בבחינת הוֹן בֵּיתוֹ ולא הון לבו ובּוֹז יָבוּזוּ לוֹ! הקב"ה מה הוא צריך שתעטוף אותו בכסף וזהב? הוא רוצה את הלב "רחמנא ליבא בעי" כי כל הזמן צריך לזכור: השם רוצה את הלב! לב!! 

"אפשר להוסיף לזה גם מה שנאמר אצל הנשיאים, כתוב שנחסר אותיות משמם מפני שנתעצלו במלאכת המשכן. פירש רש"י: "אמר רבי נתן: "מה ראו נשיאים להתנדב בחגיגת המזבח בתחילה ובמלאכת המשכן לא התנדבו בתחילה? 

אלא כך אמרו הנשיאים: "יתנדבו ציבור מה שהם מתנדבים ומה שמחסרין אנו משלימים אותו", 

ולפי שנתעצלו מתחילה - נחסרה אות משמם וְהַנְּשִׂאִם כתיב (שמות לה, כז), ועשינו על זה כמה דרשות באחרונה. ו"הכלי יקר" פירש: "כי זה היה עניין של התנשאות וגאווה!" לכן הורידו להם יו'ד מהנשיאים ונשאר וְהַנְּשִׂאִם, לשון גאווה לשון התנשאות. 

הסבא מקלם זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה אומר ומסביר: "שהעיקר שיצר לב האדם רַק רַע כָּל הַיּוֹם (בראשית ו, ה), ואפילו המעשים הטובים נובעים ממבועי הרצון התאווני המושחת! אם לא שמתרגל בעמל רב, להשליט את שכלו על תאוות רצונו על פי התורה דוקא, ואז כל מעשיו ממקור השכל והחכמה!". זאת אומרת כבר למדנו את זה השבוע גם, 

הסבא מקלם אומר: "היות והאדם יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו (בראשית ח, כא)", מי שלא ישרש, יעקור, את המידות הרעות הנמשכות מהתאוות והרצונות והדמיונות השוכנות בלב, אז אפילו שהוא יעשה מעשים טובים - הם ינבעו מהרצון התאווני המושחת! כי האדם תמיד משקלל תשימו לב! 

"מה מה יוציא לי מזה, מה למה שאני... כדאי לי לא כדאי לי, משתלם לא משתלם, אולי לא צריך עכשיו אולי אחר כך אולי זה?"... 

מה, מה הוא מברר? אם צריך צריך! מה אתה שוקל שיקולים כאלה ואחרים, 

- 'אולי לא עכשיו אני עייף אני פה...' 

מאיפה זה בא?! זה בא מיֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע! שהוא מונע ממנו מעכב אותו משקלל אותו כל פעם מחדש, לא נותן לו לעשות את המצוות אוטומט! כי אדם שמוכרח לעשות בלי שאלות, בלי עיכובים בלי עכבות. רק אם יתרגל בעמל רב להשליט את השכל בשעה שהשכל פוקד שצריך לעשות - עושה מיד, אם לא ישליט את השכל על התאוות של הרצון שיהיה על פי התורה - אז כל המעשים יהיו מצד הרצון התאווני ולא ממקור השכל והחכמה. 

"נמצא מה שלא הקדימו הנשיאים לנדב - הכירה התורה בזה שמץ התרשלות! מבחינת יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו לפי הרעיון הביאור כך: שאם כי לכאורה החשבון היה טוב!" שהם היו מוכנים להשלים את החסר, כמה שיביאו ישראל הם ישלימו את החסר, הם יביאו חצי הם יביאו את החצי השני!! שזה המון כסף, "אבל סוף סוף חסרה להם האהבה לדבר, כי אם היו מצטיינים באהבה לוהטת - לא יתכן לעשות חשבון ולחכות", 

מי שאוהב לא ממתין, הוא רץ וקופץ לבצע בשמחה ובזריזות כי האהבה מניעה אותו! אבל אם הוא יכול להתעכב זה מראה שאין אהבה. "כי חשבון הבא מתוך אהבה ממריץ לעשות את הדבר תכף ללא דיחוי! 

לאור זאת אפשר להבין מה שאמרו חכמים "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת" (שמות יב, יז) 

רבי יאשיה אומר: "אל תיקרא הַמַּצּוֹת אלא המצוות!" ושמרתם את המצוות! כתוב מַּצּוֹת אבל אל תיקרא הַמַּצּוֹת אלא המצוות! כדרך שאין מחמיצין את הַמַּצּוֹת כך אין מחמיצין את המצוות, אלא אם באה לידך עשה אותה מיד!". זאת אומרת כמו שבמַּצּוֹת צריך להתעסק עם זה כל הזמן כל הזמן כל הזמן, אם לא - זה מחמיץ! זה נהיה חמץ! אז גם לנו אומרים "אל תחמיצנה" הבא לידו מצווה אל יחמיצנה, לא רק יפסיד אותה ויתבטל ממנה, לא יאחר לעשותה כדי שלא תחמיץ! וגם לא יעשה אותה בפרצוף חמוץ... אדם צריך לדעת וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת. 

"לומדים מזה כמו שבמצה צריך זריזות כל הזמן שהיא לא תתחמץ - ואילו לאחר החימוץ כבר לא יועיל שום זריזות, כך גם במצווה. וזה משמעות דברי חכמים: 'כדרך שאין מחמיצין את הַמַּצּוֹת, שאם מאחר את המצווה - גם אם יעשה אותה לאחר מכן ביתר הידור - הרי זה כבר בגדר אחר! וההידור היותר גדול - זה הזריזות!"

לדוגמא: יש כבר מצות בקפ"ז (קהילות פז) ויש כאלה שעוד לא לקחו, איפה הזריזות? יש כבר מצות למה אתה לא לוקח? אם היה לך אהבה למצוות

 - 'קודם כל אני לוקח את המצות שיהיה אצלי בבית קודם כל שיהיה לי מצות!'. 

כל דבר צריך להזדרז, לא לחכות לרגע האחרון, ואחר כך "מה נגמר"? כמו בשנה שעברה, 

- 'מה נגמר? אני חשבתי שיהיה עוד...' 

"זריזין מקדימין למצוות!" מאיפה זה נובע? אהבה למצוות, כשיש אהבה יש זריזות, אבל אם לא... 

- 'בסדר בסדר מה קרה? יש עוד חודש! מה קרה לך? מה אתה ממהר מה אתה זה...' 

אנשים שיש להם בר מצווה לבן, אז הזריזים כבר שנה לפני מכינים! להכין את התפילין וזה... שיהיה, יש כאלה מחכים מחכים 

- "יו עוד לא הזמנתי תפילין לבן! עוד לא...'' 

מה שאוהבים – רצים! מה שלא - מתעצלים... "אז ההידור הגדול ביותר זה ההידור", זה אחת משבע עשרה התנאים לעשיית מצווה לשמה, כמו שלמדנו והשארנו פה את הדפים ופרסמנו את זה (ילקוט מעם לועז, דברים, הקדמה). "ואם חסרה אותה זריזות, אז מאחרים גם את המצווה, לכן חיסר השם מהנשיאים אות יו'ד משמם, כיוון שאותו החסרון נובע מעצם הפנימיות של האדם". 

זאת אומרת שמו של אדם זה מורה על מהותו, כל שם הוא מורה על מהות, ואם מחסרים לו אות - זה מראה על חסרון בפנימיותו, ולכן חיסרו וגם רמזו, שהורדת היו'ד זה הופך אותם להתנשאות, במקום נשיאים מורמים מעם היה להם רק התנשאות, וְהַנְּשִׂאִם... אז זאת אומרת לומדים מפה, שאם לא נעקור את היצר הרע על ידי זה שתהיה בנו אהבה לוהטת לבורא ולמצוותיו - אז היצר הרע ימשיך לפעול איתנו, והוא יתן לנו בסוף לעשות מצוות אבל לא בהתחלה! לא מיד. 

לכן דוד מלכנו אמר (תהלים קיט, ס): "חַשְׁתִּי וְלֹא הִתְמַהְמָהְתִּי" זאת אומרת הכל בריצה! "אַחֲרֵי מִצְותֶיךָ תִּרְדּוף נַפְשִׁי" תרוץ נפשי, אחרי המצוות צריך לרוץ! לרוץ!! 

זה הרגיז את שס, 

כשאני אמרתי שאני רץ למצוות! 

- 'אהה.... הוא אומר שהוא רץ! מה הוא יעקוף את הרב?!!' 

מלחמת עולם נגד מי שרץ אחרי המצוות. רואים עד היום שהם עוקרי תורה, ורודפי תורה, ולא מעניין אותם, העיקר 'שהם' אפילו שהם יביאו בהתמהמהות. הנה יצאנו ראשונים נגד "רוקנבי" (רון קובי, טבריה) ועכשיו באים כולם אחרי. הדרדרות מגיעים לשבות שמה שבת, לחזק שמה את הציבור הדתי בעיר, ויתנו הרצאות בשבת. 

איפה הייתם? איפה התוכחת איפה.....? הכל מסחרה הכל.... אחרי כולם יודעים להגיד "כן רוקנבי רוקנבי"... (השיר החדש!) ואיפה זה? מי הזריז? מי ראשון? מי ראשון לכל דבר של קדושה איפה? ועוד רבני שס בטבריה? עוד יותר גרוע, 

אומרים: 'שלדבר נגד רוקנבי ולמחות כנגד השבת - זה נקרא, זה נקרא פרובוקציה!!' 

התורה פרובוקטיבית, והקב"ה יותר מידי נכנס באנשים ואומר: 'למחות בהם!' וזה... די רבני טבריה ייעצו לך איך מתנהגים אם רשעים כאלה... 

או כמו שהרב הרוש הולך ומחבק אותו ואומר: "לא! הוא צדיק הוא יהיה בסדר הוא יחזור בתשובה והכל...' 

מאיפה אתה יודע שהוא צדיק והכל? ומה עם מצוות התוכחה כרגע! שאתה חייב?! ולמחות על מה שהוא מדבר ועל מה שהוא עושה ומה שהוא עוקר תורה וושמרתם את המצות..... מה עם זה? 

- 'לא לא וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים (ישעיה ס, כא) והכל...' 

אמר פעם החפץ חיים זכרונו לחיי העולם הבא: "אם אתה רואה בן אדם נכנס לחנות מוציא חפצים רץ לנהג פזזזזז. זורק אותם לתוך המים ועוד רץ... דבר אחד זה ברור: שהחנות לא שלו! והחפצים לא שלו!! מה אכפת לו לזרוק למים, מי זורק דברים? זה לא שלו". 

אם אתה לא אכפת לך לזרוק על בן אדם רשע, להרעיף עליו ברכות ותקוות, לא אכפת לך לזרוק את התורה והכל, לא אכפת לך מה אכפת לך שלך? לא שלך! זה 'קרדום לחפור בה' בלבד! אבל אם היה כואב לך על כבוד שמים, על כבוד השבת על הכל - היית צריך למחות! הייתה צריך להסתכן! 

החפץ חיים היה הולך בערב שבת, היה הולך לחנויות להביע נוכחות, רק שיראו אותו ויתביישו ויסגרו את החנויות לפני שבת, מבוגר זקן הולך! 

- 'מה? תלמד עוד קצת וזה...' 

לא, למנוע אנשים מחילול שבת, חילול שבת, כשהוא ראה פעם ראשונה בחייו חילול שבת - הוא בכה בכה בכה, למה הוא בכה? למה הראו מן השמים דבר כזה שיהודים מחללים שבת, למה למה הראו לו? מה, מה העוון שהוא עשה שהראו לו דבר כזה? זאת אומרת מי שיש לו לב – הוא צריך לבכות על זה, הוא צריך לצעוק על זה. 

אבל הוא מספר החפץ שפעם שניה שהוא עוד פעם ראה אחרי כמה זמן, הוא שוב פעם בכה אבל אמר: "שאני הרגשתי שאני בוכה פחות קצת ממה שהיה בפעם הראשונה!". 

אלה בכלל לא בוכים אפילו משבחים! זאת אומרת אצלם כהתה בכלל ההרגשה של שבת, של כבוד התורה של כבוד הציבור, רק מחניפים לרשעים, כולם מחניפים לרשעים! אף אחד לא רוצה להסתבך איתם שום דבר, 

אבל שס נלחמת עם לסרי באשדוד! למה? הוא זורק להם את הנציג של שס!! זורק להם ורוצה לעשות להם חילול שבת אז שמה הם נלחמים על השבת כאילו, לא על השבת! על מי שזרקו אותו! אבל בטבריה? לא מעניין אותם שבת! מה אכפת להם משבת, יש להם נציג כרגע שיש להם בעיה? אין להם בעיה, אז לא כבוד השבת אכפת להם –כבוד הנציג שיעזור להם בקומבינות המועצתיות, אז לכן ככה זה עובד. 

ככה מזהים את האנשים, אם אתה רואה בן אדם שלא מוחה ולא כלום - אין לו טיפה של יראת שמים, כבוד שמים, הוא לא זריז למצוות הוא לא אוהב אותם, הוא אוהב את עצמו! תפקידו בלבד!! 

"רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: "רָצָה הַקָּב"ה לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "השם חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר".