מחלוקת ושנאת חינם - ז | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום להצלחת קהילות פז בארצות הברית

להקמת

הרדיו של שופר in the United States of America,

FASTLY.

אמן.

אנחנו נמצאים כרגע בחלק זן של פרשת,

לא, סליחה,

אנחנו נמצאים כעת

בחלק

ו׳

גם לא.

איזה חלק אנחנו?

זן.

לא.

אז זה לא בסדר, רק רגע.

אנחנו נמצאים,

מה הוא שלח לי הבחור?

הוא שלח לי פרשת מטות, זה לא בסדר.

אנחנו בחלק זן

של

שנאת אחים ומחלוקת.

אחר כך תשנה את הכותרת, יעקב.

כן,

בלבל אותי.

טוב,

עוד בתיקון החטא של שנאת חינם.

כתב החפץ חיים בספרו אהבת ישראל, פרק ה',

ראשית כל צריך להסיר השנאה מליבו,

ואז יטהר נפשו מעוון שנאת חינם.

שיוכל אחר כך להתוודות על העבר ויתכפר לו.

וכשם שבעוון גזל,

כל זמן שלא השיבה גזלה לבעליו,

לא יתקן חטאו,

ואפילו יום הכיפורים אינו מכפר עליו,

כן הדין בעוון שנאת חינם.

כל זמן שלא נעקרה השנאה מליבו לגמרי,

אינו יכול להתוודות

ואינו מתכפר לו העוון הזה אפילו בכמה וידויים.

למה?

שהרי הוא כטוב אל ושרץ בידו.

אז צריך קודם כל לעקור את השנאה.

אחר כך יכול לעשות תשובה,

ואז יתכפר לו.

גם ירגיל אדם את עצמו לדון את חברו לכף זכות,

ובכל מעשה שעשה האדם

צריך לחפש עליו זכות,

שאולי בשגגה עשה את הדבר הזה,

או אולי כבר התחרט על זה וכיוצא בזה,

וממילא תסור השנאה מליבו.

כבר אמרו חכמים זיכרונם ברכה, דן את חברו לכף זכות,

דנין אותו מן השמיים לכף זכות.

כל זה מדובר באדם שאנחנו לא יודעים בבירור שהוא עובר עבירות וכו' וכו'.

עוד איתה בחכמים זיכרונם לברכה,

באבות,

פרק ב',

אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו.

דנא לפעמים אדם מבקש עסק טובה מחברו,

כגון להלוות לו גמילות חסד,

חברו לא עשה לו את הטובה שביקש ממנו.

אל יתרגל אדם לדון אותו לכף חובה ולתלות

שבשביל רוע לבבו לא מילא את בקשתו,

אלא צריך לחקור

אם יש בידו להלוות לו.

מצוי מאוד לפעמים

באחד שבהנהגת ביתו מתנהג בהרחבה,

וממילא כולם חושבים אותו לעשיר ונגיד,

ובאמת מצבו דחוק ונורא.

אבל הוא מוכרח להתנהג כך,

או משום שלא תגרום לו הקמצנות היזק במסחרו,

או שיקפצו עליו בעלי חובותיו שיטבעו ממנו כשיוודע להם שירד מנכסיו,

או אולי לא ייתנו לו בהקפה,

או שיש לו בנים ובנות שהגיעו לפרקיו ואינו רוצה שייצא שם עני עליו,

לכן הוא עובד

ומחלק בהרחבה בבית.

כל זה מסווה למצבו הדחוק.

אז יכול להיות מצבים כאלה שאדם דחוק, ומראה את עצמו בהרחבה, ואז חושבים שאפשר להלוות ממנו,

ולא יודעים שבאמת הוא מסתיר את האמת מהסיבות שמנינו.

ועוד עניינים שונים,

שבשבילו לא היה בידו למלא בקשתו של המבקש עכשיו את ההלוואה,

וצריך אדם לעשות חשבון בנפשו,

מה היה הוא עושה אם היה נמצא במצב כזה

ואם היה הוא יותר טוב ממנו.

האם אתה היית מלווה אם המצבים האלה היו בך?

זוהי הכוונה של חכמים זיכרונם רכה,

עד שתגיע למקומו,

פירושו למצבו.

אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו, זה עד שתגיע למצבו.

אם היית במצבו, כן היית נותן.

אתה לא יודע מה מצבו.

נראה לך.

זה לא אומר.

ואם יעשה אדם חשבון כזה תמיד,

אז הוא ידון את חברו לכף זכות וייתן את צדק לחברו, כמו המעשה המפורסם רבי עקיבא שעבד אצל רבי ביליעזר

שלוש שנים בסוף בא לבקש כסף.

הוא אמר לו, אין לי ואין לי ואין לי כלום, אין לי והוא רואה מול העיניים שיש לו כל מה שהוא מבקש.

ודן אותו לכף זכות.

ואחר כך הוא בא וסיפר לו, כן,

אתה צדקת בכל, דנת אותי לכף זכות. השם ידון אותך מן השמיים, נתן לו את הכסף והכל.

סיפור מעניין.

והנה,

במאמרים אלו המעטים שאני מספר לכם, אומר החפץ חיים, ביארתי רק מקצת מן המקצת מגודל העוון של שנאת חינם

ואופן תיקונו.

אבל האיש הנבון,

אם רק ירצה להתבונן בדרכיו עוד יותר,

ימצא עוד כמה עניינים

שעל ידיהם הזדרז להסיר שנאה מליבו ולהאהב את חברו כנפשו.

שלא נשכח

ששנאת חינם עוברת בכל רגע

כל זמן שהוא לא עקר אותה מליבו,

ואם יש לו כלפי כמה אנשים,

אז כל יום הוא מייצר לעצמו אלפים ורבבות של עוונות.

והנה אחי ורעי,

אחרי שידענו כי החטא והעוון העיקרי שגרם לחורבן בית מקדשנו,

מסיבת אריכות הגלות,

הוא העוון של שנאת חינם בין איש לרעהו,

על כן כשאנו רוצים ומצפים

שייבנה בית מקדשנו מחויבים תקן אשר קלקלנו,

ובאותו עוון שחטאנו,

צריכים לתקן.

ועל פי מה שאמרו החכמים זיכרונם רכה,

עשה אדם חבילות-חבילות של עבירות,

יעשה כנגדן חבילות-חבילות של מצוות.

התיקון לזה העוון הוא,

שיפעול כל אחד בנפשו לאהוב את כל אחד ואחד מישראל,

בין בגופו בין בממונו,

יחוס על כבודו וממונו של חברו כשם שחס על כבוד וממון עצמו,

ועל זה הוזהרנו במצוות

ואהבת לרעך כמוך.

וכמו שכתב הרמב״ם,

זיכרונו לברכה,

ולא לחינם נקראים אנו בשם חלק אדוני,

כי חלק אדוני עמו יעקב חבל נחלתו.

ומלבד זה אנו צריכים לדעת

כי העניין זה של הבאת שלום בין אדם לחברו

מהדברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה,

והקרן קיימת לו לעולם הבא.

והנה באמת צריך אדם להתבונן בעצמו ולראות

שהיצר מפתה אותו בכל יום

מלהתעלם ומלהבין גודל טובותיו

וחסדיו של הקב' ברוך הוא,

ולתת לו תודה עליהם.

אמרו חכמים, זיכרונו לברכה, איזה הוא חכם

המכיר את מקומו.

מה זה מקומו חכם שמכיר את מדרגתו?

ורוצה לומר, דמי שאינו חכם

יוכל היצר לרמותו ולומר שהוא נכבד ומקיים את התורה,

כפי שהעולם מחזיקים אותו ללמדן וירא שמיים,

מקיים תורה ומצוות.

אבל הוא בעצמו,

אם איש נבון הוא ימצא כמה מצוות שעובר עליהם בכל יום,

ואינו שם לב עליהם כלל לקיימן,

וכן בענייני הלווין

שעובר עליהם, ואינו שם לב לתקנם.

והתועלת מזה גדולה מאוד,

שאם יכיר את עצמו הכרה אמיתית,

תסור ממנו הגאווה,

ויתרצה במה שנותן לו הקב' ברוך הוא,

הן בהשפעה שמשפיעה עליו והן בענייני הכבוד,

ובכל ענייניו יכיר שהקב' ברוך הוא מתנהג עמו במידת החסד.

בזה מבואר מאוד מה שאמר הכתוב,

פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון.

הרבה אנשים תמהים על הפסוק,

איך משביע?

הלא, אין אדם מת וחצי תאוותו בידו.

אז איך אומרים בפסוק?

פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון.

כולם מקבלים

את כל רצונם בשובע.

אבל החכמים אמרו שאין אדם מת וחצי תאוותו בידו. איך זה מסתדר?

אבל לפי מה שביארנו,

מסתדר מאוד.

סיבת הדבר הוא שאין אדם מכיר את עצמו.

ונדמה לו שעל פי מעשיו ראוי ליתן לו יותר ויותר בעולם הזה.

וגם בעולם הבא לא תיגרע מדרגתו. ככה הוא מאמין.

אבל הקדוש ברוך הוא יודעו ומכירו היטב,

יודע שלא כדאי לו יותר.

כי על חשבון העולם הבא זה יהיה.

כי לא מגיע לו יותר. הוא מכיר אותו לפי מה שהוא. לא לפי מה שהוא. הוא לא רוצה להכיר את עצמו.

וזה גם לטובת בניו.

שלא יסורו, מדרך השם יתברך.

כי אם השם ישפיע עליו הרבה יותר,

אפשר שהילדים שלו יסורו מדרך השם.

לא כל בן אדם יכול לעמוד

בניסיון של עושר והרחבה וכו'.

אז לכן,

כל אדם צריך לעקור את השנאה מליבו.

וכל זמן שהוא לא עקר,

לא נמחל לו אפילו להתוודה ולהתחרט והכול.

חייב

להסיר השנאה, ורק אחר כך

כמובן צריך לפייס את חברו.

וגם יום הכיפורים לא יכפר עליו. אפילו שיעמוד ויבקע וזה וזה, לא יעזור לו.

לא יעזור לו.

היה פה אחד בהרצאה האחרונה שניגש אליי ככה בשושו.

אמר לי, אני מבקש מחילה, אני דיברתי על זה. הוא אמר לי, אין לי בעיה, רק עוד מעט תכף זה, אז אני אתן לך לדבר לפני כולם שתגיד וזה.

אז תכף אחרי זה.

נעלם.

לא רוצים לעשות תשובה באמת.

הם חושבים שאם הם באים, עושים ברצינות,

ואני אגיד להם, מחול, מחול, מחול.

אז זהו, זה נגמר.

הם לא מתכוונים,

הם רק רוצים להסיר מעליהם

את העלה והקללה בעולם הזה,

בעולם הבא,

ורוצים להחזיר את כל הזכויות שהפסידו.

זה הכול, אבל זו לא תשובה אמיתית.

תשובה אמיתית זה שאדם באמת מתבייש במה שעשה,

ומוכן להתבייש ולהגיד לעיני כל,

חטאתי, עביתי, פשעתי.

אז,

אם זה אמיתי,

יש סיכוי שהתשובה שלו היא תשובה אמיתית שתתקבל.

גם אם אני מוחל,

והוא לא התכוון,

לא יועיל לו.

לא יועיל לו.

איך אמר הקדוש ברוך הוא? סלחתי כדבריך.

איך שאתה מתכוון, ככה אני סולח.

רבי יחנן, אני אומר לך שאומר,

רוצה הקדוש ברוך הוא זו כל ישראל?

לפי כוח ירפו לעולם תאורו ומסווד,

שנה אמר אדוני חפץ למען סדגו יחדיל תאורו ויעדו.