לרדוף אחר השלום - ב | הרב אמנון יצחק

(אין זה התמלול! אלא עיקרי הדברים מהספר 'מצווה ועושה' שחיברו הרב שמואל דוד פריעדמאן שליט"א, חלק ב' עמודים תקכא-תקכד)

מותר לשנות מפני השלום לרדוף אחר השלום חלק ב'

ביבמות סה' עמוד ב' אמרו: 'א"ר אילעא משום רבי אלעזר ברבי שמעון: 'מותר לו לאדם לשנות בדבר השלום שנאמר (בראשית נ, י): "אביך צוה" וגו' "כה תאמרו ליוסף אנא שא נא וגו'" ר' נתן אומר: 'מצוה! שנאמר (שמואל-א טז): "ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני" וגו' דבי רבי ישמעאל תנא: 'גדול השלום שאף הקב"ה שינה בו דמעיקרא כתיב (בראשית יח): "ואדוני זקן" ולבסוף כתיב: "ואני זקנתי".

הא דמותר לשנות מפני השלום היינו בדבר שכבר עבר;

וכתב בספר חסידים (סימן תכו'): דהא דמותר לשנות מפני השלום היינו בדבר שכבר עבר ולא בלהבא וזה לשונו: 'דע אע"פ שאמרו: 'מותר לשנות בדברי שלום' אם יבא נכרי או יהודי ויאמר לאדם: 'תלוה לי מעות' ואינו מלוה לו ברצון כי ירא פן לא יפרע לו אינו יכול לומר: 'אין לי' כי מה שאמרו שמותר לשנות בדברי שלום זהו בשכבר עבר הדבר.

אפילו עובדים ע"ז ושלום ביניהם אין השטן נוגע בהם;

ואמרו במדרש (ספרי נשא מ"ב, ב"ר ל"ח ו): 'רבי אלעזר בנו של רבי אלעזר הקפר אומר: 'גדול השלום שאפילו ישראל עובדין עבודה זרה ושלום ביניהם כביכול אמר המקום: 'אין השטן נוגע בהם' שנאמר: "חבור עצבים אפרים הנח לו" (הושע ד, יז) אבל משנחלקו מה נאמר בהם: "חלק לבם עתה יאשמו" (הושע י, ב).

ועפי"ז מפרש המאור ושמש (בלקוטים) דברי התנא (סוף עוקצין): 'לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה אלא השלום' ויש לדקדק: מה הוא הלשון 'מחזיק ברכה' לשון חזקה? ולהבין הדבר הוא ע"פ מה דמצאנו באם יש לאדם חזקה באיזה דבר הן חזקת קרקע או שאר דבר אזי לא יוכל שום אדם לערער עליו כיון שיש לו חזקה בודאי היא שלו אף שיש לפקפק עליו אולי אינו שלו או דבר אחר אין כח באדם להוציאו ממנו כיון שיש לו חזקה ודברי המערער בטלין וה"נ הוא כח השלום כי הוא דבר גדול הוא כל כך אף שח"ו עובדים עבודה זרה ויש שלום גדול ביניהם לא יוכל השטן לקטרג עליהם על עבירות שלהם כיון שיש שלום ביניהם אזי דברי השטן בטילין ולא יעשו רושם כלל לזה אמר התנא: 'לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה' וכו' לשון חזקה שלא יהיה לשטן איזה ערעור והשטנה עליהם אלא השלום כיון שיש שלום בישראל לא יכול לקטרג עליהם כלל. ע"כ.

רודף שלום זוכה לגילוי אליהו הנביא;

כתב בספר חרדים (פרק ח') זה לשונו: 'פה צפת היה הרב ר' יוסף סראמסי רבו של הרב ר' דוד בן זמרא שהיה משים שלום תמיד בין איש לאשתו ובין אדם לחבירו בישראל ובין הגוים עשה זה ג"כ וזכה לראות את אליהו הנביא'.

בני אדם הקרובים זה לזה;

הרה"ק ר"פ מקאריץ זי"ע אמר: 'שבני אדם הדרים בעיר אחת צריך ביותר לחזק השלום עמהם וכל שכן בבית אחד צריך עוד יותר' (אמרי פנחס שער ז' אות עח').

הספר תורה אין קדושתה אלא בהצטרפות כל הס' רבוא (600,000) אותיות יחד;

ידוע כי ס' רבוא אותיות בתורה נגד ס' רבוא נשמות ישראל הכולל כל שיעור קומה דקדושה וכל נשמה ונשמה שורשה אות אחת מהתורה.

ובזה ביאר הגאון תבואות שור (מסכת ראש השנה טז' עמוד ב') אהא דאמרינן: 'ג' (3) ספרים נפתחים; של צדיקים ושל רשעים ושל בינונים' ופירש התבואות שור: שא"צ שיהיה כתוב שם בספרים כל איש בשמו ושיהיה כתוב אם הוא צדיק או רשע אלא לפי שידוע שבתורה יש אותיות תגין נקודות טעמים ואותיות הם בחינת גופים ותגין נקודות טעמים הם נפש רוח נשמה ולכן התגין דבוקים להאות כי אי אפשר לגוף שיחיה בלא נפש אבל הנקודות והטעמים אינם נוגעים בגוף האות כי זכה יתיר יהבין ליה רוח זכה יתיר יהבין ליה נשמה (זוהר חלק ב' צד' עמוד ב') ולכן אינם דבוקים כל כך כמו התגין ואמנם בספר תורה שלנו לא ניתן לנו רק האותיות עם התגין כי בבחינת נפש שוים כל ישראל אך בתורה העליונה יש הכל ונמצא כי כל אות שבתורה הוא גוף איש ישראלי והתג הוא נפשו ונקודו וטעמו הם רוח נשמה שלו ובזה יבחן הצדיק ורשע ובינוני כי הצדיק שיש לו נר"נ ולא פגמם מאיר אות שלו בתורה העליונה עם התגין נקודות טעמים אור צח ובהיר ומי שפגם בנשמה ואין מאיר באות שלו שבתורה בחינת הטעמים רק בחינת הנקודות לבד והוא בינוני, ומי שפגם גם בזה הוא רשע, אלו דבריו', זה לשונו.

מה יזיק אם יש בעיר ב' (2) כתות אנשים?

ועל פי זה כתב הערבי נחל (האזינו דרוש ד'): 'לבאר טעם מצות השלום שהוא: "ואהבת לרעך כמוך" ונצטווינו על האחדות ויש מקום לשואל לשאול: מה יזיק אם יש בעיר ב' כתות אנשים ושני הכתות הם אנשים ישרים כראוי והם כתות חלוקות שונאים זה את זה מה יזיק זאת? מאחר שאנשי כל כת וכת הולכים בדרך התורה.

אך נבין זאת כאשר נשכיל קדושת ספר תורה כי גדלה מאד וכל ענינה הוא קיבוץ ס' רבוא אותיות בקלף אחד ומברכין עליה ברכת התורה שהיא גדולה באיכות מכל הברכות כי ברכת המצות אין כל ברכה רק על מצוה פרטית וברכה זו היא על כללה ומטעם זה הפליגו רז"ל (נדרים פא' עמוד א') בדבר ואמרו: 'על שלא ברכו בתורה תחלה' אבל אם יחסר אות אחת מהספר תורה נקראת: 'ספר תורה פסולה!' ואין בה קדושה ההיא ואינה ראויה שוב לברך עליה ואף אם יקחו קלף קטן ויכתבו בה האות החסר ויניחוהו בספר תורה אין מועיל כי עיקר קדושת ספר תורה בהצטרפות ס' רבוא אותיות ההם בקלף אחד כי ס' רבוא אותיות ההם הם כל שיעור קומה דקדושה ויותר מזה אמרו (גיטין ס' עמוד א'): 'אין קורין בחומשין' והיינו; אפילו ספר תורה שאין חסר ממנה אות אחת רק חלוקה לחומשין כל ספר בפני עצמו אין מברכין עליה והכל מטעם הנ"ל כי אין קדושתה אלא בהצטרפות כל הס' רבוא אותיות יחד.

וכיון שנתבאר לנו שהס' רבוא אותיות התורה הם-הם הס' רבוא ישראל עם נר"נ שלהם ממילא בהיות כל ישראל באחדות אז הם ספר תורה כשירה וראוים לברכה מה שאין כן אם יפרדו לכתות הרי הספר תורה חלוקה ושוב כל כת מהם אינם ראוים לברכה וזהו מאמר התנא (עוקצין פרק ג' משנה יב'): 'לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום' כי אינם ראוים לברכה אלא בהיות להם שלום ואחדות' עד כאן.

להטיל שלום בין איש לאשתו;

עוד אמרו (שבת קטז' עמוד א', חולין קמא' עמוד א', ויקרא רבה ט'): 'תני רבי ישמעאל: 'גדול השלום ששם הגדול שנכתב בקדושה אמר הקב"ה: 'ימחה אל המים בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו!'.

בענין גודל האיסור לצער את אשתו;

בספר הברית (חלק ב' מאמר יג' פרק יח') האריך להוכיח: כי יש אנשים אשר ישמרו עצמן מעשות רע לכל אדם ויאהבו ויכבדו אותם אבל ישנאו את נשותיהם ויבזו אותם ואומרים: 'אין בזה עון כי אני בעל האשה ואשתי כגופי ואין אני מצער לשום אדם חוץ ממני!' ולא יבינו כי גדול עונם מנשוא! יותר מאם עשו כן לאדם אחר כי למה יגרעו הנשים מהיות בכלל: "לא תשנא את אחיך בלבבך" ובכלל: "ואהבת לרעך כמוך" וכי גברא בעי חיי נשי לא בעי חיי עם בעליהן?! באהבה ואחוה שלום ורעות אך ענשם יותר חמור ומדותם יותר מגונה על כי היא עצם מעצמיו ובשר מבשרו ו: "עוכר שארו אכזרי" ואסור לצער את אשתו בדברים ומכל שכן שאסור להרים יד עליה ח"ו.

והאר"י לוריא ז"ל כתב: 'שכל המרים יד על אשתו אפילו הוא ראוי שתשרה עליו רוח הקודש אינו יכול לדבר ברוה"ק בפיו ובשפתיו עד שיעשה תשובה ויכוין כונה ידועה אשר כתב בכתבי הקודש שלו ואין צריך לומר: שאסור להרחיק עצמו מעליה בדרך רחוקה והיא מר לה כאשה עזובה ועצובת רוח ולפעמים שהיא נשארת בלי מזון ומחיה ובלי כסות ושלמה ומונע ממנה שארה כסותה ועונתה כאחת והכתוב אומר: "שארה כסותה ועונתה לא יגרע" (שמות כא, י) "ואשת נעורים כי תמאס אמר אלקיך" (ישעיה נד, ו) ולפעמים יגרום זה כי תשטה אשתו ונעלם מעיני אישה ועליו החטא ולפעמים זרים יבעלוה וממזרים קרה לה ועונותם הוא יסבול לבעבור סבב את הדבר.

ויש אומרים: 'הן אשלח את אשתי ויצאה והלכה מאתי "והיתה לאיש אחר" ולא אשוב אליה עוד' ולא בדעת ידבר! כי לא אמרה תורה: "וכתב לה ספר כריתות" אלא אם "מצא בה ערות דבר" שנאמר (דברים כד, א): "כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתות" אבל בזולת זה רע בעיני ה' דבר הגרושין מאד! כי "ה' העיד בינך ובין אשת נעוריך אשר אתה בגדת בה והיא חברתך ואשת בריתך" כאשר אמר הנביא (מלאכי ב, טו-טז) "ונשמרתם ברוחכם ובאשת נעוריך אל יבגד כי שנא שלח אמר ה' אלקי ישראל" כי מה דפסקינן כבית הלל שאמרו: 'אפילו מצא אחרת נאה הימנה' לא אמרו אלא בזווג שני (2) לא בזווג ראשון (1) שהיא 'אשת נעורים' כמבואר בשלחן ערוך אבן העזר סימן קיט'.

והיה אם בין תבין למה הדבר דומה ומה דמות יערך לאיש ואשתו אז תבין גודל הפגם הזה העומד ברומו של עולם במקום קדוש ונורא שמו "כי בועליך עושיך ה' צבאות" הוא מלך הכבוד ושכינת אל היא "אשת חיל" אשה יראת ה' ונרגן מפריד אלוף ח"ו בעת הגרושין והמשכיל יבין וידמע.

"על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו" אשר כרת עמה ברית ועשה עמה קאנטראק"ט היא כתובתה "ביום חתונתו וביום שמחת לבו" ויקשר נפשו בנפשה בעבותות האהבה והוא יפקוד ברחמים גפן זאת אשתו כגפן פוריה בכל דברי אהבה ורעות ושלום "אל יצא איש ממקומו" ואל יעשה דבר קטן או גדול בלתי רשותה וכבר אמרו חז"ל (יבמות סג' עמוד א'): 'די לנו שמצילות אותנו מן החטא ומגדלות את בנינו!' ואמרו (שם סב' עמוד ב'): 'כל השורה בלא אשה שורה בלא חומה בלא ברכה בלא טובה בלא שמחה בלא שלום' ובזוהר אמרו: 'אין השכינה שורה אלא בדכר ונוקבא'.

ועתה אחי וראש השמר נא זה ושים פניך לדבר הזה הטה אזניך ושמע לדברי חכמים שאמרו (שם): 'האוהב את אשתו כגופו והמכבדה יותר מגופו עליו הכתוב אומר (איוב ה, כד-כו): "וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא" וידעת היום כי רב זרעך וצאצאיך כעשב הארץ תבוא בכלח אלי קבר כעלות גדיש בעתו.

אך אמנם אוי לאב שנגלה באזניו כי בתו תבזה את בעלה והחריש לה אביה וראה ושמח בלבו ויספר לאשתו ויאמר: 'זכינו לבת מושלת על בעלה והוא מתירא ממנה ואת כל חפץ לבה תעשה בלי שאלת פיהו אם טוב אם רע בעיניו!' ואוי לבתו אשה רעה כי נכון בידה יום מר יגיעו ויבואו ימי השילום פעמים מאת ה' מן השמים ולפעמים מבעלה כי לאו כל מוחא סביל דא ואוי לו לאב כי את אביה היא מחללת ואומרים: 'ארור שזו ילד וארור שזו גידל!'.

ובכן חייב כל אב ללמד את בתו לאהוב את בעלה בלבבה ולכבדו בכל הכבוד ושתכנע לפניו כלפני אדון ולא תמרוד בדבריו רק תסכים עמו על הן - הן ועל לאו – לאו ומכל שכן שיזהיר אותה: במאד מאד שלא תצא קללה מפיה חלילה ויאמר אליה: 'שמעי בת וראי והטי אזנך לעצתי! שכחי משפחתך ובית אביך ותני לבך מן היום הזה על בעלך לדבקה בו ולאהבה אותו אהבת עולם! וליראה אותו ולכבדו כי הוא אדוניך והיה אם שמוע תשמעי לקול פקודיו וכן תעשי אז יאהב אותך אהבה עזה ובזה תמשכי את לבבו וכל חפציך ימלא ואת תמשלי בו ואם תתנהגי עמו בהפך ישנא אותך והוא ימשל בך ועל כרחך את חי כרצונו על פי מדותיו ודעותיו!'.

וכל זה חייב כל אב ללמד את בתו מקטנותה ונערותה בפרט בעת שיש לה בעל בכל עת שתבא לביתו הן שהפרנסה בא על ידיה והיא אשת חיל למשא ומתן הן שהפרנסה בא על ידי הבעל ואם הניא אביה אותה ביום שמעו אשרי לו ואשרי לבתו כי על ידי זה יזכה אותה על בנים ועל בני בנים צדיקים גדולי התורה ואנשי השם ועטרת זקנים בני בנים' עד כאן לשונו.