לרדוף אחר השלום - ג | הרב אמנון יצחק

(אין זה התמלול! אלא עיקרי הדברים מהספר 'מצווה ועושה' שחיברו הרב שמואל דוד פריעדמאן שליט"א, חלק ג' עמודים תקכד-תקכו)

לרדוף אחר השלום "בקש שלום ורדפהו";

כתב באגרת התשובה לרבינו יונה (יום ב' אות מא') וזה לשונו: 'וחייבים ישראל לברור אנשים ברורים שיטילו שלום בין איש לאשתו ובין אדם לחבירו שיהא בידם כח לכוף ולהכריח בני אדם על השלום ויהיו אותם הברורים אנשים שמחים שיודעים לפייס ולרצות בני אדם ולהטיל שלום ולא יהיו כעסנים ורגזנים שנאמר (משלי טו, יח): "איש חמה יגרה מדון" ונאמר (שם טו, א): "מענה רך ישיב חמה" ואמרו בתלמוד (תענית כב) על המטילין שלום 'גברי בדיחי אנן ומשוינן שלמא' ואמרו רז"ל (שם) על האנשים האלה: שהם מטילים שלום בשמחה ובטוב לבב כי מובטח להם שהם בני העולם הבא!' עד כאן.

הנהגת הצדיקים לרדוף אחרי השלום;

ובספר אמרי פנחס (שער ז' אות סו') הביא שאי אפשר להעריך גודל התעסקות של הרה"ק ר"פ מקאריץ זי"ע לעשות שלום בין איש לחבירו איך שהיה הולך לכמה בתים לדבר עם נשים או כיוצא בו בכדי לעשות שלום .

עוד איתא (שם אות סז') שהיה מדתו להסתכל בכל אדם רק על הטוב שלו ולדון אותו לכף זכות ומאד היה מזהיר ע"ז גם היה מזהיר מאד לקבל עלבונות מכל אדם בשמחה ושיהיה חביב מאד אצלו מה שבזהו אדם והיה מצחק כשהיה אדם קובל לפניו שפלוני ביזהו, והיה אומר: 'הלא טוב מאוד!'.

יעשה עצמו חבר טוב עם כל אדם;

במדרש שמואל (פרק ב' משנה יא') מביא בשם הרב רבי יהודה לירמא ז"ל שפירש: 'חבר טוב' כלומר; שיעשה עצמו חבר טוב עם כל האדם ושישתדל אדם בכל כחו להטיב את כל ישראל חבריו לקיים מה שאמר הכתוב: "ואהבת לרעך כמוך" אשר הוא – 'כלל גדול בתורה!'.

וכן פירש דברי רבי יוסי שאמר: 'שכן טוב' כלומר; שיעשה עצמו שכן טוב לכל שכניו לעולם ואפילו ששכניו יהיו רעים לו ישתדל הוא להועילם ולא להזיקם באופן שיועיל אפילו למזיק לו.

'שנים שיושבין ואין ביניהם דברי תורה';

בשם הצדיק מווארקי הקדוש זצ"ל: 'שנים שיושבין ואין ביניהם' היינו; שאין ביניהם שום דבר המבדיל כמו מחלוקת וקנאה דברי תורה זה בעצמו 'דברי תורה!' (שיח שרפי קודש).

הכוונה בברכת 'שים שלום';

וכתב ביערות דבש (חלק א' דרוש א'): 'כי בברכת 'שים שלום' יש להתפלל על השלום כי 'אין כלי מחזיק ברכה אלא השלום' (סוף עוקצין) כי הוא קשר הנחמד והוא אחדות גמור של ישראל וכאשר יתפלל על השלום יתפלל: שלא תהיה מחלוקת בישראל ולא יהיו קנאה ושנאה ותחרות כי כולם יהיו אהובים אחוזים ואחודים בתכלית היחוד ואהבה ואחוה וריעות ויהיו כל ישראל נפש אחת (1) ויכוין לקיים: "ואהבת לרעך כמוך" - שהוא כלל כל התורה! וזה יהיה בתכלית התפלה שהוא כלל כל התפלה ויתפלל: שלא תהיה בו מדת כעס כי אם עניו לכל והוא במדרגת שלום כי במקום שהכעס מצוי אין שלום'.

'תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם';

ובגמר דברי אביא בזה פירוש נאה שהביא הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א אב"ד רמת אהרן בני ברק בשם רבו הגאון ר' יחזקאל אברמסקי זצ"ל: 'בשעה שסיים מסכת יבמות שבסופה יש מאמר חז"ל (יבמות קכב' עמוד ב'): 'ת"ח מרבין שלום בעולם' באמירת ההדרן אמר הגר"י אברמסקי זצ"ל: 'בוודאי אין הכוונה שהת"ח כשהוא שומע שיש מריבה בין איש לאשתו צריך הוא להטריח עצמו לשם להשכין שלום ביניהם אלא יש לפרש מאמר זה כך: הנה הסיבה הגורמת לאנשים לעמוד על שלהם ולהכניס למריבות עם אחרים היא בשל ריקנותם שהם חסרי כל תוכן ואין בהם זיק של פנימיות רוחניות שהרי אדם המרגיש את עצמו מלא וגדוש לא יתווכח עם אחר על דברים של מה בכך חסרי ערך לכן תלמידי חכמים בעצם מהותם 'מרבים שלום בעולם' כיון שהשמחה הממלאת אותם והסיפוק שהם זוכים לשקוד על התורה והעבודה מונעת בעדם מלהכנס למריבות עם אחרים' עד כאן דבריו הנחמדים.

'תן בלבנו שנראה כל אחד מעלת חבירנו ולא חסרונם';

ונסיים בלשון קדשו של הרה"ק ר"ר אלימלך מליזענסק זי"ע: 'ותצילנו מקנאת איש מרעהו ולא יעלה קנאת אדם על לבנו ולא קנאתנו על אחרים אדרבה! תן בלבנו שנראה כל אחד מעלת חברינו ולא חסרונם ושנדבר כל אחד את חברו בדרך הישר והרצוי לפניך ואל יעלה שום שנאה מאחד על חברו חלילה' (תפילת הר"ר אלימלך זי"ע).

מעשיות מגדולי ישראל בענין אהבת ישראל;

הנה המעשה מהחפץ חיים בגירסא שראיתי בספר 'יינה של תורה': היה זה באחת הפעמים בהן נסע החפץ חיים זצ"ל להשתתף בכנס של גדולי ישראל בנסיעתו ברכבת התלווה אליו הגאון רבי מאיר דן פלוצקי זצ"ל והנה כשהגיעה הרכבת לאחת מתחנותיה בפולין נאסף במקום קהל גדול שביקש מאוד לחזות בגדול הדור.

משלחת של רבנים ונכבדים שוגרה אל החפץ חיים בבקשה: 'שייצא אל הציבור הממתין!' אך החפץ חיים סירב לבקשתם 'מדוע מסרב רבינו לצאת אל הממתינים לו?' שאל-תבע רבי מאיר דן פלוצקי.

השיב לו החפץ חיים בטענה: 'כיצד יתכן לבקש מיהודי זקן שיחפש כבוד?! כבוד' המשיך ואמר: 'הוא נסיון מסוכן!' וכאן ציטט את דברי רבי יהודה החסיד האומר: 'שתמורת כל התענוגות הגשמיים שמהם נהנה האדם בעולם הזה אין מנכים לו מחלקו לעולם הבא אך תמורת הכבוד שהוא תענוג רוחני מנכים ומנכים!'

'רצוני לומר על כך שני (2) דברים: 'הגיב רבי מאיר דן: 'ראשית (1) סבורני רבי שכדאי אפילו להפסיד מקצת מן העולם הבא ובלבד לספק את משאלתם של יהודים כה רבים כן ירבו! ושנית (2)...'

את השנית לא שמע החפץ חיים: 'די! אין צורך להוסיף' כך אמר לרבי מאיר דן: 'בשבילי מספיק הטעם הראשון'.

ובדברו ניגש לחלון הקרון כדי להיראות לעיני הקהל הממתין...

הרה"ק ר' נפתלי מראפשיטץ זי"ע אמר: 'כי מדת הענווה ואהבת ישראל למדתי בשנות ילדותי הראשונות ממעשה שהיה;

כשהייתי תינוק כבן שלוש (3) והתחלתי ללמוד אותיות אלף בית הסביר לי המלמד: ששני יודי"ן ניצבנים יחד הרי זה שם השם! והנה כאשר הגעתי בקריאה בסידור לסוף פסוק וראיתי שתי נקודות הבאות להפסיק הפסוק נדמו לי כשתי יודין וקראתי שם ה' גער בי המלמד ואמר: 'אין כאן שם ה'!'.

שאלתי לתומי את המלמד: 'מדוע אין כאן ה'? הרי אני רואה שתי יודין הבאות יחד!' התבונן בי המלמד ואמר בנימה של חיוך: 'שתי יודין הבאות בשווה זו בצד זו מציינות שם השם אבל אם אחת גבוהה מחברתה אין כאן יודין המציינות את שם ה'!'.

 באותה שעה למדתי כלל גדול שאינו מש מלבי כל הימים: שתי יודין יהודים העומדות בשוה הרי הן שם ה' אבל אם אחת מתנשאת מעל חברתה אינן שם ה' אלא סימן הפסק.

רמז לדבר מצינו בפסוק: "ואהבת לרעך כמוך אני ה'" כאשר קיימת אהבת רעים בין שתי יודין יהודים וכל אחת שווה לחברתה אז "אני ה'" מייחד הקב"ה שמו עליהם.

הצדיק רבי משה ליב מסאסוב מגדולי האדמורי"ם בגאליציה אמר: 'חיוב התורה של: "ואהבת לרעך כמוך" למדתי דווקא מגוי אחד;

פעם עברתי ליד מסעדה של גויים כשהם זוללים וסובאים ברעש גדול לפתע ראיתי מעבר לחלון שני ערלים המחבקים ומנשקים זה את זה.

שאל גוי אחד את חבירו: 'האמנם אתה אוהב אותי באמת?' 

וחבירו השיב כשהוא עוצם עיניו בדבקות: 'באמת ובתמים' 

חזר הגוי הראשון וטען: 'איך תאמר שהנך אוהב אותי בכל נימי נפשך הרי אינך יודע מה שחסר לי!'.

באותה שעה אמר הרבי מסאסוב: 'למדתי שאין אדם מישראל אוהב את חבירו באמת אלא אם כן הוא יודע מה שחסר לו!'.

בפרשת 'ואתחנן': "לא תרצח"; 

אחד מגדולי הדור קרא לאיזה עסקן המתיימר לפעול למען האידשקייט בכל מיני תחומים ואמר לו: 'אמרה תורה (שמות כ, יג): "לא תרצח" ולא נאמר: לא תרצח באבן או באגרוף או בחרב' מכאן משמע לא תרצח אפילו על ידי רדיפות ובזיונות ואפילו על ידי פעולות שונות כביכול למען האידישקייט!...

חומרת הדבר;

הרמ"ק בספרו 'תומר דבורה' כתב: 'שכל ישראל הם שאר בשר אלו עם אלו מפני שנשמותיהם כלולות יחד לכך ראוי לאדם להיות חפץ בטובתו של חבירו ועינו טובה בטובת חבירו וכבודו יהיה חביב עליו כשלו שהרי הוא הוא ממש ומטעם זה נצטווינו: "ואהבת לרעך כמוך" וראוי שירצה בטובת חבירו ולא ידבר בגנותו כלל ולא ירצה ברעתו.

חיפוש זכות אצל הזולת;

היסוד לכך הוא לחפש זכות בכל דבר וכל המהפך בה זוכה שחייו מאושרים ושמחים הם וידוע המעשה שאירע עם רבי חיים הלוי מבריסק שנזדמן למקום אחד עם רב אחד מן המפורסמים אותו רב דברן היה מטבע ברייתו ישב כל אותה שעה ודיבר ולא פסק פיו משיחה ואילו רבי חיים שתיקתו מרובה מדבורו.

לאחר שיצא הלה שאלו אחד מן המסובים את רבי חיים: 'מפני מה שתק כל אותה שעה והניח לפלוני לדבר רצופות לבדו?'.

השיב להם רבי חיים: 'פלוני די לו בהרהור של שעה אחת (1) בכדי לדבר עשרים ושלש (23) שעות ואילו אני מהרהר עשרים ושלש שעות כדי לדבר שעה אחת...!'

אהבת חינם;

ונסיים בדברי הגאון רבי יוסף חיים זאנענפעלד שהיה רגיל לבאר מאמרם ז"ל (ברכות ו' עמוד ב'): 'כל המשמח חתן וכלה כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים!' שהמצוה לשמח חתן וכלה יש בה גדר של 'אהבת חינם' שהרי החתן והכלה בלאו הכי שמחים הם ומאידך מי שמשמחם אין לו סיבה לשמוח מצד עצמו וכל שמחתו היא רק בעטיים של החתן והכלה ונמצא שכל האהבה והשמחה שמביעים המשמחים אהבת חינם היא ובזה זוכים לבנות חורבות ירושלים אשר נחרבו בגלל 'שנאת חינם'.

עלינו לדעת: כי כשם ששנאת חינם גורמת לחורבן ובכיה כך אהבת חינם תגרום לגאולה ולשמחת עולם ולבנין בית המקדש במהרה בימינו אמן.