הנס שבטבע | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נחמה בת קרסה,

רפואה שלמה זקוקה לנס

שהם יעזור לה ויסיר המחלה ממנה

ויחזיר את כל מערכות גופה לתפקוד בריא ותקין

לזכות הצניעות

ואי אכילת נבלות וטרפות היא וביתה והנכדים.

כה אמר אדוני

וזאת תדע כי אני אדוני

הנה אנכי מכה במטה אשר בידי על המים

אשר בייעור ונהפכו לדם.

מהידוע יש שתי הנהגות

הנהגה טבעית והנהגה ניסית.

הנהגה טבעית מתקשרת בדרך סיבה ומסובב.

הנהגה ניסית

אינה בדרך סיבה ומסובב.

אבל בזה טועים בני אדם.

סוברים שדרך הנס

זה כעין סגולה.

ואין בזה דרך של חוכמה בקשר של סיבה ומסובב.

וחלילה לחשוב כן.

אלא גם הנהגה ניסית יש בה דרך סיבה ומסובב.

במקרא מלא דיבר הכתוב.

אדוני בחוכמה יסד ארץ.

אז אם הארץ

נוסדה בחוכמה,

מכל שכן

כל הניסים הכל בחוכמה נסגבה מאוד.

אבל דרכי החוכמה של הנהגה ניסית

נעלמים ונשגבים מדעתו של אדם.

כאשר נטה משה ידו על הים ובקעהו,

לא היה רק סגולה בלבד.

חלילה להאמין זאת שיהיו דרכי החכם כטפל בלי טעם.

ומפתי אסור הנה להאמין פתיות כזאת.

וכן, כאשר זרק פיח הכבשן

ונעשו הבעבועות בכל ארץ מצרים.

וכן, שנטה ידו על ההרבה.

זה לא סגולה בעלמא,

חלילה לחשוב כך.

וכן, כל הנביאים,

כל אשר עשו לא היה רק סגולה.

אבל באמת, כאשר מחייב השכל ומתקבל על הלב,

ובפרט מאשר קלטה דעתי הדלה מפי חכמים וגדולי המחברים,

חוקרים ומקובלים גם יחד,

לקחתי מעט מזער מהם להסביר מה שדומה לו,

כמו מספר הכוזרי בספר חובת הלבבות.

יש עלינו לדעת,

כמו שרואים בטבע, את עבודת האדמה,

שיש בזה חוכמה ומדע

להתלמד ידיעת הטבע ועבודתה,

איך האדמה אחרי עבודתה נדרשת

בטבעה תוציא פרי טוב ורב פריה.

אבל סוף כל סוף,

מה עושה בסך הכול האדם?

נותן זרע באדמה כמו מעשה קוף בלבד.

ואין לו שום ידיעה איך ובמה תכונן האדמה את פריה.

איך היא מקבצת

ומרכיבה את היסודות יחד

שלא יתפרדו,

כי הם ניגודיים זה לזה,

כמו שיש היום בכל התעשייה אמול סיפאייר.

זה מחבר, נגיד, בין שמן ומים. שמן ומים לא מתחברים.

אז יש משהו שנקרא אמול סיפאייר, שהוא מחבר ביניהם ומקשר אותם,

כמו בשוקולדים, כמו בכל מיני דברים.

אז יש כל מיני סוגי אמול סיפאייר. זה עם מספר כך וכך.

יש חלק שהם מהצומח,

מהצומח, חלק מהחי וחלק סינתטי.

לכן אנחנו בודקים כל דבר בשביל לדעת לא להיכשל.

אבל זה המקשרים שעושים קישור.

ומי יודע כמה כוחות ואמצעים באין מספר צריך כדי לחבר את כל מה שנרקם והופך להיות פירות בסופו של דבר.

וצריך לתווך את ההתאמה הזאת

ולהשכין שלום ביניהם.

ומי יודע כמה הרכבות וממוצעים באין מספר צריכים כדי שיתקיים השלום ביניהם.

כל זמן שניתן להם הקיום, דבר דבור לפי טבעון.

המקצוע הזה נקרא אצל אנשי זמננו בוטניקה.

והיום מהנדסים פירות וירקות, זאת אומרת,

יש חוכמה עצומה להרכיב מה עם מה בשביל שייצא כך וכך.

והאדמה יודעת לעשות את זה לבד.

בלי ששמו לה תוכנה, בלי כלום, בלי שום דבר.

אתה שם זרע, משקה קצת מים ויוצא לך כל מיני פירות ממינים שונים וכל מיני עלים וכל מיני סיחים וכל מיני ירקות.

הכל זה חוכמה עצומה.

השם יסד ארץ בחוכמה.

אז אם בדבר הזה, שאנחנו עושים מעשה קוף,

רק שמים

והולכים הביתה, מחכים שזה כבר יצמח,

אז במעשה ניסים על אחת כמה וכמה שזה יותר מורכב

ממה שאנחנו רואים במעשה הטבע.

וכמה כוחות ואמצעים צריך שיתאימו עם כוחות האדם לחזק חיותו. הרי האדם מורכב מביליונים-ביליונים

של מרכיבים

ששומרים על החיות שלו ומחברים שהכול יעבוד.

זה לוקח מפה את החמצן, מעביר אותו לשם על אדם וזה, ופה ושם.

וגם לקיים כל הזמן את הקשר הגופני והנפשי ביחד,

שהנשמה לא תצא החוצה.

והכל תלוי במה,

אכילה ושתייה.

אתה זורק לבפנים, למטחנה,

כמה דברים, ואתה חי.

ומה כל הבלגן, איך זה עובד בפנים והכול, צריך ללמוד רפואה,

והם עוד לא עומדים על סוד כל הבריאה כולה של גוף האדם.

ואם כן,

צריך שיהיה בכוח המאכל

את כל מה שהסברנו.

ומה שעוד לא חשבנו ולא חישבנו, זה עצום מספר.

ומי יודע כמה הרכבות החוכמה יש בכל כוח וכוח,

בין בגופו, בין בנפשו, בין בשכלו,

בכוחות פרטיים שלהם,

ולקיום שלהם, ולחיבור ביניהם.

וצריך שכל מאכל שאנחנו אוכלים,

יוכן באלפי אלפי כוחות לקיום וחיבור

בשביל לקיים את גוף האדם, נפשו ושכלו.

רואים שבן אדם אוכל לא מספיק או לא ראוי,

אז גם הדעת שלו לא מיושבת עליו.

העד על זה,

כמו שאנחנו יודעים, במהירות הטבע, הכוח האלקטרי,

חשמל,

שלא יודעים בדיוק מה מהותו,

גלים, קווים, עניינים, מה, מו, לא נראה בכלל,

רק יודעים את פעולתו,

מהתוצאה אנחנו יודעים את פעולתו.

עם כל זה,

צריך פרי וירק

לשהות במערבי האדמה חודשים או שנה,

ויש יותר כמה שנים,

אז כמה זמן צריך להרכיב כל מיני הרכבות והתרקמויות

כדי שהחוכמה של האדמה שטביע בה מטביע הטבע תעשה את מעשיה ותוציא את הפירות.

והאדם בא רק מניע גרעינים בו הולך.

אז כמו כן,

נתבונן דבר נפלא בטבע,

מה שאנו רגילים בו ולא מתפעלים.

אנחנו נשתמש בלשון נקייה.

אדם רקק רקיקה אחת

ובנה עולם מלא.

מטיפה אחת,

טיפה אחת,

מיליונית של טיפה, מיליונית של טיפה,

אדם בורא עולם מלא.

ולפעמים,

מאותו דבר, מחריב עולם.

לכו חזו מפעלות הטבע.

טרח!

אבי אברהם,

רקק רקיקה אחת ונולד מזה האדם הגדול בענקים

שהקנה לקדוש ברוך הוא שמיים בארץ.

עמרם,

רקק רקיקה אחת,

ומזה נתהווה יציאת מצרים וקריעת ים סוף,

ירד מן,

ירדה תורה, מגובה שמיים.

ישי,

רקק רקיקה אחת ויצא דוד,

מלך,

וכל המלכות שלו עד ביד משיח שיגאל את כל העולם כולו.

הכל מפעולה קטנה, רקיקה קלה,

בלשון נקייה.

ועתה התבוננו,

במעשה הטבע.

אם מניח אדם

את הגרעין לא במקום הראוי,

אפילו כחות הסערה לא במקום,

נגיד הוא מניח את זה על אבן.

זה כאילו רקק במקום הלא ראוי,

לא מתהווים הכוחות וכל ההרכבות שזכרנו.

וכן לא היה נולד האדם

אשר פעל כל אלה.

ואם כן,

האם די לעינינו כוח מעשה הטבע שמדבר קל וקטן

נבנים עולמות?

אז איך לא נבין

שהנהגה ניסית,

שהיא טבע עליון מאוד,

שהיא גם כן כן ולמעלה מזה,

כי הכל יורד בהשתלשלות מן השמיים.

במעשה המצוות,

היותר קל שאדם עושה,

בונה ומכונן מזה בדרך חוכמה, כוחות ועולמות הן חקר.

אדם במצווה אחת שעושה כמתכונתם מנענע עולמות ומוריד שפע לעולם.

לא במילים הפשוטות שאמרתי.

מסובך מאוד בשביל להבין זאת.

וזה הדבר שהשכל מחייב ומתקבל אל הלב כאשר מבינים את דרכו,

ובפרט חכמי האמת

מגידים לנו זאת, והם יודעים את פרטי הדברים גם כן, ולא באופן כללי בלבד.

והדברים האלה יקו שורש בלב האדם כדי שנדקדק

בקיום מעשי המצוות כהלכה דווקא.

ושחוט השערה לא יחסר,

כי זה ממש כמו טבע התחתון,

שאם אתה לא שם את הזרע במקום, או לא בזמן המתאים,

או לא נותן לו את המים בדיוק כמה שצריך, תיתן יותר מדי מים,

תחנוק אותו.

תיתן לו פחות, לא יתפתח.

הכל צריך להיות מדוקדק.

אז כמו בטבע התחתון, וכל שכן טבע העליון.

ויש פסוקים רבים המעמתים זאת.

והנה פרשת מעשה בראשית.

התיבה האחרונה כתוב

אשר ברא אלוהים לעשות.

כל הבריאה מבראשית

עד אשר ברא אלוהים לעשות, שזה סיום

מעשה בראשית,

מסתיימת במילה לעשות.

כי דווקא המעשה הוא הפותח והסוגר את המעשה בראשית.

כמו שעינינו רואות בעולם הזה בחוכמת הטבע.

וממש כך הוא גם בטבע השני העליון במעלה.

הכל תלוי במעשיו הקלים של האדם למטה בארץ.

כל מעשה ומעשה שלנו מזיז עולמות.

המצווה היותר קלה בתורה,

כשאדם מקיים כהלכה,

פועלת עניינים נשגבים מאוד ונעלים.

יש פעולה יותר קלה מלהניח גרגיר באדמה?

ומה פועל הדבר הזה?

יערות עד,

פרדסים,

כרמים מזרעים.

ויש מעשה יותר קל מרקיקה שאמרנו?

ומה פועל דבר כזה בגובהי שמיים?

שהרקיקה הזאת יכולה למשוך נשמה מהעולם העליון שתרד ותהיה נאצלת מעולם האצילות כמו אברהם אבינו.

כי ממשיך נפש משכלת מלמעלה.

ולא עוד אלא שנותן צלם ודמות של כל העולמות בנולד.

ועל זה נאמר מפורש, נעשה אדם בצלמנו כדמותנו.

ידוע שעל פי חכמי האמת האדם נקרא עולם קטן.

כי כל העולמות וכל הכוחות שבבריאה כלולים בו.

והרי זה נעשה במעשה קל של האדם.

קראנו לזה רקיקה.

ואם מעשה גשמי פועל כל כך בגובהי מרומים,

אז מעשה רוחני וקיום רצונו של אדון הקול,

על אחת כמה וכמה שהדבר היותר קל בעיני אדם,

פעולתו בגובהי מרומים מאוד מאוד יותר נעלה בין חקר

מהמעשה הקל שבטבע התחתון.

וזה הדבר שהשכל היותר קטן

יבין

כמו מושכל ראשון,

כי זה מחויב.

קירום זולות

לבני אדם.

דברים שנמצאים ברומו של עולם

ובני אדם מזלזלים בהם. על מה נאמר?

כגון התפילה.

אתה עומד ליד העמוד ואתה מדבר בשקט, בלחש,

לא לצעוק. הוא שומע גם בלחש,

לא לצעוק.

מזיז עולמות, מוריד ישועות.

איזה דברים.

מה אמרת?

מה אכפת לך?

כמה מילים. שקט.

מפעיל את העולמות.

הנה מצינו באלישע,

בעת שחיה את הבן.

מה כתוב? שם עיניו על עיניו

ופיו על פיו.

ויהיה חם בשר הילד.

אז כל מי שקורא יגיד, אה, הוא ידע הנשמה,

הנשמה מלאכותית.

למה צריך לשים עיניים מול העיניים?

מדגישים לנו עיניים מול עיניים, פה מול פה.

לא כתוב שהוא עשה נשמה.

ויהיה חם בשר הילד.

לא אעזיר את נשמתו.

ויהיה חם בשר הילד.

והרד״ק כותב דבר נפלא.

שם פיו על פיו

כדי לאחם בשר הילד.

כי כל מה שנוכל לעשות

ראוי שנעשה בטבע.

ועל פי זה הודיע לנו הכתוב דבר נפלא. כי באמת,

אין זה בדרך הטבע שאדם חי ישים עצמו על אדם מת,

שיצא ממנו חיות להחיותו.

אבל הודיע לנו בזה כי גם מה שנדמה לאדם טבע,

שכאילו הוא שכב

על גביו והניח את גופו עליו,

זה נדמה לו טבע, אבל זה נס.

כי מייחסים את זה לנס.

התנ״ך מייחס את זה כנס, שהוא חייה את המת.

ולא כטבע.

כי פנימיות הילוכו של הטבע בדרך סיבה ומסובב,

היא לא נודעת לאדם.

רק החיצוניות נודעת.

יודעים שכאילו עושים פעולה כזאת וכזאת, אז זה עושה כזה וכזה. כמו זרע.

מה, כל אחד ששם זרע, יוצא מזה עציץ, יוצא מזה פרח, יוצא מזה פרי, יוצא מזה...

איך זה פועל אבל?

איך התהליך?

התהליך הוא נשיא, אתה קורא לו טבע, כי אתה רגיל לראות את חיצוניות העניין

ואת פנימיות העניין.

אלא כך גזר רצונו, התברך, שהכל יהיה בדרך הטבעים

להודיע לאדם מהלך החיצוניות ואת מהלכם בדרך של סיבה ומסובב,

ופנימיותם לא נודע לנו.

ולמה צריך בדרך סיבה ומסובב?

בשביל שאתה תמיד תסתכל.

מה הסיבה לזה?

זה.

ומה הייתה הסיבה לזה? זה.

ומה הייתה הסיבה לזה? זה.

עד שתגיע למסובב כל הסיבור.

לכן, צריך שהכל יהיה בדרך סיבה ומסובב,

שאז תחזור אחורה לראות מי הגורם הראשוני.

והראה הנביא

כי הנהגות הטבע והנס משולבות זו בזו,

ומה שנוכל לעשות בדרך הטבע,

רצונו יתברך שנעשה.

כי כך קבע שרוב הנהגת העולם

ילך במהלך זה.

אבל, כדי שנדע כי טבע הוא גם כן נס,

עשה פה מעשה קטן אלישע.

טבע קרב עצמו לילד

כדי לאחם בשרו.

והכול יודעים שרחוק זאת מדרכי הטבע לאחם בזה בשר לאחיותו.

הוא שלח קודם את גחזי,

וגחזי אכזיב,

וגחזי חזר אליו

להגיד לו שלא חיה ילד,

כי הוא לא שמע בקולו והוא השתמש במטה

ועשה בו פעולות שלא צריך.

הוא אמר לו, אל תעשה.

בכל אופן,

עד שההוא יגיע וזה, כמה זמן לוקח אם המוח הפסיק, שבע דקות זה מספיק?

שבע דקות גמרנו. בן אדם גמור,

אפילו תבוא, תעשה מה שאתה רוצה,

טררר, נגמר.

אז הוא עוד שלח אותו והוא עוד חזר אליו והוא עוד הלך לשם

איזה שעות לפחות.

אז איך הוא חיה?

הוא כבר בקיפאון, איך אתם, כישיון אתם קוראים לזה, כישיון.

זהו.

אין מה לעשות.

כן?

עושים מינימום.

גוהר עליו,

ומראה כאילו זה טבע, אבל הנס

מחיה אותו.

וזה למען נדע כי טבע נס הוא באמת.

ורק כך גזר רצונו יתברך בדרך סיבה ומסובב חיצוני.

וכדי לנסות את האדם

אם יתבונן

שהכל בחוכמה מאת השם נברא.

ולכן נראה הנביא כמו טבע בדרך סיבה ומסובב.

ככה

טבע ממש הוא הנס.

כי אין מקום בטבע הזה היה לחיות את הילד.

לכן זה נקרא אחד מהניסים

של אלישע.

אז אם זה נס, למה צריך שיעשה פעולה?

אז למה צריך משה לנטות ידו?

אז למה הוא צריך לזרוק פיח?

אז למה הוא צריך לעשות?

למה כל הנביאים היו צריכים לעשות איזה פעולה?

כי הקדוש ברוך הוא רוצה שנעשה גם טבע בנס

בשביל לקשר ולשייך שגם הנס הוא טבע וגם הטבע הוא נס.

מקושרים יחדיו והכל בדרך סיבה ומסובב.

פעולה קטנה, שם גרעין, זרע,

פה הולך.

מה?

אתה קורא לזה טבע,

אבל זה נס כל מה שמתרחש.

מעבדה שלמה יש בתוך האדמה שעושה את הכול,

בלי רוקחים, בלי מדענים, בלי כלום לבד.

מי יודעת? מה לעשות?

אז מזה אנחנו מוכיחים גם שגם משא ומתן,

אני קונה אצלו, הוא קונה אצלי, אני אומר לו ככה, והוא אומר לי ככה, ואני בודק ובוחן את הזה, ואחר כך אני אומר, טוב, תביא לי מזה זה, ותגיד לי ככה, ואני אתן לך ככה.

כל המשא ומתן

גם ייסד הקדוש ברוך הוא את רצונו

להודיע לבני אדם שדרך המשא ומתן זה בדרך סיבה ומסובב,

כמו דרכי הטבע התחתון,

וגזר שדווקא

על ידי דרכי הטבע התגלגל הטרף עלי האדמה.

זאת אומרת, אתה תצטרך לעשות כמו מסחר וכל הדברים האלה, בשביל שאכן יתגלגל אליך המזון,

מה שקדוש ברוך הוא יכול לתת לנו מן ליד הדלת, כמו שנתן במדבר, מה הבעיה?

ומי שלא מגיע לו, שיצא החוצה למחנה, ומי שפחות, שילך מחוץ למחנה.

מה הבעיה? ככה הוא הנהיג את העולם 40 שנה.

הראה שהכל נס.

אז מה הבעיה? למה צריך לעשות משא ומתן, וזה, ופה ושם?

למה?

הסיבה הפנימית שהכל הוא נס, גם המשא ומתן,

גם המשא ומתן.

הרי כתוב מפתח של פרנסה בידו של הקדוש ברוך הוא.

הוא פותח לבן אדם את הפרנסה.

פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון, לא אתה ולא הביזנס שלך ולא ג'דתי ולא כלום.

הכל זה הקדוש ברוך הוא.

וכמו שקרב אל אישה את פיו לפיו של הילד,

היינו כאילו מעשה טבעי,

אבל כולם מבינים שזה היה נס, כי היה כבר כישיון שעות.

על כן כל מה שנראה כמו טבע,

אין זה טבע,

רק נס.

ואם כן, כל דרכי הטבע שאנחנו רואים,

כי הסיבה מחייבת המסובב,

זה רק נראה לנו שזה הגורם.

אבל באמת,

הטבע הוא גם כן נס.

ורק להורות לנו,

כי הנס הוא גם כן בדרך סיבה ומסובב.

וכמו שבאם תחסר סיבה אחת בטבע לא יצא המסובב,

כך,

על אחת כמה וכמה אם תחסר סיבה אחת מפרטי התורה אשר קצבה לטבע העליון הניסי,

לא יצא המסובב הנעלה באין תכלית.

לכן כל המקיים מצווה כמאמרה,

אין מבשרין אותו בשורות רעות,

אבל כמאמרה,

אם חסר פרט,

יבשרו אותו בשורות רעות.

אתה רוצה שלא יבשרו אותך?

תעשה מצווה אחת כמאמרה ותראה מה כוחה לפעול.

אבל זה כשכל מרכיבי המצווה נמצאים.

אז צריך לדקדק במצוות.

צריך לדקדק.

וכשאדם מבין זאת בליבו,

ידע ויבין שכל העסק שלו במשא ומתן

הכל בפנימיות ודאי נס.

אבל גם החיצוניות, שהיא בדרך סיבה מסובב,

ידע שתוך תוכו נס.

וצריך לשמור את חוקי הטבע העליון.

שמה הם חוקי הטבע העליון?

לשאת ולתת באמונה על פי התורה.

אדם חושב, הוא יעשה קומבינה, הוא ירוויח.

ואם הוא יהיה ישר, הוא יפסיד.

כי כולם מקמבנים.

אבל התורה אומרת לו, נוסעת ונתת באמונה.

ואם אתה נוסע ונותן באמונה,

הקדוש ברוך הוא זנו מפרנס. לא הביזנס שלך ולא הדיבורים שלך ולא הקשקושים.

הכל זה מעת השם.

אבל התנאים,

בשביל שאתה תתפרנס כראוי,

זה שאתה תעשה משא ומתן באמונה.

זה הכלי שמביא לך בדרך סיבה ומסובב את הפרנסה בשפע.

יש עוד כלי, מעשרות.

אתה נותן מעשרות,

אז הקדוש ברוך הוא הבטיח שמי שנותן אותם כראוי,

כמו שצריך,

בסופו שיתעשר.

אז צריך לקבוע עיתים לתורה בעיון ובעמל כל איש לפי ערכו כדי שלא תחסר לו סיבה.

אז מי שיודע הלכות רק מלמעלה

ולא למד אותה לעומקם,

אז הוא מחסיר מהמצוות ודאי,

והן לא פועלות,

הפעולות שהיו יכולות להשפיע עליו שפע לאין שיעור.

הוא קורא לעצמו דתי, אני דתי,

אני עושה זה ואני עושה זה, אז למה לא?

איך אתה עושה?

אם היית עושה את הכל בשלמות,

היה השם מתנהג איתך בדרך

נס שבטבע,

והיית זוכה שהטבע ינביע לך ניסים.

אבל אם אתה לא עושה,

אז אתה לא יכול להצליח,

כי אתה לא עושה את המעשה כמו שצריך.

לדוגמה,

אם צריך בשביל להפעיל תוכנה,

לעשות

17 פעולות, אתה עושה 16, זה לא יפעל.

אתה כותב כתובת

של מיין, ואתה שמת נקודה לא במקום.

שמת גם את הנקודה, הכול.

כמה צריך להיות?

17,

ושמת רק את הנקודה לא במקום.

או אתה שטרודל במקום אחר.

אין שום דבר, לא יוצא כלום. אתה יכול לשגע וזה, ואתה אומר, אבל זה נכון, זה הכתובת, זה מה שנתנו לי,

זה כן, אבל לא שמת לב. הנקודה לא במקום.

זה הכול.

לא עובר.

לא עובר. לא עובר.

ככה צריך לעשות במצוות.

כל דבר, לדקדק,

ואז זה מפעיל את כל המערכות המחוכמות שיש בבריאה.

בשפע שהבטיח השם,

טרררר, הכול יורר.

יש אנשים, יש להם כספות,

שפות

שיש כמה קודים, עושים דררן,

ממתינים, אחר כך דררן, ממתינים, אחר כך דררן, ממתינים.

אתה יכול לעשות דררן, דררן, דררן כל היום ולא יצא כלום.

אם לא תעמיד את זה בדיוק

על המספרים המתאימים ותחזיר ותזיז,

אתה יכול להסתובב עם זה כל היום ותקבל סחרחורת ולא תפתח כלום.

אבל אם אתה יודע בדיוק ככה,

אבל צריך להעמיד גם במקום.

אם תעמיד אחד לפני או אחד אחרי, גם לא נפתח.

אפילו שאתה יודע את המספר.

צריך לעשות את זה בדיוק.

ככה כל מהלך המצוות והשפע שאמור לרדת לנו מן השמיים,

ואם נעשה זאת,

נזכה לראות מה שלא ראינו עד היום.

רבי חנניהו ברגשי אומר,

עושה הקדוש בקדוש הקדוש בישראל לפיקו חרבו לעם תורה ומסורת.

שנה אמור אדונא חבש למען סירגו יחדין תורה ויעדין.