ביאורי תפילה - חלק ג - כוונת השמות הקדושים המוזכרים בתפילה | ר' משה כהן

- - - לא מוגה! - - - 

מעוררי תפילה, חלק ג',

כוונות השמות הקדושי היום מוזכרים בתפילה.

מהספר עולד תמיד.

שם הוויה שכתוב הוויה ואנחנו קוראים אותו באדנות,

צריך לכוון את קריאתו וכתיבתו.

קודם כל קריאתו, שזה אדון הקול,

זה אדנות,

שאנחנו אומרים אדון הקול,

וכתיבתו הוויה, שזה היה,

הווה ויהיה.

שהוא היה קודם בריאת העולם,

והווה כל זמן הבריאה,

יהיה לנצח.

זה לפי דעת השולחן ערוך,

וככה צריך לעשות.

לדעת הגאון מווילנה,

מעיקר הדין צריך לכוון את

קריאתו שזה אדון הקול,

וחוץ מקריאת שמע, הפסוק הראשון, שחייבים גם את

כוונת

כתיבתו, שזה היה הווה ויהיה.

והמרשע כותב בשם הטור,

שצריך לכוון

כוונת עיקר כתיבתו, שזה הוויה, שזה מידת רחמים.

אז כשמזכירים את שם ההוויה,

צריך לכוון,

בעיקר שמו שזה לרחמים.

וכשכתוב אדנות,

ואנחנו אומרים אדנות,

אז צריך לכוון אדון הקול, זה לכל העלמה, צריך לכוון אדון הקול.

ובשם אלוהים,

צריך לכוון תקיף,

הוא בעל היכולת, הוא בעל הכוחות כולם.

הוא מסביר נפש החיים,

שבעל היכולת, הוא בעל הכוחות כולם,

שכל כוח פרטי שיש בעולם,

הכל

מהשפחתו של הקודש ברוך הוא שמשפיע בו את הכוח,

תמיד, בכל רגע.

זה בעל היכולת.

הוא בעל הכוחות כולם,

שיש פה שתי דברים.

בעל היכולת

שבכוחו לשנות כל זמן,

כרצונו יתברך,

כל הכוחות כולם, וגם עצם זה שהשפעתו על כולם,

זה בעל הכוחות כולם.

זה שתי דברים.

ותקיף זה מלשון כוח.

מה שמביא הטור,

שילד מלשון כוח,

תקיף ועמית זה מלשון כוח,

תוקף.

יש מצב שאנחנו פה, אומרים אלוהים, אבל כתוב בהוויה.

אז הספר עולה תמיד אביו, השם תהילה לדוד,

שראוי לכוון גם היה עורב ויהיה ככתיבתו.

ואנחנו אומרים,

אלוהים, שזה תקיף,

בעל היכולת ובעל הכוחות כולם.

אבל גם צריך לכוון את כתיבתו, וזה ראוי.

שזה היה הווה ויהיה.

ואלוהינו,

אז פה אומר נפש החיים, שגם זה כמו שם אלוהים שצריך לכוון תקיף,

בעל היכולת ובעל הכוחות כולם.

אבל הפרדס רמונים אומר,

זה בא לומר, שאם קודש הוא היה, הווה ויהיה,

הוא אדון הכול,

שזה אומר שהיה צריך להשגיח השגיחה כללית.

עם כל זה אנחנו מודיעים ואומרים שהוא משגיח עלינו בפרט.

הוא אלוהינו, שהשגיחתו עלינו בפרט.

ועם כל זה, כמו

כל מה שאמרנו.

באלוה,

שזה לשון יחיד,

שזה כלול באלוהים.

רק זה בא לומר שזה בלשון יחיד.

וגם מווילנא, בבירור הגראון,

מסבירים

שזה

ההבדל אם זה בהשגחה בכלל או השגחה בפרט.

אם מזכירים אלוה,

זה בלשון יחיד.

זה הולך על ההשגחה בפרט.

אל,

זה לשון חוזק.

ואם הוא מופיע ביחס לרחמים, אז הכוונה שהוא

חוזק רחמים.

ואם הוא מופיע בדין,

זה בחוזק הדין.

אל נקמות ה' כשהשם נוקם

עם כל זה, שהוא ברחמים,

אבל שהוא נוקם מאוהביו בחוזק מידת הדין.

אבל כשזה מופיע ברחמים, כמו שאמרנו, זה בחוזק רחמים.

ובשם השלם מסבירים

שכשיש מצב של צרה,

אז מישהו לא חטא, או אפילו שחטא ושב,

אז בהנהגה הזאת של

שם הזה אל,

שבחוזק רחמים הוא מוציא אותו מהצרה.

כאילו שלא כדרך הטבע.

זה בחוזק רחמים.

ומי שלא חטא,

הוא אפילו חטא, אבל שב בתשובה.

אז הקדוש ברוך הוא,

בשם הזה הוא התנהג.

ושם יאה

זה שם העצם, זה שם הוויה.

וכמו רבי אלעזר,

שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם ביוד והה, את העולם הבא ביוד,

את העולם הזה ב-הה.

שזה לשון הוויה וקיום.

שזה הלשון, השם העצם.

ושדיי,

שדיי בנתינת רחמיו,

ויש לו היכולת בידו לתת לנו הרחם.

ועל פי מדרשו,

למי שאמר לו עולמו די,

הוא יאמר לצרותינו די.

ויש עוד כמה פירושים.

ויש שם הרמב״ם,

ויש שם אבן עזרא,

ויש ירצה לראה בספר עולה תמיד עוד כמה פירושים.

וצבאות,

אחר כך כל פעם אנחנו מזכירים,

כי השם הוא בעל צבאות מעלה, הוא בעל צבאות מטה.

אז כל השמות האלה,

כמו שאמרנו,

שם עבודה, כמו שפסק על שולחן ערוך, צריך לכוון בברכות.

ולפי הזוהר הקדוש,

כל פעם שמזכירים

צריך לכוון את קריאתו וכתיבתו.

כל פעם שמזכירים, לא רק

בברכות, לא רק בתפילה.

ולפי העולה לציון,

זה אומר שרק בברכה,

כמו פתיחה, ברוך אתה ה' או חתימה, ברוך אתה ה' צריך לכוון.

אבל השמות שבתוך הברכה, ולא

בפתיחה או בסיום,

שזו ברכה ממש,

אז אין חיוב.

אבל ודאי

שכל מי שיכוון,

כמו שאמר זוהר הקדוש,

וישתדל לכוון,

כל פעם שהוא מזכיר את שם ה', כמו שאמרנו,

כמו שאר השמות שהזכרנו, קדושים,

בוודאי

שיתקדש

בקדושה מהשמות הקודש האלה שהוא מכוון.

ויש את הנוסח גילוי דעת,

תנו לנו, וזה מופיע בסידורים.

זה לא לחתכיה בכלל.

וגם זה, לפסוק הראשון של קריאת שמע, לא מועיל.

ובשם הרב שלמה זמינו הרבך,

עשר צדיק לברכה, אומרים

שזה לא מועיל אפילו לברכה ראשונה של

תפילת שמונה עשרה,

לא רק לפסוק הראשון של קריאת שמע.

אבל כמו שאמרנו, אם אדם

יעשה כמו שכותב הזוהר הקודש, הוא ישתדל לכוון כמה שהוא יכול,

בכל מקום שהוא מזכיר,

הדבר הזה יהיה ממש קל לו,

והוא יוכל לכוון גם בברכות שזה חיוב ולא יתקשר.

כמו שהזכרנו, הוא מוודא שיתקדש

בקדושת השמות

האלה שהוא מכוון.

כשאתה חושב מחשבות,

חושב בשמות השם,

אתה מקדש אותו.

והשם יעזרנו שיתקדש בשמו תמיד, אמן ואמן.