ביאורי תפילה - חלק ז - המשך ברכות השחר מברכת הנותן לשכוי | ר' משה כהן

 

- - - לא מוגה! - - - 

להורי תפילה,

חלק זן,

ממשיך ברכות השחר

מברכות הנותן לסכבי בינה.

עכשיו נבאר הברכות הקצרות של ברכות השחר,

ונחזור בקצרה על הפתיחה של הברכה,

ואז לפי סדר הברכות

נבאר את תוכן הברכות, בעזרת השם.

ברוך,

מקור הברכות.

אתה,

להבין שאתה מול השם.

השם,

אדון הכול,

יהיה, הווה ויהיה.

אלוהינו,

תקיף

ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם,

ועם כל זה משגיח עלינו בפרט.

מלך העולם,

שתבין ותרגיש

שהוא מלך על כל העולם וגם עליך.

זו הפתיחה של כל הברכות,

ואז נבאר את תוכן הברכות לפי סדר וקצרה.

צריך לכתחילה

שפותחים בברוך אתה לדעת על מה הברכה,

ואז להתחיל את הברכה.

בזמן חכמים, זכרונם לברכה,

תקנו הברכות

כל דבר ודבר בשעתו.

שקם,

נוטל ידיו,

שפוקח את עיניו,

וכו' וכו', כל דבר בשעתו.

אבל תקנו אחר כך, בגלל שהידיים לא היו נקיות,

לסדרם בבית הכנסת.

וזה לא מעכב, אפילו שזה לא בזמן הדבר עצמו.

כי זה ברכות השבח.

וזה ברכות,

לא רק שבח, זה גם ברכות שם על שבח העולם. זה לא שבח לאדם

פרטי לעצמו.

לכן אפשר לברך, אפילו לאחר זמן בבית הכנסת, זה לא מעכב.

אפילו שהיה ראוי

כן לעשות בזמן כל פעולה ופעולה.

אותן ברכות, במלחמת אותה סיבה גם כשלא היו ישנים בלילה,

כשלא ישנים בלילה, אפילו לא היו יורים כל הלילה, כמו ליל שבועות.

וזה לא שענא רבה.

אפשר לברכם בבוקר.

פרוט מברכת

אלוהיי, נשמה שנתת ביט טהורה ומעביר שינה,

שזה מספק

לא מברכים.

בברכת על נטילת ידיים, כבר דיברנו,

ירו בנפרד,

מה יער כל הלילה, איך ינהג.

עכשיו נתחיל לפי סדר הברכות.

הנותן לסרבי בינה.

סרבי זה הלב.

ולמה נקרא סרבי?

ללשון שוחה,

זה צופה ומחשב את הנולדות.

הוא יכול לראיית הלב של לישון ראייה,

כמו שוחה ברוח הקודש.

זה ראיית הלב מדובר פה.

ולכן הלב נקרא סרבי.

וגם הטורנרול נקרא סרבי

בלשון ערבי.

אז מה ההודעה שאנחנו מודים להשם?

אנחנו מודים להשם שנתן לנו בינה בלב להבחין בין יום ובין לילה.

זו בינה שלנו ממש,

להבחין בין יום ובין לילה.

ראית הטורנרול זה השכבי שהוא אם אדם נמצא בבית אפל,

גם יוכל להבחין בין יום ללילה על ידי שהוא קורא.

ואומר העולה תמיד

שמזה אדם ילמד להודות לשם על השעון.

אז יש לנו את הלב להבין.

כשיש בית אפל,

יש את הטורנרול שזה גם קורה ואומר לנו,

על היום והלילה.

וכשאין תרנגול,

אז יש לנו את השעון.

אז גם על זה צריך להודות. אומר העולה תמיד, על השעון

שגם אם אין לאדם

בבית אפל

ואין לו את התרנגול, הוא יכול

על ידי השעון להבחין

בין יום לילה.

ועוד אומר העולה תמיד שאפשר לכוון את זה בברכת

שעשה לי כל צורכי.

לכוון גם על זה.

יש בברכה הזאת כתבי ותיבות.

12 כנגד 12 שעות,

שזה

של הלילה,

שעל ידי שהוא קורא אנחנו מבחינים בין היום ללילה,

אז כנגד זה 12 שעות, ועוד

3 שעות ביום.

והוא גם יודע להבחין בשלוש שעות הראשונות.

מתי? כי הוא רואה את זה הקדוש ברוך הוא.

זה עוד בניה שיש לתרנגול,

והוא יודע להבחין בדבר הזה, אז זה עוד 3 שעות,

אז ביחד 15 תיבות.

ויש בקריאה של התרנגול ביום

קריאה יותר יפה מהלילה ויותר ארוכה.

הרי הוא קורא גם בלילה.

ויש לו קריאה

יותר יפה ביום ויותר ארוכה.

וזו ההבחנה, שאנחנו גם מבחינים על ידו

בין היום ללילה.

וגם בקולו הוא מסלק, הוא מבריח את המזיקים.

לא מחצות שהוא קורא,

הוא מבריח את המזיקים. לכן מחצות גם אין את הזמן של הדין.

כתוב שקריאתו של מטה, כי יש בתחתונים דוגמת העליונים,

קריאתו של מטה

היא כמו קריאת גבריאל.

אז זו דוגמת העליונים בעניין הזה של הקריאה של גבריאל,

ובזה הוא מסלק את המזיקים.

ועוד כתוב,

למה ברוחים המזיקים? כי רגליו, כי רגלי השד.

צורתם דומה לרגלי השד.

כביכול השם,

הוא ברא אותו

שבקריאה דוגמת גבריאל, שהוא מפריח את המזיקים, אז הוא עשה לו גם

רגליים מהם כמו השד.

כדי סוד השם ליראה, ואיך זה

בדיוק מול זה,

אבל זה כתוב ככה בספר.

יש מפרשים שסכווי זה מלשון ראייה.

בבינה מלשון התבוננות.

אז זה לא הולך על ראיית הלב, כמו שלמדנו עד עכשיו.

לפי היתם מפרשים זה הולך על ראיית עין ממש.

שעל ידי הראייה

יש לנו את האפשרות להתבונן

ולהבחין בין יום

ובין לילה.

הסיפור שלמדנו לפני כן זה לראיית הלב,

ולפי הפירוש הזה זה ראיית העין.

על ידי ראיית העין אנחנו מבחינים בין יום ללילה.

ברכה הבאה,

פורקי החברים.

אז כשאדם ישן כמו עיוור,

כשאינו רואה, אז אנחנו מודים לשם

ראייתנו בצורה הזו מלשון פוקח אברים.

וגם, כה רגע הוא מעוות את ראייתנו,

ולולא קביעתו

שמעווה אותנו,

היינו ממש אברים.

וגם פה ספר אוהלה תמיד אומר,

כשאדם מכוון,

אם הוא היה לו חול לי בעיניים והתרפא,

שיודה גם על זה,

שישם רפאותו,

חוץ מההודעה הכללית על כל שבח העולם,

הוא מזה שהוא התרפא בעיניים.

וגם אם יש לו משקפיים,

הוא יודה להשם,

שימציא את הדבר הזה עם משקפיים,

והוא יכול לראות, וימציא לו את הכסף לקנות משקפיים,

וכמובן, לדברים טובים לקרוא בתורה.

וגם פה הוא אומר שאפשר לכוון את זה בבריקת הנותן לסרבי,

שעשה דיקות צורכי, גם על העניין הזה של המשקפיים,

שאמרנו.

ולברכה הזאת יש שמונה תיבות.

כי בתהילים קמ״ו יש שבחים,

ויש

שמונה שבחות עד

פוקעי החברים.

אז זה כנראה שמונה שבחות האלה עד פוקעי החברים,

ולכן לבריכה פה יש שמונה תיבות.

בריקת מתיר אסורים.

כי בשעת השינה אדם היה כמו קשרו בחבלים.

ויותר מזה, הרי הוא בירך המפיל חבלי שינה.

אז הוא בירך בריקת המפיל חבלי שינה.

כנגד החבלים האלה יש השם מפיל חבלי שינה,

אז כנגד זה אנחנו מברכים

מתיר אסורים מאותם חבלי שינה.

יש מפרשים שזה לא שהוא אסור באבריו

עד שהוא משתחרר ממאסר אבריו, אלא שהוא כמו אסור בביתו. כשאדם ישן במיטה הוא כמו אסור בביתו.

כנראה כאילו הוא תקוע בבית, הוא אסור שמה.

ואז אנחנו נתיר אסורים, זה לאו דווקא זה שאיבריו יכולים לנוע סתם, אלא בעצם זה שהוא יכול לנוע ויכול ללכת גם מהבית.

לכן, לפי הפירוש הזה,

זה מי שמברך את זה אחרי זה עוקף כיפופים.

אחרי שהוא זוקף כיפופים,

אז ההודעה הזאת שמתיר אסורים.

ואנחנו מברכים את זה לפני,

זה אומר שאנחנו הולכים עם הפירוש הזה, שזה עצם התנועה של האיברים.

זה היה כמו אסור ממש שלא יכול לזוז, כמו אסור בחבלים.

וגם פה יש שמונה תיבות, למה?

כתוב עושה משפט לעשוקים,

נותן לחם מהרעבים,

השם

מתיר אסורים.

חוץ מתיבת השם, יש פה שמונה תיבות כנגד,

זו ברכה כנגד את הפסוק הזה.

וגם פה אומר העולה תמיד,

שאם אדם היה אסור ממש,

נגיד בבית האסורים,

או אפילו משועבד ואסור לאיזה דבר שהוא לא רוצה לעשות,

משתחרר מהדבר הזה,

אז הוא יכוון כל פעם במתיר אסורים

גם על זה שהשם מושיע אותו מאותו מאסר.

זוקף כפופים,

כי קומתו הייתה כפופה, בשינה קומתו הייתה כפופה.

והשם נותן לו את הכוח עכשיו לזקוף.

וגם פה יש שמונה תיבות, וגם פה יש רמז בשמונה תיבות.

בעוד חמש דקות לנכחת, למילת ערבית.

כנגד צומח השם לכל הנופלים,

וזוקף לכל הכיפופים.

ופה יש שבעה תיבות, אבל

הרמז זה שבעה,

עצם השבעה שכתובים ועוד, שאנחנו קוראים את כל הפסוק, זה השמיני, זה משלים לשמונה.

יש שמונה תיבות

שבברכה כנגד זה.

מלביש ערומים.

אבל שימציא לנו דעת,

בכלל, לתקן בגדים, לכסות ערבותינו.

ושימציא לנו את האפשרות

שיהיה לנו

את הבגדים.

להלביש את עצמנו.

וגם ללמד אותנו, כמו שהשם מלביש ערומים,

כך אתה יהיה מלביש ערומים.

והלכת בדרכיו.

שכמו שהשם מלביש ערומים, כך רואים מישהו שאין לו

בלי צורכו להתלבש, או להתלבש כראוי.

לתת לו את האפשרות הזאת.

והלכת בדרכיו.

וגם פה יש שמונה תיבות, ויש פה רמז גם פה.

כנגד שמונה מלבישים שמוזכרים במשלה,

זרק ל״ד.

באשת חיל.

מי שימלם הפסוקים ויראה, ושם

פעמיים זה רשום בלשון רבים שזה שתיים,

וגם

עוד ארבעה בגדים שמוזכרים שם. מי שירצה, יסתכל.

וגם פה אומר, עולה תמיד לכוון

עצם זה שהשם,

ממש להרגיש, השם נתן לנו כל הבגדים שיש לנו.

כלומר בושנו,

להרגיש שהשם נתן לנו, ולהודות על זה.

ויותר הוא אומר בעורף שיש לך מעיל, יש לך

בגדים עבים לחסות, עוד יותר להודות.

ושבת ויום טוב, שיש לך מלבושי כבוד,

לכבוד שבת ויום טוב, עוד יותר להודות גם על זה.

שהשם דאג לנו,

שהשם אוכל,

להתלבש כראוי.

פה יש עוד כוונה,

כי הנשמה מקבלת את המלבוש של המצוות רק אחרי פטירתו של האדם לגמרי מן העולם.

אחרי פטירתו של האדם לגמרי,

הוא מתלבש על כל המצוות של הלבוש שלה.

אבל כל לילה,

כשחלק הרוח עולה למעלה,

כביכול בעירום אין לה לבוש.

השם שמור את המצוות רק לאחרי

כל החיים של האדם.

אז כשהיא חוזרת בבוקר,

אז השם מלביש את כל הנשמות, את כל החלק של הרוח שהיה כביכול ערום,

וחזר לגוף שלנו, שזה הלבוש בינתיים,

עד לאחר מארץ עשרים שנה.

לזה אנחנו מודים

לשם אלביש ערומי.

יש עוד כוונה,

שיש לבוש של קדושה.

בעדי החטאים והעוונות, אתה יודע, מסיר את הלבוש של הקדושה ובלבוש של קליפה.

כפי חומר החטא, ככה מסתלק הלבוש.

אז יש כאלה שממש חטאו, השם מרחם,

וממש מסתלק מהם הקדושה לגמרי.

כל בוקר מתחדש הלבוש, אז אנחנו מברכים, השם מלביש ערומי.

בעזרת השם נזכה,

קודם כל, לחבל מהברכות, להודות לשם באמת,

ושנזכה

שזה לבוש של קדושה תמיד.

רק כול עם עובד ישראל יאמרו מי.