ביאורי תפילה יח - תפילה אחר פרשת העקדה - חלק א | ר' משה כהן

- - - לא מוגה! - - - 

בורא תפילה, חלק י״ח,

תפילה שאחר פרשת העקדה, חלק א׳.

ריבונו של עולם,

כמו שכבש אברהם אבינו את רחמיו,

אז כבש זה מלשון הכנעה,

או שזה מניעה וכיסוי,

אף על פי שמדרך האב

לרחם על בנו,

ובפרט בנו יחידו,

אז הוא כבש,

הוא מונע ומכסה את המידה הזאת של רחמיו.

לעשות רצונך בלבב שלם.

לעשות רצונך בלבב שלם.

כמו שאנו אומרים בפיוט עוקד והנעקד,

העין במר בוכה ולב שמח.

שהכניע טבע הגוף

ובלבו שמח.

אז ודאי שזה בלב שלם.

כן, יכבשו רחמיך עד כעסיך.

יכניעו וימנעו ויכסרו

כעסיך את מידת דיניך.

ויגונו רחמיך על מידותיך.

שיהמו רחמיך על מידותיך.

יתעוררו רחמים על הדין,

על המידה כנגד מידה.

כשיש מידה כנגד מידה,

כנגד טוב וכנגד רע.

אז יתעורר המידה כנגד מידה, במידת הזכות.

ודיננו לקו הזכות.

ועל פי הסוד,

שיתגלה וישתלשל שפע של רחמים מהכתר לשאר המידות.

אז יתעורר פה מידת

זכות עלינו.

על מידת הדין.

ותתנהג עמנו השם אלוהינו

במידת החסד ובמידת הרחמים.

חסד,

זה בלי לבקש.

ורחמים, זה כשמבקש.

ותיכנס לנו לפנים משורת הדין,

ובתוברך הגדול ישוחררן על פך.

מעמך, עם ישראל,

ומעירך ירושלים,

ומארצך ארץ ישראל,

ומנחלתך לבית המקדש.

וקיים לנו אדוני אלוהינו.

אנחנו מתפללים

שבכל מקום יהיה,

אפילו שאנחנו לא נתפלל.

אנחנו מתפללים שאנחנו מזכירים בתפילה,

אז זה מועיל ביותר.

אבל ודאי שזה,

אם יש הבטחה זה להתקיים בכל אופן.

אנחנו מעוררים את זה שיהיה ביותר.

אז מה אנחנו מתפללים?

שקיים לנו את הדבר שהבטחתנו בתורתך

על ידי משה עבדך.

כאמור, וזכרתי את בריתי יעקב.

חמש פעמים כתוב

יעקב עם מלא, עם וו,

ואליהו

עשר חמש פעמים.

הוא לקח את הוו כפיקדון,

ערבון,

שיבשר את בניו על הגאולה.

אז כאן השם הבטיחנו שהזכרנו לנו את ברית שקראתי עם יעקב.

ואף את בריתי יצחק,

שאם זה לא יספיק

לבד

נצרף גם את ברית

שקראתי עם יצחק, ופה לא כתוב

זיכרון על ברית יצחק,

כי אפרו מונח,

כאילו אפרות מונח וצבור על פני המזבח.

לכן לא כתוב פה זיכרון אצל יצחק.

ואף את בריתי אברהם אזכור.

שאם גם של יעקב ויצחק אליו אדם זה לא יספיק,

אז הוא יצרף גם

את הברית שקראתי עם אברהם.

והארץ אזכור.

עכשיו הארץ שוממה.

את זה עצמו גם אזכור בשביל לעורר את הרחמים.

וכל זה אנחנו מתפללים שיתקיים

לעורר את הרחמים.

ואנחנו מוסיפים להתפלל ולעורר את הרחמים

בפסוקים הבאים.

ונאמר,

ואף גם זאת,

בפרשת בחוקותיי אנחנו כתוב,

ואף גם זאת,

שנתקיים הפרענות, שם מוזכרת הפרשה.

שיתקיים.

אפילו שיתקיים.

והיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתם.

לא אעשם בהם ולא ארחיק אותם.

תפילת עמי. חבר הכנסת הוא מבטיח.

ואפילו בזמן הזה שמתקיים,

הפרענות הזאת, הוא לא אמאס בנו ולא ארחיק אותנו.

לגלותם,

להפר ברית איתם.

כי אני, אדוני אלוהי,

שהקדוש ברוך הוא אומר שכל זה הוא עושה, כל הפרענות,

רק כדי להכניע את ליבם,

שישובו

אליו בתשובה.

וזכרתי להם ברית ראשונים.

אלו השבטים.

אשר הוציאו אותם מארץ מצרים.

זה הברית עם הראשונים, השבטים,

שכרעת

אשר הוציאו אותם מארץ מצרים.

ולפי אבן עזרא,

זה הברית בהר סיני.

זה נקרא ראשונים

ביחס לבניו, ביחס לבניהם.

הם ראשונים במקרה.

שהם בסוף גלו.

לעיני הגויים, אז כל זה השם יעשה,

אפילו שלא נהיה ראויים,

זה לעיני הגויים.

יש פה עונות, אנחנו בארץ אויבינו.

אפילו שאנחנו לא ראויים,

אבל הוא יסתור לנו לעיני הגויים. למה?

שזוכר,

אפילו שאנחנו לא ראויים מצד עצמם,

עם ישראל לא ראויים מצד עצמם,

שלא עשו תשובה,

ולא יתכפר עוונם.

אבל מכל מקום שלא יאמרו הגויים,

שלא יתחלל שמו,

אז זה הוא משתמש,

כבוד ברוך הוא, בזה בשביל, בשבילנו.

במידת רחמם.

להיות להם לאלוהים,

אני אשם.

ורק מכוח זה הוא יזכור את הברית.

ועוד אנחנו מוסיפים לעורר ולהתפלל.

ונאמר,

ושב השם אלוהיך את שבותך ויחמך.

אז שבותך,

לפני שנסבירים על זה שבותך,

אנחנו נאמר כל איפה זה נאמר בפרשת נצבים.

כשעם ישראל ישוב בתשובה,

ממה שהם ראו את הברכה והקללה,

שהקדוש ברוך הוא מקבל את התשובה הזאת,

אפילו שזה מכוח הצהרה.

ושב השם.

מה זה ושב השם?

שהשם היה איתנו כביכול בצרה.

והוא שב איתנו.

והיה חי איתנו בגלות והוא שב איתנו. כשאנחנו נשארים בתשובה,

ושב השם.

וגם ללמד שגדול היום,

קיבוץ גלויות.

כביכול השם בקושי במו ידיו,

אחד אחד הוא משיב.

אחד אחד הוא מקבץ.

יש איש במקומו.

ושב השם אלוהיך את שיבותך כהון כלוס.

זה השבויים בגלות.

ולפי

דונתן בן עוזיאל,

זה הולך על התשובה,

את שיבותך. זה ששבנו בתשובה,

אז השם גם שב

איתנו מהגלות,

על ידי התשובה.

ויחמך.

ובזכות זה שהשם מרחם עלינו, אפילו שישבנו בתשובה מהצרה,

וישב וקיבצך מכל העמים,

אשר לפיצך השם יראה לך שמה.

שזה עושה הקדוש ברוך הוא

בגלל ורחמך. כי זה לא במידת הדין.

זה במידת הדין.

לא היינו ראויים לזה בכלל.

ואפילו, התורה ממשיכה ואומרת,

אפילו אם יהיה נדחמך, זה שגולה, אפילו יהיה בקצה השמיים.

משם יקפצך השם אלוהיך ושם יקחך.

מה זה בקצה השמיים?

ואי בן עזרא זה כנגד ארץ ישראל בקצה השני של הכדור.

זה רחוק יותר ממנו, שזה בצד השני.

לפי המלבים בישעיהם מבין בשמו שזה בקצה היישוב. זה לאו דווקא

ביחס לארץ ישראל.

בקצה היישוב.

שם בישעיהם, מה שהם הביאו, בשם המלבים, שם מצדה דוד מפרש,

שזה דרך הפלגה.

התורה מודיעה לנו שאפילו עשינו תשובה,

שאפילו נעשה תשובה.

גם יחיד.

בתוך צרה,

התשובה מתקבלת שהשם,

אפילו אחד שבקצה השמיים,

השם משיב אותו

ואוסף אותו.

ויביאך השם אלוהיך אל הארץ אשר ירושו אבותיך.

אבל זה יותר,

יותר ממה שהיה להם.

כי זה התורה ממשיכה ואומרת, וזה שמסיים,

וירישתך

ותיבך וירבך מאבותיך.

אנחנו שווים מאוד אחרי התשובה,

כביכול הגרועה,

מתוך צרה, השם מקבל את זה.

והוא משיב אותנו, הוא לא רק משיב אותנו

מקצה השמיים, גם משיב אותנו

לארץ אבותינו, ויותר.

מה ויותר?

אז על פי ירושלים בקידושין,

בפרק ראשון, הלכה ח', פירושו שלאבותינו היה מהשבעה עממים.

ארץ השבעה עממים.

ואז היא תהיה ארץ של עשרה עממים.

וגם זה יהיה גאולה שלא ישתעמדו עוד. זה לא יהיה.

זה לא יהיה

שמושיב אותנו לארצנו.

עוד פעם יהיה גלות אחר כך ועוד פעם לא.

זה יהיה כבר

השבה גמורה לארץ אבותינו,

בלי שעבוד עוד.

תהיה ירושה נצחית,

בלי הפסק, כמו בראשונה,

שיהיה גלות אחר כך.

ועוד כתוב שדרשו חכמינו זכרנו לברכה,

שזה עליה בימי אזרח.

שהיה מעלה, מה המעלה?

שהתקדשה בקדושה שנייה,

ונתחווה במצוות התלויות בארץ.

אפילו תוך כדי עוד מלכות.

פתחת הגויים.

וגם

זה היה מיד.

כי הקדושה לא התעכבה עד שיהיה כיבוש וחילום.

מיד כשעלו במעזרה,

אז זה היה וירבך מאבותיך.

ונאמר, דרשינו זה חכמינו זכרנו לברכה, על במעזרה.

למרות יש לנו המשך

מפסוקי הנביאים,

כמו שאנחנו מוסיפים ונאמר על ידי נביאיך,

ונמשיך בעזרת השם ובלי עדר,

ושיעור עד באחוזות השם.