ביאורי תפילה - חלק כה - פרשת התמיד א | ר' משה כהן

- - - לא מוגה! - - - 

ואורי תפילה, חלק כה,

פרשת התמיד, חלק א',

נהגו כל בית ישראל,

ואת פרשת התמיד,

גם מהטעם שאנחנו משלשים, מקרא, משנה וגמרא, וזה המקרא,

חוץ מפרשת ברכת כהנים.

יש אומרים שפרשת התמיד, כמו ביעץ חיים,

וכנגד תורה שבכתב, ברכת כהנים,

יש שם שישים תיבות, כנגד שישים מסכתות,

וכנגד תורה שבעל פה.

אבל עצם העניין של פרשת התמיד,

זה לקיים ונשלם אפרים שפתנו,

מה שכתוב באושר, ד', ב',

כתוב בעולה תמיד,

כשהוא בא בגמרא, טענית קפזן,

שהקב' ברוך הוא אמר לאברהם, תיקנתי להם,

סדר קורבנות.

בזמן שהם קוראים לפניי, מעלה אני עליהם, כאילו טירבום לפניי,

ואני מוחל להם על כל עוונותיהם.

ובזוהר הקב' פרשת וירא בשם רבי,

חוספדאי.

ובזה שמזכיר הקורבנות

בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, הוא מכוון בהם.

ברית כרותה היא שכל המזכירים עוונותיו להרע לו,

לא יכולים לעשות לו רק טוב.

וכן שם,

רבי פנחס בשם אליהו הנביא זכורותו.

שם הוא מעלה את הקורבנות שאנחנו מכוונים בהם.

ורצוננו בזה, כמו שכתוב בהמשך,

בזוהר הקדוש שם,

אין זכות למקטרגים,

לעשות לנו שום דבר רק טוב.

הוא מביא עולה תמיד עוד בשם, באשלה הקדוש,

שעיקר בקורבן זה שהאדם

מקבל על עצמו ומתעורר להיות עבד נאמן לקדוש ברוך הוא.

ובאשלה הקדוש את הריקנטי,

תחילת חומש ויקרא,

שיכוון בקורבן כאילו על עצמו.

ארבע מיתות בית דין,

שמה שנעשה בקורבן,

כשיש בשלב של ההשלכה זה כמו סקלה,

בשחיטה עצמה יש שלב כמו שהוא חונק את הבהמה קצת בהרג והשחיטה,

אז הוא מכוון לחנק והרג,

והשרפה של הקורבן כשרפה. ארבע מיתות בית דין.

הוא מכוון כאילו בו,

ממש.

הוא מתבדל לפני ה' ומקבלו.

כתוב בארץ חיים,

המעריץ, שזה טעם לסמיכות ידיים של בעל הקורבן שסומך על קורבנו,

לומר

שאתה כפרתי ובמקומי,

כאילו נעשה בי.

סתם הקורבנות,

זה גם לברכה, לא רק לכפרה,

אלא גם לברכה.

כשזה משפיע על ברכה,

להמשיך למינם.

מה הכוונה?

לבשר,

לחם ויין

שיש בקורבן,

זה משפיע על ברכה לעולם.

לבשר ולחם ויין.

ואמרו חכמינו זוכרנו לברכה שתמיד של בוקר מכפר על ההבנות הלילה.

אז לכן אנחנו פותחים בנושא יהי רצון מלפניך,

אלוהינו ואלוהי אבותינו,

שתרחם עלינו ותמחל לנו את כל חטאותינו,

שזה השגגותינו.

ותמחל לנו את כל עוונותינו, שזה מה שבמזין.

ותמחל ותצלח לכל פשענו, שזה במרד.

ושתבנב את המקדש במחרה בימינו ונקריא לפניך קורבן תמיד שיכפר בעדינו.

ויש שבשבת נמנעים מלומר את

מה שמוזכר

בעניין החטאים והעוונות והכפרה, מדלגים על זה.

אנשים אומרים שלא צריכים לדלג.

כמו שכתבת עלינו בתורתך על ידי משה עבדך כאמור.

וידבר אדוני אל משה לאמור.

קול יוצא מבין שני הקירובים

ודיבר אליו.

ולא היה שום אדם

צומע חוץ ממשה רבינו.

לאמור לישראל.

ובשם הרשבם, מביא הרוקיע, בשם הרשבם.

כל לאמור שבתורה,

וידבר השם למשה לאמור.

כל לאמור שבתורה זה רק כפי.

כמו וידבר ככה לאמור.

זה לא לאמור לישראל.

כמו אצל נוח שכתוב

ויגאמר אלוהים אל נוח ואל בניו איתו לאמור.

משך לאמור לאחרים. לא היה עוד בריאות בעולם הזה.

בוודאי שלאמור זה כיף, אז גם אצל משה רבנו. וידבר השם אל משה לאמור.

זה לאמור למשה.

הוא דיבר למשה.

אז לאמור לישראל,

הוא מביא עוד תוספת הסבר שזה לך לאמור.

ולפי הרשבם, כמו שאמרנו, זה לאמור למשה.

הוא אומר למשה.

כתב את בני ישראל ואמרת עליהם.

להפו כגוי, להוציא גוי.

שאם רצה להקריב קרבן בעבור ישראל, אז הכוהן לא מקבל ממנו.

רק מהישראל עצמו.

כמו שהם יכולים להקריב קרבנות אבל לא בעבור ישראל. הוא לא יכול לבוא בשביל ישראל להביא קרובה.

הכוהן לא מקבל ממנו.

כתב,

במקום שצריך להוציא ממון, אז כתב צריך לזרב.

ואמרת להם,

לנשים ולגרים,

שזה לעזור גדולים על הקטנים.

אז כתוב כאן צער,

ואמרת,

זה כמו לדבר ואמרת,

שזה ליתן שכר על כל דיבור ואמירה.

אתה מקיים כאילו קיימת על שתי דיבורים.

עת קרבני לחמי לישי,

עץ זה לרבות את הגרים.

להמשך נראה שזה גם לרבות את המלח, זה עוד עניין.

עץ קרבני לחמי לישי, כתב בעץ חיים, לחמיא אותיות מלחי.

כמו שנאמר על כל קרבני אחד תקריב מלח.

לישי,

כל שנותנים על האש,

זה לישי.

עד כאן מעץ חיים.

לא מהרוקח.

לחמיא, מה זה לחמיא?

הצריך, לא הכוונה, מה ששייך.

לא.

זה עם בעלי החיים,

ולא כלים.

לישי,

זה מה שעולה על גבי האש במזבח, ולא לחמת תמיד.

זה כתוב לישי.

מה שתקריב זה יהיה לישי.

אז רק חלבים, עולות, ננחות, נסך, זה מה שעולה על גבי המזבח, לא לחמיא זה אדם,

לישי זה החלב. כל אלה עולים על גבי המזבח.

כולם של השם.

יש כאן עניין.

שולחן נקרא מזבח.

לכן הוא קורא לקורבן לחם.

כמו הלחם שעל גבי השולחן.

ותמיד נקרא לחם,

כי הוא גם קרב בארבע שעות.

של היום הראשון, כמו שארבע שעות זמן סעודה על הכל היא.

זה הזמן של

קולם לסעודה של שחרית.

וגם,

סעודת בשר נקרא לחם.

ולכן כתוב בתהילים קביעי ד',

דרשו השם ועוזו, בקשה ופניו תמים.

זה פותח בד' ומסיים בד'.

דרשו השם ועוזו.

שדרישת פנים להקרבת התמיד והעזרה וגם תפילה,

זה שתיהן בארבע שעות, ד'.

גם התפילה, גם הקרבה של קורבן תמיד, זה בארבע שעות.

עת קורבני אמרנו לרבות גרים.

גם עכשיו אנחנו לומדים שזה בא לרבות מלח.

לכן טובלים את המוציא

במלח

כשהקורבן נקרא לחם.

ונאמר,

על כל קורבן אחר תקריב מלח, אז גם המוציא

תקריב במלח.

כמו הקורבן במלח.

עיקר הדין בזמן

החמירות זוכה לברכה שבלחם לא היו שמים מלח ושיהיה ברכה

עם טעם טוב של המלח ולא עם טעם טפל בלי מלח.

ויש את העניין הזה כמו הקורבן ויש עוד טעם גם על פי הסוד שמלח זה אותיות לחם.

לחם ומלח זה אותן אותיות

לעין חטא למטרייה 78 שזה שלוש הוויות

אנחנו מתיקים את ה...

דין ברחמים.

הוויות של דין הוויות ברחמים.

זה כתוב בכף החיים.

ריח ניחוחי תשמרו,

נחת רוח לפניו,

רצוי לריח, ריח ניחוחי.

שזה נחת רוח לפניו.

תשמרו את זמני הקורבנות בבוקר ובערב.

וצריך גם שיהיה הבעלים שם.

זה רשון שמירה גם שהבעלים יהיה שם.

ניחוחי זה גם עניין של ציווי גם, שהתכוונו

לשם ניחוח, להשם.

להקריב לי במועדו,

זה במועדו תמיד, במועדו אפילו בשבת ואפילו בטומאה.

ושתמיד נוהג.

מועדו תמיד.

כמו שאמרנו, למאפרים שפתנו,

שזה תמיד יש.

אפילו אחרי שחרב הבית,

עד שייבנה במהרה בימינו הרבה.

יש לנו,

על-ידי שפתנו, את הקורבנות, אנחנו

עולה כי לא יקרבנו קרבנות, וגם תפילותו כנגד תמידים תיקנו.

מסביר הרוקח שבתפילה אנחנו אומרים ואישי ישראל ותפילתם.

מה עם תפילתם, אנחנו אמרנו שזה קורבנות,

מה זה ואישי ישראל? אם התפילה זה הקורבנות.

הקורבנות, כמו באישי ישראל יש לומר

שאלו נשמות של מיכאל

מעלה עם התפילות בפני השם, זה באישי ישראל, זה נשמות ישראל שמעלה מיכאל עם התפילות בפני השם.

ואמרת להם זה האישה, ואמרת פעמיים,

למה בהתחלה אמרת עכשיו עוד פעם ואמרת?

כי בהתחלה כששמעו על הקורבן חשבו אפילו אלף פעמים.

ואחר כך אמר שיניים,

ונתן השם, נותן השם שכרם

על רצונם של אלף.

סוד תקריבו להשם

לצורך השם שלא ייפגל,

כי אם אין שלמות הכוונה זה פוגע בקורבן.

כי בסין בני שנה תמימים,

זה כתב בעץ חיים, שדרשו חכמינו זוכרנו לברכה,

כבשים שכובשים עוונותיהם

של ישראל ומחפשים אותם

ונעשים כמו בני שנה, ללא חייב.

זה כבשים בני שנה תמימים.

תמימים שלמים, בלי מום, בלי חייב, בלי כלום. תמימים כמו בני שנה.

הייתי צריכה אם לא אמר על התמימים, זה, אני הוספתי.

כבשים ולא שאר בהמות.

ביני שנה, ולא יום אחד או שעה יותר.

תמימים בלי מום.

כתוב פה תמימים בלי יוד.

חסר יוד בשביל לומר שיהיו שווים.

כאילו אחד.

גם הקורבן של שחר, גם הקורבן של בין הארבעים יהיו שווים.

ליום

ראשי תיבות תשל',

שזה

שתי פעמים שסה.

כמה קוראים פעמיים ביום?

כפול שסה ימי שנה,

אז זה פעמיים שסה, תשאל.

זה שיניים, תמימים שיניים ליום, זה יוצא מספר כפול של ימות השנה.

שסה פעמיים, תשאל.

כמו שאמרנו, שתמימים בלי יוד זה חסר,

ואני בא לומר שיהיו אחד.

שיהיו דומים, גם שיניים זה גימטריה שדומים,

של בוקר ושל הערב.

צריכים להיות דומים, כמו השעירים של יום הכיפורים.

צריכים להיות דומים.

גם פה צריכים להיות דומים.

זה עמוד בשיניים,

גימטריה שדומים.

בעזרת השם,

יש עוד.

המשך הפרשה, נמשיך בשיעור הבא בחלק ב'.