ביאורי תפילה - חלק כח - פיטום הקטורת ב | ר' משה כהן

- - - לא מוגה! - - - 

תיאורי תפילה, חלק כ״ח,

פיתום הקטורת, חלק ב׳.

למה רק בפיתום הקטורת אנחנו מזכירים לפני כשאנחנו מתחילים,

אנחנו אומרים, אתה הוא השם אלוהינו שיקצור אבותינו וכולי.

אבל בקורבן התמיד אנחנו לא אומרים את זה.

ויהיה רבה דובר שלום,

רבי יצחק אליהו לנדה מבינה זכותו תגן עלינו אמן על פה ירושלמי ויאמר.

כשפיתום הקטורת

נאמר וכל אדם לא יהיה באוהל מועד.

כך כתוב בו ויקרא טזן יזן.

כשהפירוש אפילו אותם שכתוב בהם

הוא דמות פניהם פני אדם.

ויחזקאל א' י'

והיינו שלא היה שם מלאך ושרף באוהל מועד כשהקטירו רק קטורת.

והקטירו רק לפני השם.

אז לכן אנחנו אומרים, אתה הוא השם אלוהינו

שקטורו אבותינו לפניכם.

שלא היה שם מלאך ושרף,

רק

השם ידברו.

והבן איש חי,

בספרו עוד אוסף חי, פרשת מקץ, הלכה באה והוא פירש

שאנחנו לא רוצים לומר מפרש

כמו בתמיד,

שאנחנו אומרים ויהיה שיח שפה אותנו וכו'.

שיעלה ממש לקרבן התמיד.

זה בקרבן התמיד אנחנו רוצים, שיעלה ממש לקרבן התמיד ואנחנו מבקשים במפורש.

שאם ככה נאמר בקטורת

שיעלה ממש, אנחנו נבקש מפורש,

יעלה כאילו קטן קטורת ממש.

יהיה מקום למקטרגין

אם נחסר תיבה אחת מהקטורת,

אחד מהסמבנים,

יהיה מקום לקטרג.

בוא נחסר אחת מסמבניה חייב מיטה.

תפילת ערבית.

לכן רק אנחנו מזכירים במפורש

מעשה אבותינו

ומקרא בעלמא של הקטורת.

אבל ודאי שהשם יודע כוונתנו.

המלאכים לא יודעים את כוונתנו,

אבל השם יודע כוונתנו.

כשרוצה,

כשאנחנו רוצים,

שיעלה לנו כאילו הקטרנו קטורת ממש.

והוא ימחל

אם מישהו חסר

וידלג שמשלים את חסרונו.

כתוב

ודגלו עליי אהבה ודילוגו עליי אהבה, שהקדוש ברוך הוא

ימחל אם מישהו יחסר וידלג.

לכן אנחנו אומרים, אתה הוא השם אלוהינו שיקטור אבותינו.

למה?

אנחנו רק מזכירים כביכול ומסתירים את כוונתנו

שרק השם

יודע את כוונתנו.

בתקטורת אנחנו מזכירים ואומרים,

וזה גמורי לפרנסה טובה,

למנוע דבר,

ולכפר על לשון הרע ולכילות.

לפי הגמרא, בזבחים פח,

למכפר על לשון הרע.

לכן כתב עולה תמיד שטוב מאוד לערער מאוד בתשובה

על חלק על עוון לשון הרע וחילות

לפני פיתום הקטורת.

אז נמשיך את חלק ב' של פיתום הקטורת.

פיתום הקטורת כיצד?

ואבודרן,

והרדאק, וביאים,

שכתוב בשמות ל', לגמר.

איש אשר ירקח מתרגם התרגום ירושלמי,

גבר דפתא,

שהעניין הוא,

פיתום זה אספת הקטורת ותיקונו,

והרוקח,

פטישתו ועירובו, אומר עד שצריך.

זה לא מלשון דשן,

אנחנו מדשנים, כמו דשון של שור,

שמפטמים אותו,

אלא הכוונה שצריך את המרקחת הזאת של כל הקטורת,

הכל יחד לכתוש,

ולא למחצה ושליש ולרביע,

ככה כותב העץ חיים בשם הכל.

368 מנים איובה.

מנים זה להתראות.

זה יוצא במשקל על כל מנה

480 גרם,

ונפח

זה יוצא

שליש הלוג. לרבי חיים נאה זה 115.2 סמ״ק, ולחזון איש

200 סמ״ק.

מנה זה 100 דינרים.

שדינר המשקל שלו

דראם וחצי.

בדראם זה

30 סערות בינוניות.

והסיכום זה כמו שאמרנו.

הכתב בעץ חיים

בשני ספר רעים ששמעתי שפסח,

אצל בנים שהיה בקטורת,

הסמכו העקרה.

כתוב שלה חייך פרדס רימונים, אז שלה חייך זה כמניין

שים סמ״ח סמנים שהיו פה.

365 כמניין ימות החמה.

כי הקטורת נעשית בכל שנה ושנה, בכל יום ויום.

על מזבח הזהב

עושים חצי מנה בבוקר,

בשחרית וחצי מנה בערב.

זה מה שאנחנו אומרים. מנה בכל יום, אחרי חצי טוב בבוקר,

ומחציתו בערב.

ושלושה מנים יתרים שמהם מכניס כהן גדול.

ההיתרים האלו שנשארו משין סמ״ה לשין ס״ח,

מתוך שין ס״ח.

נשארו שלושה.

ונוטל מהם אלוה חוקנה ביום הכיפורים.

ואותם שלושה כבר בערב יום הכיפורים מחזירה לה מכתשת

בערב יום הכיפורים.

למה מכתשת?

שאפילו ששחקן כבר, וכל השנה כבר הוא עשה,

הוא שחק אותם דק דק.

ומכל מקום,

בערב יום הכיפורים עוד פעם מחזירה למכתשת,

שהיא תהיה דקה מן הדקה.

וזהו כדי לקיים מצוות דקה מן הדקה.

כמו ששונים,

אנו במשנה מסכת יומם, עם ג' עמוד ב'.

בכל יום הייתה מן הדקה, והיום

דקה מן הדקה.

הגמרא מפרשת בדף נמלג.

אמרנו רבנן,

ומלוך חוקנן כתורת

שמים דקה,

והקראת את זה נולבט.

כל השנה

נאמר

ושחקת ממנה הדק.

אז מה תלמוד לומר עכשיו כתורת שמים דקה?

ואללה כבר נאמר ושחקת ממנה הדק.

בשמות ל׳ למדבר.

אלא להביא דקה מן הדקה.

שבכל ערב יום הכיפורים

היה מחזירה למכתשת שתהיה דקה מן הדקה, אפילו שהוא כבר כל השנה הייתה דקה.

זה מביא אבו דר.

למכתשת ובפתח לל׳,

שמדבר על מכתשת שכתש בצלאל.

למכתשת.

אותה מכתשת הידועה שכתש בצלאל.

כתב הרמב״ם, פרק שני מלכות כלי מקדש,

פעמיים בשנה היו מחזירים הקטורת למכתשת.

ימות החמה היו מפזרים אותה

כדי שלא תתעפש, וימות הקיץ

היו צוברים אותה כדי שלא יפוג רחה.

עין שמה בכסף משיב.

הוא מכניס לכהן הגדול אותם השלושה,

אחר של דקה מן הדקה, כמו שאמרנו,

שצריך דקה מן הדקה, לא כמו כל השנה.

יום הכיפורים לפניי ולפני.

כמו מביא עץ יוסף.

ואחר עשר סמנים היו בה.

ארבע מפורשות.

נטף ושחלת וחלבנה ולבונה זכה.

אלה מפורשות.

והשאר

זה הלכה למשה מסיני.

והסמכו הם חכמים על פסוק,

כמו שביארנו בשיעור הקודם.

ככה לך סמים, סמים למאות רבים, שתיים.

נטפ ושחלת וחלבנה, הרי החמישה,

כולל השתיים הראשונים.

סמים,

מדובר על רבות,

סמים כמו אלה.

כי עד עכשיו היה חמישה,

התורה אומרת עכשיו סמים עוד חמישה.

וביחד עשרה,

ובמא הזכה

הרי אחד עשר.

מי אמר שהסמים האחרון זה כנגד חמישה? אולי זה עוד פעם שתיים.

כמו הראשון.

אז אומרים הראשונים, לא, כי צריך לומר,

סמים, סמים ביחד.

אם התורה אומרת, אחרי החמישה בשביל

שדרוש לזה עוד חמישה כמו הראשונים.

ככה ויבודר.

ויש פה גם כלל ופרט וכלל.

סמים כלל.

נטפ ושחלת וחלבנה, פרט.

סמים השני עוד כלל.

אז זה לומר לך מה הפרט.

כותר ועולה ורחון עודף.

אף כל הכותר ועולה ורחון עודף

גם שייך

וכשר לקטורת.

וקיימנו לחכמים שכל אלה שמוזכרים כאן לקטורת,

יש בהם

את הגדר הזה של

כותר ועולה ורחון עודף.

ויעזרנו לקרקטורת.

אם קטור ועולה,

ככה מביא הרבה.

בעזרת השם,

נמשיך בשיעור הבא

כל רשימה של

סממנים.

ובעזרת השם נזכה,

כמו שאמרנו, שהשם יעזרנו את הקטורת,

אפילו שם חד שלום לחסר.

ידידי תורה ויעזרנו.