רחל מבכה על בניה

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום

לעילוי נשמת סל יירה שמה בצימה מנוחתה עדן.

יונתן בן רחל

יזכה לאריכות ימים זיווג הגון,

יהיה תלמיד חכם, יהיה לו חברים טובים ופרנסה בשפע.

רחל בת אהרון

תזכה לבריאות שלמה ואיתנה,

תזכה להיות בחתונת בנה במהרה ולקבל פני משיח במהרה בימינו אמן. אמן.

הוריד בתקווה.

השם יתברך יזכה אותה לנחת יהודית מיוצא חלציה, בריאות הגוף והנפש

עם כל המשפחה ויחזרו בתשובת שלמה.

והשם יתברך ינחה אותה בעצות טובות בנושאים העומדים על הפרק,

על הפרק, שפע פרנסה בקלות לעבודתו יתברך.

תצליח לפתוח עסק מביתה והעסק ישגשג. זבו גגון, תבנה בית נאמן בישראל, שמחה ואושר.

בתוך כלל ישראל מהרה אמן.

אמן. ליאורא בת רחל, תזכה לזבו גגון, מידות טובות, בירת שמיים בקלות, תקים בית נאמן מתוך בריאות, שמחה ונחת,

וסייעתה דשמיא בכל.

אמן.

רחל מבכה על בניה.

ידוע שהאבות הקדושים קיימו את כל התורה כולה.

איך נשא יעקב אבינו שתי החיות?

מה אמר יעקב ללאה בבוקר כשראה והנה היא לאה?

ומה היה הדו-שיח ביניהם על המרמה של לאה?

מדוע לאה נקברה עם יעקב במערת המכפלה?

איך ייתכן שרחל, שמסרה את הסימנים,

במקום שתהיה אשתו של יעקב ולהיקבר עמו,

הפסידה מכך.

מדוע נפטרה רחל מיד כשילדה את בנימין,

אחרון השבטים,

ולמה דווקא בכניסה לארץ ישראל?

מדוע הקדוש ברוך הוא הציל את עם ישראל בזמן החורבן?

רק בזכות רחל.

יש שכן לפעולתך ושבו בנים לגבולם.

וכי מעשה העקדה

של אברהם אבינו,

מילה בגיל, סליחה, וכי מעשה העקדה יצחק אבינו, מילה בגיל זקנה אברהם אבינו, קפיצה לאור כשדים,

אינם מעשים חשובים מנענים יותר.

מה הטענה שטענה לאה בפני רחל,

המעט קחתך את אישי ולקחת את דודאי בני?

גם את דודאי בני?

כי רחל לקחה את יעקב?

הלא רחל היא זו שמסרה ללאה את הסימנים.

לולא זה לאה היית נישאת לעשם.

טוב,

נתקדם לפתרונות.

רש״י מביא את דברי המדרש.

יעקב אבינו קודם בואו ללבן למד תורה אצל שם ועבר במשך ארבע עשרה שנה.

אחר כך עבד עבור נשותיו גם כן ארבע עשרה שנה.

והמיוחד במספר הזה ארבע עשרה.

מבאר,

אחיו של המהרל הקדוש, ריבי חיים.

כתוב בתהילים, ימי שנותינו,

בהם שבעים שנה.

כמה זה מעשר משבעים?

שבע.

מה יעקב הבטיח?

בכל אשר תיתן לי עשרה עשרנו לך.

כמה זה עשר ועוד עשר?

חומש.

חמישית משבעים זה ארבע עשרה.

ארבע עשרה.

על כן הוציא יעקב חמישית מחייו על שלושה דברים.

על אישיו,

כי הוא עבד ארבע עשרה שנה, על הנשים.

על תורה,

הוא למד ארבע עשרה שנה.

וכמובן,

שגם הוציא חומש מממונו,

עשרה עשרנו לך.

וכל זה רמוס בפסוק,

תיתן אמת ליעקב.

מידתו של יעקב אמת.

מה ראשי תיבות אמת?

אישה,

ממון,

תורה.

על האישה הוא הוציא ארבע עשרה שנה,

על הממון ודאי עשר העשירנו לך הוציא.

בתורה,

ארבע עשרה שנה.

יפה?

התחלה.

איך נשא יעקב אבינו שתי אחיות?

בחובת הלבבות מבאר שהצדיקים הראשונים,

כמו חנוך, נוח

והאבות הקדושים,

שכלם היה זך,

והיו עובדים את הקדוש ברוך הוא בשלמות,

ועל כן לא נצרכו להרבה מצוות

על מנת לעבוד את הקדוש ברוך הוא.

רק כשירדו בני ישראל ממצרים ונתגברו התאוות,

היו צריכים תרי״ג מצוות

כדי להתחזק ולגבור על יצרם.

ועל כן יכל יעקב לשא שתי אחיות.

זאת אומרת, שכלו היה זך ועבד את השם בשלמות.

אבל עדיין קשים הדברים,

לפי החובת הלבבות.

כי אם היינו אומרים שיעקב קיים רק מעט מן המצוות,

אז מובן שבגלל זה הוא נשא שתי אחיות.

אבל מאחר שקיים את כל התורה,

מדוע לא קיים את האיסור? אישה אל אחותה לא תיקח לצרור.

מה זה לצרור?

שלא יהיו צרות זו לזו.

אם אתה נושא אישה ואחותה, הן נהיות צרות זו לזו, ומה' רוצה שיהיו אוהבות זו לזו.

אז למה את האיסור הזה הוא לא קיים?

משיב הכתב סופר בדיאור נפלא.

הטעם שלא לישא שתי אחיות

זה כיוון שהן נעשות צרות זו לזו.

כמו שמפורש בפסוק, לא תיקח לצרור.

על כן, כשראה יעקב

שרחל לא מקנאה,

ואינה צרה לאחותה לאה,

אלא אדרבא, מסרה לה את הסימנים,

מוכח שהן אוהבות זו את זו.

אז מותר לשא את שתיהן.

זאת אומרת, התורה נתנה טעם.

למה?

כי אם תישא שתי אחיות,

הן יהיו שונאות זו לזו, צרות זו לזו.

אבל פה, שהיא מוותרת על בעלה,

ודאי שהיא אוהבת את אחותה.

אז אין פה את הטעם של לצרור,

ולכן היה יכול לעשות.

על פי זה הוא מוסיף,

כאשר לאה ילדה בנים,

ורחל נשארה עקרה, מה כתוב?

ותקנא רחל באחותה.

וטענה רחל יעקב,

הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי.

משום שעכשיו,

כשהיא מקנאת,

חוזר האיסור שוב לצרור.

ולכן,

היות והיא נישאה לו האחרונה,

היא עלולה חס ושלום למות.

כי אם היא תישאר כל הזמן במצב של קנאה,

נהפך האיסור של לצרור,

ואז היא האחרונה שנישאה,

היא תצטרך למות כדי שלא יהיה לו עוון

של שתי נשים,

אחיות.

אז לכן היא אמרה לו,

אבל לי בנים.

ואז אני לא אקנה,

אבל אם לא תביא לי בנים, מתה אנוכי.

נו, ואף על פי שיש פה מהלך נפלא,

עדיין קשים הדברים.

שהרי התורה מצווה לאסור לקחת שתי אחיות,

וזה לא תלוי בטעם.

וממילא גם אם הטעם אינו תקף במצב הזה,

איסור עומד בעינו.

אז לכן, איך נשא יעקב שתי נשים?

הדברים יבוארו על פי תירוץ של הרמב״ן

בתירוץ של המלב״ם.

המלב״ם יושב.

יעקב נשא אותן על פי הדיבור.

זה ציווי מן האלוקים

שיישא את האחיות,

שכן ציווה אותו הקדוש ברוך הוא לישא את רחל ולאה למטרה נעלה להקים 12 שבטי יה.

לפיכך,

מובן היטב.

ברגע שנולד הבן האחרון,

בנימין,

תם התפקיד,

ונשלם.

וחזר האיסור למקומו,

ולכן נפטרה דווקא רחל, האחרונה שנישאה ליעקב.

מה היה התפקיד?

שיביאו 12 שבטים.

הגיע האחרון,

אז היא מיד מתה.

כי מרגע שנגמר התפקיד, אסור להיות עם שתי האחיות.

האחרונה שנישאה,

מתה.

זה תירוצו של המלבין.

הרמב״ן מיישב

את כל התורה קיימו בהיותם רק בארץ ישראל.

ועל כן, כשיעקב היה בחרן,

מחוץ לארץ נשא שתי אחיות.

בשום מובן היטב, מדוע כמה שעות לפני שנכנס לארץ ישראל,

בהיותו סמוך לקבר רחל של היום,

נפטרה אשתו.

שכן בארץ ישראל כבר אסור היה לו לשא שתי אחיות,

כי בארץ ישראל הם קיימו את כל המצוות.

בחוץ לארץ.

לא,

ואיך שהוא הגיע, היא חייבת להיפטר.

שאף לבפר.

על פי הדברים האלה יעיר לנו מדוע הייתה רחל צריכה למות

מיד ברגע לידת בנימין

סמוך לכניסה לארץ ישראל.

כיוון שהיא הייתה השנייה,

אז היא זו שנישאה באיסור.

נו, ומדוע הייתה רחל אחרונה?

מפני שהיא גילתה לליאת הסימנים.

כמו שלמדנו במדרש,

שבע שנים קודם לכן,

בזמן שפגש יעקב ברחל על הבאר,

כבר רצו להתחתן.

אך רחל הזהירה אותו שאביה רמאי,

הוא ינסה להשיא את ליאת תחילה.

ואז מסר ליעקב סימנים,

הנה חלה נידה הדלקת הנר,

שלושת המצוות המיוחדות באישה.

חלפו שבע שנים

ולבן רצה לבצע את זממו ולהחליף את לאה ברחל.

כשראתה רחל שלאה עלולה להתבייש מאוד, מסרה לה את הסימנים.

וביום החתונה כשיעקב שאל

מהם הסימנים

השיבה לו.

באמת מבואר בהמשך המדרש

שיעקב כעס על לאה,

שכן בבוקר,

והנה היא לאה.

אמר לה יעקב,

רמאית בת רמאי,

בלילה קראתי לך רחל

ואמרת לי כן.

אמרה לו לאה,

לכל תלמיד יש מורה שמלמד אותו.

אני למדתי ממך.

יצחק קרא לך, אתה זה בני עשה, מה ענית לו?

כן.

מוסיף העץ יוסף.

זה לא היה ויכוח סרק,

אלא לאה השיב על יעקב תשובה ניצחת.

אם לא הכרתם את לאה עד עכשיו, לאה אימנו, אז כדאי שתכירו.

אתה ניגשת לקחת הברכות בציווי אימך,

ואני ניגשתי לחופה בציווי אבי.

אתה רצית לבנות רוחנית להיות שלם על ידי הברכות?

ואני רציתי להיות שלמה מארבע אמהות.

יפה או לא יפה?

לא הבנתי.

אתם אומרים שאני מבזה רבנים, דודי, רובי וזה?

אני למדתי מהרב שלום כהן, הוא קרא לי איי איי, אני קורא לכם, דני רובי, כפי שאתם קוראים.

יש ללמוד מהרבנים, לא?

אז איך כותב איציק עליי שאני אפיקורוס?

הטביעה בדרך.

ובתבועות שור

הביא רמז עצום לדו-שיח הזה.

מהתורה,

שכן כתוב,

והנה היא לאה.

מה כתוב בתורה?

והנה הוא לאה.

בתורה כתוב הוא, וקוראים היא.

והנה הוא לאה.

לאה טענה,

עשיתי כמוהו,

כמוהו יעקב.

והנה הוא.

אני כמוהו.

פנינה נוספת

לענק הגדול.

יש להביא מדברי

הישועת יעקב.

טענה לאן יעקב?

הלא אמרו כולם הגדול לגדולה והקטן לקטנה, נכון?

אם כך,

קודם שקנית את הבכורה,

באמת, רחל, הייתה ראויה לך,

כי הקטנה לה קטן.

אבל אחרי שקנית את הבכורה, מי אתה?

אתה הגדול.

ולכן בדין אמרת, אנוכי עשיו בכוריך,

כי אתה כבר עכשיו הבכור.

קנית את הבכורה.

זוהי האמת, אתה הבכור.

ממילא אני אשתך,

כי הגדול לגדולה.

אה, איזה אימא יש לנו יודעת לענות, יא חביב.

מיד בסמוך,

מפורש בתורה הקדושה,

בירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה ברחל עקרה.

פרש הרמב״ן,

ששנאה יעקב על של רימתה עוד.

אותו,

ואפילו רצה לגרש אותה.

ולמרות שאביה הכריח אותה להיכנס לחופה,

מכל מקום היה על לאה לרמוז לו,

כיוון

שהיא עשתה לשם שמיים,

והאלוהים ידע כי כדי להינשא לצדיק עשתה כן,

נתן לה הקדוש ברוך הוא בנים.

וירא השם כי שנואה לאה ויפתח את רחמה.

מבואר במדרש,

חזר בו יעקב

ולא רצה לגרשה,

ואמר וכי לאימן של אלו אתן גט.

זה אימא של הילדים,

איך אני אתן לה גט?

ובלידת ראובן מפורש בפסוק על לאה,

ותקרא שמו ראובן,

כי אמרה, ראה אדוני בעוניי,

כי עתה יאהבני אישי.

מה היא דואגת כל הזמן?

שהיא תהיה אהובה על בעלה, על יעקב.

ולכן היא קוראה לה ראובן.

בשמעון היא אמרה, כי שמע אדוניי, כי שנואה אנוכי,

ויתן לי גם את זה.

שוב פעם היא מציינת את השם של הילד

על זה שהקדוש ברוך הוא שמע לה,

ובלבי מה היא אמרה?

הפעם.

עתה.

הפעם. ילווה אישי אליי.

עכשיו,

זהו אני אהיה בת לוויה וילווה אליי אישי,

והכל יהיה בסדר, יהיה חיבור גמור, והכל טוב ויפה.

וביהודה מה היא אמרה?

הפעם אודה את אדוניי על רוב הטובה שעשה לה, השם יתברך,

ונתן לה יותר מכולם.

רביעי.

היו ארבע,

וצריכות כל אחת להביא שלוש, והיא קיבלה רביעי.

אבל כל השמות הקודמים על זה שהיא רוצה חיבור לבעלה.

מיד לאחר מכן נאמר, ותקנא רחל,

כי לא ילדה לי יעקב.

ותקנא רחל באחותה ותאמר,

ותאמר אל יעקב,

הבה לי בנים,

ואם אין מתה אנוכי.

מדוע מתה אנוכי?

מה, אין טעם לחייה?

הלוא היא גם אשתו של יעקב.

אלא יש עומק נפלא.

ללאה יש מטרה להיות אשתו של יעקב.

לרחל יש מטרה.

אחרת

להעמיד שבטים.

כשנולד יוסף אמרה מיד רחל יוסף אדוניי לי בן אחר.

כבר היא מתפללת על הבן הבא.

אם כן השאיפות של לאה

היא רוצה להיות אשתו של יעקב שהוא בחיר האבות

וזה התגשם.

לכן היא אומרת אתה ילווה אישי אליי

אתה יזבלני אישי

שמות הילדים שלה מראים על אשתו ככות, כמו שהסברנו, להיות אשתו של יעקב.

אז לכן היא נקברה עימו.

רצתה להיות אשתו עד הסוף.

לעומת זאת, רחל, מטרתה אחרת.

היא רוצה בנים.

לכן לא נקברה עם יעקב

אלא במקום אחר כדי לעזור לבנים.

היא דאגה לבנים.

ונותר לנו עדיין פלא.

אם רחל מסרה את הסימנים

היא ויתרה בעצם להיות אשתו היחידה של יעקב אבינו.

אבל אם היא לא הייתה מוסרת

אז היא הייתה נקברת עימו.

אז איך יכול להיות שהיא תפסיד ממעשתו?

במדרש מתואר מצב מצמרד של עם ישראל בתקופת חורבן בית ראשון.

נבוזרעדן רב הטבחים שרף את בית המקדש.

מיליונים רבים מעם ישראל נשחטו על ידי חייליו,

ומיליונים לקח לגלות הארוכה בבבל.

מצב הגולים היה נורא,

ללא אוכל, קשורים בשלשלות של ברזל, מחונים כל הדרך.

באותה שעה

באו האבות הקדושים ומתחננו לקדוש ברוך הוא שיחוס על בניו.

בא אברהם,

ביקש

זכור לי השם את זכות העקדה.

בן שניתן לי בגיל מאה שנה לא חסתי ולא חמלתי עליו.

אנא השם תחוס על בניך

בזכות זה.

הקדוש ברוך הוא לא שאל לתפילתו.

בא יצחק ביקש

אנא השם זכור נא.

כיצד מסרתי נפשי על קידוש השם?

מחוס על בניי.

גם הוא לא נענה.

בא יעקב ביקש.

אנא השם.

זכור עשרים שנה שהייתי בבית לבן.

זכור מעשיי. רוב חיי בצער על בניי.

הקדוש ברוך הוא לא ענק.

בא משה רבנו הרועה הנאמן

במשך ארבעים שנה דאגתי לעם שלם במסירות נפש.

לא צלח הקדוש ברוך הוא.

ואז בגלות,

בדרך לבבל,

הגיעו בני ישראל אל קבר רחל,

סמוך ביציאה מארץ ישראל.

מדוע נקברה רחל שם באמצע הדרך לא בתוך העיר?

המדרש מבאר

שיעקב ציווה את בנו יוסף,

אל נא תקברני במצרים.

אז אמר יעקב ליוסף, אני יודע שיש בליבך עליי על שקברתי את אמך בדרך.

עכשיו אני את עצמי מבקש תקבור במערה.

אבל דע לך

שעל פי הדיבור עשיתי,

כדי שעם ישראל בגלות

יוכלו להתפלל על נפשם אצל רחל,

והקדוש ברוך הוא יציל את בניה בזכותה.

ובאמת עם ישראל בכו שם בכי תמרורים.

ואז הגיעה רחל,

קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים,

רחל מבכה על בניה.

מה ענה לה הקדוש ברוך הוא?

מנעי קולך מבכי,

כי יש שכה לפעולתך

ושבו בנים לגבולם.

כל זה בזכות מסירת הסימנים.

מה יש במעשה הזה שהוא גדול יותר מעקדיו,

ממסירות הנפש של כל האבות הקדושים,

וממשה רבנו נביא ה'?

הרב שלום שבדרון זכר צדיק וברכה מעמיד נדבך ראשון

לביאור מעשה עצום זה.

יש לעיין מדוע בכלל מסרה רחל סימנים ללאה.

אם חששה שהיא תתבייש,

יכולה הייתה לעצור את החתונה כליל,

על ידי שתספר לאביה אין טעם שתחליף אותי בלאה, כי יש ביני לבין יעקב סימנים,

וממילא אתה לא תצליח לרמות את יעקב.

וכך לא היו מגיעים למצב של אי-נעימות מתחת לחופה.

והיא עצמה יכלה להינשא אל יעקב.

אך

אם היא הייתה עושה כן,

לאה הייתה נפגעת מאוד.

כי הנה כמעט כבר נישאה ליעקב,

וברגע האחרון מבטלים את העניין,

בגלל סימנים שיעקב מסר.

לרחל

כדי שיישא את רחל ולא אותה.

איזה ביזיון זה היה בשבילה שהוא בחר את אחותה הקטנה ולא אותה,

אחרי שאבא סיכם

שהיא מתחתנת איתו.

אמנם זה לא היה ביזיון קבל עם ועדה,

זה היה רק תחת החופה,

אך ודאי פגיעה אמיתית הייתה כאן,

בצנעה.

לכן באה רחל,

מסרה לה את הסימנים,

אבל הגדילה רחל לעשות,

ולא אמרה לה שאלה סימנים מוסכמים בינה לבין יעקב,

שאם היא תאמר לה, שוב היא תיפגע,

שהרי היא תבין שיעקב לא רוצה בה.

לכן הוא נתן סימנים לרחל,

שלא יכניסו לו את לאה.

לכן היא אמרה בסתמיות,

אחותי לאה, כעת שאת ניסית, דעי לך שיש הנכות מיוחדות לכלה,

חלה נידה הדלקת הנר.

אז רחל ויתרה ויתור עצום,

כשמסרה את הסימנים,

ולאה לא ידעה שנותנים לה כלל משהו גדול.

היא לא מבינה שיש פה ויתור.

היא לא מבינה שיש פה ויתור.

על פי זה נבין

מה שתטען לאה אחר כך כלפי רחל בעתיד,

כשראובן בא עם הדודאים,

היא אומרת, המעט קחתקת אישי?

ממתי זה נהיה אישך? היא ויתרה לך.

איך היא יכולה לטעון כך?

רק בזכות הוויתור של רחל זכתה להינשא ליעקב.

אלא לאה לא ידעה כמה רחל ויתרה לה.

וזה חסד עצום שאי אפשר לתאר.

חסד

שהזולת לא יודע בכלל שהוא חייב משהו לשני.

מדהים.

טוב, זה נדבך ראשון.

נדבך שני,

להבין את מעשה מסירת הסימנים.

רבנו בחייה, בכד הקמח עוד קוף,

מבהר את הפסוק במשלי, ראיתי כל המעל בכל כישרון המעשה,

הכל מקנאת איש מרעהו.

לא יודע אם זה ככה כתוב בדיוק בפסוק.

כל המניע של האדם לקום בבוקר, ליצור משהו, לפעול פעולה כלשהי, הכל מקנאה.

הקנאה של האדם שהשני לא יהיה יותר ממנו באישה, בילדים, בחוכמה, בעושר, בכמות הצדקות שהוא נותן וכן הלאה.

וזה הכוח שמניע את העולם, הקנאה.

אבל יש שני סוגים של קנאה, טוב ורע.

קנאת החומריות,

זה עושר, רכושנות, יופי.

זו קנאה אסורה.

לעומתה, קנאת סופרים תרבה חוכמה.

קנאה להיות טוב כמו אחר, לעשות מעשים טובים כפי שהוא עושה, זה קנאה מבורכת.

מכל מקום זה הסוג הקל והפשוט יותר של הקנאה,

למרות שגם עליה קשה מאוד להתגבר.

אבל יש קנאה חזקה בהרבה ממנה.

קנאה, מדוע לשני יש

ולי אין.

כמו קין שקנא בהבל על שהקדוש ברוך הוא שעה למנחתו ולשלו לא שעה.

כמו הנחש שקנא,

מדוע לאדם הראשון יש את חווה ולא אין.

כך גם אדם מקנא בחברו

על דברים שהוא יתברך בהם בניגוד אליו.

למה לי אין ולא יש?

זה סוג הקל עדיין.

אבל הסוג השני של הקנאה קשה הרבה יותר.

מלך שהודח,

כמו האסד,

ואז הוא רואה את ג'וליאני מולך על ארצו שלו,

יושב על כיסאו שלו,

כל המכוניות הפכו להיות שלו,

הכל שלו.

אי אפשר לסבול.

וכך גם עשיר שיורד מנכסיו,

מעכלים לו את הבית והרכוש.

בא עשיר אחר,

גר בטירה שלו,

נוהג ברכבו ותופס את מקומו.

אפשר להתגבר על דבר כזה.

כאילו אדם בסבבה, נכנסו לו לדירה, יושבים שם,

הוא לא יכול להיכנס יותר, משתמשים בכל החפצים, כל מה שהוא עשה והשקיע הכול.

קשה, אה?

משה רבנו, גדול הנביאים, הקדוש ברוך הוא, מעיד עליו האיש, משה ענם מכל האדם.

אלדד ומידד התנבאו במחנה,

אמר יהושע למשה רבנו,

אדוני משה כלאם.

תפגעו בכבודך.

משה רבנו מוחל ואומר, מי ייתן וכל העם יהיו נביאים?

במדרש מצד שני כתוב, משה רבנו התפלל כמניין ואתחנן להיכנס לארץ ישראל.

בסוף אומר לו הקדוש ברוך הוא, הגיע תורו של יהושע למלוך.

אמר משה רבנו,

אם כך, יהושע יהיה המנהיג ואני העוזר שלו,

בלבד שיכנס לארץ ישראל.

הסכים הקדוש ברוך הוא.

הגיע משה רבנו לביתו של יהושע,

יהושע נבהל,

אני צריך לבוא אל הרב.

אמר לו משה רבנו, הקדוש ברוך הוא קבע, מהיום אתה מנהיג.

נכנסו לאוהל מועד,

נגלה השם ליהושע,

חצץ עמוד הענן ביניהם,

והפעם משה רבנו היה בחוץ.

כשיצא יהושע,

שאל אותו משה רבנו, מה אמר לך השם?

אמר לו יהושע,

כאשר אתה היית מנהיג, לא אמרת לי.

ובצדק,

כיוון שהקדוש ברוך הוא רצה שרק אתה תשמע.

עכשיו רוצה הקדוש ברוך הוא שרק אני אדע.

מיד צעק משה רבנו,

מאה מיתות ולא קנאה אחת.

מוכן אני למות מאה פעמים ולא להגיע לקנאה כזאת

שמישהו אחר תופס את מקומי.

כמובן שאין לנו מושג בדרגות של משה רבנו.

ברור שכל רצונו היה לדבוק בקדוש ברוך הוא להתייחד עם הדיבור,

ואף על פי כן רואים שקנאת סופרים בדרגה הקשה ביותר,

עד שגדול הנביאים מכריז,

הענב מכל האדם, הכרזה נחרצת,

מאה מיתות ולא קנאה אחת.

מי כן עמד בזה?

רק רחל אמנה.

רחל מסרה את הסימנים ללאה.

היה לכך משמעות עצומה.

היא הסכימה שלאה תהיה האימא של כלל ישראל.

למה?

עדיין לא ידעו שיהיו ארבע נשים.

ראיה לכך,

הלוא יעקב רצה לשאת רק את רחל ולא את לאה.

ורק לאחר מכן נודע שיעקב צריך להינשא גם ללאה וגם לשפחות.

יוצא אם כן שברגע זה רחל נתנה את המקום שלה במקום שהיא תהיה האימא של כלל ישראל, 12 שבטים.

ואשתו של יעקב אבינו,

היא נתנה את מקומה שלה ללאה.

ולא עוד, אלא שהיא עלולה להתחתן עם עשיו.

יחידה בהיסטוריה

שנתנה את מקומה שלה,

עמדה בניסיון הקנאה בדרגה הקשה ביותר.

היה עוד מקרה דומה.

יונתן בן שאול שוויתר לדוד המלך אבל שמה זה לא חוכמה כי

דוד המלך כבר נמשך.

זאת אומרת הוא היה המיועד האמיתי.

אמנם במלכות הבן בא אחרי האבא

ולכאורה הוא היה צריך להיות והוא ויתר.

אבל זה לא כמו רחל.

ולכן רק רחל יכלה לטעון בזמן החורבן

שהקדוש ברוך הוא יחוס על בניה

ומבאר הסבא מכלב

על פי הגמרא בעבודה זרה נח.

שאל אגריפס המלך את רבן גמליאל

מדוע מתקנא הקדוש ברוך הוא על חטא עבודה זרה

אל כנא

וכי מתקנא עשיר בעני?

הלא החכם מתקנא בחכם וגיבור בגיבור.

כיצד הקדוש ברוך הוא מתקנא בעבודה זרה שהיא רפש בתית?

ענה לו רבן גמליאל, דומה הדבר לנישואין.

אדם נושא אישה,

לאחר מכן מחפש אישה שנייה.

אם ייקח אישה שנייה חשובה מן הראשונה,

הראשונה באמת תסנה אותה.

אבל לפחות תבין אותו.

כי בשנייה יש מחלות רבות.

אך אם השנייה תהיה פחותה ממנה,

מייד תקנא הראשונה מה הוא מצא באישה זו שאין בה?

מה מצאו ישראל בעבודה זרה? שאין בה כלום, שום מעלות.

כך הקדוש ברוך הוא, עם ישראל, מאורסים לו.

הכתוב אומר, תורה ציווה לנו משה מורשה,

אל תקרא מורשה אלא מאורסה.

בשביל מי עזבו עם ישראל את הקדוש ברוך הוא? בשביל עבודה זרה?

עזבתם מקור מים חיים לחצוב לכם בורות נשברים?

לכן הקדוש ברוך הוא אלקנה.

ומשום כך, גם כשבאים כל האבות,

מזכירים את הזכויות העצומות שיש להם,

כל זה לא עזר.

אין זכויותיהם יכולים למנוע את קנאת השם.

אבל לרחל יש טענה...

תשומה לקדוש ברוך הוא,

אני לא קינאתי באחותי,

אני נתתי לה להקים את עם ישראל,

אני נתתי לה את המקום שלי,

אז מה לך הקדוש ברוך הוא שתקנה בעבודה זרה?

אם אני בשר בדם, לא קינאתי.

כזאת תשובה הקדוש ברוך הוא שומע מידה כנגד מידה.

אמר לה הקדוש ברוך הוא, יש שכר נפעון לתך,

ושבו בנים לגבולם בזכותך.

עם ישראל ניצל,

ובזכותך ייבנה בית המקדש השני,

שככה חזרו אחרי שבעים שנה מהגלות של בבית.

אם כן, הכל מובן,

רחל לא הפסידה ממסירת הסימנים,

היא הרוויחה פעמיים,

כי בזכות זה הקדוש ברוך הוא יחוס על בניה,

מי זה בניה?

כל עם ישראל שנמצאים בגלות,

כי רחל מטרתה הייתה הבנים.

בנוסף, הרוויחה גם בעודה בחיים עוד קודם הגלות.

רחל עקרה איתה,

כיצד נפקדה ביזכור אלוהים את רחל.

מה הוא זכר?

את הסימנים שהיא מסרה.

משום כך נבין,

אם לא הייתה מוסרת,

אמנם הייתה מתחתנת,

אבל ילדים לא היו לה.

ואז ממילא היה יעקב נושא את לאה,

אולם בזכות הסימנים זכתה לילדים

יוסף ובנימין,

וכך הרוויחה פעמיים, ילדה שני בנים והצילה את בניה בגלות.

מוסיף החתם סופר ומבאר,

בעצם רחל גם ויתרה פעמיים.

פעם אחת כשמסרה את הסימנים,

פעם שנייה כשלאה אמרה לה, המעט קחתקת אישי,

שתקה רחל ולא הגיבה כלום, ולא גילתה לה את הנושא של הסימנים שהיא ויתרה לה שהיה בינה לבין יעקב.

יהונתן, בנו של שאול המלך,

היה צריך להיות יורש העצר אחרי שאול.

המלך הבא.

כשרדף שאול אחרי דוד ורצה להורגו,

יהונתן עזר לדוד לברוח,

ועשה עימו הסכם.

אתה, דוד, תמלוך,

ואני אהיה המשנה למלך.

ייפלא הדבר.

איך התגבר על הקנאה יהונתן?

ולתת את המלכות שלו לשני,

הלום העלה נשגבה,

לא הצליח איש.

לזכות לה חוץ מרחל שלמדנו עכשיו.

מבאר הרמה מפאנו באור מדהים.

דוד המלך הספיד את יהונתן

כאשר שאול ויהונתן נהרגו במלחמה מול פלישתים.

נפלאת אהבתך לי מאהבת נשים.

איזה הספד זה.

הכופרים רוצים להגיד פה אהבת נשים?

מה זה אהבת נשים?

אלא אמר דוד המלך יהונתן,

אתה היית מוכן לתת לי את המלכות שלך ולא קינאת בי.

מאיפה שאבת כוחות כאלה?

מאהבת הנשים לאה ורחל.

כמו שרחל ויתרה ללאה,

כך אתה, יונתן בן שאול, משבט בנימין, הצאצא של רחל.

ויתרת לי לדוד, שאני משבט יהודה, הצאצא של לאה.

נפלאת אהבתך לי.

הפלא של אהבה עצומה והיכולת שלו לקנא,

זה פלא עצום.

מאיפה לקחת את זה?

מאהבת נשים, מרחל שמסרה סימנים ללאה.

עכשיו בואו.

ישמחו במלכותך,

שומרי שומרי שומרי שומרי שפה,

גדול בעונק שפה.

ישמחו במלכותך,

שומרי שומרי שומרי שפה,

כדאי היה לבוא לעולם בשביל לשמוע את זה,

ולהכיר את האימהות שלנו.

איפה השורש שלנו נמצא?

יא חביבי,

תאמצו את העניין הזה שלא לקנא, להיות וטרן וכו'.

שבועות שלום.

הרי אני מכוון לקיים יוצאות חכמים דאורייתא.

ושמחה דאורייתא.

דומי נפשו

נשחס עד דאורייתא.

כבד את אביך ואת אמך דאורייתא.

לעשות נחת רוח לקדוש ברוך הוא.

ולעשות נחת רוח לתנא הקדוש.

שיהיו שפתותיו דובבות בקבע.

ריבי חנן יאמרי מה שאומר.