שבת שירה

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום ראובן בן שלום בן נעמי השם ישלח לו רפואה שלמה

ויקום עם מיטת חוליו יחזור לתפקד ככל האדם מהרה, אמן.

שבת,

שירה.

עם ישראל יצאו מארץ מצרים לאחר 210 שנים של שעבוד

נורא וסבל עצום.

איך הם לא אמרו שירה?

אחרי שיוצאים

מעבדות לחירות,

באותו רגע צריך לפצוח בשירה.

מדוע חיכו עד לנס של קריעת ים סוף

לומר שירה?

וכי עם עצם היציאה לחירות

זה לא מספיק בשביל לשיר ולסמוך.

עוד דבר קשה,

בפסוק כתוב, ויהי בשלח פרעה

ויהי

לשון צער.

וכי על יום חג כמו יציאת מצרים שייך להגיד לשון צער.

אחרי היציאה,

כשראו שהמצרים רודפים אחריהם,

יש סתירה בפסוקים.

מצד אחד כתוב, ויצעקו בני ישראל אל אדוני,

ומאידך

ויאמרו אל משה המבלין קברים במצרים,

וואי וואי וואי, איך ייתכן בו זמנית?

גם התחרטו על הכל וכפרו בטובתו של השם,

וגם מתפללים אליו שיושיעם ויצעקו בני ישראל

אל אדוני.

מה הולך פה?

עוד יותר תמוה,

קושייה בפסחים, קף יח.

הפסוק בתהילים אומר, ויאמרו על ים בים סוף.

ויאמרו,

ממריא מעיטיהם.

איך ייתכן בעיצומו של נס קריעת ים סוף?

בתוך חומות המים הענקיות

הימרו בשם

מרי

אירי אזרחי

אומר ברג הגמד

בפנימה מחלקים את חג הפסח

לשני החגים

בליל הסדר

מרבים לספר על גודל הניסים ועל רוב כוחו של הקדוש ברוך הוא

רק בשביעי של פסח נזכרים לומר שירה.

מדוע אומרת שירת הים בשמחה

זוכה לשכר כל כך גדול

שמוחלין לו על כל עוונותיו?

ומדוע מהות החג

סובבת סביב הפסח

וגם

שירת הים

הכל סובב סביב הפה

כל החג

טוב יוצאים לדרך

אחרי הקושיות

בפרשה זו פרשת בשלח

מוזכרים ארבע מאורעות עצומים

נפלאים בתולדות עם ישראל

מן הראוי

היה לייחד לכל אחד פרשה בפני עצמה

הראשון

יציאת מצרים

מעבדות לחירות

זה מסופר בפרשה

השני הנס

של קריעת ים סוף

השלישי

שירת הים הרביעי

מחיית עמלק

ומה חשוב מכל ארבעה?

שירת הים

והראיה קוראים לשבת הזו שבת שירה

כל שאר הנסים

מוזכרים ומודגשים בזמנים אחרים

את עניין יציאת מצרים אנחנו מדגישים בליל הסדר

את נס קריעת ים סוף

חוגגים בשביעי של פסח

במחיית עמלק שבת מיוחדת שבת זכור

הכותרת של הפרשה שלנו זה שירת הים.

לכן נקראת שבת שירה.

יש להבין מדוע כה חשוב עניין השירה.

כדי להוכיח את גודל מעלת השירה,

נקדים

סנהדרין צדיק ב',

אמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

רצה הקדוש ברוך הוא לעשות את חזקיה משיח

מאת סנחריב גוג ומגוג.

סנחריב גימטריית טראמפ.

ככה אמר לי יונה, בדקתי, הוא צודק.

טראמפ,

מה עשה סנחריב? הגלה

ממדינה למדינה, והנה הוא חוזר עוד פעם.

למגלה את העזתים.

זו התחלה.

מספח את קנדה, את גרינלנד, את פנמה, את

מפרץ מקסיקו, זה כבר מפרץ ארצות הברית.

וואי וואי וואי, זה רק ההתחלה.

שבועיים.

בואו נראה מה יהיה עם הטראמפ.

אז רצה הקדוש ברוך הוא לעשות את חזקיה משיח ואת סנחריב גוג ומגוג.

כלומר,

הייתה הזדמנות פז,

חשוב, פז,

להביא את המשיח לפני אלפי שנים.

דורו של חזקיה היה ראוי לכך,

וגם חזקיה המלך עצמו ראוי היה להיות מלך המשיח.

מה יעצר?

שירה.

שירה.

אחרי שמתו 370 מיליון

מצבאו של סנחריב,

הוא לא אמר שירה.

הכל ירד לטמיון

שחזקיה לא אמר שירה על מפלת סנחריב.

אם כן, יש להבהיר ולברר.

מה העניין הגדול

של אמירת שירה שיכול למנוע את הגאולה של העולם כולו?

הייתה יכולה להיות כבר גאולה.

נלבן את הדבר ונבין.

מדוע אומר שירה, מוחלים לו על כל עוונותיו.

במדרש רבה כתוב,

כל מקום שנאמר ויהי

לשון צער,

ויהי נוטריקון ויהי נהי,

נהי ובכי

לשון צער,

ואיך מתבטאים על יום גדול כיציאת מצרים ולשון של צער?

פליאה נוספת.

בשעה שעם ישראל מצטווים לחזור לכיוון מצרים וחונים על יד בעל צפון,

חוזר אליהם הפחד,

כשרואים שהמצרים מרשעים,

עזרו לרדוף אחריהם,

והנה מצרים נוסע אחריהם,

ויראו מאוד.

סתירה עצומה בהנהגה של עם ישראל.

מצד אחד הם צועקים על משה רבנו,

המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר,

מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים?

כלומר, מתחרטים על הכל,

כופרים בטובתו של הקדוש ברוך הוא.

מצד שני, במפורש כתוב, ויצעקו אל אדוני.

איך ייתכן?

בו זמנית, מתחרטים,

כופרים בטובתו של מקום,

ומתפללים אליו שיושיע.

קושייה שלישית עולה על כולנה בפסחים כף יח.

הביאו את הפסוק בתהילים, ויאמרו

על ים

בים סוף.

בעיצומו של נס קריעת ים סוף,

תוך חצייתם את הים,

מוקפים בחומות מים ענקיות,

מהלכים בחרבה,

הימרו, בא הקדוש ברוך הוא, במה?

הגמרא אומרת,

בזה שהם אמרו באותה שעה,

כשם שאנו עולים מצד זה,

ככה המצרים עולים מהצד האחר.

והוסיפו חכמים,

זו הסיבה שציווה הקדוש ברוך הוא

לשר של הים לפלוט את המצרים ליבשה.

אמר השר של הים לקדוש ברוך הוא,

כלום יש אדון שנותן מתנה לעבדו ולוקח מחזרה?

נתת לי פרנסה,

600 רכב בחור,

ועכשיו

אני נאלץ להחזיר את הכל ליבשה?

אני היה שר הים, קיבלתי מתנה את המצרים.

אתה רוצה שנפלוט אותם עכשיו ליבשה?

כלום יש אדון שנותן מתנה לעבדו ואחר כך מבקש בחזרה?

אמר לו הקדוש ברוך הוא תקבל פיצויים.

על כל אחד אני אתן לך אחת וחצי.

בנחל קישון יהיה ערב.

בנחל קישון הגיעו 900 רכב ברזל של סיסרה,

בנחל קישון גרפם.

אז השר של הים קיבל את הפיצויים. אתם רואים? צריך לתת פיצויים לפעמים.

בזמן סיסרה,

קוראים בהפטרה,

החזיר הקדוש ברוך הוא 900 רכב ברזל וטבעו בנחל קישון

פיצוי

על ה-600 רכב שהחזיר שר של הים,

ליבשה.

עכשיו אין אפשרות להבין.

אין אפשרות להבין.

שנה הם ראו ניסים,

עשר מכות מופלאות.

איך יכול להיות, בעיצומו של הנס הגדול מכולם,

קריעת ים סוף,

הימרו בקדוש ברוך הוא?

חושבים שהמצרים יוצאים מהצד השני.

אם השם בוקע לכם את הים, לשם מה?

שיתפסו אתכם בסוף המצרים?

כל קריעת ים סוף, לעבד את המצרים.

טוב,

אנחנו נלך ליישב עכשיו את הדברים באופן נפלא.

בזוהר הקדוש הקשה מפנימה כשעם ישראל היו במצרים נאמר

שלח את עמי

בני בכורי ישראל.

וכאן נאמר ויהי בשלח פרעה את העם.

סתם העם כאילו, לא העם של הקדוש ברוך הוא.

ובפרט

אדרבא, במצרים לא נמולו עדיין

ולא היו קשורים לקדוש ברוך הוא,

ולמרות זאת נקראו בנים לשם.

אם כן,

על אחת כמה וכמה שביציאה ממצרים,

הרי שהם מלו והקריבו קורבן פסח,

ודאי שצריך לקרוא להם בנים.

אומר הזוהר הקדוש,

ויהי בשלח את העם זה ערב רב.

במצרים גרו עמים רבים,

וכשהם ראו שנה של ניסים,

גם הם נמולו

וגם הם יצאו.

ואומר האור זרוע,

ויהי בשלח את העם,

עם זה מלשון עמימות וחשיכה,

לעמעם את האור, עם.

עמימות, חשיכה.

ואם כן, כבר מובן היטב,

למה כתוב ויהי?

ויהי לשון צר.

כי כמה מצער

שפרעה

שלח את הערב רב.

עם ישראל.

העם הזה גרם לכל כך הרבה צרות

שעשו את העגל,

ככה כתוב ביגוף אדוני את העם אשר עשו את העגל.

את הערב רב.

הם שהחלו לחטוא לחטוא בבנות מואב,

שנאמר ויחל העם לזנות.

נפיקה כבר מובן היטב,

שאפילו בזמן הזה של שיא השמחה,

בשעה שיצאו מעבדות לחירות,

עדיין הייתה נקודה של צער

על היציאה של הערב רב עם ישראל.

גם היום יש ערב רב, כמו שאומר הגאון מווינה,

הם יהיו הכי קשים בגלות האחרונה,

כי הם מחוברים כמו הקליפה של החיטה

אל החיטה,

שקשה להפריד אותם.

ואתם רואים

שיש כאלה שהם נגד

ישראל ממש ובעד מדינה פלסטינית.

ועכשיו התגלה היום שבאמריקה

אמריקה שלחו בזמן המלחמה מאות מיליונים לחמאס.

מימנו אותם.

מימנו אותם. לכן מנעו מאיתנו לנצח, ולכן אמרו תכניסו להם עוד ועוד הומניטרי ועוד, ועיכבו את הנשק ועשו את הכול.

זה הדיפ סטייט של אמריקה שמחובר לדיפ סטייט בישראל.

והם מממנים את כל העמותות האלה שהם בעד הפלסטינים ודואגים להם וכולי וכולי וכולי.

זה הכול כסף מהדיפ סטייט של אמריקה לדיפ סטייט של ישראל.

ערב רב.

אז לכן גם ביציאה,

ויהי,

אתם רואים, טראמפ עושה כל כך הרבה דברים לישראל, עוד לא התחיל,

בעיקר הוא עושה לישראל דברים,

וכולם מקוננים ומתאוננים,

ויהי העם כמתאוננים,

כן, איך אפשר לגרש,

שכב של לוצי,

הוא עושה כזה דפן,

נותן את הפפר.

וואי וואי וואי. קחו אותם אצלכם, לסביון, קחו אותם, רמת השרון, רמת אביב.

קחו אותם, כן, אם רוצים לפנות אליי, תבואו, תגיד, אליי.

אני מפנה את הדירה בשבילכם, אחיי ורעיי.

שונאי ישראל ואוהבי פלסטינים,

לא יאומן כי סופר.

בבתי המשפט, כל פלסטיני

שהוא אונס או עושה משהו, שופט אומר,

זה לא היה כל כך קשה, הוא עשה את זה בעדינות.

כן, כל מיני דברים משוגעים שזה לא יאומן כי סופר.

והפצ'רית אומרת,

לא צריך לזהות קודם, אתה צריך לראות אם הוא מגדודי החמאס,

או הוא מהג'יהאד, או משהו אחר.

אתה צריך להיכנס לבניין,

לשאול אותו, מי אתה?

ורק אחר כך, כן, אם לא, אתה עלול להישפט, תיזהר.

איי, איי, איי. עכשיו לקחו חייל שהיכה

נוחבות

בכלא שבעה חודשים.

נוחבה אחת עוד לא עשו לו משפט.

למה הם מחכים לשחרר אותם?

כמו שהם, בלי עונש.

בלי עונש.

הנאצים הכי גדולים של הדור

לא יקבלו עונש.

אבל נראה לי שעושים תרגיל.

עכשיו ביבי,

טראמפ.

טראמפ אמר שהם מקימים עכשיו יחידה מיוחדת שהיא

מחפשת את כל החמאסים של שבע באוקטובר. קוראים לך ל...

העניין הזה שביעי לעשירי,

כן?

והם יביאו אותם למשפט.

כי ביבי כנראה מבין שפה בבית המשפט הוא לא יוכל להוציא עליהם כלום.

אבל אם אמריקה דורשת כל אדם שישתתף בשביעי ועשירי, ישראל תעביר אותם לשם, והם ישפטו אותם שם, הם יודעים מה לעשות.

יפה, ביבי עובד מאחורי הקלעים יפה.

טוב, זה העם, זה העם ערב רב.

זו הבעיה, ויהי

בשלח את העם.

לפיכך מובן היטב שאפילו בזמן של שיא השמחה,

בשעה

שיצאו מעבדות לחירות,

עדיין הייתה נקודה של צער על היציאה של הערב רב

עם עם ישראל.

לפי זה נמשיך את המהלך ונאמר,

ויאמרו על ים בים סוף, מי?

הערב רב.

הערב רב לא השתכנעו דיים שאפשר ניצחון מוחלט.

הערב רב לא השתכנעו מכל הניסים הנפלאות שהיו במצרים,

ועדיין אמרו בשם,

והם אלה שטענו כי המצרים יוצאים מהצד השני.

תמיד הם ימצאו איזה טענות שזה לא בסדר, זה לא כמו שאתם רואים, זה ככה וככה.

בהתאם לכך

יומתק הפסוק

בשעה שראו את המצרים גוססים על שפת הים,

הים פלט אותם,

אז ראו את ישועת השם.

וישע אדוני בימהו

ויראו את העם,

ויראו העם את השם, ויראו העם את השם, ויאמינו באדוני ומשה עבדו.

אפילו העם אז כבר האמין בשם.

ויראו העם

את אדוני.

על פי הדברים האלה מיישב הרמב״ן סתירה בפסוקים.

איך ייתכן?

בעת ובעונה אחת מתחרטים על היציאה,

וגם צועקים לשם,

שיושיע.

שתי קבוצות, זה לא אותו דבר.

יש את עם ישראל הקדוש,

ויש את הערב רב.

עם ישראל, התפללו לשם.

מי שצעק על משה רבנו והתחרט על היציאה,

זה היו הערב רב.

בתרגום יונתן בן עוזיאל כתוב,

למעשה היו ארבע קבוצות.

כת ראשונה רצתה לקפוץ למים,

לאבד את עצמה לדעת.

מה אמר להם משה רבנו?

אל תיראו,

התייצבו וראו את ישועת אדוני.

כת שנייה,

ערב רב,

רצתה לחזור למצרים.

אמר להם משה רבנו, כי אשר ראיתם את מצרים היום,

לא תוסיפו לרעותם עוד.

Don't worry, be happy.

הכת השלישית אמרה,

נתארגן לקרב נגד המצרים.

אמר להם משה, אדוני יילחם לכם, ואתם תחרישון.

לא צריך אתכם, לא צריך את צהל, לא צריך הפחדנים, אני מטפל.

כת רביעית הציעה להקים רעש גדול,

כל הומה,

כמו של מלחמה, לבלבל את המצרים.

אמר להם משה רבנו, ואתם תחרישון. לא צריך שום מאמץ, שום פעולה, אני מטפל בעניין.

בשני פסוקים

יש תשובה לארבע קבוצות.

למרות המהלך הנפלא הזה שהצברנו,

קושיות קשות,

עדיין יש שתי קושיות חמורות.

אחרי 210 שנים של סבל נורא במצרים,

שהסתיים בן רגע,

פתאום אין סוריה,

הוציא הקדוש ברוך הוא מארץ,

ששום אומה לא יכלה לצאת משם,

איך ייתכן

שלא אמרו שירה

בשעה שיצאו לחירות?

ודאי הוא שהיציאה לחירות,

השובה לאין-ערוך

מהנס של קריעת ים סוף.

ובשעה שנגאלו,

זה הזמן הכי מתאים לומר שירה.

מדוע חיכו שבוע נוסף?

מה היה בנס של קריעת ים סוף?

שדווקא שמה עורר אותם לומר שירה יותר מעשרת המכות.

עוד פליאה?

דוד המלך אומר בתהילים,

אבותינו!

במצרים לא השכילו נפלאותיך ולא זכרו את רוב חסדיך.

ויאמרו על ים

בים סוף.

אומר דוד המלך, לא מה שאמרנו עד עכשיו, שזה הערב רב,

הוא אומר אבותינו במצרים.

ויאמרו על ים בים סוף.

אז התביעה על אבותינו.

איך אנחנו משליכים את חסרון האמונה בערב רב?

לכן צריך להציע מהלך נוסף,

מובא בספר לב טהור,

שהוא מיישב את כל ארבע הקושיות כאחד.

החידה הקדוש בחומת ענך

מבאר יסוד עצום.

הוא מחלק

בין השנה של הניסים

בעשרת המכות

לבין השבוע של קריעת ים סוף.

קריעת ים סוף

אינה עוד נס בשרשרת הניסים המופלאים.

לא.

בקריעת ים סוף התחבר לעם ישראל בחינה עמוקה יותר באמונת השם.

בשעה שיצאו כלל ישראל ממצרים היה רעש גדול בעולם.

כולם דיברו על היציאה הגדולה.

אולם טענו הגויים טענה גדולה.

כל עשרת המכות לא היו בשביל עם ישראל.

כל המכות היו נגד פרעה הרשע שהוא החציף ואמר מי השם אשר אשמע בקולו.

אז הקדוש ברוך הוא נתן לו מכות על מכות להוכיח לו מי זה השם.

זה לא בשביל ישראל.

אז זאת אומרת, טענת הגויים הייתה

שעשר המכות עשה השם לכבודו ולגדולתו,

ובהם הראה קבל עם ועדה את השליטה המוחלטת בעולם.

זהו.

זה מה שהוא עשה, הקדוש ברוך הוא.

להבדיל מיליון הבדלות,

זה לא שטראמפ אוהב את ביבי.

מה פתאום?

הוא שונא אותו כמו תמיד.

זה רק בשביל make America great again.

להראות את כוחו ואת גבורתו שהוא מסוגל להניע כל מיני מהלכים שאף אחד לא מסוגל להניע.

ככה אומרים השמאלנים.

אז הגויים אמרו, זה לא בשביל ישראל, אל תתלהבו, זה לא בשבילכם,

זה כל זה בשביל שפרעה הגמד החציף.

אז לכן הקדוש ברוך הוא ויעשר מקום.

אבל בקריעת ים סוף,

כשהקדוש ברוך הוא השליך את המצרים לים,

מידה כנגד מידה,

שהשליכו את ילדי ישראל ליאור,

אז נודע בעולם כולו שאת הכל עשה הקדוש ברוך הוא בשביל ישראל.

ואז אמרו ישראל שירה.

יש מסבירים עוד מהלך,

שכיוון שעדיין נשארו מצרים,

אז לא היו בטוחים כל כך, אתה מבין, שלא יקרה עוד משהו, זה לא נגמר.

אם אתה משאיר את חמאס בעזה,

זה לא אומר שהם עוד פעם לא יעשו מחדש.

אבל אם היינו רואים שים עזה פלט אותם לחוף,

לרגלי ישראל,

ולא נשאר חמאס בכלל,

אז אפשר להגיד שירה. אין יותר חמאס בעולם.

זה מה שהיה.

ואז ידעו שאין מי שירדוף,

ואין את האומה הזאת ונגמר הסיפור והכל בסדר.

ויש להוסיף שגם הרמב״ן הולך בדרך זו ומיישב על פי זה את הסתירה בהתנהגות של עם ישראל בדרך נוספת.

אף על פי שראו את כל המופתים במצרים.

חשבו ישראל, אולי הקדוש ברוך הוא עשה כך

למצרים בגלל רשעתם.

ואם היה חפץ השם להצילם,

אז לא היה פרעה רודף אחריהם.

למה אחרי שיוצאים, אתה מבין, צריך עכשיו שירדפו אחריהם.

אחד יוצא מהשבי,

כמו נגיד חטופים,

ופתאום החמאסניקים לפני שהוא הגיע לצלב האדום, בואי נע, בואי נע, בואי נע. איזה פחד, יא ביי, ביי, רגע, רגע, אחרי 480 יום אתה קורא לי בחדרה,

איזה פחד.

פתאום אחרי שאתה יוצא, 210 שנה,

לא 180, לא 480, לא.

ופתאום קוראים לך בחזרה, רוטבים אחריך, הלו, הלו, הלו. יא ביי, ביי.

לכאורה נראה לבאר את הכוונה של הרמב״ן,

שעם ישראל ראה כאן דבר תמוה ביותר.

מצד אחד,

אחד ראות, הקדוש ברוך הוא עושה ניסים מופלאים למענם.

מצד שני, הקלגסים, הרשעים ופרעה עצמו עדיין חיים.

איך זה ייתכן?

למה הקדוש ברוך הוא לא הרג אותם?

ולא זו בלבד, אלא הם עוד רודפים אחריהם שוב.

אכן היה בלבול גדול באמונה.

מה קורה פה? כאילו, מה המטרה?

המדרש אומר,

בתחילה האמינו עם ישראל בשם,

שנאמר ויאמן העם.

אחר כך

הפסוק בתהילים שאמרנו, אבותינו במצרים לא השכילו ויאמרו על ים בים סוב, כלומר לא האמינו.

לא האמינו.

ובסוף כתוב, ויאמינו בדברו ישירו תהילתו.

חזרו להאמין.

כאן נאמר, ויאמינו באדוני ובמשה עבדו.

אז ישיר משה, ובנהי ישראל.

ובעץ יוסף כתב במפורש,

האמונה במצרים לא הייתה שלמה.

שהרי חזרו ולא האמינו.

ורק בקריעת ים סוב, האמינו אמונה קיימת.

אדוני ימלוך לעולם בעת.

עכשיו,

מתבהר לאף לי,

על פי דברי הרמב״ן והחידה,

שיש שני ענייני אמונה בקדוש ברוך הוא.

אחד, זה להאמין שהקדוש ברוך הוא שולט בכל הבריאה

ועושה בה כרצונו.

האמונה הזו,

ודאי שהם האמינו ללא עוררין מההתחלה ועד הסוף.

הרי שנה שלמה הם ראו ניסים גלויים ושינוי הטבע מעשה בראשית פעם שנייה לעיני בני ישראל.

ולכן,

כשיצאו ממצרים,

יצאו מתוך אמונה, כמעט בלי אוכל.

איך אתה הולך למדבר, מיליונים, בלי אוכל?

ולאן?

למדבר.

מה יש שם?

גורניש בגורניש.

היה ברור להם שאין להם מה לדאוג.

השם זן ומפרנס את הכול.

יותר מזה,

הם מצטווים לחזור לבעל פעור.

עוזרים!

מוכרע שהם האמינו בשם שהוא כול יכול.

אבל יש עוד רובד.

אבותינו, יש אחד בטלוויזיה אומר, אבותינו,

חיילינו,

כוחותינו,

מאיפה זה? הכתתינו, נננינו, מה זה?

היוד לא נשמעת, אין ניקוד מתחתיה, היא נקראת יוד נבלעת.

לא משמיעים אותה, אבותינו, כאילו אין יוד.

אין יוד, יוד.

אבותינו, כוחותינו.

אבל הוא אוהב להדגיש את זה, כוחותינו, אבותינו.

אז זה, לא יודע מה להגיד לכם, אבותינו או אבותינו.

בכל אופן, במצרים לא השכילו נפלאותיך ולא זכרו את רוב חסדיך.

כתוב אבותינו,

ולא ערב רב.

אבותינו לא האמינו,

כי חשבו ככל הגויים,

שהכל למענך עשית,

להאדיר את שמך בעולם.

ממילא מאליו יצא שגם הם הרוויחו,

ויצאו ממצרים. כאילו לא המכוון היה, כאילו,

היציאה וכולי, אלא להראות את נחת זרועו למצרים,

ושהם לא יכולים לתפוס את מי שהם רוצים.

הבחינה הזאת של אמונה, יש בה גם כפירה.

כי השם עשה הכול למענם.

איך אפשר לחשוב שהוא עשה למענו?

וזה מה שצעקו עם ישראל על משה.

הטעית אותנו.

אמרת שהוא מציל אותנו, ושהכל בשבילנו.

אז למה המצרים רודפים אחרינו?

נכון, היו ניסים,

אבל הכל היה לגדל את שמו של הקדוש ברוך הוא בעולם,

לא בשבילנו.

על זה אומר דוד המלך.

לא השכילו נפלאותיך ולא זכרו את רוב חסדיך, שהכל היה בשבילם, למענם, לא בשבילו.

לפיכך,

בעיצומו של נס קריעת ים סוף, חשבו עם ישראל.

אולי המצרים עולים מהצד השני?

אולי זה עוד נס שבא להראות שליטת השם בעולם?

מי אמר שהכל בשבילנו?

אולי המצרים הם עדיין חיים בתוך המים?

הם ראו שהם נכנסו.

אבל הם כבר התקדמו והם לא יודעים אם הם יעלו.

אז פה מדובר על אבותינו,

לא על הערב רב לפי הפירוש ההוא.

אבל בסיום נס קריעת ים סוב,

נשתרש הרובד השני והעמוק שבאמונת השם.

במדרש שוחר טוב מבואר,

הקדוש ברוך הוא הפליט את המצרים מהים גוססים,

כי האדם מת,

קשה מאוד לזהות,

ולכן כדי שהם יזהו כל אחד את מישהו שעבד אותו וישימו את הרגל על הצוואר שלו ושהכלב ילקק את מעיו.

אבל יש עוד טעם מופלא לכך,

כל אחד מישראל יזהה את הקלגס הנוגס,

זה שרדה בו.

את מי?

עבד אל-כריב,

שיזהה אותו וישים עליו את הרגל על הצוואר.

כל מי שהתעלל בהם,

דרכו עליו.

איך מאחלים לאנשים?

שיפלו אויביך תחתיך.

וכל אחד נטל את הכלב שלו ואמר לו, תאכל את היד של המצרי הזה שהצליף בי.

ורק עתה הבינו עם ישראל את הכול,

שהקדוש ברוך הוא לא הרג את המצרים במכת ערוב וחושך,

ואף לא כשיצאו,

כי עדיין זה לא היה מידה כנגד מידה בשלמות.

הם זרקו את הילדים למים,

ובמים מגיע להם למות.

מבול לא רצה השם להביא על מצרים,

לכן

הביא את המצרים כל אחד למבול שלו.

ואז הגיעה הנקמה מתוקה,

דרכו על הצוואר של הרשעים,

התחו את ידם,

ומתו המצרים במים מידה כנגד מידה בשלמות.

זו גבורת השם התברך,

כי בדבר אשר זדדו עליהם.

זו הסיבה שהשם המתין עד עכשיו.

משום כך,

הכל היה כדאי.

הציווי לחזור

לבעל פעור,

לבלבל.

פרעה ראה שהם נבוכים במדבר, מבולבלים, לא יודעים לאן הם הולכים, כאילו הולכים, חוזרים, בולבלים.

כשהייתי במלחמת יום כיפור כך היה עם המצרים.

המצרים עברו, עקפו אותנו, את הכוחות,

ואחר כך חזרו.

למה הם לא האמינו שהם נכנסים כל כך בקלות?

אז היו נבוכים במדבר וחזרו בחזרה.

זו הסיבה שהמתין השם עד עכשיו.

הכל היה כדאי.

הציווי לחזור לבעל פעור,

כל התהיות,

כל הפחד הנורא במשך שבוע,

הרדיפה של המצרים, פחד מוות,

עמוד הענן שסוחח והגן מהחיצים,

החרטה שהם יצאו,

הים שהגיע עד צווארה,

הכל השתלם

לשביל הרגע שנקרע הים.

זה מטמ״ש עכשיו החטופים,

בשבילם זה קריעת ים סוף.

הם לא מאמינים שהם יצאו, לא כל אחד יודע. זה כמו רולטה רוסית, מי יצא, מי לא יצא, לא יודעים.

יכולים להישאר שם עשרות שנים.

יכולים להיות רון ארדים.

אי אפשר לדעת.

לא פשוט, אתה מתעסק

עם נאצים.

טוב, אז זה היה שבוע של סבל,

היה שנה של ניסים,

ואז הם הבינו, ויאמינו בה' ומשה עבדו לגמרי,

כי אז הבינו שהכל היה למענם,

לא בשביל כבוד השם להראות שהוא יותר חזק, כאילו מפרעה גמד.

זה לא.

הכל היה למענם.

וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים,

הבינו למפרע שכל הניסים שהיו במצרים היו למענם.

עוזי וזמרתיה,

ויהי לי,

אי לישועה.

כל זה היה לי, לי, לי נישועה.

המעביר בניו בין גזרי ים סוף,

הכל היה בשביל בניו, לא בשביל להטביע את המצרים ולהראות את כוחו,

אלא להעביר את בניו בין גזרי, 12 גזרים,

לכבוד לכל שבט בנפרד.

עכשיו, מובן הכול,

כולם המתינו ולא אמרו שירה בצאתה ממצרים,

כיוון שעדיין לא האמינו שהכל היה בשבילם.

אני אולי הייתי שר,

בשביל הקדוש ברוך הוא,

כמו שאנחנו שרים. מה אנחנו שרים? עבדו, עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה, עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה.

בואו לפניו, לפניו בירננה בואו.

בירננה בואו לפניו, לפניו בירננה. בואו לפניו בירננה.

אז למי אנחנו שרים?

אנחנו שרים בשביל השם, שאנחנו נעבוד אותו, שאנחנו נבוא לפניו בירננה.

לא ביקשנו משהו מיוחד בשביל שאנחנו נשיר לכבודו של הקדוש ברוך הוא.

אבל בקריעת ים סוף הוא שלמן כמה,

ולא זו בלבד שהוציאם,

אלא גם נקם את נקמתם.

נקם את נקמתם,

כמו בחנוכה.

רב את ריבנו, אה?

דן את דיננו.

הקדוש ברוך הוא עושה הכול.

בסרת?

הקדוש ברוך הוא עושה הכול.

רק בקריעת ים סוף,

כשהושלמה הנקמה,

ולא זו בלבד שהוציאם,

אלא גם נקם נקמתם,

אז פרצה שירה של הודאה מקרב לב לבורא עולם שכל כך הפריט חסדיו.

עכשיו מובן למה מחולק רק פסח,

נשנאי.

יש ליל הסדר,

ויש שביעי של פסח.

בליל הסדר ביציאת מצרים אנחנו מתמקדים בגבורת השם ונפלאותיו,

על הניסים הרבים שהיו בכל מכה ומכה,

דצח, עדש, בחאב,

וכל המרבה לספר ביציאת מצרים, הרי זה משובח.

ומשתמשים בכל כלי העזר להמחיש את שלטון השם בעולם.

אבל עדיין השירה לא פורצת.

למה?

משום שאז, בימים ההם, אבותינו עדיין לא השכילו נפלאותיך.

לא ידעו עדיין שהכל בשבילנו היה.

רק בשביעי של פסח פורצת שירת הים.

מליבו של כל יהודי כי אז הוברר לחלוטין שהכל היה למעננו.

על כן כתב המגן אברהם

במשנה ברורה תעיינו נא יז ויאמר שירת הים בשמחה

וידמה בדעתו כאילו אותו יום הוא עצמו עובר בים.

ואומר בשמחה,

מוחלין לו על כל עוונותו.

וכשאדם נכנס לתוך ההכרה הזאת,

כשאני אומר לפעמים,

בסוף קריאת שמע,

יש מצווה לכוון על יציאת מצרים, נכון?

מה אומרים שמה?

לא.

מה אומרים?

אני אדוני אלוהיכם.

שמעתם?

אני אדוני אלוהיכם,

שרוצאתי אתכם,

לא אותם,

מארץ מצרים.

בשביל מה?

להיות לכם לאלוהים. אני גוזר ואתם מקיימים.

אני גוזר ואתם מקיימים.

בשביל זה הוצאתי אתכם.

אני אדוני אלוהיכם אמת.

וואו.

צריך לחוש את זה.

ובהגדה כתוב שמה?

שאם לא,

מה?

כאילו יצא ממצרים.

ממש.

אז זאת אומרת,

אדם צריך להבין, כשהוא אומר את זה בשמחה, וזה לא רק בדבר זה,

בכל דבר שאנחנו אומרים בשמחה. אז גם העבדו, עבדו, עבדו בשמחה אמיתית ומקבלים גבירות השם,

הכל משתפר בשמחה.

יודעים שהכל עושה לטובתנו.

גם מה שנראה, צביתות וגפסות וזה, זה הכל לטובתנו.

מניין למגן אברהם לומר שידמא בדעתו כאילו הוא באותו יום עצמו עובר בים,

ואם יאמר בשמחה, מוחנים לו כל עוונותיו.

מהזוהר הקדוש.

ויש להוסיף עוד ראיה, מבואר במדרש,

ויסע משה את בני ישראל מים סוף.

מהי שיען? היא שיען מחטאיהם.

מדוע נקבר שכר כה עצום על אמירת שירת הים בשמחה?

איפה ראינו עוד שזוכים לשכר מופלא כזה, מחילת עוונות

על דבר שנראה שולי?

להגיד שיר בשמחה, נו, נו, נו, אז מזה מוחלים כל העוונות?

אלא העניין הגדול הוא שאנחנו נרגיש בכל הלב

שהמלך הגדול גואל אותנו, שפלים שבשפלים,

משדד מערכות, הופך עולמות, מעניש את הצוררים,

עד שמהפך את כל העולם,

והכל כדי שאנחנו הקטנים,

נוכל להרגיש רגש נקמה באימפריה ענקית

ונדרוך על צווארם,

זה מה שיהיה בגוג ומגוג.

זה היה יכול להיות

אם חזקיה היה אומר שירה.

הוא לא אמר שירה.

אז אנחנו ממשיכים הלאה, עד שיבוא עוד אחד שהוא נקרא גוג ומגוג.

טראמפ, סנחרין,

מלחמת עולם,

לך תדע,

גוג ומגוג.

לכן צריך לומר את שירת הים בשמחה, לא גשמית,

לא כמו שמרוויחים כסף,

וגם לא שמחה של מצווה,

אלא צריך לדמות בדעתנו כאילו באותו יום עצמו אנחנו עוברים בתוך הים, להרגיש את זה.

כיוון שכל המטרה היא להתבונן,

איך מלך מלכי המלכים,

עליו נאמר השמיים כסאים והארץ אדום רגליי,

רוכן, רוכן לכל אחד מישראל, אפילו לשפל שבשפלים,

ושואל אותו, בני, מה חסר לך?

מה אתה רוצה?

אתה חפץ במשהו?

והבן משיב,

אבא, המצרים מכאיבים לי, מתעללים בי, משפילים אותי, זרקו לי את הילד ניור.

ואז מגיע רגע גדול.

אבא עושה נקמה בגוי,

מידה כנגד מידה, ועל כל צער וצער שגרמו לבן,

עד הפרטים הקטנים ביותר.

סוס ורוכבו רמה ויהו.

הנקמה מושלמת,

הבן מאושר.

בשעה שהאדם מתבונן בזה ושמח,

זוהי תשובה מאהבה.

תשובה מאהבה מוחקת הכול.

הפוך, עוונות הופכים להיות מצוות.

כמה הכרת הטוב מרגיש אדם בליבו כלפי מלך מלכי המלכים.

ודאי שמעתה את כל חייו יקדיש למען השם יתברך.

בוודאי שיזכה למחילת עוונות.

לסיום,

המתבונן יראה שפסח סובב סביב הפה.

בליל הסדר כתוב כל המרבה לספר ביציאת מצרים, הרי זה משובח.

עיקר מצוות היום בפה.

והגדת לבנך.

שביעים של פסח בפה.

שירת הים.

מדוע?

אומר רבי צדוק הכהן מלובלין,

מהותו של חג הפסח הוא הפה.

פסח.

כדי להלל לקדוש ברוך הוא.

מכיוון שבזוהר הקדוש מבואר שהדיבור של עם ישראל היה בגלות במצרים,

וזאת

לתקן חטא לשון הרע

של יוסף והאחים,

דיבתם רעה.

לכן,

הגואל של ישראל, משה רבנו היה כבד פה.

זאת אומרת,

הדיבור של עם ישראל בגלות

היה במצרים.

בגלות של מצרים.

כל זה

בשביל לתקן

את הלשון הרע

של יוסף והאחים, ויבא את דיבתם רעה.

לכן, משה רבנו היה כבד פה.

כוח הטומאה של מצרים

היה פרעה.

פרעה.

פרעה זה פרעה

הוא חירף וגידף כלפי הקדוש ברוך הוא ואמר מי אדוני אשר אשמע בקולו

גם השעבוד

כל עבודת הפרך התחילה בפרח

בלשון חלקלקה

ונגאלו עם ישראל

בזכות שלא שינו את שמם

ולשונם

נזהרו מעריות ולא דיברו לשון הרע.

שלוש מאלה

מתוך ארבע הזכויות שהם נגאלו זה שייך לפה.

לא שינו את שמם,

לשונם

ולא סיפרו לשון הרע.

מבאר השפת אמת.

מה זה הלשון בהגדה של פסע?

וירד מצרימה אנוס על פי הדיבור.

אנוס על פי הדיבור לתקן את הדיבור,

לתקן את החטא של לשון הרע.

זה שנאמר בתהילים, וואי וואי וואי, איך הכל מתחבר,

איך הכל קשור, איך הכל דבור.

כתוב בתהילים,

פרק פ',

פה,

אנוכי אדוני אלוהיך המעלכה מארץ מצרים,

ארכב בימה בעמליהו,

תהלל,

תשבח לקדוש ברוך הוא, תסח

על גדולתו,

על רוב כוחו, על הניסים שעשה למענך.

זוהי מהותו של חג הפסח,

להלל, לשבח ולומר שירה.

ואומרים את ההגדה, ואומרים את ההלל,

ואומרים את ההלל המצרי,

והלל הגדול,

ואומרים שירה שירים,

ואחר כך שירה של שביעי של פסח.

אפילו,

הכלבים,

עזי הנפש, נצרו את לשונם,

ולא נבחו אותו הלילה, וגם הם

זכו לומר שירה. מה הם אמרו?

בואו נשתחווה ונכרע.

נברכה לפני אדוני אלוהינו. שמעתם?

הכלב העז פנים אומר שירה איזה,

קורא לכולם, לכל האנושות.

בואו, נשתחווה ונכרע, נכרע ברך.

לפני אדוני אלוהינו. הכלב מכיר את הקדוש ברוך הוא ומבקש מכולם.

זה כאילו עלינו לשבח שלא,

עלינו לשבח.

יכירו וידעו כל יושבי תבל, כי לך תכרע כל ברך, תשבח כל לשון.

הוא אמר את זה עוד לפני יהושע בן נון, שתיקן עלינו לשבח.

הוא אמר שירה, וואי וואי וואי.

טוב,

אז אנחנו בשבת שירה,

ובשבת הזו נצטרך לשיר הרבה,

אבל מתוך הכרה וידיעה שאין כלוקנו, אין קדוננו,

אין כמלכנו,

אין כמשיענו.

עבדו, עבדו, עבדו, עבדו, את השם ושמחה.

עבדו, עבדו, עבדו, עבדו.

באמת.

בואו לפניו, לפניו בירננה. בואו לפניו בירננה.

בואו לפניו, לפניו בירננה. בואו לפניו בירננה.

עבדו, עבדו, עבדו, עבדו, את השם ושמחה.

עבדו עבדו עבדו את השם בצחוק בואו לפניו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו לפניו בירננה

ישמחו במלאכות אחת שומרי שומרי שבת וקוראים עונג שמה תשמחו

במאלפותך שומרי שומרי שומרי שבת וקורא עונג שבת

עד מקדשי מקדשי מקדשי שביעי שבת

מקדשי מקדשי שביעי שבת שיהיה לכם

שבת שירה שמח שבת שלום