זכירת מעשה עמלק - שנאת הרע - חלק ב'

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום,

אוריה בן מירי ורפאל,

בריאות שלמה ואיתנה, אושר ושמחה,

וירבה נחת רוח להורים ולקדוש ברוך הוא, אמן.

אמן.

זכירת מעשה עמלק

שנאת הרע,

חלק ב'.

סיימנו בשיעור בבוקר

בכמה מידות שצריכים

שיהיה לנו אותם

גם בהפך.

בושה

יש לה שני צדדים, נדיבות יש לה שני צדדים,

אהבה ושנאה יש להם שני צדדים.

ועכשיו מידת העזות.

מידת העזות,

מידה גרועה

ברוב פעולותיה,

והיא מידה רעה מאוד.

אמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

אז פנים לגיהינום.

אבל פעמים היא נצרכת

על מנת להוכיח את הרשעים ובעלי העבירות,

וכן

לקיים מצוות,

אפילו שסוחקים ומלעיגים עליך בני אדם.

במצב כזה צריכים להיות עזי פנים.

וזה אומרת אותה משנה, הביאה אז כאן נמר.

אז המידה הזו משובחת מאוד.

אז רואים שניתן להשתמש במידות שהן מוגדרות רעות.

גם לטובה והן מצוינות.

הלכה ראשונה בשולחן ערוך לא יבוש מן המלחיגים.

בלי זה איך תתחיל לקיים מצוות.

ומידה נוספת, אהבה.

כתב אורחות צדיקים בשער האהבה,

כשישים האדם אהבתו לטובה,

היא למעלה מכל המידות.

כגון שהוא אוהב לקדוש ברוך הוא.

אוהב לתלמידי חכמים

הרי כתוב ואהבת את השם אלוקיך לרבות תלמידי חכמים.

אהבה זו היא מצוינת.

אבל בעת שישים אדם אהבה לרעה,

אין רעה בכל המידות כמוה,

כגון אוהב את הכבוד,

אוהב תענוגים,

אוהב כסף.

רדיפת הממון אומר הרמב״ם בעלקו תשובה שזה אחד מהדברים הקשים

בתשובה של אדם.

יותר קשה מלפרוש מגניבה,

מגזת ומרציחה.

אהבת הממון.

אז זאת אומרת, כשאוהבים

מה שמצווה מותר וצריך,

מצוין.

אבל אם חס ושלום אוהבים דברים לא טובים או אנשים רעים,

גרוע ביותר.

מידת הקנאה.

בדרך כלל מידה מגונה עד למאוד.

ועלולה להביא אדם לעבירות הכי חמורות.

הקנאה, התאווה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם.

אבל יש אופנים שהיא טובה מאוד.

קנאת סופרים,

תרבה חוכמה.

בעשיית המצוות

יש לקנא בחברו

שהוא עוסק בתורה ומעשים טובים,

והשתדל להיות כמותו.

כתוב שאחרי מאה עשרים מגיעים למעלה, כל אחד נכווה מחופתו של חברו.

זאת אומרת, יש לו חופה יותר גדולה, יותר משובחת.

זאת למה?

כי הוא השתדל בעולם הזה יותר.

אז במקום שתגיע לשם ואתה תיקווה,

אז פה תקנא באלה שעושים

ותעשה כמעשה קנאת סופרים, תרבה חוכמה.

עצלות.

או, זה מצוי בכולם.

מצוי בכולם.

אם לא בגשמיות, ודאי שברוחניות.

בספר מעלת המידות,

במידת העצלות כתב,

העצלות היא מן המידות הפחותות והגרועות,

וברוחות צדיקים,

בשער העצלות כתב, מי שזאת המידה גוברת בו,

ענייניו יהיו מקולקלים מאוד בעולם הזה ובעולם הבא.

אם מידת העצלות גוברת בו,

מעשיו וענייניו יהיו מקולקלים מאוד בעולם הזה ובעולם הבא.

והרמחל במסילת ישרים פרק ו' כותב, מי שיש לו עצלות,

ודאי

שלא יצליח.

כתוב זריז ונשכר.

מישהו זריז,

הוא נשכר.

אבל יש עצלות שהיא טובה מאוד.

אדם שמתעצל לעשות עבירות ומעשים רעים,

אדם שמתעצל ללכת במקום סכנה.

יש אנשים שעושים כל מיני

תעלולים ופעלולים,

ומסכנים את עצמם.

יש נגררים אחריהם,

ויש עצלים מזה, אלה משובחים.

החיים יותר חשובים מלהוכיח שאתה להטוטן.

כמה אנשים נהרגו מהשטויות האלה?

הלכו על חבל, ועל זה, ועשו ככה וככה, ונפלו לקניון.

מידת האכזריות.

ואורחות צדיקים כתב, אין מידה זאת נמצאת אצל הצדיקים,

אך היא בנפש הרשעים,

והיא גרועה עד מאוד.

אבל לפעמים צריך להתנהג באכזריות

כמו נגד הרשעים.

בישראל הפרו-פלסטינית אפילו נגד הנוח'בה לא מתנהגים באכזריות,

אלא במתינות והתחשבות,

אפילו לא שופטים אותם.

אבל חיילי צה״ל, אם נתנו סטירה לאחד מהנוח'בה,

נכנסים לכלא.

זה היפוך המידות, אין דבר יותר גרוע מהיפוך המידות.

אז לפעמים צריך להתנהג ב...

אכזריות כנגד הרשעים.

הרי התורה אמרה להמיתם ולהלקותם כשהם עוברים על איסורים מן התורה.

כן? תהיה מוכן.

וכן אמרו חכמים במסכת כתובות

אדם שאינו רוצה לעשות סוכה וציצית לטליתו ומזוזה לפתחו,

הגמרא בכתובות פ״ו אומרת, מקין אותו עד שתצא נפשו.

זאת אומרת, עד שהוא יסכים, ואם לא, תצא נפשו.

ולזה ודאי צריכים מידת אכזריות.

עוד אפשר להביא במסכת עירובין כ״ב.

במי אתה מוצא דברי תורה?

במי שמשים עצמו אכזרי על בניו כעורב.

זאת אומרת, אדם לא יוכל להיות תלמיד חכם

אם לא יתמסר לתורה.

אבל להתמסר לתורה,

אתה לא יכול להיות בייביסיטר לילדים כל היום וכל הזמן לטפל בכל שאלתם ובקשתם.

אם אתה רוצה להיות,

אז כמו שהעורב עוזב את בניו, וזו אכזריות,

גם במקרה זה, זו אכזריות שהתורה מבקשת ממך.

כמו שהתורה אומרת שצריך לשרוף עיר הנידחת.

והיא אומרת

שהקדוש ברוך הוא ייתן לך רחמים ברחמיך, אל תחשוב.

שאם אתה הורג עיר של עובדי עבודה זרה,

אז אתה תהיה אכזר

מרוב שאתה הרגת.

מבטיחה לך התורה שהשם ייתן לך רחמים ברחמיך.

לא תאבד את מידת הרחמים.

כי יש דברים שהתורה מצווה להתאכזר.

לדוגמה, כי אמרנו בבוקר,

שהקדוש ברוך הוא מבקש מאברהם אבינו, איש החסד,

שהיה רע בעיניו לשלח את ישמעאל בגין מעשיו המקולקלים.

והשם אמר לו, שמע בקולה,

מה היא אמרה שרה? גרש את האמה הזאת ואת בנה.

ואז באכזריות הוא גירש.

הוא לא שילח והוא לא ליווה אותם ולא כלום, גירש גירוש.

כשהשם אומר,

זה מה שנצריך.

זה לא נקרא אכזריות

במושגים של התורה. הפוך. אם לא תעשה מה שהשם אומר, אז אתה אכזרי.

אם לא תהרוג, תרשום.

נגיד יש רוצח והוא חייב מיטה, אם לא תהרוג אותו ולא ביערת את הרע מקרבך,

אתה אכזרי על הרחמנים.

כשהתורה אומרת לך תעשה את זה במידת האכזריות, זה לא אכזריות.

כלפי האנשים המסתכלים זה ייחשב אכזריות.

כלפי התורה לא ייחשב אכזריות.

אז פעמים

אין להשתמש, פעמים חובה להשתמש.

נקמה,

ידוע שנקמה היא איסור דאורייתא, לא תיקום

ולא תיטור.

לעיתים הנקמה היא טובה ונחשבת אפילו למצווה.

אם משתמשים במידה הזו,

אפשר להשיג באמצעותה מדרגות גדולות.

בברכות ל״ג כתוב גדולה נקמה שניתנה בין שתי אותיות

אל נקמות השם.

שני שמות

מצידי המילה נקמות.

וגם

שמחה גדולה כשהקדוש ברוך הוא נוקם מהרשעים,

ככתוב בתהילים נ״ח,

ישמח צדיק כי חזה נקם

ועמיו ירחצת בדם הרשע.

זאת אומרת,

נקמה פעמים היא מעולה ורצויה ומבוקשת.

פיניכס

זכה להיות אליהו

וחי לעולם בזכות הנקמה שעשה בזמרי בן סלו.

הוא הרג שניים

בשעת מעשה.

הוא הרג שניים

נשיא בישראל

ותשיק קצה הגויה.

זאת אומרת,

רואים שפעמים הנקמה היא מצוינת. וגם כתוב,

כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונותר כאן נחש,

אינו תלמיד חכם.

אז זאת אומרת,

פעמים יש מידות שאסור להשתמש בהן בזמנים ובחיתים כאלה,

ופעמים חובה ומצווה.

אז ביארנו מידות שונות,

שלעיתים ראוי לאמץ אותן, לעשות בהן שימוש,

ולעיתים להתרחק מהן

כמתחווה קשת.

ועלינו לדעת שכך רוצה הבורא שנשתמש במידות,

ככה הוא רוצה שנשתמש במידות.

בדרך זו נוכל להגיע לדרך הממוצעת

שאמרו חכמים, והרמב״ם פסק להלכה,

שזו הדרך המובחרת.

כשאתה יודע להשתמש בשתי המידות, בשתי הקצוות.

אם לא, אתה לא שלם,

ואם זה רק מה שבטבע שלך אתה בהמה.

כי בהמה יש לה רק טבע אחד, והיא מתנהגת על פי, היא לא יכולה לשנות את טבעה.

טוב,

עכשיו אנחנו חוזרים לענייננו, עניין

זכירת עמלק. אמרנו שלא כל אחד יודע לקיים את המצווה הזאת.

שמענו עליה, קראנו עליה, אמרנו אותה, אבל לא כולם יודעים לקיים אותה.

כתוב,

ויאמר אדוני אל משה, כתוב זאת זיכרון בספר ושים באוזני יהושע,

כי מחו הם חטא זכר עמלק מתחת השמיים,

ויאמר כי יד על כס יא מלחמה לאדוני בעמלק מדור דור.

בפרשת כי תצא,

כתוב

זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך

בצאתכם ממצרים,

ושם כתוב, תמחה

את זכר עמלק מתחת השמיים, לא תשכח.

בשיעורים הראשונים בעניין זה למדנו שמה הוא עושה? הוא עושה לנו רפיון שאנחנו

כל פעם נפסיק ולא נקיים מצוות בתדירות וגם לא לימוד,

ואיך מוחים אותו על ידי זה שאנחנו עושים הכל ברציפות.

זה פן אחד.

כתב בספר החינוך במצווה תרג',

מה טעם המצווה של זכירת מעשה עמלק?

אז הוא אומר כך, משורשי המצווה,

לתת את ליבנו שכל המצר לישראל שנוא לפני ה' ברוך הוא.

וכי לפי רעתו ועורמת רוב נזקו תהיה מפלתו ורעתו.

כמו שאתה מוצא בעמלק,

מפני שעשה רעה גדולה לישראל,

שהתחילו להזיקם,

ציוונו הקדוש ברוך הוא לאבד זכרם מני ארץ

ולשרש אחריו עד כלה, לעקור אותם מהשורש.

אז זה כל המ...

צר לישראל, הוא שנוא לפני השם ברוך הוא, זה לא דווקא גויים.

הרמב״ם

בספר המצוות,

מצוות עשה קפט,

מוסיף ומבאר בטעם המצווה.

והמצווה היא שציוונו לזכור

מה שעשה לנו עמלק,

מהקדימו להרע לנו.

אחרי שכל העולם פחדו מישראל ביציאת מצרים,

הוא הראשון שבא והקדים להילחם בישראל.

ושנאמר זה בכל עת ועת,

שאנחנו צריכים לזכור מה שעשה לנו,

ונעורר הנפשות במאמרים

להילחם בו,

ונזרז את העם לשנוא אותו,

עד שלא תשכח המצווה

ולא תחלש שנאתו

ותחסר מן הנפשות עם אורך הזמן.

כאילו, מה לי ולאיזה פעם זה היה, אני יודע מה, מה זה קשור אליי היום.

צריך להשריש את זה כל הזמן, כל הזמן, בכל עם ישראל.

וכתב בספר חיי אדם, כלל קנ ה'

שבת שלפני פורים

קוראים פרשת זכור,

והיא מצוות עשה מן התורה לזכור מה עשה עמלק ולשנוא אותו שנאה קבועה בלב,

עד שאם אפשר היה למחות אותו מן העולם,

שלא יישאר ממנו שום זכר,

בין אדם,

בין אם זה אדם או בהמה וכליו ומטלטליו,

לאבד הכל, שלא ייזכר שמו לומר שזהו מעמלקי.

אה, מאיפה יש לך את זה? אה, זה הרגתי עמלקי, זה שלא.

לא, שלא ייזכר עמלקי על שום דבר.

ובשפת אמת,

פרשת זכור,

באר עוד שהמצווה לזכור איבת עמלק,

שעיקר מחיית עמלק יימח שמו וזכרו,

תלויה בשנאת בני ישראל עליו,

וכשיהיה שנאה בשלמות, הוא יתמחה לגמרי.

מבואר מדברי כולם,

שגדר המצווה של מחיית עמלק לעורר בלבנו שנאה כלפיו,

עד שנהיה מוכנים למחת אותו ואת זכרו מכל וכל,

וכך לא תשכח מאיתנו המצווה לעולם.

אנחנו הכנו דפים,

של מחיית עמלקה.

מצוות מחיית עמלק שאנחנו עושים את זה כל שנה

ובהם

כתוב קיום מצוות מחיית עמלק לפי בני סוחר

וזה עושים עד לפני פסח

מראש חודש אדר עד פסח

קבוצות של עשרה אנשים ואו נשים

אפשר גם בשיחת ועידה טלפונית

מקיימים מצוות לא תשכח במחשבה

והרי אני מחווה מקיים מצוות מחיית עמלק

מחיית ככה זכר עמלק

ולא תשכח במחשבה כאשר ציווה השם

אז אנחנו עושים

לא תשכח במחשבה

יש פה 30 פעם

לא תשכח לא תשכח לא תשכח לא תשכח לא תשכח לא תשכח ויש

זה במחשבה עושים בלי להגיד

יש מצוות זכורת אשר עשה לך עמלק בדיבור

הרי אני מכוון לקיים מצוות זכורת אשר עשה לך עמלק בדיבור כאשר ציווה השם

ואז אומרים, זכור את אשר עשה לך עמלק, זכור את אשר עשה לך עמלק שלושים פעם.

ויש לקיים מצוות תמחה את זכר עמלק מתחת השמיים,

זה עושים במעשים,

מוחקים את השם שלו.

הרי אני מכוון לקיים מצוות תמחה את זכר עמלק מתחת השמיים במעשה כאשר ציווה השם.

כתוב פה עמלק שלושים פעם, לוקחים ח'

ומוחקים שלושים פעם את השם עמלק.

בזה מקיימים

את מחיית וזכירת

במחשבה, בדיבור ובמעשה. מי שירצה יוכל להשיג את זה בשופר.

טוב, עכשיו בואו נראה עד היכן הדברים מגיעים.

האם באמת אנחנו מוכנים למחות את זכר עמלק?

גאון,

רבי הלל זקס,

זכר צדיק ברכה.

נכד של החפץ חיים.

אמר פעם לבחורים בישיבה, קודם שקוראים פרשת זכור.

נתאר לעצמנו

שנותנים לנו חרב חדה,

אומרים לנו לגשת לעריסה,

שוכב תינוק, יפה תואר, יפה מראה.

שנושא חן בעיני כל,

והוא שוחק אלינו.

אבל התברר שהוא מזרע עמלק,

ומחובתנו לשנוא אותו ממצוות התורה ולתקוע חרב בליבו,

עול ששף את גרונו.

האם היינו מוכנים ומזומנים לעשות כן ללא היסוס

בו ובעוד המונים כיוצא בו?

בישראל קוראים לזה בלתי מעורבים.

והרי הדבר פשוט,

כל עוד ההרגשה אכזרית נגדו

לבצע בו דבר זה ללא שום פקפוק והיסוס לא שוכנת בקרבנו,

זה אומר שאין השנאה מושרשת בנו מספיק,

וחסר לנו בכל ההבנה של המושג מצוות זכור את אשר עשה לך עמלק.

עכשיו,

יש את הנוח'בות

שהם אומרים

שכל זמן שיישארו יהודים בכלל בעולם ובפרט בארץ ישראל,

חובה עליהם מהדת שלהם להרוג את כל היהודים, לשחוט בדיוק

מה שקראנו פה.

הם חושבים שאנחנו עמלק,

והם עושים מה שכתוב להם שמה.

והם עושים את זה בכיף עם חיוך ומודיעים לאבא, הרגתי עשרה וזה וזה,

אין להם שום בעיה.

ומה הכי מדהים?

שהשמאלנים פה,

הם מצדדים בהם ולא בחיילי צה״ל.

והם רוצים לעשות שלום איתם והם חושבים שזה יועיל,

אבל הם מכריזים,

אתם על עמלק בשבילם,

אנחנו נשחט אתכם, גם עכשיו,

גם אם נחזיר לכם ולא נחזיר, גם אם נחזיר

את הכל, אנחנו ממשיכים להילחם, אנחנו לא עוזבים פה.

זה לא משנה, אפילו אם תגרשו אותנו,

אנחנו נחפש אתכם כל העולם.

יש לנו מצווה דתית,

נחסל אתכם.

אסור שיתקיימו יהודים בעולם.

אז עם מי אתה מדבר?

אלה עמלק.

אלה עמלק, צריך לטפל בהם.

כמו שכתוב בתורה, מה שהם עושים לנו,

אנחנו צריכים לעשות להם.

לא,

הכל הפוך.

זה כשלא הולכים על פי תורה,

אז הורגים לנו יהודים, בגלל שלב-לאו,

בלאו-לאו, שלום עכשיו,

צריך לעשות שלום עכשיו.

כן.

אז כמה שמאלנים התעוררו מזה?

והבינו שזה לא הולך.

ובכאב, בכאב, הם חוזרים בהם.

אבל זה כבר אחרי שנרצחו כאלפיים יהודים ונפצעו למעלה מעשרת אלפים, זה לא נגמר.

ואנחנו מוקפים בכאלה מלא, מלא, מלא.

לא יאומן כי יסופח.

הביא המשגיח רבי נתן ווכטפויגל,

זכר צדיק לברכה, בשם הגאון רבי דניאל מובשוביץ.

זכר צדיק לברכה.

כדי לקיים מצוות מחיית עמלק בשלמות, צריכים לעורר בלבנו שנאה גדולה ואכזריות נוראה בכל התוקף הקיים בלב מין האנושי,

ולהרוג אותה מתוך שנאה ואכזריות בלי שום הרגש של חמלה כלל וכלל.

אבל מדינת ישראל עשתה את זה פעם,

רדפה אחרי אייכמן עשר שנים עד שהביאה אותו,

עשתה לו משפט יעני שהם נאורים במדינות,

חבל על הזמן, על הכסף, על הכל, והכל הזה וזה וזה.

כדור בראש.

הוא עשה למיליונים,

ותגמור בשלום, חבל על כל הזה.

ובסוף מה עשו? תלו אותו, וייתלו את ההמון,

ושרפו אותו, ופיזרו את האפר שלו בים.

למה? הוא היה נאצי שדאג להרוג.

אז למה, מה שונים אלה בעזה, שעושים בדיוק אותו דבר ויותר גרוע,

ואומרים שימשיכו לעשות?

אז איך יש שם בלתי מעורבים? לא הבנתי.

כששמונים וכמה אחוז מצדדים בחמאס,

ומשפחות שהן לא חמאס,

הסתירו שבויים והכל,

ואף אחד לא ניסה להציל. אין חסיד אומות עולם אחד שניסה להציל מישהו,

להודיע.

הציעו להם עשר מיליון דולר לתפרנים שם.

תגידו רק איפה יש אחד, תקבלו את... גם לא מוכנים, להרוג את היהודים.

וכשמשחררים חטוף, איזה הילולות, ואיזה זה, ואיזה השפלות.

עם מי אתם מדברים? בדיוק אני רוצה להבין.

לא יאומן כי סבבה.

בסדר, אל תאיין.

מי שאינו יודע שרצון השם יתברך מהברואים

לעשות שימוש במידות

בצורה זו או אחרת,

בין בטובות בין ברעות,

לא יימלט,

שלא יתמור על אחת מהמצוות.

של הקדוש ברוך הוא, עד שלא יהיה מוכן לעשות, הוא אומר, זה אני לא יכול לעשות.

זה אני לא יכול לעשות.

התורה היא כולה חסד ורחמים.

דרש רבי שמלאי, תורה תחילתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים.

ידוע שמידותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים.

13 מידות של רחמים.

אבל במצווה הזו של זכירת ומחיית עמלק,

מצווים להרוג בהם מקטן ועד זקן ואת הבהמות והחפצים בלי לחמול.

מצוות עשה מדאורייתא לא פחות מאכילת מצה בליל ראשון של פסח או נטילת הלולב ביום ראשון של סוכות.

איך זה יכול להיות?

נצטט מה כתב החסיד יעבץ, זכר צדיק ברכה.

המשנה.

אמר להם צאו ראו איזו דרך רעה שהתרחק מן האדם.

אומר על זה במדרש שמואל.

האדם לא ייקרא שלם

אם לא במואסו ברע

ובחרו בטוב.

ולא ייקרא אדם רחמני אם לא יהיה אכזרי לרשעים.

ואם לא כן,

תהיה רחמנות בלי בחינה שכלית כבהמות.

אתם יודעים כמה מקרי אונס נעשו על ידי הערבים בשנה האחרונה?

ובסוף הייתה הפללה אחת.

היה שופט בדרום שאחרי מעשה כזה שחרר את הבן אדם.

אמר, זה לא היה כל כך

לא אכזרי כל כך, זה בסדר.

התגבר עליו יצרו וזהו.

איי איי איי.

זה שופטי ישראל, כן.

לכן הם אמרו, בואו ראו איזוהי דרך רעה.

למה? כדי להכיר את השלמות שלהם. אם יש להם שלמות, אם הם יודעים.

מה טוב, מה רע, ואיך מתנהגים.

רבי שמעון בן לקיש אומר, כל מי שנעשה רחמן

במקום אכזרי,

טוב שנעשה אכזרי

במקום רחמן.

מבאר הגאון רבי משה שווהב,

זכר צדיק וברכה, ראש ישיבת בית יוסף בגייטסייד.

בספר מערכי לב אומר כבר נוכחנו לראות במלחמת העולם השנייה ובשואה הנוראה

שהעם המתורבת בתבל

שנהגו לרחם על כל כלב וחתול

והרגו שש מיליון יהודים במיתות משונות ואכזריות.

למה?

מפני שבמקום שהתורה מצווה על אכזריות כלפי איש או עם מסוימים

אנחנו חייבים להאמין שהוא כולו רע זרעו וזרע זרעו עד סוף כל הדורות

ועל זה נאמר מי שנעשה רחמן במקום אכזר, סוף שהוא נעשה אכזר

במקום רחמן

ואין הדבר נוגע רק לרשעים

אלא גם בהנהגתנו עם עצמנו

אנחנו רואים מי שאינו נוהג במידת האכזריות

במקום שהתורה מצווה לעשות כך

בסופו של דבר הוא משתמש במידה הזאת

במקום שחובה לנהוג ברחמנות.

דוגמה

אדם מעליבים אותו ופוגעים בו

מיד יש לו מחשבות נקם בליבו ומוכן לרדוף את הפוגעים בו עד חורמה רחמנא לצלן

ואם אותם אנשים זוכים למפלה

אלה שפגעו בו הוא מתמלא בהנאה ושמח במפלתם

רגע רגע תעצור תתבונן על מי אתה מתאכזר?

על יהודי

עם נשמה טהורה שפעם אחת נכשל ופגע בכבודך או בממונך אבל הוא יהודי הוא חרד הוא שומר תורה ומצוות

זה נקרא נעשה אכזרי במקום רחמן.

אותו אדם עצמו כשהוא מתייחס לבעל עבירה

שמה הוא רחמן מסכן, חילל שבת מסכן, מרחם עליו,

חייבים לאהוב את כולם, ככה הוא אומר.

אבל אם זה נוגע לכבוד האישי שלו השנאה פורצת.

על הנוח'בות הוא יכול לרחם אבל על ביבי?

וואי וואי וואי וואי וואי לתלות אותו בכיכר הם אומרים.

וואי וואי וואי אמרת את זה על נוח'בה?

לא.

למה? כי הוא לא נותן להם לעלות לשלטון.

כמה סכנה טמונה בזה.

לומדים אם כך

על אף שבדרך כלל שנאה היא הנהגה אסורה ועוברים עליה בלאו לא תהיה

שנא את אחיך בלבביך מכל מקום הדין של זכירת מעשה העמלק

הסדר הראוי והנכון זה לעורר שנאה בלב

ומתוך שנאה לצאת להילחם בו

כשיודעים לזהות אותו

וככל אשר תרבה שנאתו לעמלק

יקיים המצווה בשלמות ובהידור רב ביותר.

מעניין לעניין

יש לדעת כי לא רק מצווה לשנא את עמלק אלא את הרשעים פועלי האוון

ואת השונאים של הקדוש ברוך הוא.

אמר דוד המלך הלא משנאיך אדוני אשנא ובתקוממיך את קוטט

תכלית שנאה שנתים לאויבים היו לי וכתוב אוהבי השם שנאו רע

והסברנו את הפסוקים האלה בעבר בהרחבה.

כשרואים רע

צריך לעבוד על השנאה אליו.

המשגיא רבי יחזקאל לוינשטיין זכר צדיק וברכה

התרעם על אלה שמזכירים את הרשע היטלר יימח שמו וזכרו

במלאכי החבלה שלו

ומלווים את שמם ביימח שמו גדול.

אבל

כאשר שמות רשעי מדינת רוסיה עולים על לשונם לא זוכים לשום כינוי.

כל אלה שהרגו מיליונים היהודים ברוסיה, כל הצארים,

לא מוסיפים להם את זה.

ראוי לדעת שהנהגה זו היא נגד רוח התורה.

הפתיעו קשה מן ההורגו.

ואם יש לנו שנאה גדולה כלפי הרשעים הארורים שהרגו העם רב מאיתנו,

כל שכן לשנוא הרשעים המחטיאים אלפים ורבבות מישראל,

ועוקרים את מוסדות התורה, לומדיה ומקיימי מצוותיה.

פעם הבאתי על זה דוגמאות על ציון ג'לג'לן,

כשהוא יבוא לבית כנסת,

יזמינו אותו לקרוא הפטרה, וישלמו עליו.

אבל הוא מחטיא הרבים.

ואדם שמחטיא את הרבים,

הוא יותר גרוע מרוצח.

אם יבוא רוצח מפורסם וישב בבית כנסת, מישהו יזמין את ההפטרה?

אז איפה ההבנה של האנשים?

רוצח, לקח לו את החיים פה,

אבל לא את העולם הבא שלו.

המחטיאו מפסיד לו את העולם הבא שלו.

הרב מבריסק

מפרש תכלית שנאה שנתים לאויבים היו לי לכאורה קשה.

מאחר שאמר תכלית שנאה שנתים

מה כבר שייך להגיד לאויבים היו לי?

אומר שיעור השנאה הנצרך לא די שישנא את הרשע

שעשה רע

משום שמצווה לשנוא אותו

אלא צריך שיחשב אצלו שונא פרטי

כאילו עשה לו, למשפחתו, רעה גדולה.

וככה הנהגה צריכה להיות עמו באופן אחר

שלא יכול לסבול קרבתו,

אפילו לראות פניו,

בכל שכן דבר עמו.

זה הכוונה לאויבים היו לי, לי אישית.

ויש מבארים לאויבים היו לי, זה לא מספיק שאני שונא אותו.

אם אני לא הפכתי אותו להיות האויב שלי,

כי כמיים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם,

אם הוא לא מרגיש עד כמה אני שונא אותו, שהוא הפך להיות אויב לי, סימן שעוד לא שנאתי אותו מספיק.

לסבר את האוזן,

נביא מה שסיפר הגאון רבי לוי קרופני.

פעם ראה מרן הגאון רבי ברוך בר,

בעל הברכת שמואל, בחור ישיבה, מחזיק עיתון לא חרדי.

שהיו כתובים בו דרך קבע דברי כפירה בשם ובתורתו.

הוכיח אותו על כך.

מה ענה לו?

אני קורא רק חדשות.

אמר לו הגאון,

אם היה זה עיתון שכתובים בו דברי גנות ופלסתר על אביך ואימך ועל כל משפחתך,

היית יכול להחזיק אותו ביד ולקרוא חדשות?

בוודאי שהיה מאוס עליך.

ככה אתה צריך להרגיש לעיתון שמכיל כפירה ומינות.

תזעה אמיתית לרשע הופכת אותו בעיני האדם כאויב פרטי,

כאילו עשה לו הרעה גדולה ביותר.

נקודה נוספת בעניין שנאת עמלק,

אנחנו צריכים להשריש גם את השנאה הזאת לעמלק, גם לעמלק הפרטי

שיש לכל אחד בלב.

קוראים לו יצר הרע.

כותב הגאון הרב חידה על הפסוק, זכור את אשר עשה לך עמלק.

בכלל מצוות זכירת עמלק להתבונן כל אדם מה עשה לו יצר הרע,

הנמשך מהשר של עמלק והטעה אותו וכישף אותו.

וייתן ליבו להישמר ממנו.

ועיקר הזכירה מה שאנחנו מכוונים בקדיש שאין השם שלם

בין הכיסא שלם עד שימחה זכר עמלק,

וזה תלוי במעשינו ובתשובתנו.

ונהג,

משגיח רבי נוסון,

כל אחד ואחד נולד עם חלק רע בתוך תוכו,

חובתו לתקן את אותה נקודה פנימית,

ואם אין לנו שנאה לרע שבנו,

לא נוכל למחות את הרע הנמצא בקרבנו.

דוגמה מאת הגאון רבי משה שוויב,

בספר מערכי לב.

מי שעובר עבירה וליבו נשבר,

עליו להאשים מלחמה נגד היצר,

לקבל על עצמו תענית יום או חצי יום או תענית דיבור,

או להרבות בתלמוד תורה.

אבל אם הוא נשאר רגוע ושלו,

אחרי שעבר עבירה ועולם כמנהגו נוהג,

סימן שהוא לא מרגיש שיש לו שונא גדול ביותר שנלחם בו.

זאת אומרת, הוא צריך לעשות סנקציה לעצמו

כנגד היצר שלא יתקוף אותו שוב, כי הוא יודע שמיד לאחר מכן יהיה לו פסד גדול.

בעצם נראה בעליל שאנחנו לא שונאים את היצר הרע,

מתנהגים עם מידת רחמים ואפילו אוהבים אותו מדי פעם,

כי יש לו הצעות נחמדות דווקא.

למשל,

מי שקשה לו לקום לתפילה או להגיע לסדר הלימוד וכדומה,

חייב לנהוג באכזריות כלפי עצמו,

לטכס עצה איך לקדש מלחמה נגד המידה הרעה הזו בלי לרחם על יצור כלל,

ולנקוט בדרכים

כמו קנסות,

או להוסיף בקיום מצוות.

על מנת שיוכל להתגבר על יצור הרע.

לעומת זאת, יש כאלה שכל כך אוהבים אותו.

הם רגילים בתפילת שחרית לקרוא מהר, מהר, מהר, מהר,

ולחכות בהשתבח

עד שיגיע החזן.

בינתיים יש להם כמה דקות לעצום עיניים ולשון.

אבל מה,

כשרואים אותם, אז לפעמים מגיע שפריץ של מים,

וזה לא הכי נעים.

אז מה עושים?

שמים סטנדרט

ומגביהים אותו ככה שאפשר להתחבא מאחוריו ולא רואים בדיוק אם אתה ישן או לא.

או מורידים את הכובע, כמו שיש מישהו פה שמוריד את הכובע,

וכאילו הוא מעיין בתוך הסידור וכולי.

או אחד שיושב מולי ומכסה את עצום בטלית חסידה.

עד פה הוא מכסה עם הטלית,

שאי אפשר יהיה לראות אותו.

ויש אחד שכל פעם מנמנם ובודק אם אני מסתכן ככה,

זאת אומרת, הוא רוצה לישון, הוא רוצה לישון.

תבוא עם מיטה,

תבוא עם מיטה, תבוא עם עזרון.

במקום להילחם

ולהגיד אני אשב מול,

בשביל שיוכלו לראות שאני לא ישן,

הוא עושה ההפך, הוא הולך, הוא אוהב את היצר, הוא אוהב את היצר,

חבר שלו,

ממתיק אותו בשינה, בממתקים.

אבל אם אומרים שעה,

שלוש-ארבע בבוקר,

טוב עכשיו אנחנו נסתיים ונאכל קצת כמה דברים,

איזה התעוררות יש.

טוב,

אם נדע לעשות שימוש נכון במידת האכזריות והשנאה באופן הראוי,

נצליח במלחמה נגד היצר הרע.

בכך,

גם בנוגע למידת האהבה והרחמנות,

הכול להשתמש לפי רצון התורה,

וזה מוסר השכל שעלינו ליטול מהמצווה של שכירת מעשה עמלק.

יש לשנוא את הרע

ולדבוק בטוב.

השם

יעזרנו ונזכה לאמץ מידות אלה, לדבוק

בדרך הממוצע שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם, אמן.

אמן.

מי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שנכנס אדם.

מי שנכנס אדם.

מי שנכנס

מרבים בשמחה.

מי שנכנס אדם. מרבים בשמחה.

ישמחו במלאכותך.

שומרי שומרי שמרי שם.

במיקורי חולי שם.

ישמחו במלאכותך.

שומרי שומרי שומרי שבת וקורא עונג שבת.

מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי שביעי שבת.

אה מקדשי מקדשי מקדשי שביעי שבת.

הרי אני מכוון כאמצעות חולקן.

גומל נפשו יש עשי דמות. תכבד את המלאכותך.