פורים - השגחה פרטית

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום.

סלמה בטרדה דוד יעקב ומרים תהא נשמתה צרורה בצרור החיים

תזכה לחזות בנועם השם ולבקר בהיכלו

ותהא מליצת יושר על כל עם ישראל ותקום בתחיית המתים במהרה, אמן.

פורים השגחה פרטית.

הגמרא במגילה ג'

אמר רב יהודה, אמר רב, כהנים בעבודתן

ולוויים בדוכנן.

מישראל במעמדן

כולם מבטלין עבודתן ובאים לשמוע מקרא מגילה.

מכאן סמכו של בית רבי שמבטלים תלמוד תורה ובאים לשמוע מקרא מגילה.

המאמר הזה מלמד את החשיבות העצומה

של מצוות קריאת המגילה

שלמען קיומה ראוי לבטל מתלמוד תורה שהיא כנגד כולם.

תורה ללמוד זה דאורייתא,

מקרא מגילה מצוות חכמים

ומבטלים תלמוד תורה

בשביל לקרוא מגילה ברוב העם.

מסתפקת הגמרא.

באי רבא, מקרא מגילה ומת מצווה, היימינאי הוא עדיף.

הגמרא מעלה צד שמקרא מגילה עדיף יותר מלטפל במת מצווה, שמת מצווה,

אפילו כהן גדול, ביום הכיפורים מבטל מהעבודה לטפל במת מצווה.

מטמא לו.

אז רואים אפילו שזה מדברי סופרים,

ערכה גדול מאוד.

הרי קיימא לן כבוד הבריות דוחה את כל האיסורים שהם בשביל תעשה.

הגם של מסקנת הגמרא בסוף, מת מצווה אכן דוחה את קריאת המגילה. אבל עצם זה שיש שאלה כזאת,

זה מראה על החשיבות של קריאת המגילה ברבים.

קריאת המגילה של הקריאת המגילה אני קודם כול במשרדים של הקריאת המגילה.

מנהג העולם לדקדק בשמיעת המגילה,

לא לאבד תיבה או אות.

וזה יותר מכל הקריאות בשנה, קריאת התורה וכולי וכולי, שהיה הרבה נרדמים שם.

אוי ואבוי, מישהו נרדם בקריאת המגילה,

או מפסיד אפילו שמיעה, או מישהו השתעל והוא לא שמע את המילה,

לא קרא את המגילה.

ויש לזה מקור מדברי הפוסקים בשולחן ערוך או אורחיים סימן תרץ.

וצריך ביאור.

למה שונה מצוות קריאת המגילה מכל המצוות?

ומה הטעם שהקריאה הזו לא דומה לשאר הקריאות?

אז פותחים בשאלה.

בירושלמי, מגילה פרק א' הלכה ה'.

רבי יוחנן אמר, הנביאים והכתובים עתידים להיבטל.

בחמשת ספרי תורה אינן עתידים להיבטל.

מהי טעמה?

שנאמר, קול גדול ולא יסף.

רבי שמעון בן לקיש אומר, אף מגילת אסתר אינה עתידה להיבטל,

שנאמר, וזכרם לא יסוף מזרעם.

ובמדרש משלי,

שוחר טוב טב,

מובא כלשון הזה, כל המועדים יהיו בטלים,

וימי הפורים לא יהיו בטלים לעולם,

שנאמר,

וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים,

וזכרם לא יסוף מזרעם.

לכאורה, דבר טעון באור רב,

וכבר טמא הרשב״א,

זכר צדיק וברכה בתשובותיו,

חילק א' סימן צג.

כיצד ניתן להעלות על הדעת שכל המועדות שהם מן התורה,

או מיסוד הנביאים והכתובים, ייבטלו?

איך יכול להיות?

תורה,

או מיסוד של נביאים,

כל אלה

נביאים וכתובים יתבטלו?

איך יכול להיות?

ורק ימי הפורים לא ייבטלו.

וכי קדושת יום הפורים גדולה מכל המועדים כולם?

אבל אם נעמוד על המהות,

הייחודית של מצוות קריאת המגילה יפתח לנו צוהר להבין זאת

ונעיר דברים נוספים בעניין יום הפורים.

אז כמה תמיהות.

תמיהה ראשונה, גמרא במסכת מגילה י' ז' קובעת.

הקורא את המגילה למפריע לא יצא.

זאת אומרת קורא מהסוף להתחלה.

וכך נפסק להלכה בשולחן ערוך סימן תרץ.

מה הצורך לחדש דבר זה?

דמא רבותא כמשמעלן?

דברים פשוטים.

איזה משמעות יש כשקוראים גילה מסוף להתחלה?

הגמרא בדף ז' מביאה, שלחה להם אסתר לחכמים, קבעוני לדורות.

בפרש רשי, זכר צדיק וברכה.

קבעוני ליום טוב ולקריאה

להיות לי לשם.

זאת אומרת היא מבקשת אסתר מהחכמים

שיקבעו את היום הזה יום טוב,

וגם שיהיה יום מיוחד לקריאה, לקרוא את המגילה.

למה? להיות לי לשם.

מדוע היא צריכה, אסתר המלכה, לבקש דבר כזה שהמגילה תיקרא כל שנה ושנה,

ושיום זה יהפוך ליום טוב?

דבר שלישי, להעיר על מנהג העולם שמובא בשולחן ערוך סימן תרץ, י' זן.

מנהג כל ישראל שהקורא קורא ופושט כאיגרת

להראות הנס,

וכשיגמור, חוזר וקורחה כולה.

איך רואים את הנס בדבר זה?

אז מדוע בכל קריאה בתורה או במגילה לא נפשוט את כל אותה פרשה,

בכדי להראות לנוכחים את תוכן הקריאה?

דבר רביעי,

מה הטעם שלא אומרים הלל ביום הפורים?

כשניצלו מעבדות לחירות

בחג המצות, אומרים הלל.

לא הייתה גזירה של מוות, רק עבדים ומאה עבדים לחירות, אומרים הלל.

אז אם ניצלו ממיתה לחיים,

לא כל שכן שצריך לקרוא הלל.

והגמרא מביאה את רבי את דברי רב נחמן,

קריאתה זו הלילה,

הקריאה זה ההלל, קריאת המגילה זה ההלל.

בספר יפי עיניים למוהרש יפה אשכנזי, זכר צדיק ברכה,

מקשה קושייה.

מה שונה שבימי הפורים הקריאה עצמה היא הלל,

ולא מצינו בשאר ניסים שניתקנו עליהם מועדים,

לא פסח ולא סוכות,

ששם אנחנו גומרים את ההלל,

למה לא מספיק שנקרא את הפרשה בתורה,

איפה שמוזכר הנס, כמו שבמגילה?

וגם מימי החנוכה,

למה לא ניתקנה,

מדוע ניתקנה בהם אמירת הליל ולא מספיק להזכיר את הנס שהיה?

דבר נוסף, יש עוד חלוקה.

חלוקה הזכרת הנס של פורים משאר המועדים

ובעיר הגאון מווילנה.

במצוות סיפור יציאת מצרים אין צורך להשתמש במטבע לשון קבוע מראש.

כל אחד יכול לספר ביציאת מצרים כפי צחות לשונו.

ומן התורה הוא יוצא ידי חובה בסיפור כלשהו.

הגם שכל המרבל תספר ביציאת מצרים, הרי זה משובח.

בזה אינו בפורים.

בפורים צריך לקרוא את כל הנוסח של המגילה מההתחלה עד הסוף, ואם דילג אפילו תיבה אחת.

או שהוא לא קרא בעצמו, או שהוא לא שמע מאחר,

לא יצא ידי חובתו.

למה?

הערה נוספת,

תוכן השם פורים נקבע על שם הפור,

הוא הגורל שהפיל המן.

ככתוב, על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור.

בהטלת הגורל של המן

נעשתה בשיא הגזירה שניחתה על כלל ישראל.

למה לא נקבע השם של החג

על שם נס ההצלה והישועה, כמו בשאר המועדים?

פסח קוראים לו על שם שפסח הקדוש ברוך הוא על בתי אבותינו במצרים.

אז פסח על שם שפסח.

סוכות, שסיכך על בני ישראל, מחנה נקבות,

כלשון הרמב״ן, זכר צדיק ברכה.

שידעו הדורות את כל מעשה השם הגדול אשר עשה עימהם להפליא.

מי ששיכן אותם בענני כבודו.

או מי שאמר שבסוכות ממש, לא בענני כבוד,

בסוכות ממש אושיבן,

כתב הרמב״ן,

שידעו ויזכרו שהיו במדבר,

לא באו בבית ועיר מושב,

ולא מצאו ארבעים שנה,

והשם היה עמהם ולא חסרו דבר.

וחנוכה, למה קוראים לו חנוכה?

שחנו בכ-ה, בחנו, חנו בכ-ה בכסלו

מן המלחמה.

אז כל השמות של המועדים זה על ההצלות,

על הישועות,

ופה קובעים את זה על הפור.

מה זה?

אז כדי להבין את הדברים ולרדת לשורשם, נבין שיש חילוק מהותי בין הנס שהתרחש בפורים

לשאר הניסים שהיו בעם ישראל, כמו יציאת מצרים, ענני כבוד,

בנס של חנוכה.

במועדים הניסים היו גלויים לעין כולם,

וראו איך יד השם משדדת את מערכות הטבע למען ההשגחה על

עם ישראל.

אבל לא כך בפורים.

כל האירועים התמזגו והשתלבו בדרך הטבע.

לא ראו ניסים.

הכל טבע.

רק מי שמתבונן בכל ההשתלשלות של הדברים מתחילה ועד סוף, במשך תשע שנים,

יוכל לתפוס את הקשר ביניהם.

ואז רואים שהייתה השגחה פרטית בדיוק נפלאה.

זה מה שכותב הגאון,

זכר צדיק וברכה.

השם מגילת אסתר רומז

על העיקר והמהות של המגילה.

מגילת זה לגלות,

אסתר זה לגלות את ההסתר.

זאת אומרת, כל הנס

נערך על פני תשע שנים.

הוא היה נסתר,

כי אף אחד לא רואה מה הקשר בין אירוע לאירוע.

במרחקים של שנים.

בא מגילה ומגלה את מה שהיה באסתר.

זה לא היה בחגים האחרים, בחגים האחרים זה ראו בחוש לעיני כל העולם איך השם מושיע.

וגם דייק בספר שפתי חכמים,

השם מגילת אסתר

כולל בתוכו דבר והיפוכו.

ומצד אחד אסתר, אסתר פנים.

קצת שני מגילה גילוי מוחלט

של השם יתברך.

אז בזה רואים שבמגילה יש גילוי לחסדה ויתברך,

שמתוך ההסתר הגדול של הגלות

והגזרה באה הישועה לכלל ישראל והכל בדרך הטבע.

על זה אומרים

ואפילו בסטורן שבתוך הסטורן בוודאי גם שם נמצא השם יתברך ואפילו בסטרה שבתוך הסטרה

בוודאי גם שם נמצא השם יתברך.

איי איי איי גם מאחור הדברים הקשים העוברים עליך.

אני עומד אני עומד אני עומד גם מאחור הדבר הקשים העוברים

עליך אני עומד אני עומד אני עומד.

אז גם כשיש הסטרה בתוך הסטרה

הקדוש ברוך הוא נמצא שם מציץ מן החרקים רואה את הכל משגיח

אין דבר כזה

שהשם

עושה דברים ונעלם לא מודע לא יודע דברים פוגעים סתם

אין דבר כזה הכל מושגח בדקדוק רב

ולפעמים לוקח שנים אפילו עשרות שנים

עד שרואים את ההשגחה.

ידוע מעשה כמה מעשים עם החפץ חיים שהיה מישהו שהייתה זקנה סוכרת אצלו

מקום ולא היה על הכסף לשלם הוא אמר לה אם היא לא תשלם

הוא מוציא אותה החוצה אז היא לא יצאה כאילו אין לה לאן ללכת שלג הכל

הוא הוריד את הרעפים

ונכנס גשם לא אכפת לו שהזה

הוא ראה את הרעה הזאת שעשה וחיכה יש אומרים 67 שנה

בשביל לראות מה יעשה עד שהקדוש ברוך הוא שילם לו

יש השגחה כל זה יכול לקחת דקות שבועות חודשים שנים עשרות שנים

אבל השגחה יש

העריכו ריבותינו גדולי המוסר והחסידות לבאר את היסוד הזה של השגחה פרטית בדרך הטבע

שזה מיוחד למגילה

במגילת אסתר

בתמצית הדברים.

העובדות ההיסטוריות מלמדות שהעלילה שהתרחשה במגילת אסתר

לא נמשכה תקופה קצרה,

כמו שנראה, כאילו מי שקורא זה נגמר מהר.

תוך חצי שעה, 13 שעה, גומרים את המגילה,

חושבים שהכל היה בחצי שעה.

לא,

זה ארך תשע שעות, אה, תשע שנים.

תשע שנים משנת שלוש למלכות אחשוורוש

ועד שנה 12 למלכותו.

מה שמדהים באירועים של המגילה,

כשמנתחים כל מאורע ומאורע בפני עצמו,

לא עולה בעיני רוחנו שהייתה פה איזו השגחה מיוחדת,

אבל כשמגיעים לסוף המגילה רואים איך הפאזל מתחבר על ידי הבורא,

מלאכת מחשבת, בצירוף כל המאורעות יעדיו.

זאת אומרת,

אם לא היה קורה אירוע אחד מכל אלה המתוארים במגילה,

לא הייתה ישועה.

ואז מבינים למפרע, כשמסתכלים אחורה, איך כל מקרה קשור ומצטרף

לשרשרת ארוכה, הצלת כלל ישראל. ולא עוד,

אלא ונהפוך הוא, אשר ישלטו היהודים המה בשונא.

זאת אומרת, השביעי באוקטובר באה גזירה קשה מאוד של זרעו של אמ״ן,

ונהפוך הוא, אשר ישלטו היהודים,

לבטל את החמאס מעזה, ואת סוריה, ואת לבנון, חזבאללה, וכו' וכו', ונהפוך הוא.

אז זאת אומרת, רק חכו,

עוד יהיה עוד כמה אירועים,

ואז נסתכל, ואז נבין למה היה שביעי באוקטובר וכו'.

ונביא מעשה שאירע, שהוא דוגמה מיני אלפים,

מעשה שממחיש השגחה עליונה איך היא מגוננת עלינו בכל זמן.

כל מה שעובר עלינו זה רק לטובות ולישועות.

יהודי,

לאחר מלחמת העולם השנייה, ניהל מאפייה בניו יורק.

זה היה בימי השואה הנוראה,

מכל המשפחה נותרו לפלטה בין חומות הגטו הגבוהות,

הוא ואחותו.

כולם נלקחו למחנות ההשמדה.

הוא חש אחריות כבדה כלפי האחות הקטנה,

למרות שהוא היה נער.

ההרגשה הייתה שהוא אבא.

בכל יום!

היה מזהיר אותה כשיוצא לעבודה, תשמרי על עצמך ועל חייך.

באחד הימים לא הועילו אזהרות.

חוזר הביתה ולא מוצא את אחותו.

הלב פועם במהירות.

והשכנים מבשרים לו,

קציני הגסטאפו הארורים לקחו את אחותך למפקדה.

הוא הרגיש שעולמו חרב.

אחותו הקטנה, היחידה,

זדים ארורים לקחו אותה.

ואז התחיל ללכת לכיוון האס-אס ואמר להם, תחזירו לי את אחותי!

תחזירו לי את אחותי!

צועק.

בגובה האריות.

הזעקות הרעידו את הסביבה.

זה סאקונס נפוצ'ס.

כדור בראש.

אתה צועק על גרמני?

וואי.

אבל הוא לא חשב על כלום.

הוא רוצה את אחותו בחיים.

הגרמנים השתעשעו בזה שילד,

היה ילד אז.

ילד ככה צועק

וחס על אחותו ומתחנן והם צוחקים כי הם יודעים מה התוכנית, לחסל אותם.

פתאום,

שקט,

יורד קצין נאצי בכיר,

דרגות ומדליות,

מגפיים שחורות נוקשות

על לוחות העץ.

מי זה צועק כך?

העיניים הסבירו לו, יש פה ילד יהודי שמחפש את אחותו הקטנה.

העיניים נצצו ברשעות,

חיוך שטני עלה על פניו, התקרב אליו,

הצמיד פנים לפנים של הילד

וצעק בקול אכזר.

את אחותך תראה בחיים כשיצמחו לך שערות על כף היד.

הלב דפק בחוזקה,

והילד פותח את הידיים לרווחה,

והוא רואה שהיד מכוסה בשערות.

כף היד מלאה שערות.

וואו, נבהל הקצין,

בן שטן!

הוא קורא לו בן שטן.

קח את אחותך ותסתלג מכאן מיד!

החיילים הנאצים פתחו את הדלת והוציאו אותה...

את האחות המבוהלת

שנפלה לתוך זרועותיו ונמלטו כל עוד נפשם בעם.

תוך זמן קצר חזרו לבתי הגטו,

וחסדי שמיים שרדו את המלחמה,

ואחר כך הגיעו לארצות הברית.

נו,

מה היה פה?

מה היה פה?

אז הסיפור הוא סיפור השגחה מופלא.

הקדוש ברוך הוא רוצה להוציל שני ילדים מתוך השואה,

לפי חשבון שהוא יודע למה הם כן ואחרים לא.

אז שנים קודם המלחמה,

כשהוא היה ילד קטן,

הוא נכווה בכף היד בכוויה חמורה.

לקחו אותה לרופא ועשו לו השתלת עור.

אבל העור שהשתילו לו נלקח ממקום שצומחות בו שערות.

וכשהתאחה עור במקומו החדש, המשיכו לצמוח השערות.

במשך שנים זה הציק לו.

והוא לא חש נוח בעובדה שהוא היחיד בעולם

ששערות גדלות לו על כף היד.

אבל כשהוא עמד מול החייה הנאצית,

הוא הבין הכל.

ריבונות של עולם הקדים רפואה למכה,

והכין את ההצלה של חיי האחות הקטנה על ידי היד השעירה.

זו דוגמה מובהקת

להשגחה פרטית.

אירוע שבזמנו אין לו קשר לעתיד,

אבל רק בפרספקטיבה של הזמן הוא מקבל משמעות עצומה.

אז כל המקרים שקורים איתנו מתחילה ועד סוף הם טובות וחסדים שהקדוש ברוך הוא גומל עימנו.

לא תמיד רואים זאת בעיני בשר,

אבל עובר זמן,

ואז הם מובנים.

ולפעמים זה ייקח דורות

עד שזה יתברר.

זה לימוד עיקרי שעלינו ללמוד ולהפנים מקריאת המגילה.

כל מעשה הוא מורא, הכל השגחה פרטית,

ובתוך הטבע מוסתרים הניסים.

ועלינו להכיר כל צעד ושעל של השגחת הבורא,

ולדעת שהכול בגזירת עליון.

ועכשיו נוכל לתרץ את כל מה שהגשינו בהתחלה.

אמרנו, הקורא את המגילה למפרע לא יצא. מי שקורא מאחור

להתחלה לא יצא.

זאת אומרת, רבותא כמשמעלן, למרות שהלומד את המגילה מסופה לתחילתה,

ולאחר שראה את גודל נס ההצלה והישועה,

הרי הוא מתפעל יותר בנפשו מהמאורעות שהיו בהתחלה.

והלוא זוהי המטרה של קריאת המגילה.

זאת אומרת, לדעת

מה היה הנס, ואם הוא קורה כבר בסוף,

אז הוא מגלה שהיה נס.

בהתחלה לא מרגישים כלום,

אז בסוף לכאורה כן רואים כבר את הכול.

אפילו שהוא קרע מהסוף להתחלה והבנין

שבסוף היה נס, לא יצא.

למה?

כי תכלית האמונה זה שגם בזמן התרחשות של המאורעות,

כאשר לפי שעה אנחנו לא מבינים בשכל את המהלכים של השם,

והכל בגדר נסתר,

אנחנו צריכים להרגיש בחוש

כבר מההתחלה שהכל מתנהג על פי הקדוש ברוך הוא.

עומד העביד רחמנא לתו עביד.

וזו הסיבה.

שתיים.

למה ביקשה אסתר קבעוני לדורות?

למרות שלא הראה כאן נס מיוחד שלא כדרך הטבע שראוי לציון.

אסתר ביקשה להוסיף יום

לשאר חגי ומועדי ישראל,

להודיע ולגלות

עד סוף כל הדורות

שהשגחתו של הקדוש ברוך הוא וחסדיו על עמו בכל עת ובכל זמן,

תמיד,

ובפרט בדורות האחרונים,

כשלא יתרחשו כבר ניסים כמו יציאת מצרים ולא דברים גדולים, בומבסטיים,

כמו שהיו בדורות ראשונים,

אבל יום הפורים יסמל לנו לעולם את ההכרה והידיעה

שהשם מנהיג את הברואים מתוך השגחה פרטית

והכול הולך לפי רצונו,

גם בזמנים של הסתר פנים וחושך מכסה ארץ.

לכן היא ביקשה, קיבעוני לדורות, שיהיה יום טוב

ושיקראו את המגילה.

זה גם הטעם של המנהג, למה פושטים את המגילה כאיגרת,

עוד קודם קריאתה,

לרמוז לנו שגם הדברים שנראים כמו סיפורי מעשיות,

כשמסתכלים על כל עמוד ועמוד בפני עצמו, נראה שאין כאן אלא צירוף מקרים.

האמת היא, יש להביט אל המכלול.

וכאיגרת שנקראת ללא הפסקה.

כי כל רצף האירועים הוא מן השמיים בכוונה מדוקדקת כחוט השערה.

לפי זה מתורץ גם למה קריאת המגילה נחשבת הלל.

ולא בשאר קריאת המועדים.

בשאר המועדים אמרנו אם תקרא את הפרשה בתורה,

אתה לא יוצא ידי חובה,

אלא צריך להגיד הלל.

ובפורים לא צריך להגיד הלל,

הקריאה עצמה של המגילה זה ההלל.

כי הניסים שאירעו בפסח ובסוכות,

הם עומדים בפני עצמם, לא צריך להזכיר אותם,

אלא יש להלל ולשבח את הקדוש ברוך הוא שעשה לנו את הנס,

מה שאין כן בפורים.

הנס לא נודע,

אלא בהצטרפות של כל המאורעות ביחד.

ועל כן ראוי לקרוא את המגילה כצורתם,

ובזה מתעורר הקורא,

ורואה

שזה לא מקרה.

וזה תמצית השבח וההלל בימי הפורים.

אין לך הלל יותר גדול מזה שאתה רואה את ההשגחה הפרטית, איך היא נרקמת.

ולכן, במצוות סיפור יציאת מצרים אין נוסח קבוע.

כל אחד מספר לבניו

על הניסים שאירעו לאבותינו,

ניסים גלויים וידועים,

בצחות לשונו.

ולא נותר לנו אלא להעביר את המסר לדורות הבאים,

והפרטים והסגנון הם לא משנים.

אבל במקרא המגילה,

דווקא צירוף כל הפרטים לתמונה אחת,

בשילוב מדויק בין החלקים,

רק אז מתגלה טבע הנס הנסתר.

ואם יחסר פרט אחד מכל אשר נעשה,

הפאזל לא יושלם,

וזה עלול להיראות צירוף מקרים בלבד,

או אירועים שהיו כתוצאה של השתדלות אנושית.

ורק קריאת המגילה,

שלא מחסירים תיבה אחת, מילה אחת,

או אות,

מעבירה את התמונה השלמה.

ועכשיו ניישב, אז מדוע נקרא בשם פורים

על שם הפור,

שהפיל המן בן עמדתה על מנת להשמיד ולהרוג?

ולא נקרא על שם ההצלה כמו כל שאר המועדים, למה?

כי תכלית יום הפורים להשריש את האמונה בהשגחה פרטית,

ולראות שאפילו שנות...

נופל פור נגד היהודים

אל תדאג

נראה לך שהכל מכוסה מאת השם ופה יש מישהו שעושה מה שהוא רוצה?

על זה מורה הגורל הוא הפור

מפני שבהטלת גורל

כל המשתתפים מכירים

שאין בידם מה לעשות

אלא נותר להם רק להשליך את כל יהבם על השם

ולכן נקרא יום פורים כעיצומו של יום ותכליתו להאמין

להשריש בקרבנו שאין בכוחנו לקבוע באמצעות מעשינו תוצאות

אלא עולם מתנהל בהשגחה עליונה בדקדוק רב

ומה שנראה כגורל וכמקרה משורטט מראש ביד אומן.

כתוב במגילה

שהוא הפיל פור הוא הגורל

גורל זה בעברית

ופור זה בפרסית

היה צריך להגיד

שהפיל גורל הוא הפור

למה

זה נקרא פור

הוא הגורל

המן הרשע רצה שיקראו ליום הזה אחרי שהוא יחסל את היהודים גורל

למה?

יהיה יום בשנה בלוח הפרסי שיהיה כתוב יום גורל

ואז כולם ישאלו בדורות הבאים

ישאלו מה זה גורל?

אז יגידו להם פעם היה עם יהודי

והיה אחד, צדיק גדול, קראו לו המן

והוא

עשה גורל, גורל זה פור, פור, הוא עשה פור

ובזה הוא הרג את כל היהודים, נפל לפור כשזה הגורל אבל אם יגיד פור

פרסי שמע פור בסדר היה איזה גורל פעם משהו לא יודע מה

אבל אם כתוב גורל יתחילו לברר וכשיבררו אז ידעו ואז יזכרו את עמון הצדיק הגדול הפרסי

ואז אתה מבין יהיה יום גדול לפרסים.

בסוף מה יצא?

שהקדוש ברוך הוא נתן בפיהם של החכמים לקרוא לו פורים.

עכשיו איך הוא עשה גורל?

הוא לקח שלוש, הוא היה מחשב גדול

הוא לקח

שלוש קוביות

והשליך אותם

לראות מה יצא.

מה יצא לו?

יצא לו אותיות במספרים.

אחד,

שלוש,

שלוש.

וזה יוצא אגג.

זה היה למעלה.

הוא היה מבסוט,

הנה סבא רבא שומר עליי מלמעלה אגג,

והוא נותן לי עכשיו להרוג את כל היהודים,

סבא רבא אגג אגג, הנה כתוב מפורש, הנה יצא.

אבל עניין אותו מה יש למטה, מתחת.

הוא הפק את הקוביות,

והוא ראה שיש שם את הספרות 4-4-6,

שזה דוביד.

ואז הוא אמר, וואו, עוד אגג, סבא רבא מתגבר על הזרע של דוביד.

דוביד.

היה בטוח שזהו, שהמזימה שלו תצליח.

אבל הוא לא הבין דבר אחד, כי ברגע שהוא הפך לראות

מה כתוב למטה, אז דוביד היה למעלה, והגג היה למטה.

מיית לו אדהמון על הועס אשר הכין לה מרדכי.

השגחה פרטית.

הוא חושב שזה הולך איתו והוא בטוח.

כן?

הנוחבות רצו.

ה-ה-ה-ה-ה-ה-ה-ה-ה-ה-ה-ה-ה-ה-ה.

זאת אומרת, הכול מושגח מאת ה'.

עכשיו,

צריך להבין מה המנהג הזה שמביא הרמו בסימן תרצו,

שבפורים נוהגים ללבוש פרצופים ומסכות.

יש לומר שטעם המנהג

להראות שהחיצוניות אינה אלא מסווה והסתר לפנימיות.

לבישת המסכות מרמזת על כך

שכל המחזה שאתה רואה בעיני בשר כלפי חוץ במשך כל השנה אינו אלא מסכה למציאות האמיתית המונהגת על ידי הקדוש ברוך הוא בצורה נסתרת.

בעניין פורים לגלות

את קיום הקדוש ברוך הוא בהסתר.

זאת אומרת,

כשאדם שם מסכה,

אז החיצוניות לא משקפת את הפנימיות לכאורה, היא מסתירה את הפנימיות.

לא רואים את הפנימיות, אבל מבחוץ.

זה אמרנו פעם,

שאנשים לא מבינים שכל מה שהם שואפים להתחפש ומחכים לפורים,

זה באמת הפנימיות שלהם.

אחד מתחפש לגורילה,

כי הוא רוצה להפחית תמיד את האנשים ולכן הוא...

או, בא לאנשים, לקטנים, ילדים, וזה מפחיד אותך.

הוא רוצה להיות גורילה.

אם הוא היה יכול להיות גורילה, הוא היה כל השנה גורילה.

אבל יש לו הזדמנות,

לפחות בפורים, לגלות את צפונות ליבו.

ילד שמבקש מאמא, תחפשי אותי למרדכי,

אז זה יפה.

אז שלח לי אחד, יש אחד כזה,

שעשו ממנו הרב של הפטריוטים,

כן?

אבל כששואלים אותו כל מיני דברים,

הוא לא כל כך בקיא בתור רב.

אבל מעניין,

נזכר בי, הוא פעם יצא נגדי וכתב נגדי,

קוראים לו יאקי אדמקר, אדמקר, אני הייתי קורא לו אדם קר.

והוא שלח לי בעצמו.

מה הוא שלח לי?

הוא שלח לי שהוא תחפש לאמנון יצחק,

והוא כתב ככה

כשהייתי בן שבע

התחפשתי בפורים לרב אמנון יצחק,

אחד מגדולי המחזירים בתשובה באותה תקופה.

הכרתי אותו בעיקר מהדיסקים והקסטות שחולקו

בצמתים,

ולא הרבה מעבר לזה.

התחפושת עוררה הדים רבים,

והרוב חשבו שהתחפשתי סתם לרב ממוצא תימני.

זה היה רעיון של אימא שלי,

שהיה פשוט וקל ליישום.

הוא היה דמות מאוד מוכרת

ברחוב החרדי והדתי,

והתחפשתי אליו

אולי כחלק משאיפה לצאת מחזיר בתשובה.

בסוף יצאתי רק רב ראשי בפטריוטים.

כן,

גם זה תחפושת שמה,

רב בפטריוטים, זה גם תחפושת.

אבל המטרה של התחפושות זה כמו שהסברנו.

עכשיו,

עדותו של החפץ חיים,

לעיתים לאחר שעובר הזמן, מתגלות הנסתרות

ונופלות המסכות,

וכמו שאמר החפץ חיים,

זכר צדיק וברכה,

הוא אמר ככה, בגלל שהארכתי ימים,

ראיתי בחיי פעמים רבות

שלאחר עשרות שנים הקדוש ברוך הוא שילם לאדם עונש

או שכר מעשיו.

והיו מי שלא הבינו מדוע ערה כך וכך לאיש.

רק מי שזוכר את המאורעות עשרות שנים אחורה,

מבין חשבונות שמיים.

מה שסיפרתי לכם עם האישה זה אחד המקרים.

זה היסוד של פורים.

אירועים רבים ומשונים

קרו בתשע שנים

כמקרים

שאין קשר בין אחד לשני.

קריגה של ושטי בקתן ותרש

בחירת אסתר בת שבעים ושש

ירקרוקת

ויפה מכל הנשים

לוקח סבתא

יש לו בחורות צעירות מה הולך פה

וכן הלאה וזה אחרי שבדקו

מיליונים

ונתנו להם חצי שנה להיות בבשמים וזה כמה

בזבז כסף רק בשביל לבחור אישה אחר בסוף לקח זקנה.

מישהו יכול להבין דבר כזה?

וכל זה עובר, עובר, עובר, עובר בשביל להציל את כלל ישראל מהאויבים

ונהפוכו עוד,

שישלטו היהודים, יכריטו את זרע עמלק.

לא יאומן כי יסופר.

בשושן הרגו 500.

יש הבדל בין שושן הבירה לבין שושן.

שושן הבירה זה הפרלמנט שם, איפה שהיה כל

המוסדות,

שושן הבירה.

שם הרגו 500, הרגו 500 שרים, האנשים, הקבינטים, הכנסת, מכל זה שם.

וכל ה-75,000 זה בשאר הערים וכולי.

עכשיו,

נמתיק את הדברים להוסיף

באור נפלא, מהגאון רבי שלמה קלוגר,

בפיוט של עשרה הרוגי מלכות.

אומרים אותו במוסף יום הכיפורים.

צרפי מעלה צעקו במרה,

זאת תורה וזאת שכרה,

עוטה כשלמה אורה,

אויב מנהל את שמך גדול ונורא ומחרף ומגדף על דברי תורה.

ענתה בת קול משמיים,

אם אשמע קול אחר,

אאפוך את העולם למים,

לתוהו בבוהו אשית אדומים,

גזרי מלפניי,

קבלוה משעשעי דת יומיים.

יש להבין בפשטות.

אתם רואים שהתשובה משמיים לטענה של שרפי מעלה, זאת תורה וזה סחרה שיוצאים להיהרג ככה?

אומר להם,

אם תשמיעו את הטענה שלכם,

יהפוך הקדוש ברוך הוא את העולם לתוהו ובוהו למצב הקודם.

איזה מין תשובה?

הרי הדברים נשמעים כמו איום.

למה לא ענו למלאכי מרום בתשובה נכונה על השאלה?

מבאר הגאון רבי שלמה קלוגר, על פי משל נפלא,

מלך בחר בחיית אחת שיתפור לו חליפה,

וסיפק לו חוטי זהב וכסף יקרים לרוב על מנת

שישמשו אותו לתפירת הבגד המלכותי כראוי בחייה למלך.

ואכן, לאחר זאת הגישה חיית את הבגד

למלך לשביעות רצונו.

אולם שאר החייתים קינאו

בחיית,

וברוב הקנאה עלילו עליו אצל אנשי המלך

שנשארו אצלו חלק מהחוטים העיקריים מזהב,

והוא לקח אותם לעצמו,

לא החזיר.

קרא המלך לברר,

וחייה תכחיש הכול.

שאל אותו, איך תוכיה השם משקרים?

אמר, הדרך היחידה שאוכל להוכיה

זה לפרום את כל התפירות של הבגד,

ואז אני אצביע ואראה כל חוט וחוט שקיבלתי מהמלך נמצא במקום המיועד,

לא חסר אחד.

זה המשל.

הנמשל,

שאלו שרפי מעלה, זה תורה וזה סכרה?

אמר להם, אם אשמע קול אחר, אאפוך את העולם למים, לתוהו ובוהו אשיתא דומי.

רמז להם,

לא תוכלו אף פעם להבין,

למה אני עושה ומנהיג את הברואים?

זה בחום וזה בחום.

רק אם אני אפרום ואפרק את כל הבריאה,

אוכל להציג בפניכם את כולם מראשיתה עד אחריתה,

שתראו איך הכל מחושבן מדוקדק.

כל מעשה נעשה תחת השמש.

יש לו מטרה?

ולמה הוא נעשה?

או מה השתלשלות הדברים שגרמה?

ואז תוכלו להבין את הפלא העצום של עשרה הרוגי מלכות.

כך,

ניתן להמליץ על פורים.

אדם

יגיע לדרגה

שכאילו כל הבריאה פרוסה לפניו,

וידע בבירור שכל מקרה ומקרה מתוכנן מראש,

עם סיבה ומטרה,

ושום דבר לא במקרה קרה.

כל דבר קטן שבקטנים,

אפילו נוקף אצבע בדין יושבים למעלה,

והם מחליטים היום, בשעה כך וכך,

ייכנס לו קוץ באצבע בעומק כזה, וייצא לו שתי טיפות דם בכאב,

יהיה לו למשך שבוע ימים, ואחרי זה הוא יתרפא.

אין, בטעות,

אין

דבר כזה.

הכל מחשבל.

עיקר היהדות זה להאמין בהשגחה פרטית,

כמו שכותב הראש

באורחות חיים,

לבטוח בשם בכל לבבך ולהאמין בהשגחתו הפרטית,

כי זהו סגולת ישראל על כל העמים,

וזה יסוד כל התורה כולה.

השגחה פרטית של הבורא על הברואים עד הפרט הקטן ביותר,

כתב בספר שומר אמונים במאמר השגחה פרטית,

וכן כל צעדיו של האדם ספורים ומנויים,

כמו שאמר איוב, וכל צעדיי יספור.

ואנחנו מברכים המכין מצעדי גבר.

כל צעד וצעד שאנחנו הולכים, הכל הוכן

על ידי הקדוש ברוך הוא.

רגלו היא דבר אינש ערבין לה לאתר דמטבעי לטמנייתה.

כל הפציעות של האדם

הם ערבים להביא אותו אל המקום שקבע השם.

ידוע המעשה ששלמה המלך ידע

ששני עבדים שלו

צריכים למות.

אז הוא אמר להם לברוח לעיר לוז,

והם הגיעו לשער, להיכנס, ומתו שם.

וזה היה בדיוק המקום שהם צריכים לבוא.

ועל זה נאמר שהרגליים ערבות להביא את האדם למקום ששם הוא נדרש.

אז אנחנו מברכים המכין מצעדי גבר, תבינו,

נפלת, נכשלת, נקעת,

כל הדברים, הכל.

כמה פציעות, כמה זה,

פתאום תצטרך לרוץ, פתאום אתה צריך לרוץ.

ופתאום זה, הכל מחושבן בשמיים.

וגם מספר הצעדים של האדם ספורים בשמיים. אם אתה עובר את הצעדים שלא היו לכיוון בית כנסת ובית המדרש,

אז נגמר לך הצעדים, נגמר.

הכל מדוד.

בספר פאר לישרים מובא שעל אדם להאמין שאפילו קש

לא מונח בארץ.

הכל, בגזירת השם יתברך.

אילן,

שנופלים ממנו עלים,

איזה ידרסו עליהם בני האדם ואיזה לא.

הכל מחושבן, כי יש גלגולים בעלים.

כל מי שצריך לעבור כרת,

נגיד יש לו חיה עם חמישים כרת,

אז איך יעשו לו? הוא בא לעולם,

נכנס בתוך עלה,

ושנכרת בשלך את העלה,

זה כרת אחד.

בינתיים הוא נמצא בפנים,

והוא מרגיש את הקור והגשם, בחום והכול.

תיקון לא קל,

לא כדאי לעבור על דברים כאלה.

איזה פרי יאכל אותו תולעת?

קניתי פרחים יפהפיים לגינה,

לבוסתן,

והגיעו מאות חלזונות

ואכלו לי את הפרחים.

לא יאומן כי יסופר.

התחילו כאלה, ברלה, ברלה כזה קטן, ברלה צא החוצה, נהיו כל אחד ככה, סוס,

ורוכבו, רמה בים, מה זה?

לא ידעתי אף פעם שיש דבר כזה.

עכשיו אני לומד את זה, עושה חקירות,

הזמנתי מצודות כבר,

יש חומרים,

ויש לי גם צייד

שבא ושולט. אתמול הוא רק הוציא 200,

אחרי שהוא כבר עשה, כבר הגענו ל-600 לפחות.

חלזונות, כל אחד את המין בומבה.

אוכלים, עולים, מטפסים, אוכלים את כל הפרחים למעלה.

לא יאומן כי יסופר.

הכל מחושבן.

ו...

עוד אומרים חכמים,

בחולין זן, אמר רבי חנינה, אין אדם נוקף אצבעו מלמטה, אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה.

אז כל תנועה קלה, הכל בחשבון עם בית דין.

בערכין טזן,

שואלת הגמרא, עד היכן תכלית הייסורין?

מביאים דוגמאות.

אדם חשב למזוג לו כוס של יין במים חמים,

ומזגו לו ב...

צוננין.

מי שנהפך לו החלוק ולא לבש אותו כסדר, וצריך להפוך אותו עוד פעם,

הכל בחשבון זה איסורים מתוכננים מהשמיים.

מי שהכניס את היד להוציא שלוש מטבעות והוציא רק שניים,

צריך להושיט עוד פעם את היד,

הכל זה חשבון של איסורים מתוכננים.

בקיצור,

הכל הולך

בהשגחה פרטית.

ועכשיו,

ניישב את השאלה הראשונה,

למה כל המועדים עתידים להתבטל חוץ מפורים?

מה מיוחד בו משאר המועדים?

שהם יתבטלו לעתיד לבוא והוא יישען לעולמי עולמים.

אז יש כמה שהתנבאו ממש בסגנון אחד.

לעתיד לבוא,

תתמלא הארץ דעה את השם כמים לים הכסים.

אנחנו נראה ניסים גדולים ועצומים, גילוי שכינה ממש, כמו במצרים.

עד שהניסים שהיו

ושנהיה,

נחווה,

כל המועדים יהיו כעין באפס לעומת הניסים לעתיד לבוא.

זה מה שאמרו, המועדים יהיו בטלים.

כולם ניתקנו כדי שנודה על ניסים שהרעו.

עכשיו, לא נצטרף כבר, אנחנו חיים בתוך ניסים כאלה יותר גדולים ממה שהיה.

כל זה נכון בנוגע לניסים גלויים שהרעו לאבותינו,

אבל נס פורים הוא שונה,

כי כל המאורעות שהיו ביום הזה מלובשים בטבע.

שם רואים השגחה פרטית מכוונת ושולטת מלמעלה להציל את היהודים.

גם במצבים הקשים ביותר, גם בהסתר,

שלא רואים שום נס גלוי.

צריך לדעת שיש השגחה פרטית,

וזה יהיה קיים גם לעתיד לבוא,

כיוון שאין לו כל שייכות עם ניסים שהם יארעו.

לעתיד לבוא, זה לא תלוי בניסים שיבואו אחר כך ויבטלו את הקודמים,

אלא זו מציאות שהיא כל הזמן,

והיא תהווה כל הזמן, כמו היום גם אז.

נוסיף, ימי הפורים לא יהיו בטלים לעולם?

בכל יום

או בכל זמן מימות השנה אנחנו צריכים להרגיש פורים.

השגחה פרטית

עד הפרט הקטן.

זה,

אחד היסודות החשובים ביהדות,

ובפרט למי ששואף לחיות חיים של בן עלייה ולעלות מעלה-מעלה במעלות התורה ויראת שמיים,

לחיות בהכרה שישנה השגחה פרטית על הכל,

והכל נעשה מתוך התכלית,

להיטיב לנו באחריתנו.

תמיד אמרתי בשופר,

היו אנשים כאלה ואחרים,

ויש אנשים שממש

שהיו בשופר, היו צריכים אותם, והם עשו עבודה מיוחדת והכול, והנה הגיע יום אחד שהחליטו לעבור למקום אחר, ואתה כאילו נשאר עם חור.

תמיד אמרתי, תמיד יבוא יותר טוב,

ומאז רק יותר טוב. כל פעם שמישהו הולך, אנחנו יודעים שהשם מזמן לנו משהו יותר טוב,

וככה זה עובד.

והנה היום הגענו לשיא השיאים, שיש כבר כפז הכי טוב,

אנשים הכי טובים, אנשים שממש מדקדקים, אנשים שזה,

עבדנו, עבדנו, עבדנו ליצור הרבה אנשים שיהיו שומרי תורו ומצוות, אבל להגיע לשיאים כאלה של מה שעושים בכפז,

שטמח הבורת תמיד יותר טוב, תמיד.

משם, משם, משם, משם, משם, משם, משם, משם, משם, משם, נכנס אדם,

מי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שנכנס אדר איי איי איי מי שנכנס נכנס אדר מרבים בשמחה מי שנכנס נכנס אדר מרבים

בשמחה ישמחו במלאכותך שמרי שמרי שמרי שם בדבקו

עונג שבת ישמחו במלאכותך שמרי שמרי שם בדבקו עונג שבת

עַם מִקַדִשֶׁה מִקַדְשֶׁה מִקַדְשֶׁה מִקַדְשֶׁה מִקַדְשֶׁה מִקַדְשֶׁה מִקַדְשֶׁה מִקַדְשֶׁה מִקַדְשֶׁה מִקַדְשֶׁה מִקַדְשֶׁה מִקַדְשֶׁה מִקַדְשֶׁה מִקַדְשֶׁה מִקַדְ

אומר נפשו ישחס את דאורייתא, כבד את אביך ואת אימך דאורייתא.

לעשות נחת רוח לקדוש ברוך הוא, לעשות נחת רוח לתנא הקדוש,

שיהיו שפתותיו דו...