ה'חפץ חיים' 'נדחי ישראל' פרק י' התרשלות בלימוד התורה גורמת להריסת הדת | הרב אמנון יצחק שליט"א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

מוכן?

ספר נדחי ישראל, פרק י',

בו יבואר כי התרשלות לימוד התורה גורמת להריסת הדת.

ועתה נדבר על אודות הסיבה הרביעית שהזכרנו בפרק א',

שהיא גורמת להסיר מעל האדם קדושת השם,

וממילא נתרשל על ידי זה קיום הדת בכללו.

והוא מה שנתרשל בעוונותינו הרבים בארצות ההן עניין לימוד התורה בכלל.

כידוע, בכמה מקומות בחכמים זיכרונם לברכה, בגמרא ובזוהר הקדוש,

בפרשת ויקרא ועוד בכמה מקומות,

שעיקר הקדושה חופפת על ישראל,

הוא על ידי לימוד התורה,

ועל ידי ביטולה, יסולק מעליו קדושת השם.

וממילא אין בכוחו להתגבר נגד יצר הרע.

כמו שאמרו חכמים, זיכרונם לברכה, בראתי יצר הרע,

בראתי לו תורת ולין.

ובלו זה בוודאי אין שום עצה כלל לעמוד נגד היצר הרע הבוער בקרבו

ועומד ומצפה בכל מיני ערמומיות על האדם להחתיאו ולהביאו לדרכי מוות.

וכמו שאמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו,

שנאמר, צופה רשע לצדיק.

כי מי יודע יותר את כוחו של היצר הרע מהבורא יתברך,

שהוא יצרו ובראו.

והוא אמר לנו שאין לנו תרופה אחרת להינצל ממנו בלתי בלימוד התורה,

והיא עיקר חיי הנפש.

כמודיעית בספרי,

פרשת עקב, היה רבי שמעון אומר,

רק יישמר לך ושמור נפשך מאוד.

משל למלך

שצד ציפור ונותנו ביד עבדו,

אמר לו,

הווי זהיר בציפור זה לבני,

אם אתה איבתו לא תהיה סבור,

ציפור כאיסר איבדת,

אלא כאילו איבדת את נפשך.

וכן הוא אומר, כי לא דבר ריקו מכם,

כי הוא חייכם.

וכן זה מוכח,

ממה שאמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

שאיש הישראלי שנפרש מן התורה הוא כמו דג שנפרש מן המים.

אף שיש לו קצת חיות עדיין,

מכל מקום ברור הדבר שוודאי ימות לבסוף.

ואי אפשר לדג לחיות,

כי אם איזה שעה.

כל זמן שלחלוחית המים יש בו,

אבל כשנתייבש,

הוא תכף מת,

כי נפסק לגמרי החיות.

כן, עצם קדושת השם החופפת על עמו ישראל,

שעל ידי יזכו לעתיד לבוא להיות כימים נצחים,

כמו שכתוב, ואתם דבקים באדוני אלוהיכם, חיים כולכם היום.

וכמו שאמרו חכמים, זיכרונם לברכה, על הפסוק הזה,

הוא רק על ידי אמצעות התורה.

וכשבני האדם פורשים עצמם מן התורה,

כל זמן שלחלוחית התורה יש עדיין עליהם,

הם עסוקים עדיין קצת במצוותיה אשר הורגלו בה מכבר.

אבל בהמשך הזמן,

משמתחיל הלחלוחית להתייבש,

מתחילים להפסיק גם ממצוות הרגילים,

עד שלבסוף ייבטל חס ושלום כל התורה וכל המצוות,

ומי יודע למה נבוא על ידי זה.

ובאמת, מקרא מלא הוא בפרשת מחוקותיי.

ואם לא תשמעו לי פירוש,

להיות עמלים בתורה,

כמו שאומר רש״י,

ולא תעשו את כל המצוות האלה,

משלא תלמדו,

לא תעשו.

ואם מחוקותיי תמאסו,

מואס באחרים העושים,

ואם את משפטיי תגעל נפשכם,

שונא החכמים,

לבלתי עשות,

מונה אחרים מעשות,

את כל מצוותיי,

כופר שלא ציוויתים,

לכך נאמר, את כל מצוותיי ולא את כל המצוות,

להפרכם את בריתי,

כופר בעיקר.

הרי שבע עבירות,

הראשונה גוררת השנייה,

וכן עד השביעית.

כל זה פרש רש״י שם,

וזה מתורת כהנים.

אז רואים שהתורה אומרת,

בפסוק אחד,

בעצם, איך אדם מידרדר מדחי אל דחי,

מהפעם הראשונה שהוא מפסיק להיות עמל בתורה.

ממילא זה גורר אותו שהוא לא ילמד,

אז הוא לא יעשה,

והוא ימאס באחרים שעושים, והוא ישנא את החכמים,

והוא ימנע אחרים מלעשות, והוא יכפור,

ואחר כך בעיקר,

וגמר את כל הסיפור שלו.

ובזה פירשתי מה שאנו אומרים בכל יום בפרשה שנייה של קריאת שמע,

והיה אם שמוע תשמעו.

ולכאורה לא הדרך הוא,

כשאדם מצווה לבנו שיתנהג בדרך הישר,

מצווה לו לפי עניינו.

אם הוא הולך בדרך תמים,

מצווה לו שיוסיף אומץ ולא יסור מזה הדרך.

ואם הוא הולך בדרך שובב, בדרך ליבו,

ורוצה לנסוע מאיתו,

הוא מצווה שעל כל פנים לא יסור מדרך השם לגמרי, חס ושלום.

ואם יחליף העניינים,

שייצווה לבנו הולך בדרך הישר,

שלא יהיה אסור מדרך השם להמיר את דתו,

חס ושלום,

לא לכבוד יהיה לו,

וגם לבנו בציווי הזה.

וכאן,

הלוא ראש פרשת והיה אם שמוע תשמעו,

מדבר באנשים יראי השם ואוהבי שמו בכל לב ונפש.

כמו שכתוב, לאהבה את השם אלוקיכם. ומה שייך בזה סמיכות,

פן יפתה לבבכם,

ושרתם ואוהבתם אלוהים אחרים.

תיבת ושרתם לכאורה יתרה היא,

אבל האמת היא כפשוטו,

שמתחילה כתוב בפרשה ולעובדו בכל לבבכם.

אמרו חכמים, זיכרונו לברכה,

איזוהי עבודה שבלב,

אבי אומר זו תפילה.

ולזה אמר הכתוב,

יישמרו לכם, פן יפתה לבבכם.

היינו שהיצר יפתה את לבכם לומר,

למה ריטו ללמוד תורה מאחר שיש לי אהבת השם?

אם אני אוהב את השם, מה אני צריך ללמוד עוד תורה? עוד תורה, עוד תורה. אני אוהב את השם.

וברוך השם, אני מתפלל בכל יום,

ודי בכך.

ומה בכך, אפילו אם אסור עתה לגמרי מן התורה,

או שאני אסיר את בניי מן התורה,

הלא הוא מתפלל בכל יום.

לזה בא כתוב והודיע לנו,

שסוף דבר יהיה על ידי עשרה מהתורה ואהבתם אלוהים אחרים.

וכמו שכתבנו בתחילה,

שדבר זה דומה לדג שנלקח מן המים,

שנעקר עצם חיותו בזמן קצר.

כן הוא האיש הישראלי,

השר מהתורה לגמרי,

ומטה את עצמו מדרך המוסר לדרך אחר,

לא רחוק הוא מעבודת אלוהים אחרים.

וברוך השם,

שכן נמצא על זה הפסוק,

פן יפתה לבבכם וסרתם ועוותם,

כיוון שאדם פורש מן התורה מיד נדבק בעבודה זרה, ככה אומר הספר.

ולזה אמר הכתוב אחר כך,

ושמתם את דבריי אין לי על לבבכם,

היינו שיכנסו דבריי בעומק לבכם.

מה שאמרתי לכם,

שבסור האדם מן התורה יבוא חס ושלום לבסוף לעבודה זרה.

ועל כן ולימדתם אותם את בניכם לדבר בם,

ולא תספיקו עצמכם בקיום מצוות תפילה לבד.

ועל זה מסיים הכתוב לבסוף.

למען ירבו ימיכם

וימי ביניכם

על האדמה,

כמו שאמרו זכרוננו לך בחלק,

אין הגלויות מתכנסין אלא בזכות התורה.

ואנו רואים בחוש,

בעוונותינו הרבים,

שאנשים שסרו לגמרי מן התורה,

היינו שאינם לומדים בעצמם כלל ומרחיקים עצמם לשמוע דברי תורה בימי חייהם.

בהמשך הזמן נעשה

אצלם הפקר כמה איסורי תורה וגם איסור שבת החמורה.

על כן נבוא לבאר בפרקים הבאים לפני הכל את גודל חיוב לימוד התורה וקצת מגודל קדושתה ועל ידי זה להתגבר על יצירו הרע וישמור מצוות השם כראוי ויזכה לכל תום בעולם הזה ובעולם הבא.

אנחנו רואים דבר כזה שמי שלא לומד תורה ובא לידי עבודה זרה?

כתוב פה בפירוש

בטח

כשלא לומדים תורה מה רואים?

במלוויזיה.

לאן נכנסים?

לאינטרנט.

מה רואים?

פייסבוק.

זה לא עבודה זרה?

זה אמבא של עבודה זרה.

העגל מאיה עושה?

תקליט.

אנוכי השם אלוקיך אשר רוצה תיחמר ממשלה. תקליט. אין לו חידוש.

הוא לא מראה תמונות.

אין לו סרטים.

הוא רק אומר.

והיה מקום לחשוב שכאילו זה ממוצע בין עם ישראל לה'

וכולנו מבינים שזה עגל.

זה עגל.

זה עבודה זרה.

למה? מחליפים אלוקים חיים בשוער אוכל עשב.

אפילו זה לא אוכל עשב.

איך יכול להיות?

אתה במקום להחזיק גמרא וללמוד,

אתה שומע את השטויות של ליצני העם שיושבים שם?

אנשים שאני לא רוצה להגיד מה מעלתם.

אז אם הם יושבים שם אתה מקשיב להם, במקום להקשיב לקדוש ברוך הוא,

במקום לשמוע מה התנאים אומרים, מה המוראים נותנים לך עצה,

איך לזכות חיי עולם הזה, עולם הבא,

במקום לשמוע את הגאונים,

את הראשונים, הרמב״ם ורשי,

אז סתם אעדיף את זה. זה לא עבודה זרה ממש.

זו עבודה זרה לתורה.

אז ממילא,

אם לא עוסקים בתורה,

מייד עוסקים בעבודה זרה.

פרק יא,

נדחי ישראל,

החפץ חיים,

בו יבוהר גודל החיוב ללמוד תורה בגודל זכרה.

מצוות עשה מן התורה ללמוד תורה,

שנאמר, ושיננתם לבניך,

וכתוב, ולמדתם אותם,

וכתוב, והיה עקב תשמעון,

וכיוצא בו פסוקים הרבה.

ולכן,

כל איש ישראל,

בן עני,

בן עשיר,

בן שלם בגופו,

בן בעל ייסורים,

בן בחור,

בן זקן גדול,

אפילו עני,

המחזר על הפתחים,

אפילו בעל אישה ובנים,

שאין לו פנאי ללמוד תורה בתמידות,

מחויב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה,

שנאמר, והגית בו יומם ולילה.

וזה ההלכה, יורה דעה, סימן ר' מ' וו'.

ושכר תלמוד תורה גדול מכל המצוות.

כמו שאמרו חכמים, זיכרונם בברכה,

אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה,

והקרן קיימת לו לעולם הבא.

כתוב בסוף, ותלמוד תורה כנגד כולם.

והיתה בירושלמי דפיה,

שכל המצוות אינן שוות

לדבר אחד מן התורה,

דהיינו דיבור אחת של התורה.

והגאון מווילנה אומר שזו מילה אחת

שעל כל תיבה היא שקולה כנגד תרי״ג מצוות.

ועל פי זה עשינו את החשבונות שמגיעים לביליונים מצוות בשעת לימוד.

והיא חמדה גנוזה שהקדוש ברוך הוא משתעשע בה תמיד,

כמו שכתוב, ואהיה שעשועים יום יום.

ואין קץ לקדושת התורה,

כמו שאמרו חכמים זיכרונם לברכה,

שיש 60 ריבוא פירושים לכל פסוק ופסוק שבתורה.

600,000 פירושים לכל פסוק ופסוק שבתורה.

והיתה במדרש אותיות דרבי עקיבא,

שאור שמותיו הקדושים של הקדוש ברוך הוא למעלה,

הוא 21,000 רבבות פרסאות,

כמניין שם אהיה.

ואמרו חכמים זיכרונם לברכה,

אמר רבי אלעזר,

לא ניתנו פרשיות התורה על הסדר,

שאלמלא ניתנו על הסדר,

כל מי שהיה קורא בהן היה יכול להחיות מתים ולעשות מופתים.

לכן התעלה מהם סדרן של התורה,

והוא גלוי לפני הקדוש ברוך הוא,

שנאמר בישעיה מ' ד',

ומי כמוני יקרא ויגידיה.

יש מישהו שיכול לקרוא את התורה כמות שהיא,

ויגידיה?

אם היה אחד שיודע את סדר הפרשיות בדיוק,

היה יכול להחיות מתים ולעשות מופתים.

מפה הסברנו כמה פעמים שיש כמה ספרי תורה שיש בהם שינויים בין ספרדים, אשכנזים, תימנים,

שאם זה היה ספר תורה שהיה כתוב כדוואי, בדיוק

מי שהיה עולה על ספר תורה והוא לא היה טהור היה מת מקדושת התורה.

אז לכן איבדנו את הצירוף של שמות השם יתברך,

כמו שהקדוש ברוך הוא תיקן שתיכתב התורה,

שאחד מהסיבות,

אחד מהפירושים של התורה זה שכל התורה ברצף,

מבראשית עד לעיני כל ישראל.

אם אתה מדביק את כל המילים ואתה חולק אותן כמו שראוי לחלוק אותן,

זה הכול שמות של הקדוש ברוך הוא, רצף של שמות של הקדוש ברוך הוא.

אבל אם זה היה הרצף, בלי שום שינוי,

זה מה שהיה יכול לקרות לאדם שעולה על ספר תורה.

היה ספר תורה מאוד קיים,

נקרא

אלבום,

כך קוראים לו בראש העין.

משם ספר תורה זה הקדוש מתימן, הוא עתיק מאוד על גביל.

והיו אנשים באים אליו מרוב קדושתו, עוד לפני שנטשטשו שם כמה מילים וכו',

והיו באים לבקר אותו, יזור הוא זה נקרא, עולים לשם לבקר אותו ולבקש בקשות, והיו נענים וכו'.

היו כמה מעשי מופתים,

ואני מכיר שם את הגבאי שהיה ממשפחת קרוואנים,

והיה שם מישהו שבא לגנוב את הקופת צדקה

שהייתה ליד הספר והוא פשוט התייבש,

השתתק.

אז כשהוא בא לשם הגבאי וראה אותו עומד ככה,

אז הוא הבין שהוא עשה משהו, הוא אמר לו אתה לקחת את הקופה,

אז הוא הנהן לו.

ואז הוא אמר לו אם אתה תתחרט ותחזיר וכו',

והבן אדם משתחרר.

אבל ספר תורה שיש בו קדושה,

זה דבר אדיר.

היה ספר תורה,

הוא עדיין נמצא, אבל הוא כבר לא בקדושתו כמו שהיה.

ספר אטום שנמצא בשבזיה, אני הייתי מתפלל בבית כנסת הזה.

הספר הזה גם כן עתיק מאוד, מאוד בשנים,

וגם כן היה גביל והעלו אותו לארץ מתימן,

וכשהיו פרעות עם הערבים שבאו מיפו לתקוף,

הם הגיעו קרוב לבית-הכנסת והרב שהיה המורי שלי סיפר שלא הייתה להם ברירה, הם באו עם רובים ואקדחים, נירות במתפללים ולא היה להם מה לעשות באמצע השבת.

אז הם יצאו עם ספר תורה מול הפורעים,

וראה זה פלא,

כולם ברחו,

בלי הסבר.

הסתובבו וברחו.

והיה מקרה אחד שנפל פגז על הבית כנסת

ולא התפוצץ.

זה קדושת ספרי תורה,

אם הם נעשים כמתכונתם.

כתוב שאביו של אמארחו,

זכר צדיק וקב' לברכה, אמר הארי הקדוש לאמארחו, רבנו חיים ויטל,

שאבא שלו היה סופר סתם בזכות כתיבת מזוזות ותפילין שלו, הוא מחזיק את חצי העולם.

אז אנחנו לא יודעים מה זה קדושת ספר תורה, לצערנו הרב,

ואנשים לא יודעים מה זה קדושת בית הכנסת או בית המדרש.

יש ספרים שלמים רק מדברים בזה.

אבל מכל מקום, דרך אגב, נגענו בנושא.

אז לכן אומר, אמר באלעזר

זביילקוט תהילים

לא ניתנו פרשיות התורה על הסדר,

שאלמלא ניתנו על הסדר,

כל מי שהיה קורא בהן היה יכול להחיות מתים ולעשות מופתים.

לכך נתעלם מהם סדרן של התורה והוא גלוי לפני הקדוש ברוך הוא,

שנאמר ומי כמוני יקרא ויגידיה.

ובאמת,

מי יוכל למלל את גודל קדושת תורתנו הקדושה,

אשר היא שורש הבריאה וראשית כל המציאות?

כמו שאמר הכתוב,

השם קנני ראשית דרכו,

קדם מפעליו מאז.

זאת אומרת,

התורה הייתה קנויה לקדוש ברוך הוא לפני מפעלותיו שהוא פעל לברוא את העולם.

השם קנני,

התורה, כביכול זה אומר על התורה,

השם קנני ראשית דרכו,

קדם מפעליו מאז.

וראה אחי עוד דבר פלא בעניין גדולת התורה,

כמה גדול עניינה וכמה עצום שכר מקיימה.

דהנה ידוע,

דלכל עניין שאדם עושה,

יש פעולה ותכלית.

והתכלית,

על כורחך הוא גדול מהפעולה.

למשל,

אדם שמחזיק חנות להשתכר בה,

הוא מוציא הוצאות על זה רובל כסף בכל שבוע.

זוהי הפעולה.

ועל כורחך,

השכר שהוא מקווה שישתכר מזה הוא גדול מזה,

והוא התכלית.

כשאדם פותח עסק ומשקיע סכום מסוים,

הוא מצפה להרוויח הרבה יותר ממה שהוא השקיע.

אז ההשקעה

זה הפעולה והתוצאה זה התכלית.

לכן אדם שמחזיק משרד גדול,

שההוצאות עולות 10 מיליון כסף בכל יום,

על כורחך.

השכר שהוא מקווה שירוויח על ידי זה שהוא התכלית,

גדול מזה.

וכן, עמנו רואים,

היכל בנוי בשביל כבוד המלך,

וכתוב עליו שהוציא המלך, עליו הוצאות 100 מיליון,

והלוא זוהי רק הפעולה

על כורחך, שהתכלית גדולה מזה,

והוא ששם עומד הכיסא של המלך וכתרו.

אם כן,

מזה אנו יודעים שכל שהוא גדול במעלה גבוהה מחברו על כורחך פעולתו היא גם כן גדולה מחברו.

למה הוא גדול מחברו?

כיוון שהפעולות שלו הן גדולות משל חברו.

וכל שפעולתו גדולה על כורחך, התכלית הוא עוד יותר גדול.

אם כן,

בקל וחומר אלפי אלפים,

כשאנו רואים שהקדוש ברוך הוא בעצמו עשה איזה פעולה,

כמה גדלה פעולתו,

ופעולתו הימה בריאת שמיים וארץ וכל אשר בם.

כל הבריאה

וכל הגלקסיות

שברא הקדוש ברוך הוא זה הכול, רק הפעולה.

ואם כן,

כשאנו שומעים מרוממות כבודו יתברך,

שגם הוא אמר שעשה בריאה, בשביל איזה תכלית?

ואם לא התכלית,

לא יהיה רוצה כלל בעשיית הפעולה,

יבין האדם מעצמו כמה נורא הוא התכלית עד אין חקר ואין תכלית.

אם משקיעים מיליון, כמה רוצים להרוויח?

20 מיליארד. 20 מיליארד. אם משקיעים מיליארד, ככה.

אם השם השקיע עולם ומלואו לנו,

זה רק ההשקעה לבן שלו.

זה ההשקעה.

מה יהיה הסחר?

אז אם בן אדם טיפש,

טיפש,

אבא שלו בנה לו קניון ואמר לו, יושב פה, תתפרנס.

ואז טיפש,

עוזב את הקופה והולך למחלקה של השוקולדים ואוכל שוקולדים.

ומבזבז את הזמן במקום לעשות את הרווחים האדירים שיכול לעשות מהקניון, שבהם יקנה בתי חרושת של שוקולדים.

אין שכל.

אדם, נתנו לו את העולם כולו כהכנה לקבל שכר שהוא נצח נצחים,

שאין שיעור ואין תכליה,

והוא מסתפק באיזה ענות של העולם הזה, שוקולדים,

חרטיקים, מסטיקים,

עוגות,

חרית, טיולים, קשקושים,

זה,

שיחים, מנגל, פיתה, חומוס,

זה כל החיים שלו.

מה הוא עושה?

כל העולם כולו זה רק הפעולה.

מה התכלית?

וכבר הכתוב צמח ואמר שתכלית הבריאה

היא התורה ובשבילה נבראו השמיים והארץ וחוקותיהן ומקרא מלא הוא בירמיה.

כה אמר אדוני אם לא עבריתי יומם ולילה חוקות שמיים וארץ לא שמתי.

בזה שאנחנו לומדים עכשיו, עכשיו הרגע אנחנו מחזיקים את העולם,

מחזיקים את העולם על מתכונתו.

ומקרא זה הוא תשובה לאותם המתפתים ביצרן נדחות מעל עצמם ובניהם לימוד התורה וחושבן בנפשם.

מה התכלית יגיע לי מלימוד התורה?

אני אשב בכולל, אני אלמד. אני אקנה דירה?

אני אקנה אוטו?

יהיה לי פלטיניום?

מה יהיה לי?

אלפיים שקל?

בשביל זה אני אשב ללמוד?

מה יצא לי מזה?

טיפשים.

אוי להם שמהפכים בזה דברי אלוהים חיים.

כי הכתוב צווח ואמר כי השמיים והארץ וכל ענייניהם אינם רק הפעולה.

והתכלית מכל זה היא רק התורה,

שזהו הטוב האמיתי והקיום הנצחי שבו האדם זוכה להתעדן

ולשב למעלה לנצח אצל מלך הכבוד.

איך בן אדם ירגיש אם תלמיד חכם גדול,

יש הרבה אנשים,

פתאום הוא אומר לו, בוא, יושב אתה לידי.

יושב, איך הוא כמו טווס, מבסוט, יבא ביי.

מלך הכבוד, הקדוש ברוך הוא יקרא לנו מי שמגיע לו,

יגיד לו, בוא,

יושב לידי.

וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי.

כן?

אם אתה אומר שהקדוש ברוך הוא עושה את הכול עד גדי התורה, כן?

למה כשאדם עובד לא קיבל עונש?

הוא לא ירגיש את העונש שלו על עבד?

מי אמר שלא? תלוי מה הייתה דרגת הביטחון שלו.

אמר כולם זה, יחניש את כולם לעבדות,

בחייאת הבית, בשפחה, ילדים. אמרתי לכם אלף פעם. לא, על עונש.

אני דיברתי על זה.

אם בן אדם, קודם כל יבדקו אותו בביטול תורה שלו אחרי העבודה.

אם נגיד אחרי העבודה הוא מילא את כל החלל בתורה ומצוות,

ישאלו אותו על הביטחון. למה לא היה לך ביטחון?

למה לא צמצמת קצת קצת והיית בודק

איך אני נותן?

אבל נגיד שהוא לא הייתה לו ברירה והוא היה מטופל בילדים ולא הייתה לו

מדרגה ואני לא יודע מה ואשתו דחקה בו וקשקושים.

הוא התפתה מהבכי של הילדים כי הוא לא יכול לסבול שילדים בוכים וכו' וכו'.

הוא לא קרא את מה אמר הגמרא שאם אתה רוצה להיות תלמיד חכם אז אתה צריך להיות אכזרי כעורם על בניך וכו'. הוא לא ידע את כל הדברים. נגיד

נגיד שהוא עם הארץ, לא ידע.

נו,

יבדקו אבל בשאר הזמן.

מה עם שאר הזמן? מה עשית בזמן?

לא יצטרכו להגיע לעבודה בכלל ברגע שיראו שהיה לו ביטול תורה אחרי הזמן.

הנה היה לך זמן, גמרת את העבודה.

אתה יודע שלא. מה זה ילדים?

אתה גם ילד.

אתה גם ילד.

אתה גם ילד.

מה אתה לא מגיע לך לחיות?

אתה ילד או לא?

ילד גדול.

ילד גדול חייב יותר מילד קטן.

מה עם החיובים שלך?

התורה פתרה אותך? אם היא פתרה אותך, אז אין שאלה, אתה פתור.

אבל אם היא לא פתרה אותך, אז מה יועיל לך, ילדים?

מה יועיל למילה אישה?

מה יועיל למילה בעל הבית?

מה יועיל?

אני אגיד לך שם רב הבא. ומה איתי?

בן יכבד אב ועבד אדוניו.

נים אב אני

אהיה כבודי ואם אדוני מאני, אהיה מוראי

מה אתה מספר לי סיפורים?

מה תגיד?

דרך העולם לגיהינום.

דרך העולם לגיהינום. מעטים אלה שזוכים לגן גן עדן, זה דרך העולם.

דרך העולם שאנשים מהבלים.

זה דרך העולם.

כמה יש תלמידי חכמים?

מעט כמה יש צדיקים?

מעט עמד הקדוש ברוך הוא שתלן בכל דור ודור.

מה השאר? המון עדר.

רואה שכולם עושים. ככה אומרים, אבל כולם עושים.

זה ראייה, אבל כולם עושים.

לא פשוט, נכון?

לא, אם אמרתי לך הרבה פעמים הייתי רווק, ניחא, אתם ילדים, יש לך מחויבות.

מישהו אמר לך שלא?

אני מדבר איתך עכשיו אחרי שעות העבודה.

בסדר, תבוא לבית.

צריך לדאוג לשלם את הגביזה, לנכות לבית. לפעמים צריך לעשות חסד. במקום שאי אפשר להסתדר בלעדיך,

אז אתה יכול לעשות חסד.

במקום שאפשר להסתדר בלעדיך, תלמד את האישה למה חשוב לה שאתה תלמד, כי היא תרוויח יותר ממך.

הבנת? צריך להיות גם חכם, להסביר לה. אם היא יודעת שעכשיו אתה בעבודה על כל שעה נוספת מרוויח אלף דולר,

היא תגיד לך, בוא תעשה לי כביסה?

היא לא תגיד לך כזה דבר, נכון? היא לא מבינה דיברה. היא לא מבינה, אז תסביר לה.

תשמיע לה את הקלטת הזאת שאני מדבר עליה עכשיו.

תחיית המתים לא יהיה לה אם אתה לא תלמד תורה.

אז להקים אותה בתחיית המתים לא שווה לה?

וכן הלאה.

הבנת?

במה נשים זוכות, אתה יודע,

בזה שממתינות לבעליהם שישובו מבית המדרש וששולחות את בניהם לתלמודי תורה.

זה הזכר היחידי שבגינו הן יכולות לקום את חטא המתים.

כי אם לא חייבות בתלמוד תורה,

אז איך הם יקומו?

הרי רק מי שלמד תורה יקום, כי טל אורות תליך.

אז ממילא רק החיבור שלהם לתורה, הדחיפה לתורה,

הרצון שתלמד תורה,

זה הדבר שיעזור להם.

זה לא רק זה,

זה מציל את כל הבית, זה מביא ברכה בבית,

סייעתא דשמיא וכו', כמו שנלמד בהמשך.

יוצא.

אז הכתוב צבא ואמר,

כי השמיים והארץ וכל ענייניהם אינם רק הפעולה,

והתכלית מכל זה היא רק התורה.

שזהו הטוב האמיתי והקיום הנצחי שבו האדם זוכה להתעדן ולשב למעלה לנצח אצל מלך הכבוד.

והם רוצים בהפך,

שהתורה תהיה סיבת הפעולה לאיזה תכלית של הבל.

זאת אומרת, אני מוכן ללמוד תורה בשביל שיהיה לי כך וכך.

יש לומד תורה שיהיה לו כבוד, יש לומד תורה שיהיה לו כסף, יש אחד לומד תורה בשביל ככה,

שיגידו בחברה שהוא למדן וכל מיני.

אצלו התורה פעולה ולא התכלית,

והתכלית זה ההבל.

זה שכתוב, צווח ואומר, מה מצאו אבותיכם בעוול?

רוצה לומר, שהיו זוכין להיות לפניי כימים נצחיים כי ירחקו מעלי דווקא.

כי ירחקו מעלי, היו יכולים להיות לידי, תחת כיסא כבודי, לידי.

ומובא בספרי פרשת עקב, יפוצו מעיינותיך החוצה,

נמשלו דברי תורה למים.

מה המים חיים לעולם?

אף דברי תורה חיים לעולם,

שנאמר,

כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפה.

אם אדם חש בראשו, יעסוק בתורה, חש בגרונו, יעסוק בתורה,

חש במעיו, יעסוק בתורה,

חש בכל גופו, יעסוק בתורה,

ולכל בשרו מרפה.

וכמו שהמים מעלים את האדם מטומאה לטהרה,

האדם נכנס במיקווה והוא נטהר,

שנאמר, יראת השם טהורה.

וממילא כשם שמים מטהרים את האדם, אפילו שהטומאה התפשטה בכל איבריו,

כך התורה מטהרת האדם מטומאת עוונותיו,

אפילו אם נתפשט עליו מכף רגלו ועד ראשו.

ומה, מים משיבים נפשו של אדם, כשאדם צמא,

אז המים משיבים את נפשו,

כך דברי תורה משיבים את נפשו של אדם מדרך רעה לדרך טובה.

זאת אומרת שאין דבר כזה שאין תקנה לדבר הזה.

ודאי.

שנאמר תורת השם תמימה משיבת נפש.

משיבת נפש!

אומן מים חינם לעולם,

אף דברי תורה חינם לעולם.

שנאמר, הוי כל צמא,

לכו למים.

אם המים אין להם דמים,

אף דברי תורה אין להם דמים.

תלמוד לומר, יקרי מפנינים,

וכל חפציך לא ישאובה.

ולא נברא אדם אלא לתורה,

שכן דרשו חכמים זיכרונם לברכה בפרק חלק.

אדם לעמל נברא,

שנאמר אדם לעמל יולד.

ואיני יודע אם לעמל פה,

אם לעמל מלאכה.

אולי צריך לעבוד מזגנים.

כשהוא אומר,

כי אכף עליו פיהו,

הווי אומר,

לעמל פה.

ועדיין איני יודע אם לעמל תורה,

אם לעמל שיחה.

כשהוא אומר, לא ימוש,

ספר התורה הזה מפיך,

הווי אומר, לעמל תורה נברא.

האדם נברא לעמל תורה. אדם לעמל יולד.

אדם לעמל יולד.

ללמוד על מנת ללמד.

אדם לעמל, לעמל, ללמוד על מנת ללמד.

זה העמל. מי מונע איזה הרבה ללמוד?

אין לו את האפשרות. הוא ילמד, אל תדאג. כרגע אתה לומד, מחר אתה תלמד.

ללמד זה לא דווקא לעשות שיעור.

מחר ישאל אותך משהו, מישהו שאתה יודע, אתה תענה לו. לימדת אותו.

הלומד אפילו דבר אחד מחברו נקרא ריבו, אלופו ומיודעו.

ואין העולם מתקיים אלא בשביל התורה,

שנאמר,

אם לא בריתי יומם ולילה,

חוקות שמיים וארץ לא שמתי.

וזה לשון הזוהר הקדוש, פרשת בראשית. איך הזוהר מתאר את הנשמה?

רק לקרוא את המילים שלו.

כל מאן דהשתדל באורייתא בכל יומא.

כל מי שמשתדל בתורה בכל יום.

יזכה למהבה לחולקה בעלמא דעאתי.

יהיה לו חלק בעולם הבא.

ויתחשב לכאילו בני עלמין.

ויחשב לו כאילו בנה עולמות.

דהה באורייתא את בני עלמא וישתכלל.

שהרי בתורה נבנה העולם וישתכלל.

כמו שכתוב אדוני בחוכמא יסד ארץ.

בכל דהישתדל בא בתורה שכלל עלמין וקיים לה.

זאת אומרת הוא משכלל את העולמות ומקיים אותם.

ותחזי ברוחה עביד קודשא בריחו עלמא וברוחה מתקיימה.

בואו ראה ברוח עשה הקדוש ברוך הוא את העולם וברוח הוא מתקיים.

דה רוחה דאינון דלענבו ראיתא. באיזה רוח מתקיים העולם?

ברוח, בהבל פה שאדם מוציא מפיו בתורה.

וכתוב שכל העולם עומד על הבל פיהם של תינוקות של בית רבן.

למה?

שההבל פה שלהם טהור.

וזה לשונו בפרשת צב.

פתח רבי אלחזר ואמר, ואשים דברי בפיך.

ובצל ידי כסיתיך תנינן כל ברנש דה אשתדל במילה דאורייתא וספבאתם מרחשן באורייתא.

קודשא בריחו חפיא עליה ושכינתא פרסה עליה גדפה.

כל אדם שמשתדל בתורה, בדברי תורה,

ושפתיו מרחשות בתורה.

הקדוש ברוך הוא חופה עליו והשכינה פורסת כנפיה עליו.

ולא עוד.

אלא הוא מקיים עלמא. הוא מקיים את העולם.

בקודשא בריחו חדי עמא.

הקדוש ברוך הוא שמח איתו כאילו ההוא יומא נטע שמעיה ברעה. כאילו באותו יום הוא ברא את השמים והארץ.

כמו יום בריאת שמים והארץ.

אז רואים מפה את גודל המעלה של מי שלומד תורה.

גדולה תורה יותר מכל הקורבנות,

שכן דרשו זיכרונם לברכה.

אם יתכפר עוון בית ה...

אלי בזבח ובמנחה.

בזבח ובמנחה הוא דעינו מתכפר,

אבל מתכפר הוא בדברי תורה.

זאת אומרת, דברי תורה הם למעלה מזבח ומנחה יותר מכל הקורבנות.

וכן הכתוב אומר, זאת התורה לעולה למנחה ולה חטאת ולה אשם.

ואמרו במנחות, כל העוסק בתורה,

כאילו הקריב עולה, כאילו הקריב מנחה, כאילו הקריב חטאת, כאילו הקריב אשם, כאילו הקריב שלמים.

למה?

כתוב לה עולה, פירושו לא צריך עולה.

למנחה, לא צריך מנחה.

לה ולה ולה ולה.

אתה לומד תורה, זה כאילו הקרבת את הכול,

ואתה לא צריך בפועל להקריב.

כמו שאמרו זיכרונם ברכה בבא מציע עדפי,

מה זה שכתוב באיוב ג' קטון וגדול שם הוא ועבד חופשי מאדוניו?

כל המקטין עצמו על דברי תורה בעולם הזה נעשה גדול לעולם הבא.

קטון וגדול שם הוא.

מי שמשים עצמו קטון פה,

גדול שם הוא.

וכל המשים עצמו כעבד על דברי תורה בעולם הזה נעשה חופשי לעולם הבא.

שההמשך אומר ועבד חופשי מאדוניו.

פירושו של דבר אם הוא יהיה משים עצמו כעבד לתורה פה הוא יהיה חופשי בעולם העליון.

ובפרק חלק כתוב

כל המשחיר פניו בעולם הזה בדברי תורה

הקדוש ברוך הוא מבהיק זיוו לעולם הבא שנאמר מראהו כל לבנון בחור כארזים וכן זה מובא במדרש רבה. רבי יהודה פתר את הפסוק בתלמידי החכמים כתוב אחד אומר שחורות כעורב

וכתוב אחד אומר מראיהן כל לפידים כברקים ירוצצו

אלה בני תורה שהם נראים כעורים ושחורים בעולם הזה אבל לעתיד מראיהם כלפידים.

למה הם כעורים פה?

הם לא אוכלים טוב, הם לא ישנים טוב, הם כל הזמן מטריחים עצמם על התורה אז הם לא נראים כמו אחד מדושן ומפוטבק

שאוכל כל היום וזה וזה מפונק ומעודן

הם משקיעים ופה ושם, תראה אותם, האברכים נראים ככה

חלשלושים כאלה, לא נראים כאלה בריאים.

הוא אומר, אלה שכעורים כאן כשחורות כעורב אלה יהיו מראיהם כלפידים.

אמר בי תנחום ברחן עיני כל המראים עצמם על דברי תורה בעולם הזה הקדוש ברוך הוא משביעו לעולם הבא שנאמר

ירביון מדשן ביתך ונחל עדניך תשכם.

כתוב שחוכמת אדם תאיר פניו לעתיד לבוא כמה שאדם למד יותר תורה כולל גרסה תשעה שבעה דפים ביום

יהיה לו אור בפנים ולא יוכלו לזייף, אין זיוף.

כמה שיש בך תורה ככה תאיר.

כמה שיש בך תורה ככה תאיר.

וזה מה שכתוב,

ושבתם וראיתם

בין צדיק ורשע ובין עובד אלוקים אשר לא עבדו,

שאינו דומה שונה פרקו 101 לשונה פרקו 100,

האור בפנים יראה מי למד מאה ומי 101. ושבתם וראיתם, אתם תראו בעיניים שחוכמת אדם תאיר פניו.

יהיו אנשים מסכנים שילכו ויהיה להם פנס קטן ככה בראש.

אתה מבין?

כן.

ייקח הכבל מאריך. והפנס לא יאיר יותר מזה כי אין לו יותר בת.

תורה תאור.

אז הוא רק יכול לשרוף את המנורה, זה הכול.

גם מה שיש לו יישרף.

מכל מקום זה מה שהיה אצל משה רבנו,

שקרן עור פניו.

ואיתא במדרש בתהילים, למנצח לבני קרח מזמור.

שמעו זאת כל העמים.

וזה שאמר הכתוב, ומתוק האור בטוב לעיניים.

מה מתוק הוא אורו של עולם הבא?

אשרי אדם שיש לו מעשים טובים,

כדי שיראה אותו אור שנאמר,

ואוהביו כצאת השמש בגבורתו.

ואוהביו כצאת השמש בגבורתו.

הרב אבא אמר, מה מתוקים הם דברים הנמשלים לאור?

שנאמר, כי נר מצווה ותורה אור.

אשרי אדם שרואה את התורה מלובנת כשלג,

דהיינו שהוא יודע ומשיג את דבריה על בוריין,

שאין סוף למתן שכרה.

כשיבוא הקדוש ברוך הוא לפרוע לישראל מתן שכרן של עמלי תורה וישפיע עליהן בזכותם מן האור הצפון,

אותה שעה הן אומרים לאומות העולם.

לכל זה זכינו על שעסקנו בתורה.

ואתם הייתם אומרים לנו,

לריק אתם מגיעים.

ראו מתן שכרה,

שנאמר, שמעו זאת כל העמים,

האזינו,

ואין זאת אלא תורה,

שנאמר,

זאת התורה בינתיים,

רבי חנניה מרגישה אומר.

רצה הקדוש ברוך הוא זוכר.

בזוהר הקדוש, פרשת וישב,

רבי יצחק פתח ואמר,

תורת אדוני תמימה משיבת נפש.

כמה איתלון לבני נשא להשתדלה באורייתא.

כמה יש להם לבני האדם להשתדל בתורה.

וכל מאן דהישתדל באורייתא,

כל המשתדל בתורה,

להביא לחיים בעל מעדן ובעלמד דעתה.

יהיו לו חיים בעולם הזה ובעולם הבא.

וזכי בטרן עלמין וזוכה בשני עולמות.

ואפילו מאן דהישתדל באורייתא ולא אשתדל בה לשמה כדכא יאות זכי לאגר תו בהיה עלמא ולא דיינין לה בההוא עלמא.

אפילו מי שמשתדל בתורה ולא משתדל בה לשמה כראוי זוכה לשכר טוב בעולם הזה,

ולא דנין לו בעולם הבא.

כד נשמטה אזלה להסתלקה למיטב לאתרה.

כשהנשמה עוזבת ועולה לשבת במקום הראוי לה היא אזלת כמה דהו נשמטה.

אז היא הולכת לפני ההיא נשמה.

וכמה תרעינית תברו מקמא דאורייתא עד דא עלת לדכתא וקיימא עלה דברנש עד דתער בזמנה דיקומן מתין דא עלמא באי סנגורא עלה.

ואז הולכת הנשמה ההיא,

לפני ההיא הנשמה,

וכמה שערים נשברים מלפני התורה עד שהיא עולה למקומה ועומדת שם,

עד שאותו אדם יהיה עור בזמן שיקומו המתים,

בתחיית המתים,

והיא תהיה סנגורית עליו.

ובפרשת פנחס,

כל מאן דא אשתדל באורייתא זכי דא התפתחין ליה כמה תרעין בהיה עלמא וכמה נהורין בשעתה דנאפיק מהיה עלמא.

כל המשתדל בלימוד התורה זוכה שנפתחים לו כמה שערים בעולם הזה וכמה אורות בשעה שהוא יוצא מזה העולם.

איהי אקדימת כמוהי ואזלת לכל נטורי תרעין ומכרזת ואומרת

פיתחו שערים ויבוא גוי צדיק.

התורה הולכת לפניו מקדימה ואומרת לכל שומרי השערים,

פיתחו שערים ויבוא גוי צדיק.

התקינו כורסא לפלניא עבדה דמלכה קדישא.

תכינו את הכורסא,

את הכיסא, לפלוני עבד של המלך הקדוש.

דלית חדווה דקוד שבריכו אלא במאן דא אשתדל באורייתא.

אין שמחה לקדוש ברוך הוא אלא במי שמשתדל בלימוד התורה.

ומכל שכן,

מאן די תיאר בליליה להשתדל באורייתא,

ובפרט אנחנו שקמים בלילה להשתדל בתורה.

דאה כל צדיק היה דגינתא דעדן צייתין לקלה וקוד שבריכו השתבח בה,

שכל צדיקים שנמצאים בגן עדן מקשיבים לקול של לומדי התורה בלילה,

והקדוש ברוך הוא משתבח בהם.

תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש.