ה'חפץ חיים' 'נדחי ישראל' פרק יד' לימוד תורה בחבורה | הרב אמנון יצחק שליט"א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ספר נדחי ישראל,

החפץ חיים, פרק י״ד.

בו יבואר שמצווה יותר ללמוד תורה בחבורה.

הנה עצם הלימוד,

אף שהוא לומד ביחידי,

הוא גם כן מקיים מצוות עשה של תלמוד תורה.

מכל מקום לכתחילה מצווה להדר כל מה שיכול ללמוד בחבורה.

שעל ידי זה מתקדש שם שמיים יותר כשנאספים רבים מבני ישראל לעבודת השם יתברך.

כמו שכתב רבנו יונה בשערי תשובה בסימן קסח,

עיין שם.

וכן אמרו חכמים זיכרונם לברכה בכמה מקומות,

ברוב עם הדרת מלך.

כבר אמרו חכמים זיכרונם לברכה בברכות ו'

שיש נפקא מינא בן מי שלומד ביחידי,

ואפילו שהקדוש ברוך הוא קובע לו שכר על זה,

מכל מקום, לא מכתבן מילא בספר הזיכרונות.

מי שלומד יחידי,

יש לו שכר על זה.

הוא מקיים מצוות עשה של תלמוד תורה.

אבל הדברים שלו לא נכתבים בספר הזיכרונות.

מה שאין כן כשלומד שלא ביחידי,

נאמר עליהם בכתוב,

אז נדברו יראי איש,

אז נדברו יראי השם איש אל רעהו,

וייכתב ספר זיכרון לפניו

ליראי השם ולחושבי שמו.

רק אם יש כבר רבים,

אז נכתב ספר זיכרון לפניו.

בכל שכן כשלומדים בעשרה יחד,

כמו עכשיו,

דאז קדמה שכינה ואתיה,

אז השכינה מקדימה ובאה,

ובפרט בשעות כאלה,

שכל הצדיקים משתעשעים בגן עדן בדברי תורה ונהנים,

והקדוש ברוך הוא שמח בזה שלמטה אנשים עזבו את הכרית והשמיכה.

כדכתי,

אלוהים ניצב בעדת אל.

אם יש עדה שזה עשרה,

אז אלוהים כבר ניצב שם.

וגם אמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

אין התורה נקנית אלא בחבורה.

והוא אחד מ-48 דברים שהתורה נקנית בהם.

כמו שכתוב באבות בפרק ו',

ובדיבוק חברים.

אז זאת אומרת, זה לא יחידי דווקא ברבים.

ומפני שראיתי אנשים שדרכם להשתמט מללמוד בחבורה בבית המדרש, הדף גמרא,

או פרק משניות,

ולומדים לעצמם לבד,

בדרך ההוא ישר בעיניהם,

על כן ראיתי להרחיב את הדיבור בזה, להראות שיש כמה מעלות

למי שלומד בחבורה.

דבר ראשון,

כשבחבורה מתקיים יותר קביעות עיתים שלו,

שאין כוח כל כך ליצר לבטל את קביעותו.

למה? כולם רואים מי חסר.

זה קצת מפריע לבן אדם, שואלים אותו איפה היית אתמול, מה קרה לו, באת, וכן הלאה.

מפני שחבריו יזכירו גם שילך ללמוד.

אתה רוצה שנצלצל לך בבוקר, נעיר אותך?

ויתבייש לפרש מן הציבור.

וגם כשהוא לומד בעצמו,

לא ניכר לו כל כך כשהוא מחסר איזה יום.

מה שאין כן, כשיש לו שיעור בבית המדרש,

הוא זוכר את החסרון תמיד.

למה? כשהוא רואה שסיימו כמה פרקים והוא היה חסר מהם.

זאת אומרת, החבר'ה התקדמו והוא דילג והפסיד.

וכידוע, שמה שאדם מפסיד פה, הוא מפסיד שם.

כי שם לא ילמדו אותו את מה שהוא הפסיד.

רק מה שהוא למד, ילמדו אותו, כמו שלמדנו מהחפץ חיים.

אבל ההיתנון של בן אדם שלומד לבד, הוא לומד בשעות של רב האור.

מה שהיה לפני חצי שעה,

אם אין לי שיהיה ללמוד בארבע או בחיים. אין שום, או בשתיים עשרה בלילה.

כל מה ש...

אף אחד לא אמר שלא ללמוד לבד.

אמרו רק מקום שאדם יכול ללמוד בחבורה,

יש לו מעלות נוספות.

ואם אין שיעורים בשעות מסוימות,

אז אדרבה, אין שום בעיה. הבן אדם ילמד ודאי וודאי בלי הפסקה גם בהליכה ובלכתך בדרך.

אבל צריך שלאדם יהיה שיעורים גם ברבים.

לכן מתכנסים אנשים בכולל.

למה שילמדו בכולל? יכולים לשבת בבית.

אבל הלימוד בחבורה, בדיבוק חברים, זה אחרת לגמרי.

גם תמיד יש את מי לשאול אם צריך.

תמיד כל אחד מוסיף את דעתו.

ככה מתגבשות הדעות.

והתורה מתרווחת.

כבוד הרב, על איזה ספר מדובר ובמאי נפקא מיניה? אם כתוב בספר או לא כתוב בספר? אז הוא אמר קודם

שזה מדובר בלימוד גמרא, משניות וכולי.

ומה זה חשוב אם הוא כתוב?

כתוב שלעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא מוציא את הספר,

ומקריא את השמות של אלה שלמדו ונותן להם שכר מיוחד.

אז לכן חשוב שהאדם יהיה כתוב בספר הזה.

כשאז נדברו יראי השם ישרעו, ויקשב השם וישמע, ויכתב ספר לפניו ליראי השם ולחושבי שמו.

שהם באו לקדש שם שמיים,

להרבות כבוד שמיים, ברוב עמדרת מלך.

זה קידוש השם שאנשים, אתה מבין, כולם מתכנסים במקום אחד לבוא ללמוד.

בשעה שאדם לומד בביתו, זה לא מנכר,

לא רואים את זה.

אז זה פחות קידוש השם.

אם זה גם וגם.

מה?

אמרנו.

טוב שאדם יהיה לו שיעורים ברבים,

ושאר הזמן ודאי שילמד לבדו אם אין לו שיעורים ואין לו איפה ללמוד.

יש כאלה שיכולים ללמוד בלי שום בעיה בבית, ויש להם פינה שקטה וספרייה והכול, והם יורדים לכולל ולומדים.

הם הולכים למקום של תורה.

יש כאלה שלא מקבלים בכלל פרנסה בכולל, הם באים רק ללמוד בכולל.

הם בכלל לא לומדים בשביל לקבל איזה כמה שקלים.

כן.

אם אני יושב בכולל אבל לומד לבד, זה נחשב כאילו בבית.

כן, כן.

זה עדיף ממה שיושב בבית,

כי ללמוד בבית המדרש זה דבר גדול מאוד.

חוץ מזה שמעתם מקום שיש עשרה שכינה שריעה.

אז יש סייעתא דשמיא יותר גדולה. נראה לי שהוא שאל לגבי הספר, אבל עכשיו משהו מכתב לכתב ספר. כן. הוא לומד לבדו למרות שיש שם. כן.

פסוק מדבר על איש עניהו.

כן, אז נדברו, אחד שומע גם את השני.

ובכן,

דבר נוסף, דבר מצוי שמקיים על ידי זה גם מצוות עשה של לימוד תורה לאחרים.

לפעמים כשחברו אינו מבין היטב הדבר והוא מסביר לו, אז כשיושבים אחד ליד השני, אחד יכול לשאול את השני אם הוא נתקע במשהו.

כמו שמוכרע בבבא מציעה דף ל'ג' על ידי זה, או בכלל ריבו,

כמו שאמרנו שם, למד דבר אחד לחברו,

פסוק או משהו,

נקרע בכלל ריבו.

דבר שלישי, על ידי החבורה מתרחבת הידיעה יותר,

מה שאין כן כשלומד יחידי.

כמו שאמרו חכמים, זיכרונם לברכה וברכות סג',

חרב אל הבדים ונועלו.

מה אומר ירמיה הנביא?

חרב

על שונאיהם של תלמידי החכמים שעוסקים בתורה בד בבד.

זאת אומרת, כביכול תבוא חרב על אלה שלומדים בד בבד, פירושו לבד לבד,

יחידים.

ולא עוד אלא שהם מתטפשים,

שנאמר ונועלו,

כמו שנאמר, נועלו שרי צוען,

נתפשו.

אדם שלומד לבד הוא מתטפש,

אין מי שיגיד לו אם הוא טועה או לא טועה.

כמו שאמרנו, אצל התימנים יש

אמרה

מאן גרא עינדומו מגווה

מי שקורא אצל אמא שלו הוא לא טועה

למה הוא לא טועה? היא תמיד מעודדת אותו יופי יופי תלמד תמשיך

אבל מי יגיד לו אם הוא טועה או לא טועה?

וגם אמרו למה נמשלו דברי תורה כאש שנאמר הלכו דברי כאש נאום אדוני

לומר לך

מה אש אינו דולק יחידי,

דהיינו עץ אחד אינו דולק

אלא שניים או שלושה ביחד יוצרים את האש המדורה.

אף דברי תורה אינם מתקיימים ביחידי.

מה זה פיזי יוצא שאשר הם לבדים כשהוא לומד לבד, אפילו אם יש עשרה לידיים.

לא.

כיוון שאם הוא מתכוון ללמוד רק לבד

זה משהו אחר.

אבל אם הוא מתכוון לשבת בתוך החבורה

והוא לומד כגון שניים לומדים בחברות הברכות ושניים לומדים שבת זה נקרא שהם לומדים בחבורה.

אלה פתחו פסוק במקרא וביארו אותו ואלה ככה.

וגם כשהם לומדים ביחד אז כל אחד הוא לומד בעצם מה שהוא מבין בעצם הלימוד.

רק השני מתקנו או לא מתקנו מקשה עליו אבל לא מקשה וכן הלאה. אבל כשיושבים בתוך

אברהם אבינו למד, סליחה עליו, סליחה עליו. מה? ממי אברהם אבינו למד?

אברהם אבינו למד מעצמו, לא היה לו ממי ללמוד.

וגם הוא הלך אצל שם ועבר, היה לו שם בית מדרש,

וגם שם הוא למד.

אבל עיקר הלימוד שלו היה מתפיסת שכלו,

אבל הוא גם למד בבית המדרש של שם ועבר.

הייתה ישיבה גדולה

של שם הבן של נוח,

נוח, ועבר היה סבא שלו,

של אברהם אבינו.

ועיטה במדרש בשיר השירים רבה, או כמו שיעקב ציווה ליהודה להורות גושנה, לבנות

בית מדרש כדי שישבו שם.

אז רואים שתמיד הקפידו ללמוד בחבורה.

ועיטה במדרש שיר השירים רבה,

שני חברים שהיו עוסקים בדבר הלכה,

ונכבשים זה לזה בהלכה,

דהיינו הם נוחים אחד לשני בהלכה, עליהם הכתוב אומר,

אז נדברו יראי השם משל ריחהו,

ויקשב השם וישמע.

ואין דיבור אלא לשון נחת,

שנאמר ידבר עמים תחתנו.

ולא עוד אלא שאם טעו,

הקב' ברוך הוא מחזיר להם טעותן,

שנאמר, ויקשב השם וישמע,

ויכתב ספר זיכרון לפניו, ליראי השם ולחושבי שמו,

וישמע,

השם שומע להם, ויכתב.

הוא כותב את זה על ליבם,

כמו שנאמר בירמיה,

ועל ליבם איך תבנה,

שהקב' ברוך הוא כותב את התורה הזאת שהם לומדים על ליבם,

ומשיב אותם מטעותן.

דהיינו, ספר זיכרון לפניו פירושו שהוא כותב על ליבם ספר זיכרון שהוא מזכיר להם אותה,

את התורה שלהם.

וגם מחמת זה שהידיעה מתרחבת יותר,

רצון השם יתברך,

שהאדם ילמד בחבורה,

כמו שרבי יוחנן שנפטר ריש לקיש לא היה מוכן לסבול את היעדרו,

חברותא מת.

רבי יוחנן קבר עשרה ילדים בחייו,

והוא לא הצטער עליהם כמו על החברותא שלו, התלמיד שלו, ריש לקיש.

והוא יצא מדעתו.

עשרה ילדים הוא קבר,

והשאיר שן אחת למאן דאמר שהיה הולך לנחם מתים,

ראה אותם בוכים,

היה מוציא את השן ואומר, אתם רואים, מעשרה ילדים נשאר לי רק זה,

וקיבלתי תנחומים.

אבל על ריש לקיש לא יוכל לקבל תנחומים.

שלחו לו מי שילמד איתו.

וכל דבר שהיה לומד איתו,

היה אומר לו, תניא דמסייע לי.

אומר לו,

כמוך נאמר כך וכך.

אז הוא אומר, אני צריך שאתה תגיד לי כל פעם שמה שאני אומר כתוב גם מביא לי סיוע.

אני צריך את ריש לקיש,

שהיה מקשה לי 24 קושיות,

ואני הייתי מתרץ 24 תירוצים.

וככה התורה הייתה מתרחבת.

אז רואים שזה ברזל בברזל יחד.

איך מחדדים ברזל?

עם עוד ברזל.

ככה האדם מתחדד בתורה.

אבל אם הוא לומד לבד,

קשה שמישהו יתקוף אותו, כי בדרך כלל הוא אומר את הסברה, אז נאי חלוב הסברה שלו.

למה שהוא יסתור את הסברה שלו?

מעט אנשים יודעים לעשות את זה עם עצמם.

זאת אומרת, אדם צריך להגיע למדרגה שהוא לא משוחד מדעתו,

שהוא יכול כל פעם לסתור את דעתו,

וכל פעם להחמיד, וכל פעם להחריב, וכל פעם...

משא ומתן.

לא כל אחד יכול, אבל כשבא השני, טבעו של אדם להתנגד לחברו,

לחפש מה לא טוב אצל חברו.

ואז מזה מתחדדים.

ברצון השם שאדם ילמד בחבורה,

כמו שדרשו חכמים זיכרונם לברכה על הפסוק,

בברכות סג',

הסכת ושמע ישראל.

מה זה הסכת ושמע ישראל?

עשו כיתות-כיתות ועסקו בתורה.

על ידי זה מתקדש שם שמיים יותר.

אתם רואים, יש צד שזה לא כבר הלימוד רק

ולא רק החידוד אלא קידוש השם.

נכנסים לבית מדרש, רואים

שמונה אנשים,

אה,

עשרים?

או,

חמישים, וואו,

מאה, יא חביבי.

אז זאת אומרת, קידוש השם מתגדל יותר ויותר.

וגם ידוע מה שאמר הכתוב,

אם תבקשנה חכסף

וחמטמונים תחפשנה,

אז תביא נראת השם.

ידוע בבקשת הכסף

שאם יזדמן לאדם שני עסקים,

באחד יכול להרוויח 100 זוז ובשני 200 זוז,

בוודאי יבחר בה עסק של 200. גם כאן,

הלא ידוע שאמרו חכמים זיכרונם לברכה,

דעינו דומה מרובים העושים את המצווה

למועטים העושים את המצווה.

זה לומדים מהפסוק

ורדפו חמישה מכם מאה

ומאה מכם רבבה ירדופו.

איך הולך היחס?

ורדפו מכם חמישה מאה,

זה פי עשרים.

ומאה מכם

רבבה ירדופו.

היה צריך להיות מאה פי עשרים אלפיים.

אז איך זה הגיע לרבבה לעשרת אלפים?

אלא אינו דומה מועטים עושים מצווה

למרובים עושים מצווה.

כן?

אז זאת אומרת שיושבים בחבורה,

מקבלים שכר בה הרבה יותר גדול ממה שלומדים לבד.

ואם כן, בוודאי יותר טוב ונכון שעושה המצווה בקיבוץ.

על ידי זה כוח וזכות המצווה הגדול הרבה יותר.

ובפרט בשעות האלה.

בואו ראה

כמה חביבה מצווה זו בעיני הקדוש ברוך הוא,

שעל ידה נושא הקדוש ברוך הוא פנים לישראל.

יישא השם פניו אליך ויחונק כמו שמובא בתנא דווה אליהו פרק כג.

תשובת הקדוש ברוך הוא למידת הדין ששואלת לפניו

למה אתה נושא פנים לישראל,

בעלו כתוב האל הגדול הגיבור והנורא אשר לא יישא פנים ולא ייקח שחד.

והשיב הקדוש ברוך הוא

האיך לא אשא פנים לישראל?

ולא עוד אלא שהם מלמדים את התורה.

ויושבים אגודות אגודות ועוסקים בתורה

גם השם אמר לנו ואכלת ושבעת אז הוא בירכת

אם שבעת

והם קבעו על כזית

אז איך אני לא אעשה להם פנים אם הם מברכים אותי על כזית?

אני אמרתי רק אם שבעת בתורה והם מברכים אותי כזית?

אז אם הם עושים עם מי כך אני לא אעשה להם פנים?

זאת אומרת, כשהולכים לפי שורת הדין,

אין מקום לשא פנים.

כשעושים יותר ממה שמחויבים,

השם נושא פנים.

אז מצוות תלמוד תורה זה גם ביחיד,

אבל מצווה יותר גדולה ברבים.

אז אומר השם, איך אני לא אעשה להם פנים כשהם מלמדים

זה את זה ועושים אגודות-אגודות לשבת ללמוד את התורה שלי.

רוצה לומר שלפי שעוסקים באגודה,

זה יותר מחיוב של מצוות עשה גופה.

זה כדי להרבות כבוד שמיים.

אז גם אני לא אלך עמהם במידת הדין.

זאת אומרת, אדם מגונן,

יש לו הגנה בשכר יותר כשהוא לומד בחבורה.

אם הוא יושב לבד,

אז יש חרב, מידת הדין פרוסה עליו.

איך הוא למד, מה למד, השיח דעתו.

אבל אם הוא נמצא בחבורה, באגודה,

השם נושא לפנים. אבל למה הוא בכלל שיהיה על מידת הדין? הוא בכלל יושב ולומד. יושב ולומד, השאלה איך.

נגיד עכשיו הוא באמצע הלימוד עונה לטלפון.

זה לא מדובר שאדם מסקט את הרבים או שהוא דוקטור וצריך לחנות או משהו.

מדובר באחד, סתם,

כשהוא עומד בצלצלים הוא עונה.

אתה צריך להיות מת בשעה שאתה לומד. מת.

אדם כי ימות באוהל.

אדם צריך להמיט עצמו בעלה של תורה פירושו, הוא לא חי באותו רגע.

לגבי העולם הוא לא חי.

הוא חי בתורה עכשיו.

זהו.

אז זאת אומרת,

אז יש דקדוק איך הוא לומד,

איך הוא זה,

אבל אם הוא נמצא בחבורה,

יש לו הגנה של החבורה.

נכון.

כמו בתפילה, אין אל כביר ולא ימאס.

אפילו שיש בה חוטאין, התפילה מקובלת ורצויה.

אבל אם אחד מתפלל ביחיד,

מדקדקים עליו,

בודקים.

למה הוא מטריח לבד?

עכשיו צריכים להקשיב לו לבד.

הוא מתפלל, כן, הוא מתפלל לבד.

אז זאת אומרת, אם יש רבים, זכות הרבים מגינה.

עכשיו אם בן אדם לבד,

כשהוא יושב ללמוד,

בגלל תדעים, הוא פרוסה עליו.

לא פרוסה עליו בשביל לחפש אותו,

אבל תלוי איך הוא ילמד.

אז בן אדם שלא לומד בכלל.

עוד יותר גרוע, ביטול תורה לגמרי.

כבר למדנו בשיעורים הקודמים,

כמו שהשכר הכי גדול זה בתורה,

אותו דבר העונש על ביטולה.

מיות רבים שניים במקרה הזה גם?

כן,

אז נדברו זה אפילו שניים.

אבל זה לא כמו עשרה למדנו,

כי בעשרה שכינה מקדימה ובאה. מה העניין בחמש כמו בעבודתו על ארץ ישראליים?

בכל אחד יש דרגה שונה של התגלות השכינה ועשייתה דשמיא.

זה אינו דומה מועטין למרובין.

וכמה שיש יותר מרובין, זה אינו דומה למרובין מועטין.

מה רק שהשם אומר, ולא עוד אלא כשעם ישראל רשום עם הגולות ועוסקים. זה נשמע שזה תירוץ שני. מה התירוץ הראשון?

איך לא יסע להם את הלב?

השאלה הייתה ש... אמרנו על וברכת וכו'.

ומשמע עוד בתנא דבה אליהו זותא.

ואחר כל המצוקות והתלאות

שישראל יסבלו בסוף גולה, תקשיבו טוב,

אחר כל המצוקות והתלאות

שישראל יסבלו בסוף הגולה,

לא יזכו לגאל אלא בזכות שלומדים תורה בחבורה.

וזה לשונו שם.

שאין ישראל נגאלין, לא מתוך הצער,

ולא מתוך השעבוד,

ולא מתוך הטלטול,

ולא מתוך הטירוף,

ולא מתוך הדוחק,

ולא מתוך שאין להם מזונות,

אלא מתוך עשרה בני האדם שהם יושבים זה אצל זה.

שמעתם?

יושבים זה אצל זה.

ויהיה כל אחד מהם קורא ושונה עם חברו,

וקולם נשמע.

אז זאת אומרת, התנא דווה אליהו אומר שבזכות זה נגאלין ישראל באחרית הימים עכשיו.

כשלמדתי את זה בחפץ חיים בזמנו מה עשיתי מיד השתדלתי לעשות שיעורים

ובחודש הייתי מקים בערך 65 שיעורים.

הייתי הולך בכל הרצאה ואומר,

מי רוצה לפתוח שיעור אצלו בבית, אני שולח רב.

גם היום אנחנו עושים את זה עם הארגון אחינו, שהם באים ועושים חברותות, מי שרוצה שיעור.

והיינו פותחים ככה בכל הארץ, וככה ברוך השם התרבו ונפתחו כוללים,

ונפתחו ונפתחו ונפתחו, והיום אין מקום שאין שיעורי תורה. אין עיר ואין כפר שאין היום שיעורי תורה.

אז בתחילת דרכי התחלתי כבר להפיץ את זה בגלל התנא דווה אליהו והחפץ חיים,

שאין ישראל נגאלין אותך מתוך עשרה שיושבים ועוסקים בתורה להקים שיעורי תורה.

בזה גם עשינו שיעורי נט,

שיעורים נגד טילים,

שכל מקום שיש שיעור יש הגנה יותר מפני הטילים, כן.

ישראל יכולים להיגאל עליהם כל יום בתאפיוס, לא? נכון, אבל מה הזכות שהם יצאו? למה כל פשוט לא נתנו שש מיליון איש, נכבה את כל האורות ביום שישי?

צריך להגיד להם, אבל הם לא שומעים. למה כבוד הרב לא אומר?

אמרנו שאם ישמרו ישראל שתי שבתות יהיו מיד נגאלין, אבל הם לא. זה הכי קל בעולם.

גם אמרתי להם שזה הכי קל בעולם,

אבל הם לא שומעים לי. למה?

כי יש שמאלנים שרוצים להדליק את האורות דווקא בשבת, ולנסוע בשבת,

ולעשות תחבורה בשבת, והכול בשבת.

אז לך תדבר עם חולדות.

זה לא עובד.

זה כל העם ישראל, או זה כל האנשים שגרים בארץ?

יהודים, יהודים. אילו ישמרו ישראל שתי שבתות. אמרתי להם, לחילונים,

אין לכם שכל. הרי אתם אומרים שהחרדים זה לא נכון.

אתם רוצים לתפוס אותם על חם?

בואו נשמור כולם שתי שבתות.

אם לא נגאל, יאללה, כולם לדיסקוטק, סבבה.

אבל בואו, שתי שבתות תתאבקו, ואחר כך נראה.

אבל הם פוחדים שאנחנו צודקים,

אז לכן הם לא מסכימים.

כן, נכון. ביחד, אחת אחרי השנייה.

אז למה לא לקרוא לכולם לכותל מערבי פשוט ולקרוא תפילה ביום שישי, אבל כל העם ישראל... קודם כל אין מקום כרגע שם. הכוונה, זה לא גם מקום הרי באופן תשמי. הכוונה שלך, שלך... הכוונה לא מספיקה, כי צריך שיהיה כולם, כמו שאתה אומר, כמו שפה אנחנו אומרים.

הרי הולכים שלך מופנות כלפי אלוהים. זה לא משנה כבר בנמצא. זה משנה. הנה, אתה רואה שאנחנו לומדים שמי שנמצא בחבורה, זה שונה מבבית,

ואפילו שכולם מתכוונים להתפלל נגד ירושלים.

צריך להיות בחבורה.

אתם ניצבים היום כולכם.

מתי אתם ניצבים?

כשאתם כולכם,

אם כולם נמצאים ביחד, ניצבים.

אם לא, חלשים ונשברים,

כמו אגודה של קש.

אפילו גיבור לא יכול לשבור אותה,

אבל אם כל קש בנפרד אפילו תינוק יכול לשבור.

אז כשמתאגדים ביחד,

הכוח הוא עצום ואדיר.

אז לכן חשוב מאוד שיהיה באגודה,

וכמה שיותר בשיעור,

אז ככה הזכות גדלה וקידוש השם מתרבה והשכר לאין ערוך.

ובכן,

אחר כל הדברים הנשגבים האלה שנמצאו במחלת לימוד בחבורה,

שימו לב מה שאני אומר לכם תמיד ואתם לא עושים,

ראוי לכל אדם להתאמץ בזה ולזרז לאחרים גם כן,

שלא יפרשו מהחבורה.

הוא לא מדבר אפילו להביא, לפחות שלא יפרשו.

ויהיה שם שמיים מתאהב על ידו,

אתם שומעים?

ויהיה שם שמיים מתאהב על ידו,

הוא זוכה שהוא מאהיב את שם השם והוא מקדש שם השם.

ואז אשריו בעולם הזה וטוב לו לעולם הבא.

והנה כל זה במי שאפשר לו ללמוד ביחידות,

שאפילו כך מצווה רבה להשתדל ולעשות כיתות-כיתות ללמוד בחבורה,

וכל שכן באלה שאי אפשר להם ללמוד בעצמם,

שהם לא יודעים ללמוד לבד.

כל זה דיברנו במי שיודע ללמוד לבד,

אז יש לו מצווה לבוא וללמוד בחבורה.

אבל מי שאי אפשר לו ללמוד בעצמו צריך לשכור רב, לשכור, לשלם כסף.

לשכור רב כל אחד בפני עצמו גם כן.

אז אם אין לו כסף לשכור, אין לו כסף גם לשכור. לא יודע ללמוד, גם אין לו כסף לשכור.

אז כמה חוב גדול עליו להתחבר יחד ולעשות להם חבורה.

זאת אומרת לשבת במקום שלומדים תורה.

ואז אם אין מקום שלומדים תורה, ואתה נמצא בעיר שאין נגיד,

אז כמה אנשים צריכים להתקבץ, והם כולם ביחד יזכרו רב.

שיורה להם את דרך השמש אשר ילכו בה,

והמעשה אשר יעשון.

ואז הם מקיימים מה שכתוב בתנא באבות.

עשה לך רב וקנה לך חבר.

בגודל העניין הזה אין צריך להאריך

שבלי זה לא יישאר כל אחד בלא מקרא,

בלא משנה,

בלא הלכות.

ומה יש אם כשישאלו אותו בתחילת דינו למעלה?

הרי כתוב בתורה,

כי הוא חייך ואורך ימיך,

שהרי על ידי התורה נברא לו כוח החיים לנפש,

לעולם הבא לנצח.

בלי זה לא יהיה לו חיות לנצח,

אז מה יענה?

זה אחד.

ושתיים, בזכות מה יחיה לחיי נצח?

כי הם חיינו ואורך ימינו. מה הפירוש? מאיפה שואבים את חיינו ואורך ימינו לנצח? מאיפה שואבים?

מהתורה.

אז אם אין לך אותה,

מהיכן תחיה?

בעיקר הלימוד

יהיה אצל אנשים כאלו שהם לא יודעים בהלכות כדי שידעו לקיים מצוות השם,

שבלא הלימוד בוודאי נכשלים בכמה גופי תורה.

על זה אמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

גדול תלמוד שמבין ידי מעשה.

ומכל מקום צריכים לקבוע עט גם ללמוד בספרים המיוסדים על ענייני המוסר והמידות,

כדי להרגילם ליראת השם וללכת בדרכי הצדק והיושר בין איש לרעהו,

כדי שלא יתחלל השם,

חס ושלום.

דיני אנשים המתקרבים עצמם יותר לתורה,

אם נמצא אצלם מידות מגונות,

כגון מחלוקת, שאר מידות רעות, פריצות, חס ושלום, יש חילול השם גדול.

אבל אם ירגילו עצמם ללכת בדרכי הצדק והיושר,

יתקדש שם שמים על ידם,

שהכול יאמרו שתורת השם גרמה להם את כל המידות הטובות.

לכן בעל תשובה שמתקן את מידותיו זה קידוש השם שאין כמוהו. כל העולם רואה ומכיר, אומרים, פשש, אני לא מאמין, אתה יודע מה קרה?

הבן אדם השתנה, אתה יודע איך הוא היה פעם, אתה יודע מי זה?

וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי.

תראה איך הוא נראה היום, תראה איך הוא מדבר, תראה איך הוא זה.

קידוש השם.

בכל זה מדובר בגמרא ביומא, דף פ״ו על הפסוק, ואהבת את השם אלוקיך,

שיהיה שם השם מתאהב על ידך,

שיהיה קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים,

אבל גם יהיה משאו ומתנו בנחת עם הבריות.

אז מה הבריות אומרות עליו?

אשרי אביו שלימדו תורה,

אשרי ריבו שלימדו תורה.

אוי להם לבריות שלא למדו תורה.

פלוני שלמד תורה, ראו כמה נעים דרכיו, כמה מתוקנים מעשיו.

עליו הכתוב, הוא אומר בישעיה,

ויאמר לי עבדי אתה,

ישראל אשר בך אתפר.

אבל מי שקורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים,

אבל אין משאו ומתנו באמונה,

ואין דיבורו בנחת עם הבריות. מה הבריות אומרות עליו?

אוי לו לפלוני של למד תורה,

אוי לו לאביו שלימדו תורה,

אוי לו לריבו שלימדו תורה.

פלוני שלמד תורה,

ראו כמה מקולקלים מעשיו וכמה מכוערים דרכיו.

תוריד את הכיפה, תתבייש לך, תוריד את הזקן,

ישר צועקים עליו החילונים.

תוריד את זה.

ומה יגידו לחילוני שלא הולך בדרך זו? תוריד את הראש!

תוריד את זה, תוריד.

אין לו מה להוריד.

וידוע שעוון חילול השם גדול מאוד מאוד,

שאין מתכפר עוון חילול השם, לא בתשובה,

ולא יום הכיפורים,

ולא ייסורים,

אלא כולן תולין ומיתה רק ממרקת.

על כן צריך האדם להיזהר בזה זהירות יתרה.

ובוודאי יהיה אדם מכובד עבור זה מה שהם יתברך,

ככתוב,

כי מכבדי אכבד.

המשך אחרי התפילה. רבי חנין ימואל נשא אומר.