ה'חפץ חיים' 'נדחי ישראל' פרק יד' מעלת לימוד תורה בחבורה ובעיקר בשבת | הרב אמנון יצחק שליט"א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

זה המשך של השיעור הקודם

ובעצם קיבוץ החבורות האלה ובפרט ביום השבת כבר הזהיר הקדוש ברוך הוא למשה

כי דעית במדרש ויקהל בתנחומא על הפסוק ויקהל משה

אז הקדוש ברוך הוא הזהיר את משה רבנו לקבץ

את עם ישראל ביום השבת בפרט בחבורות

כמו שכתוב ויקהל משה

אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה

לך רד ועשה קהילות בשבת כדי שילמדו כל הדורות הבאים אחריך להקהיל קהילות להיכנס לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ללמוד בהם תורה לרבים ביום שבת

מה המעלה של לימוד תורה בשבת יש שכר וכמובן? פי אלף. כן, אבל

למה ללמוד דווקא בשבת? צריך להגיד כל דבר.

אבל בשבת יש הרבה אנשים גם שהם עסוקים במשך השבוע ואין להם הרבה זמן.

לא ניתנו שבתות ומועדים לישראל אלא לעסוק בתורה ובפרט שהקדושה של שבת היא קדושה מיוחדת

ולימוד תורה שזה קדושה בקדושת השבת, תוספת קדושה על קדושה

ואף דעצם החיוב ללמוד תורה הוא בכל יום על שבת החיוב יותר

כי נתקדש לזה

כי דעית בירושלמי

וזה הובא בבית יוסף בסימן רפח באורח חיים

לא ניתנו שבתות וימים טובים לישראל אלא כדי שיעסקו בהן בתורה וגם העם פנויים אז ממלכתם

ויש בזה זכות גדול שמונע אותם מכמה תקלות המצויות לבוא מפני הבטלה

והנה אף כי עניין נזה גדול מאוד אפילו בדורות הראשונים בזמנים האלו גדול הרבה יותר

ידוע שאדם בלי תורה הוא חשוב כסומא המגשש באפלה

כמו עיוור שלא רואה

והולך ומגשש באפלה שעומד ליפול בלי דעת

בחפירות ומכשולים רבים על ידי שייטם את דרך הישר

כמו שאמר הכתוב בתהילים נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי

מה מאיר לי את הדרך?

מה מאיר לי את הנתיב?

נר לרגלי דבריך, דברי התורה שלך

הם אור גם לנתיבתי.

וכן נאמר מצוות אדוני ברא מאירת עיניים

וראינו דמשום שבלי אור התורה ייכשל בעל כורחו באיסורים ומכשולים גדולים על ידי יצרו הגדול

דהרי הוא כסומה שאין לו אור עיניים להיזהר בעצמו.

והנה הסומה

או הסומה לפעמים ילך גם הוא שלם בדרכו,

דהיינו כשהוא הולך בדרך שהורגל בה,

ידוע לו שהיא דרך ישרה בלי מכשולים,

וילך בה לאט לאט לשלום.

אבל אם ילכו למקומות חדשים שלא ידע הדרכים מעולם,

כל שכן אם הדרכים באמת עקלקליים ובהרבה מכשולים,

בוודאי סכנתו עצומה ללך שם ביחידי.

כך בענייננו.

מלפנים כשהם ישראל יושבים על מקומם,

האיש לא היה בו אור תורה,

גם כן היה הולך על פי הדחק בשלום בימי חייו,

כי הלך בדרך אבותיו,

ובדרך שהנהיגו חכמי ישראל עיני העדה.

אבל בזמנים הללו,

כשישראל מפוזרים ומתולתלים בקצווי תבל ובאים למקומות בדרכים חדשים,

וגם הדרכים עקלקליים בהרבה מכשולות,

לא יוכל לקוות שלא ינגף רגליו,

כי אם האיש שאור תורה מאירת עיניו.

לכן אשרי האיש שמתאמץ בזה.

והנה נמצאו מכבר

בהרבה עיירות אנשים מרעים החפצים לזכות את הרבים,

ומקבצים אנשים,

בחורים או גדולים, שחסר להם ידיעת התורה,

ומלמדים אותם מקרא, משנה, הלכות ואגדות,

ואשרי חלקם של אלה שמזכים את הרבים.

דאף שאין זה מגיע על עניין עשיית ישיבות ותלמודי תורה,

זה רק שיעורים, זה לא ישיבות,

שהישיבות ותלמודי תורה הם העיקר של הקיום של התורה שלא תשתכח מישראל,

שהרי אם אין גדיים אין טיישים,

אם אין את צעירי הצאן שילמדו איך יתבגרו ויהיה לנו מנהיגים,

אבל גם זהו עניין קדוש מאוד לעשות שיעורי תורה בכל אתר ואתר,

ומרבים כבוד השם יתברך בזה.

ויען, שאין הכול מתבוננים בגודל העניין,

אבאר קצת מגודל קדושת הדבר הזה ממה שנמצא בחכמים זיכרונם וברכה.

זה רק קצת מגודל קדושת העניין.

למען יתחזקו רבים בזה להיות מזכי הרבים,

ובפרט בזמננו שמצב ישראל נתרופף וכבוד השם נתמעט בארץ.

ראשית כל,

לבד מצוות עשה של תלמוד תורה דרבים,

שאדם שמזכה את הרבים זוכה בזיכוי הרבים, פירושו חוץ מזיכוי הרבים והחסד,

הוא גם זוכה בקיום מצוות עשה דרבים של רבים.

ידוע שקונים בזה נפשות ממש.

לוקח נפשות חכם, מי שלוקח לעולם האמת נפשות הוא חכם.

כמו שנאמר על משה רבנו, חכם לוי ייקח מצוות.

הוא לא לקח איתו כסף זהב,

הוא לקח מצוות. איזה מצוות?

עצמות יוסף.

ידוע שקונים בזה נפשות ממש, שלוקחים עצמות יבשות,

זאת אומרת, חילונים זה נקרא עצמות יבשות.

אנשים שהם מתים לפי הגדרת הפסוק

ונופחים בקרבם נשמת חיים שעל ידי לימוד התורה משיגים יראת השם בהנהגות ישרות בדרכי המידות

ושמירת המצוות

עד שיהפכו ממש לאנשים אחרים.

כמו שאמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

בברכות טז,

למה נסמכו אוהלים לנחלים,

כמו שכתוב, מה טובו אוהליך, יעקב,

משכנותיך, ישראל,

כי נחלים נטיו

לומר לך,

מה נחלים מעלים האדם מטומאה לטהרה,

שהרי אדם שהוא טמא והוא נכנס לנחל,

אז הוא יוצא מטומאתו ועולה לו טהרה.

אף אוהלים מעלים את האדם מכף חובה לכף זכות.

לכן הפסוק הסמיך אותם, מה טובו אוהליך, יעקב,

מיד אחרי זה כנחלים, כנחלים נטיו.

כנחלים. האוהלים הם כנחלים.

מה נחלים?

מעלים אדם מטומאה לטהרה,

אף האוהלים, אוהלי התורה,

הם מעלים את האדם מכף חובה לכף זכות.

אז מי שנכנס לבית המדרש ולומד תורה,

מיד מתאים את כף החובה שלו לכף זכות.

אז כדאי להיכנס.

זה מקווה.

וכן אמר התנא רבי מאיר באבות,

כל המידות הקדושות

כמו ענווה ויראה

ואהבת המקום והבריות,

מישהו ענו וירא שמיים ואוהב את הקדוש ברוך הוא ואוהב את הבריות,

הכל זה נקנה לאדם על ידי לימוד התורה.

בלי זה, איך הוא יגיע לזה?

איך יגיע לזה?

הכל נקנה על ידי לימוד התורה.

וגם מזקין אותו לחיי נצח,

שזה בא רק על ידי לימוד התורה.

כמו שאמר הכתוב, כי לא דבר ריק הוא מכם,

כי הוא חייכם.

זה לא דבר ריק. אדם אומר, אני אשב ואני אלמד מה יצא לי מזה, מה יצא לי מזה?

אני אלמד ככה, ככה, ככה, מה יצא לי מזה?

יש מזה פרנוזה?

כבוד הרב צריך להיות תוך מלך לכל דבר בחיים, אבל... ודאי, התוחלת של התכלית של התוחלת של התכלית,

זה העולם הבא. תכלית, סליחה, תכלית.

אנחנו יוצאים מן העולם הזה, זה ברור.

ועם מה יוצאים?

רק עם מה שאספנו,

אם אספנו קניינים ניקח אותם? לא.

אספנו ממון ניקח אותם? לא.

אז מה התכלית? להשאיר את כל מה שעבדנו לאחרים?

התכלית שנצא מפה עם משהו.

עם מה אפשר לצאת מפה?

עם מה שרשמנו בנשמה.

מה רשמנו בנשמה?

את התורה והידיעות והמצוות שעשינו, ביצענו,

שזה מגדיל את נשמתנו.

זה התכלית.

אין תכלית אחרת.

אחרת יש תכלית לתולעים רק.

שיאכלו את הגופה זה הכל.

ומבואר אצלנו במקום אחר מפסוקי התורה ומאמר חכמים זיכרונו לך רק זאת חיה נפש כי לא דבר רקו מכם כי הוא חייכם רק זאת חיה נפש וגם מזכים את מי שלומד תורה לתחיית המתים

שאינם חיים אלא על ידי אור התורה בלי אור תורה

אי אפשר לקום.

כי טל אורות תלך.

טל תחייה,

אור התורה מחיה אותו.

כמו שאמרו חכמים בפסוק בכתובות יא על הפסוק בישעיה כו׳ כי טל אורות תלך לכל מי שיש בו אור תורה

אור תורה מחיה הוא כמו שטל

הוא לא נרגש

הוא מחיה את כל הצמחים

והם צומחים

ככה טל התורה מחיה את המתים

ואז בבוקר נעלם וככה התורה הופכת לביטרינה בחיים של בן אדם גם אצל הדתיים כן אבל אנחנו מדברים עכשיו שיקומו בתחיית המתים ויטרינות אנחנו לא מדברים כרגע

וכמה חביבים האנשים האלו בעיני השם יתברך

עבור זה גופא שמלמדים תורה לישראל שנקרעו בניו ומביאים אותן לחיי העולם הבא

זאת אומרת אלה שמזכים את הרבים ומעמידים שיעורי תורה ומלמדים את ישראל תורה

או דואגים שילמדו את ישראל תורה

או שמשלמים כסף בשביל שילמדו תורה

העיקר להרבות תורה אפילו נשים שזוכות להרבות תורה

כמה חביבים האנשים האלה בעיני השם יתברך עבור זה גופא שמלמדים תורה לישראל שישראל נקראו הבנים שלו

וגם מביאים אותם לחיי העולם הבא

אתם יודעים מה זה לקחת את הבן של הקדוש ברוך הוא להסתובב במדבר לא יודעים איפה הוא הלך הביא אותו והכניס אותו לאמרנו זה, לחץ אותו, טיפל בו הכול

הביא אותו מוכן איך הקדוש ברוך הוא יודע לו

כמו שמובא בתנא דבא אליהו לעניין עצם התורה

אחד שאל אותו

למה חביבה היא בעיני הקדוש ברוך הוא יותר מכל באי עולם?

למה הקדוש מחבב את התורה יותר מכל באי עולם?

השיב לו בני מפני שדברי תורה מכריעים בני אדם לכף זכות

ומחנכים אותן למצוות ומביאים אותן לחיי העולם הבא

אז התורה מעבירה את הבן אדם מכף חובה לכף זכות

התורה מלמד את האדם לקיים את המצוות

והיא גם מביאה אותו לחיי העולם הבא כל מצווה זה מכריע את האדם מכף זכות? מה? כל מצווה מכריע אתה לא מכריע? לא כל מצווה מכריעה

התורה מכריעה כי היא שקולה כנגד כל התרי״ג.

זה כשהוא חציו, אבל אם הוא לא חציו,

למה? כי זה כנגד תרי״ג, כל מילה.

עכשיו תשמעו מה כתוב.

דברי תורה מכריעים את האדם

לכף זכות, מחנכים אותם למצוות,

ואים אותם לחיי העולם הבא.

לכן חביבה התורה אצל הקדוש ברוך הוא.

יש אנשים שחס ושלום יכולים לקבל התקפת לב.

יש כדור ששמים אותו מיד,

אם מתחילה התקפת לב מתחת ללשון, ובן אדם יכול להתאושש מיד.

כמה שווה הכדור הזה?

את החיים שלו.

איזה משהו קטן כזה.

אבל הקטן הזה מציל חיים.

יש אנשים שיש להם אסתמה,

ופתאום יש להם התקפה והם נחנקים.

יש להם משאף קטן,

והם חיים. כמה שווה המשאף הזה? החיים שלהם.

לא המחריכים. כמה זה עולה? תלך תקנה גרושים.

כמה זה כדור? גרושים.

אבל הגרושים, אנשים זלזלים בתורה.

מה זה תורה?

כתוב כמה דברים. זה אין לי סבלנות לקרוא. הלו, כי חייך!

זה לא כתוב פה דבר. מה? אתה מביא אותך מכדור. לא, אפילו מילה.

אפילו מילה זה תרייג מצוות.

כל מילה זה תרייג מצוות.

כל מילה זה כדור.

כל מילה זה כדור.

תרייג מצוות, תרייג, תרייג, תרייג, תרייג.

כשאתה מזכה את הרבים,

כל מי שלומד, כמה מילים שלמדו,

כמה זמן שלמדו,

כל זה שלך לחיי העולם הבא, אריכות ימים לאין שיעור.

והאדם מזלזל,

חושב מילים, שור של נגחת פרה, מה אכפת לי אם הוא נגח את הפרה או לא נגח את הפרה?

והוא לא מבין שזה החיים, דיני ממונות, מרצדס שפגע בשברולט, מה הדין?

לא, פרה וזה זה רק משל, לפי מה שדיברו אז, אבל ההשלכות הן על כל החיים.

כל דיני נזיקין, כל הדברים, צריך ללמוד.

אז זאת אומרת, אדם צריך להבין, אל תגיד מה יוצא לי. עצם זה שאתה עוסק בתורה, כי יהי חייך ואורך ימיך.

אז אתה רואה את זה כולה כדור, מה זה כדור?

זה לא כדור, זה החיים שלך.

משל למלך בשר ודם,

שיש לו בנים ועבדים הרבה בתוך ביתו.

יש לו למלך עבד זקן ביניהם,

שהוא מלמד את בניו דרכים נאות ומעשים טובים,

דרכים נאים ומעשים טובים.

ובכל יום ויום, כשנכנסים בניו ועבדיו לפניו,

מניח המלך את כולם ואוהב את העבד הזקן שיש לו בתוך ביתו.

ואמרו לו עבדיו, למה אהבת את העבד הזקן יותר מכולם?

אמר להם המלך, אלמלא עבד זקן זה,

שהוא מלמד את בניי דרכים נאים ונעימים ומעשים טובים,

מה יהיה עליהם?

מי מעמיד אותם?

אז מי הכי חשוב אצל הקדוש ברוך הוא?

העבד זה מלמד. מי שמלמד את בנם.

עד מה הם שומעים?

מלמד.

זה עוד לא מחזיר בתשובה.

מחזיר בתשובה זה על אחת כמה וכמה.

זה מחיה מתים קודם. קודם כל הם היו מתים, הוא מחיה אותם, ואחר כך הוא לומד אותם.

אז זאת אומרת,

זה דבר גדול שאין כדוגמתו.

כך דברי תורה, הואיל ומכריעים את ישראל לכף זכות ומחנכים אותם במצוות ומביאים אותם לחיי העולם הבא.

לפיכך חביבין דברי תורה על הקדוש ברוך הוא יותר מכל באי עולם ויותר מכל מעשה ידיו שברא.

כל הגלקסיות והכול אצל הקדוש ברוך הוא התורה חשובה יותר מכולם.

השם קנני ראשית דרכו כדי מפעליו מאז.

לפני כל המפעלות שהשם ברא בעולם

הייתה התורה קנויה לו.

וממש הוא הדין למי שמשתדל ללמד תורה לבניו של מקום.

כולם נקראים בנים של המקום.

וזה חביב בעיניו גם כן מכל באי עולם.

האדם הזה חביב. פעם הקראתי לכם בסוהר הקדוש בפרשת תרומה,

שהקדוש ברוך הוא כל פעם בנפילת אפיים,

כשהקדוש ברוך הוא בשכינה הקדושה,

מזמנים את הדיוקן של מי שמחזיר בתשובה שיעלו לפניו, לפני הקדוש ברוך הוא,

והקדוש ברוך הוא נושקו,

יישקן עם נשיקות פיהו ומברך אותו בברכות שבירך את אברהם אבינו,

ואומר לו ואהיה ברכה,

ומכניסים אותו בשבעים עולמות שכל הגנזים גנוזים,

ואחלה אולי מה שהולך שם למענו.

וזה למה?

משום שהוא חביב על הקדוש ברוך הוא יותר מכל באי עולם.

כשהתורה מונחת בקרן זווית,

ואם לא יימצא מי שישתדל ללמד אותה לבניו של מקום,

יישארו רק ממנה ומכל המצוות.

ואם כן, האיש הזה הוא המכריע על בניו של הקדוש ברוך הוא לכף זכות,

ומחנך אותן במצוות, ומביא הנחיה עולם הבא על ידי התורה שלומד עימהן.

אין חביב לקדוש ברוך הוא יותר ממנו.

כן?

מה זה בן דוד?

או כל בן אדם מזכה את ערבים? כל מי שמזכה את ערבים.

תודה רבה.

יש מעשה שמובא על ידי אחד מהצדיקים,

והוא אומר שיש הגנה גדולה מאוד למי שמזכה את הרבים אצל הקדוש ברוך הוא, שלא יכולים לדון אותו בכלל.

אי אפשר לדון אותו בשמיים.

מה פירוש?

הוא מביא מעשה.

היה מלך שהיו לו מדינות שמשלמות לו מס.

הייתה מדינה אחת רחוקה מאוד.

ולא שילמה לו מס.

כי אמרו, אנחנו רחוקים, הוא לא ישים לב, יש לו כל כך הרבה מדינות, לא נעלה לו את המס.

נראה מה יהיה.

והוא שמע שלא העלו מס, כי יש לו שם מי שמנהל לו את זה בסדר.

אז שלחו להם איגרת שישלמו, מוטב להם.

אמרו, טוב, זה מכתבים שיוצאים אוטומט מהמחשב, זה לא...

אז עוד שנה עברה,

בשנה השלישית הוא ראה שהם עומדים במרים,

ואמר לשר הצבא ללכת למלחמה עליהם.

אם הם לא ישלמו, להרוג אותם.

ואין, יצאה שמועה שהצבא בדרך והם יגיעו תוך שנה אליהם.

הם נכנסו לפחד, לא יודעים מה לעשות.

עכשיו איך הם ישלמו את מה שהם חייבים?

כאילו היה קשה להם לשלם בשנה את מה שהם צריכים.

עכשיו של שלוש שנים.

לא דומה לעשות, טקסו עצה ולא מצאו עצה שיוכלו.

בסוף בא אליהם איזה אחת חכם,

אמר להם,

תשמעו,

כל חודש תפרישו

חומש הצידה,

ותאספו את האספו עד שהם יגיעו, יהיה מספיק כסף כדי לשלם את כל החובות וזהו.

התחילו לאסוף מכולם,

הוציאו קול, עשו רשימות, קול אחד במשנה.

עכשיו החכם הזה שאמר להם את הדברים ואת העצה, הוא בעצמו היה תפרן טיכו,

אין לו ממה להפריש.

כשהגיע שר הצבא, אמרו לו בבקשה. באו עם ארגזים, מטמוניות והכול, אמרו לו הכול מוכן.

ספר,

בדק את הרשימות,

ראה שהכול פיקס,

אבל ראה שאחד לא שילם.

אמר, מי זה?

אמרו לו, פלוני אלמוני.

הזמין אותו,

מה איתך?

אין לי.

אין לך?

בוא איתי.

לקחו אותו,

אל המלך, אמר לו,

כל המדינה שלמה,

רק האיש הזה לא שילם.

קבע זמן שיתלו אותו.

מורד במלכות.

אותם חכמים שמעו,

ביקשו ארכה,

הם רוצים להגיע ולדבר עם המלך.

הגיעו למלך,

אמרו לו, אדוני המלך, אתה לא תכעס אם אנחנו נגלה לך סוד גדול.

אמר, אני מבטיח,

אמרו לו, תדע לך שאנחנו לא התכוונו לשלם בכלל.

אם לא האיש הזה ששכנע אותנו

לשים בצד כל הזמן חומש, חומש, חומש,

שר הצבא שלך היה מגיע, לא היה מקבל אגורה וחצי אגורה, אף אחד לא היה משלם.

למה הוא לא נתן? אם לא,

אם לא הוא ששכנע אותנו,

אנחנו לא היינו משלמים אגורה.

אז תדע לך שכל מה שקיבלת, את כל הכסף הזה,

זה בזכות האיש הזה.

לא רק שהוא לא העניש אותו, אלא מינה אותו להיות שר במלכותו.

אז אדם, לא היה לו כסף.

אז אדם

שמזכה את הרבים,

אפילו שהמצב שלו בחשבון, כמו שאומרים, אצל הקדוש ברוך הוא,

הוא לא בדיוק מאה במאה,

יש לו כיסוי ממה שהוא הביא כל כך הרבה לקדוש ברוך הוא.

אז זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא נושא לו פנים.

לא ידקדקו איתו,

כי הוא עשה לעילא ולעילא ולעילא מחובתו הוא.

יואו.

ואלה שעוזרים לזה שעוזרים לזה.

אווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו

ענה ארבעים וסיים ש״ס ועשה ככה וואי וזה גם עזר ובא והתנדב וואי אז זה חלק אורגני מהארגון ממזקי הרבים יא ביי איך האיש הזה נכנס שמה זה מהפמליה מהפמליה יא ביי

עשיתי מכירה של וילות לעולם האמת אתה לא יודע

הבטחתי שכל מי שמארגן הרצאה יש לו קודם כל חלק לעולם הבא

על פי מה הבטחתי?

על פי התורה ועל פי רבי עקיבא שאמר שבנו שנפטר הוא בן העולם הבא כיוון זיקת הרבים והרחבנו בזה זאת אומרת כל בן אדם שמתחבר לארגון שופר יש לו פתחון פה בשמיים

יבואו מקטריגים וזה משופר

האיש הזה תראו כמה ארגון שופר עשה בעלי תשובה כמה למדו תורה כמה נפטרו שעורים כמה העתיקו את שופר כמה עשו סופי השבוע בגללם כמה עשו טיולים בגללם כמה הקליטו קלטות בגללם כמה עשו דיסקים ווידאו בגללם כמה פתחו אינטרנט בגללם כמה עשו ועשו ועשו ועשו הכל העתקה משופר

אז זה לא רק מה ששופר עשה בעצמו,

אלא מה שחינך את הדור לעשות.

וזה דורי דורות עד סוף הדורות.

אז אם אתה מחובר לעורק הראשי,

יא חביבי, מה אתה זוכה?

אבל אנשים צרי אופק וצרי עין, לכן הם לא זוכים.

הם חושבים שהם פיקחים.

הם אפילו שקל וחצי מנוי באתר לא עושים לעצמם.

ככה זה עובד.

כן, מה רצית לשאול?

מתוך כל העוני רב הוא בנה,

הוא בנה, יש עוד זוויות לסיפור הזה. זה כמו חוטא מסוים שייחום אנשים להתערב לאלוהים וימשיך לעשות חטאים,

כי אין לו בפנים קרבה לאלוהים, או נכון לאותו רגע, כי אין לו...

זה לא נכון, בגלל ש... מי מכיר אחד כזה? זה לא חשוב, אבל הנקודה... מולילים וחוטאים, אבל הוא דחף כבר שלוש אנשים... יפה מאוד, כל הכבוד לו, כל הכבוד, אבל... זה לא סיפור, רק זווית אחרת. לא, לא. כן, רק זווית אחרת. הוא לא היה לו... לא אמרתי, לא. למה לא?

בגלל שזה לא היה לו,

אבל זה אפשר לא לקיים מצוות,

והוא לא מקיים מצוות, הוא הולל.

זה שונה.

כן, אבל... אם בן אדם יבוא ויגיד, אני במרד לא משלם, למה אני קמצן,

אני לא משלם.

אני נותן עצות לאנשים שישלמו, אבל אני לא משלם.

זה לא מדובר. מדובר שלא היה לו.

אם אדם הגיע למצב שהוא לא יכול לבצע, לדוגמה,

בן אדם שמסכה את הרבים,

לפעמים הוא לא יכול ללמוד, כמו כל אדם רגיל.

למה הוא לא יכול ללמוד?

כי הוא עסוק בטרות בזיכוי הרבים.

העוסק בזיכוי הרבים,

העוסק במצוות, פטור מן המצוות.

אז זאת אומרת, הוא לא יכול לדקדק בכל המצוות,

כי הוא רץ מעניין לעניין וכו' וכו' וכו'.

אז ממילא הוא עני,

הוא עני בתחומים מסוימים,

כיוון שהוא לא יכול להספיק.

אז ממילא אף אחד לא יבוא אליו בטענה על זה.

אבל אם הוא יגיד, אני עקרונית,

לא שומר שבת,

אני עקרונית,

לא זה, אני הולל ואני משתולל ואני לא יבוא אליהם, אבל אני אדחוף את כולם לקדם הכול. אם הוא לא עושה את זה עקרונית,

אם הוא עוסק במקצוע שמכריח אותו בוא נגיד ככה לסגור לפעמים את הרגשות שלו כדי להרוויח כסף, אם הוא עוסק בקריירה מסוימת, אין דבר כזה, חייב. מה זה, אנחנו חיים בעולם בשביל מי ש... תשמע, אנחנו חיים תחת הרים של עגל הזהב ואנחנו שותים ממנו, רוצים... צריכים לשבור אותו.

לנתץ אותו.

כמו אברהם אבינו ששבר את הפסלים.

זה התפקיד שלנו בעולם. אני חושב שהוא מנתץ אותו תוך כדי שהוא נמצא תחתיו, הוא דוחף את האחרים. לא, לא, לא. הוא רוצה להישאר עם העגל לבד, הוא יקבל את העוזרים. לא, לא, ממש לא. הוא הכיר אותך, הוא זרק את כל העגל לפה.

זה טוב מאוד, אבל הוא צריך גם לעבוד.

איך הוא רוצה להשאיר את העגל לעצמו? אבל הוא יכול גם לעשות. יעשה כל מה שיש בכוחו לעשות.

לא יסמוך רק על זה שהוא דוחף אחרים.

צריך שהוא ישתדל לעשות. יש אנשים שמרגישים שהם לא ראויים. אין דבר כזה. זה בלוף. זה בלוף של יצר הרע שאומר אתה כבר לא יכול.

זה בלוף של העגל. לא שלא יכול. לא כרגע. אין לא כרגע.

כרגע ומייד.

אין לא כרגע. לא כרגע זה בגלל שהאדם הוא בעל תאווה. הוא רוצה כרגע עדיין לעשות מה שהוא רוצה. אין לא כרגע.

אין רגע יותר מתאים מהרגע.

הרגע.

להתחיל כל מה שיכול. אין דבר כזה.

מייד מה שיכול יעשה.

כל יום ההתחלה חדשה.

מה? כל יום ההתחלה חדשה. נכון, אז להתחיל כל יום מחדש, כמו שאני, כל יום קם בבוקר. האדם שדחף שלושה אנשים... טוב מאוד, הוא יקבל שכר עליהם, יקבל גם עונש על מה שהוא לא דחף את עצמו גם.

זה כמו אחד שדוחף את האנשים לצאת מהאש והוא נשאר לסרף.

הוא אומר, מה, מה עם אלה שדחפתי?

אומרים לו, בסדר, הם ניצלו.

ומה איתך? אתה חרוך.

הוא יקבל על זה אפילו עונש יותר, בגלל שהוא דחף אנשים והוא לא עשה בעצמו. אם הוא מאמין מספיק באלוהים, הוא גם יגיד לאלוהים, תעניש אותי עשר פעמים. זה לא בעיה, גברים כאלה אנחנו מכירים פה,

אבל כששמים אותם בתנור מצ על חום של שבת חמש דקות... אז ייצאו אותו בגלגול בלי ידיים. אלוהים יביא פתרון לכל דבר. נכון שהוא יביא פתרון,

אבל הפתרונות לא ימצאו חן בעיני היהודי הזה כשיראה מה הפתרון. מבוהרים הפתרונות. כן, זה לא נעים לבוא בלי ידיים.

בכלל לא נעים.

אז לכן אדם צריך להבין, כדאי להשתדל בכוחו כל מה שיכול.

טוב, נמשיך עוד קצת.

לא, תגיד לי, ירכב סתם דומה, לא אני. כן? אתה קונה ספריית קודש. כן. עשר אלף שקל. כן. לא פתח דק, הוא יקבל שכר על זה? בטח, יקבל.

על כל ספר שילמדו בו, יקבל שכר.

כלום. סגור מנעור, עד המוות.

יקבל שכר על הקנייה?

מה פתאום? למה זה קנייה?

אתה לא קורא ספריית קנייה עם קנייה?

אחד שבנה בית כנסת, יושב את המפתחות אצלו ואמר, אף אחד לא ייכנס. מה יקבל? קבל מכות.

מה?

אדוני, אה, אתה אומר שאתה הלכת לקנות מתלמיד חכם בשביל לתת לו כסף. זה משהו אחר, זה לא הספר העניין.

אתה הלכת לתת לו כסף, בסדר.

אתה תקבל שכר על מה שאתה נותן לו את הכסף.

אבל ישאלו אותך למה לא השתמשו עם הספרים.

אדם שיש לו אפשרות, אסור להשאיר דבר בעולם שאפשר להשתמש בו לכבוד שמיים ולא משתמשים. כל הכוחות וכל היכולות, הכל השם יתברך.

והנה כתוב, מה?

לא צריך להגיע לזה שמפקד הראשון שימענות, הוא עושה מה שהוא יכול.

כן, אבל יכולים,

אבל לפעמים יכול להגיד, כן, אבל יכולת לשבת איזה ארבע שעות, כאילו להחליט שאתה לא מזכה ואתה לומד.

יכולת,

יכולת, אתה יודע, תשאל את החבר'ה בכל, הם יסבירו לך,

שהם חושבים שזה יותר חשוב ממה שהם עושים, ממה שעושים אלה שמצילים את עם ישראל. תשאל אותם, תראה.

גם אני יכול לבוא לאבא שלי ולהגיד לו, יכולת.

אני הילד שלו. נכון. יפה. אני לא יודע, כשאני קטן, אני לא יודע, אני רוצה אוכל, אני לא יודע מה זה, היום לא היה עבודה, היום פיטרו אותו לאב מהעבודה, אז אני אגיד לו, יכולת.

נכון. מה הוא יגיד לי שאני הבן שלו, יכולת? נכון.

מה הוא יגיד לי? גם אם אבא שלך יגיד לך, תשמע... כשהוא בן ארבע, אבא גשמי יגיד לי, בסדר,

ככה וככה, מה הוא יגיד לי? הרי לא משנה,

וגם אם אני אהיה פה בן 90, בעיניו כולנו כאן. כן, אבל הוא נתן לך את כל האופציות כמו שלי. לכולם הוא נתן אותן אופציות.

לך זורחת השמש ולי, הירח ולי, האוויר ולי. הכול לשנינו אותו דבר.

קיבלנו אותן אופציות. אחד החליט להיות כך והשני כך.

אחד החליט להשתמש בכוחותיו כך והשני כך.

אחד החליט לנצל את כל הכישרונות שלו כך והשני כך.

כל אחד יכול להחליט בכל רגע נתון לאן הוא פונה.

זהו, בידך,

אין תירוצים, למעט אם אתה בבית סוהר,

ולא נותנים לך ללמוד, ולא נותנים לך ככה, אתה אנוס, אדם שהוא אנוס, אנוס.

אבל אם אדם חופשי יכול לעשות מה שהוא רוצה, לעבוד, לא לעבוד, ללמוד, לא ללמוד, ללמוד ולעבוד,

מה שהוא רוצה הוא יכול להחליט.

תקום ותעשה.

שום דבר לא אונס אותך חוץ מעצמך.

אתה הורס את עצמך במחשבה, לא יכול, כן יכול,

לעוזר. איזה תהליכים?

מאה אחוז.

אבל שהתהליכים יהיו מזורזים.

למה? כי אם התהליך ארוך, מפסידים הרבה.

והנה כתוב,

יהי כבוד השם לעולם,

אשמח השם במעשיו.

אימתי יש לו לקדוש בשמחה במעשיו?

כשיודעים תורתו והולכים במידות ישרות.

ושמו הגדול מתאהב ומתקדש על ידם.

אלה שהולכים בדרכי השם,

הם מקדשים ומאהיבים את הקדוש ברוך הוא על הבריות.

כמו שאמרו חכמים זיכרונו לך ביומא פי זן.

אבל אם יהיו חס ושלום בורים וילכו באורחות עקלקלות,

מה שמחה מגיעה לו על השם יתברך מהם?

רק עיצבון.

זה כמו אחד יש לו ילדים,

טיפישים, לא לומדים, לא מקבלים מצוות כראוי, לא כלום.

איזה ענה יש לו מילדים כאלה?

אבל אם הוא רואה את הבן שלו, עוסק בתורה, לומד, עושה מצוות,

אומרים אשריך איזה בנים יש לך,

שאתה בא בורא, הבן שלך נתן לנו שיעור היום, הבן שלך נתן לנו זה, הבן שלך עשה לנו.

הבן שלך, הבן שלך, כל מקום שהוא, הבן שלך, הבן שלך, הבן שלך.

אחד אומר, ראיתי את הבן שלך, כן, היה עם חולצה כתומה, בא זה, ביקש עבודה, חיפש ככה, בא בן שלך, אמר ככה,

בן שלך בא, אמר ככה, כל אחד, בן שלך, בן שלך אמר,

איפה ראיתי את הבן שלך שם, נדמה לי זה היה הבן שלך, אי שדה, רק מקבל בשורות, אתה מבין?

אי שדה, מה זה? רגע, ואם הוא אומר בשורות טובות, אז האבא כבר נגרם לו לחק מזה, אז הוא גם כן שותף בעשייה של האבא? על זה מדובר, על זה מדובר.

בעשייה של האבא לא כיבוד הבית. מה הקשר לעשייה? ברגע שאבא יש לו נחת, אז הוא יכול... נחת זה לא אומר שהקדוש ברוך הוא עשה בעצמו את מה שאתה עושה. רגע, אבל...

אבל ב...

אי אפשר לספול בפה רגע?

ברגע שאבא יש לו נחת, הוא יכול לעשות עשייה ביותר רגועה וביותר חשקת.

רגע שהוא טעוד...

קוראים לזה ח'רט ח'לק.

ורק עיצבון,

ורק עיצבון,

ובפרט שהוא גם מוכרח להעניש אותם על עוונותם.

כמו שאמרו חכמים, כשהאדם מצטער, השכינה מה אומרת?

קלאני מראשי, קלאני מזרועי.

זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא כביכול בוכה על זה שהוא צריך גם להעניש את הבנים שלו.

הוא רוצה לתת להם עולם הזה, עולם הבא, רוצה לתת להם כבוד,

לתת להם כל מה שצריך.

ומה הם מכריחים אותו?

לתת להם עונש.

איזה אבא רוצה להעניש את הילדים שלו?

ואם כן,

זה שמלמד לבניו של מקום שיהיו יודעי תורתו ויעשו הטוב ישר לפניו,

ועל ידי זה הם מקבל הקבוצה שמחה בבניו,

כמה הוא חביב לפני הקבוצה ברוך הוא.

כמה ישמח הוא להתענק עבור זה לנצח,

ואין לו האנשים מזכי הרבים,

זוכים עבור זה לבנים גדולי תורה.

אתם שומעים? מי שמזכה את הרבים זוכה לבנים גדולי תורה.

לא כולם.

למה?

שמזכים את ישראל בתורה ומצוות,

כמו שמובא בתנא דבי אליהו.

מה כתוב?

כתוב גבי אלקנה,

שהשתדל לזכות את ישראל לעלות לרגל לירושלים.

אלקנה, מה היה עושה?

היה מזכה את הרבים. איך?

הולך לרגל. בשעה שישראל לא היו עולים לרגל.

היה ישן ברחובה של עיר.

היו מזמינים אותו להיכנס הביתה, בוא תישן אצלי.

הוא אומר, לא,

אני יושן באמצע הכביש, למה?

ישאלו אותי אנשים,

למה אתה יושן פה?

אני עולה לירושלים.

ואז אני אומר להם, תבואו איתי, נעלה לרגל.

וככה אוסף עשרה אנשים ועולים לרגל. לשנה הבאה עשרים אנשים, לשנה של עשרים אנשים.

וככה עולה עד שחלה את כל עולי הרגלים לירושלים.

מה זכה אלקנה בזכות זה? כמה היו? אמר לו הקדוש ברוך הוא,

אתה הכרעת את ישראל לכף זכות וחינכת אותם במצוות

וזכו רבים על ידך,

חייך שאני מוציא ממך בן שיכריע את כל ישראל כף זכות ויחנך אותם במצוות ויזכו רבים על ידו.

מי יצא ממנו?

שמואל. שמואל הנ...

נביא, משה ואהרון בכהניו ושמואל בקוראי שמו.

כל זה בגלל זיכוי הרבים של אבא שלו.

ואל יקט... לא לכל המצוות. לא לכל המצוות אפילו.

אפילו, רק לרגל, אפילו.

התלמידים גם, הם תלמידים לא. מה, בדיוק?

בדיוק? בדיוק. הפוך.

התלמידים זה הבנים הכי טובים שיש לאדם.

למה?

כי מהם הוא מקבל 100%. מהילדים הוא לא מקבל 100%.

תלמיד,

כי הילד זה השורש שלו,

והשורש הזה,

הענף הזה לא יצא כל כך מוצלח.

אז הפירות שהוא מביא, מטליעים.

מה לעשות?

אבל אם אני עכשיו עשיתי בן אדם שחוזר בתשובה,

ואפילו שהתליעו כמה פירות,

כשאני עשיתי אותו,

אני נטעתי את העץ,

אני מקבל את כל הפירות, גם אלה שמטולעים, 100%. כי אני את כל המצוות שהוא עשה, לימדתי אותו לעשות אותן 100%. אבל אני גם לא מחויב לחנך אותו עד הסוף.

לא יפה. הבנת?

אתה מחויב. אבל פה אתה מחויב בחינוך ואתה צריך להביא אותו למצב א', ב', ג', ד',

ויכול להיות שהחינוך לא היה בדיוק תואם את הילד וכולי,

ואז ממילא יש לך צד גם כן בפגם.

אז תלוי.

אצל אברהם, שהוא חינך את ישמעאל כמו שצריך, לא תובעים את אברהם אבינו על ישמעאל.

אצל יצחק, לא תובעים אותו על עשיו.

למרות שאומרים חכמים שבגלל שהוא לא רידה אותו,

ואברהם לא רידה, תשמעי לכן יצאו לתרבות רעה.

אבל לפי הבנתם זו הייתה הדרך שצריכים להתנהג איתם כאילו בדרך אהבה ולהביא אותם. זו הייתה טעות,

כי לא הצליחו להביא אותם.

אז לכן חכמים אומרים שזה לא טוב שלא רידו אותם.

ושלמה המלך אומר שצריך לרדות את הילדים,

כי הוא בעצמו גדל ככה.

ואימא שלו הייתה מרביצה לו בנעליים וקושרת אותו לעמוד.

והוא אומרת לו, תראה מי אבא שלך.

אבא שלך דוד המלך, מה אתה תצא?

ולא הייתה מניחה לו, נותנת לו מכות,

עד שהוא הפך להיות מלך ישראל וחכם מכל אדם.

בזה מדובר עד גיל 12, כי בגיל 12 הוא כבר קיבל את המלוכה.

אז היא הרביצה לו עוד כשהוא היה קטן יותר.

זאת אומרת,

בשביל לחנך אותו,

מה ברימה בר בטנימה בר נדריי.

הייתה אומרת לו, על מי אני נדרתי?

על מי אני החזקתי את הבטן?

למי?

בשביל שתצא ככה ככה?

והיא העמידה אותו.

אף חוכמתי שעמדה לי באף.

כן.

מגיע ראשון לאן?

כל מי שראשון מכוחו יוצא הקור.

ראשון בשיעור, ראשון בתפילה,

ראשון בתרומות, ראשון במבצעים,

ראשון בכל דבר, כל הבא אחריו שייך לו,

כי הוא הדחף הראשון.

ומי שיוצא אחרון?

מי שיוצא אחרון מקבל רק מה שהוא עשה. האם מכוח האנרציה באים כמו ככה עשרות?

תלוי ראשון כי יצא לו להיות ראשון? לא כי יצא לו. אם הוא עשה ראשון, כולם באים אחריו. לא קשור, השיעור הזה מתקיים כבר שנה.

מכוח האנרציה... זה לא משנה, זה לא משנה.

לא משנה.

כל מי שיבוא ראשון, כן.

הקדוש ברוך הוא אומר הזוהר, הקדוש אומר, מדוע באתי ואין איש?

כן, אז קודם איש.

אומר הזוהר, מעלת האיש הראשון שמגיע.

מדוע באתי ואין איש? קודם כל רוצה לראות איש.

איפה האיש הראשון?

אחר כך עשרה, מעלת עשרה.

ואחר כך כל מי שבא כמובן מוסיף בקידוש השם וברבעם עדרת מלך וכו' וכו' וכו'.

אותו אחד שמלמד בתוכך התראויה,

באנשים שהולכים לפי הדרך הזאת, אנשים שמגלים את הדרך הזאת, את כל הסבל שהם עוברים תוך כדי מה, איפה החשבון שלו בכל זה?

איפה החלק שלו בכל זה?

לטקוני שדרתיך ולא לעבותי.

אני שלחתי אותך לתקן דברים, לעשות מה שצריך,

ולא את העיוותים ולא את התקלות.

התקלות זה לא על חשבון מי שמכוון לתקן את האנשים.

מי שמכוון לתקן את האנשים מקבל רק שכר מלא על מה שהם עושים. אם הם יעשו עבירות או יעשו לא כראוי, לא זה,

זה לא בחשבון שלו.

הוא נותן להם את האופציה לזכות בחיי העולם הבא שלהם. על זה הוא מקבל מלוא השכר.

כן, אבל אנשים משנים את כל ההשקפה ואת הדעה שלהם,

טוב מאוד. וזה מוריד אותם גם לדרך מסוימת. טוב מאוד. את האמת והכול, אבל... אפילו אם הם יצטערו ויכאב להם ויהיה להם הפסדים ואפילו יעזבו אותם חברים והכול, הוא יקבל עוד יותר שכר.

למה?

כי הם מתנקים מכל הטומאות, מכל הלכלוכים, מכל החבורות רעות, מכל זה,

למרות שהם... מתנקים.

אלה שפורשים מהדרך הלא-טובה שהיו בה, והם מתקנים את עצמם.

אז לכן הקדוש ברוך הוא אמר לאלקנה, אתה הכרעת את כף ישראל לכף זכות

וחינכת אותם במצוות, וזכו רבים על ידך,

אני אביא לך בן שככה יהיה.

מה לקטן עניין זה בעיני גדולי התורה לומר

כי לימודים הנצרכים לאנשים כאלו,

יימצאו אנשים אחרים שילמדו אותם,

ולא אבטל תורתי עבור זה.

לא כן הדבר.

אחד אומר, בשביל מה אני צריך ללכת ללמד אחרים?

אני אלמד בעצמי, אני אהיה גדול, אני אהיה גויין.

אם אני אלמד אחרים, מה אני אהיה?

מתי אני אספיק אני להתרומם ולגדול בתורה?

אני רוצה לגדול.

אחרים ילכו.

אומר החפץ חיים, לא כן הדבר.

האף שבאמת במקום שאין אנשים,

כל מי שירא וחרד לדבר ה' ירוץ לדבר מצווה הרבה הזאת, ויעזרו לו מן השמיים. במקום שאין אנשים.

אבל אם יחזיק בזה הגדול בתורה,

יתקיים ויתגדל הדבר יותר.

אחד שהוא כבר מאן דה עומר.

יתחברו רבים לשמוע לקחו,

ויורה להם הדרך, ילכו בה במעשה אשר יעשון.

כשאני הלכתי לתת דרשות בהתחלה,

אז הזמינו אותי לדרשה.

שאלו אותי מה לכתוב במודעות.

אמרתי, עם לא נצחק. אמרו, מה, לא יבואו אנשים. מה זה עם לא נצחק?

כתוב שם עם לא נצחק, מי יבוא?

אמרתי, אל תדאג, תכתוב ויבואו.

והיו באים קצת, קצת, קצת, קצת, אחר כך הדביקו לי את השם הרב.

וככה זה נדבר.

אבל זה דומה היום שאני הולך לדרשה למה שהייתי בהתחלה?

למה זה לא דומה?

כי מי שכבר הוא נהיה מפורסם,

והוא כבר למד הרבה תורה והכול,

אז הדברים שהוא אומר מתקיימים יותר ומתגדלים יותר.

בהתחלה מה היו באים אנשים? מתכסעים איתי כל היום.

מי אמר לך? איפה זה כתוב? לא שמענו דבר כזה, לא היה דבר כזה. מה פתאום? אף אחד, ראיתי דתיים, אף אחד לא עושה כמוך, אף אחד לא אמר כמוך.

תשע שעות כל יום רק ויכוחים. מי אמר? איפה זה אמר? איפה זה כתוב?

מה, אתה לא רואה איפה אני?

אז זאת אומרת,

זה לא דומה.

אז לכן מישהו כבר חזק בתורה וגדול בתורה,

הדבר יתקיים ויתגדל עוד יותר. והתחברו רבים לשמועת לכחוב, יורה להם הדרך ולכו במעשה שעשו.

ועל ביטול תורתו אל ידאג כלל.

אני שאלתי את הרב שפירא, זכר צדדים וברכה, אמרתי לו די, אני לא יכול,

אני חייב ללכת שנה ללמוד למלא את עצמי מחדש.

אמר לי, אסור לך.

רק קביעת עתים לתורה.

אסור לך.

הוא אומר, אל ידאג, אומר החפץ חיים כלל.

דהיית בתנא דבנייהו דבסכר שמלמד תורה רבים,

הקדוש ברוך הוא מפקח אותו, עושה אותו פיקח,

ומוסיף לו חוכמה ובינה.

בלי מאמץ.

עכשיו, שתדעו,

בן אדם, כשלומד לבד,

כשלומד לבד,

אז יש לו לימוד אחד.

חזר עוד פעם, יש לו פעמיים.

כשאני לומד אתכם,

כל לימוד תורה שלי נחשב בין עשרים לארבעים פעם.

לא כנגד האנשים רק.

בגלל שכשאדם מלמד, זה לא כמו שהוא לומד לבד. כשהוא לומד לבד,

זה לא כמו עם האחריות של כל מילה שאתה מוציא,

כשתהיה במקום,

בזיכרון של מה שאתה לומד, זה אחרת לעומת מה שאתה קורא לבד.

זאת אומרת, מעלת התורה, כשאומרים אותה לרבים,

היא נשקלת כעשרות פעמים,

חוץ מהשכר.

וכמו שכתוב, כל תלמיד חכם המלמד

ברבים לישראל לשם שמיים ואינו נושא פנים לעשיר ולעני אלא מקרא ומקריא את כולם כאחד משנה שונה את כולם כאחד

מתוך כך הקדוש ברוך הוא מרחם עליו נותן לו חכמה ודעה בינה והשכל ונותן לו חלק עם הצדיקים אברהם יצחק ויעקב

ועליו הכתוב אומר מעמל נפשו יראה יסבע בדעתו יצדיק צדיק עבדי לרבים זה נקרא עבדי גם

עבדי לרבים

כבוד הרב מתי מוריד ממנו אבני עולם כדי שירים את קולו בבית כנסת?

מתי מה? מתי מוריד ממנו אבני עולם כדי שירים? מה זה מוריד ממנו אבני עולם?

אבני עולם זה כמו שאמרת לפני שקמת

להתפלל ויקום קלוני בן קלוני ויזמן שירה ולא יתבייש מאבני עולם שאלוהים מניח עליו?

לא אמרתי כזאת. סליחה, סליחה, יסבול בעולם הבא אם יינתן תחת אבני העולם? מה זה אבני עולם? לא הזכרתי אבני עולם.

אמרת את זה. היום?

זה אבני עולם.

איך קיבל?

אבני עולם.

כן, בדיוק, בדיוק.

מתי הוא מוריד את כל זה מהבן אדם?

ברגע שאדם מקיים תורה ומצוות ומזכה את הרבים,

ממילא הוא מתפנה מכל ההבלים.

במקום שהוא ילך להבלים,

הוא הולך לדרך התורה והמצוות, ממילא הוא פורש מההבלים.

ואז הוא לא יחנש עליהם.

בן אדם קם כל יום בבוקר ברמאות.

מה זה הבלים? הבלים, פירושו של דבר,

עם ה' או עם ה'. יש אנשים קמים בבוקר, שומעים חדשות.

זורקים להם את העיתון בבוקר, ישר הם קמים, קוראים... הבלים זה גם אבנים בתכלס.

זה גם סוג של אבנים שבן אדם... הבלים, הבלים. כן, כן, פשוט, אבל עדיין, זה גם סוג של אבנים. פשוט אני לא שמעתי אותך נכון בפעם ראשונה. נו, אז מה זה אתה רוצה להגיד? זה לא טוב שקוראים עיתון בבוקר ושומעים חדשות בבוקר. צריך ללכת ללמוד.

אז אם הוא קם, אשר רב אשר חלקו.

טוב, רק נסיים, כי אם רוצים להתחיל.

והנה באופן הלימוד הנאות מאוד להעניק שכל בני החבורה יחזרו בעצמם זה עם זה את כל משנה ומשנה,

או פרשה או הלכה שלומד עימהם הרב שלהם,

ואחר החזרה יתחיל עימהם משנה אחרת וכיוצא בזה.

זאת אומרת, לחזור ולשנן.

אז מה שאנשים לומדים עכשיו תשס, שבעה דפים ביום, וגורסים,

זה לחזור על התורה כמה פעמים אשריהם ואשר חלקם.

וכמה מעלות יש בזה. דבר ראשון, הכול, שמתוך כך זוכרים את הלימוד.

כמו שמובא בחירובין, פרק יצד מערבין, וגם ביורי דעה, בירכות תלמוד תורה, שכל המוציא בפיו,

לא במהרה הוא שוכח.

דהיינו ללמוד ולשמוע מה שהוא מוציא בפיו.

וכן מובא שם, ואמר לו שמואל הרב יהודה, פתח פומח בקרעי.

תפתח את הפה שלך ותקרא.

אתם עונים ואומרים, פדח פומח.

זאת אומרת, תפתח את הפה ותקרא, שישמעו אותך.

פתח פומח ותני, ותשנה.

שנאמר כי חיים הם למוצאיהם,

אל תקרא למוצאיהם, אלא למוציאיהם בפה.

ומקיימים כולם את מצוות העשה של ולימדתם אותם את בניכם לדבר בם.

שזה מדובר על מצוות עשה של לימוד תורה, כמו שמובא בקידושין דף ל״ד.

שהעיקר של הדיבור הוא בפה.

גם יש כבוד שמיים גדול בזה, על ידי מה שלומדים כל החבורה יחד.

אבל אם כל אחד שם בפינה שקט, נכנסים אנשים,

כולם, שקט.

אבל אם שומעים כולל תוסס, וכשאני נכנסתי פעם ראשונה נבעלתי, כמו בית חרושת.

אמרתי, איך אפשר ללמוד ככה, אני לא יכול להתרכז, מה זה?

ודופקים על הסטנדר, וזה, וזה לא הבונה, וזה לא סבורת.

מה זה הולכים מקור?

כן,

זה נקרא מלחמתה של התורה.

כבר הראתי למעלה כמה גדול וחביב בעיני הקדוש ברוך הוא עניין של לימוד התורה בחבורה, שבעבור זה נושא פנים לישראל.

וקץ הגאולה לא יבוא אליו בזכות לימוד תורה בחבורה, שקוראים זה עם זה ושונים זה עם זה.

והעיקר שישמיעו קולם בעת הלימוד.

ובסוגי הלימודים לאנשים כאלו בכלל,

כבר הובא למעלה, שהעיקר הוא בהלכות,

להשמיע להם חוקי אלוהים ותורותיו,

וגם לקבוע עת ללימודים המיישרים את נפש האדם לאדריכו בדרך הישר,

שילך בה בסוגי המידות ובזהירות המצוות.

אמן ואמן.