ה'חפץ חיים' נדחי ישראל ג מעלת המתחזק בלימוד התורה בעת הזו | הרב אמנון יצחק שליט"א

 

- - - לא מוגה! - - - 

בטחי ישראל חפץ חיים.

בו יבואר שאם יתחזק נשמור את התורה בעת הזאת,

תתעלה מדרגתו מאוד.

אנחנו ממשיכים על אלה שנידחים בתפוצות,

בגולה,

בנידחים בתל אביב.

הנה,

אף שבאמת בעיתים הללו,

שהוא מתמודד בארצות רחוקות

בין אומות שונות,

עובדי אלילים,

או בין ישראל בתל אביב,

שנתרשלו מקיום התורה,

לא נקל הוא לו לשמור את דיני התורה.

אבל תמורת זה מבואר מן הכתוב

ומאמרי חכמים, זיכרונם לברכה,

שאם יהיה לבן חיל

וינצח המלחמה הגדולה,

שהיא מלחמת יצר הרע,

ויראה לשמור את התורה בכל פרטיה בעת נדודו,

לעתיד לבוא יהיה שכרו הרבה מאוד

תחת הייסורים והעלבון

שסבל עבור כבודו של הקדוש ברוך הוא,

ויהיה מקדושי השם עבור זה.

אז כנגד הקושי,

הסבל,

העלבון והייסורים

שהוא עובר במחיצתם

של הגויים או הכופרים,

הוא יקבל שכר הרבה מאוד

כנגד זה,

ויהיה מקדושי השם עבור זה.

מן הכתוב, ממה שמצינו בשיר השירים,

בתשובה שהשיב הקדוש ברוך הוא לכנסת ישראל,

ואמר

אם לא תדעי לך,

היפה בנשים,

צאי לך בעקבי הצאן

ורעי את גדיותיך.

הכוונה,

התבונני בדרכי אבותייך

ולכי בדרכיהם,

כמו שפרשו המפרשים,

ונתבונן מעט

בעניין האבות,

מה שידוע לכל מעניין אברהם אבינו,

שהיה אז יחיד בעולמו בעניין עבודת השם,

שכל הדור כולו היה אז עובדי אלילים,

ולא נפל ליבו על ידי זה,

לא התחשב במה שהדור עושה,

אלא היה מתחזק בעצמו.

גם אבא לא היה לו כזה.

מעט שהכיר את בוראו בעין שכלו,

ללך בדרכיו

של הקדוש ברוך הוא ולפרסם אלוהותו לכל.

אדם יחיד

בכל העולם.

כולם עובדים עבודה זרה.

אין להם שום בעיה, שום מניעה,

שום איסורי מצפון.

זו הדרך האמיתית לדעתם.

ועומד אחד כנגד כולם, מתריס,

שובר להם את הפסלים ומוכיח אותם

ונלחם בהם ומנצח.

וסבל מחמת זה כמה ייסורים

מנמרוד ומאנשי עירו.

זרקו אותו לכלא עשר שנים,

היה בכותא.

זרקו אותו לכבשן האש.

גירשו אותו,

ביזו אותו.

אבל לבסוף נגלה עליו השם יתברך

ויצילו מתוך הכבשן.

והוא, לא היה לו התגלות מן השמיים מתחילה,

שיציל אותו הקדוש ברוך הוא מן האש.

הקדוש ברוך הוא לא הבטיח לו.

הוא לא התגלה עליו עדיין.

מה שהוא החליט למסור את נפשו

על קידוש השם,

על האמת הברורה לו,

זה היה מדעתו, לא על מנת להינצל.

על מנת להיסרף הוא קפץ.

רק השם החליט להצילו.

גבריאל, רצה להצילו.

אז השם אמר לו, לא, אני,

אני בכבודי אצילו.

למה?

אני יחיד בעולמי

והוא יחיד בעולמו.

ואין נאה

אלא ליחיד,

להציל את היחיד.

אלא הוא היה מתרצה שיישרף

ולא להטות מדרך האמת.

ולבד ששמר בעצמו את כל דברי התורה,

כמו שהעיד עליו הכתוב,

עקב אשר שמע אברהם בקולי,

בישמור משמרתי,

מצוותי,

חוקותי,

בתורותי,

היה מקרב

את הבריות

תחת כנפי השכינה,

כמו שאמר הכתוב,

ואת הנפש אשר עשו וחרן.

והיה מתנודד מעיר לעיר

ומממלכה אל עם אחר,

ללמד לכל את האמת

שהשם הוא אל עולם,

כמו שכתוב ויקרא שם אברהם

בשם אדוני אל עולם.

ומחמת זה,

חבבו הקדוש ברוך הוא,

וקראו אוהבו

והיה לו למגן ולמחסה ונישאו על הכל עד שקראו לו נשיא אלוקים אתה בתוכנו

וחשבו לעשות אותו אלוה,

ועשו במה לפניו, הוא לא הסכים.

וכן המידה הזאת נוהגת בכל דור ודור ובכל איש ואיש.

כשהוא מתחזק ללך בדרך השם,

לשמור את תורתו ומצוותיו,

אפילו כשהוא נמצא בין הקוצים והברקנים,

הגויים והכופרים,

ולא להטות מדרך האמת,

מתעלה במדרגתו מאוד,

והקדוש ברוך הוא יהיה לו גם כן,

למגן ומחסה בעולם הזה ולעולם הבא.

לכן אנחנו חותמים,

מגן אברהם.

אלוקי אברהם, אלוקי יצחק ואלוקי יעקב,

ולא חותמים בשלושתם, רק מגן אברהם,

שהכול בזכות אברהם.

וכן זה מצינו גם כן ביחזקאל הנביא שנאמר,

בכהנים הלוויים,

בני צדוק,

אשר שמרו

את משמרת מקדשי

ביטעות בני ישראל מעליי,

המה יקרבו אלי לשרתני

ועמדו לפניי

להקריב לי

לחלב ודם

מאום השם אלוקי.

אז יחזקאל הנביא אומר,

הכהנים הלוויים,

בני צדוק,

הם שמרו את משמרת המקדש

כשעם ישראל טעו

מעל השם.

אז הם היו יוצאי דופן בשמירת התורה והמצוות

ובקדושת המקדש בשעה שעם ישראל טעו.

אז מה אומר הקב'-ברוך-הוא בשם הנביא?

המה יקרבו אלי לשרתני.

מי שלא הולך עם הזרם,

הולך נגד הזרם.

ועושה לכבודי,

המה יקרבו אלי לשרתני

ועמדו לפניי להקריב לי חלב ודם.

נאום השם אלוקי.

וכבר אמרו חכמים זיכרונם לברכה

לפום צערא אגרא.

לפי הצער.

ככה שכר שאדם מקבל

וכן משמע באבות דרבי נתן

שמצווה אחת שאדם עושה

על ידי צער

שקולה כמאה מצוות שעושה

שלא בצער.

אז זאת אומרת, אם אתה אומר קשה,

זה הזמן להתגבר,

כי אז אתה מקבל מאה פעמים את המצווה.

אדם קשה לו

להניח תפילין לדוגמה,

והוא מניח תפילין

עם הקושי,

זה כאילו הניח מאה פעמים תפילין.

אדם קשה לו

לשמור שבת מסיבה מסוימת,

והוא שומר שבת,

זה כמו מאה שבתות.

זאת אומרת, אדם יכול להרוויח כל כך הרבה דווקא בגלל הקושי.

אז אדרבה, זו לא סיבה להתרפות, זו סיבה להתחזק.

וראוי לך לדע עוד

שהימים שהאדם עובד לקדוש-ברוך-הוא בזמן שאין מרבה לו טובה כל כך,

זאת אומרת, בשעה שאין לך הארת פנים,

והקדוש-ברוך-הוא כביכול לא מאיר לך פנים,

זאת אומרת, באופן גלוי הוא לא מאיר לך פנים,

ולכן אתה חושב שאתה בהסתר.

והאדם נע ונט בארץ,

או שהוא צריך לעבוד קשה,

יש לו חובות,

יש לו בעיות,

יש לו צרות,

יש לו ייסורים,

מחלות, בלאגנים.

דע לך

שהם נחקקים לו לעד למעלה, להיזכר שמו לטובה בעבור זה.

למה?

כי למרות כל הנדידות והצרות והייסורים והתלאות,

הוא ממשיך להחזיק בתורת השם,

אז שמו נחקק למעלה,

להיזכר שמו לטובה בעבור זה.

וחושבים לאדם

כאילו הוא מתחסד עם הקדוש-ברוך-הוא בזה.

שמעתם?

האדם,

בשעה שקשה לו

וממשיך ומתמיד לקיים את מצוות השם,

הקדוש-ברוך-הוא מחשיב לו את זה כאילו עשה איתו חסד,

כאילו האדם עשה חסד

עם הקדוש-ברוך-הוא,

ושמו נחקק,

והוא יקבל על זה שכר גדול.

וזה מקרא מלא, פסוק שלם

בירמיה נביא ב'

כה אמר ה'

זכרתי לך

חסד נעוריך,

אהבת כלולותיך,

לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועם.

אז רואים שהקדוש-ברוך-הוא מחשיב את זה,

חסד

שעם ישראל

הלכו אחריו במדבר

ללא הבטחה.

מזון

ללא כלום

עם כל הקושי נדודים ותלאות למדבר

לא לאמריקה למדבר חסד אומר הקדוש ברוך הוא. אני זוכר לכם את זה שעשיתם איתי חסד

וכאשר נתבונן עוד נמצא

כי עניין קושי הגלות עתה

והפיזור בקצה הארץ בסוף הגלות

זה עניין של בחינה

הקדוש ברוך הוא בוחן את האנשים

שיתבחן האדם ויתלבן כל איש

ויוצאים מחשבותיו מכוח אל הפועל

כמו שאמר הכתוב בזכריה יג

וצרפתים כצרוף את הכסף

ובחנתים כבחון את הזהב

זאת אומרת

כסף יש בו סיגים

זהב גם כן

בשביל להוציא עשרים וארבע קראט

צריך להכניס אותו לכור ההיתוך

כדי

לצרוף אותו,

כדי לבחון אותו,

לעשות אותו צרוף.

אז גם האדם, צורפים אותו,

שולחים אותו למקומות כאלה שיש בעיות, יש בלאגנים.

לא קל לשמור את התורה במקומות שהוא נמצא בהם, בעבודה או בסביבה

או בחוץ לארץ או בכל מקום שהוא נמצא בו,

ואז שולחים אותו לבחון אותו.

האם תעמוד למרות התנאים הקשים ביהדותך או לא?

זו השאלה.

מתי המבחן, אומר בעל מדרגת האדם,

כגון אדם שנוסע ברכבת ברוסיה,

ושם נוסעים כמה ימים,

עכשיו הוא צריך לקום להתפלל מנחה.

אם הוא קם להתפלל בעמידה,

יתפסו לו את המקום,

ואז יכול להיות ששלושה ימים הוא יצטרך לעמוד.

האם הוא יעמוד או לא יעמוד?

זה המבחן.

האם אתה תשנה כהוא זה במקום שיש לך לחץ או צער או קושי,

או שאתה תתמיד

לעשות הכול

כאילו אין פה שום בעיה ושום כלום?

מבחנים.

אז לכן אומר,

יש גם עניין של קושי הגלות והפיזור בשביל הבחינה,

שיתבחן ויתלבן כל איש ויוציא מחשיבותיו מכוח אל הפועל.

כמו שאמרנו בפסוק זכריה יג',

וצרפתים כצרוף את הכסף

ומחנתים כבחון את הזהב.

ועניינו הוא,

כמו הצורף,

כשרוצה להסיר את הסיג מהכסף, הזהב,

ולהוציא אותה מזוקק,

משליך אותם לתוך כור הברזל שמזקקים שם.

ואז על ידי כוח האש

נבדל הפסולת,

והזהב יצא מזוקק.

כן יהיה בסוף הגלות עכשיו.

באשר הוא סמוך לעת הגמול,

עכשיו נשלם לכל איש כפעולו,

רוצה הקדוש ברוך הוא

לזקק ולצרף את בניו

ולהודיע לכל מי ומי

שהוא לשם באמת ובתמים,

ומי שהוא מחזיק עם השם

רק לפנים,

אבל בסתר הוא עושה כרצון רוע ליבו,

ועל כן הוא מוכרח להתנהג עמנו באופן זה.

זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא

מכניס את כולם במבחן,

ואז עם המבחן הזה,

כשיגיע רגע הדין

ואנשים יתמהו,

מה קרה?

למה פלוני,

שחשבנו שהוא צדיק, מקבל עונש?

למה פלוני,

שחשבנו שהוא בינוני,

מקבל זכר?

למה פלוני כשהוא ככה?

לא נבין.

אז הקדוש ברוך הוא משחרר לנו עכשיו ניסיונות.

אז לכן יש עכשיו ניסיונות.

יש אינטרנט,

יש אייפון,

יש פייסבוק,

יש טוויטר,

יש כל מיני חריט

שנותנים לאדם הזדמנות לחטוא,

ובודקים אותו אם הוא יהיה חטא

או לא יהיה חטא.

אז זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא מזקק ומצרף את בניו להודיע לכל מי ומי שהוא לשם באמת ובתמים,

ומי שהוא מחזיק עם השם רק לפנים,

ובסתר עושה כרצון רוע ליבו.

על כן הוא מוכרח להתנהג עימנו באופן זה.

נבער את דברינו,

כי בימים הראשונים, כשהיו כל ישראל מקובצים במקום אחד,

ולא נמצא שום אדם שיעבור על התורה בפרסום,

לא היה ניכר לכול בין עובד השם באמת ללא עבדו.

אי-אפשר היה לדעת, כי כולם בסביבה אחת.

אתה לא יכול לדעת.

מישהו חורג טיפה,

כולם מרגישים, כולם יודעים.

ואז ממילא,

גם מי שלא רצה לשמור מצוות, שמר מצוות.

כמו שיש דתיים היום, נובשים שחור לבן,

נובשים מגבעת הכול, אבל לך תדע מה הם עושים במסתרים.

אז זאת אומרת, לא יודעים בדיוק, כי הסביבה שומרת

שכולם יתפללו, כולם ילמדו תורה, כולם, אבל מה יש בליבו?

זה רק השם יודע.

כי אפילו מי שיש לו לב נשחט,

בליבו שר מדרך השם,

היה מתיירא לעיז פנה בפרהסיה.

להוציא עצמו מכלל ישראל ולאכול מאכלות אסורות, איך הוא יכול?

כל הסביבה זה רק כשר.

איפה הוא יאכל לא כשר?

וכן לחלל שבת, איך הוא יכול לחלל שבת? כולם יודעים שהוא חסר. איפה הלכת? איפה היית?

הוא לא יכול לנסוע.

וכן שאר ייסורי התורה.

הרי אם כך היה עושה בסביבתו, ירדפוהו עם עד חורמה.

ואפילו שבסתר ריבו היה חושב טועה על השם,

ויען שחפץ הקדוש-ברוך-הוא שיתגלה לכל מחשבות לבב כל אדם,

אם הוא שלם עם השם ואם לא,

כדי שלא ייפלא בעיני העולם בעת יום הדין,

כשהקדוש-ברוך-הוא יברר ויבדיל את הפושעים והמורדים,

להרחיק אותם מנחלת השם,

אז ישאלו על מה עשה השם ככה,

כי הם לא ידעו מחשבות ליבו ומעשם בסתר של האיש,

כדי שיתברר לכל כי צדק משפטו,

ולכן הסתיר הקדוש-ברוך-הוא מעט את השגחתו,

וממילא מתגבר קושי הזמן,

ובני ישראל נפוצים על-ידי זה בקצה הארץ, בין העמים,

במקום שאין מצויים שם קרוביו

ומכיריו

מאנשי מקומו שהוא יתבייש מהם,

כי הוא נמצא עכשיו בסביבה זרה ומנוכרת שלא מכירים אותו,

והוא יכול להוציא כל חפץ ליבו בפרהסיה, בעין מוחה,

ויראו הכול לעתיד,

כי צדיק השם וישר משפטו.

זאת אומרת, הכול זה מבחן.

ולהפך,

מי שמתחזק אז

מפני יראת השם הטמונה בליבו,

שלא לזוז מתורת השם,

ועומד על נפשו וסובל תלאות רבות עבור כבוד השם

ושמירת מצוותיו,

זהו האדם השלם המקודש בקדושתו יתברך,

והוא מאוהבי השם

אשר יאיר פניו לעתיד כצאת השמש בגבורתו.

כתוב לעתיד לבוא,

חוכמת אדם תאיר פניו.

אדם ילך,

יראו אותו אם הוא היה חכם אמיתי ויראה שמים אמיתיים,

כמו שקרן עור פניו

של משה רבנו,

ככה אנשים ילכו

ויהיה להם אור בפנים.

יש אנשים ילכו,

יהיה להם כמו פנס עם בטרייה קטנה.

ואז ידעו בדיוק כמה הוא שווה.

יש כאלה שאין להם פנים, חושך וצל מוות.

אז זאת אומרת, אי אפשר יהיה להסתיר את זה.

יראו בדיוק על הפנים, חוכמת אדם תאיר פניו.

ואז כתוב שהשם יאיר פניו לעתיד לבוא כצאת.

את השמש בגבורתו

וזוהי הבחינה האמיתית שיתבחן האדם ויצורף עם ליבו שלם עם השם

ועל זה אמר ובחנתים

כבחון את הזהב

ועל זו העט

שהיא עט הקץ

ראה דניאל

בחיזיון ואמר

התבררו רבים

התבררו ויתלבנו ויצורפו רבים

והרשיעו רשעים.

רוצה לומר,

אותם שהם רשעים עתה

התחזקו עוד יותר ברשעם

באחרית הימים, עכשיו,

שיראו שאפס עצור ועזוב לישראל.

אתם רואים איך המטונפים האלה,

הגאים,

הולכים ממקום למקום, מעיר לעיר.

עכשיו רוצים בחדרה, ברעננה, בכל מקום.

בכל מקום הטומאה מתפרצת.

בכל מקום.

למה?

שאותם רשעים יתחזקו יותר ברשעם

כשיראו שאפס עצור ועזוב לישראל.

ולא יבינו כל רשעים.

והמשכילים יבינו.

רוצה לומר שהם יבינו שכל הצרות הוא רק למבחן וצירוף,

כי באמת לא קצרה יד ה' מהושיע.

זאת אומרת, כל הצרות

לא באות סתם, לא בגלל שה' לא יכול להושיע,

השם מדי יכול להושיע. ברגע ישועת ה' כרב עין, אז למה הוא לא מושיע?

כי זה המבחן.

הוא רוצה לראות בתוך הצרות

מי שומר ומי לא.

אבל הרשעים לא יבינו.

והם יחשבו שעזב ה' את הארץ,

וכל איש יוכל ללכת בשרירות לבו.

הם רואים שה' לא מתערב כביכול,

אז הם חושבים כאילו עזב ה' את הארץ,

לא מעניין אותו, אז נעשה מה שרוצים.

ולא יודעים שזהו המבחן.

שה' מסתיר פניו,

לראות מה יעשו.

כי אין זה היה גם בדור המדבר,

שכתוב, וזכרת את כל הדרך.

למען ענותך לנסותך,

הביאור הוא.

העינוי היה כדי שיתבחנו,

שיצאו כל מחשבות ליבם מן הכוח אל הפועל.

עכשיו בואו נראה מה אתם תעשו.

עכשיו יש ניסיון,

תוציאו.

כל מה שיש לכם בפנים, תוציאו החוצה.

אז מי שהיו לו מחשבות רעות,

הוציאו אותם החוצה.

מי שלא,

נשאר בתומו, כמו שבט לוי,

שנשארו בתומם.

וגם הפירוש הוא

שלמען ענותך ולמען נסותך.

נסותך זה לא רק ניסיון,

זה גם התרוממות,

להרים אותך.

כמו שכתוב, הרימו נס

על העמים,

נס להתנוסס.

כמו שדגל נקרא נס,

ומרימים אותו להתנוסס,

ככה הניסיון הוא גם עניין של

לא רק בחינה, אלא גם הרמה, לרומם את האדם,

שאם הוא עומד בניסיון,

פירושו שהוא מתנשא למעלה ראש.

כמו שמובא בזוהר הקדוש.

ושני הפירושים מתאחדים,

שעל ידי הבחינה, אם עומדים בה,

אז הם יהיו עליון על כל גויי הארץ.

וכן, המידה הזאת נוהגת

בכל דור ודור

ובכל איש ואיש,

לא רק בדור המדבר זה היה,

שכשם שהשם יתברך רוצה להעלות את האדם לגדולה באיזה מדרגה,

הוא בוחן אותו מתחילה.

האדם לא מקבל ציון טוב מאוד בלי בחינה.

צריך לעבור בחינה.

בעלידה בחינה מתעלה האדם במדרגתו,

כאמור.

וזה מובא בבבא בתרא דף יוד.

חד אמורה ששמע למעלה

שהרוגי לוד

שקידשו שם שמיים,

אין כל בראייה יכולה לעמוד במחיצתן.

היו שניים שנגזרה גזרה על היהודים

להרוג את היהודים בגלל שמצאו את בת המלך מתה

ובאו להרוג את היהודים.

היו שם שניים,

לוליאנוס ופאנוס,

פאפוס פאנוס, נדמה לי.

והם היו שניים

שאמרו שלא, זה לא היהודים, זה הם.

והם מסרו את נפשם והם מתו והצילו את כל היהודים.

הם נקראים הרוגי לוד,

שאין אדם יכול לעמוד במחיצתן בשמיים.

אז זאת אומרת,

לא צריך להגיע אבל עד דרגה זאת, לאו דווקא הריגה.

גם הדין הוא בכל מיני צער ועינוי שאדם מתייסר בעבור הקדוש ברוך הוא,

הוא מתעלה במדרגתו לעולם הבא.

כמו שמובא בברכות דף ה',

שלוש מתנות

נתן הקדוש ברוך הוא לישראל,

לכולן לא נתנן

אלא על ידי ייסורין.

אתם רואים? מתנה עם ייסורין.

מתנה עם ייסורין.

איזה? תורה?

מתנה גדולה, אבל עם ייסורין. צריך להצטער בשביל שאדם יזכה לתורה.

ארץ-ישראל, מה?

אני אומר לך, אתה תקבל פרס גדול, בפני שתעשה ככה וככה. אם תעמוד במבחן הזה,

תקבל פרס. דוגמה,

מי שירוץ 42 קילומטר יקבל מכונית רולס רויס.

אני נותן לך מתנה ואני אומר לך, תתייסר.

אתה רוצה להגיע לזה? תראה לי.

מה אתה מוכן?

זה לא בחינם המתנה.

לא בחינם.

מתנה, אבל עם איסורים.

ארץ-ישראל, מתנה,

אבל עם איסורים.

קשה להתיישב בארץ-ישראל, לא קל.

בעולם הבא,

משיגים אותו עם איסורים.

האם האדם החושב יבוא ויקבל את זה ככה על מוכן?

אין דבר כזה.

הנה כל דברינו בפרק זה נכלל במה שמובא בירושלמי,

תניא.

רבי שמעון בר יוחאי אומר,

אם ראית הבריות

שנתייאשו מן התורה,

עמוד ואחזק בה,

ואתה נוטל שכר של כולם.

העניין הוא

שידוע מה שאמרו החכמים, זיכרונם לברכה,

מלכותא תרקיעא

כעין מלכותא דארעא.

איך עובד שם מלכות שמים כמו מלכות הארץ?

הנה ראינו,

במלכות ארעא יש משרתים שונים לפני המלך.

יש השירות שלהם במעלה העליונה,

יושבים תמיד בשולחן המלך.

יש שרים פחותים מהם,

ויש שירותם פחות מאוד.

ויש ביניהם ובין הראשונים כמה וכמה מדרגות.

והנה, מטבע האדם המשכיל

הוא תשוקתו לעלות למעלה העליונה.

הוא משתדל בכל עוז לעבוד את המלך מעבודת נאמנות,

כדי שיראה המלך אמונת ליבו וינשא את כיסאו למעלה.

וברבות הימים יקרה שכאשר יעבוד בתמידות באמונה לפני המלך,

ינשא את כיסאו על כל השרים אשר לפניו.

אבל כל זה מצוי

רק אחרי שנים רבות.

זה לא בא בצ'יק-צ'אק.

רואים נאמנות של בן-אדם הרבה זמן.

רמטכ״ל בישראל

לוקח 30 שנה,

35 שנה,

עד שהוא מקבל להיות רמטכ״ל. זה לא הולך,

הוא גומר קורס, הוא נהיה רמטכ״ל. אין דבר כזה.

צריך שיעבור הרבה הרבה הרבה עד שיקבל.

וכאשר נראה לעין כל אשר השרים הרואים פני המלך,

על-פי רוב,

הם זקנים.

רוב השרים הם מבוגרים,

60-70,

וכמעט אין בנמצא שר גדול מקורב למלך שירח בשנים.

זה מדובר כשהיה מלך, לא כשיש בחירות.

כשיש בחירות היום,

גם נערים מנוערים יכולים להיות שרים.

אך לפעמים יקרה אשר יוכל אחד להשיג שררה במעט ימים.

יש מקרים יוצאי דופן

שאדם יכול להיות שר תוך שישה חודשים.

איך זה?

מתי שתהיה מלחמה

והוא היה מהנבחרים

שעמדו על שדה המערכה

וסבל בשישה חודשים האלה תלאות הרבה,

וחייו היו תלויים לו מנגד,

ושם נפשו בכפו

לכבוד המלך

עד כי ניצח את המלחמה,

ובפרט אם הוא גונן בגופו על המלך

בשעה שהשרים האחרים

לא פעלו כראוי.

מדרך המלך, לאחר שנגמרת המלחמה, לעשות סעודה לכל אוהביו, מחלקים צל״שים

באלה שמסרו את נפשו עבור כבודו, לנשא אותם מעלה-מעלה

ולתת להם מתנות גדולות כיד המלך.

ואז יכול להיות

שהוא ישיג מעלה

עבור שישה חודשים

במה שמסר את נפשו בעבור המלך,

מה שאחרים לא ישיגו בשנים הרבה,

שעבדו באמונה,

ואז יעלו רק מעט-מעט ולאט-לאט.

אותו דבר.

אנחנו נמצאים בדור,

יש הרבה רבנים,

יש הרבה גדולים, יש הרבה חכמים,

אבל יכול לבוא בן-אדם אחד פשוט

ולמסור נפשו בשביל המלך

ולעשות כל מה שהוא רק יכול, עם התנאים הכי קשים,

והקדוש-ברוך-הוא יראה שהוא מגונן

ומקדש שם שמים,

ועושה הכול למען כבודו יתברך,

ללא לאות,

כל הזמן מוסר נפש,

אפשר שבפרק זמן הקדוש-ברוך-הוא ינשאו ויפרסמו בכל העולם כולו.

למה?

למה?

בגלל שהוא מסר

בגלל שהוא מסר את נפשו.

פירושו של דבר

שאדם צריך לדעת,

בדורות האלה

אפשר לחטוף ולהשיג מעלות

מה שאי-אפשר היה בשנים קדמוניות.

אז לכן כל חכם

יראה

איך הוא נכנס

לתוך העשייה הגדולה הזאת.

כן, הדבר בענייני עבודת השם יתברך

אינו דומה

שכר האיש שהחזיק בתורת השם והלך בדרכה בשנים קדמוניות,

בעת שהיו רבים

ממכירי קדושת התורה וגודל ערכה.

ומי שהחזיק בתורה היה לכבוד ולתפארת בעין כול.

להפך היה,

מי שסר מדרך התורה היה משתולל

והיה לבוס ולקלון בעת כזאת.

ולהשיג מעלת צדיק וחסיד

היה צריך הרבה הגיעה שלא לזוז בכל ימי חיי ומתורת השם אפילו רגע ולהיות שלם בכל המידות הטובות

אשר לא יימצא שום שמץ.

אז אם לא זז מלעסוק בתורת השם בכל כוחו,

קראו לו צדיק.

ואומנם בעת הזאת

באמנות הרבים אשר רבים בגדו בדרך התורה וסרו מדרכה וסר מרע משתולל

בעת מלחמת התורה עכשיו ורבים לוחמים נגד התורה

ורוצים לעקור את שורשה כמו שינוי חוק טל

בוועדת פלסנר וכו',

אז לכן כבוד התורה וכבוד השם מושפלים.

אז מי שחס על כבוד כולו מתחזק

לא לסור מדרך התורה בימי חייו,

אפילו שלפנים הייתה עבודה זו מידה ממוצעת,

עתה הוא זוכה על-ידי זה בימים מועטים

להיות מהשרידים אשר השם קורא,

ולהיכתב למעלה בשם

יראי השם וחושבי שמו.

ככה יכתבו עליו בספר.

דהיינה ידוע שאמר התנא לפום צערא אגרא,

לכן נשכיל מזה לדעת כי תגדל מעלות העוסק בתורה והמחזיק בה כשהיא בשפל המצב

הרבה יותר ממי שמחזיק בה כשהיא בעיקר תפארתה,

יען כי אז צריך להתעזר ברוב אונים להקימה

ומשכורתו תהיה כפולה לפי צערו ועמלו,

ואפילו שבימינו מעטים הם המתחזקים ללכת בדרכי התורה,

בכל זאת,

אל יפול לב האדם על ידי זה,

כי מי יודע את גודל מדרגתם למעלה?

כי לפעמים שקול איש אחד,

כמו זה שאמרנו,

כמאה או כאלף אנשים,

כמו שאמרו על אבישי בן צרויה,

שהיה שקול כנגד כמה אלפים.

הכול

לפי רוב עמלו וניסיונו שהוא נבחן בו,

ועל ידי זה בוחנים עם לבבו נאמן עם השם.

בכל שיתגדל ניסיונו,

תתגדל מעלתו.

ובדרך דמיון,

פעם אחת הלך איש כפרי

עם

איש מן הכרך

והראה לו העירוני,

לכפרי,

את העושר שנמצא בעיר ואת החנויות שיש,

שמלאות כל מיני סחורה.

לקח אותו לשוק של הקמח.

הראה לכפרי חנויות גדולות מלאות שקים של קמח,

מהקרקע עד התקרה.

אחר כך לקח אותו לחנויות של סחורות צמר גפן,

והן מסודרות סביב הקירות על הדפין

האצטבעות המוכנים לזה בכל ארבע רוחות.

אחר כך לקח אותו לחנויות של משי,

שמונח רק בשתי רוחות,

דהיינו בשני צדדים של החנות.

אחר כך נראה לו חנות של כלי כסף,

שיש רק בקיר אחד כלי כסף.

אחר כך היתה לו חנות של תחשיתי זהב ומרגליות,

שאין שם אפילו בקיר אחד,

רק איזה תיבות קטנות עומדות בזווית של החנות.

שאר החנות

פנויה לגמרי.

כשבא כפריל מכיריו,

התחיל להלל את החנויות שמלאות סחורה,

והשפיל את החנויות האחרות.

בפרט החנות האחרונה היתה חנות אחת ריקה וכמה ארגזים בסך הכול,

ולא נמצא בזוויותיה כמה ארגזים.

וענה לו בן הקרח, הוא אומר, קפרי שחל,

תדע,

מה שיש ונמצא בחנות של תחשיתי הזהב והמרגליות בתיבה קטנה,

לא יערוך כל החנויות המלאות סחורות על כל גדותיהן.

כן הדבר בענייננו.

מה שמוצאים כעת יחידים מעטים שמחזיקים בתורת השם,

הם האבנים הטובות והמרגליות היקרות.

והם שקולים בעיני השם יתברך

כאלפי ורבבות בני אדם מתל אביב.

בזכותו למעלה גם כן גדולה מאוד מאוד.

ועל זה רמזו החכמים, זיכרונם לך, במה שאמרו על הכתוב, ולקחתי אתכם,

אחד מעיר

ושניים ממשפחה.

זאת אומרת, אחד מעיר

מזכה את כל העיר.

אחד מעיר

מזכה את כל העיר.

זאת אומרת, אחד שנשאר בעיר ומתחזק עם השם ותורתו,

זכותו הגדולה שיכול להציל את כל העיר.

כשחיפשו

עשרה בעיר

בזמן סדום,

צריך היה עשרה שמחזיקים בתורה.

אם יש 50 איש

צדיקים בתוך העיר, בתוך זה שרואים אותם,

היו חמש ערים,

אז בכל עיר

עשר.

שיהיה עדה.

זאת אומרת, הם יכולים להציל את העיר.

סדום ועמורה וכל הערים

היו חטאים מאוד, רעים בחטאים.

זאת אומרת, הייתה עליהם גזירת כליה.

אז צריך לפחות עזרה,

שמעשרה יכולים להתעורר לתשובה.

לא היה,

הם נשרפו.

אבל בעיר

שהם לא כאלה חטאים

כמו סדום,

יכול אחד להציל את העיר.

ומי מציל את כל העולם כולו?

צדיק יסוד העולם.

רואים מה כוחו של יחיד.

ומי הביא את כל העולם לאמונה?

אחד.

אברהם שמו,

אברהם אבינו.

ואנחנו בניו

צריכים ללך בדרכו.

אמן.

רבי חנניה ברגע שאומר.