חפץ חיים נדחי ישראל פרק מג קדושת התורה ותרמית האנשים הפושעים | הרב אמנון יצחק שליט"א

28-6-12
המשך פרק מ"ג נדחי ישראל החפץ חיים
ואען ואומר, התבוננו אחי עד כמה גדלה טעותן של אלה האנשים הפוקרים, שנחשבים כמי שבא להכחיש את אור היום הנגלה לעין של כל מי שיש לו עיניים לראות לבד מן העיוורים שאין להם עיניים, דהנה תורתנו הקדושה לא ניתנה בסתר, כמו שכתוב בישעיה מ"ח, לא מראש בסתר דיברתי, והכוונה שהתורה לא נתנה הקב"ה בסתר שיוכל מי שהוא לטעון ולהסתפק באמיתתה חס ושלום, אלא ניתנה התורה בגלוי ובפרסום גדול לעיני מיליונים, שישים ריבוא אנשים שהיו כולם במעמד הקדוש והנורא מגיל עשרים עד גיל שישים, וקיבלו אותה כולם עליהם בלב שלם וענו בקול אחד, "כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע", ומן הדור ההוא והלאה, נשמר ונעשה כל חוקותיה ומשפטיה אצל כל כלל ישראל, אף אחד מהן לא נעדרה, ואף בכל עת הגלות הארוך והמר לא נחסר ולא נשתנה שום מצוה ממצוות התורה בכל מקומות פזורנו בקצות תבל, ולא בא שום התרשלות אצל כלל ישראל אפילו באחת מהן, ואף דברים שהצריכו להשיגם מאלף פרסאות, כמו אתרוג ולולב, לא נחסר בשום פעם ובשום מקום, וכל מצוה ומצוה ממצוות התורה נלמד ונשנה בכל דור ודור מזמן נתינתה עד היום אצל אלפים ורבבות מישראל, בכל פרטיהן ודקדקוהין בעיון גדול ונורא, ז"א דבר מן התורה לא נפל ארצה, וכל הגלויות שהתכנסו בארץ הגיעו עם אותן מצוות, אותם ספרי תורה, אותם תפילין, אותן ציציות, הכל בדיוק אותו דבר. אין תיבה ואות בתורתנו הקדושה אשר לא עמלו עליה כמה אלפים ורבבות מישראל מדורות הראשונים וגם האחרונים להבינם על בוריים, וכולם מצאו בה חכמה ודעת כל אחד לפי שכלו ותבונתו ואעפ"כ לא הגיעו להשיגם עד תכליתם, ונשאר שם עוד צפונות נפלאות, כמו שהתפלל דוד ואמר, "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך", ולא לבד עיקרי התורה, אלא גם הסייגים והתקנות שתיקנו חכמים ונביאים בדורות הראשונים, כמו עירובין ונטילת ידיים ונר חנוכה ודיני המוקצה וכיוצא באלו, נתבאר ונתפרש בפרטיהן וחילוקיהן וחכמי הש"ס ורבותינו הבאים אחריהם ונשמרים ונעשים אצל כל גלות ישראל, ולא בא שום התרשלות בשום דבר קל אצל כלל ישראל בכל הגלות הארוך הזה, וזה לאות על אמיתתה ונצחיותה שניתנה מאת הקב"ה שהוא חי וקיים לעד, ודבריו גם כן חיים וקיימים לנצח, ואפילו החילונים והכופרים מקיימים את המנהגים של ישראל, לא את הגדרים והסייגים והתקנות, אפילו את המנהגים הכופרים מקיימים, כמו סופגניות, כמו רעשן, כמו נר חנוכה, ז"א אפילו מנהגים אז אם מנהגים הם מקיימים ולא מוותרים על הסופגנייה ועל הרעשן וכו', אז איך הם מוותרים על הגדרים והסייגים והתקנות, ועל מצוות דרבנן, וכל שכן דאורייתא. אז יבואו נא הבנים המכחישים האלה ויבטלו מכלל ישראל מצוה אחת קלה, הישמעו להם? יבואו נא הבנים האלה וישאלו לאבותיהם, איך יתאכזרו לכרות ברית ערלתם בשר ערלתם לשפוך דמם, כשהיו בני שמונה ימים ועשו אותו יום משתה ושמחה ולא חמלו על בניהם יחידיהם עוללי טיפוחים שבשאר זמנים לא עשו אכזריות כזו חס ושלום, וכל כסף שבעולם לחתוך בעצמם בשר בניהם, הייתי שואל בהרצאות, תגיד לי, אתה לא דתי? לא דתי, אם היה בא דתי ואומר לך תשמע, קח את האצבע של הבן שלך תחתוך אותה, זה טוב בשביל הדת, תחתוך לו את האצבע, מה היית אומר, אומר מה זה קניבלים, מה אתה משוגע? אז איך עשית ברית לבן שלך בן שמונה ימים? מה זה ברית זה, מה ברית? אומר לו מה אתה השתגעת, ילד בן שמונה אתה עושה לו מום ככה אתה עושה לו, מה אתה עושה, פתאום בן אדם תופס את עצמו, מה, איך אתה עושה, אז אומר יבואו הבנים ויתחילו לשאול שאלות, כמו הקיבוצניקים, או ישאלו אותם על שאר מצוות התורה שהנהיגו אותם שנוגע להפסד ממון ועינוי הגוף, כמו מאכלות אסורות וכמו יום הכיפורים ושמירת שבת ומועדות ושביתת חמץ וכיוצא באלה שיש בהם הפסד ממון או עינוי הגוף, ועוד יתבוננו על כמה אלפים ורבבות מישראל שמסרו נפשם להריגה ולשריפה, וכן נפש בניהם מסרו להריגה ולשריפה בשביל קיום התורה, הן בזמן הבית והן בכל זמן הגלות, וסבלו יסורים קשים ומרים אשר תצלנה אזניים משמוע. ומי הביא אותם לכל זה, לא האמונה החזקה והברורה שהם קיבלו מאבותיהם ואבות אבותיהם עד דור הראשון שראו בעיניהם הניסים הגדולים אשר עשה להם הקב"ה בעת שהוציאם ממצרים ובמדבר הגדול והנורא מקום נחש שרף ועקרב שהוליכם שם ארבעים שנה בעמוד ענן ההולך לפניהם יומם ובעמוד אש לילה להאיר להם והמטיר להם לחם מן השמים בכל יום כדי מידתו, וביום השישי בכפליים, וביום השבת לא ירד המן כלל, ככה זה התנהג, לא שבוע אחד ולא שבועיים כי אם ארבעים שנה בהיותם במדבר. יש לך הוכחה יותר נצחת מזה? ומים מצור החלמיש, ולא נחסר מהם דבר, וכן מבליעת קרח ודתן ואבירם ושאר ניסים ונפלאות שנעשו להם אז, כמו שנאמר בפרשת ואתחנן ובפרשת עקב, וכן ענין המעמד הגדול והנורא בשעת קבלת התורה, שעמדו שם שישים ריבוא לבד מנשים ובנים פחות מעשרים וזקנים מבני שישים ומעלה, וראו כולם בעיניהם המראה הגדול והנורא, הקולות והלפידים וההר עשן וקול אלהים מדבר אליהם מלהבות אש עד שכמעט נפשם יצאה בדברו, והחיה אותם בטל של תחיה כמובא במסכת שבת פרק רבי עקיבא.
וכן שמעו את דבר ה' אל משה רבם, משה משה, לך אמור להם, ועל ידי זה באמת נקבע בליבם אמונתם בה' ובתורתו ובנבואת משה רבם, כמו שנאמר, הנה אנכי בא אליך בעב וענן בעבור ישמע העם בדברי עמך, וגם בך יאמינו לעולם. וכתב הרמב"ם באגרתו, שהבטיח הקב"ה, ונכנס בערבות, שכל מי שהוא מזרע ישראל יאמינו במשה ובתורתו, הם ובניהם ובני בניהם עד עולם, ולכן הוא אומר הרמב"ם באגרתו, שמי שלא מאמין הוא לא מזרע ישראל, ולא עמדו אבותיו בהר סיני, כי יש הבטחה, בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם, ואם לא מכלל המאמינים בידוע שלא עמדו אבותיו על הר סיני, זה ערב רב. וככה נתחזקה אמונתם, עד שקרבו אל משה לומר, קרב אתה ושמע את כל אשר יאמר ה' אלהינו ועד תדבר אלינו את כל אשר ידבר ה' אלהינו אליך ושמענו ועשינו, ולמען לא ישכח המעמד הנורא מדור אחרון, לא סמך הקב"ה על אהבת האבות לבנים שבודאי יספרו דור אחר דור עיזוז ה' ונפלאותיו למען לזכותם בשרשי האמונה שהיא עיקר הצלחתם בחיי הנצחים. אלא ציוה והזהיר מאד לזכור זאת בכל יום להודיע לבנינו ולבני בנינו ככתוב, "השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב". וכן ציוה והזכיר והזהיר לזכור יציאת מצרים תמיד, וכל הניסים שעשה ה' לעינינו, ככתוב בפרשיות דברים ואתחנן, וכמה מקומות בתורה, ולכתלית זה ציוה לנו כמה מצוות מיוחדות שעיקרן היא זכירת יציאת מצרים, וכל הניסים שנעשו לנו אז, למען לא יסור הזכר ממנו - מאיתנו לעולם, כמו שביתת חמץ ואכילת מצה וישיבת סוכה ועשיית מועדות ותפילין על היד והזרוע וקדושת הבכור וגם שבת שהיא לאות על חידוש העולם, ויציאת מצרים, ומרוב תמידתן ופרסומן אי אפשר בשום אופן שישכח מישראל יציאת מצרים וכל יסודי תורתנו הקדושה. כל אלה לזכר ולמזכרת שלא ישכח מישראל כל הנפלאות האותות והניסים שנעשו לישראל. 
וכן כתב הרמב"ן בפרשת בוא וזה לשונו, האותות והמופתים הגדולים עדים נאמנים לאמונת הבורא והתורה כולה. ובעבור שהקב"ה לא יעשה ניסים בכל דור לעיני כל רשע ופוקר וכופר, מצוה אותנו שנעשה תמיד זכרון ואות לאשר ראו עינינו ושנעתיק את הדברים לבנינו ובנינו לבניהם עד דור אחרון, והצריך שנכתוב כל מה שנראה אלינו באמת באותות ובמופתים על ידינו ובין עינינו, כמו שכתוב "והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים" אז התפילין מעידים בשמונה הפרשיות הכתובות בהם על זה. וכן לכתוב אותו על מזוזות הבתים והשערים ושנזכיר זאת בפינו בבוקר ובערב, אז המזוזה כשאדם נכנס ויוצא מזכירה לו יציאת מצרים, ונזכיר את זה בקריאת שמע בוקר וערב את יציאת מצרים פרשת יציאת מצרים, והכל להיות לנו בכל הדורות עדות ומופתים שלא ישכחו ולא יהיה פתחון פה לכופר להכחיש אמונת האלהים, כי הקונה מזוזה בזוז אחד וקבעה בפתחו ונתכוון בענינה כבר הודה בחידוש העולם שהקב"ה חידש את עולמו, בידיעת הבורא והשגחתו וגם בנבואה, וגם האמין בכל פינות התורה, עד כאן לשונו של הרמב"ן. אז כל זה לזכר שלא יוכל להביא, לבוא מכחיש וכופר. ולא לבד זכירת דור המדבר יחזק אמונתנו, כי גם בכמה דורות אחריהם בימי השופטים ובימי שאול ודוד ושלמה ובימי שאול ראו ישראל כמה פעמים את השגחת כבוד ה' בעולם, וכן בימי חזקיהו ראו כל ישראל את ישועת ה', ששלח מלאך והכה במחנה אשור מאה ושמונים וחמישה אלף איש בלילה אחד ששכבו כולם סביבות ירושלים, 370 מיליון ממחנה סנחריב מתו בלילה אחד. כל אלה 185 אלף זה ראשי גייסות כפול אלפיים איש בכל גיס. ועוד הרבה ניסים ונפלאות שנעשו עמהם ככתוב בדברי הימים, וכן בימי מרדכי ואסתר, וכן בבית שני בימי חשמונאים, ובכלל כל זמן הבית, הלא נגלה לעיני כל תמיד כבוד ה' השוכן איתם ובתוכם, שבאחת עשרה אמה ממקום כניסת העזרה ולפנים לצד המזבח, 11 אמה בסה"כ שהיו מותרים ישראל לעמוד שם, עמדו כל הקהל בזמן הרגל שהיה מספרם אלפים ורבבות אנשים שהיה צריך לרוחב עמידתן כמה קילומטרים, ועמידתן היה צפופים ובעת השתחויה נעשה רווח, בשלש נגלות נכנסו כל ישראל מיליונים, בתוך 11 אמה, עומדים צפופים כמו סרדינים, משתחווים רווחים, שהיו משתחווים רווחים. וכן אש השמים שהיה על המזבח תמיד, ועל ידי זה היה נשרף כל הקרבנות שעלו עליו בזמן קצר מאד, כמו בזמן הרגל, שהיו מקריבים קרבנות מרובים מאד מעולת ראיה, שהיו מחוייבין להביא כל אחד, וכן משלמי שמחה, ומנדרים ומנדבות ושאר קרבנות שנתחייבו בכל השנה והניחום עד שעת הרגל, כדכתיב בפרשת ראה "ובאת שמה ואבדתם שמה עולותיכם וזבחיכם וכו'" וכן כל העשרה ניסים שנעשו לאבותינו בבית המקדש לעיני כל, ומפני אמיתת כל אלה שראו אבותינו הכל עין בעין, היתה התורה אצלם חיי נפש, ובחרו לנפשם למות בשמחה מלעבור על אחת מאזהרותיה בזדון מפני חמת המציק. ובעת שבאו העובדי גילולים למקדש ה' והיו הכהנים עובדים בעבודתן, והיו הורגים אותם בחרבות וחניתות, והם לא פסקו מעבודת התמיד, זה נכתר ראשו, ובא הכהן השני וקיבל בידו המזרק תיכף וכן הרבה זה אחר זה, עד שהעלו הכל על המזבח כדין וגמרו עבודת האלקים בשעה שהם הורגים אותם, עד שהעלו הכל על המזבח, וגמרו כדין, וגמרו עבודת אלקים, ואחר כך כשהציתו האויבים אש בבית קדשי הקדשים, הפילו את עצמם שמונים אלף פרחי כהונה לתוך האש לשרוף יחד עם בית אלהים, כמו שמובא במדרש, והועלה נפשם בלהב האש השמימה, וכן כמה אלפים ורבבות מסרו אז את נפשם בשביל דת אל כידוע ומפורסם בכל ספרי דברי הימים, וכן מסרו את נפשם על קידוש ה' בכל דור ודור.
ועתה בדור האחרון, קמו בני בליעל ויתהללו לחכמים ונבונים ולא לבנות אלא להרוס ולנתוץ את עמודי התורה אשר אבותינו שפכו את דמם עליה כמים והורישוה לבניהם בדמי נפשם, ואין זה אלא מעזות פניהם ורוע ליבם הנשחת שליבם ריק מכל חכמה, ורק שקועים בתאוות כל ימיהם ונטמן נפשם בחלעת הטומאה עד שהביאם להפוך אור לחושך וחושך לאור ועליהם אמר הנביא ישעיה פרק ה' "הוי שמים חושך לאור ואור לחושך", אבל חלילה וחלילה לאנשים נבונים לשמוע לדבריהם והיתוליהן שמבזים התורה והמצוה, אוי להם ולנפשם שלא די להם ברשעתם אלא שמפתים לאנשים צעירים לימים להקל בכבוד התורה ודורשיה, וכבר אמרו חכמים ז"ל במסכת ר"ה י"ז, שהכופרים בתורה והחוטאים והמחטיאים את הרבים כמו הזמרים הפסולים, יורדים לגיהינום ונידונים בה לדורי דורות, גיהינום כלה והם אינם כלים, וכל איש אשר יראת אלהים נגעה בלבבו צריך שימלא ליבו חימה עליהם על שמבזים את תורת ה' וההולכים בדרכיו, וגם צדין בחלקות פה נפשות נקיות, ועליהם אמר דוד בתהילים קל"ט, הלא משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי" ועל כל פנים צריך להזהר שלא לילך בדרך איתם ולמנוע מנתיבתם, כמו שנבאר בפרק הבא בעזרת ה'. 
רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות...